המחאה, איראן והתקשורת
דרור פויר כותב בטורו בגלובס על ענני המלחמה המתחשרים, ומתייחס בין השאר לתפקיד התקשורת:
וכמה שקופה ומביכה הכניעה של מה שמכונה סדר היום הציבורי, כלומר התקשורת, אל מול פני השיח הישן הזה. כמה היא ששה אלי קרב. התקשורת הישראלית יכולה ללמד אותך הרבה יותר על המתרחש במעמקי האדמה במתקן להעשרת אורניום בנתנז – 9,000 צנטריפוגות מחולקות למערכים של 164 צנטריפוגות – מאשר על מה שמתרחש בשכונת ג’סי כהן בחולון.
בסיס הטילים בפרצ’ין, ממערב לטהרן, גלוי וידוע בפני צרכן התקשורת הישראלי, על כל מכלית שחנתה בו בצהרי שבת שעברה, הרבה יותר מאשר הסעיפים הנכלוליים בחוק ההסדרים. רזי התדלוק האווירי ואתגריו, והשיקולים בבחירת מסלולי הטיסה לתקיפה, מוכרים לנו יותר מאשר הקריטריונים לדיור בר השגה בדרום הארץ.
כל אחד מאיתנו יודע יותר על ראשי הנפץ שיש לאיראן מאשר הוא יודע על מה שנעשה בכספי הפנסיה שלו. חד-הוריות אאוט. משמרות המהפכה אין. אפילו ברק, בהתבטאות הנ”ל, הוכיח בקיאות יתר בתוכניות ריאליטי מאשר במציאות הישראלית היומיומית. יש לאיראנים מזל שהם לא ארגון עובדים ישראלי, אחרת כבר מזמן היו מורידים אותם על הברכיים.
הכול בסדר. כך הדברים אמורים להתנהל. התקשורת ממהרת להספיד את המחאה ולהחיות את המלחמה. היא נחפזת לחשוף כל מיני-ספין בירכתי לשכת ראש הממשלה וכל סכסוך עבר קטנצ’יק בין ברק ליעלון, אבל בולעת בחדווה את המניפולציה הגדולה.
מי מאיים על נדב ומוריה באינטרנט?
בעולם של ספק האינטרנט המסונן “אינטרנט רימון”, האיומים על ילדים שגולשים באינטרנט (שמבוססים על הסרטון הבריטי הזה) הם:
1. בריונים שריריים וחמושים ברובה.
ב. פרחות חמושות בעגילי ענק וגישה מסריחה כלפי מבוגרים.
בעולם של אינטרנט רימון, הצטרפות לאינטרנט רימון מונעת מהילדים הגולשים להיתקל באנשים כאלה. אני רוצה ממה שהם לקחו, אבל בשמינית מהמינון, כי אני צריך לקום לעבודה מחר.
פיצוץ ליד טהראן: אומת האינטרנט האיראנית צוחקת, חושדת וחוששת
כשקראתי היום את התגובות בוויינט לפיצוצים ליד טהראן, לא יכולתי שלא להתבייש. מצד שני, כפי שהרגיע אותי אחד מחבריי האיראנים, הממשלה שלהם מוציאה אלפי אנשים לרחוב ביום קדס כדי לצעוק “מוות לישראל” (הם מגיעים בשביל הטרופית או סתם כדי לשמור על צווארם, אבל את זה רובנו לא יודעים), אז אין תימה שהישראלים שונאים איראנים.
ואיך מגיבים האיראנים? בטוויטר שמחה וצהלה ודמעה בזווית העין (ושמועות על יותר משני פיצוצים). להלן מספר ציוצים נבחרים. נתחיל בדמעות:
* “מסכנים החיילים החפים מפשע ובני משפחותיהם” (ספקסרשת).
* “כל העם האיראני אבל על ההתפוצצויות והמוות” (דיאזפאם, צייץ באנגלית).
נמשיך בספקנות:
* “האדון הזה, מפקד משה”מ [משמרות המהפכה], אמר שהמחנה הזה היה רק מחסן נשק ולא היו בו חיילים. כלומר הגנרל בעצמו שמר על הנשק?” (ספקסרשת)
* “כשמשה”מ אומרים 15 אנשים, לכו על 100” (ארפאנמו)
* “כל העולם מדווח על ההתפוצצויות, ובמערכת החדשות [באיראן] מדווחים על מזונות מלאים. תודה באמת” (גפתניהא. משמעות השם: דברים שצריכים להיאמר).
* “ידיעה שלא אומתה: הרדיו המקומי של אלברז ביקש מהאזרחים לעזוב את העיר” (גפתניהא)
סתם הלצות מהלצות שונות:
* “אשתו של ח’אמנהא’י ביקשה גט אחרי הפיצוץ! סמיילי, שמועה חמה” (גפתניהא)
* “אומרים שח’אמנהא’י גם מת. סמיילי, שמועה חמה” (גפתניהא)
המון בדיחות על חוסנה של איראן, בעיקר מול ישראל וארה”ב:
* “אחמדי-נז’אד במסר לישראל: חשבת שלא תתקפי אותנו ואנחנו נשב בחיבוק ידיים? אנחנו יודעים לפוצץ בסיסים בעצמנו. מה חשבת?” (גפתניהא)
* “למרבה המזל, לא היו אבדות בנפש [מילולית: אנושיות]. רק כמה חיילים אלמונים של אמאם זמאן התאיידו” (אברקס).
אלט-טאב: אמאם זמאן הוא המהדי, האמאם השנים עשר, שיחזור באחרית הימים. חיילים אלמונים של אמאם זמאן הוא מונח שטבע ח’מיני לתאר את הסוכנים ואת הפקידים של משרד המודיעין והריגול של הרפובליקה האסלאמית. שיפט-אלט-טאב.
* “כשאיראן תצא למלחמה, מכיוון שאין לנו נשק, נחפור תעלות” (ראמין BBS).
* “הצבא הזה, שאני רואה שהוא מפסיד לאויב דמיוני, מה יהיה עם ישראל וארה”ב?” (ארמאן אריאן)
* “בעקבות ההתפוצצות המכוונת בטהראן, נפצעו ונהרגו כמה חיילים ישראלים. סמיילי עיתון כיהאן” (אסף נ.ג).
* “אני כל כך רוצה שתהיה מלחמה! בצבא ישראל על כל שני גברים יש ארבע נשים. מה אני אומר נשים, כּוּסיות! אז נלך ונשבה כוסיות” (פפסי קולה).
* “ארה”ב לא יכולה לעשות לנו שום ד…. בום!” (נויד)
* “כל עוד לא התפוצץ שום מקום אחר, אני הולך להכין קפה ולאכול אותו עם הממתקים האלה… אולי לא תהיה הזדמנות אחרת” (נויד).
* “אוי, אם תהיה מלחמה כמה נצחק, כמה נצחק… הם הולכים ויורים טיל, הוא נופל להם לאדמה, או מתפוצץ באוויר, או מיורט במערכת נ”ט. כמה נצחק…” (נויד)
* “אולי אחד הטילים ארוכי הטווח והמאוווווווווווווד מתקדמים של המשה”מ התפוצץ לפני השיגור לעבר כלב השמירה [ח’אמנהא’י קרא השבוע לישראל “כלב השמירה של ארה”ב במזרח התיכון”]” (נויד).
* “אולי ח’אמנהא’י רצה לשגר טיל על ישראל מטהראן. הוא שיגר, אבל זה הגיע רק לכרג’, לא יותר” (פלוידיאן13).
* “הם יורים טילים כמו הסרטים המצוירים האלה – ישר לתוך הקיר” (סיח’)
וז’אנר מיוחד מאוד של תגובות שם ללעג ולקלס את האמאם האחד עשר של השיעה, אמאם נקי (איראנים חילונים נורא אוהבים לצחוק על השם שלו, כי כל שם שיש בו ק’ מצחיק אותם, משום ה-ק’ האיראנית נחצית, כמו ק’ או ע’ בערבית): “לכבוד יום הולדתו של אמאם נקי ע”ה, התקיים בפאתי טהראן מופע הזיקוקים הגדול ביותר במזרח התיכון. אנשים זרמו לרחובות מבוהלים, אבל כשנודע להם מה סיבת הפיצוצים, כולם חזרו שמחים וצוחקים לבתיהם והתפללו לרוחו של הקדוש”.
באחד מעמודי הפייסבוק שמוקדשים ל”הזכרת אמאם נקי לשיעים” דיברו, בין השאר, גם על ההתפוצצות: “מספר דקות לאחר הפיצוץ האחרון בטהראן, צפו העיתונאים באמאם נקי שהתפקע מצחוק עם אחד מבני לווייתו, ואמר לו: ‘לא אמרתי להאכיל את הגנרל פירוזאבאדי [גנרל שמן מאוד ממשמרות המהפכה] בתערובת של חומוס ונפצים, עכשיו כל הקולות האלה שיצאו ממנו מעסיקים את כולם!'”.
זה נראה קצת טוב מכדי להיות אמיתי, אז שאלתי חברים מה אומרים ברחוב. אז ברחוב מאוד חוששים ממלחמה ויש שמועות (כמו אצלנו) שידה של ישראל בפיצוץ. בניגוד לצייצנים, האנשים ברחוב בהחלט מודאגים. עד לפני מספר ימים, רוב האנשים, בעקבות הפרסומים בעיתונות, לא האמינו שהאיומים של ישראל אמיתיים. חלק מנסים להיות אופטימיים באמרם שהפוליטיקאים הישראלים והאיראנים בכלל משתפים פעולה מאחורי הקלעים, שזו מזימה משותפת ושהם יגיעו להסדר לפני תקיפה. אחרים מאמינים שארה”ב מספיק מסובכת באפגניסטן (או כפי שאני כותבת, אפגאנסתאן, ותגידו תודה שלא כתבתי אפע’אנסתאן) ובעיראק ולא תרצה להיכנס לעוד ביצה, ושזה הכול תעמולה בשביל הקמפיין של נשיא ארה”ב ברק אובמה (בפרסית, “או בא מא” = הוא איתנו. וזה לא ה”אנחנו” הנכונים…)
אבל החברה האיראנית היא הטרוגנית להחריד, וגם כאן הדעות חלוקות לגמרי. בסקר שערכתי לפני כמה ימים, הרוב באמת אמרו שלדעתם אלה איומי סרק, אחרים אמרו שמתקפה מצד ישראל (או מצד איראן) תגרום למלחמת עולם שלישית וביבי ואחמדינז’אד מטורפים באותה מידה כי הם לא חושבים על תוצאות, ומנגד היו גם דעות שקראו לישראל ו/או לארה”ב לתקוף את איראן כי פצצה גרעינית שתתפוצץ במזרח התיכון, ולא משנה איפה, תגרום להרס האזור כולו. בגלל האקלים. לא בדקתי, זה מה שהוא אמר.
היו גם כאלה, והם עכשיו שמחים למדי, שביקשו שנתקוף בלי קשר למירוץ החימוש הגרעיני. הם אמנם פוחדים ממלחמה, שזה די טבעי, אבל הם אינם מאמינים ביכולת של העם עצמו לשנות, כי ניסו כמה פעמים וכוחות הביטחון – כולל משה”מ, שעכשיו התפוצצה להן הרבה תחמושת – דיכאו את הניסיונות האלה ביד רמה. הם אומרים שמשה”מ חכמות נגד חלשים, אבל ברגע שיתקפו אותן מבחוץ הן יתקפלו, או שיש להן תחמושת לשבוע בקושי (ועכשיו גם זה לא).
יש לזכור שכל הציוצים והציטוטים הם של אנשים בודדים, פרטיים. מסוננים, מן הסתם, בעצם העובדה שיש להם גישה לאינטרנט, שזה לא טריוויאלי באיראן. הדעות האלה קיימות, אבל לי אין הכלים לדעת כמה הן מייצגות.
________________________
ד”ר תמר עילם גינדין, בלשנית איראנית, מעבירה הרצאות העשרה על השפעות איראניות על לשוננו ותרבותנו, “מגילת אסתר – היה או לא היה” ועוד. ביום שני תתקיים ההשקה התל אביבית של ספרה “הטוב, הרע והעולם — מסע לאיראן הטרום אסלאמית“
שיר הממים: הכנופיה הישראלית שהביאה 1.5 מיליון צפיות ביומיים
הקליפ נפתח במדרכה שוממת שחברי הלהקה מתגשמים עליה, בהתחלה מפוקסלים ואחר כך מתחדדים, כמו תמונה שנטענת לאט באינטרנט. בזמן שהם מנגנים הניאן קט מתעופף לתוך הפריים ומלקק חלב. בהמשך הפריים כולו רועד ומתכווץ, ואפשר לראות סביבו את המסגרת של יוטיוב, שבה מופיע ראשו של הראפר אקזיביט. אחר כך יש מחוות לטרולולו, נומה נומה גאי, פדובר, צ’אק טסטה, פוראבר אלואון, בננה פואון, באדג’ר באדג’ר ועוד. הקליפ, זהירות ספוילר, מסתיים בביצוע אנושי לצ’יפמאנק הדרמטי. “זה מעין תקציר לאינטרנט”, מסביר אור פז, שיצר את השיר והקליפ “le Internet Medley” יחד עם חבריו ללהקת GAG Quartet, גלעד צ’כובר וגיא ברנפלד, ועם תום טרגר, שותפו ליצירת סדרות רשת שבהן “אחמד וסלים” ו”מינדי והקוסם”. ראיון עם היוצרים ב-ynet מחשבים >>
תג מחיר: מוכר?
עוד תגי מחיר:
לק עליז לגיקית שתעיז: ציפורני ניאן קט ועוד
הגיקית ענבר מאירסון השתעשעה עם לק ציפורניים. התוצאה: ניאן קט, סופר מריו, דפי מחברת וצבי הנינג’ה.
עוד בנושא: תולים את פדובר וממים נוספים: התליונים של ליה מריונטה
והיום בחדשות המטאפורה: ישראל תפציץ את “הארץ”?
דיווחים על שריפה בדגם ראש הנקרה במיני ישראל ועובדת נקיון שהסירה כתם שהתגלה כחלק מיצירת אמנות הם יותר מדי מטאפורות בצורת ידיעות חדשותיות לחודש אחד. ואז מגיע הסיפור הבא: אריק פלט, ראש אגף מזרח תיכון באונסק”ו, סוכנות האו”ם לחינוך, תרבות ומדע, זימן את שגריר ישראל בארגון, נמרוד ברקן, לקבל נזיפה רשמית בגלל קריקטורה של ערן וולקובסקי שפורסמה ב”הארץ”. בקריקטורה נראים ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הבטחון אהוד ברק מתדרכים טייסים בדרך להפצצה באיראן. נתניהו אומר להם להפציץ את סניף אונסק”ו ברמאללה בדרך חזרה.
ברקן דיווח על התקרית המטופשת למשרד החוץ, שכתב לו בתגובה: “מה בדיוק רוצים באונסק”ו? שנשגר את בחורינו המצוינים להגן על אנשי אונסק”ו, או לחלופין לסגור את העיתון?” זה נשמע סרקסטי עד שנזכרים ששר החוץ הוא אביגדור ליברמן, שגידי וייץ ואורי בלאו פתחו לו כמה חדשים עם התחקירים עליו, וחושבים שבעצם, להפציץ את “הארץ” בטח לא נשמע לו יותר מופרך מלהפציץ את אונסק”ו.
התקופה המוזרה הזאת שלפני פייסבוק
הגיע יום שישי! ואתם יודעים מה זה אומר??? כן! הפוסט החגיגי של בתוך הקנקן! שבו יש מערכונים בהאזנת טרום בכורה בלעדיות לגולשי חדר 404 עם משפטי קישור דלוחים ביניהם! התוכנית המלאה בגלי צה”ל כל יום שישי בשתיים בלילה!
המסר המרכזי שלנו הפעם הוא שאין כמו לשמוע פרסומות לספרים ברדיו כדי להרגיש חכם יותר.
ואם כבר הטרחתם את עצמכם וקמתם מהמחשב לקרוא ספר. נזכיר לכם את התקופה המוזרה הזאת שלפני פייסבוק.
או שמא אתם רוצים להרחיק אל זכרונות ילדות. יש אנשים שהילדות שלהם נשמעה ככה:
ואיך אפשר בלי פרק מסדרת המופת “עלילותיו המופלאות של הרופא המעופף”? אי אפשר, זה איך.
עד כאן להפעם. ותזכרו לא להאזין לקנקן, אלא למה שבתוכו.
______________________________________________
בתוך הקנקן היא תוכנית המערכונים של סמל איל גבע וצוות המורכב אך ורק מחיילים בסדיר שרוצים לעשות שטויות בזמן שידור ציבורי. בתוך הקנקן בפייסבוק, באייקאסט
האט, חייזר!
צילום: Tanja Lengnowski.
המג”בניקית שהתעללה בעציר והתגזענה בפייסבוק הולכת לכלא
שני סביליה, שוטרת מג”ב לשעבר, נידונה אתמול (ה’) בבית המשפט המחוזי בירושלים לשלושה חודשי מאסר ושלושה חודשי עבודות שירות במסגרת עסקת טיעון, על התעללות בקטין פלסטיני שהיה בהשגחתה, איומים ומעשה פזיזות ורשלנות מתוך מניע גזעני. את משנתה הגזענית היא לא יכולה היתה להכחיש – הכתובת היתה על הוול של פרופיל הפייסבוק שלה, ובעקבותיו בכתבה שפרסמתי ב-ynet מחשבים בחודש מאי.
מסביליה נחסכה החוויה שעברה עדן אברג’יל, שהצטלמה כחיילת עם עצירים פלסטינים כפותים ברקע והעלתה את התמונות לפייסבוק. הבלוג “סחים, הם בכל מקום” מצא ופרסם את התמונות, ואברג’יל, שכבר היתה אחרי שירותה הצבאי, הפכה לאייטם תקשורתי בינלאומי ולכוכבת בדיחות אינטרנטיות. הרבה לפני ביבי גאמפ, גולשים שתלו את דמותה של אברג’יל בתמונות משלל אירועים היסטוריים, אירועים בדיוניים וממים אינטרנטיים.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
