תג מחיר: תיקון שגיאות אוטומטי בוורד
עוד בנושא: מדבקות נגד פעולות תג מחיר:
בת ישראל הגיבורה! האם כבר טימאת עיניים של חרדים היום?
“קמפיין מכוער נגד המגזר החרדי”, “לטמא לחרדים את העיניים”, “התועבה”. מה כל כך עצבן את כתב “כיכר השבת” ישי כהן? קמפיין “מחזירים נשים לשלטי חוצות בירושלים” נגד הדרת נשים מהמרחב הציבורי, שבמסגרתו נתלו כרזות עם תמונות של נשים במרפסות בתים ובשלטי חוצות ברחבי ירושלים.
חלק מהכרזות הושחתו על ידי אנשים שלא מסוגלים להתגבר על יצר הרע (להתגבר: לא להעלים את כל הפיתויים מהעולם, אלא להתמודד איתם ולנצחם). “מה שמלווה אותי במהלך היום הוא יותר המקומות בהם לא השחיתו, והתגובות של אנשים ונשים שמכירים אותי ושאינם מכירים אותי למהלך”, אומרת רני חזון וייס, שהשתתפה בקמפיין ותמונותיה הושחתו בכרזות ליד התחנה המרכזית וברחוב שטראוס. “השחיתו – אבל את הרוב לא השחיתו וזו הנקודה, שזה אפשרי ברחבי העיר וזו האמירה העיקרית אל מול חברות הפרסום, העירייה ועוד. ואם יש הרס – יש למצות עם ההורסים את הדין וזה כבר התפקיד של העירייה/משטרה”.
הרב אורי איילון מ”תנועת ירושלמים”, מייסד קבוצת הפייסבוק “לא מצונזרת – נלחמים ונלחמות נגד הדרת נשים מהמרחב הציבורי“, יזם את הקמפיין בעקבות העלמת תמונות נשים מקמפיינים של המרכז הלאומי להשתלות איברים ושל הוניגמן – בשני המקרים בצנזורה עצמית מבישה של הגופים המפרסמים, לטענתם בגלל בקשה/דרישה שהגיעה מחברות השילוט. מטרת הקמפיין להוכיח למפרסמים שמותר ואפשר להציג תמונות נשים בשלטי חוצות בירושלים.
“אתמול הייתי בבית הספר בו אני מלמדת, אני נמצאת עכשיו בחופשת לידה וקפצתי כדי להשתתף בטקס רבין”, מספרת חזון וייס, פעילה בענייני פמיניזם ופמיניזם דתי בתנועה האורתודוקסית-מודרנית “נאמני תורה ועבודה”. “יותר משמעותי בעיני השיח שהקמפיין יצר בקרב התלמידים והתלמידות שלי שזיהו אותי על גבי לוחות המודעות ושאלו מה אני עושה שם. הזיהוי יצר שיח אודות הדרת נשים ממרחבים ציבוריים ומה זה אומר לגביהם/ן, בין היתר. אז אם יצרנו שיח בקרב בני הנוער משכונת הקטמונים – שכרנו בידינו. עצם זה שהמורה שלהם מופיעה בלוחות מודעות ברחבי העיר תחת הכותרת ‘לא מצונזרת’ יש בזה גם כדי לעורר בהם תחושת גאווה וגם, ממקום של הערכה – שיח ואף עשייה בהמשך”.
בראיון לכיכר השבת, “עסקן שבעבר נלחם בתופעה” הפגין גירסה מצומצמת של סובלנות: “כל עוד הם עושים זאת בשכונות שלהם, אין לנו בעיה עם זה. הבעיה מתחילה כשהם מנסים להכניס את התועבה לשכונות שלנו”. עסקנצ’יק, אל תכניס לשכונות שלנו את התועבות שלך – נשים שנאלצות להסתיר את שיערן ולכסות את כל גופן גם בימי הקיץ החמים; פרסומות וקונטרסים שמטיפים ל”צניעות” ומאיימים בעקרות, גיהנום ושואה למי שתעז ללבוש מכנסיים; מודעות שמזמינות להרצאות של רבנים שיש בהן הפרדה בין נשים לגברים (אם הנשים בכלל מורשות להיכנס); וחרדים שמטרידים נשים שרוצות לשבת איפה שבא להן באוטובוס. אגב, האם התחנה המרכזית בירושלים, שם הושחתה כרזה של הקמפיין, היא השכונה שלך? לא חשבתי כך.
אותו עסקן אמר גם: “אם יש למשטרה ולאגד כוח למלחמה קשה וכואבת, שיעשו זאת. בעבר יצאו מפגינים והשחיתו אוטבוסים ושלטי חוצות. הפעם, זו תהיה מלחמה כואבת יותר. לא רק של הסיקריקים – אלא של הציבור החרדי כולו”. נחכה לראות אם המשטרה תעשה את העבודה שלה, תציב מעקב ומארבים ותלכוד את העסקן וכנופייתו.
פרסום סמוי של טמבור בערוץ הספורט: חוקיות אפורה במיוחד
יש תוכניות שיש להן מפרסמים, ויש מפרסמים שיש להם תוכנית. זה הרושם שמתקבל מ”אירופה בצבע”, מגזין כדורגל חדש שעלה ביום שלישי לאוויר בערוץ הספורט, ולמעט פינה קטנה, “הרגע הצבעוני”, לא הציע לצופה שום צבע מיוחד. כשבמהלך התוכנית עלתה על המסך פעמיים שקופית החסות, הכל היה ברור יותר: ספונסרית “אירופה בצבע” היא חברת טמבור. מה שנקרא, אנחנו על המפה, ונישאר על המפה, בסופרקריל כמובן.
הפרסומת של טמבור בתוכנית רוצה שתקנו צבע “מט לבן במיוחד”. הצבע הזה משווק בפרסומת, וגם מלווה את התוכנית כולה: הלוגו של התוכנית, הכותרות, הכיתובים, כדורגל שמסתובב בתחתית המסך, טבלאות הליגות וחלק גדול ממפת אירופה. קשה להאמין שמדובר במקריות.
כבר שנים שהרגולציה עומדת חסרת אונים מול הפרסומות הסמויות בתוכניות הטלוויזיה. “אירופה בצבע” היא דוגמה לפרסום סמוי כמעט גלוי מרוב שהוא חסר בושה. המפרסם נדחף לשם התוכנית ולעיצובה, ובכך מגדיר אותה כמשרתת את צרכיו, לא את צרכיו של הצופה אוהב הספורט. אם הספונסר היה למשל חברת מאפים, יש להניח שהייתם צופים בתוכנית ששמה “בייגל אירופה”. אם חברת תעופה היתה גוזרת עליכם קופון, הייתם צופים ב”אירופה מחלקה ראשונה”. הכדורגל הוא רק תירוץ לחנוונות חסרת אינטגריטי. נראה שיש כאן עליית מדרגה בזלזול בתקנות הפרסום, כזו שהרגולטור ניצן חן מחויב לבדוק ולבחון היטב.
• עוד פרסום אגרסיבי של טמבור:
אילת מכרה לטמבור מקומות חניה
“הארץ” מכר לטמבור את הלוגו שלו
________________________
שלמה מן (ייגר מאיסטר) כותב את טור ביקורת עיתונות הספורט "עומד בשער" באתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-9.11.2011
גולשים בזמן: תג מחיר • קרן נויבך • טושטוש החתולה
פרעות ת”ח-תג
חבורת אמני הרחוב “תג מחיר” ביקרה בירושלים ליום כיף ויצירה, שכלל קישוט קירות ביתה של פעילת שלום עכשיו חגית עופ רן ומיצג של מכונית מרוססת, מפונצ’רת ושבורת שמשות, אחרי שמצאו עליה סטיקר של שלום עכשיו.
המכונית שייכת לעופר וגלית רז. רז סיפרה בפייסבוק:
@#%$^^%$^$^! קחו שניה וחצי לזהות ת’אוטו…^&%#^@@^ ריססו לנו תג מחיר (או ליתר דיוק ‘תג מכיר’) על האוטו!!!!! למה? כי יש לנו סטיקרים של שלום על האוטו. בהחלט פשע שראוי לעונש. ועופר במילואים!! בני &&%#$%@$#!.
וגם:
התמונות שמשום מה לא רואים בכתבה- (כדי לחוס על הקוראים?) “מוות לבוגדים”, בגדול, על כל הצד של האוטו, 4 צמיגים מפונצ’רים, 4 חלונות צבועים וכן גג האוטו ולוחיות הרישוי. הם לא חיפשו אותנו, הם חיפשו את חגית, שכנתנו, פעילת ‘שלום עכשיו’. על הדרך הם מצאו אוטו עם סטיקרים של שלום וסולידריות וחשבו שבעלי האוטו זכאים גם הם לטיפול. זה לא התחיל באוטו שלנו וגם לא ייגמר בזה. האלימות היא מנת חלקם של הפלסטינים מזה זמן רב, של ערביי ישראל וגם של פעילי זכויות האדם והשמאל. יש פה פושעים שמסתובבים ביננו ועושים ככל העולה על רוחם, ובעוד אנחנו מורידים את ראשנו בפחד, הם ממשיכים לקורבן הבא. ויש פה אוירה כללית, ברחוב, בקרב אלו שאמורים לשמור עלינו וכן בבית הנבחרים שלנו, שמאפשרת את זה. אז כן, אני מפחדת, אחושילינג מפחדת. ולכן גם נמנעת מלהתראיין בעניין, אבל אני כן מבקשת מכם, מכל מי שזה מפחיד אותו ומדאיג אותו, תצעקו! בכל דרך שאתם יכולים. אם מתאים לכם, תבואו לענתות ביום שישי- לזעוק ביחד נגד אלימות הימין. ואם לא זו דרככם, תמצאו איך כן לצעוק, כדי לעצור את זה ולהעניש את מי שצריך, ולמנוע את הפגיעה הבאה- ברכוש ובחיי אדם ולהבטיח לנו עתיד כלשהו במדינה הזו. בקשה אישית שלי.
אבישי עברי כתב: “הכתובות על הבית של פעילת שלום עכשיו הן תופעה מגעילה שראויה לגינוי. מצד שני, אם היא לא היתה שם זה לא היה קורה”.
יונתן שחם כתב: “אולי קשה למצוא את מי שריססו כתובות איום וטרור בבית של חגית עפרן, אבל למצוא מי שכתבו בטוקבקים ‘להרוג אותה עכשיו’ זה די קל, עם כל חוקי האח הגדול שהכנסת דאגה להעביר בנימוקים של ‘מאבק בטרור’. שם 100 שקל שלא ינסו אפילו”.
ואני מציע מדבקות להתגוננות מפני פרעות תג מחיר. חייגו באותיות.
יש חתון בתמונה הזאת
זרועו הארוכה של הרב עובדיה יוסף בממשלה סגרה את השאלטר של חתונות רבני צוהר. רן וואהלה (Wahle) חיבר על כך שיר לפי “חתונה” של דני סנדרסון:
כבוד השר עומד במתח
מסדר ת’עניבה
הוראה מוריד לשטח
לחסל ת’מסיבההעוזרים ראו ת’טקס
והשר החליט סוגרים
מונופול חוזר לשבת
אצל רבני עריםובתוך משרד, הדרכת כלה
בנקודה בוהה בשקט
עצבים מורט הוא לא ייתן לצאת
והיא על טהרה חופרת
כאן אפשר לחתום על עצומה נגד המהלך (אם כי צריך לזכור שבמהות, חתונה אצל הצוהרים היא אותו דבר כמו חתונה ברבנות, על כל הבעייתיות הכרוכה בחתונה יהודית ובחתונות בכלל).
יתד בוגדני
רבבות השתתפו אתמול בהלוויה של ראש ישיבת מיר, הרב נתן צבי פינקל ז”ל. חוצניק כותב בבלוג “פאשקעוויל”:
מאה אלף איש צעדו היום בירושלים. אפילו הציפורים לא הצליחו להבחין בין כביש למדרכה, והנחשול השחור האדיר הזה התקדם לאיטו, ואם הייתם צריכים לנסח דיווח חדשותי בנושא, לבטח הייתם מתפעלים בעל כורחכם: “לא נרשמו אירועים אלימים”.
אבל התקשורת נאלמה דום. כותרת ראשית בוואלה עסקה בזוגות שלא קיבלו תעודת נישואין בשל עמותת צוהר שהפסיקה לפעול, אתר הבית של ידיעות סיפר על ברלוסקוני, האתר לאנשים חושבים ציטט את סרקוזי פלוס אובמה על התבטאותם נגד נתניהו, ומעריב – למרות הרכש החדש לענייני חרדים – עסק באיום האיראני מהזווית הרוסית.
ניין טיז
נועה אסטרייכר מנתחת את ההצלחה של דף הפייסבוק “סטטוסים משנות ה90“, שמביא הברקות כמו “איזה כיף שהערסים לא גילו את הודו, אה?” ו”וואו, רואים מכאן את כל מנהטן”:
למה דווקא שנות ה-90, שלכאורה היו ממש לפני דקה? כי הדור ששולט היום בפייסבוק הוא הדור שאליו משתייך מארק צוקרברג: ילידי שנות השמונים, שגדלו בשנות התשעים. ועד כמה שזה בלתי נתפס לכתוב זאת, שנות ה-90 היו לפני יותר מ-20 שנה. כן, ילדי ה”מקרנה” מזדקנים. […] אנחנו הדור שנולד לתוך מדינה שתיכף תיפתח לגמרי לתחרות, לייבוא, להפרטה, להתפרקות המוחלטת של מושג האחריות השלטונית כלפי האזרח. אנחנו הדור שהלך לגן בתחילת האינתיפאדה הראשונה, ולתיכון ולצבא באינתיפאדה השנייה. וביניהם – מהומת אלוהים. הדור של “בחפץ חשוד אסור לגעת וגם לא להתקרב”, דור “של מי התיק הזה?!”. דור האוטובוסים הקרועים, הכתושים. אנחנו הדור של הצלילה לבוץ הלבנוני, של הרוג אחד לפחות בכל יום. אנחנו הדור של מרחץ הדמים הגדול, הדור שמתוכו צמחה גם התנועה של הקיץ האחרון – הדור שהיה לו עתיד, ואיננו. נלקח ממנו בחוזק יד.
אינספר
מרית בן ישראל מספרת על ספריית גן לוינסקי, שתיסגר בינואר אם לא יימצא לה מימון:
בשכונת נווה שאנן אין מתנ”ס, אין מרכז תרבות למעט הספרייה שהפכה מרגע הקמתה לאבן שואבת לילדי השכונה. סביב מחלקת ספרי הילדים האיכותית והעשירה של הספרייה מתקיימות פעילויות מגוונות – שעות סיפור, הצגות ותאטרוני בובות, חוגי שחמט, ריקוד ולהטוטנות, הקרנות סרטים, מפגשים עם סופרי ילדים, חגיגות פורים, שבועות, ימי עצמאות, חנוכה, חג המולד, ועוד ועוד. הקשרים שנטוו בין מתנדבים ומבקרים לבין ילדי זרים, פליטים ומשפחותיהם, נהפכו לערוצי סיוע פרטיים במגוון רחב של תחומים. הספרייה הפכה לגשר חי בין זרים וותיקים, אי של שפיות וידידות, מקום בטוח ומחבק בשכונה הסובלת מדורות של הזנחה.
וכל זה עומד להעלם.
קרן זווית
קרן נויבך הודחה ממבט שני בערוץ 1, שבוע אחרי שמירית הושמנד, עורכת תכניתה סדר יום ברשת ב’, זומנה לשימוע לפני פיטורים.
רוני גלבפיש כתבה:
בהפגנה הראשונה בקיץ פגשתי את אחד מהעיתונאים החברתיים המרתקים בישראל, ואמרתי לו שחלק מההפגנה הזו רשום על שמו. הוא מחה מיד, אבל אמר שיש כמה אנשים שראויים לכבוד הזה. אולי לא זכרנו את כולם, אולי אני שוכחת כאן מישהו, אבל אני זוכרת היטב שהרשימה היתה קצרה יחסית: רינו צרור, מיקי רוזנטל, אורלי וילנאי, גיא מרוז, סמדר פלד – וקרן נויבך.
גילעד נס: “אולי אם אומת האינטרנט תעשה ‘נויבך-גאמפ’ מישהו ישתכנע שהיא עוברת מסך?”
ונויבך משיבה לחורשי טובתה: “תודה לכולם, תודה לעולם. אתם מאוד חמודים. יהיה בסדר”.
מעריב נמנה על קבוצת איי.די.בי
הדבר המוזר הזה נראה כמו nrg מעריב, אבל נכתב על ידי טוקבקיסטים. ווטף רציני. מתוך דברי ההסבר, שנראים כאילו נכתבו על ידי גוגל טרנסלייט עברית-עברית:
המשימה שלנו –
לאפשר לפרטים להשתלב בפעילות המדיה המקומית ולהגיע לעמדת השפעה על הנעשה במרחב הציבורי הרלוונטי להם. לא רק כמגיבים ,אלא ככתבים וכפרשנים – זה המקום לכל מי שיש לו מה לכתוב ודלתות המדיה היו סגורות בפניו עד כה.
זה המקום גם לעסקים מכל סוג והיקף שרוצים לקיים דיאלוג רציף , אפקטיבי וחסכוני , עם תושבי איזור המגאזין.
תזכיר לי: מי זה כיכר רבין?
כרזה מעולה על הזכרון המתפוגג של רצח רבין, פרפראזה של יוסי ברגר על כרזה של דוד טרטקובר:
פיצה עם פטריה גרעינית
קריקטורה של יגאל שתיים על האיום האיראני (האיום שלנו עליהם, במקרה הזה):
נתפשר על פרוסי?
ההאקר הזה – רוסי או איראני? תמר עילם גינדין משחקת בגשש בלשן:
זה שהדקדוק יותר מתאים לרוסית מאשר לאנגלית לא אומר שהוא לא מתאים לפרסית. השגיאה הבולטת ביותר אצל רוסים היא השמטת תווית היידוע (the). זה בגלל שברוסית אין תווית יידוע. אבל גם בפרסית אין. זאת שגיאה מפורסמת גם של פרסים.
בניגוד לרוסית, שבה אין בכלל קטגוריית יידוע לשם העצם, בפרסית יש קטגוריית יידוע שהיא אפילו יותר רחבה מאשר בעברית: שם העצם הוא לא סתם מיודע או לא מיודע, אלא יש שלוש דרגות שונות של חוסר יידוע (באנגלית יש שתי דרגות של חוסר יידוע: I love garlic, I love the garlic, I love a garlic – which is weird but we don’t judge other people’s perversions) אבל בניגוד לעברית ולאנגלית, המיודע הוא הבלתי מסומן. כלומר אין תווית יידוע. יש תווית סיתום שהיא בערך כמו a באנגלית, ודרכים תחביריות שלא כאן המקום לפרטן, להבחין בין דרגות היידוע השונות. בכל מקרה, ניסיתי למצוא מקומות שבהם הייתי מצפה ל-a/an והוא אינו מופיע, ולא מצאתי. רק היידוע מושמט, לא הסיתום. לכן זה אמנם יותר רוסית מאשר אנגלית, אבל יותר פרסית מאשר רוסית.
מהנעשה במולטיספירה
שרון טל: “ב 11.11.11 ניתן לכם 11% הנחה כי נגמרו לנו כל הרעיונות השיווקיים ולמזלנו יצא תאריך מגניב כזה של חתונות של מתלהבים. בואו בשעה 11 ו 11 דקות וקבלו אקסטרה 11% על ה 11% שכבר נתנו. נו בואו”.
דניאל רוזנברג: “מי שמיקם את הסוגריים במרחק של מקש אחד בלבד במקלדת לא לקח בחשבון את ההשלכות הבין-אישיות העצומות שיהיו לבלבול בין סמיילי שמח לסמיילי עצוב”.
סילבן חסון מ”סברי מרנן”: “האינטרנט זה חמישים אנשים פיקטיביים שנמצאים באותם חמישים אתרים ומדברים עם אותם חמישים אנשים, פיקטיבית” (ציטט: דב אייכלר).
אן מוס: “מה קורה למדינה הזאת? נמאס לי מכל הסטטוסים על הגזענות, שנאת נשים, חרדיזציה, התעללות בבעלי חיים. אני צריכה הפסקה מפייסבוק ומעדכונים לגבי המציאות בישראל”.
אין חתול בתמונה הזאת
תום נפרד מטושטוש:
אנשים שלא גידלו חתול לא יודעים עד כמה קיומו נוכח בכל היבט של החיים. כל פתיחת דלת (או סגירתה), כל הליכה למקרר או לשירותים, כל יציאה מהבית או חזרה – כולן מנכיחות את החתול בתוכן באופן אוטומטי לגמרי, בלי שתוקדש לכך שום מחשבה. גם עכשיו, כשהיא איננה. איננה. איננה. אני עדיין חושב בחתולית. סוגר את דלת הסלון לפני שאני יוצא למרפסת, מצפה ליללות הגעגוע כשאני עולה במדרגות, נושא עיניים מלאות תקווה אל הרצפה בציפייה לראות אותה הולכת אחריי למטבח. ואין לי שום רצון שהתחושות האלה ייעלמו.
[…]
זה נחשב לא לגיטימי, להתפרק בגלל מוות של חתולה. מותר להיות עצובים במידה, נוסטלגיים במידה, אבל מצופה להמשיך לתפקד, ללכת לעבודה, לחשוב על חתול אחר כתחליף. זה נחשב לבנאלי, משהו שרובנו עוברים בשלב כלשהו, סוג של הכנה או שחזור או חזרה גנרלית לאובדנים הגדולים באמת. אבל זה לא מרגיש ככה. גם הכתיבה על כך היא בנאלית, ניסיון כושל לזקק מתוך הבנאליה רגעים בודדים של ייחוד וייחודיות. אבל הרגעים האלה לא יכולים להיכתב, כי הם היו קיימים רק בעולם האמיתי, זה שבו טושטוש שכבה לצדנו, מגרגרת כשאנו מגרדים את פדחתה, את העורף, את העור המעט חשוף מתחת לאוזניים, וידענו שאנחנו מגשרים על כל מה שהשפות השונות שלנו לא יודעות לבטא.
אגב, יש חתול בתמונה הזאת.
מה זה “גולשים בזמן”?
גולשים בזמן: מדור יומי (בשאיפה) של לינקים שמגיעים בזמן ומבזבזים זמן. יש לכם משהו מעניין לספר? כתבו לי באימייל ido@kenans.net.
שם המדור ניתן על ידי יהונתן זילבר. לוגו גולשים בזמן מורכב מצילומים (1, 2) של busbeytheelder (cc-by-sa) ומגופן שטנגר של מאיר סדן (cc-by-nc-nd).
מדבקות תג מחיר לרכב נגד פעולות תג מחיר
יש לכם מדבקת “שלום עכשיו” על האוטו ואתם חוששים מפעולת תג מחיר? חדש במנשה סטיקר סנטר: מדבקות תג מחיר רב-פעמיות לרכב! אחרי שהחניתם את האוטו, הדביקו עליו את מדבקות תג מחיר במקום בולט. הפורעים יחשבו שכבר טיפלו באוטו השמאלני הבוגד שלכם וימשיכו הלאה.
לפני שאתם נכנסים לאוטו ונוסעים, קלפו בזהירות את המדבקות והדביקו אותן חזרה על גליון המדבקות, לשימוש חוזר.
במארז 28 מדבקות איכותיות רב-פעמיות עם שבעה סוגי נאצות ואיומים. ולילדים: ארבע מדבקות ריקות למילוי עצמי רב-פעמי!
להזמנות חייגו.
נמצא ארנב! (תמונה שווה)
שלט בצורת ארנב על ארנב שנמצא ברחוב פינס בתל אביב. צילום: שירלי קליינמן.
10 הוראות לצייצן בטוויטר
קינה | אלי, למה אינפלתני? י #את_היוד_בסוף_לא_נהוג_להגות
1. עוקבים חדשים נוטים לאנפל די מהר. השתדל להעליב אותם כמה שיותר מוקדם, אחר כך לא תהיה לך הזדמנות. י
2. הציוצים הטובים שלך הם אלה שחרגו מ-140 תווים, שבזבזת שעה כדי לקצרם, ושאף אחד לא פיברט. מחק אותם בלי לחשוב פעמיים. י
3. כדאי לשאול את מוחכוורת שאלות שיש להן תשובה ברורה וקצרה. אחרת אף אחד לא יטרח. למשל, מוחכוורת, איך מנפצים מסך של אייפון? י
4. אגב, לפני ששואלים את מוחכוורת, אין שום צורך לבדוק בגוגל. בשביל מה יש עוקבים? י
5. לאיש אחד עם פיצול אישיות חמור היו גם 3 חשבונות שונים בטוויטר והם עקבו זה אחרי זה, אבל אחרי שהפסיק עם הכדורים שלושתם מיד אינפלו איש את רעהו
6. זו היתה דוגמה לציוץ שיש בו בדיוק 140 תווים בדיוק אבל אין בו נקודה בסוף. י
7. מעטים יודעים זאת, אבל את הטוויטר המציא לאונרדו דה וינצ’י. מה? #מה
8. בשל אורך המילים בגרמנית, אם הנאצים היו מנצחים במלחמת העולם השניה, טוויטר לא היה מוגבל ל-140 תווים. #האשטאג_זה_כל_כך_המאה_הקודמת
9. מצד שני, בזכות הטוויטר נוספה לשפה העברית אות חדשה: יוד סופית. היא ידועה גם כ”יוד היישור לימין” י
10. נ.ב: במקום את איראן כדאי לישראל לתקוף את טוויטרלנד. גם מזה לא ייצא כלום, אבל לפחות זה יהיה מצחיק
____________________________________
אלכס אפשטיין הוא סופר, מחבר “קיצורי דרך הביתה” (ידיעות ספרים, 2010) ו”לכחול אין דרום” (עם עובד, 2005). יש לו אתר ופרופיל טוויטר
שלושה בדירה אחת: The Human Centipede
תמונות נשים בשלטי חוצות בירושלים? אפשר לפרסם. עובדה
כרזות פרסום עם תמונות של נשים עלו הלילה על שלטי פרסום ברחבי ירושלים. היוזמה היא של הרב אורי איילון, מייסד קבוצת הפייסבוק “לא מצונזרת – נלחמים ונלחמות נגד הדרת נשים מהמרחב הציבורי”.
היוזמה נולדה בעקבות הסרת ראשה של סנדי בר משלטי החוצות של הוניגמן בירושלים. בהוניגמן טענו כי העירייה אוסרת פרסום תמונות נשים, ובעירייה הכחישו ואיימו לתבוע את הוניגמן, מה שאילץ את הרשת לפרסם התנצלות בדף הפייסבוק שלה.
בשלב הראשון קרא איילון לנשים להצטלם לכרזות נגד הדרת נשים, ולתלות אותן ממרפסות בתים ברחבי העיר. אחר כך הוא ביקש לאתגר את טענת העירייה, רכש פרסום בשלטי החוצות העירוניים וביקש לפרסם עליהן את אותן כרזות. הבוקר כתב בפייסבוק: “לכל המפרסמים, אתם מוזמנים לפרסם בלוחות המודעות העירוניים פרסומים הכוללים תמונות של נשים דרך חברת אריאל. הנה ההוכחה, אז בואו לירושלים ונשחרר אותה ממה שכל מיני גורמים האכילו אותנו שנים, ופרסמו באופן חופשי ובגאון כמו במקומות אחרים בארץ”.
המלצה לשלבים הבאים במאבק:
• שכנוע מפרסמים להתעקש לא להסכים לצנזורת הנשים בשלטיהם.
• תחזוק רשימה שחורה של מפרסמים שמחליטים בכל זאת לצנזר נשים.
• הצבת מארבים לתיעוד ותפיסה של משחיתי תמונות נשים, הפצת התיעוד ברשת והסגרתם למשטרה.
עוד בחדשות העלמת נשים:
הוניגמן מעלימה את סנדי בר ומאשימה את עיריית ירושלים
אישה, את פוגעת בתקנת הציבור או ברגשותיו
בבני ברק השחיתו תמונת מורה בקמפיין ארגון המורים
בנק הפועלים מעלים את עלמה זק
הילרי קלינטון ואישה נוספת הועלמו מתמונה בעיתון חרדי חסידי
ציפי לבני הועלמה מכרזות בבני ברק
שמה של ציפי לבני הועלם מכרזה בבני ברק
שלי יחימוביץ’ הועלמה מכרזת פרסום של מפלגת העבודה
נשים הועלמו מכרזות של “רשת” בבני ברק
רות גביזון הועלמה מתמונת ועדת וינוגרד
מריבת שכנים: המסיבות של משפחת פלד
הגיהנום הוא השכן, יודע כל מי שגר בבניין ישראלי. והוא גם יודע שהמתקפה הטובה ביותר היא מלחמת פתקים, גירסת לוח השעם של “האגודה לתרבות הדיור” לקרבות בין באגז באני לאלמר פאד. בזכות פייסבוק זכיתי להצצה למלחמה כזאת, מלחמתה של שדמית (שם בדוי, לבקשתה) במשפחת פלד הרעשנית.
לפני שלושה שבועות, במוצאי שבת, התחילה בבניין שלנו מסיבה רועשת במיוחד עם דיג’יי שהשמיע מוזיקה מזרחית וטראנסים ואפילו שר כמה שירים במזרחית. בהמשך גם היה קריוקי מזרחי של ילדים קטנים וזייפנים להחריד. קירות הבניין והבניינים הסמוכים רעדו מרוב הנאה. הם גרים בפנטהאוז של הבניין שלנו ויש להם מרפסת ענקית שמקיפה את כל הדירה, אז הם עורכים את המסיבות שלהם במרפסת, כדי שכל הרחוב יהנה מהזוועה.
זו לא הפעם הראשונה שהשכנים האלה עשו את המסיבה הזו, גם לפני שנתיים הם עשו בדיוק אותה מסיבה ואני בטוחה שגם לפני שנה. לפני שנתיים הם סגרו את המסיבה בשמונה, אז לא היתה בעיה, אבל השנה בתשע הם עוד הרעישו באותם דציבלים גבוהים נורא, ובדיעבד התברר ששכנים הזמינו להם משטרה (לאו דווקא מהבניין, אגב, כל הרעש הדהד בכל הרחוב). הם הנמיכו קצת וסגרו את המסיבה בסביבות עשר. למחרת הם תלו את הפתק הראשון שבייסיקלי אומר ‘תמותו חנונים’ וזה הרתיח אותי, כי אפילו שאני לא הייתי מהמתלוננים – אני לא מוכנה שישתינו עליי וכו’.
אז הדפסתי את חוקי הרעש העירוניים שפרסמו אצלי בתגובות לתלונה והדגשתי את הרלוונטי לפגע שלהם. גברת פלד החביבה ניסתה להפריך את החוקים בטענות מצוצות מהאצבע, ובסוף שכן אחר כתב לה שלא משנה אפילו מה החוק, היא צריכה ללמוד שכנות טובה מהי.
אתמול חזרנו הביתה בשבע וחצי בערב לעוד מסיבת טראנס רועשת, אבל לא כמו הקודמת, כי בכל זאת היה קר וכולם נשארו בסלון ולא יצאו למרפסת. אני יכולה להגיד לך שעליתי לקומה שלהם כדי לשמוע מה הנזק, והמוזיקה הייתה ממש בלתי נסבלת. וגם העוצמה שלה. ערסים עשו רעש בכל הבניין במהלך הערב, במדרגות, במעלית ואפילו צלצלו בכפתור המצוקה בשביל שיהיה עוד רעש.במהלך הערב גברת פלד תלתה את ההודעה המתוקה הזו כי היא חושבת שהיא חכמה ומתוחכמת.
אז שוב, פיפי וכאלה – לכן תליתי את הפתק שלי.
המשך בוודאי יבוא. ליאור שמש כבר מוכר ממתגים (מרצ’נדייז) של סדרת הקאלט החדשה “משפחת פלד”. רק 19.99₪ לא כולל משלוח!
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
