שביל ישראל: הסרט
אחי אהודק צילם את סרט שנה א’ שלו בלימודי הקולנוע, “שביל ישראל – הסרט”. אני גוייסתי כמפיק שותף. רוצים לרכוש את הזכויות להפצה בארץ, בחו”ל או בביטורנט? נו, מה אכפת לכם, מישהו צריך לשלם על כל הפיצות והציוד.
חשוב מאוד שהקרח יהיה חם
“פאי תפוחים חם. מוגש עם כדור גלידה וניל (לחמם 40 שניות במיקרו)”. מה זה, הוראות הכנה לטבח? ומה זה עושה בתפריט?
הלשין: עופר קינן.
מכירים את זה שמישהו מקריא טקסט ואתם במקביל ממלמלים אותו בלחש?
עידו מאירון מכיר:
תודה לסהרוצ’קה.
[עדכון 18:48] ויש המשך:
(טוב די, טייק 47 …. זה כבר הופך להיות לא רווחי)
(מי המשוגע שלוקח פיתום עם קול של אישה לפרסומת על אינטרנט!?)
(ווא זה עובד לי, אני מתרגש קצת…בכל זאת פרסומת ראשונה שלי)
(מול המראה בבית אפילו השפתיים שלי לא זזו)
(אני לא כמו אלה עם הבובות שנראות כמוך ויושבות לך על הברכיים)
(לי יש את הבובה “מירב בבית” – וכעת הדגמה נוספת…)
(לא להזיז את השפתיים… לא להזיז את השפתיים)
(טוב אני לא בכושר שיא אבל הם לא יודעים…)
(שיט הזזתי, אבל זה עדיין מרשים…)
(אבל איך אני מזיז לה את הידיים – את זה אני לא מגלה…)
(איך מימי הולדת בת מצוות וצחוקים לחבר’ה הגעתי לזה?!)
(בדרך כלל הבובה שלי לבושה כמו נסיכה)
(הילדים עפים על זה קבלו – )
(פוקוס על הבובה פוקוס על הבובה, טוב זה כמעט מהבטן)
(פעם אחרונה שאני עושה את החלטורה הזו, עוד טייק ואני הולך הביתה)
(כבר מעדיף לעשות מסיבות רווקות כמו הפעם ההיאשהלבשתי אותה כרקדנית בטן ובנינו דמות)
(גם עשינו ימבה כסף וגם הייתי ב-ZONE. אה וגם בחלטורה בפסח של פתום ורעמסס הייתי תותח)
תודה לשאול אננס.
[עדכון 12.8.2011] עידו מאירון מגיב על הפרסום. [\עדכון]
פינת הקומיקס הניאנדרטלי: להתחיל עם בחורה
פוסט של עינה לקח
___________________
עינה לקח מתפרנסת מלשחק באוכל, ומתייחסת לשטויות ברצינות תהומית. הקומיקס התפרסם במקור בפייסבוק שלה
מי ילמד את התלמידים להעתיק?
גל”צ מדווחים:
בשבוע שעבר נפסל במרכז המחצית השלישית ברמלה מגן של תלמיד שהצליח להשיג באמצעות האייפון שלו את התשובות.
נאווה בלוך, מורה ללשון ומרצה לעריכה לשונית מיפו, היא זו שבדקה לאותו התלמיד את המתכונת שלו בלשון. “כשהגעתי ל-4א’, ראיתי מול עיני את ההוראות למורה”, היא משחזרת, “יש לנו מחוון – תשובון – והתשובה של התלמיד הייתה זהה, מילה במילה”. היא נאלצה לפסול לו את המגן ולכן הוא גם לא ניגש לבגרות.
בהמשך הודה התלמיד במעשה, וסיפר כיצד השיג את התשובות. “הילד השתמש באייפון שלו כדי להכנס לגוגל ולמצוא את המחוון”, מסבירה נאווה. מתברר כי משרד החינוך השתמש בבחינת בגרות קיימת וכך הצליח התלמיד להשיג את המחוון לבוחן שהועלה לאינטרנט.
התלמיד היה חכם מספיק לדעת לחפש את הפתרון למבחן באינטרנט, אבל טיפש מדי לדעת לא להעתיק גם את ההוראות למורה לשכתב את התשובה ולא להעתיקה מילה במילה. אני בטוח שמסתתר פה משל על ההשכלה בעידן הגוגל-וויקיפדיה, אבל אני לא חכם מספיק לדעת מה הוא.
והערה לגל”צ: הכותרת “תלמיד השיג את תשובות באמצעות האייפון” (כך במקור) היא גם שגויה תחבירית וגם מפספסת את העניין – התלמיד מצא את התשובות באמצעות גוגל, שאליו הגיע עם טלפון סלולרי עם חיבור לאינטרנט. עובדת היותו של הסלולרי מסוג אייפון לא מהותית לסיפור, לא תורמת דבר לקורא ומסיטה את תשומת לבו מהסיפור האמיתי.
אל תפילי את הילדון
פוסט של ויטה קיירס
הפעם היחידה בחיי שלא אהבתי את ימי חמישי היתה כשהתגוררתי בירושלים, אז נערות דתיות היו אורבות לי ליד המשביר כדי להפיץ אותי בנרות לשבת. בתל אביב בינתיים אף אחד לא ניסה להחזיר אותי בתשובה, אך אם חלילה אכנס להריון בעיר ההורמונלית והמופקרת הזו, אני שמחה לגלות שיש מי שדואג שלא אעשה הפלה.
___________________
ויטה קיירס היא סלב לא מוכר, וחבל. קיירס כתבה על סנפלינג שלטים בגליון ספטמבר 2010
שר התחבורה ישראל כץ חונה באדום לבן
לא קל למצוא חניה בתל אביב. מה יעשה שר תחבורה, למשל ישראל כץ, שמגיע לביקור במאהל המחאה בשדרות רוטשילד, רחוב חשוך חניה במיוחד?
א) יחפש חניה בכחול לבן או בחניון מוסדר באזור ויגיע ברגל.
ב) ירד מהמכונית מרכב השרד ליד המאהל וישלח את הנהג לחפש חניה.
ג) יחנה באדום לבן כשהוא חוסם נתיב שלם, והנהג אפילו לא יחכה בתוך האוטו למקרה שהוא יתבקש לזוז כדי לא להפריע לתנועה.
[עדכון 22:05] דובר משרד התחבורה, אבנר עובדיה, מסר: “השר כץ מקפיד הקפדה יתרה על שמירת חוקי התנועה. נהלי הנסיעה והחניה ברכב השר נקבעים על ידי מאבטחי השר והם נובעים משיקולים בטחוניים ומבצעיים. יצויין כי לכל אורך הביקור במאהל המתין נהגו ברכב, בהתאם להנחיות מאבטחי השר”.
• מן הארכיב: תעריפי התחבורה הציבורית מוקפאים? שר התחבורה גוזר קופון. התעריפים עולים? השר נעלם
פרשת פורנונה: 3 מפוטרים
אפיקומנים הוחבאו באתר של משקאות הבוקר של דנונה של שטראוס, דיווחתי כאן ב-29.7. בהקלקת עכבר אפשר היה לגרום לאישה מאוירת באתר להוריד חולצה ולחשוף שדיים, ולכלב מאויר להשתין.
משטראוס נמסר לי אז כי “מדובר בחבלה. האתר הורד באופן מיידי עד לסידור התקלה”. בידיעה שפורסמה יום לפני כן ב-ynet והוסרה נכתב עוד כי “משטראוס נמסר בתחילה כי מדובר בווירוס”.
אז לא, זה לא היה וירוס. גלובס מדווח היום שמשרד שלמור-אבנון-עמיחי, שיצר את הקמפיין, פיטר שלושה אנשי אינטראקטיב שהיו מעורבים ביצירת הקמפיין בגלל אחריותם לשתילת האפיקומן. [עדכון 19:00] בנענע10 הביאו את תגובת שלמור אבנון עמיחי Y&R: “מדובר במעשה קונדס של עובד אחד. אנו מגנים בכל תוקף מעשה מסוג זה שעומד בסתירה גמורה לערכי המשרד ולערכי האנשים העובדים בו, ומהווה פגיעה בכבודנו האישי והמקצועי”.
תודה לעידן דורפמן על העדכון.
תודעה כוזבת: העיתונים מנחשים מהו המצב הכלכלי
פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית
“אובמה לא עצר את המפולת”, נכתב בכותרת הראשית של “מעריב”, מתחת לכותרת הגג “היום הקשה ביותר בוול סטריט מאז נובמבר 2008”. “בלי פאניקה”, נכתב בכותרת הראשית של מוסף הכלכלה של “מעריב”, “עסקים”. “לאחר שהבורסה לני”ע בתל-אביב ספגה שלשום ירידות של 7%, נרגעו הרוחות והיא עברה לעליות”, נכתב בכותרת המשנה.
אז האם אנחנו עומדים על סיפו של משבר עולמי חדש, צאצא ישיר של זה שהעולם טרם התאושש ממנו שהכה ב-2008? התשובה הנכונה היא: אין שום דרך לדעת. ובכל זאת, יש עיתונים למלא. ביומיים האחרונים הם נתלים בהתרחשות הממשית המיידית היחידה: התנודות בבורסות.
הבורסה כמדד להתהוותו של משבר (ובכלל) היא ברומטר שכאילו נתפר לצרכיו של עיתונאי: היא מגיבה מהר מאוד, בעוצמה, ובאופן בלתי צפוי. המהלך העסקי היה חכם או מטופש? נראה כיצד יגיב השוק. החברה מצליחה או כושלת? נשאל את הבורסה. משבר עולמי? נסתכל בשערי המניות.
אתמול הכתיבה חברת הדירוג הבינלאומית S&P את הכותרות בישראל על המצב בארה”ב (החברה הורידה את הדירוג לדרגה אחת למטה ממושלם). אם הסתמכות עיתונאית על חברות הדירוג היא בעייתית – משום שאלו לא ניחנו ביכולות נבואיות ואינן נקיות מאינטרסים עצמיים – הרי שההסתמכות על הבורסה, שמכתיבה את כותרות העיתונים היום, מתקרבת יותר להימור בקזינו.
הנה שלשום נרשמו ירידות שערים חדות בבורסה הישראלית והעיתונים מיהרו לקשור זאת להורדת דירוג האשראי של ארה”ב ולדווח (אתמול) בכותרותיהם הראשיות על “מפולת” – שינוי מהותי בסנטימנט של השוק, מה שנקרא “נפל דבר”. אתמול הבורסה החליטה דווקא לעלות והיום מבשרים לנו על “רגיעה”. אבל האם לכותרות היום אין השלכות על כותרות אתמול? אם אתמול היו עליות, אולי שלשום לא התרחשה “מפולת”?
כלומר, אין חולק כי ערכן של מניות מרכזיות ירד אתמול בצורה ניכרת וגרם להפסדים כבדים, “על הנייר”, למשקיעים, אולם הצורך של העיתונים ב”בורסה” כמדד, מזיק לסיקור אירועים שאינם הבורסה, להלן: המציאות (ובכלכלית: “כלכלה ריאלית”). כשהסיקור של בעיית החוב של כלכלת ארה”ב נתלה בנתוני הבורסה, הוא מותנה מיד במגבלות שלהם: אף אחד לא באמת יודע מדוע הבורסה יורדת או עולה. ממילא הסיקור הופך מדיווח לחיזוי. וכשהדברים באים לידי חיזוי, אין הבדל בין עבר לעתיד. את שניהם אי אפשר לחזות.
________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-9.8.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית. העין השביעית בפייסבוק, בטוויטר ובפליקר
ניין אילבן באב
בן מאירי כותב (ערכתי קלות):
התאוריה שלי היא שאסון התאומים זה הט’ באב של ארצות הברית.
אצלנו אומרים קודם יום ואחר כך חודש לעומתם שזה קודם חודש ואחר כך יום. 9-11 (nine eleven) מיתרגם ליום התשיעי בחודש בחודש האחת עשרה, שזה יוצא ט’ באב.
באסון שלנו אלו שני בתי מקדש ואצלם בנייני התאומים.
אצלנו סימלו בתי המקדש את הדבר החשוב ביותר לעם שלנו – הדת, ואצלם, בנייני המסחר העולמי, את הכסף – מה שחשוב לקפיטליזם.