חטפו אותך? תתקשר לאבא ואמא // ניר גונטז’
כבר כמה ימים שאני חושב על שיחת הטלפון שעשה בזמן אמת אחד משלושת הצעירים החטופים למשטרה, ועל דרך (אי-)הטיפול בה, והאמת? אני מוצא את עצמי כמעט חסר מילים. בכל זאת, אנסה להגיד עכשיו משהו:
מוקד 100 של המשטרה, בכל המחוזות, עבר רה-ארגון בשנים האחרונות. מזמן הבינו במשטרה שמדובר בעקב אכילס שלהם. אבל מה? הארגון הזה מחדש, לא מוכיח את עצמו. בזמנו הוזמנתי עם חברי, הכתבים לענייני פלילים, לסיור במוקד. ויזואלית זה נראה יופי: מסכי ענק עם זמני המתנה, אופן-ספייס ממוזג ומערכת משוכללת לניתוב שיחות על-פי מרחבים. ובכל זאת דבר אחד בלט כבר אז לעין: המוקדנים צעירים מאוד וחסרי נסיון. ההכשרה שלהם לא מספקת ולא עומדת במבחן המציאות, פעם אחר פעם. הבעיה הזו לא נפתרה.
כמה וכמה מתושבי הארץ נורו או נדקרו לעולמם לאחר טיפול כושל של המוקד. שלא לדבר על עבירות רכוש שזכו למענה דפוק ומאוחר. משהו בשיטה ההפעלה של המוקד לא עובד.
המשטרה מתמחה בביצוע תחקירים פנימיים שלא מעלים כלום. המשטרה מעולה בלהתגונן ולהסביר, ולתרץ. רק לעתים נדירות היא מבינה שמשהו אצלה היה לא בסדר. לעתים נדירות עוד יותר, היא מודה בזה בפה מלא. אבל גם במקרים הבודדים הללו האשמה נעצרת בדרגת פקד, מקסימום רב-פקד. במקרה הנוכחי הכישלון הוא של המפכ”ל. לא פחות. אסביר:
המפכ”ל וראש אגף המבצעים ידעו היטב על הבעיות במוקדי 100. שניהם הבטיחו יותר מפעם אחת לתקן ליקויים במוקד. השניים מכירים את נקודות החולשה של המוקד ועדיין אפשרו למצב הנוכחי להתקיים. היינו: ידעו, ניסו, ולא הצליחו להשתלט על הבלאגן. ידעו – וכשלו.
לא על כל כשלון או טעות של שוטר זוטר או מפקד זוטר צריכים הבכירים ביותר לשלם. אבל כשמדובר בכשל ידוע ומתמשך – כזה שכבר עלה בדם. כזה שהמפכל הבטיח אין ספור פעמים לתקן – ולא הצליח. על זה הוא צריך לשלם. במדינות מתוקנות קוראים לזה אחריות מינסטריאלית. הפאדיחות של המפכל הנוכחי הן כבר רבות מספור. הוא אמנם חביב ורהוט, אבל לנהל בהצלחה את המשטרה – בזה הוא לא הצליח. זו עובדה.
על הכשלון הנוכחי משלם כעת עם שלם. בעצם שניים. גם זו עובדה. הרמת מסוק לאויר בזמן אמת, הקפצה מאסיבית של כוחות וטיפול יעיל, אולי לא היו מצילים את הנערים, אך בסבירות גבוהה מאוד, יאמר כל מומחה לטרור, היו יכולים לסכל את התגלגלות החטיפה ולמנוע ממנה להפוך לפיגוע מיקוח.
רב-ניצב דנינו הבטיח בעבר (בסמוך לכשלים קודמים של מוקד 100) לטפל בבעיות. הוא אולי ניסה, אך במבחן התוצאה – נכשל. עובדה.
כואב הלב לחשוב על הנער רב-התושיה והאומלל שבחר להתקשר 100 רק בכדי למצוא מערכת אטומה. בישראל 2014 במקרה חירום עדיף להתקשר להורים מאשר למשטרה. תחשבו על זה – אם היה הנער מצלצל להוריו, הם בוודאי לא היו חושבים שהוא מתלוצץ עם שוביו. את שתי הדקות האחרונות לחייו, כפי שהכיר אותם, את שתי הדקות היקרות ביותר, הוא בזבז בשיחה עם מוקדן צעיר וחסר הכשרה.
דנינו לא יתפטר. אף אחד גם לא ידרוש ממנו לעשות את זה. הוא יפרוש בכבוד וילך לעשות לביתו. ואנחנו נמשיך להתמודד עם הכשל החמור שסיבך מדינה שלמה (ועוד אחת). דנינו ידע. דנינו הבטיח. דנינו לא הצליח. דנינו נכשל.
הנה סרטון שמוכיח שדנינו ידע בדיוק מה הבעיה:
תירוצי הבדיעבד, כגון “זה מוקד שמקבל המון שיחות הטרדה”, אוויליות. מה האזרח צריך להבין? שהמשטרה לא מצליחה להתמודד עם חבורת משעוממים שמטרידה אותה? ושאם האזרח יזדקק לסיוע לא יהיה מי שיטרח לעשות את הא׳ ב׳? כל שנדרש גם אם חשבו שזו הטרדה, זה לבדוק למי שייך הקו וליצור קשר עם קרוביו.
ניר גונטז’ הוא עיתונאי, לשעבר כתב הפלילים של ידיעות אחרונות. הוא כתב על ניכוי הערבים מהסקרים בגליון אפריל 2012
המשטרה מגיבה על התעלמותה מהשיחה של אחד החטופים למוקד 100
אראל מרגלית מנצל את החטיפה למטרות פוליטיות כדי לנזוף בפוליטיקאים שמנצלים את החטיפה למטרות פוליטיות
אראל מרגלית ממפלגת העבודה כועס על פוליטיקאים שמנצלים את חטיפת שלושת הצעירים למטרות פוליטיות. כל כך כועס, שהוא מפסבק סטטוס מתלחלח-צדקני על זה ומקדם אותו בתשלום. כמו שכתב/ה אור גיל בסטטוס של שלי דובילנסקי בנושא: “העיקר שזה ‘ספונסורד’ כדי שאפשר אחד לא יחמיץ את המסר החשוב שבו הפוליטיקאי מסביר שאסור לנצל את האירוע לצרכים פוליטיים”.
בפרק הקודם: דליה איציק, בזמן ההתמודדות על הנשיאות, פרסמה הודעת תנחומים למשפחות שבנותיהן מתו בבריכה בסביון.
כמה מסובך לגרום לכל הגופים לשלוח דואר לכתובת חדשה? יצאנו לבדוק
זהו, ארבעה חודשים אחרי מעבר הדירה, וממש עם תום תקופת הדואר העוקב בחינם הצלחתי לעדכן כתובות מול כל החברות והגופים שעדיין מתעקשים לשלוח לי דואר לכתובת הפיזית ולא במייל. אני מקווה. מאוד מקווה. דאגתי לקבל מכולם אישור במייל, שיחה מוקלטת או הודעה בדואר שהעדכון בוצע.
למה זה לוקח ארבעה חודשים? קודם כל, כי מעל 20 גופים עדיין מתעקשים לשלוח לי דואר פיזי מדי פעם. 
לא בהכרח אשמתם, בחלק מהמקרים זאת חובה חוקית. אבל האמת שזה יכול לקחת הרבה פחות זמן, למי שיש את הזמן הפנוי לטלפונים, פקסים ומכתבים.
הבשורות הטובות: רוב הגופים עדכנו את הכתובת על בסיס מייל בלבד. מפתיע.
אז מי החברה שדרשה מסמך חתום בכתב ידי כדי לעדכן כתובת? ומי מהצד השני, הגוף הממשלתי שלא רק שעדכן על בסיס פנייה בצור קשר באתר אלא גם התקשר ושלח מייל לעדכן אותי שהעדכון בוצע?
למקום הראשון ביעילות ושירותיות מגיעה, לא יאמן כי יסופר, רשות המיסים! יום לאחר שליחת פנייה בצור קשר למס הכנסה באתר רשות המיסים, חזר אליי טלפונית אחד מעובדי המשרד לוודא שהבין את בקשתי ולעדכן שהשינוי בוצע. חצי שעה אחרי השיחה קיבלתי את האישור גם במייל.
בביטוח לאומי לא היה לנו אותו מזל. הפנייה דרך צור קשר באתר הניבה מכתב פיזי, לכתובת החדשה, עם טופס לעדכון כתובת. התקשרתי לשאול לאן אני שולח את הטופס, אז אמרו לי שאני צריך לשלוח לפקסים של כל המחלקות השונות מולן אני מתנהל. אחרי שמונה פקסים (2 פקסים שונים ב-2 מחלקות שונות בסניף של הכתובת הישנה ובסניף החדש, שאליו אני אמור להיות משוייך), התקבלו שני אישורי קבלה טלפוניים.
אישורים במייל או בצ’ט, שגם נשלחו אליי במייל לאחר מכן, נתנו לי חברות הביטוח איילון, מנורה מבטחים, AIG והראל, חברות התקשורת הוט ובזק בינלאומי, מועדוני הלקוחות שופרסל סל ולייף סטייל וחברות האשראי. חלק מחברות הביטוח אף ביצעו את הזיהוי במייל בעוד שאחרות התקשרו אליי לזיהוי.
בבנקים הסיפור מעניין יותר. שלושה בנקים היו צריכים את הכתובת המעודכנת שלי: בנק העו”ש, בנק המשכנתא ובנק עם תוכנית חיסכון קטנה. דווקא בנק העו”ש, שבו מכירים אותי אישית, דרשו לקבל מסמך חתום על ידי כדי לעדכן את הכתובת. “החוק מחייב”, הסבירו לי. לפחות הסכימו לקבל את המסמך סרוק במייל ולאשר ביצוע. הבנקים האחרים עבריינים, כנראה: הם לא ביקשו ממני הודעה חתומה, והסתמכו על הבקשה במייל או בצור קשר באתר.
גם בקטגוריית “בריאות” הופתעתי לטובה. אחרי שבעבר כללית הוציאו לי את הנשמה על מסמכים, כולל בקשה להגיע פיזית לסניף כדי לקבל או להגיש העתקים של מסמכים, אישור במייל בתגובה לצור קשר באתר הגיע מהר מאוד. כך גם בבית חולים שניידר.
מה עוד נשאר? המפלגה בה אני חבר (שאם לא הייתי מעדכן בה את הכתובת לא הייתי יכול להצביע בפריימריז), לשכת עורכי הדין, שעדכנה ללא בעיה את הכתובת, ובקטגוריית התחבורה פנגו ואיתוראן, שגם הן ביצעו את השינוי, אף שאת האישור נתנו טלפונית ולא במייל.
מי נשאר? צה”ל. מייל אין לשלישות. להתקשר ניסיתי כמה פעמים ולא היתה תשובה. אבל אני לא מודאג, הם ימצאו אותי.
החטיפה בחברון: המדיה החברתית חיסלה את צו איסור הפרסום
נו, דובר צה”ל, היה שווה?
קודם כל, העובדות. הן פשוטות למדי: אין לנו שמץ של מושג מה קרה בליל חמישי. מה שברור הוא שבשישי בבוקר, מיהרה המשטרה להוציא צו איסור פרסום על החשד לחטיפת שלושה צעירים. התוצאה היתה פיצוץ של שמועות ברשתות חברתיות ובווטסאפ.
כלי התקשורת הישראליים היו מנועים מלדווח אפילו את המעט שהם הורשו לדווח בשישי בערב. אבל כולם ידעו שקרה משהו, ועל כן המוח האנושי – שלא מוכן לסבול ריק, ומכאן נולדות המפלצות של תנומת התבונה – התחיל למלא את החסר. צצו שלל שמועות, שבשיאן נטען שכוחותינו האמיצים הסתערו על בית בעוורתא, וחילצו משם את החטופים כשהם בריאים ושלמים, תוך שהם מחסלים חמישה חמושי אויב ופוצעים עוד שניים מהם. השמועה הזו עשתה את דרכה לרשימת ווטסאפ של כתבים צבאיים, מלווה בהודעה על כך שההודעה הרשמית תצא בקרוב; ובעוד דובר צה”ל פועה “אין תגובה” כמיטב יכולתו, טראח – השמועה הזו הגיעה לטוויטר, שם ראה אותה עבדכם הנאמן.
שימו לב למה שקרה כאן, כי יש פה דוגמא נהדרת לתת מודע הלאומי: קודם כל, המספר. חמישה ועוד שניים הם שבעה, מספר טיפולוגי קלאסי. שנית, המקום. עוורתא הוא הכפר שממנו יצאו האנשים שהורשעו אחר כך ברצח משפחת פוגל. כלומר, התת מודע הלאומי החזיר אותנו למקום של הטראומה הקודמת, והפעם סידר לנו סוף טוב, כזה שלא נראה פה מאז אנטבה בערך. אנחנו הרי זוכרים איך זה נגמר במקרה של נחשון וקסמן.
וכל הבלגן הזה, שהכניס מדינה שלמה לתזזית שלא נראתה מאז ההשתקה הגדולה הקודמת, בזמן האבדות במבצע ג’נין (בו צצה שמועה שבוגי יעלון נהרג) היה מיותר לגמרי. כלי התקשורת הפלסטיניים דיווחו מבוקר שישי על כך שכוחות גדולים של צה”ל עורכים חיפושים באזור חברון אחרי שלושה חטופים. הם גם פרסמו את תמונותיהם, שהותרו לפרסום בישראל יותר מ-24 שעות לאחר מעשה – את התמונות הם לקחו מהודעות בפייסבוק של בני משפחה מודאגים. כלומר, אם המטרה של צו איסור הפרסום היתה למנוע מידע מהפלסטינים, הוא נכשל כשלון חרוץ. חוץ מזה, עבורם מספיק להוציא את הראש מהחלון ולגלות שקורה משהו לא שגרתי, לחפש על כך מידע ברשת ולקבל את התמונה המלאה תוך דקות.
המסקנה המתבקשת היא שצווי איסור הפרסום נועדו לא לציבור הפלסטיני, אלא לציבור הישראלי. הם נכשלו באופן חרוץ, כמו שאפשר היה לדעת שיקרה מאז פרשת ענת קם. אין יותר צווי איסור פרסום בעידן הדיגיטלי. עכשיו נותר לנו רק לתהות מה היתה המטרה של צו איסור פרסום שכוון כלפי הציבור הישראלי דווקא. הסתרת פאשלה גדולה? ארור החושב אוון.
אגב, ביום שישי צצה לה קבוצה בפייסבוק שבה העלו גולשים תמונות שלהם אוחזים בשלט עליו נכתב Bring Back Our Boys – מין ניסיון לקשור את פרשת החטיפה בפרשת חטיפת הנערות בניגריה, לאורה פורסם קמפיין Bring Back Our Girls. גולשים פרו-פלסטינים ניצלו את ההזדמנות ופרסמו בקבוצה תמונות של עצורים פלסטינים צעירים.
ח”כ שולי מועלם תעלה את צה”ל ופייסבוק לדיון בוועדת החוץ והביטחון
ח”כ שולי מועלם ממפלגת הבית היהודי, שאיימה על חייל בדו”צ שתסלק אותו מתפקידו בעקבות דברים שכתב על חטיפת שלושת הצעירים, יוזמת דיון בכנסת בנושא. הנה מכתב ששלחה לח”כים היום בצהריים:
From: שולי מועלם-רפאלי
Sent: Sunday, June 15, 2014 1:17 PM
To: רשימת חברי הכנסת הפעילים
Subject: בקשה לדיון מהיר בועדת החוץ והביטחון- התבטאויות חיילי צה”ל ברשתות החברתיותשלום רב,
בעקבות אירוע החטיפה שהתרחש בשבוע שעבר הובא לידיעתי הסטטוס הבא של חייל המשרת ביחידת דו”צ:
“כועס שיש אנשים טיפשים שחושבים שהם יכולים לעלות על טרמפים בשעה: 22:30 בלילה בפאקינג אמצע איו”ש כי “אלוהים ישמור עליהם” אז בבקשה, שאלוהים ישמור עליהם.
למה כל המדינה צריכה להיות על הרגליים בגלל חבורת מפגרים שגרים בכלל בחו”ל?”
בעקבות התבטאות מחרידה זו בחרתי להגיש דיון מהיר לועדת החוץ והביטחון בנושא צה”ל והרשתות החברתיות, להלן דברי ההסבר:
בחודשים האחרונים אנו ערים להתבטאויות שונות של חיילי צה”ל ברשתות החברתיות.
עקב האירועים האחרונים ביהודה ושומרון נמצאה התבטאותו של לא אחר מחייל המשרת בדובר צה”ל שהתבטא בחריפות נגד הנערים החטופים ותהה למה המדינה צריכה לטפל בזה.
חיילים ובוודאי אלה הנמצאים בתפקידים רגישים צריכים לדעת ולהכיר את חשיבותן והשפעתן של הרשתות החברתיות והיחסים המורכבים של צה”ל עימן.
כמו כן, עם הקדמה צה”ל צריך לפתח נהלים ברורים בעניין זה לחייליו כדי להימנע מתקריות מביכות כאלה בעתיד.
נשמח להצטרפותכם.
[עדכון] ח”כ מיכל רוזין ממרצ ביקשה להתייחס לדברים: “גם בימים שהרוחות סוערות והמצב רגיש, חשוב להדגיש שכפי שהצבא אינו יכול לשלוט בכל אמירה הנאמרת בין חייליו באוהל, כך אין מתפקידו לעקוב אחר אמירותיהם ברשת החברתית, אלא אם מדובר בהסתה לאלימות, ביזוי והשפלה. לצערי הרב, ברשת קימות התבטאויות מחרידות וגזעניות של חיילים כנגד ערבים, שמאלנים, פליטים ועוד, שתורמות לאווירת ההסתה והשנאה במדינה. אין לי ספק שח”כ מועלם רפאלי אינה תומכת גם בהתבטאויות אלה, ובמידה ותתקבל בקשתה לקיים דיון מהיר בנושא, מן הראוי שגם הן יוצגו בהרחבה”.
גלובס, אני לא חושב שאתם יודעים מה זה אמבד
חדשות המטאפורה: לשכת ראש הממשלה לא מיישרת לימין בפרשת החטופים
דף המסרים של לשכת ראש הממשלה על חטיפת שלושת הצעירים מיושר לשמאל במקום לימין, מאבחנים המגיבים לסטטוס של ברק רביד.
הכפפה של מייקל ג’קסון במרכזו של פרויקט מיקור-המונים אמנותי
סרטון של מייקל ג’קסון מבצע ורוקד את “בילי ג’ין” שימש חומר גלם לפרויקט מיקור-המונים אמנותי, White Glove Tracking (עיקוב כפפה לבנה), שאוון רות’ ובן אנגברת’ יצרו ב-2007.
המשתתפים התבקשו לסמן ריבוע סביב הכפפה הלבנה שלו ביותר מעשרת אלפים הפריימים שהרכיבו את הסרטון. המידע הזה שימש משתתפים ליצור סרטונים שמבצעים מניפולציות שונות בכפפה, בהתבסס על מאגר-הנתונים על מיקומה של הכפפה בפריים בכל רגע ורגע. זו התוצאה:
אֵיךְ מַיקְרוֹסוֹפְט חִרְבְּנָה אֶת הַנִּקּוּד בְּנִסָּיוֹן לְהָפְכוֹ לְפָשׁוּט יוֹתֵר – כך תוסיפו ניקוד במערכת ההפעלה חלונות 8
ניקוד בבצק. צילום: זאב ברקן, cc-by
כדי לנקד במערכת ההפעלה חלונות, צריך לבצע רצף פעולות מייגע:
1) ללחוץ על Caps Lock.
2) להציב את הסמן אחרי האות שאותה מנקדים.
3) ללחוץ שיפט+מקש משורת המספרים שעליו הניקוד הרצוי.
4) לחזור על פעולות 2-3 לכל אות.
5) KT KAFUJ KAJRR T, V-cAPS lOCK.
בחלונות 8 הוכנסה שיטה פשוטה מעט יותר – <קאפס-לוק ← שיפט+מספר> הוחלף ב<אלט ימני+מקש רלוונטי>. אבל אף אחד לא טרח להודיע זאת למשתמשים. אלו שהיגרו מגירסה קודמת של חלונות ינסו את ה<קאפס-לוק ← שיפט+מספר>, יגלו שהוא לא עובד ויצטרכו לחפש בעזרה של חלונות או בבינג בגוגל כדי לגלות את הדרך החדשה. הוא ימצא את העמוד הזה, שמסביר שצריך להוסיף שיטת קלט על מנת להפעיל את הניקוד (זה לא נחוץ – אם יש מקלדת עברית, ה<אלט ימני+מקש רלוונטי> פשוט עובד).
חברה עם גישה פחות מחורבנת לשימושיות ולהמשכיות בין גרסאות, כלומר בשום אופן לא מיקרוסופט, היתה:
• מקפיצה למשתמש הודעה על השיטה החדשה ברגע שהוא היה מנסה ל<קאפס-לוק -> שיפט+מספר>,
או
• משאירה את השיטה הישנה לצד החדשה, כי היא לא הכניסה שום יישום חדש במקום ניקוד שמשתמש ב<קאפס-לוק ← שיפט+מספר>.
השיטה החדשה גם מחליפה את מקשי הניקוד – במקום הצמדה חסרת משמעות של סימני ניקוד למספר/תו בשורת המספרים במקלדת, הניקודים הוצמדו עד כמה שאפשר לתווים שיש להם קשר כלשהו לניקוד. למשל: פתח הוצמד ל-פ’, וכדי לסמן פתח לוחצים <אלט ימני+מקש פ'>. קמץ הוצמד ל-ק’, קובוץ ל-\ (בגלל הדמיון הוויזואלי) וכו’. הוצאת אוב -ז.ע.פ פרסמה טבלה שימושית למיקומים החדשים של הניקוד.
וזה יפה מצדה של ההוצאה, כי מיקרוסופט לא טורחים להסביר למשתמשים איזה מקש עושה איזה ניקוד (איור המקלדת לעיל לקוח אמנם מהאתר הרשמי של מיקרוסופט, אבל הוא לא עושה עבודת הסברה טובה במיוחד). אז גיליתם ש<אלט ימני+מקש רלוונטי> אחראי על הניקוד? עכשיו לכו חפשו בבינג בגוגל. למה? כי מיקרוסופט.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
-
לאחרונה בחדר 404
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
איך מדרגים בעברית?
- שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
-
זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
- אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
- ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
- פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
- תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
-
זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
-
מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
