פרטים מפתיעים על הרוב הימני הגדול בישראל

שוקי טאוסיג מגלה: “עובדה: לדף פייסבוק שנקרא “הרוב הימני הגדול בישראל” יש 524 חברים. והוא אוהב ריאליטי ואת האשליה שברשת מסתובבים סרטונים של כוכבי ריאליטי עושים את הסקס”.

19 באפריל, 2011 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית | תגובה אחת

מטא-מערכון: תוכנית בוקר

ויה אהודק.

מן הארכיב: עוד מטא-מערכונים.

19 באפריל, 2011 | בנושאים: 404 | 4 תגובות

להשכרה: תינוק. מעולם לא נלבש

מתערבים שזה מגיע לשער האחורי של צהובון?

[עדכון] על החפירה והאיתור של המודעה אחראי אמיר פוגל.

19 באפריל, 2011 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית | 5 תגובות

“וואלה”: בני משפחת פוגל אינם בני אנוש

בוואלה התפרסמה הכותרת “הרמטכ”ל: בני משפחת פוגל אינם בני אנוש”, מדווחת הגולשת נועה ליברמן-פלשקס. מדובר כנראה בטעות אנוש, והכותרת המקורית והמלאה של הידיעה היא “הרמטכ”ל: “רוצחי משפחת פוגל אינם בני אנוש”.

זה הזכיר לי סיפור דומה מ-2005, אז ירה חמאס פצצת מרגמה על מושב נתיב העשרה, ובוואלה דיווחו: “אין נפגעים. חבל”. דיווחתי על זה אז ב-nrg ומוואלה נמסר בתגובה כי “מדובר בתקלה טכנית מצערת שאותרה וסודרה לאחר מספר דקות בלבד”. תקלה טכנית, א-הא.

(בהמשך התגובה שלהם נכתב משהו ברוח “אנחנו שמחים שגם כתבי nrg מעדיפים לקרוא את החדשות שלהם בוואלה”. למרות שזה לא היה רלוונטי התכוונתי להכניס את זה, אבל העורך שלי אז, צביקה בשור, הטיל וטו בנימוק שהוא לא מתכוון לתת מקום לדאחקות של וואלה כשעורך באתר מחליט שמצחיק אותו לייחל לפגיעה בנפש).

18 באפריל, 2011 | בנושאים: 404, התיקונים, עיתונות ותקשורת | 16 תגובות

מה בצלחת החג של העיתונים?

פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית

שערי העיתונים היום מקדישים מקום נכבד להצגת מרכולת מוספי החג שלהם. נוהל שישי, רק עייף יותר. עוד שבוע, אחרי עוד יום שישי, תחלחל אפיסת הכוחות האמיתית. גיבורי העיתונים, השחקנים הראשיים וגם חלק נכבד משחקני המשנה, מוצגים לראווה “מעל לקפל”. כל עיתון וגיבוריו. כל עיתון והשחקנים ששמר במחסן לתקופת החגים.

ואלה השמות, מהקל לכבד: “ישראל היום”: אהוד בנאי (זמר), גאיה טראוב (שחקנית), דריק שארפ (כדורסלן), הילה אלפרט (אוכל, כתבת העיתון), בועז ביסמוט (יהודים במצרים, עוד כתב בעיתון), “ויליאם וקייט” (סלבריטאים), פרנסיס פוקויאמה (היסטוריון) ומאיר שמגר (שופט בדימוס). מקודמים בקיצור: “יום בגבול הרצועה” (ביטחון), אליקו (פופ) ופרק מספר של אשכול נבו (קידום מכירות).

“מעריב”: “האמא שילדה שמינייה” (?), קישקשתא ועוזה (בובות לבד), שמואל הולנדר (פקיד ממשלתי), שרית חדד (זמרת). מקודמים בקיצור: יוני רוט (צה”ל), הנסיכה קייט (סלבריטאית), “המוסד במרוקו” (ציונות), “וגם מוסף תשבצים” (פנאי). בכותרת הראשית: ראיון עם ניצב לשעבר אורי בר-לב.

“ידיעות אחרונות”: יוסף שילוח (בורקס), גדי לסין (עסקים), תמר פוגל (זוועה), ארקדי גאידמק (בדיחה), אסתי גינזבורג (דוגמנית), אביבה שליט (גלעד). שליט מקבלת משבצת משל עצמה (“ליל סדר חמישי בלי גלעד”), מתחת לתמונתה, הבולטת יותר, של גינזבורג (מראה להשכיר). מקודמים בקצרה: איזי אזגי (צה”ל), מסע במצרים (אקטואליה), המלצות לטיולים (פרקטיקה), ועצם העובדה של”ידיעות” מצורפים ארבעה מוספים (“4 מוספים”).

“הארץ”: אהוד אולמרט (נוסטלגיה, פלילים), נינט (זמרת), סיגלית לנדאו (אמנית), אהרון אפלפלד (סופר), זוכי תחרות הסיפור הקצר (תחרות). מקודמים בקצרה: טקסטים בנושא הכללי של “מהפכות” (מחאה, היי טק, חרדים) והעובדה של”הארץ” מצורפים שישה מוספים (כולל “גיליון מוגדל”. ככלל, נדמה לי שאפשר לוותר על השימוש במילה “מוגדל” בהקשרים של שיווק מכירות).

האם אפשר לגזור מהנתונים שנבחרו להיות מובלטים על השערים באופן אינדוקטיבי ביחס לאופיים הכללי של העיתונים? בוודאי. ענייני התרבות והבידור נחלקים בין העיתונים כך: “הארץ” מגיש תשעה קבין תרבות ואחד בידור (ומתנצל בצורה מביכה: “ראיון רציני לשם שינוי” נכתב ליד תמונתה של נינט. עם זאת, מאחר שהמראיין הוא בן שלו המצוין, חזקה על הראיון שהוא אכן רציני). העיתונים האחרים מגישים תשעה קבין בידור, דוגמניות וסלבריטאים (ובובות לילדים) וחצי קב תשבצים (תשבץ ההיגיון של “הארץ” בלתי פתיר, ומהווה עדות ניצחת לכך שפלצנות מושלמת אכן קיימת). בחצי הקב האחרון מצטופפים פוקויאמה ובנאי – היסטוריון שנבואותיו נכזבו וזמר נשמה.

בגזרת האקטואליה “הארץ” מעדיף מבט כללי ושחיתות שלטונית, העיתונים האחרים – צבע (“מסע במצרים”, “יום ברצועה”, סיפורי ריגול, ניצולת טבח, גלעד). מחדש ממש רק “מעריב”, עם הראיון עם ניצב בר-לב. אמנם, ההישג העיתונאי כאן מסתכם בעיקר בעצם השגת הראיון (שקדם לו סיקור שנטה באופן בוטה לטובתו של בר-לב מצידו של המראיין, בן כספית). תכניו צפויים ברובם מראש והובאו כבר בעיתונות על-ידי תומכיו של בר-לב בזמן אמת. מה אפשר ללמוד מכך? שהזורע תמיכה קוצר ראיון. אולם זה אינו מיוחד, כמובן, ל”מעריב”. גם לא העובדה שה”ראיון” כלל אינו ראיון, כפי שמדגיש כספית, אלא “דברים שנאמרו בפורומים פרטיים שונים במהלך הפרשה”. נו באמת.

בגזרת הפטריוטיות “הארץ” לא משתתף כלל במקצה. “מעריב” ו”ידיעות” מגיעים ביחד למקום הראשון עם פצועי צה”ל שהשתקמו וחזרו לשדה המערכה. “ישראל היום” מציג את יעקב אחימאיר (מראיין שדרן רדיו מזרחי).

________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-18.4.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית. העין השביעית בפייסבוק, בטוויטר ובפליקר

18 באפריל, 2011 | בנושאים: 404, עיתונות ותקשורת | תגובה אחת

קולנוען חשוד בפיראטיות, בכירה בכבלים לא יודעת מה זה טלוויזיה

הגניבה // ביום של הפצה

כך מגיעים סרטים בעותקים איכותיים לרשתות הפיראטיות, לפעמים עוד לפני שהם מגיעים לאקרנים

כשסרט מגיע לקולנוע, תעשיית הפיראטים שולחת אנשים לאולמות עם מצלמות וידאו לצלם את הסרט, בגירסה רועדת באיכות טכנית גרועה ועם רעשי קהל. לא רק שאנשים מורידים את הגרסאות הללו בחינם מהרשת – יש אפילו כאלו שמוכנים לשלם כמה דולרים ולרכוש מדוכן מזוייפים עותק פיראטי כזה. כשהסרט מגיע לטלוויזיה ולדיוידי, העתקתו פשוטה ואיכותיות יותר. אבל איך מגיעים עותקים איכותיים לרשתות הפיראטיות כשהסרט עדיין בקולנוע, ואפילו לפני שהוא מגיע לשם?

מנואל סירגו הוא חבר ותיק ומכובד בתעשיית הקולנוע הספרדית: הוא במאי, כותב, מייסד חברת ההפקות “12 פינגווינים”, עובד לשעבר בחברות וורנר ודיסני, חבר האקדמיה הספרדית לקולנוע וזוכה פרס גויה, האוסקר הספרדי, לסרט הקצר הטוב ביותר ב-2002 על סרטו “פויו”. סירגו הוא גם חשוד בהפצת סרטים לרשתות שיתוף קבצים לפני יציאתם למסכים, שנעצר ונחקר לאחרונה בנושא על ידי המשטרה הספרדית.

לפי דיווח של אתר חדשות שיתוף הקבצים טורנט-פריק, סירגו נעצר באמצע מרץ בעקבות הלשנה שהתקבלה מארגון זכויות היוצרים הקולנועי הספרדי EGEDA. לפי החשד, סירגו השיג עותקים של הסרטים ממחשב של האקדמיה הספרדית לקולנוע, שם יש לו גישה לסרטים שטרם הופצו, וביחד עם שניים מעובדיו העלה את הסרטים לרשת. סירגו הכחיש את ההאשמות וטען שגורם עלום השיג את הסיסמאות שלו והשתמש בהן להוריד את הסרטים ולפרסמם ברשת. “איך אני אבצע פיראטיות של סרטים אם אני במאי?”, הגיב באמצעות עורך דינו.

המלחמה // תיק לכל גולש

כך נלחמת התעשייה במאות אלפי צרכנים פיראטים

המלחמה של תעשיות הבידור והתוכן בפיראטיות נתפסת אצל חלק מהמבקרים כהתכחשות למציאות והתחמקות מהתמודדות עמה. ההתפתחות הטכנולוגית והדיגיטציה של התוכן הובילה לשינוי בהרגלי הצריכה ובהשקפת העולם. אדם שלא היה גונב דיוידי מחנות לא תופס את עצמו כגנב כשהוא מוריד סדרה מביטורנט. יותר מכך: הסביבה לא תופסת אותו כגנב. המבקרים קראו לתעשיה להפסיק לראות בפיראטים עבריינים, להציב תחרות ראויה להפצה הפיראטית ולחשוב מחדש על מודלים עסקיים.

גורמים בתעשיה האזינו, הפנימו, יישמו והציגו מודל עסקי עדכני: תביעת מורידים פיראטיים ברבבותיהם. מי שלא רצה לשלם 10 דולר בקופת הקולנוע ישלם אלפי דולרים בהסכם פשרה. לפי דוח שפורסם באתר טורנטפריק, מינואר 2010 עד ינואר 2011 הוגשו בארה”ב תביעות נגד כמאה אלף גולשים על הורדת סרטים, בעיקר בביטורנט. הסרטים נשואי התביעה נעים מ”מטען הכאב” זוכה האוסקר דרך סרטי אינדי ועד לפורנוגרפיה. הצופים, משערת תעשיית הסרטים למבוגרים, יעדיפו לסגור את העניינים בפשרה ולא להגיע לדיון משפטי שיחשוף בפני העולם את העדפותיהם בתחום הפורנו.

אחת התביעות העדכניות נוגעת לסרט “Nude Nuns With Big Guns” (“נזירות עירומות עם רובים גדולים”), פיסת טראש מהסוג שאנשים אוהבים להפוך לסרטי קאלט ולצפות בהם בצורה אירונית ומודעת לעצמה. בתחילת מרץ הגישה חברת הסרטים האמריקאית קמלוט דיסטריביושן גרופ תביעה פדרלית נגד 5865 גולשים שהורידו את הסרט בפרוטוקול שיתוף הקבצים ביטורנט ברבעון הראשון של השנה.

קמלוט לא יודעת את שמות הנתבעים – התביעה הציגה רשימה כתובות איי.פי (מספר ייחודי שמוקצה לכל מכשיר שמתחבר לאינטרנט), ומבקשת מבית המשפט להורות לספקי האינטרנט לאתר את הלקוחות לפי הכתובות ולהעביר לה את פרטיהם. השלב הבא יהיה לשלוח לגולשים מכתבים שמודיעים להם על התביעה ומציעים להם להגיע לפשרה ולפצות את קמלוט על הנזקים. מי שלא יסכים לפשרה יגרר לבית המשפט וישלם, תאורטית, סכום גדול הרבה יותר.

מפיקי סרטים, גם אם הם גרועים, רשאים וזכאים להתפרנס מעבודתם, אבל הרציונל שעומד בבסיס התביעה בעייתי. ייתכן שההורדות הפיראטיות הסבו לקמלוט נזק כלכלי, אבל קשה לקבל את ההנחה שבהיעדר פיראטיות,, כל אחד מאלפי המורידים היה משלם כדי לצפות בסרט – קונה כרטיס בקולנוע, שוכר את הסרט בספריה או בשירות צפייה מקוון, מזמין אותו ב-VOD או מעביר דמי מנוי חודשיים לספק טלוויזיה שמשדר אותו באחד הערוצים. לפי אותו הגיון, ג’דסון לייפלי, יוצר הסרטון “אבולוציה של הריקוד”, שרשם עד כה 169 מיליון צפיות ביוטיוב, יכול היה להיות מיליונר אם במקום להעלות את הסרטון לצפייה חינמית ביוטיוב היה מעלה אותו על דיוידי ומפיץ לחנויות.

הנה עוד דרך להסתכל על המופרכות של התיק הזה: אם בית המשפט יגזור על כל אחד מהנתבעים של קמלוט את סכום הפיצויים המקסימלי, 150 אלף דולר, יגיעו ההכנסות של “נזירות עירומות” בארה”ב ל-879,750,000 דולר, יותר מההכנסות ברוטו בארה”ב של סרט שאולי שמעתם עליו: “אווטאר“.

הספין // שודדי הפיראטים

כך נעשה באוסטרליה שימוש בדוח מפוקפק לקידום חקיקה נגד הפיראטים

תעשיית הבידור האוסטרלית נחלה כשלון אחרי כשלון בבתי המשפט בנסיונותיה לאלץ ספקי אינטרנט לפעול נגד משתפי קבצים. בפברואר 2010 פסק שופט פדרלי כי ספק האינטרנט iiNet אינו אחראי משפטית להורדות הפיראטיות שמבצעים לקוחותיו. תעשיית הקולנוע ערערה על הפסיקה, ושנה לאחר מכן, בפברואר 2011, נדחה הערעור. בית המשפט קבע כי אין תוקף לטענה שהספק “אישר” שיתוף קבצים פיראטי בכך שלא פעל למנוע מלקוחותיו לשתף קבצים.

חזית נוספת של התעשיה היא חקיקה. ה-Australian Content Industry Group הזמינה מחברת המחקר ספיר אנליסיס דוח על נזקי הפיראטיות. לפי הדוח, שפורסם בתחילת מרץ, בשנת 2010 צרכו 4.7 מיליון אוסטרלים תוכן פיראטי אונליין, שכולל סרטים, סדרות, מוזיקה ותכנים אחרים. הפיראטיות הסבה לתעשיות המוזיקה, הסרטים, הטלוויזיה, התוכנה ומשחקי הווידאו נזק של 900 מיליון דולר, גרמה למדינה להפסיד 190 מיליון דולר וחיסלה 8000 משרות בתחום. ב-2016, מעריכים מחברי הדוח, יעלה מספר הפיראטים ל-6.5 מיליון, ואלו יגרמו לנזק של 5.2 מליארד דולר לתעשיה ו-1.1 מיליארד דולר למדינה, ויפגעו ב-40 אלף משרות.

האמנם? בסידני מורנינג הראלד נטען כי הדוח מסתמך על דוח דומה שנכתב באירופה והופרך עד היסוד, שאי אפשר לבסס תחזית של חמש שנים על נתונים של שנה אחת בלבד, ושהמספרים שמופיעים בו מפוקפקים, אם לא מומצאים. כשאתר טורנטפריק ביקש לבדוק את המתודולוגיה של הדוח כדי לברר את אמינותו, הוא כשל בכך, וחשף מידע מעניין על הגופים שעומדים מאחוריו. ACIG, שהזמינה את המחקר, היא חברה לא מוכרת, שנרשמה כחברה רק ארבעה חודשים לפני כן, ואין לה אפילו אתר אינטרנט. גם חברת המחקר ספיר אנליסיס נרשמה כחברה חודשים ספורים לפני פרסום הדוח, וגם לה אין אתר. שם החברה רשום על שם תאגיד ספיר פרופרטי קורפוריישן, שעוסק ככל הנראה בנדל”ן.

ההתייחסות הראשונה לדוח ניתנה בנאום של היועץ המשפטי לממשלה רוברט מקלילנד, בכנס על עתיד חוק זכויות היוצרים, כשהציבור טרם שמע על הדוח או ראה אותו. מקלילנד התייחס בדבריו לנזקים הכלכליים שגורמת הפיראטיות. שבועיים לאחר מכן פורסמה ידיעה על הדוח בעיתון The Age. הכתב שחתום על הידיעה הודה שלא קרא את הדוח המלא, אלא קיבל מידע עליו ממקור שהוא לא רוצה לחשוף. אנשי טורנטפריק, שהסתייעו במפלגת הפיראטים האוסטרלית ובבקשת חופש מידע מהיועץ המשפטי, לא הצליחו לקבל עותק מלא של הדוח.

ואתם חשבתם שפיראטים זה דבר מפוקפק.

הטכנולוגיה // מה זה טלוויזיה?

כך מצא את עצמו תאגיד טיים וורנד כייבל בצד של הפיראטים

במלחמה נגד הפיראטיות, תאגידי ענק נמצאים באופן טבעי בצד התובע והמאיים, כשבצד השני הגולשים שצורכים ומשתפים תכנים פיראטיים. אבל לאחרונה מצאה את עצמה טיים וורנר כייבל, ספקית טלוויזיה רב-ערוצית בכבלים, בצד של הפיראטים.

טיים וורנר כייבל השיקה אפליקציית אייפד בשם “TWCable TV“, שאיפשרה למנויי הטלוויזיה בכבלים של החברה לצפות בחלק מהערוצים על האייפד שלהם. טו”כ ראתה באייפד זרוע ישירה, קטנה וניידת של השידור על מסכי הטלוויזיה – האפליקציה עובדת רק כשהצופה נמצא בבית ומחובר לקו האינטרנט הביתי, ועל כן מהווה שירות של ניוד התכנים מהמסך הגדול והנייח למסך הקטן והנייד, שאפשר לקחת לשירותים או למיטה.

ספקי התוכן של טו”כ, לעומת זאת, ראו באפליקציה סכנה לפגיעה במקור הכנסה פוטנציאלי וממשי – למשל, מכירת סדרות וסרטים בחנות המקוונת של אפל, אייטיונז, לצפייה באייפד. הזרמה של סדרות וסרטים באייפד, טוענים הספקים, היא שירות שונה ונפרד משידור טלוויזיה בכבלים. לפי דיווח של ביזנס אינסיידר, כמה מהם דרשו מטו”כ להפסיק מיד את השירות.

סמנכ”ל הפרוגרמינג של טו”כ, מלינדה וויטמר, טוענת שהחוזים הקיימים של החברה עם הספקים מתירים לה הזרמת ערוצים לכל מכשיר בבית, כל עוד המידע מועבר על גבי הכבלים או ברשת מאובטחת. “אנחנו לא מגדירים בחוזה שלנו מהו מכשיר צפייה, כי הטכנולוגיה כל הזמן מתפתחת”, אמרה בראיון לוול סטריט ג’ורנל.

בהתחשב בכסף הגדול שעובר בין הצדדים, לא נראה שמדובר פה בשבירת כלים. ספקי התוכן רוצים לבצר את כוחם במו”מ על גובה התשלום על שידור במכשירים חכמים, מול טו”כ, ספקי טלוויזיה רב-ערוצית אחרים וגופים כמו חנות המדיה אייטיונז של אפל, שירות השכרת התכנים נטפליקס ואתרי סרטונים כמו יוטיוב. טו”כ רוצה להוכיח שלמרות שהיא לכאורה כלכלה ישנה של כבלים ומכשירי טלוויזיה, היא פלטפורמה יעילה לשיווק ולהעברה של שידורים גם למכשירים חכמים.

תפקידה של וויטמר הוא למצוא תכנים, לרכוש את הזכויות עליהם ולארגנם לצפייה ברצועות השידור המתאימות, בעולם שבו הצפייה החיה והלינארית הולכת ומפנה את מקומה לצפייה לפי דרישה במגוון מכשירי קצה תוך דילוג על מתווכים (כמו חברות כבלים) ופירוק של מדורות השבט של הפריים טיים. אולי הפער הזה הוא שהוציא מוויטמר את המשפט המהמם הבא, בראיון לג’ורנל: “אני כבר לא יודעת מה זה טלוויזיה. זה סוג של מונח אנכרוניסטי”.

_________________________
הפוסט התפרסם במקור בגליון 4.2011 של מגזין פירמה של גלובס

18 באפריל, 2011 | בנושאים: אינטרוויזיה, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, כתבות מ"גלובס", כתבות שלי בתקשורת, פיראטיות | 2 תגובות

ויאמר משה-דב אל פרעה-שור: שלח את עמי!

האם אנחנו אמורים להבין מלוגו הפסח של אתר גלובס שהשוק השורי הוא רע (פרעה) והשוק הדובי הוא טוב (משה)?

18 באפריל, 2011 | בנושאים: עיתונות ותקשורת | להגיב זה מגניב

כך תשתמשו באתר הטוויטר

אהוד קינן פרסם כאן מדריך לטוויטריסט המתחיל. הטוקבקיה עפה עליו.

אבירן טיקבק: “יש שם אחת שהחשבון שלה נעול והיא לא מאשרת אותי! למה????????????????????????????????????????? מה זה הפלצנות הזאת???????????????????????????????? כל התל אביביות האלה בטוויטר מה נראה לכם? תאשרי לי!!!!!!!!!!!”. ובכן, אבירן, יש לי השערה בנושא.

אלמוני טיקבק:

“המדריך החינמי לטוויטר:
08:00 פוקח עיניים
08:10 מוריד תחומוס מאתמול בלילה ומקלל על הבחירה של החומוס
08:40 מחליף תכנרית בשירותים ומזכיר לעצמי לא לאכול חומוס בלילה”

“אין כמו פייסבוק!! ותאמינו לי יש יותר אנשים שיש להם פייסבוק..”, כתב מגיב אנונימי, ואחר השיב לו: “יש גם יותר אנשים שיש להם זיבה, אז מה?”

מגיב בשם האירוני “לא ממורמר” חפר: “טוויטר זה בועה, וטוב שכך. הוא מלא באנדר-אצ’יברים תל אביביים שהעולם שלהם מחולק לשני צבעים – אפור וורוד פוקסיה, או במילים אחרות – סחים והיפסטרים. היום זה כבר לא קול לקרוא למישהו סחי או לקרוא לעצמך היפסטר אז עכשיו כשהם ידברו על זה זה יהיה בקטע אירוני ומודע לעצמו. כולם שמאלנים; כולם יודעים הכי טוב. מי שלא בטוויטר, קרי, בפייסבוק, הוא אדם משעמם. סחי. כמובן שלא הכל שלילי בטוויטר הישראלי, ויש משתמשים שבאמת מעניין לקרוא אותם ולא מזבלים את השכל בפסבדו-שנינות אך ורק לשם הריטוויט. לצערי, אפשר לספור אותם על יד אחת. איך הם אומרים? פייל אחד גדול”.

גם הטוויטרספירה עפה עליו, מסיבות שונות ולעתים הפוכות.

נתי רבין: “אם אהודק היה עיתונאי אמיץ כמו רון בן ישי או איתי אנגל הוא היה מפרסם את השם שלו בטוויטר בכתבה…..”

יאיר קיבאיקו: “הטוקבקים בכתבה של אהודק שווים את זה שיש מצב שבגללו הטוקבקיסטים האלה יפתחו חשבון”.

יאיר אי.: “אהודק עשה אחלה עבודה – כתב על טוויטר בצורה כזו שמי שלא בטוויטר לא ירצה להצטרף אליו. נהדר”.

אלינור שריקי: “אהודק צריך לקחת על המצפון שלו שעכשיו יהיו דקירות בכניסה לטוויטר”.

pitz_27: “אני מבינה שלאהוד קינן אין טוויטר. #YNET”

דניאל קפוצ’ינו: “טוב, הגעתי לכאן בעקבות המאמר של אהוד קינן. מישהו יודע איך עושים פה לייק, ולמה לעזאזל אנשים שאני חבר שלהם לא חברים שלי בחזרה?”

אהוד קינן: “היי, פה זה האתר הזה שהוא כמו ‘צ’ט המוני’? קראתי באתר של ידיעות. טוויטר יפה, מוזמנים לשלי. :*)”

איציק הלל: “בגלל אהודק אבא שלי שואל איך מתחברים לטוויטר”.

רותם חרמון: “האחים קינן בקנוניה להשמיד את האינטרנט הישראלי”.

עומר דוידוביץ’: “אהודק, איי לאב יו, אבל ראבק, היית חייב להכיר את טוויטר לכל טוקבקיסט?”.

לין מיטשל: “בזכות הכתבה בטמקא גיליתי היום שאהוד קינן ועידו קינן זה לא אותו בן אדם”.
אהוד קינן בתגובה: “לקח לי רק קצת יותר מחמש שנים ו-1200 כתבות להגיע לזה”.

שני שפירא: “אתמול הפיד רעש לגבי הכתבה של אהודק בטמקא. איך הכתבה על חזה גברי מפותח לא יוצרת תגובות דומות?”

עידו קינן: “הגעתי לכאן בעקבות המאמר של אהוד קינן. שתי שאלות: מה זה #ללאמין, והאם ידעתם שאהוד קינן ועידו קינן זה לא אותו בנאדם?”

רעות זארו: “מאמא של אהודק נמסר: עמכם הסליחה, השקענו בעידוק יותר”.

מורן בר: “הכתבה הבאה בטמקא – ‘אינטרנט, האם זה יתפוס?'”

אהוד קינן: “המגניבים של הספסל האחורי, שתי בקשות – אחת: תמנשנו את הקריאות נגדי. אני מדפיס ושולח לסבתא. שתיים: לא לקשקש בטוש את השם שלכם. זה לא יפה”.

עוד במולטיספירה: כל השנינויות שלכם לחג המצות שלא תשמעו מאבא, פיק אפ לכבוד החג, אגדות ילדים שאוירו באמת והכל #ללאמין >>

המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: ארכיון “מהנעשה במולטיספירה” ב-ynet מחשבים, המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה בחדר 404.

רוצים לככב במולטיספירה? כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס. יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.