האחראי על האינטרנט

הסיפורים היום בפינה “האחראי על האינטרנט”, המשודרת מדי שבת ב-19:30 בתוכנית שישבת עם עידן קוולר בגל”צ:

גוגל סוגרת בספרד וברוסיה

גוגל תסגור את מרכזי הפיתוח שלה ברוסיה. החברה לא אומרת מדוע, אבל ההשערה בתקשורת היא שהסיבה היא מגבלות שהשלטון מטיל על חירויות רשת, ובראשן חוק שייכנס לתוקף בשנה הבאה, ויחייב חברות זרות לאחסן מידע אישי על משתמשים רוסיים בשרתים שממוקמים ברוסיה. החוק נותן לשירותים החשאיים של רוסיה גישה טובה יותר למידע הזה, ומעניק יתרון לחברות רוסיות. מעניין לציין שההדלפות של עובד ה-NSA לשעבר אדוארד סנואודן חשפו שארה”ב ובריטניה מיירטות את תעבורת המידע של גוגל ומשתמשיה, ותגובת גוגל לא היתה לסגור את משרדיה בארה”ב אלא לחזק את ההגנות וההצפנות שלה.

גוגל תסגור החודש גם את שירות גוגל ניוז בספרד. גם כאן מדובר בחקיקה, אבל הסכסוך עסקי: חוק שייכנס לתוקף בינואר בספרד קובע כי כלי תקשורת מחוייבים לגבות תמלוגים מגוגל על הצגת כתבות שלהם בשירות איסוף החדשות שלה, גוגל ניוז, גם אם מדובר בתקציר. בניגוד לחוקים דומים בגרמניה ובצרפת, החוק הספרדי לא מאפשר לגופי התקשורת לוותר על התמלוגים, וקובע שאי תשלום תמלוגים יגרור קנס של 750 אלף אירו. מנהל גוגל ניוז, ריצ’רד גרינגרס, כתב בבלוג האירופי של החברה: “מאחר שגוגל ניוז לא מכניס כסף (אנחנו לא מציגים פרסומות באתר), הגישה החדשה הזאת פשוט אינה בת קיימא”.

פייסבוק שוקלת דיסלייק

מייסד ומנכ”ל פייסבוק, מארק זאקרברג, נפגש אתמול עם הציבור והשיב על שאלות במסגרת אירוע Townhall Q&A במטה החברה בקליפורניה. בין השאר הוא נשאל על כפתור דיסלייק – “לא אהבתי”, והשיב:

אנחנו חושבים על זה, על כפתור הדיסלייק. […] הרבה פעמים אנשים משתפים דברים בפייסבוק שהם רגעים עצובים בחייהם, או דברים תרבותיים או חברתיים קשים, ואנשים אומרים לנו שהם חשים לא בנוח ללחוץ לייק כשמישהו איבד את יקירו או מדבר על סוגיה קשה. […] אני חושב שלתת לאנשים את הכוח לעשות זאת בדרכים אחרות, עם רגשות אחרים, יהיה מאוד עוצמתי. אבל אנחנו צריכים למצוא דרך לעשות את זה, שבה זה יהיה כוח חיובי ולא כוח לרעה ולהשפלה של דברים שאנשים שמים שם.

13 בדצמבר, 2014 | בנושאים: האחראי על האינטרנט בשישבת בגלצ | להגיב זה מגניב

תראו, בלי ידיים! // סמול טוק

כשמישהו אמר לנדים עומר לחזור לג’ונגל, הוא דיבר איתו על קפה והם הפכו לחברים. הופעות, סיורים ושיחות מוכיחים לדעתו שמחאה לא-אלימה עובדת

אתה הולך לדבר בכנס “חור בַּלְּבֵנָה“, שיעסוק במחאה והתנגדות בלתי אלימה. ההתנגדות שלך בסודן נגד המשטר היתה בלתי אלימה? זה עבד?
“כן, זה עבד מצוין בתוך האוניברסיטה, והיה מאוד מאוד יפה שאנחנו מדברים עם הסטודנטים שם, ולפעמים גם יוצאים לדבר עם אנשים מהשכונה. יש המון אנשים בסודן שמשתמשים בנשק להביא שינוי. אנחנו התנגדנו לזה ואמרנו שיש סיכוי מאוד טוב שאנחנו יכולים לדבר ולשנות את המצב בלי להשתמש בנשק, והשתמשנו בכל מיני כלים – הצגות, מיוזיקל, קבוצות כאלה שאנחנו התחלנו לדבר ולעבוד בתוך האוניברסיטה”.

אז למה בעצם ברחת לפה?
“המשטר שם לא רוצה שהדברים האלה יקרו, אז הם הורגים אנשים. ב-2010 הרגו חבר שלי באירוע באוניברסיטה. הלכתי להתחבא והייתי מבוקש עד שיצאתי מהמדינה”.

ספר לי על ההצגה “אחד שחור חזק”.
“ממתי שאני באתי כאן לארץ, אני מסתובב ברחובות, באוטובוסים, נהגי מונית, אנשים לא יודעים בכלל למה באנו לכאן לארץ. הייתי במונית, נהג מונית שאל אותי ‘למה אתה בעצם באת לכאן, אנחנו מדינה קטנה, יש מספיק בעיות פה, למה לא נשארת במצרים’. נדים עומר. צילום באדיבותו דיברתי עם החברים שלי, אמרתי ‘אנחנו חייבים לעשות משהו, הישראלים בכלל לא יודעים למה אנחנו פה’. אמרתי שחייבים לעשות תאטרון. בהתחלה היה כל כך קשה, יש הרבה אנשים שלא יודעים מה זה תאטרון בכלל, גם אני לא הייתי כל כך שחקן. אבל אין מה לעשות, זה הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות כדי לספר את הסיפורים שלנו. הצלחנו לעשות את הקבוצה הזאת, הופענו 16 פעמים ברחבי הארץ, באוניברסיטאות, בתי ספר”.

עצרו לכם שחקן.
“קוראים לו באבי, הוא מאוגנדה. הוא עובד ברחוב נווה שאנן, והיה זוג אופניים בחוץ על העמוד. היו שוטרים שם, שאלו של מי האופניים, בבי אמר שהוא ממש לא יודע, אמרו, ‘זה שלך, לא שלך’, עצרו אותו והלך לכלא לחודש. עשינו קמפיין של Free Babi, הצלחנו להוציא אותו מהבית כלא, אבל יש כאלה שגם נתנו להם זימונים לחולות, אז הם הצליחו להרוס את הקבוצה הזאת, רשות האוכלוסין וההגירה. עכשיו אנחנו מנסים לגייס שחקנים חדשים”.

על מה אתה הולך לדבר בכנס?
“אני הולך לדבר על מאבק לא-אלים. זה מבוסס על הסיפור של האפריקאים בארץ, מה הכלים שאנחנו השתמשנו בהם להסביר לאנשים מה הבעיות שלנו, מה הדברים שאנחנו פוגשים בחיים היומיומיים שלנו. מתי שהיו המון הפגנות, בסוף 2013 עד אפריל, אחד מהדברים שתמיד היינו עושים לפני שאנחנו נלך להפגנה, היינו אומרים לאנשים – ‘כל בנאדם שאומר לך משהו ברחוב, תגיד לו “תודה רבה, אני אוהב אותך”‘. כשאתה הולך להפגנה אומרים לך, ‘שחור, כושי, אתה רוצח, תלך מפה’. אנחנו לא היינו מגיבים לדברים האלה, אנחנו מחייכים להם והולכים. בגלל זה ההפגנות האלו לא היו אלימות בכלל, כי הסברנו לאנשים בדיוק מה הם יכולים לעשות. אני הולך לדבר על הדברים האלה שעשינו אותם במאבק שלנו כאן בארץ”.

כשאתה מסתכל על היחס של הישראלים אליכם, אתה חושב שהמאבק הלא-אלים עובד?
“כן. זה עובד. הישראלים, אני לא מדבר על הממשלה אלא על החברה הישראלית, עדיין לא יודעים בדיוק למה אנחנו פה, מה גרם לנו להגיע לכאן. התקשורת ממש משפיעה עליהם כאן בארץ, והם לא יודעים כלום, אז יש כאלה שאומרים לך ‘אתה ממש מסתנן’. יש אלימות מילולית הרבה ברחובות כאן בארץ. יש מישהו, לפני שלושה חודשים, שפגשתי אותו בדרך ואמר לי, ‘אתה כושי, אתה מסריח, תחזור לאפריקה, תחזור לג’ונגל’. אמרתי לו ‘אני רוצה להזמין אותך קפה’. הוא הסכים שנלך ונשתה קפה ביחד, וסיפרתי לו את הסיפור האישי שלי, למה אני כאן בארץ, ועכשיו אנחנו חברים בפייסבוק, ולפעמים הוא מתקשר בטלפונים. הבנאדם הזה שהיה אומר מילים כאלה, שהם ממש לא טובים, עכשיו הוא חבר, כמעט חבר. אז כן, אני חושב שהדברים האלה עובדים, אם אנחנו ממשיכים לחייך”.

התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 12.12.2014

13 בדצמבר, 2014 | בנושאים: סמול טוק | להגיב זה מגניב

העבר, ההווה והעתיד של השוטרים והפושעים // רבע לדיגיטל

האזינו לתוכנית >>

מרובוקוף לרובוקופ

ד”ר רועי צזנה מספר על הטכנולוגיות המתקדמות שמשמשות וישמשו את המשטרה ואת הפושעים. למשל: בשיקגו פועלת תוכנית שחוזה אם אנשים מסויימים יפשעו.

סדרה סדרתית

איתי זיו מדבר על Serial, פודקאסט ייחודי שפותח מחדש תיק רצח בן 15 שנים.

עצור או שאני נעלב!

יחידת הסייבר הארצית חוקרת העלבת עובדי ציבור במקום איומים ברצח.

“רבע לדיגיטל” משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ

9 בדצמבר, 2014 | בנושאים: revale, רבע לדיגיטל | להגיב זה מגניב

לבריאות! // סמול טוק עם יוזמת “מכתבים לבריאות”

הילה בניוביץ’-הופמן אוספת תלונות של מטופלים ומטפלים בנסיון לרפא את מערכת הבריאות הישראלית

באילו קשיים נתקלת בהתנהלות מול מערכת הבריאות הישראלית?
“בדצמבר בשנה שעברה היתה לי פריצת דיסק מאוד קשה, ונאלצתי לשכב כמה חודשים עד שאישרו לי ניתוח גב. בעקבות הניתוח נאלצתי להתרוצץ בין חדרי מיון עם כל מיני סיבוכים שהיו. השיא היה ביום שבו הייתי גם בקופת חולים, שמשם הפנו אותי למיון, וגם בשני חדרי מיון, כי בראשון לא רצו לטפל בי, כי זה לא היה בית החולים שבו נערך הניתוח. הילה בניוביץ'-הופמן. צילום באדיבותה הייתי עשר שעות על הרגליים חודש אחרי ניתוח גב, עם כאבי תופת, עם חדר מיון מפוצץ שלא היה בו מקום לשבת, שלא לדבר על לשכב. בשלב מסוים פרצתי בבכי מרוב יאוש וכאב, וכמובן שאי אפשר לתת לך משככי כאבים לפני שרופא רואה אותך. היה לי דו שיח בצעקות עם האח הראשי, צעקתי לו ‘למה אתה לא נותן לי לשכב במיטה?’, והוא צעק לי, ‘אין לי שום מיטה לתת לך, אני מקסימום יכול לקחת אותך שק-קמח על הגב’. חזרתי מאוד מיואשת ואומללה באותו יום והחלטתי שאני חייבת לעשות משהו”.

ומה עשית?
“דיברתי עם כמה חברים שהסכימו לעזור, כולל מישהי שהיא רופאה ומכירה את המערכת מבפנים. קיבלתי השראה מהסרט ‘חומות של תקווה’, שבו אנדי דופריין מתחיל לכתוב מכתבים לממשלה על זה שאין ספריה כמו שצריך בכלא. והוא כותב מכתב כל יום במשך שנתיים עד שהוא מקבל את מה שהוא רוצה. המסקנה שלי היתה שאם האחראים על מערכת הבריאות לא מבינים עד כמה המצב חמור – זו לא מערכת הבריאות, זו הממשלה – אז צריך כנראה להמחיש את זה. הדרך לעשות את זה היא עדויות של אנשים מהשטח. אנחנו מזמינים אנשים לספר לנו – מקבלים סיפורים משני הצדדים, גם מהמטופלים וגם מהמטפלים, רופאות ורופאים, אחיות ואחים ואפילו רוקחת אחת. המטרה שלנו לא לתקוף את בתי החולים או את שירותי הבריאות, אלא לעזור להם. אנחנו שולחים מכתבים מנייר כל יום בשלושה עותקים, לראש הממשלה, שרת הבריאות ושר האוצר, עם הסיפורים של המטופלים, וטקסט קבוע של הפרויקט, ‘מכתבים לבריאות‘, שבו אנחנו מסבירים מה המטרה שלנו. במקביל אנחנו מעלים את המכתבים לבלוג ולדף הפייסבוק“.

מה המטרה?
“לשנות את סדר העדיפויות בכל מה שנוגע לטיפול במשבר של מערכת הבריאות. אין שום סיבה שתקציב מערכת הבריאות לא יקבל את ההתייחסות הרצינית שמקבל תקציב הבטחון. מאז שנות השבעים לא היה עדכון רציני של התקנים והמשאבים של מערכת הבריאות בזמן שהאוכלוסיה גדלה פי כמה וכמה, וחיים של בני אדם נמצאים בסכנה. לא רק איומים בטחוניים מאיימים עלינו”.

נרשמו הישגים כלשהם?
“משרד הבריאות היו הראשונים שחזרו אלינו, ואמרו שהם שמחים לשתף פעולה בנושא ואפילו שלחו לנו דוגמה של איך הם משתמשים בסיפורים שאנחנו שולחים כסוג של סטטיסטיקה – אילו בעיות חוזרות על עצמן, אילו בעיות הכי דחופות וכדומה, במסגרת יישום מסקנות ועדת גרמן, במידה והמסקנות ייושמו. ממשרד האוצר זה לקח זמן ובסוף קיבלנו מכתב רשמי שמאשר שהם קיבלו את המכתבים שלנו, ושהם מקווים שכל הבעיות האלו ייפתרו על ידי יישום ועדת גרמן, בהנחה שהם יתקצבו אותן כמובן. משרד ראש הממשלה זה אופרה אחרת – אחרי פניות חוזרות ונשנות חזרה אלי סיגל ממערך פניות הציבור. הטענה שלה היתה שמאחר שכיתבנו את שרת הבריאות, מבחינת ראש הממשלה משרד הבריאות מטפל בזה. אמרתי לה שהמטרה שלנו היא ששלושת הגופים יעבדו ביחד, אחרת זה לא ייפתר. היא טענה שראש הממשלה לא מתערב בפעילות של משרדים אחרים. עניתי לה, ‘הוא מתערב בפעילות של משרד הבטחון כל הזמן’. תפסתי אותה לא מוכנה, היא קצת גמגמה, אמרה שהוא לא מתערב בהכל, ואז המציאה את התירוץ הכי מגוחך ששמעתי, ‘אבל אתם בכלל לא חותמים על זה בשם של מישהו’. אמרתי שאנחנו חותמים בשם הקבוצה. היא אמרה ש’זה לא מכובד לשלוח מכתב שלא חתום בשם ספציפי’. שאלתי, אם אשלח מכתב עם החתימה של השם האישי הפרטי שלי, האם אז תהיה התייחסות, והיא אמרה לי, ‘אתם יכולים לנסות’. הרמנו את הכפפה והדפסנו חוברת נאה של 100 הסיפורים הראשונים שהגיעו אלינו, תמונת מצב של מערכת הבריאות בישראל 2014, עם פניה אישית לכבוד ראש הממשלה. זה נשלח השבוע”.

התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 28.11.2014

7 בדצמבר, 2014 | בנושאים: סמול טוק | להגיב זה מגניב

רק לה אין סמסונג // אמנות טכנולוגית

התמונה “דור הגלקסי”, שחיה הרטוך וניר נדלר צילמו בסיאול, דרום קוריאה ב-2013, נראית כמו תמונת ספר מחזור של כיתת בנות. אלא שאף אחת מהמצולמות לא מביטה לעבר הצלם – 21 מהן שקועות בטלפון הסלולרי, ואחת, בפינה הימנית העליונה, מביטה לצד בפרצוף לא מרוצה – אולי כי אין לה טלפון ביד, ואין לה איך לתקשר עם חברותיה. התמונה הוצגה על שלט חוצות בירושלים במסגרת פרויקט “קופסה שחורה”, שנושאו השנה הוא “תוכניות לעתיד”.

התפרסם במוסף פירמה של גלובס, 11.2014

4 בדצמבר, 2014 | בנושאים: 404, אמנות גיקית | להגיב זה מגניב

בכל זאת זה דוקר בלב // סמול טוק עם אמן סכינים

רודי צירלין, אמן ייצור סכינים, מקווה שהחוק האוסר על נשיאתם יבוטל

ייצור סכינים זה מקצוע שהולך בישראל?
“קודם כל זה תרבות – חוסר תרבות. דבר שני, מה שאני עושה זה דברים די יקרים, וזה הולך קצת קשה בארץ. חוץ מהפלאפל, מה שהולך בארץ זה בעיקר פלאפל. בכל העולם מסתובבים עם סכינים, לא גדולים ולא יקרים, אבל בארץ אסור להסתובב עם שום דבר. אז ככה זה הולך, לצערי”.

הסכינים שלך הם יותר אמנות או יותר פרקטיים?
“הרוב יותר אמנות, אבל כל סכין זה פרקטי. אני לא עושה רפליקות, הכל מפלדה, הכל אפשר לעבוד”.

מה מאפיין את הלקוחות שלך?
“יש כל מיני. יש אספנים, יש אנשים אנשים שבהישרדות משתמשים הרבה. אבל הרוב אני מוכר בחו”ל, גם לאירופה וגם לארה”ב”.

יש אספנים גדולים בארץ?
“ממש גדולים, כן. האספנות של נשק קיימת פה כל הזמן, לא משנה חוקים וזה – בבית אפשר להחזיק הכל. יש אספנים מאוד רציניים שמוזיאונים מקנאים בהם. יש מוזיאונים שמציגים נשק כמעט כל הזמן, המוזיאון היפני בחיפה, טיקוטין, יש מוזיאון ישראל, יש מוזיאון ימי בחיפה”.

איך הגעת לתחום של ייצור סכינים?
“היה לי מזל, גרתי על יד עיר שמתעסקת בנשק קר, עיר בשם זלטאוסט, שם מייצרים נשק. אהבתי את זה מהילדות. ברוב הארצות כולם אוהבים נשק, אין מה לעשות. אני מהנדס מטלורגיה [חקר ההפקה והעיבוד של מתכות], ועבדתי בנפחיה הרבה זמן, ולאט לאט עברתי לזה. פה אני מעביר קורסים, ויש חוגים גם, אנשים שמעוניינים באים ועושים”.

העובדה שאתה מתעסק בנשק משפיעה על התפיסה שלך של העולם?
“אני חושב שאם יש אצל אנשים נשק, קודם כל מרגישים יותר בטוח, ופחות בעיות, פחות הורגים אנשים שיש להם נשק”.

אתה חושב שיותר נכון להחזיק נשק קר מאשר נשק חם?
“לא, זה שני דברים שונים לגמרי. נשק קר – קודם כל מדברים על סכין אישי, לא חייב להיות פגיון רק בשביל רצח, זה סכיו שימושי שאפשר להשתמש בו כל יום במסעדה, באוכל, בהמון דברים. אבל ברגע שצריך, זה יכול להיות גם נשק”.

היית רוצה שישנו את החוק בארץ בעניין הזה?
“הייתי מאוד מבסוט. אני בטוח שהמון אנשים גם. אנחנו אנשים ששומרים על החוק, אז אני לא הולך עם הסכין בכיס. אבל רוב העבריינים והערבים לא אכפת להם עוד תיק אחד, אז… למה הורגים אותנו כל הזמן? לא שמעתי שאיזה יהודי קפץ והרג את הערבי, רק הפוך. ואם הוא יודע שיש לו גם נשק, אז הוא יחשוב פעמיים. ככה אני חושב”.

החיבה שלך לסכינים ולייצורם זה משהו שהעברת הלאה לבני משפחה, לילדים?
“הילד שלי גם מייצר. אשתי גם בתחום – לא סכינים אבל היא מציירת על הידיות”.

התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 21.11.2014

3 בדצמבר, 2014 | בנושאים: סמול טוק | להגיב זה מגניב

אובמה קורא לנייטרליות רשת

ב-10 בנובמבר, נשיא ארה”ב ברק אובמה הפיל פצצה, הפעם מטאפורית, כשהביע תמיכה בלתי מסוייגת בנייטרליות רשת, התפיסה שלפיה אין להפריע לזרימה החופשית של התוכן ברשת על ידי אפליה לטובה או לרעה של תכנים מסיבות כלכליות, אידיאולוגיות ואחרות. “אין שומרי חומות שקובעים לאילו אתרים תוכלו לגשת, אין כבישי תשלום באוטוסטרדת המידע”, אמר אובמה בהצהרה שלו (רק שלושה ימים לפני כן ה-FBI החרים וסגר עשרות אתרי דארקנט שדרכם התבצע מסחר לא חוקי בנשק, תעודות זהות מזוייפות ועוד). “האוסף הזה של עקרונות, הרעיון של נייטרליות רשת, התיר את הרסן של עוצמת האינטרנט ונתן ליזמי חדשנות הזדמנות לשגשג. נטישת העקרונות הללו מאיימת לחסל את האינטרנט כפי שאנו מכירים אותה”.

התוכנית שהציג אובמה כוללת ארבעה סעיפים: איסור על ספקי אינטרנט לחסום גישה לתכנים (כל עוד הם חוקיים); איסור ויסות גישה לתכנים, כלומר איסור האטה או האצה מלאכותיות של תכנים מסויימים; איסור מתן העדפה להעברת תכנים מסויימים תמורת תשלום; ושקיפות מוגברת, שבמסגרתה יוחלו כללי הנייטרליות על כל מסלול המידע ברשת, ולא רק על “המַייל האחרון”, שמחבר את הלקוחות לספקים.

הבעיה של אובמה היא שההחלטה לא נמצאת בידיו, אלא בידי ה-FCC, רשות התקשורת הפדרלית, גוף עצמאי שאינו כפוף לנשיא, אף שהוא ממנה את בכיריה. דבריו נאמרו לקראת פרסום הצעות אסדרה חדשות של ה-FCC בנושא הנייטרליות, אחרי שחברות התקשורת, שמתנגדות לנייטרליות הרשת, ערערו לבתי המשפט וגרמו לפסילת כללים קודמים שה-FCC ביקשה להחיל. רפובליקנים וחברות התקשורת מבקרים את ההצהרה של אובמה, וטוענים שאסדרת יתר תפגע בהתקדמות הטכנולוגית ותאפשר לפגוע בחופש הביטוי.

אף שדיונים על סוגיות שהטכנולוגיה מעלה נוטים להגיע לישראל באיחור, הפעם אנחנו במצב טוב – השנה אושר חוק “ניטרליות רשתות תקשורת”, שאוסר על ספקי אינטרנט, חברות תקשורת קווית וחברות טלוויזיה רב-ערוצית להכביד או להגביל שימושים בשירותי תוכן, אפליקציות וציוד תקשורת. מצד שני, ועדת זכויות הילד ו-ועדת הטכנולוגיה של הכנסת פועלות לחסום את אפליקציית סיקרט בגלל שימוש בה לבריונות רשת, מה שמראה שהמחוקקים עדיין מטפלים בבעיות של העולם החדש באמצעות הכלים הלא-יעילים של העולם הישן.

3 בדצמבר, 2014 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

← לדף הקודם