רני רהב לא שמע על השריפה במפרץ חיפה
רני רהב, היחצנעל בעל ארבעת המסכים, לא שמע על השריפה שבוערת כבר שבוע במפרץ חיפה.
@levydor לא מכיר
— ran rahav (@RahavRan) June 19, 2014
הכדור הוא אובאלי – ישראלים משחקים פוטבול // סמול טוק
כדורגל וכדורסל מעבירים ערכים שליליים. ארז לוסטיג חושב שהילדים שלכם צריכים לשחק פוטבול, והוא ישמח ללמד אותם
מה אתה עושה פה?
“אני מאמן ומקים קבוצות פוטבול אמריקאי של ילדים ונוער בהוד השרון ובקיבוץ נען. בישראל האוהבים לעבוד הפוך, כמו הקפיטריה בטבריה. בונים את הפנטהאוז ואז בודקים אם צריך יסודות. יש קבוצות של בוגרים ותיכוניסטים, אבל אין קבוצות של ילדים, שזה היסודות”.
פוטבול רלוונטי לישראלים?
“המשחק הזה תפור על המזרח התיכון. יש את הכדורגל, שבתור ספורט הוא נהדר, השאלה היא מה הערכים שאתה מעביר לדור הצעיר – קללות, אלימות, חוסר כבוד אחד לשני, רדיפה אחרי כוכבים, יש לך חלוץ והוא הכי חשוב, וכולם סביבו. או כדורסל, שהרכז הוא הלהיט של הקבוצה. בפוטבול יש את הקורטרבק, שיש לו את ההילה שלו, אבל הוא יודע שבלי השאר הוא לא יכול לנצח. פוטבול זה שח פיזי, ככה אני קורא לזה”.
מי קהל היעד?
“הילדים שמגיעים אלי הם בדרך כלל ילדים שהיתה להם בעית משקל ושמו אותם כשוערים בכדורגל, או ילדים נמוכים שלא לקחו אותם לכדורסל – אצלי הם מלכים. הנושא של השייכות והבטחון העצמי אצל הילדים זה הדבר הכי חשוב. פיתחתי אביזרי אימון שאתה מתקל אותם. אני ממליץ לילדים שידמיינו מישהו שמציק להם, שהם לא אוהבים, וידמיינו איך הם מתקלים אותו. הם מוציאים כל כך הרבה אגרסיות ודברים לא טובים, שאתה יוצא מהאימון עייף מאוד, אבל נקי וקל. מדהים איך זה משפיע עליך בהמשך השבוע. פוטבול זה תירוץ, אותי יותר מעניין החינוך לערכים. אני ציוני מאוד נלהב – כמה אנשים אתה מכיר שיש להם קעקוע של הפלמ”ח?”
איך הגעת לאמן פוטבול?
“מתוך אהבה שלי למשחק – אחי הגדול גר בארה”ב, ובכל ביקור הוא היה מביא חולצות פוטבול, כדורים. היינו משחקים בזה במושב, זה היה הכיף הכי גדול שהיינו מחכים לו כל שבוע. החלטתי ללמוד את הנושא – לא היה איפה ללמוד פה, אז למדתי הרבה ביוטיוב”.
זאת הפרנסה העיקרית שלך?
“בגלל שאני מאוד אוהב לעבוד עם ילדים, החלום הכי גדול שהיה לי ב-15 השנים האחרונות הוא לגלות איך אני אוכל להתפרנס מזה. עבדתי בשיווק ומכירות, ואני לא מת על זה. העקרון הכי גדול כשאתה עובד עם ילדים, מעבר לזה שאתה מוקף בכיף ושמחה וצחוק כל היום, אין להם את המניירות הקלוקלות של המבוגרים. אין להם צביעות והם לא משקרים – what you see is what you get. וזה כיף אדיר. אין לי משהו שאני יותר נהנה ממנו. יצא לי לשמחתי הרבה גם להגשים את היעוד שלי, גם לראות פה אופק לעוד הרבה שנים, להתפתח במגוון גדול של כיוונים בתחום הזה. יגיל קמפנר, ישראלי שהעסקים שלו הם בארה”ב, חולה פוטבול, תורם לנו בנדיבות מדהימה, כל הציוד שאנחנו צריכים – סט לילד אחד זה 1500 שקל, שזה דבר לא זול, אבל כדי לעשות את זה כמו שצריך, חייבים אותו”.
התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 3.10.2013
עקיבא נוביק ויאיר שרקי עושים סיכול ממוקד לאייטם של אביב הורביץ
אביב הורביץ, מבקר התקשורת בעל הטור “מי נגד מי” במאקו, חפר בפייסבוקים של עיתונאים כדי למצוא עמודים בעיתיים שהם לייקקו. בדיקה מוזרה, משום שעיתונאים מלייקקים עמודים בעייתיים כחלק מהעבודה שלהם. אני לא רוצה לחשוב אפילו מה האלגוריתם של פייסבוק חושב עלי לאור הלייקים שאני נותן.
שניים מהעיתונאים שקיבלו ממנו פניה שרפו לו את האייטם בפייסבוקים שלהם.
יאיר שרקי מגל”צ סיפר:
אז אביב הורביץ ממאקו צלצל לנזוף בי על שעשיתי לייק לעד שהנערים חוזרים – בכל שעה במחבל יורים. הסברתי לו שאני עושה לייק להרבה דפים כדי לראות את העדכונים (גם לחמאס, לטבעונים ולנטורי קרתא, למשל).
עדכון: הייתי עד עכשיו בניתוח להסרת משקפיים, ורק עכשיו אני רואה (בלי משקפיים!) את התגובות. אז למי שלא הבין- כשאני מסמן ‘לייק’ זה לא בהכרח אומר שאני מסכים עם העמוד ב100 אחוז- גם במקרה הזה.
עקיבא נוביק מידיעות אחרונות כתב:
מחר בטור של אביב הורביץ: תחקיר עוצר נשימה על עיתונאים שעושים לייק לדפי פייסבוק שהם לא מסכימים איתם, רק כדי לקבל עדכונים. שאפו הורביץ, הישג עיתונאי נדיר
ואחר כך הוסיף:
אז מבקר התקשורת של מאקו נורא התרגש מכך שעשיתי פעם לייק לדף שהתברר בדיעבד כתעלול נגד מקום העבודה שלי [מדובר ככל הנראה בעמודי ההתנגדות לחוק החינמונים, ש”ישראל היום” עומד מאחוריהם, ע”ק]. ובכן, כיוון שאני אחלה גבר העפתי הרגע מבט ב417 הלייקים שסימנתי בימי חלדי, והממצאים המסעירים יכולים לפרנס בקלות 4 שבועות במדור הרכילות שלו:
עשיתי לייק לעמוד “סילוואד פירסט” למרות שבין מטרותיו גם קידום זריקות אבנים על היישוב בו גדלתי.
עשיתי לייק לעמוד “בלייזר” חרף היותי יהודי מאמין ואף כהן.
עשיתי לייק לעמודים של רועי שרון ואבישי בן חיים, למרות שמדובר במתחרים ישירים שלי.
עשיתי לייק לעמוד “יהודים בואו ננצח” למרות שאם יוצע לי להצטרף לתג מחיר, יש מצב שאסרב.
עשיתי לייק לעמוד של ח”כ באסל גטאס, אולם למרבה ההפתעה לא הצבעתי בלד.
עשיתי לייק לעמוד “גם אני שמאלני בוגד” על אף שגדלתי על ערכי תורת ז’בוטינסקי וזבולון המר.
עשיתי לייק לעמוד של “תרגומים גרועים מאנגלית לעברית” למרות שאמי ורדה הינה מתרגמת מחוננת ומעולם לא יצאה תקלה תחת ידה.
עשיתי לייק לעמוד “חגי פליסיאן לא רוצח” למרות שיש לי לפעמים אי אלו השגות על החלטות המשטרה.
עשיתי לייק לדף “פי אלף יותר חיים לוינסון” למרות שאני סבור שהמקור יותר משעשע.
עשיתי לייק לדף “כולנו בועז אלברט” למרות שבמחשבה שניה אני לא משוכנע שכולנו.
עשיתי לייק לעמוד “אני לוחם לא קוקסינל”, למרות שלאור העובדה ששירתתי בגל”צ, אני כנראה יותר קרוב לאפשרות השנייה.
שאלתי את הורביץ לפשר הבדיקה המשונה שביצע בשרקי. “התשובה היא שיאיר שרקי יכול להגדיר את שיחתנו איך שהוא רוצה, והאופן שבו התנהלה השיחה יופיע בטור הקרוב של ‘מי נגד מי'”, השיב. “כוכבים ברשת” שאלה אותו שאלה דומה על הבירור שערך עם נוביק, והוא השיב תשובה דומה במהותה: “תודותיי לעקיבא נוביק על הפרומו לטור”.
[עדכון] מסתבר שדווקא יצא משהו מהאייטם הזה. הסטטוס לעיל של שרקי הוא הגירסה הערוכה. המקורית אמרה כך: “אז אביב הורביץ מ-mako צלצל לנזוף בי על שעשיתי לייק ל’עד שהנערים חוזרים – בכל שעה במחבל יורים’. הסברתי לו שאני עושה לייק להרבה דפים כדי לראות את העדכונים (גם לחמאס, לטבעונים ולנטורי קרתא), אבל מאז השיחה, ככל שאני חושב על זה, זה נשמע לי רעיון לא רע בכלל”.
אביב הורביץ דיווח:
המשפט האחרון, שבו שרקי תומך במידת מה בהרג מחבלים כלואים, גרר תגובות רבות. חלק מהמגיבים תמכו בהתלהבות בעמדתו של שרקי. אחרים, ביניהם עמיתיו מגל”צ, הביעו הסתייגות נחרצת. רינו צרור, מגיש “מה בוער” בימי חמישי, כתב לשרקי: “זה רעיון רע”; עדן ארדינסט, עורכת “נכון להבוקר”, כתבה: “זה רעיון ממש רע. אל תגיד את זה, בבקשה”; ואילו דורי מנור, שמגיש בגל”צ את התכנית “בעקבות הזמן האבוד”, היה חריף יותר וכתב: “אני מתבייש לשדר איתך באותה התחנה, יאיר. אתה שם לב שאתה פחות או יותר קורא לרצח? לא, הנסיבות העגומות לא מצדיקות את זה. ולא, זה ממש לא מצחיק”.
משטרה של ילדים // רועי עידן
כמה ניידות סיור לדעתכם מפטרלות במרכז תל אביב בלילה טיפוסי, בין הירקון לדרך יפו? אם התשובה שלכם היא 4-6, אתם צודקים. בסופ”ש אולי עוד איזה שתיים. אם המספר הזה נראה לכם סביר, קחו בחשבון שאחת מהניידות היא של קצין המשמרת, ושעל בסיס הניידות האלו גם אמורים להביא מהבית/להחזיר הביתה את שוטרי המשמרות האחרות (לפעמים עד מקומות רחוקים כמו נתניה או אשדוד), להעביר עצורים לאבו כביר, אברבנאל או תחנות אחרות (משהו שיכול לקחת שעות), להעביר שב”חים למחסום וכו’. מה שיבהיר לכם שלפעמים יש בגזרה רק שתי ניידות פעילות בלילה שגרתי.
נניח שזה נשמע לכם הגיוני, עוד שאלה: כמה שוטרים אמיתיים יש בכל ניידת כזו? התשובה: אחד, אם יש לכם מזל. בניגוד למה שרוב האנשים חושבים, שוטר סיור ותיק הוא בדרך כלל איש מקצוע ברמה גבוהה מאוד. הבעיה? יש מעט מאוד כאלה. למה? השכר אמנם סביר, אבל רק אם שורדים כמה שנים בעבודה שהיא שחיקה שאתם בכלל לא תהיו מסוגלים להבין בחיים שלכם, בכל רמה אפשרית. וגם אז השכר לא כזה מרשים, בטח אם משווים לכל מני עובדי מדינה אחרים שקונים דירות כאילו אין מחר.
מה עושה פיקוד המשטרה כדי להסתיר מהאזרחים את העובדה המזעזעת שיש קומץ מדולדל ביותר של אנשי מקצוע ששומרים על בטחונו? יש כמה בלופים. אחד מהם זה שח”ם – שירות חובה במשטרה, אלו ילדים (ובעיקר ילדות) בני 18 שצה”ל מוותר על שירותיהם כעובדי כפייה אצלו ומעבירם למשטרה. אתם יכולים בוודאי לנחש שלא מדובר בחומר אנושי משובח במיוחד בד”כ, וגם אם כן – בינינו, ילד בן 18 פשוט לא יכול להיזרק לעבודת שוטר הסיור, אין לו את הכלים להתמודד יום-יום, לילה-לילה עם העבודה הזו, שהיא פשוט מאוד להתמודד עם הג’ורה אליה מתנקזים כל שאר הכשלים של רשויות מדינת ישראל והשוק החופשי גם יחד.
עוד בלוף זה המתנדבים. על כל שוטר במדינת ישראל (נראה לי שכולל שח”ם ומג”ב!!!) יש בערך 3 מתנדבים. מתנדבים זה לא רק סבא עם קרבין ו-וסט זוהר שמחפש חפצים חשודים, אלא גם שוטרי סיור ובלשים (!) בעלי סמכויות. לא כולם עוברים סינון כמו שצריך, אף אחד מהם לא עובר הכשרה מספקת לפני שהוא נזרק לשוחות – בדרך כלל בלי אמצעים מתאימים. מעטים מהם מהווים באמת מכפיל כוח והרבה מהם הם פשוט מאוד נטל נוסף על שוטר הסיור שהם מצוותים אליו. (גילוי נאות: הייתי כזה כמה שנים טובות).
כמות השוטרים לאלף איש במדינת ישראל היא בדיחה, בין 2-3, תלוי איך סופרים, נמוך משמעותית ממדינות אחרות במערב. תקציב המשטרה הוא כ-2.5% מתקציב המדינה. לא יודע אם זה הרבה או מעט – מה שבטוח זה שזה לא מחלחל למטה לאזרח ושחוויית השימוש במשטרה בדרך כלל היא לא משהו ומתמצה ב”ייקח זמן לשלוח ניידת”, “היינו שם ולא ראינו כלום”, “אין מה לעשות”, “תגיע לתחנה להגיש תלונה”, “התיק נסגר מחוסר עניין לציבור”. אגב: הניהול הבעייתי של המשטרה גם הפך אותה לארגון שהשקר הוא חלק בלתי נפרד ממנו, מלמעלה עד למטה.
במדינה עשירה כקורח כמדינת ישראל עתירת המסים וחולת בזבוזים כמו אשת שייח סעודי באוקספורד סטריט – מדינה שרצה לממן מנהלת זהות יהודית, מועצת אגוזי אדמה, חשמל חינם למדינות שכנות ועוינות, משרד תיירות ופקחים שמסתובבים בשבוע הספר וקונסים את מי שמוכר לציבור ספרים בהנחה – זה אומר דרשני שדווקא בגזרת הביטחון האישי ובטחון הפנים המצב כה חמור. בעצם זה לא אומר דרשני – זה די ברור. אף אחד מהגדולים לא משלם בראש שלו לעולם.
יש מקומות במדינה הזו ששלטון החוק וגורמי האכיפה פשוט לא קיימים בהם. איך לא קורים אסונות בגלל הדבר הזה מדי יום אני לא יודע – או שמא קורים ואנחנו פשוט לא יודעים כי הם מטואטאים אל מתחת לשטיח, מוגנים על ידי צא”פ או סתם קורים לאנשים שקופים שקולם לא נשמע.
אני בכלל לא הולך להיכנס עכשיו לנושא בתי המשפט שזה עוד מכה קשה לאכיפת החוק במדינת ישראל. בכל מקרה – מצב בטחון הפנים בישראל קקה, המדינה מפקירה אתכם. מגיעה לנו משטרה מפוארת ואין לנו. תתקשרו 100 אם אתם חייבים אבל אל תצפו ליותר מדי – ובעיקר אל תאשימו את השוטרים, יש פשוט מעט מדי מהם והם עסוקים בפניות קודמות.
כפי שאמר הפילוסוף היווני בן המאה ה-16 סון דזה בספרו “זן ואמנות המלחמה”
– אבו-חמאס, אני לא מבין איך אתה יושב לך שאנן אחרי שחטפנו שלושה מתנחלים. אתה לא חושש שהיאהוד יעשו מבצע צבאי ויחטפו את האסירים המשוחררים שלנו?
– אין מצב, יא אבני. הם ישבו על הידיים ויחכו שנשלח קלטת. כרגע אני לא מצפה שהם יעשו משהו.
המצביא יאיר לפיד אומר:
מעלים את שר התחבורה ישראל כץ על אוטובוס // יהונתן קלינגר
היוש ישראל כץ, שר התחבורה היקר שלי.
קראתי הבוקר שמשרד האוצר מעוניין לתמרץ עובדי מדינה להגיע בתחבורה ציבורית לעבודה וחשבתי לעצמי: מתי בפעם האחרונה אתה הגעת בתחבורה ציבורית לעבודה?
אז נכנסתי לגוגל מפות ואמרתי: אולי ננסה לבדוק איך מגיעים ממקום מגוריך, כפר אחים, למשרד התחבורה בירושלים. גוגל מפות הודיע לי שאין קו כזה.
ואז חשבתי לעצמי: ישראל, ותרשה לי לקרוא לך ישראל, בוא נבלה יחד אתה ואני יום אחד בו אתה תסע בתחבורה ציבורית לעבודה ותנהל את כל הפגישות שלך עם אנשים באמצעות המערכת שאתה אמון עליה. בא לך על זה, ישראל?
[עוד בנושא: שר התחבורה מדבר על החטופים, לא מדבר על טרמפים ותחבורה ציבורית]
אני מבטיח לך, שאם אתה תעביר איתי יום אחד כזה, שבו אתה תגיע מכפר אחים לירושלים, תסע לאיזו חנוכה של מחלף בדיר אל כפכפא, תנהל פגישה בתל-אביב ותקנח באירוע אישי באולמי בון-בון בראשון לציון, ואז תשוב הביתה באיזור השעה חצות, כמו שאתה מנהל יום רגיל, אני לא אתלונן על התחבורה הציבורית במשך כל הקדנציה שלך.
הדיל הוא כזה: אתה תתן לי לבחור יום אחד בלוח השנה שלך, ואנחנו ננהל אותו ביחד בתחבורה ציבורית: בלי רכב פרטי, בלי מוניות – רק אוטובוסים, רכבות והליכה ברגל.
אני, וכל מי שישתף את הסטטוס הזה, לא יתלונן על שום דבר אחר שאתה תעשה במהלך הקדנציה.
יש דיל?
יהונתן קלינגר הוא עורך דין העוסק בתחום דיני המידע וכותב את הבלוג Intellect or Insanity. הוא כתב על לתת את מפתחות הדירה לרשות השידור בגליון ספטמבר 2013
סובלים מ-ADHD? בואו לרעות צאן // סמול טוק
סובלים מהפרעת קשב וריכוז? בואו לרעות צאן, מציע ליאור-יוסף שושן
מה טיפולי ברעיית צאן?
“קודם כל, האנרגיה הטבעית שבה המטופל חווה את החיבור שלו לטבע ישירות, ולבעל החיים. בנוסף יש את כל העניין של הלמידה, איך רועים את הצאן, איך חולבים, איך מטפלים במשק בבעל החיים. נוצר קשר בלתי אמצעי בין בעל החי, הגדי או הטלה, מול הילד או הנער או הבחור. זה מתאים בעיקר לילדים ונוער שסובלים מ-ADHD, היפראטקיביות, וכל אדם שמרגיש צורך להיות מחובר יותר לטבע ופחות למסך”.
איך מפיקים דבר כזה?
“ההפקה הכי טובה זה המשק והטבע, יוצאים למשק ולמרעה וחווים את כל החוויה המדיטטיבית של היקום. החווה שלי, ‘שירת העשבים‘, נמצאת במצפה יריחו. אני מדריך רכיבה טיפולית על סוסים, והחלטתי לעשות הסבה לבעל חיים יותר עדין. אני גם מגדל כבשים ועזים, אז החלטתי לשלב את זה בטיפול. זה נולד בעקבות הנסיון שלי כרועה צאן שכיר אצל אחרים, זה פתח אצלי וטיפל בי, ומזה הבנתי שאני יכול לטפל דרך זה באחרים, כי גם אני סובל מהפרעות כאלו ואחרות”.
מה קורה בטיפול כזה?
באים ומטפלים בצורה פיזית, כל מה שקשור לטיפול במשק ובחווה – נקיון, האכלה, יציאה למרעה, הפרדות, האכלה של הגדיים והטלאים הקטנים. הילד מקבל את היכולת שלו ללמוד להיות אחראי על בעל חיים, יכולת להתמיד, לקבל אחריות להוציא קבוצה של עזים למרעה ושהם חוזרים בראיאים ושלמים. יכולת הנהגה, זה הרעיון, לקבל אחריות וסמכות, לא להיות מובל אלא ללמוד להיות מוביל. אנחנו קונים את הטלה או הגדי עם המטופל, והוא עובר איתו תהליך מסע של גדילה. זה טיפול ארוך טווח ומתמשך, לפי מה שהמטופל מרגיש שהוא צריך”.
מה עם מבוגרים?
“מבוגרים גם יכולים, אבל הם יותר מחפשים את הפרקטיקה שבעשייה, יותר את המטרות מאשר את הדרך. ברעיית צאן, רוב העניין הוא הדרך, וילדים יותר מתחברים לדרך. המבוגרים מחפשים את ההשגות שיש בכל עניין. ‘אם תגדיר לי מה זה נותן לי ותוצאות מיידיות, אני אלך על זה’. ילד אוהב את כל העניין שמסביב, את ההתעסקות לשמה בלי מניפולטיביות שכלית. הטבע הוא אחד הדרכים להיות במגע ישיר ולא מניפולטיבי”.
התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 13.6.2014
“חומה ומגדל”, גליון פנימי הומוריסטי של כלכליסט
הגיע אלי גליון של “חומה ומגדל”, גליון פנימי הומוריסטי של כלכליסט. חומה ומגדל היה שם הרחוב שבו שכנו משרדי העיתון בהקמה, לפני שנקרא כלכליסט. אותה שיטת שיום שימשה גם ב”הברזל 38″, כתובתה של מערכת כלכליסט הנוכחית ושמו של הבלוג של כלכליסט בעריכת תומר ליכטש, שמעולם לא יצא מהפיילוט הפנימי לאוויר העולם (תמונה דרך ארז וולף).
עזרו לנו להתמודד עם התביעה של עג”ג
ענב גנד גוטשל גלילי הגישה תביעת סלא”פ (סתימת-פיות למניעה אסטרטגית של פעילות ביקורתית, SLAAP באנגלית) נגד יותר מ-20 אנשים, ובהם אני, על כך שכתבנו באינטרנט שההרצאות שלה מלאות בבולשיט. כתבנו את זה מהסיבה הפשוטה שהן מלאות בבולשיט.
התנועה לזכויות דיגיטליות התגייסה לנהל את המאבק, עורכי הדין הדין יהונתן קלינגר, אוריה ירקוני, יותם וירז’נסקי-אורלנד ויורם ליכטנשטיין התגייסו לייצג אותנו ויועץ התקשורת ניר הירשמן התגייס לנהל את התקשורת של המאבק. אתם מוזמנים לתרום לקמפיין מימון-הקהל שלנו, כדי לסייע במימון ההליכים המשפטיים, הבאת עדים מומחים בכירים וכיוצא בזה. תודה.
[עדכון] עו”ד קלינגר מהתנועה לזכויות דיגיטליות מבהיר: “העודף [אם יישאר] ישמש להקמת קליניקה משפטית לעזור במקרים הבאים. זה אומר שאם יהיה מספיק נקח מתמחה\עו”ד שכיר שיטפל בנושאים האלו עבור כלל הציבור”.
אפשר גם לתרום לארנק הביטקוין 17VDSN4nkYydEGMRZV9phCLXtKZ8nfhS1v
עידוק מתראיין לתוכנית “גיבורי רשת” של החינוכית
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
-
לאחרונה בחדר 404
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
איך מדרגים בעברית?
- שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
-
זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
- אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
- ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
- פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
- תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
-
זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
-
מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
