תפסיקו לאכול ת’ראש להיטלר | קולקציית מתקני סוכריות PEZ של דובר די

בנקסי, מייקל ג’קסון, אנדי וורהול, סטיבן הוקינג, אדולף היטלר, סטיבן קולבר, מהטמה גנדי והטרמינייטור ארנולד שוורצנגר מככבים ב-PEZ – The Platinum collection, סדרת מתקני סוכריות פז שיצר האמן דובר די (שלאחרונה התפרסם בפרויקט “דרגנוע סטאר וורז” שעשה על המדרגות הנעות בבניין עיריית תל אביב).

“הפרויקט הזה התחיל בתור בדיחה קטנה”, הוא מספר. “קיבלתי השראה מאוסף פֶּז עצום של חבר ליצור בובת פז של היטלר. זה היה לי מאוד חסר בעין בין כל שאר הדמויות האייקוניות על המדפים, מה גם שגיליתי שהמפעל הראשון של פז הוקם בסוף שנות ה-30 באוסטריה, ואת הבובות הראשונות יצרו ב1937-8.. בקיצור, זה היה מתבקש. אחרי זה להשלים את שאר האוסף כבר היה ברור מאליו”.

די ממלא חלל שאנשי פז השאירו בקולקציה שלהם: “פז ייצרו עד היום רק מספר בובות שמבוססות על דמויות אמיתיות שחצו את הקו לאייקון תרבותי, ביניהם מוצרט, אלוויס, וכו’. אז החלטתי להשלים את מה שהם לבטח פשוט שכחו. המטרה בגדול היתה ליצור מעין אוסף של דמויות פופ הכי בולטות בתחומן. איפה שהגבול בין דמות היסטורית לבדיונית מתחיל להיות לא כ”כ ברור. ואז לאכול להן סוכריות מתוך הראש. הראשים עצמם מורכבים מראשי פז שבחרתי בקפידה וניתחתי באופן אינטנסיבי בעזרת מלחם, סקלפל, פלסטלינה, ועוד קצת שימוש באביזרי בית אקראיים. ואז כמובן עבודת צבע קלה”.

אני שואל כי חלק הקוראים בטוח ישאלו: איפה קונים אותם?
“הם לא למכירה. אך אני פתוח להצעות מגוחכות”.

27 בינואר, 2012 | בנושאים: 404 | 3 תגובות

עמיאלה ממפעל הפיס

פוסט של עבגד יבאור
סרטן בגב האומה

טלפון מצלצל.

– הלו.

– שלום, מדברת עמיאלה ממפעל הפיס.

– אריאלה? אני לא מאמין!

– לא לא, עמיאלה.

– בכמה זכיתי?

– לא זכית.

– מה זאת אומרת?

– אני עמיאלה, אני מתקשרת לאלו שלא זכו.

– עמיאלה?

– כן, זו הגרלה אז יש מישהו שזוכה ויש מישהו שלא זוכה, אתה, נגיד, לא זכית.

– ואם אני אזכה?

– תיאורטית אז אראלה תתקשר אליך אבל אתה לא תזכה.

– מה פתאום? איך את אומרת דבר כזה?

– יש לנו נסיון עם זה, אתה לא תזכה.

– אבל בכל זאת יש סיכוי.

– יש לך חרדות?

– מה זה עניינך?

– אתה מפחד לטבוע לפעמים באסלה?

– מה?

– כאילו שתשב על האסלה ואז יהיה וושש של המים שישאבו אותך פנימה ותיתקע בוואקום ולא תוכל לצאת ואז יציפו מים את כל החדר-שירותים ואתה תטבע?

– התחלקת על השכל?

– זה בערך אותו סיכוי כמו שתזכה.

– עמיאלה, אמרת?

– כן כן, עמיאלה.

– יש לך קול קצת גברי.

– בעיקרון קוראים לי עמי, אבל כל מי שבאגף צריך להוסיף “אלה” לשם שלו.

– איזה אגף?

– אגף הודעות למנויים.

– כאילו את ואריאלה?

– אראלה מודיעה לזוכים, אני מהארבע-מאות חמישים ושבע איש שמודיעים ללא-זוכים.

– וואלה.

– וואלה.

– וזה עבודה טובה?

– בסדר, בעיקר יוצא שמדברים בטלפון עם אנשים שחלשים בהסתברות, אבל יש הרבה שמחה לאיד, ואנחנו בדיוק מחפשים, אתה מעוניין?

– יש מצב.

– אחלה אז תשמע, תעביר לנו קורות חיים במייל.

– יש עוד איזה משהו שאני צריך לדעת?

– תמיד לקחת טלפון נייד לשירותים.

– ג’סט אין קייס.

– כן.

________________
עבגד יבאור הוא מכותבי הבלוג הסאטירי “סרטן בגב האומה”

26 בינואר, 2012 | בנושאים: 404 | 7 תגובות

מתמטיקה לפי אגד

האם תוכלו למצוא ולו הנחה אחת שחושבה כראוי בדף הזה באתר אגד (שהוחלף ממש לאחרונה)?

הלשינה: מימי קינן.

26 בינואר, 2012 | בנושאים: התיקונים | 6 תגובות

ילד, כמה ילדים יש לך?

כשרושמים את הילדה לגן, חשוב לציין כמה ילדים יש לה כדי להקל על שיבוצה בקבוצת הגיל המתאימה. הלשין: הלל גרשוני.

26 בינואר, 2012 | בנושאים: FAIL • כשל | 6 תגובות

הישראלי המכוער בפייסבוק: אתם

פוסט של עודד חצבני

היום קמתי בבוקר וגיליתי שכל הארץ רוחשת וגועשת, בכל רחבי הפייסבוק מופיעה הכותרת “הישראלי המכוער” .

אם לתמצת את הסיפור, מסתבר שאתמול בלילה בחור צעיר הציע לחברתו נישואים ביער הנשיא. הזוג המרוגש, רחמנא ליצלן, עזב את המקום מטונף ומלוכלך . היום בבוקר עבר במקום יבגני ויינשטוק, ישראלי יפה בלורית ותואר, שמצא את כל הלכלוך בשטח. מה עשה יבגני? יבגני הוא ישראלי יפה, ישראלי ערכי, כמונו, כמובן. יבגני איננו מאותם ערסים שמלכלכים ולא מנקים. לקח את מצלמת הטלפון, צילם את האתר, לא חסך תקריב פניהם של הזוג , רשם בכשרון פיוטי את הכותרת “הישראלי המכוער” והעלה לפייסבוק.

תוך כמה שעות בלבד זכו התמונות ללמעלה מאלף שיתופים ואלפי תגובות מזדעזעות של ישראלים יפים וזכים שמעולם לא השליכו דבר ברחוב, מעולם לא השתכרו ועשו שטויות ואולי הקיאו על מדרכה ציבורית, בוודאי לא כשהיו צעירים ושטותניקיים, מעולם לא זרקו סיגריה ברחוב או צפצפו ברמזור בקולי קולות או אולי שכחו איך זה להיות קצת שיכורים ומרוגשים מהצעת נישואין.

שלא תבינו לא נכון, אני ממש לא מצדיק טינוף של הסביבה, אני ממש לא חושב שמדובר במעשה יפה. אבל אני חושב שאלף שיתופים לאירוע הזה מעידים שמי שבאמת אוהב ללכלך זה אנחנו. תוך כמה שעות הפכנו זוג בשעותיו היפות לטינופת אדם. האם בדקנו שזה בכלל נכון? האם ביררנו משהו? האם אנחנו יודעים משהו קטן על הסיפור שבאמת היה שם? האם פירגנו להם דקה אחת של חסד? אולי הם ישנים באוטו ליד ומתכננים לנקות בבוקר? אולי התמונות מפוברקות? ואולי הם באמת ממש התרגשו מהאירוע ומה לעשות, לא יפה, אבל הם לא שמו לב בחושך שממש מלוכלך? אולי הם באמת לא ממש מחונכים וטינפו את הסביבה, אבל האם זה מצדיק שכולנו, שלא מכירים אותם, ננזוף בהם? זה עושה אותנו טובים יותר איכשהו?

אבל למה לבדוק ולמה להיות סבלניים כשאנחנו כאלה ישראלים יפים, שאם יש משהו שמכעיס אותנו זה לכלוך, אצנו רצנו באלפינו ללכלך על אחרים. פשוט וקל ביד המקלדת. כי מה שיותר מכוער מללכלך פיסת יער הוא ללכלך על אנשים שאנחנו לא מכירים בכזו שמחה לאיד. אגב, הזוג הצעיר התנצל. לגבי טענתו שהוא ניקה את השטח, זה נשמע פחות מתיישב עם העובדות, אבל השטח כרגע נקי כבר. כי לנקות כמה בלונים לוקח חמש דקות, חברים , אבל לנקות שם של אדם שמרחתם את פרצופו בכל פינה ברשת זה קצת יותר קשה.

לזוג היקר אני מוסר מזל טוב, ואני מקווה שבפעם הבאה תשימו לב לא ללכלך את הסביבה. זה לא יפה, זה שטח ציבורי ואני מקווה שלמדתם לקח. לאלפי הישראלים הצדקנים שרצו לשתף בכזו גאווה אני אומר: לכלכתם.

______________________
עודד חצבני, בן 34 מתל אביב, הוא בעלים של בר היין Wine Bar ולהגדרתו “בעיקר קשקשן פייסבוק יפה נפש”.

עדכונים והערות שלי (עידוק)

• הארוסה אור עזרן כתבה בפרופיל הפייסבוק המשותף שלה עם ארוסהּ בר: “חברים יקרים ! אני מבינה שמסתובבת בפייסבוק כתבה שמנסה לפגוע בשמחה של אחרים . רק לידיעתכם ההצעת נישואין הייתה בשעות הערב המקום היה חשוך לא הייתה שום אפשרות לנקות את המקום בבוקר שלמחרת המקום נוקה ! הרוכב אופניים שהפיץ את הכתבה אולי הקדים אותנו בקצת אז פעם הבאה שיברר דברים לפני שהוא מפיץ כתבה כזאת שנכתבה כל כל בזלזול וכל כך ברמה נמוכה אך ורק על מנת להשבית שמחות אבל הכל בסדר הוא את ההודעה האישית ממני כבר קיבל ! בכל אופן תודה לכל החברים שטרחו להודיע לנו על זה …”

• בוואלה דווח: “יערני הקרן הקימת נתקלו הבוקר בזיהום היער ומשעות הבוקר החלו בפעולות ניקוי הלכלוך והשבת המצב לקדמותו. גורמים בקק”ל אמרו ש’חבל מאד שיש חלק מהציבור, קטן אמנם, שאינו מנקה אחריו ואף מזהם את הטבע והיערות. אנו רואים זאת בחומרה'”.

• יבגני ויינשטוק שינה את תיאור האלבום וכתב: “המעשה היה חמור נקודה. הם טינפו פינת חמד מהיפות שיש במדינה הזו. אילו היינו מדינה מתוקנת היו חוטפים קנס מהפקחים שאמורים לעבוד כל הלילה. אילו הייתה להם קצת מודעות היו מבינים שאין להם בכלל אפשרות לנקות ‘אחר כך’. כדי לדעת מה בדיוק כאן הבעיה כנסו לאינטרנט חפשו אקולוגיה, חיות בר וליכלוך או משהו כזה. ולא אכפת לי שהרסתי להם את הרומנטיקה. גם להם לא אכפת מהרומנטיקה שלי. מה שכן זה הפך לסקילה פומבית ומרדף. לא כל כך נורא, כולה פייסבוק ואחרי סופ”ש כולם ישכחו, אבל לדאבוני חצינו גבולות. ואני בהחלט אחראי לזה. איך לתקן את זה? לא יודע. מה אעשה בפעם הבאה שאתקל בתופעה דומה? גם לא יודע”.

25 בינואר, 2012 | בנושאים: 404 | 33 תגובות

משפיעני האינטרנט | מתוך מוסף פירמה – 100 המשפיעים בתקשורת 2011

גיא לרר, עוזי וייל, ג’ודי מוזס, סילבי קשת, כרמל שאמה-הכהן, העוקץ ו-וואלה ברנז’ה

סמלי סטטוס

אף שלסלבים, אנשי תקשורת ופוליטיקאים יש את יתרון המפורסמוּת, ברשתות החברתיות הם צריכים להתמודד על תשומת הלב של הגולשים כמו כל אחד אחר. שנינות וכנות מקבלים שם ציון גבוה, גם אם הכנות אינה מודעת לעצמה, וגם אם צוחקים על הסלב, ולא איתו.

אין טבעי מהחיבור בין התסריטאי עוזי וייל לבין פייסבוק: “השער האחורי”, שאותו כתב עד 2001 במקומון התל אביבי “העיר” (ז”ל), רק חיכה לפלטפורמה שתישק על שפתיו ותעיר אותו מהתרדמת**. זו הגיעה באיחור של עשור בדמות הפרופיל של וייל בפייסבוק, שם הוא נותן לדמויות שלו, ותיקות כחדשות, להשתולל. “השתעממתי”, הסביר בראיון לגליון אוקטובר של פירמה, “אני עובד נורא קשה על ‘המשרד’. מדי פעם אני צריך פשוט להתאוורר איכשהו, או שעובר לי איזה רעיון אחר בראש, ואני יודע אם אפתח אותו יותר מדי, אני אסטה ממה שאני עושה. אז מדי פעם אני משחרר רעיונות שעולים לי במוח תוך כדי עבודה”. למשל: ‎”זאת מכונת זמן! זה לא משנה כמה זמן לוקח לתקן אותה.”

ויש גם את זה: “אני לא פמינסטית במובן הקלאסי,אני לא טומי לפיד.אני אישה שאוהבת אנשים.חרדים,דתיים,מתנחלים,חילוניים.רוצה שכלם יחיו באהבה,כמו בברוקלין”. זו כבר ג’ודי שלום-ניר-מוזס, שאלמלא היתה קיימת, וייל היה צריך לכתוב אותה. אבל מוזס, אשת עסקים, אשת תקשורת ואשת פוליטיקאי, חיה, קיימת ומצייצת בטוויטר לכ-7500 עוקבים, כשהדברים העסיסיים יותר מוצאים את דרכם גם לתקשורת. נראה שמוזס כותבת מהבטן, בלי להתחשב בפוליטיקלי קורקט, נימוסים וטקט. אולם לדבריה בכנס אילת לעיתונות, “אם לא היה לי בעל שהוא ממלא מקום ראש הממשלה, הייתי מצנזרת את עצמי פחות”.

וגם: “רק עכשיו התפניתי לזרוק עיין על מוספי סופשבוע של ”ידיעות,’ שאני רק מציצה בכותרות, כי אינני מתכוונת לבזבז על החומרים שם תאים אפורים שמתכלים. וגניליתי שיהיר המשואה מרצה לנו ברצינות פטריוטית תהומית מה זו מולדת ולמה צריך לאהוב אותה. ןהמרעיש מכל: איווט האיום הוא ילוד אשה! יש הוכחות: תמונות שלה.! [השגיאות במקור, ע”ק]” כותבת הסטטוס היא סילבי קשת, שעד פרישתה לפני שש שנים היתה אחד השמות המזוהים ביותר עם אחד המוספים הללו, “המוסף לשבת”, שם שירתה כלוחמת גרילה עם עט בין השיניים ודיו על הידיים ביחידה המובחרת “פתחלנד”. השנים מחוץ לתקשורת לא ייבשו את הארס שבקצה החץ שלה, אבל לפעמים היא לוקחת הפסקה, יורדת לשוחה וממליצה על סרטים קלאסיים שמשודרים בטלוויזיה. ויש לה גם מה להגיד על האכסניה: “שונאת שונאת שונאת את הפורמט החדש של הפייסבוק. מגובב ומקושקש”.

כמו כן: “ברכות לים המלח ומשרד התיירות על ההישג המכובד, אחד מ-14 פלאי עולם, מחר אעבור מעליו בדרך לאילת לכנס שמאי המקרקעין השנתי”. המברך הוא יו”ר ועדת הכלכלה, ח”כ כרמל שאמה הכהן (ליכוד). פוליטיקאים רבים מפעילים פרופיל בפייסבוק, אבל שאמה הכהן, שמבין שפייסבוק יהיה זירה מרכזית בבחירות הקרובות, מקפיד לעדכן את הפרופיל בעצמו, בהתייחסויות לאירועי הים, עדכונים מפעילותו הפוליטית, התייעצות עם הגולשים בסוגיות שונות, אירועים שבהם ישתתף, מאבקו העיקש בראש עיריית רמת גן ותזכורת שבועית על פרשת השבוע. פייסבוק חלחל גם אל שפתו של שאמה הכהן – שמפרגן עם “ביג לייק” ומאחל לעוקביו “שנת LIKE לכל אחת ואחד מכם ולמשפחתכם”. לוהט או פאתט? הציבור יצביע באגודלים ובקלפיות.

* הקטע על כרמל שאמה-הכהן לא פורסם ב”פירמה”, מאחר שהח”כ כבר הופיע במקום אחר ברשימת המשפיעים.
** גדי שמשון העיר לי: “זה שאתה לא יודע על המדורים של וייל בנענע סירקא 2000 זה פאק שלך, לא?”

העוקץ

ד”ר יוסי דהאן וד”ר איציק ספורטא לא היו מרוצים מהטיפול של עיתונות המיינסטרים בכלכלה ובחברה, וב-2003 עשו מעשה והקימו את הבלוג “העוקץ“, שעם הזמן נפתח גם לכותבים אורחים. שתיים מהאורחות, אורטל בן דיין ואשכר אלדן כהן, פרסמו בו פוסטים שאילצו את התקשורת הממוסדת לטפל בתלונות על עבירות מין וניצול מרות לכאורה שהיא לא רצתה לגעת בהן – פרשות ~~פרופ’ אייל בן ארי~~ ד”ר גדעון ארן ויצחק לאור.

ב-2009 קיבל העוקץ מימון מהקרן החדשה לישראל וגייס את העובד הראשון שלו, העיתונאי והעורך מירון רפופורט. עונת המחאות החברתיות העצימה את השפעתו של אתר השמאל, שנתן רוח גבית אידיאולוגית למחאה מחד וסיפק במה לביקורת רדיקלית עליה מאידך.

גיא לרר

בימים שב”אינטר-נט” עוד היה מקף, התקשורת ראתה בה מרחב מוזר המאוכלס בתמהונים שתפקידם לספק סיפורי צבע משונים. השנים עברו והאינטרנט יצאה מהמרכאות ובלעה את התקשורת. גיא לרר עשה מסלול דומה: פינת סרטוני רשת מצחיקים שהגיש, “הצינור”, הפכה ל”צינור לילה”, תוכנית יומית שבה הוא וסיידקיקים מתחלפים מגישים מיקס שמח של חדשות, תופעות רשת, סקופים שחורגים מהגטו הגיקי וכמובן סרטוני רשת מצחיקים. התוכנית מלווה בדף פייסבוק סואן ורייטינג גבוה יחסית לשעה המאוחרת. “התוכנית של לרר מאוד זולה ומאוד מצליחה. אולי הכי מצליחה ביחס עלות-תועלת”, העיד מנכ”ל חדשות 10, אורי רוזן.

מחאות אינטרנטיות זוכות לסיקור נרחב בצינור לילה, כולל הראיון הראשון עם דפני ליף שניה לפני הפריצה. אולי זו הסיבה שלרר מרגיש עכשיו נטוש, שלא לומר נבגד. “אומת האינטרנט בוחרת להגיב במתינות לנושא של ערוץ 10, וזה נשגב מבינתי”, אמר במפגש עם בלוגרים שעסק במשבר המאיים על קיום הערוץ. “אומת האינטרנט ידעה להתגייס לנושאים כמו המאגר הביומטרי, הרגשת נחשול אדיר שבא מהאינטרנט והבלוגים ועוצר עוול. זה לא קורה עכשיו”.

וואלה ברנז’ה

nrg ברנז’ה, חלוץ ערוצי הברנז’ה באינטרנט העברית, ונענע10 ברנז’ה נסגרו השנה, והשאירו הרבה עבודה לוואלה ברנז’ה, פינת שיחות המטבחון של התקשורת הישראלית, שעברה שנה סוערת במיוחד.

הסערה לא פסחה על אנשי וואלה ברנז’ה: העורכת ב-5.5 השנים האחרונות, הדס ריבק, פוטרה. חברתה וכתבת הערוץ לשעבר, ענת קם, נשלחה למאסר על הדלפת מסמכים צבאיים ל”הארץ”. מחליפתה של קם, אמילי גרינצווייג, עזבה לתפקיד מקביל ב”הארץ”. בוואלה שקלו אף לסגור את הערוץ, לפי דיווח באייס, אולם בינתיים מונה דוד אברהם, פליט נענע10 ברנז’ה, למחליפה של גרינצווייג. האם בקדנציה שלו הוא יזכה בכבוד המפוקפק לדווח על הפיטורים של עצמו ולכבות את האור ביציאה?

* יונתן כיתאין עדכן אותי שהקטע על וואלה ברנז’ה לא פורסם בסופו של דבר ב”פירמה”.

________________________
התפרסם במקור בגליון ינואר 2012 של מוסף פירמה של גלובס – 100 המשפיעים בתקשורת

25 בינואר, 2012 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, עיתונות ותקשורת | 5 תגובות

שיט שאיין ראנד אומרת

“העישון מזיק לבריאות, כך גם תרומה לצדקה. הסיבה שאיש לא חושב להוציא את הצדקה מחוץ לחוק היא שהיא מנוגדת לטבע האנושי”, אמרה איין ראנד. תוכיחו שלא. משפט זה, ומשפטים אחרים שהיא לא אמרה, אבל לגמרי יכולה היתה להגיד, מתפרסמים בפייסבוק ובבלוג של מורן “מוריס” שריר.

למה?
שריר: “איין ראנד (יש לבטא את שמה הפרטי כמו ‘עין’. יש סברה שהיא שינתה את שמה מאליסה לאַיין, בין השאר בזכות המילה העברית לאיבר הראייה), היא אישה מדהימה. גם אם העמדות שלה מתועבות והספרים שלה לא שורדים אם עברת את גיל 16, יש בה איזו אמת שקשה לי להתעלם ממנה למרות שהייתי שמח. המבט המצמית שלה, הקול הנוקשה, האמירות הנחרצות ובעיקר החשש המתמיד שאולי היא צודקת, גרמו לי להתהפנט מהדמות שלה. הדרך שלי לעבד את ההתעסקות המופשטת בראנד היא ללקט ציטוטים שלה. אני לא אוסף אותם מקאדר המשפטים שבאמת מיוחסים לה אבל זה לא משנה מי המציא אותם, איין ראנד היא לא אדם אלא רעיון. אני רוצה לקוות שהיא היתה אוהבת את זה. אם היא מסוגלת לאהוב”.

24 בינואר, 2012 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

חנות צילום: עלייתו ונפילתו של העורך הגרפי

פוסט של אבישי עברי
לאטמה

“הארץ” דיווח על “מקרה נוסף של הקצנה דתית” בציבור הדתי, עלון השבת “באהבה ובאמונה” טשטש את פניה של רותי פוגל הי”ד. עורכי העיתון התנצלו מאוחר יותר וייחסו את הפרסום ל”טעות אנוש”, כלומר גילגלו את האחריות על העורך הגרפי, למרות שמלשון ההתנצלות לא היה ברור אם התנצלו על טשטוש הפנים או על עצם פרסום מודעה ובה תמונת אישה.

באותה עת, באותו עיתון, עשה העורך הגרפי שימוש בחירותו האמנותית והצמיד לכתבה על המחזאי סמואל בקט תצלום מעובד שהלביש את ראשו של המחזאי המוערך על גופו המחוטב של שחקן קולנוע קנדי.