הצעה ללוגו חדש למחאת הדיור
“ב’ זה אוהל” הוא הסלוגן והלוגו של הקבוצה שהשיקה את מחאת הדיור, “מצב חירום, לוקחים אוהל ונוקטים עמדה“.
ניר אפשטיין הגה לוגו חלופי, לאומי יותר.
תודה, ענת גולן.
איימי וויינהאוס מתה, המולטיספירה מרכינה סטטוס
אלוהים היקר, קייטי פרי הולכת לחגוג את יום הולדתה ה-27 בעוד 3 חודשים. ג’אסט סיינג (לי אלבז)
זו פעם אחרונה שאני אומר את זה – תפסיקו למות בסופ”ש. זה דופק לי את המחאה (לילך וולך)
מש-אפ מחריד: 27 רוק (יואב פוירשטיין)
יש כרטיס מועדון 27? (נמרוד צוק)
הביאני אל בית היין, זו איימי וויינהאוס. ודגלו עלי אהבה, זהו שבחורי ישראל ביכו לה אחרי מותה. תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים, אלו בנות ישראל שאהבוה כנפשן (מדרש שיר השירים מודרני) (הלל גרשוני).
Anonymous claims they were able to take down Amy Winehouse with a simple injection attack (עומר ון-קלוטן)
מציע להקים את “מועדון האנשים שחבל שלא מתו בגיל 27”. או 26, לא צריך להיות קטנוניים (גיא בניוביץ’)
את הנורווגי שהרג את איימי וויינהאוס צריך לשלוח לגור באוהל למשך כל חייו (יאיר טרצ’יצקי)
זה נראה לכם מקרי שאיימי וויינהאוס מתה ביום שבו חגית יאסו זכתה ב”כוכב נולד”? כנראה שהיא הבינה שאין מקום לשתי זמרות ענקיות (דורון שרם)
RIP Miss Winehouse. Now going to fight for Myhouse (נדב עבודי)
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: ארכיון “מהנעשה במולטיספירה” ב-ynet מחשבים, המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה בחדר 404.
רוצים לככב במולטיספירה? כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס
שדרות רוטשילד, רגע לפני המחאה (צילום)
כתם של ממרח נוטלה
מותג “נוטלה” נגרר שלא באשמתו לסיפור העצוב על מותה של חן אפרת מאלרגיה לאגוזים. אפרת, שסבלה מאסתמה ומאלרגיה קשה לאגוזים, אכלה במסעדה מנה שהכילה נוטלה, ממרח שוקולד ואגוזים, פיתחה תגובה אלרגית קשה ונפטרה שבוע לאחר מכן, ביום חמישי.
חברותיה של אפרת, שאכלו איתה במסעדה, העידו בתקשורת כי אפרת סיפרה למלצרית על האלרגיה שלה וביקשה לוודא שהמנה לא מכילה אגוזים, אולם המנה שהוגשה לה בכל זאת הכילה אגוזים. לפי גירסה זו, השוקולד של נוטלה אמנם היה הגורם הישיר למוות, אולם איש לא מפנה אצבע מאשימה כלפי היצרנית (פררו) או היבואנית (ליימן שליסל). האגוזים נוכחים הן בתיאור המוצר – “ממרח אגוזי לוז עם קקאו”, הן ברשימת הרכיבים והן באיור על האריזה, שם הם מצוירים לצד כוס חלב ופרוסת לחם מרוחה בנוטלה.
אבל נוטלה היה השם שהתקשורת האלקטרונית נתלתה בו בדיווחיה ביום חמישי. ב-nrg מעריב, שטען לפרסום ראשון של הסיפור בחמישי בצהריים, נכתב כי “הצעירה, שסובלת מרגישות לאגוזים, [ביקשה] לוודא כי הקינוח שהוגש לה מורכב משוקולד השחר ולא נוטלה המכיל אגוזים”. האזכור של נוטלה ב-nrg ובכלי תקשורת נוספים נובע, ככל הנראה, מכך שמדובר במותג פופולרי ומוכר, שקל יותר להזכירו במבזק או בכותרת מאשר לפרט כי מדובר ב”ממרח שוקולד ואגוזים”. סיבה אפשרית נוספת היא שהמותג המעניין יותר בפרשה, שמה של המסעדה, פורסם על ידי פרקליט המשפחה רק ביום שישי.
ביומוני שישי זכה הממרח לטיפול רך יותר. באף אחד מארבעת היומונים לא הוזכר המותג “נוטלה” על השער. ב”הארץ” כלל לא היתה הפנית שער לסיפור, וגם בידיעה (עמוד 18) לא הוזכר המותג. ב”מעריב” (עמ’ 6-7) נמרחה תמונת ענק של צנצנת נוטלה מתחת לכותרת “סיבת המוות: קינוח משוקולד”, אולם המותג לא הוזכר בכותרת המשנה, אלא רק בגוף הכתבה, שם הופיעה גם תמונת תקריב של רשימת הרכיבים. ב”ישראל היום” (כותרת ראשית ועמוד 2-3) הזכירו את המותג רק בגוף הכתבה, והסתפקו בתמונה קטנה של הצנצנת ולצדה תקריב של הכיתוב “ממרח אגוזי לוז” בבוקסה של רופא שהסביר על האלרגיה. ב”ידיעות אחרונות” (עמ’ 6) נקטו בפשרה מוזרה: המותג לא הוזכר בכותרת, בכותרת המשנה ובגוף הכתבה. בתחתיתה שולבה תמונה קטנה של צנצנת נוטלה. איור האגוזים, החלב ופרוסת הלחם המרוחה הופיעו בה – אולם הלוגו האדום של נוטלה הוסר.
הטיפול של הפרינט בנוטלה עשוי לשקף את פרק הזמן הארוך יותר שקיבלה התקשורת המודפסת לעומת התקשורת האלקטרונית לטפל בסיפור הזה. יתכן שהפער נתן לעורכים בפרינט עוד זמן לשקול אם להתייחס לנוטלה בכתבה, איך ובאיזה היקף. יתכן גם שהזמן הזה נתן ליועצי תקשורת או יועצים משפטיים מטעם נוטלה הזדמנות לפנות לעורכי הפרינט ולהפציר בהם להימנע מלהכתים את הממרח על לא עוול בכפו.
יוצר קמפיין “מכללת פשרה”: “מעולם לא העתקתי דבר”
אתמול הצבעתי פה על הדמיון בין קמפיין “מכללת פשרה” של יואל גבע לקמפיין “מכללת תלבצים” מהסרט של אריאל וייסמן. יפתח חוצב כתב לי:
הקמפיין של מכללת פשרה נכתב על ידי מהתחלתו ועד סופו. בחיים לא שמעתי, לא ראיתי ולא הרחתי את הסרטון של ההוא. קיבלנו בריף ליואל גבע שאמר לא להתפשר. משם התגלגלתי במשך שבוע עד שעליתי על מכללת פשרה. את הרדיו כתבתי במקום. מעולם לא העתקתי דבר. לא שממש אכפת לי. אין פרסומת טובה שיוצאת בלי שהאדם שכתב אותה מואשם בהעתקות אין סוף. זה סוג של תו תקן…
ב”דן” חושבים שדיור זה לשמאלנים
זה מה שחושבים ב”דן” על מחאת הדיור:
תודה, © Oh, Zift™.
מכללת פשרה ומכללת תלבצים
אריאל וייסמן יצר בשנה שעברה את הסרט “לירן שלומפרוביץ’ מזמבר ת’אקדמיה” במסגרת לימודיו במכללת ספיר (הופעתי שם בתפקיד אורח). עכשיו הוא שם לב להשראה שנתן הקמפיין (הפיקטיבי) של מכללת תלבצים בסרטו לקמפיין של מכללת פשרה (הפיקטיבית) שרץ עכשיו ברדיו ובטלוויזיה.
הנה אחד מתשדירי הרדיו של הקמפיין:
והנה הפרסומת הפיקטיבית, בתחילת הסרט:
[עדכון 24.7.2011] יוצר קמפיין מכללת פשרה מגיב. [\עדכון]
לפיתה שלי ארבע פינות
הפיתות המרובעות התחילו לצוץ בסביבות מאי. “עצמאות בפיתה כבר לא תהיה כמו פעם”, כתב שי קורן בפליקר. “זו המצאה גאונית”, צייץ חנן כהן בטוויטר. “מה עוד האשכנזים יעוללו למזון שלנו. לא סבלנו מספיק במעברות?!”, התפלץ טריסטיאן בטוויטפיק. ואנטון ליבשיץ כתב בבלוגו: “עכשיו כבר ראיתי הכל”.
חוק ידוע הוא שחפצים מקבלים מגניבות חדשה אם משנים להם את הגודל או הצורה (תחשבו עפרון בגובה חצי מטר, אבטיח בגודל של תפוח וכו’). אנחנו רגילים ללחם מרובע (חלה), אבל פיתה מרובעת מעיפה לנו את המוח ברגע הראשון. ואכן, הפיתה נולדה כגימיק שיווקי של מפעל “פיתה אקספרס” של יגאל שי שאשא וצביקה יפרח. “הרעיון של ‘פיתה בריבוע’ התחיל בכלל ממחשבה על בידול באיכות הפיתה”, מספרת המנכ”ל, הילה מושקוביץ. “לאחר שנתיים של ניסיונות מרובים, הגענו לנוסחה מנצחת של פיתה בעלת מרקם מיוחד, משובח יותר וערב יותר לחיך. ידענו, שאם נצא עם פיתה עגולה על המדף, היא עשויה להיבלע בין שלל היצרנים בשוק. והמסר של האיכות וסטנדרט הייצור הגבוה שלנו – היה מתפספס. ואז נולד הרעיון, של לשנות את הצורה של הפיתה. מכאן, נזרקו כל מיני רעיונות לאוויר, על צורות וגדלים שונים של פיתות. הרצנו בדיקות רבות על צורות גיאומטריות שונות. חשבנו על פיתה בצורת מלבן, שתתאים לנקניקיה, אבל בסוף, הצורך להכניס פרוסה של גבינה צהובה לפיתה, או פיתה לתוך טוסטר – גבר. והריבוע ניצח”.
לדבריה, “בשל האווריריות שלה והמרקם הספוגי מבפנים, הפיתה מתאימה לספיחת נוזלים וטעמים ועונה על הצרכים של דוכני מזון”. התנסות שלי עם הפיתה העלתה שצלעותיה נכנעו לתכולה ונפרמו. יצויין גם כי הפיתות שקניתי לא היו בשיא טריותן, דבר שתרם להתפוררות. מושקוביץ אמרה: “אני מניחה שזה היה בתקופת הפיילוט, כשטרם הגענו למוצר המוגמר והסופי. “תופעה כזו – לא אמורה להופיע היום”.
הפיתות המרובעות משווקות לרשתות שבהן טיב טעם ויוחננוף, אולמות אירועים, מסעדות ודוכני מזון. הסנדוויצ’אי הוותיק דודי פליישר מ”הסנדוויץ’ של איציק ורותי” בשינקין נתקל בפיתה המרובעת וממש לא התלהב. לעומתו, המכולתניק השכונתי שלי העיד שהלקוחות אהבו את הגימיק וחיסלו את המלאי.
תוכניות לעתיד? מושקוביץ: “מגוון צורות גיאומטריות וגדלים נוספים, כגון פיתה מיני בריבוע, פיתה ביס מיני עגולה ופיתה בצורת משושה”.
_________
התפרסם במקור בגירסה שונה במוסף הארץ, 24.6.2011
ישראל היום נגד חינמונים
פוסט של אורן פרסיקו, העין השביעית
הכותרת בראש שער “ישראל היום” מוקדשת לתוצאות סקר TGI שהתפרסמו אתמול (סקר בעל בעיות מובנות משמעותיות), לפיהן “ישראל היום” הוא העיתון בעל שיעור החשיפה הגבוהה ביותר בישראל. כל הכפולה הרביעית בעיתון מוקדשת לחגיגות הניצחון, שהפכו לנוהג קבוע.
הידיעה המרכזית, מאת “כתב ‘ישראל היום'”, כוללת גזיר מההודעה לעיתונות של מכון הסקרים המבצע את סקר החשיפה, בו ניתן לראות כי כותרת ההודעה לעיתונות קוראת “לראשונה ניתן להכריז רשמית כי ‘ישראל היום’ הנו העיתון הנקרא ביותר בישראל”.
ההחלטה לשלב את גזיר העיתון בידיעה מלמדת כי עורכי “ישראל היום” מודעים לעובדה שהדיווחים שלהם בנושאים מסוימים נחשבים ללא אמינים עד כדי כך שעליהם להביא עדות חיצונית לקביעותיהם.
לשיא של חוסר מודעת עצמית מגיעה הידיעה בהתייחסה לעלייה המתונה שנרשמה במידת החשיפה לעיתון “ידיעות אחרונות” בחציון האחרון: “‘ידיעות אחרונות’ מחלק מאז מחצית החציון הקודם, ולמן היום הראשון של החציון הנוכחי, רבבות עותקים בחינם”, נכתב. “[…] הצפת השוק בעותקי חינם היא הסיבה לעלייה של 2.1% שנרשמה בחשיפה ל’ידיעות אחרונות’ בסקר הנוכחי”.
העורך הראשי עמוס רגב מספק טור נלווה תחת הכותרת הכמעט קבועה “בענווה, ובהכרת תודה לקוראים”. “בברנז’ה לא ממש אוהבים אותנו, כי ניפצנו את המוסכמות”, כותב רגב, “שיבושם להם”. עורך “ישראל היום” מזכיר את הטורים הביקורתיים של נדב איל ב”מעריב” ויאיר לפיד ב”ידיעות אחרונות” על אודות המצב החברתי-כלכלי במדינה מבלי להזכיר את שמות הכותבים אך עם תזכורת לכך שהם עצמם עובדים אצל כמה וכמה טייקונים.
ב”גלובס” מתפרסם טור פרשנות מאת לי-אור אברבך על תוצאות סקר TGI. “אם בכל זאת יש דבר שאינו תלוי שיווק והפצה שעשוי להשפיע על סקר TGI”, כותב אברבך, “מדובר ברוח החדשה שמנשבת ברחוב הישראלי, ואשר ‘ישראל היום’ בוחר במפגיע לא להיות חלק ממנה. העיתון בעל החשיפה הגדולה בציבור, מתייצב לצד עוולות הממשלה ומבקש לעקר את המחאה ההולכת וגואה. ואם למדנו על עצמנו משהו בתקופה האחרונה זה שמי שבוחר לא לקנות קוטג’ ולא משלים עם מחירי הדיור, לא יהסס לוותר גם על עיתון, אפילו אם זה יינתן לו חינם”.
________________________
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-21.7.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית
חידת התיקונים
מה הטעות במודעות הבאות? להגדלה הקליקו על התמונות.