רגע האמת של אובמה?

פוסט של חגי אלקיים

העיתונות בישראל, כך נראה, לא החליטה מה דעתה על אובמה. מצד אחד, הוא מלכלך על ביבי, ולכן כיף לכתוב עליו; מצד שני, חבורה של ליצנים רצה מולו בבחירות, אם כי גם הם עושים לו כאב ראש. אה, והוא גם יהודי, מסתבר.

וכמובן, יש לו המון, המון רגעי אמת. החל מהבחירות, שהיה ברור שאחריהן הכל יהיה פשוט; דרך רפורמת הבריאות, שהיה ברור שאחריה לא יוכלו לומר שהוא לא עושה שום דבר; ועד לדו”ח של סבא”א על איראן, שהוא חד משמעית רגע האמת הגדול ביותר. עד הפעם הבאה, כמובן.

תכלס, להיות נשיא ארה”ב זו כנראה עבודה עם הרבה רגעי אמת, והתקשורת צריכה לצרף באזוורדס לכל כותרת כדי שאנשים יכנסו. אבל אולי צריך לשקול מחדש ולהכריז על רגעי אמת רק כשמתברר שהם באמת רגעי אמת. אחרי הכל, לפני כמה חודשים כולנו חשבנו שרגע האמת של אובמה היה הריגת אוסמה בין לאדן.

______________________________________________
חגי אלקיים: פסיכולוג לעתיד, אקטיביסט, אחראי לתוצאה הראשונה בגוגל לחיפוש “קינוח שחיתות”

26 בנובמבר, 2011 | בנושאים: הפוסטומט, עיתונות ותקשורת | להגיב זה מגניב

האייקונים של אפל: ציור בטוש על דף משבצות

מישהו עיצב את האייקונים שאנחנו לפעמים חושבים שהיו שם מאז ומעולם. סטיב סילברמן פרסם בבלוג NeuroTribes פוסט על סוזן קייר (Susan Kare), שיצרה כמה מהאייקונים היותר מוכרים של מערכת ההפעלה של מחשבי המק של אפל.

קייר התחילה את דרכה באפל בעיצוב הפונטים הפרופורציונליים. אחר כך עברה לאייקונים. מאחר שלא היו אז תוכנות לעיצוב אייקונים, היא ציירה אותם בטושים על גריד של דפי מחברת סקיצות משובצים, כשכל משבצת מייצגת פיקסל. כך יצא שדווקא האייקונים של ה-מחשב של הגרפיקאים עוצבו ביד ולא במחשב.

בהמשך הקריירה עיצבה קייר אייקונים למערכות ההפעלה ווינדוז של מיקרוסופט סי ו-OS/2 של יבמ, את הקלפים בסוליטייר לווינדוז ואת אייקוני המתנות של פייסבוק. באתר שלה היא מציעה למכירה את ספרה החדש, Icons, והדפסים ממוספרים של אייקונים שעיצבה. לחלקם מצורפים דברי הסבר, כמו זה על אייקון הפצצה: “הפצצה עוצבה כדי לייצג כשל מערכת — ונאמר לי שלא סביר שמישהו יראה אותה אי פעם. למרבה חוסר המזל, זה לא היה ככה. פעם הגיעה שיחת טלפון לקבוצת התוכנה של מק: אישה ראתה את האייקון על המסך שלה והיתה מאוד מוטרדת מכך שהמחשב שלה עלול להתפוצץ!”

ועוד בענייני אפל ועיצוב אנלוגי: רקמה של לוגו אפל הישן. “זה היה תרגיל בקורס משנה שעברה, שבו נתבקשנו לתת תרגום בטקסטיל למושג ‘פיקסל'”, מספרת מיכל צבאג, סטודנטית שנה ד’ לעיצוב טקסטיל בשנקר. “החלטתי להשתמש בלוגו של אפל ולהפוך אותו ללוגו רקום ברקמת צלבים, כאשר כל צלב רקום ממלא פיקסל אחד על גבי הבד. בערך כמו לעבוד בפוטושופ, רק עם חוט ומחט”.

26 בנובמבר, 2011 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית | תגובה אחת

(צילום: יח”צ) – צילומים שמצורפים להודעות לעיתונות – בלי ההודעות לעיתונות

26 בנובמבר, 2011 | בנושאים: (צילום: יח"צ) | להגיב זה מגניב

עצור, אתה FOMO!

“יובל כותב על FOMO. בטח שמעת את זה”, אמר לי לי-אור העורך. “לא מכיר”, התוודיתי בבושה קלה, והוא הסביר: “זה ראשי תיבות של fear of missing out”. הפחד מלפספס משהו. אני מקווה שלא פספסתם את האירוניה.

הדיאלוג לעיל הוא תמצות מדויק של תסמונת FOMO, שאת שמה לא ידעתי אבל את הסימפטומים שלה אני מכיר מקרוב: הלחץ החברתי שמוביל לאובססיה להיות בכל מקום כדי לדעת הכל על הכל בזמן אמת. תופעות לוואי: אינבוקס עמוס אימיילים, עשרות לשוניות פתוחות בדפדפן, מאות לינקים במועדפים, לילות לבנים מול זרם הממים הבלתי נפסק של פייסבוק וטוויטר וצליעה של שבוע אחרי נפילה כואבת בגלל שפיסבקתי תוך כדי הליכה. תגידו, כבר הצלחתם למצוא את החתול בתמונה ההיא?

השאיפה לידע היא דבר חיובי, אבל FOMO לא מקדמת אותו: במקום ללמוד, להתעמק, לנתח, לעבד ולהסיק מסקנות, אנחנו נמצאים במירוץ בלתי נגמר אחרי זנבות של מידע שלא מתגבשים לכדי ידע, רק לאוסף אנקדוטות לשיחות במטבחון המשרדי.

נשאי FOMO צריכים להתמודד עם המחלה בעצמם. זה לא אומר שהאנשים סביבם לא יכולים לעזור. זה די פשוט: קחו אחריות וחישבו פעמיים לפני שאתם שולחים אימייל שרשרת, מעלים לינק לטוויטר, מלייקקים סרטון, משתפים חתיכת טקסט או תמונה מהאייפד שלכם, ומייצרים עוד פיסת מידע שמישהו יצטרך לצרוך. הרי לא הייתם מציעים לנרקומן בגמילה מנת הרואין.

__________
הטור נכתב כבוקסה לכתבה של יובל אביבי בפירמה, אבל לא פורסם.

26 בנובמבר, 2011 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית | 2 תגובות

אפטר טיול שואה: התלמידים מגיבים

פוסט על השואה, ויסלח לנו גודווין, תמיד מעורר דיון, והפוסט על מסיבת האפטר-טיול-שואה-בפולין לא יוצא דופן. בין המגיבים היו גם (מי שמציגים את עצמם כ)תלמידים שהשתתפו באירוע. אני זקן מספיק בשביל לקבל רפלקס של זעזוע מהכתיב, אבל שמחתי לראות התמודדות אינטליגנטית עם הביקורת של הקוראת האנונימית, שדיווחה לי על האירוע והולידה את הפוסט.

המגיב/ה בעל/ת הכינוי האירוני-אך-לא-מודע-לעצמו “אני הייתי שמה” כותב/ת:

איך אתם אוהבים את זה.. אתם אוהבים להוציא אותנו רעים
עשינו מסיבה ופשוט קראנו לה אפטר פולין
הבדיחות שואה פורסמו בקבוצה של 200 איש. ואין סיבה לפרסם את זה פה.
זה שאתה מפרסם את זה רק גורם לזה להיות רע יותר.

תאמין לי שהיה מסע מדהים והוא גרם לנו להבין הרבה דברים..
רצינו להשתחרר אז עשינו מסיבה..

די לעשות מהילדים דור של חראות. תילמדו מבוגרים תלמדו

עינב:

דברים הוצאו פה ממש מהקשר! אף אחד לא חגג את.השואה או את כמה כיפ היה לראות את הזוועות! היינו שם ונהגנו בכבוד, התרגשנו בכינו ושרנו את התקווה בגאווה! החגיגה הזאת הייתה לחגוג את הגיבוש השכבתי שנוצר ולא יותר מזה. כן היו בדיחות שואה אבל זאת דרך התמודדות ומי אתם שתשפטו? מה שנאמר ומוצג כאן זה פשוט חוצפה …

אנונימוס:

המסיבהה היא לא על השואההה!!בסך הכל פריקת רגשות אחרי פוליןן!!
אחרי שבוע שלא הפסקנו לבכותת…מה עדיףף שנחזור ללימודים טעונים..זה יעזור יותר??!
יש לכם חשיבה מיושנתת !! הגיע הזמןן שתתקדמוו!!!

“מחזור י'”:

עם כל הכבוד לכתבה הזו, הרעיון של “אפטר פולין” היה לחגוג את גיבוש השכבה.
לחגוג את “תחושת הביחד! הגיבוש! האווירה!”- כמו שאתם בעצמכם התאמצתם לצטט.
אף אחד לא חגג את השואה, אז תפסיקו להוציא דברים מהקשרם.

ובקשר לבדיחה שציטטתם- זו בסך הכל דרך להתמודדות עם הנושא הרגיש זה שקשה לכולנו.

25 בנובמבר, 2011 | בנושאים: 404 | 7 תגובות

קול באישה ערווה, וכל אישה ערווה בדרכה

פוסט של איל גבע

עוד יום שישי מגיע, ועוד פעם גולשי חדר 404 זוכים להתבוסס בהאזנת טרום בכורה בלעדית למערכוני בתוך הקנקן. התוכנית כולה תשודר הלילה בשעה שתיים בגלי צה”ל.

הפעם זכיתם בבלעדיות מוחלטת: המערכון הבא צונזר ולא ישודר במלואו בגלי צה”ל, אך האינטרנט הוא פרוע מטבעו. עד שנקבל קנס של שלוש מאות אלף שקל, זאת אומרת.

ופעם נוספת אנחנו פונים אל הרומנטים שביניכם, הנה סרט צרפתי, אבל ברדיו.

גם נעזור לכם להתמודד עם הדילמות הקשות שביציאה מהארון, אם אתם רוצים לצאת מהארון.

ולסיום, תוכנית ראיונות מרגשת עם איש אילם, כי מתי בפעם האחרונה שמעתם מה יש להם להגיד? מי שמוצא פה את המם זוכה בנקודה (זה לא כזה קשה)

נתראה שבוע הבא, ובנתיים, אל תאזינו לקנקן אלא למה שבתוכו.

______________________________________________
בתוך הקנקן היא תוכנית המערכונים של סמל איל גבע וצוות המורכב אך ורק מחיילים בסדיר שרוצים לעשות שטויות בזמן שידור ציבורי. בתוך הקנקן בפייסבוק, באייקאסט

25 בנובמבר, 2011 | בנושאים: 404 | תגובה אחת

תיקון חוק לשון הרע יגרום לבלוגרים לחשוב פעמיים אם שווה להם להסתכן בחשיפות עיתונאיות

התיקון לחוק לשון הרע מאיים על פעילות הבלוגרים העיתונאיים. דברים שאמרתי בכתבה של גיא גרימלנד בנושא היום בדה-מרקר: סכומי הפיצויים שאחרי התיקון נשמעים כמו מדע בדיוני. בלוגר לא מנוסה יתקשה להתמודד עם מכתבי תביעה של עורכי דין עם דרישה לפיצוי. קשה לו לדעת אם מכתב האיום שנשלח אליו הוא רציני. אם עומד מאחוריו ביסוס משפטי רציני או שמדובר כאן ב’שיטת מצליח’. לבלוגר גם אין ייעוץ משפטי זמין, בניגוד לעיתונאי שמערכת העיתון עומדת מאחוריו. ישנם לא מעט סיפורים חשובים שנחשפו בבלוגים. ההחמרה בחקיקה עשויה להפחיד כותבים עצמאיים ולגרום להם לחשוב פעמיים אם שווה להם לקחת את הסיכון שגלום בחשיפות עיתונאיות. לכתבה המלאה >>

25 בנובמבר, 2011 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית | 2 תגובות

דברים שביבי אמר על התיקון לחוק לשון הרע (ואיך עוד אפשר להבין אותם)

אז תיזהרו לא להחליף בטעות את השלטון, אה?

כי אנחנו לא מרשים לחשוב את זה.

24 בנובמבר, 2011 | בנושאים: 404 | 2 תגובות

ג’ודי ג’ודי ממטרה

זהר פורמן תיעד את כוכבת הטוויטר ג’ודי שלום-ניר-מוזס מתעדת תצוגת אופנה בשבוע האופנה בתל אביב.

24 בנובמבר, 2011 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

גלעד שליט עדיין חי במצפה הילה

בשיאו של שטפון ביבי גאמפ, חבר כתב לי: “אולי במקום לדחוף את ביבי לכל מקום שרק בטעות הוא לא היה בו, תגייס את המעריצים שלך לעשות תמונות עם גלעד בכל מיני מקומות מהחמש שנים אחרונות, שהוא לא בטעות לא היה שם. זה דווקא יכול להיות מגניב. נגיד לשים את גלעד בהצגה של האייפון על ידי סטיב ג’ובס; כששמו את הדגל בבינת ג’בל; בבחירות של ביבי; בבכורה של אווטאר; על הבמה בהפגנה של המחאה. לעשות לו סייטסיאינג של חמש השנים שהחמיץ. לתת לו הרגשה שהוא היה שם. כלומר מם הפוך, עם סיכוי לריגוש”. זה לא קרה, אבל זה כן: “גלעדי”, בלוג טאמבלר שמציג באיורים “מצבים בהם לא נראה את גלעדי שלנו אף פעם”.