קפה הנרייטה: טועים בשלוש שפות
בתפריט של “קפה הנרייטה” התל אביבי יש ציור של שלט רחוב של פינת הרחוב שבקרבתה נמצא בית הקפה, פינת הנרייטה סאלד וארלוזורוב. מעצב התפריט הצליח לשגות בשלוש שפות:
“רח’ הנרייטה סולד” – השם הוא “סאלד” (אם כי הנוסח “סולד” מופיע גם בשלט הרחוב עצמו).
“Henrietta Sold” – סאלד כותבים “Szold”.
“باعت هنرييت” – המילה باعت פירושה “מָכְרָה”, כך שנראה שמישהו ביצע תרגום ישיר של המילה Sold מאנגלית לערבית. את השם הנרייטה כותבים هنرييطاه (הנרייטה) ולא هنرييت (הנרייט), לפי שלט הרחוב ולפי איות פונטי.
רחוב ארלוזורוב תורגם לערבית כ”المقر”, שלפי גוגל טרנסלייט זה “המטה” או “המפלגה”.
“Arlozorov” – יש טענה שהשם אמור להיכתב Arlosoroff, אבל שני האיותים נפוצים.
דורון ברקת סיפר לי שהעיר להם על הערבית לפני שנה. מלצרית ששאלתי אמרה שהעירו להם כבר על כך, ושהם לא מתכוונים לתקן כי הם בדיוק הוציאו את התפריטים החדשים.
• תודה לדרור קמיר על העזרה בתרגום מערבית.
• הפוסט עודכן ב-30.1.2014 11:17
היפה והחנון? יותר כמו “הסתומה והחנון”, לפי דומינו’ס פיצה
פיצה דומינו’ס פרסמו הערב התנצלות בפייסבוק:
על מה? על פרסומת האימייל הפוגענית הזאת, שנשלחה עם הכותרת “הפעם הלכנו על מבצע פשוט (טעים!) כדי שגם היפות יבינו”, כי לשתף פעולה עם תוכנית שמבזה את משתתפיה זה לא מספיק גרוע.
(תודות: עמיחי יעקבי, יולקס)
קלטת הסקס של הכוכבת הישראלית: הגדרה חדשה של אוף רקורד
וואלה סלבס שוחחו אוף רקורד עם הכוכבת האנונימית שנטען שסרטון סקס שלה דלף לרשת. למי שלא מכיר, “אוף רקורד” הוא מושג בעיתונות שמשמעותו “נפרסם את השיחה איתך במלואה”.
דיווח: יבגני זרובינסקי
אייל גולן הולך לחגוג בפסטיבל נשים
לבירורים: כאן.
הלשין: זיו פוגטש.
מקלט לנשים מוכות מהמגזר הדתי/חרדי // סמול טוק
נח קורמן, איך הגעת להקים את המקלט לנשים מוכות דתיות וחרדיות “בת מלך“?
“לפני 17 שנים עבדתי כעו”ד צעיר. יום אחד הגיעה אישה חרדית למשרד וביקשה שאייצג אותה בעניין הגירושים שלה, ובעצם שינתה את החיים שלי. אותה אישה נאלצה לישון שבועיים על ספה בלובי של מלון כי היא ברחה מבעלה האלים, הלכה להורים שלה, הם אמרו לה, ‘את התחתנת, את לא שייכת לכאן, את שייכת לו’, ניסתה ללכת למקלט לנשים מוכות ומצאה שהמקום לא מאפשר לה מבחינה דתית להיות שם, לא מבחינת שבת, לא מבחינת כשרות, לא מבחינת האווירה הדתית. האלטרנטיבה שלה היתה להישאר ברחוב. בעיניי זה היה מצב בלתי אפשרי, שלא יכולתי לקבל אותו. ניסיתי לפנות לארגונים אחרים שימצאו לה מקום ואחרי כמה שעות שאני מנסה אני מגלה שאין אף אחד שמטפל בזה. עד אז חשבתי שהקריירה שלי תהיה להיות עו”ד מצליח, וזה הוביל אותי למסע של שליחות. התחלתי להתעניין מה קורה וגיליתי שיש עוד מקרים. מדיבורים עברנו למעשה ופתחנו דירה עם צוות שקיבל את הנשים המוכות. כמובן שלא סבלנו אף פעם מחוסר תפוסה, תמיד היינו מלאים. מיד כששכרנו דירה היא התמלאה, עוד לפני שכל הריהוט הגיע”.
מה מייחד נשים מוכות מהמגזרים הללו?
“אישה דתית או חרדית, מעבר לזה שהיא צריכה שיהיה מענה שהיא מכירה ונגיש לה ושהיא יכולה לקבל שם סיוע, היא צריכה גם להעיז לפתוח דברים שהחברה לא כל כך מקבלת אותם ולא כל כך תומכת בהם, וגם מטילה קצת סטיגמה. ברוך השם, בעשר שנים האחרונות אין ספק שיש התקדמות מאוד גדולה בתחום הזה. יותר נשים יותר פתוחות להתלונן, יותר מעזות לדרוש להפסיק את האלימות בבית, יותר מבינות שהן חייבות שהחיים שלהן וחיי המשפחה שלהן יתנהלו ללא אלימות. למרבה הצער, מה שגם מייחד קצת את המגזר זה שאצל הגברים לא נעשתה מספיק עבודה, ושמה עדיין לא הפנימו את מגבלות הכוח. עוד מאפיין ייחודי זה עבודה עם רבנים וקהילה. אישה דתית או חרדית שמגיעה למקלט מגיעה לא רק עם קשר עם לשכת רווחה מקומית, אלא גם עם רב מקומי או חצר רבנית או מנהיג בקהילה, ואז העבודה של מנהלות המקלט היא לא רק מול ממשק של קהילה אלא גם מול ועדות רבנים ורבנים. ופה אנחנו עושים עבודה ששומרת על כל האינטרסים של האישה ומשתפת את הקהילה ואת הרבנים בתהליך השיקומי המשפחתי הכולל”.
כמה נשים נמצאות אצלכם?
“כל שנה בשני המקלטים שאנחנו מפעילים יש בערך 60 נשים ו-200 ילדים. אחד המאפיינים הייחודיים של הנשים הדתיות זה מספר ילדים גבוה במיוחד. זה נובע גם מזה שלוקח זמן עד שאישה דתית או חרדית מצליחה להעיד ולעשות משהו, וגם כמובן יש נסיון לשלום בית, פונים לרבנים, מנסים לסדר את הדברים ובינתיים נולדים עוד ילדים, ברוך השם. ואז, בלי עין הרע, המקלטים שלנו מלאים בילדים. חשוב לי לציין, המקלטים פועלים בשיתוף פעולה עם משרד הרווחה ומתוקצבים על ידו חלקית, אבל אין התייחסות תקציבית לזה שיש לנו יותר ילדים, אז אנחנו סובלים מתת-תקצוב בנושא הזה”.
איך העבודה הזאת משפיעה עליך?
“היא שינתה את כל החיים שלי באופן אישי, מבחינת מה שאני עוסק בו יום יום. מה שזה שינה אצלי בעיקר זה שאני מאמין שצדק חברתי כל אחד מאיתנו יכול לעשות כל יום. אני מאמין היום שיש לי שליחות למלא את החלק הזה שהיה חסר, שהיה בוואקום, ואני משתדל לעשות אותו בכל כוחי. יחד עם זאת אני חייב לציין שבשנים האחרונות, מאז שפרץ המשבר הכלכלי העולמי, רוב הזמן שלי מוקדש להישרדות כלכלית וגיוס כספים, וזה מאוד מתסכל. אם הייתי יכול שהיצירתיות והיוזמות שהקב”ה חנן אותי היו באות לידי ביטוי בשיפור המצב לטובת הנשים וחיי משפחה נורמליים במקום רדיפה אחר תקציב, הייתי יותר שמח. אבל אני לא מתייאש, אני שמח שבשנים האחרונות הצטרפה אלינו קבוצת נשים מובילות שביחד עם הצוות שלנו, מנהלות המקלטים, מביאות לשינוי מאוד גדול בחברה הדתית והחרדית, באופן שבו לוקחים אחריות על הנושא הזה, מבינים שהוא קיים ופועלים לשינוי. זו משימה שאני אמשיך לעשות אותה כל עוד יהיה צורך”.
גירסה שונה של פוסט זה התפרסמה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”
אחרי הקיפול: גלם – הראיון המלא.
להמשך קריאה
גוגל חוגגת את יום השואה
אריק אלעד מציע גוגל דודל ליום השואה הבינלאומי.
ומן הארכיב, חרמון חושף ב-2006 שגוגל ניוז מסווג ידיעה על השואה תחת קטגוריית בידור.
סבוניית ג’ק דניאלס – הוראות הכנה
אלון כרמל מסביר איך יוצרים סבוניית ג’ק דניאלס:
1. שותים ג’ק.
2. מתעוררים אחרי שלוש שעות.
3. קונים בשופרסל בהנחה ליטר סבון בצבע צהבהב.
4. מפרקים סבוניה ישנה.
5. חותכים קש מבר קרוב ומחברים לצינורית של הראש כדי שיגיע עד התחתית.
6. שותים שוב ג’ק.
“כל מה שקצת חתרני ויש בו איזשהו סיכון כלכלי, פשוט יפסל מראש” // יוצרשת עם ירמי שיק בלום
יחצן-העל רני רהב נכנע והצטרף לרשתות החברתיות. בפייסבוק התנהלו כמה שיחות משונות במיוחד בין רהב לבין גולשים. כלומר, בין גולשים לבין מי שהם טעו לחשוב שהוא רהב האמיתי, למרות שהדף שדרכו פנו אליו נקרא “רני רעב“. “רוב השיחות נעות בין פרגון מטורף (אתה צריך להיות ראש ממשלה, אתה מלך), שאני חייב להודות שהפרגון הזה מחליא ומפחיד אותי, לבין הודעות נאצה (לרוב בשגיאות כתיב)”, מספר ירמי שיק בלום, מפעיל העמוד. “וגם יש הודעות שבהם מבקשים ממני לעזור לילד כזה או אחר, או לאנשים חולים וכדומה, לאלה אני עונה ברצינות ומפנה אותם לעמוד האמיתי של רני רהב. זה שאנשים שולחים לי הודעות ברצינות גורם לי ממש לדאוג לגבי המצב שלנו. זה ממש מעיד על בורות, על השטחה מוחלטת. אף אחד לא באמת מתעמק בתוכן, זה ברמת הכותרת, הכל מתומצת. אין סבלנות ואין רצון להתעסק במשהו שלוקיח ממך יותר מרגע. על זה גם בדיוק רני רהב עושה את הקריירה שלו וזה רק הולך ומתעצם ככל שהוא הופך למיינסטרים יותר”.
שיק בלום, תסריטאי וסטנדאפיסט, מפעיל פרוייקטי רשת נוספים. אחד מהם הוא דף הפייסבוק “העמוד שלוקה בחסר“, שבמסגרתו העלה את “הנסיך המדליק מבית אל”, סרטון סאטירי פוגעני נגד מתנחלים, שיצר בשיתוף שאול לוריא.
העמוד שלוקה בחסר “נע לפי המצב רוח המשתנה שלי (שלצערי קוטבי מדי לכאן ולכאן), ועולה בלי יותר מדי סינון, בצורה שקרובה קצת לזרם תודעה. לפעמים זה יוצא בצורה של ממים והתייחסויות אקטואליות, לפעמים בציורים סתומים בתוכנת צייר ולפעמים בטקסטים אישיים יותר תחת דמויות פיקטיביות. הטקסטים התחילו בצורה שמושפעת מאוד מהפורמט של השער האחורי של עוזי וויל והפכו ואוחדו עם הזמן לדמות אחת שנקראת ‘ארווין’ ותחתיה אני כותב את כל המירמורים והתסכולים שמציפים אותי ומצחיקים אחרים”.
יש תחושה שהממים הפכו לפורמט מיינסטרימי וקפצו את הכריש. אתה רואה עתיד בפורמט הזה?
“אני לא רואה עתיד באופן כללי בכל מה שקשור לתרבות במדינה הזאת. אני מוקף אנשים מוכשרים כל כך סביבי, שלא מפסיקים ליצור, מתוך רצון אמיתי ותשוקה לעשייה אהבה גדולה לשפה ולתרבות העברית והישראלית, אבל אחוז קלוש מהם אשכרה מתפרנס מהעיסוק העיקרי שלהם. כל הרצון הזה ליצור ולהיחשף מופץ רק באינטרנט וסיכוי נמוך שיצא מגבולות הווירטואליה, כי במדינה כמו שלנו אין מקום במדורת השבט לתרבות שוליים בצינורות המקובלים. כל מה שקצת חתרני ויש בו איזשהו סיכון כלכלי, פשוט יפסל מראש. לכן למשל לאחרונה אושיית הפייסבוק הנאלחת אריאל ויסמן כתב סדרת רשת בת שלושה פרקים בשם ‘המכסחים בע”מ’ שביימתי יחד עם ניב מג’ר המצחיק והמקסים והיא תעלה לרשת בתקווה שמישהו מהעולם האמיתי יתעניין בה ויפרנס אותנו, אני פסימי לגבי זה אבל אופטימי שזה ייצא מצחיק ומגניב ושבסופו של דבר, הכוח המניע להמשיך זו חדוות היצירה הטהורה, בעברית(!!!) בלי קשר לכסף, הצלחה, סמים ומין”.
אחרי הקיפול: הראיון המלא עם שיק בלום, שנערך באימייל ב-18.11.2013.
בר רפאלי, האייל הקורא ושגרירי ארה”ב וישראל :(
יואב רבינוביץ’ מפנה את תשומת הלב לסטטוסים התמוהים שהעלו לפייסבוק שגריר ישראל בארה”ב, רון דרמר, ושגריר ארה”ב בישראל, דן שפירו.
פרסמת עלינו ביקורת ברשת? שלם קנס של 3500 דולר

שופינג. איור: Zern Liew/Shutterstock.com
כמו אינספור אנשים אחרים, ג’ן פלמר פרסמה באינטרנט ביקורת שלילית על חנות מקוונת. בסוף 2008 הזמין בעלה מתנות לכריסמס באתר kleargear.com. חודש עבר, המתנות לא הגיעו ופייפל ביטלו את העיסקה. פלמר ניסתה להתקשר לאתר לברר מה קרה, אולם לא הצליחה להגיע לנציג שירות, וזכתה לתשובה לא מספקת באימייל. “אין שום דרך ליצור קשר עם בן אנוש פיזי”, כתבה פלמר באתר ripoffreport.com, שבו לקוחות לא מרוצים מכסחים את הצורה לעסקים שדפקו אותם. קלירגיר לא הגיבו לפרסום, ופלמר חשבה שהעניין הסתיים.
עוד בנושא: “צ’פר אותי, אני מהאינטרנט”
שלוש שנים אחר כך קיבל בעלה של פלמר אימייל מקלירגיר. הם דרשו שהביקורת שאשתו פרסמה תוסר, משום שהוא מהווה הפרה של סעיף אי-השמצה. הסעיף, שמופיע בתקנון האתר, קובע כי “במאמץ להבטיח משוב ציבורי כן והגון, ועל מנת למנוע פרסום של תוכן דיבתי בכל צורה, קבלתך את חוזה המכר הזה מונעת ממך לפעול בכל צורה שתשפיע באופן שלילי על kleargear.com, המוניטין, המוצרים, השירותים, ההנהלה או העובדים שלה”. מי שיפר את הסעיף מחויב להסיר את הפרסום המשמיץ בתוך 72 שעות, או שייקנס ב-3500 דולר. אי תשלום ידווח לגופי האשראי, מה שיפגע בדירוג האשראי של הלקוח – דבר שקלירגיר עשתה לזוג פלמר, שעכשיו לא מצליחים להוציא הלוואה לרכישת מכונית ותיקון התנור בביתם.
“זו הונאה, הם סוחטים אותנו על כך שאנחנו דוברים אמת”, אמרה פלמר בראיון ל-KUTV. היא ניסתה להסיר את הביקורת מ-ripoffreport.com, אולם לדבריה אתר ביקורות הצרכנות דרש ממנה 2000 דולר לשם כך. ב-KUTV התקשרו לקלירגיר, אולם התקשו להגיע לנציג שירות. הם פנו באימייל, ונציג שלא הזדהה השיב להם בהגנה על הקנס וטען שלא מדובר בסחיטה, אלא ב”נסיון שקדני לסייע להם להימנע” מהקנס.
כשהתקשורת החלה לחפור בקלירגיר, היא גילתה שב-2010 החנות קיבלה דירוג נמוך מהרשות לעסקים טובים יותר (BBB) בגלל “אי אספקת מוצרים שנרכשו אונליין בזמן סביר”; שסעיף הקנס כלל לא הופיע באתר במועד הרכישה, לפי עותקי ארכיון של האתר; שהסעיף הזה נוסף ב-2012, סמוך למועד שבו האתר פנה אל פלמר בדרישה למחוק את הביקורת; ושהתקנון כולו נמחק מהאתר בימים האחרונים.
קלירגיר, מצדה, גילתה שנסיון להסיר ביקורת מקוונת באמצעות איום בקנס של 3500 דולר יכול לגרום לשריפת מוניטין קטלנית. עכשיו נראה אותה תובעת את כל אומת האינטרנט.
התפרסם במקור בגירסה שונה במדור “השרת” בגליון דצמבר 2013 של מוסף “פירמה” של גלובס