הדרת נשים אאוט, הדרת נערים אִין
בר בן-וקיל ואינה ברודר מ”המירוץ למיליון” מציגות את האקססורי החם של החורף: נער שהועלם בפוטושופ (צילום: לם וליץ סטודיו). יוסי סרור מ”האח הגדול”, מוחצן כהרגלו, דווקא לבש את הנער בגלוי.
חנות צילום: עלייתו ונפילתו של העורך הגרפי
“הארץ” דיווח על “מקרה נוסף של הקצנה דתית” בציבור הדתי, עלון השבת “באהבה ובאמונה” טשטש את פניה של רותי פוגל הי”ד. עורכי העיתון התנצלו מאוחר יותר וייחסו את הפרסום ל”טעות אנוש”, כלומר גילגלו את האחריות על העורך הגרפי, למרות שמלשון ההתנצלות לא היה ברור אם התנצלו על טשטוש הפנים או על עצם פרסום מודעה ובה תמונת אישה.
באותה עת, באותו עיתון, עשה העורך הגרפי שימוש בחירותו האמנותית והצמיד לכתבה על המחזאי סמואל בקט תצלום מעובד שהלביש את ראשו של המחזאי המוערך על גופו המחוטב של שחקן קולנוע קנדי.
אין קשר בין שני המקרים, למעט הקשר המקרי של שניהם ל”הארץ” והמחשבה על כוחו העולה של העורך הגרפי כשהוא חמוש בתכנת עיבוד תמונות.
_________________
אבישי עברי, עיתונאי וחוקר תרבות, הוא עורך תוכן ראשי באתר ביקורת התקשורת הסאטירי “לאטמה”
פוטושופ: פיני סילוק
פיני סילוק הוא צלם ומעבד תמונה, בוגר תואר ראשון בתקשורת וניהול במכללה למנהל ת”א, מתגורר ויוצר בתל אביב. “[סילוק] כבש בזריזות את הנישה הקטנה והיוקרתית של צילום שערי המוספים”, כתב עליו אסף שניידר ממעריב. “ברור לי שהוא ייסד משהו, ברור לי שהוא מוכשר כמו שד במשהו הזה, אך ברור לי גם שהמשהו הזה לא יכול, אסור לו פשוט, להיקרא צילום”.
“אני די אנטי לכך שהופכים דוגמניות למשהו שלא קיים במציאות רק לשם הכתרתן כדבר הכי יפה בשביל למכור מוצר או שער”, אומר סילוק. “אם זה היה תלוי בי, לא הייתי מחליק דוגמנית בשביל לייפות אותה. הייתי מחליק אותה בשביל להפוך אותה לבובת ברבי, כמו שעשיתי לשירז טל לשער של תרבות מעריב לפני כשנתיים. כיום אני משתמש בפוטושופ בעיקר בשביל להעביר קונספט, לתת אמירה, לרגש בצורה הייחודית לי שאפשרית רק באמצעות הרחבה הדמיון אל מעבר לכותלי היכולות של הצילום הרגיל”.
סילוק חש שההצלחה שלו מתרסקת על קירות הממסד האמנותי: “בעולם המסחרי יש ביקוש תמידי ואינסופי לחדש ולהפתיע. גם באמנות קיים היצר הזה, אך לצערי בארץ הוא מלווה בדעות קדומות, שליליות רבה וחוסר פרגון. האנשים ששולטים בתחום האמנות בארץ כיום לא פתוחים מספיק בשביל לקבל את הפוטושופ ככלי מודרני בידי היוצר של המאה העשרים ואחת, אולי כי הם לא מכירים אותו. מאוד פשוט להבין מכחול, צבע וכן ציור. לעומת זאת, להבין איך עובד הפוטושופ ומה היכולות שלו קצת יותר קשה. היו לי יצירות מדהימות שעבדתי עליהן שעה, ולעומתן כאלו שלקחו לי שלושה ימים רצוף. הצופה הממוצע לא יבחין בהבדל של ממש ולא יבין מדוע זה לקח כך וזה לקח יותר זמן.
“אולי הסיבה היא שיש בפוטושופ מעין משהו מזוייף, מציאות מדומה. ועכשיו אני אשאל אותך – האם לא כך הדבר גם בציור? מי קבע שהדיוקן של הנרי ה-8 באמת היה זהה אחד לאחד להנרי ה-8 בכבודו ובעצמו? טוב ככל שהיה הצייר שצייר אותו, הוא לא מושלם, ועל כן היתה חייבת להיות איזה שהיא סטיית תקן של המציאות. ואולי הנרי ה-8 רצה שהצייר יעשה אותו בעל אף סולד יותר או בטן נפוחה פחות. מי אמר שכך היו הדברים?
“השמרנות כיום לגבי תמונות מעובדות נמצאת בעיקר אצל בעלי הגלריות. יש מין דרישה שכזו למשהו אמיתי בכל הנוגע לצילום. בתערוכה הגדולה שלי במתחם התחנה במרץ הצגתי סדרות של צילומים שעסקו בחיי הלילה של תל אביב. הסדרה ‘the sin’ עסקה בצילומים דוקומנטריים ללא פוטושופ, וסדרת ‘המרוטשים’ היתה סוג של מחווה לקלפים המיתולוגיים משנות השמונים, ‘חבורת הזבל’. הסדרה של החתול והכלב המרוטשים לא מכרה אפילו תמונה אחת. כל המבקרים נדהמו מהתמונות אבל זה לא מכר כלום. לעומת זאת, ‘the sin’ מכרה כמה הגדלות במחיר יפה מאוד. זה גרם לי לחשוב שאולי לא רק בעלי הגלריות סגורים לפוטושופ, אלא גם הקניינים”.
________________
התפרסם במקור בטור “יוצרשת” במדור פי במוסף פירמה של גלובס, גליון ספטמבר 2011
חוק הפוטושופ: איילת זורר לפני ואחרי
מצאתי בארכיוני תמונה של איילת זורר מהשער של בלייזר, לפני ואחרי פוטושופ. עמירם יבלונובסקי צילם ופיטשפ (זהירות, גיפנימציה צ’יזית במיוחד).
[עדכון 28.7.2011] לבקשת נמי, התמונות זו לצד זו:
הילרי קלינטון הועלמה גם בעיתונים החרדיים המודיע ומשפחה
מזכירת המדינה הילרי קלינטון והמנהלת לענייני לוחמה בטרור אודרי תומסון נעקרו מצילום חדר המצב של הבית הלבן בזמן הפעולה לחיסול אוסמה בן לאדן שפורסם בעיתון החרדי החסידי די צייַטונג, נכתב כאן. “טלי תקומי” מדווחת שטיפול דומה, אם כי אלגנטי יותר, קיבלה התמונה גם בעיתונים החרדיים המודיע ומשפחה, שחתכו אותה בצורה שהשאירה את הנשים בחוץ בלי צורך לקרצף אותן עם פוטושופ.
והנה זה בדי צייטונג:
עוד בחדשות העלמת נשים:
עלמה זק הועלמה מקמפיין של בנק הפועלים בבני ברק
הילרי קלינטון ואישה נוספת הועלמו מתמונה בעיתון חרדי חסידי
ציפי לבני הועלמה מכרזות בבני ברק
שמה של ציפי לבני הועלם מכרזה בבני ברק
שלי יחימוביץ’ הועלמה מכרזת פרסום של מפלגת העבודה
נשים הועלמו מכרזות של “רשת” בבני ברק
רות גביזון הועלמה מתמונת ועדת וינוגרד באתר החרדי לדעת.נט
אסון פוטושופ: פארק הקריה בתל אביב
למיטב הבנתי, כיסוי צילומי לוויין של מתחם הקריה בתל אביב בדשא פוטושופ מלאכותי לא נועד למשוך אליו תשומת לב, אלא להיפך. אם כך, כדאי לעשות עבודת גרפיקה פחות רשלנית: צל של בניין לא נקטע בפתאומית (מסומן בירוק), הגבול בין צמחיה למבנים הוא לא קו ישר וחד (מסומן בסגול), וחלקי נוף לא משתכפלים בצורה כזאת (אדום וכחול).
טיפולי הפוטושופ של הח”כים שיזמו את חוק הפוטושופ
“חוק הפוטושופ” אוסר העסקה והצגה בפרסומות של דוגמנים ודוגמניות הסובלים מתת-משקל, בטענה שהדבר גורם להפרעות אכילה אצל בני נוער, ובפרט צעירות. שמו הרשמי הוא “חוק הגבלת משקל בתעשיית הדוגמנות”, והפוטושופ נוגע רק לסעיף האחרון בו, האוסר “שימוש בעריכה גרפית, לרבות בתוכנת מחשב, לצורך הצרת היקפי גופו של דוגמן”.
בדברי ההסבר לחוק נכתב כי “תעשיות האופנה והפרסום בפרט יצרו מודל מעוות של דמותה של אישה אידיאלית”. מעניין לגלות ששני הח”כים שהגישו את החוק, רחל אדטו (קדימה) ודני דנון (הליכוד), השתמשו בעריכה גרפית ליצור מודל מעוות של דמויותיהם באמצעות עריכה גרפית. בתמונה הרשמית של דנון הוסתרו חטטים בפניו ועורו נראה בהיר יותר. אדטו נראית חלקה מקמטים ושיערה נטול שיבה.
החוק של שני הח”כים ממוקד באנורקסיה, אולם הוא מנומק במודלים לחיקוי שיוצרים דימוי גוף מעוות. איזה מסר עולה מהעובדה שאפילו הח”כים שנלחמים בתעשיית השקר של האופנה והפרסום מתביישים במראה שלהם? “צר לי כי המסר אותו אנו מנסים להעביר באמצעות ‘חוק הפוטושופ’ לא היה ברור לך”, משיבה ח”כ אדטו. “מטרת האיסור עוסקת בהצרת היקפים בלבד באמצעות תוכנה דיגטלית, ומטרתה למנוע תדמית של רזון מוקצן המשמש מודל לחיקוי לבני הנוער. הרצון לחקות את הרזון הקיצוני מביא בני נוער לאנורקסיה, מחלה קשה היכולה להסתיים במוות. בניגוד לכך, שימוש אחר בפוטושופ אינו בעל פוטנציאל לסיכון חיים כלשהו ועל כן החוק אינו מתייחס אליו כלל”. עם זאת, באחרונה הוחלפה תמונתה של אדטו באתר הכנסת, מהתמונה המעובדת לתמונה בה סימני הגיל לא מוסתרים.
“הצעת החוק שלי והמאבק הציבורי אינה כנגד תוכנת הפוטושופ וביצועיה אלא כנגד אלו שמשתמשים בתוכנה בכדי לייצר סטנדרטים מעוותים של מציאות שאינה קיימת בקרב בני הנוער, אשר משוכנעים כי רזון יוביל אותם להישגים על מסלול הדוגמנות”, מסר ח”כ דנון. “תוכנת הפוטושופ יכולה לעשות רבות, החל מלהוריד פצעים וכלה בהוספת גוון כחול לים ביום סגריר. אסור שהוויכוח יהפוך לעצם השימוש בתוכנה, צריך למקד את הוויכוח הציבורי באלו שעושים בה שימוש לקביעת נורמות שאינן משקפות את המציאות ומובילות לפגיעות רפואיות קשות בקרב בני הנוער”.
תודה לארז וולף. [עדכון] משטרת הפוטושופ היתה שם הרבה, הרבה לפנינו. [\עדכון]
• פורסם במקור בגירסה שונה מעט ב”מוסף הארץ”, 1.7.2010.
כשל פוטושופ בפנאי פלוס: עברי לידר בחזית ובעורף בו זמנית
שחר גולן מלשין: “בגיליון האופנה החגיגי של פנאי פלוס השקיעו עמל רב. קצת פחות עמל הושקע בשער המגזין אשר כולו עבודת פוטושופ זולה: כאילו היה אשליה אופטית מבית מ. ק. אשר, הזמר עברי לידר ירום הודו עומד גם מאחורי עדי אשכנזי וגם לפני עדי אשכנזי – תלוי מאיזה צד של העברי אתה מסתכל”.
ניר גולן מלשין: “לשחקן ישי גולן יש עיניים של זיקית!”
ושחר גולן מזכיר פאדיחת פוטושופ קודמת של פנאי פלוס, שפורסמה במקור אצלו (באנגלית) ובטור “התיקונים”:
[גולן:] “מירי בוהדנה מסתכלת ישר למצלמתה הדיגיטלית, אך בבואתה מסרבת להסתכל אליה ישר בחזרה. בסיטואציה כזו, משיקולים טכניים, כמעט תמיד תושתל בבואה מלאכותית – החוכמה היא לשתול תמונה הגיונית”. התמונה שנשתלה היא פשוט קטע מהתמונה המקורית, מה שגרם לתקלה נוספת: הבבואה מציגה את החלק החיצוני של הזרוע הימנית, למרות שלפי זווית הצילום אנחנו אמורים לראות את פנים הזרוע, או לא לראותה בכלל.
משמרות הפוטושופ של איראן
פוסט של יותם הדר, מעצב גרפי עצמאי, בוגר בצלאל, חי ועובד בתל אביב [פורטפוליו / טוויטר]
הטקסט הופיע במקור בפרויקט “20 שנה לתוכנת הפוטושופ” במוסף “גלריה” של עיתון “הארץ”, ומתפרסם כאן בגירסה מלאה
ב-9 ביולי 2008 פרסמה Sepah News, זרוע התקשורת של משמרות המהפכה האסלאמית, תמונה ובה מוצג נסיון שיגור טילים בערבות איראן. תוך מספר שעות חשפו מספר בלוגים כי התמונה עברה עריכה דיגיטלית, ונראה שאחד הטילים בה שוכפל. סוכנות הידיעות AFP, שמצאה את התמונה באתר של Sepah News והפיצה אותה ברחבי העולם, משכה את התמונה ממאגריה למחרת (והחליפה אותה בתמונה המקורית), וציינה שהתמונה “ככל הנראה נערכה דיגיטלית, והטיל הרביעי בה רוטש פנימה בכדי לכסות משגר שנכשל בשיגור הטיל”. אך בזכות/בגלל יעילות מערכות ההפצה, התמונה הספיקה להתפרסם בעמוד הראשון של עיתונים מרכזיים ברחבי העולם ובאתרי החדשות גדולים ביותר.
מהר מאוד החלו לצוץ בבלוגים, פורומים וטוקבקים ברחבי האינטרנט תמונות פרודיה הלועגות לכשלון השיגור. גם אותם דימויים אנונימיים אשר נוצרו בעקבות התקרית, עובדו ועוצבו בתוכנת פוטושופ, וחלקם אף לעגו לכישורי הפוטושופ האיראניים. הזמינות והקלות היחסית בעריכת תמונות, וטבעה הויראלי של האינטרנט, מאפשרת כמעט לכל אחד לערוך ולהפיץ כל דימוי, בין אם מדובר בתיכוניסט אמריקאי משועמם או בגורם בכיר בצבא איראן.
חיפוש פשוט בגוגל של המילים iran, missiles ו-photoshop מגלה עשרות ואריאציות משעשעות על הדימוי ה”מקורי”, חלקם מתכתבות עם תופעות רשת פופולריות (memes) כגון lolcats ו-motivational posters, ואחרות כבר הפכו לכאלה בעצמן.
נראה לי שריטשו אותם בפוטושופ
מתוך קומוניקט של סלקום:
מצ”ב תמונה של תיסלם.
צילום: סטודיו SHORTCUT