לקראת טראמפ: יוזמה לגיבוי מידע סביבתי ממשלתי ועותק של ארכיון האינטרנט בקנדה » האחראי על האינטרנט

סיפורה של הספרייה הגדולה של אלכסנדריה, יהיה מי שיהיה זה שהשמיד אותה, מלמד אותנו לקח חשוב לגבי שימור ידע: יש כאלו הרואים בו סכנה, וחשוב לגבות אותו. הלקח הזה מיושם עכשיו לקראת כניסתו לתפקיד של הנשיא-הנבחר של ארה”ב, דונלד טראמפ.

בעיית המידע הממשלתי הדיגיטלי הנעלם עם חילופי השלטון לא התחילה אצל טראמפ. מארק אי. פיליפס, משנה לדיקן לספריות דיגיטליות באוניברסיטת צפון טקסס, בדק 4.49 מיליון הפניות למסמכי PDF שונים מאתר סוף הקדנציה של הנשיא ברק אובמה מ-2012, וגילה שארבע שנים אחר כך, בתום הקדנציה השנייה של אובמה, רק 17% מההפניות עדיין פעלו. בניו יורק טיימס מסבירים שמידע דיגיטלי פדרלי הוא שביר, אין חוק שמגן עליו, אין מכונות אוטומטיות שמתעדות אותו עבור ההיסטוריה, והרשות הלאומית לארכיונים ופרוטוקולים הודיעה כבר ב-2008 שאין בכוונתה לקחת על עצמה את התפקיד.

מיזם שמנסה לשמר חלק מהמידע הוא End of Term Web Archive (ארכיון הווב של סוף הכהונה), ששותפים בו המלכ”ר ארכיון האינטרנט (The Internet Archive), גופים ממשלתיים (ספריית הקונגרס, משרד ההוצאה לאור של ממשלת ארה”ב) ואקדמיים (ספריות אוניברסיטאות צפון טקסס, סטנפורד, ג’ורג’ וושינגטון וקליפורניה). מטרתו לשמור עותקים של עמודים של אתרי ממשל לקראת סיום כהונת נשיא אחד ואחרי כניסתו לתפקיד של הנשיא שאחריו, כדי לאפשר בחינה של השינויים בהם. הציבור יכול לסייע על ידי הצעת עמודי אתרים פדרליים לאירכוב כאן. לצד הקציר התקיים באוניברסיטת טורונטו האקתון “אירוע אירכוב גרילה“, שנועד בין השאר לאתר מאגרים בלתי נגישים, למפותם, לבנות סקריפטים שינגישו אותם לזחלני-ווב (webcrawlers), שיוכלו לארכבם, ולשתף את הכלים הללו עם קבוצות אחרות. חוקרים באוניברסיטאות נוספות פועלים לקיים האקתונים ותוכניות שימור מידע אחרות, לפי דיווח של מאד’רבורד.

בעיית מחיקת המידע הממשלתי עם חילופי השלטון אמנם קדמה לטראמפ, אבל יש החוששים שהוא יחמיר אותה – למשל, מדענים שעוסקים באיכות הסביבה. טראמפ מכחיש את ההתחממות הגלובלית (“הרעיון של התחממות גלובלית נוצר על ידי ועבור הסינים כדי להפוך את הייצור האמריקאי לבלתי תחרותי”, צייץ בטוויטר ב-2012), ביקש פרטים של מדעני רשות הגנת הסביבה שעסקו בנושא (וחזר בו לאחר שסורב) ורוצה למנות את סקוט פרואיט, מכחיש התחממות גלובלית וידיד של תעשיית דלקי המאובנים, לראשות EPA (סוכנות הגנת הסביבה). בהקשר האלכסנדרי, חוששים המדענים שממשל טראמפ יעלים מאתרים ממשלתיים מסמכים מדעיים שלא תומכים בעמדה שלו בנושא.

לחשש הזה יש ביסוס – הנשיא הרפובליקני הקודם, ג’ורג’ וו. בוש נהג כך. לפי דוח שפרסם ה-Government Accountability Project ב-2007 (פדף), ממשל בוש באופן שיטתי שינה הודעות לעיתונות של מדענים, הציג באופן מטעה ממצאים מדעיים לבית הנבחרים ומחק מידע מאתרים ממשלתיים או הזניח את עדכונו, דבר שיכול לגרום למידע להפוך לבלתי נגיש.

פרופסורים שעוסקים בתחום, ואשר דיברו עם כתב Motherboard שלא לייחוס, אמרו שפקידים שעובדים במחלקות מדע ממשלתיות פונים באופן פרטי למדענים ומפצירים בהם להוריד עכשיו עותקים של כל המחקרים שהם יכולים, כדי שלא יאבדו גישה אליהם בהמשך. רוברט פטרסון, מנהל שותף של מעבדת המידע האורבני בפקולטה לארכיטקטורה באוניברסיטת טקסס, אמר למאד’רבורד: “המינויים [של טראמפ] עויינים לשינויי אקלים, אז אני חושב שיהיה חכם מצד אנשים להוריד את המידע המדעי שהם צריכים שיהיה זמין עכשיו, כי אחר כך אולי תצטרך להגיש [בקשת חופש מידע] להשיג אותו”.

ארכיון האינטרנט, שכאמור שותף באירכוב המידע המדעי הפדרלי, מתכוון גם ליצור עותק גיבוי של ארכיון הווב שברשותו, שמכיל פטהבייטים רבים של עמודי רשת שנאספו במשך שני עשורים, ולשמור אותו בקנדה. בסוף נובמבר כתב בבלוג ארכיון האינטרנט מייסדו, ברוסטר קייל, על הלקחים של הארכיון מהסיפור של הספרייה הגדולה של אלכסנדריה: “השנה הצבנו לעצמנו יעד חדש: ליצור עותק של האוספים הדיגיטליים של הארכיון האינטרנט במדינה אחרת. אנחנו בונים את ארכיון האינטרנט של קנדה כי, אם לצטט את חברינו ב-LOCKSS, ‘הרבה עותקים שומרים את הדברים בטוחים'”.

הצורך בעותק הזה התחדד כשטראמפ נבחר, כפי שכתב קייל: “ב-9 בנובמבר באמריקה, התעוררנו לממשל חדש שמבטיח שינוי רדיקלי. זו תזכורת ברורה לכך שארגונים כמו שלנו, שנבנו לשרוד לאורך זמן, צריכים להיות ערוכים לשינויים. עבורנו, זה אומר לשמור את החומרים התרבותיים שלנו בטוחים, פרטיים ונגישים באופן מתמשך. זה אומר להתכונן לרשת שעשויה לעמוד בפני מגבלות גדולות יותר. זה אומר לשרת מבקרים בעולם שבו מעקב ממשלתי לא הולך לשום מקום; ואכן, נראה שהוא יתגבר. לאורך ההיסטוריה, ספריות נלחמו נגד הפרות איומות של פרטיות – היכן שאנשים נעצרו רק בגלל מה שהם קראו. בארכיון האינטרנט, אנחנו נלחמים להגן על פרטיות הקוראים שלנו בעולם הדיגיטלי”.

טראמפ הביע תמיכה בצעדים נגד חופש האינטרנט, כשבין השאר אמר שכדי להילחם בגיוס אמריקאים לדאע”ש, הוא ידבר עם אנשים כמו ביל גייטס, מייסד מיקרוסופט: “אנחנו נדבר איתם על, אולי באזורים מסויימים, לסגור את האינטרנט הזה בדרכים מסויימות. מישהו יגיד, ‘או, חופש הביטוי, חופש הביטוי’. אלו אנשים מטופשים”. מידע שארכיון האינטרנט יאחסן בקנדה לא יהיה כפוף לחוקים של ארה”ב, וכך גופי האכיפה תחת טראמפ לא יוכלו, למשל, לדרוש מארכיון האינטרנט למסור להם פרטים על גולשי הארכיון או למחוק ממנו מידע. אולם חשוב לזכור גם שסימון אויב כמו טראמפ הוא כלי נשק במלחמה לגיוס כספי תורמים פטורים ממס לקראת סוף 2016.

---

משודר בגלצ בפינה “האחראי על האינטרנט” בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר. הפינה משודרת מדי שבת ב-19:30

---

“הסוס לא אוכל סלט מלפפונים”: תולדות הטלפון, מהעברת צופרי ספינות ועד אמוג’י

טרום-טלפוניה

לפני שהתופים והעשן היו חלק בלתי נפרד מהופעות רוק, הם שימשו בני אדם כאמצעים מוקדמים של תקשורת-לטווח-ארוך. כמוהן גם מגדלורים, מדורות, יונים ומכתבים וחבילות, שנמצאים איתנו עד היום.

עשורים בודדים אחורה, כשאדם רצה לשלוח מסר ארוך במחיר סביר, דואר היה האפשרות הטובה ביותר – הוא היה צריך לכתוב מכתב על נייר, לשים במעטפה, להדביק בול, לשלשל לתיבת דואר ולחכות ימים, ולפעמים שבועות, עד שהמכתב יגיע לנמען. היום אנחנו צריכים לחכות רק ימים, ולפעמים שבועות, עד שדואר ישראל יביא את המכתב לנמען, אבל יש לנו חלופות, לרשות הדואר, למכתב וגם לשפה עצמה.

סמיואל מורס המציא את הטלגרף – אמצעי אלקטרומגנטי להעברת מסרים מילוליים על גבי כבל בודד, והיה שותף להמצאת קוד להעברת מידע על גביו – קוד מורס, שייצג אותיות, ספרות וסימני ניקוד באמצעות קווים ונקודות. המערכת איפשרה תקשורת מיידית למרחקים ארוכים, וקיצרה את זמני התקשורת בין מדינות ויבשות משבועות וחודשים לשעות. לצד ספינות הקיטור, הטלגרף היה אחד הכלים הטכנולוגיים החשובים בשימור שליטתה של האימפריה הבריטית בקולוניות שלה, בכך שאיפשר שלטון מרכזי, נתן עליונות צבאית ותרם למסחר ברחבי האימפריה. רודיארד קיפלינג, סופר ומשורר האימפריאליזם, אפילו פרסם ב-1893 שיר על “כבלי הים-העמוק” (“The Deep-Sea Cables”):

“אין צליל, אין לו אף הד, בישימון המעמקים
או במישורי הרפש השטוחים האפורים העצומים שם כבלים עלוקי-צדפים מזדחלים”
(תודה לורד טוכטרמן על הסיוע בתרגום)

הטלגרף הצריך חיבור של כבלים מכל נקודת מוצא לכל נקודת יעד, אולם הפיזיקאי המתמטי ג’יימס קלרק מקסוול טען, והפיזיקאי היינריך רודולף הרץ הוכיח בניסוי, שגלים אלקטרומגנטיים – גלי רדיו – יכולים לעבור גם באוויר. מהנדס החשמל האיטלקי גוליילמו מרקוני פיתח את היכולות הללו ובנה ב-1894 את המערכת המסחרית המלאה הראשונה לטלגרפיה אלחוטית, ושנה לאחר מכן שידר באוויר לראשונה קוד מורס.

שידורי דיבור ומוזיקה ברדיו החלו באופן נסיוני בראשית המאה ה-20, אז גם החל להתפתח עולם חובבי הרדיו, אנשים שמשדרים ומתקשרים זה עם זה על גלי האתר. ממילים כתובות בקוד שעוברות על כבלים חשמליים עברו בני האדם לדיבור וקולות אחרים שעוברים באוויר, ומתקשורת אחד-לאחד (השולח והנמען) עברו לתקשורת אחד-לרבים, כשהשולח משדר באוויר והנמענים הם אלו שבוחרים לקלוט את המסר במקלטים שלהם.

הטלפון הנייח

לפני המצאת הטלפון שאנחנו מכירים היום, המילה “טלפון” (מהמילים היווניות “טלה” – רחוק ו”פון” – קול) שימשה למכשירים שונים, ובהם מכשירים לא-חשמליים להעברת דיבור וצופרי ספינות לתקשורת לא-דיבורית בין כלי שיט בזמן ערפל.

הטלפון החשמלי הראשון שהעביר דיבור אנושי היה  “טלפון רייס” מ-1861 של המדען והממציא יוהאן פיליפ רייס, שהמיר קול לאותות חשמליים והעביר אותם על גבי כבלי חשמל למכשיר נוסף, שהמיר אותם בחזרה לקול.

ב-1876 אישר משרד הפטנטים האמריקאי את פטנט מספר 174,465 של אלכסנדר גרהאם בל, שכותרתו “שיפור בטלגרפיה” – הפטנט שמאחורי הטלפון הקווי המודרני. הטלפון היה אמצעי התקשורת הראשון שאיפשר לאנשים במרחק גדול זה מזה לנהל שיחה דיבורית דו-צדדית סימולטנית וסינכרונית, כך שהם יכולים היו להפריע זה לזה באמצע המשפט. כפי שהסביר שייקה אופיר במערכון “מורה לאנגלית בבית ספר ערבי לתלמידי הכיתות הנמוכות”, “דיאלוג הוא בדיוק כמו מונולוג, מלבד זה שבמונולוג זה אדם אחד שמדבר לעצמו; דיאלוג – שני אנשים מדברים לעצמם”.

המשפט הראשון בטלפון של בל נאמר על ידי בל עצמו, לעוזרו ושותפו לפיתוח הטלפון, תומאס ווטסון: “מר ווטסון, בוא לכאן, ברצוני לראותך”. “Das Pferd frisst keinen Gurkensalat” (בגרמנית, “הסוס לא אוכל סלט מלפפונים”) היה המשפט הראשון שהמדען רייס העביר בטלפון רייס. מאחר שהמשפט קשה להבנה מבחינה אקוסטית, רייס השתמש בו להוכיח שדיבור יכול לעבור בטלפון שלו באיכות שמאפשרת הבנת המילים אצל הנמען. טכנולוגיית הטלפון התפתחה רבות מאז, אבל איכות התכנים בשיחות הטלפון נשארה במקום, ואף הידרדרה.

ספינת הטכנולוגיה התרסקה על צוקי הביורוקרטיה של ישראל הצעירה, כפי שסיפר אפרים קישון בפיליטון “אין טלקומוניקציה”: “בגיל 23 הגיש האזרח ק. בקשה להתקנת מכשיר טלפון בביתו. […] מקץ חמש שנים פקעה סבלנותו של ק. הוא התחתן והוליד שתי בנות והיה זקוק לטלפון יותר מתמיד. […] בתקופה זו כבר היו מונחות כמאה ותשעים אלף בקשות אצל השלטונות, ומוח אלקטרוני מיוחד תייק אותן ואישר את קבלתן בהקדם”.

הטלפון הסלולרי

הטלפון הקווי הנייח היה מוגבל – אנשים יכלו לדבר בו עם בני שיח במרחקים עצומים, אבל נאלצו להישאר צמודים למכשיר עצמו, שמחובר בכבל לשקע שמחבר אותו לרשת הטלפוניה; ובהמשך, למרחק קצת יותר גדול, אבל עדיין בתחומי הבית או בית העסק, כשהומצאו הטלפונים האלחוטיים, ששידרו לבסיס בתדרים אלחוטיים.

יוצרים רבים הציגו ביצירותיהם אבטיפוסים של אמצעי תקשורת אלחוטיים דו-כיווניים, ובהם צ’סטר גולד שנתן לבלש הקומיקס שלו דיק טרייסי שעון מכשיר קשר ב-1946, ושעון עם שיחות וידאו ב-1964, ואריך קסטנר, שכתב ב”35 במאי”: “את הרושם הגדול ביותר עשה עליהם מראה האדם שהיה נוסע על המדרכה לפניהם ופתאום ירד על הכביש, הוציא מכיס מעילו שפופרת-טלפון, השמיע לתוכה מספר וקרא: ‘מרים? שמעי נא, היום אאחר לבוא לארוחת הצהרים. עלי לסור עוד למעבדה. להתראות, חמודה!’. אחר-כך החזיר את הטלפון לתוך כיסו, עלה שוב על הסרט הנע והחליק לדרכו תוך קריאה בספר” (תרגום: אלישבע קפלן).

טלפון נייד אך לא סלולרי לרכב, Mobiltelefonisystem A שמו, היה פעיל בשוודיה כבר ב-1956. ב-1973, המהנדס מרטין קופר, חבר הנהלה במוטורולה, ביצע את השיחה הראשונה באבטיפוס של טלפון סלולרי גדול ומגושם, במשקל 1.1 ק”ג ובאורך 23 ס”מ. קופר התקשר לקולגה, ג’ואל אנגל מחברת בל לאבז, שנוסדה במקור על ידי אלכסנדר גרהאם בל, ואמר לו: “ג’ו, אני מתקשר אליך מטלפון סלולרי ‘אמיתי’. טלפון כף-יד נייד”. עשור מאוחר יותר השיקו קופר וצוותו חמישה דגמי סלולר מסחריים לציבור הרחב.

הטלפון העסקי

ב-1999 יצא המכשיר הראשון שנשא את השם “בלאקברי” (אוכמנית), שם ששימש לקו של טלפונים סלולריים והחליף את שמה המקורי של היצרנית, RIM. הבלאקברי הכיל מקלדת פיזית מלאה ואפשרות להתממשק ליישומים משרדיים ובהם אימייל וקלנדר, והפך להמשכו של המחשב המשרדי באמצעים אחרים.

בתחילת המאה היה הבלאקברי לסמל סטטוס תאגידי. אנשי עסקים מכורים ל”קראקברי”, כך כונה בחיבה בהלחם המילים בלאקברי וקראק-קוקאין, מסתובבים ברחובות כשעיניהם נטועות במכשיר האחוז בידיהם בתנוחת תפילה ואצבעותיהם כואבות מהקלדת אימיילים, כאבים שזכו לשם “אגודל בלאקברי”, כמו “מרפק טניס” של ספורטאים.

אחד המכורים דאובי האצבעות הוא הנשיא היוצא של ארה”ב, ברק אובמה, שסירב להיפרד מהבלאקברי שלו וזכה לגירסה מאובטחת שהורכבה עבורו במיוחד על ידי ה-NSA.

הטלפון האינטרנטי

“זה יום שחיכיתי לו במשך שנתיים וחצי. מפעם לפעם מגיע מוצר מהפכני שמשנה הכל”, אמר סטיב ג’ובס בכנס מקוורלד ב-2007, “אנחנו הולכים להמציא מחדש את הטלפון”.

הוא הציג שם את אייפון, שחנבון (סמארטפון) נטול מקלדת ומבוסס מסך מגע, עם ריבוי-משימות, חיבור לרשת, ושנה וחצי אחרי ההשקה, גם חנות אפליקציות. אפשר אמנם לבצע בו שיחות, אבל הטלפון הזה הוא למעשה תחליף יעיל למדי לפונקציות העיקריות של המחשב הביתי והמשרדי באמצעות אפליקציות ייעודיות לשימושים ממוקדים, שבהם גלישה באינטרנט, עבודות משרדיות, הורדה והאזנה למוזיקה, ניווט, משחקים ועוד ועוד.

עידן הסמארטפונים והטאבלטים הכניס למכשירי קצה קטנים וניידים רבים מסוגי התקשורת האנושית הקיימים – דיבור סינכרוני (טלפון) וא-סינכרוני (הודעות קוליות בוואטסאפ ובפייסבוק), טקסט כתוב קצר (סמס) וארוך (אימיילים) וסינכרוני (צ’ט, מסנג’ר), שיחות אודיו ו-וידאו סינכרוניות (וידאו צ’ט) וא-סינכרוניות (שליחת קובץ וידאו), תמונות (צילומים וציורים), וגם המציא חדשים, ובהם האמוטיקונים והאמוג’י, שפות הרגשונים והסמלים. :)

להורדה (PDF, 1.15MB)

---

התפרסם בגירסה שונה בגליון 2017 של שנתון “שירת המדע” – שנתון לספרות, אמנות ומדע בהוצאת מכון ויצמן למדע ובעריכת יבשם עזגד

---

שופרסל אונליין מביאים לך ביד מבצע – לא תיקח?

האגדה מספרת על סופרמרקט שקירב את מדפי החיתולים והבירות והגדיל את מכירת הבירות בקרב אבות צעירים, שהחיתולים הזכירו להם שהם כבר לא הולכים לצאת לבלות בפאב עם החברים, וקנו בירה לצריכה ביתית.

המציאות מספרת על החנות המקוונת שופרסל אונליין שמציעה קרם ידיים בשקל למי שקונה ממחטות ומגבוני נייר כי ףאפ.

רכבת ישראל ומשרד רה”מ מסרבים להסביר למה לא חסכו לנוסעים עיכוב של יותר משעה

בתחילת נובמבר התעכבה רכבת בצפון במשך יותר משעה, עם הנוסעים כלואים בתוכה, בגלל חנוכת רכבת העמק בהשתתפות ראש הממשלה בנימין נתניהו, שכמו שר התחבורה ישראל כץ מתקשה לראות רכבת מבפנים אם היא לא מוארת באור פלאשים של מצלמות עיתונות. אורי מאייר-צ’יזיק עדכן בחי מהרכבת התקועה:

כבר רבע שעה שהרכבת עומדת על גשר בין כפר ברוך לעפולה וממתינה כי ביבי מבקר בעפולה. בינתיים אני מאחר לשיעור שלי שאמור היה להתחיל עכשיו בנווה איתן. אני מקווה שהסטודנטים יחכו לי ולא יתייאשו. אפילו לברוח מהרכבת אני לא יכול כי הגשר גבוה.

איזה תסכול רכבת ישראל Online, הזזנו את כל יום הלימודים כדי שיתאים לשעות של הרכבת. מה יצא? שתי סטודנטיות איחרו בבוקר בגלל הרכבת, ועכשו המרצה מאחר.

עדיין עומדים, כבר איחור של ארבעים דקות. לא ידעו שהוא מגיע? אי אפשר היה לשנות את לוח הזמנים מראש? רכבת ישראל Online

טוב, אני אמשיך לדווח שאני עדיין פה על הגשר. צריך לשרותים אבל השרותים פה נראים כאילו ניקו אותם בפעם האחרונה כאשר רכבת ישראל הוקמה. מתאפק בסבלנות.

רכבת שגורמת לך לאחר לעבודה, או לכל דבר אחר, וגם כולאת אותך במשך שעה, מצדיקה רטינת-פייסבוק. אבל גם מאייר-צ’יזיק מבין שהבעיה היא לא האירוע החריג, אלא הטיפול בו:

משמח שהרכבת מגיעה וזו בהחלט סיבה לחגיגה.
רק שאם אפשר היה להודיע על החגיגה מראש, כדי שנוכל לתכנן סביבה את יום העבודה.

ביקור של ראש ממשלה מצריך אבטחה ומשבש סדרים. אבל ביקור כזה בדרך כלל לא קורה במפתיע, הוא מתוכנן וידוע מראש, ואפשר להיערך אליו. בין השאר, אפשר להודיע באתר הרכבת ובתחנות עצמן לנוסעים הפוטנציאליים שקווי הרכבת באיזור עלולים להתעכב באותו יום, ולהציע להם לבחור באמצעי תחבורה חלופיים.

האם הרכבת עשתה זאת? לא. למה לא? אולי במשרד ראש הממשלה, שיודעים להנחית הוראות על הרכבת גם כשזה לא בסמכותם, לא מצאו את האימייל של הבנאדם ברכבת להודיע לו על הביקור הצפוי של ראש הממשלה ברכבת, ונתניהו פשוט הגיע לתחנה, הוציא ארנק, קנה כרטיס ועלה לקרון?

בשם דובר רכבת ישראל, ישראל טל סרנגה, שחר וייסמן מדוברות הרכבת השיב לי –

בשל האירוע הממלכתי של חנוכת רכבת העמק, שהתקיים בתחנת הרכבת בעפולה, חלו עיכובים במספר רכבות נוסעים שחלפו באזור, בזמן הטקס, מטעמי אבטחה.

– אבל לא על השאלות ששאלתי:

1) האם משרד ראש הממשלה יידע את רכבת ישראל מראש על הביקור ועל החסימה הצפויה של הרכבת?
2) אם כן, מדוע הרכבת לא הודיעה על כך לנוסעים לפני שנתקעו על הפסים?

מדוברות הרכבת לא השיבו עוד.

גם מאייר-צ’יזיק לא נחל הצלחה מול שירות הלקוחות של רכבת ישראל, שהסבירו לו בבוטיות-שירות-לקוחות לאיזה פיצוי קבוע בחוק הוא זכאי, אבל לא אמרו לו מדוע לא הזהירו מראש מהעיכוב החריג:

במשרד ראש הממשלה אפילו לא טרחו לתת תשובה לא רלוונטית. דובר עלום שם כתב לי:

עידו שלום,

אנא פנה לדובר רכבת ישראל בטלפון: [כאן הופיע מספר הטלפון; ע”ק]

שמו ישראל טל

בברכה,

תקשורת ראש הממשלה

בתגובה שאלתי:

האם דובר רכבת ישראל מדברר את ראש הממשלה? כי אם לא, אז הוא לא הכתובת לשאלות שלי למשרד ראש הממשלה, שהן:

1) האם משרד ראש הממשלה יידע את רכבת ישראל מראש על הביקור ועל החסימה הצפויה של הרכבת?
2) אם לא, מדוע לא?

תקשורת ראש הממשלה נאלמה. שזה כנראה התסריט החיובי, כשהשלילי הוא תגובה באורך שלושה עמודים שנראה אם אני, שמתיימר להיות אביר חופש הביטוי, אביא אותה במלואה, ללא צנזורה.

אולי זה כי לתפיסת שלטון נתניהו, העיתונות היא האויב, וכל בקשת מידע היא קזוס בלי, כמו שגילו הסטודנטים של עיתונאי “מאה ימים של שקיפות” תומר אביטל. שלשום הוא סיפר: “באחד משני הקורסים שאני מלמד הסטודנטים מתבקשים להגיש בקשות חופש מידע (בהתאם לתחומי העניין שלהם). הנה תשובה לאחת הבקשות שהגו”. הבקשה היתה לקבל את תקציב הסטיילינג של שרת התרבות והספורט מירי רגב מתקציב משרדה.

תגובת המשרד התחלקה לשתיים:
1) הכחשה והתגוננות: “משרד התרבות והספורט מעולם לא מימן שום הוצאה על סטיילינג, איפור, ביגוד, הנעלה וכיו”ב עבור השרה רגב. כל ניסיון לטעון אחרת הוא שיקרי ומופרך”.
2) הודאה ומסירת המידע: “משרד התרבות והספורט שילם סכום של 250 שקלים עבור צילום רשמי של השרה רגב […] [ש]כלל צילום פלוס איפור על ידי מאפרת של לשכת העיתונות ונעשה כמקובל וכנהוג”.

דואר ישראל, שהורג את המסחר המקוון, מפרסם מדריך למסחר מקוון

היי, תראו, פרוייקט שילמד אתכם להיות מומחים במכירות מקוונות בחסות דואר ישראל, שרוצח את המסחר המקוון, ואתר החדשות והתוכן השיווקי וויינט, שאמורים לסקר את הרצח.

ולא לשכוח: האחראי על מחדל הדואר הוא שר הדואר, בנימין נתניהו.

עוד בנושא:

הדואר בעעע היום // עברייני רשת

איך לשדרג את הדואר לשירות מודרני באמצעות טכנולוגיה // עברייני רשת

לדואר ישראל יש אתר אינטרנט כדי שיהיה איפה להודיע שהתעריפון החדש עדיין לא התפרסם

נער הסקטבורד קם לתחייה • הצא”פים בישראל התגברו במקביל לאינטרנט • זה הזמן להוציא ת”ז » רבע לדיגיטל

נער הסקטבורד חוזר לגלוש

“יזמתי את התנועה לפני שנתיים ואני אחראי על סריקות של משחקים ויצירה של תוכן”, סיפר רפאל בן ארי, מייסד “התנועה לשימור משחקים בישראל“, למפיקת “רבע לדיגיטל” אחינעם קפון. “הרעיון לתנועה הגיע ממני, אני מאוד אוהב את ההיסטוריה של המשחקים וסיפורים על איך הקימו כל מיני חברות וכל מיני משחקים, גם פה בארץ. ואני אוסף משחקים כאלה. אני שואל חברים ומשפחה אם יש להם משחקים כאלה, וכל הזמן שמעתי את אותה תשובה – ‘בדיוק זרקתי’. החלטנו שצריך להגיע לאנשים לפני שהם זורקים לפח דברים חשובים, או שלא נראה אותם יותר. אנחנו מחפשים משחקים ישנים ורוצים לשמר אותם – אנחנו סורקים את הקופסאות, את המשחק עצמו, את חוברת ההדרכה, דיסקטים ישנים שכבר לא יעבדו וחלקם כבר לא עובדים. אנחנו שומרים על המידע לדורות הבאים. ברובם אפשר לשחק, אנחנו עובדים עם אתר שקוראים לו ‘מסע אל העבר‘ – משחקים נוסטלגים וישנים ואנחנו משלימים חוסרים. לא הכל אנחנו יכולים לעלות, יש עדיין חברות שלא מסכימות שיהיה באתר להורדה אז אי אפשר לשחק בהם, אבל רוב הדברים הם נגישים לציבור. אבל לא רק משחקים, אלא גם מגזינים, ממש דברים יפים”.

באחרונה איתר ושיחזר בן ארי את “נער הסקטבורד”, משחק וידאו ישראלי משנת 1992, שפותח על ידי אודי אהרוני ויובל אהרוני והופץ על ידי חברת באג מולטיסיסטם.

“‘נער הסקטבורד’ הוא משחק בקהילה של אוהבי משחקי הרטרו שנחשב אבוד והוא לא קיים יותר, וכבר חשבו שזהו – הוא אבוד ולא נצליח לראות אותו שוב”, סיפר בן ארי לקפון. “אבל הצלחתי למצוא מישהו שנשאר לו הדיסקט המקורי של המשחק, והוא די בעייתי כי הם מתקלקלים עם הזמן, מאבדים את המידע. זה לא היה פשוט אבל הצלחתי להוציא את האינפורמציה עם מחשב שהייתי צריך להרכיב במיוחד בשביל זה. אבל זה לא הסכים לקרוא את המשחק בלי הדיסקט והיינו צריכים לעקוף אותו – ועכשיו אפשר להוריד את זה. זה מאוד נחמד ומרגש, כי זה משחק ישראלי וכבר ויתרו עליו”.

המשחק זמין להורדה ולשיחוק מקוון כאן.

מבט מצוא”פ

פרשת העציר איקס, בן זיגייר, שהיתה אסורה בפרסום בישראל, נחשפה ברשת ABC האוסטרלית, משם הועתקה לתקשורת הישראלית, ואז נעלמה ממנה, משום שבאופן מגוחך, צו איסור הפרסום לא בוטל. מידע שהיה נגיש לכל מתגלץ’ בארץ ובעולם היה אסור בתרגום ובפרסום באתרי חדשות שפועלים מישראל.

דווקא ב-15 השנים האחרונות, שבהן נכנסה האינטרנט לישראל, השימוש בצווי איסור פרסום – צווים שבתי משפט מוציאים לבקשת המדינה ואשר אוסרים פרסום מידע מסוגים שונים – גדל פי 3, כך לפי מחקר שערכה נעה לנדאו, עורכת המהדורה האנגלית של “הארץ”. בראיון ל”העין השביעית” פירשנה לנדאו: “ככל שיש שטף גדול יותר של מידע מנסים יותר לעצור אותו, וזה קצת כמו האצבע בסכר. ומצד שני יש תופעה שהיא מאוד ישראלית-ספציפית, וזו הצנזורה הצבאית. המעמד של הצנזורה הצבאית, שהיא זאת שאמונה על מניעת פרסומים בנושאים בטחוניים מסוימים, מאוד נחלש במהלך השנים. הצנזורה נחלשה בגלל שבג”ץ הציב מערכת של איזונים ובלמים […] זאת היתה מדיניות של בג”ץ, שראה את ישראל כמדינה דמוקרטית-ליברלית, שצריכה שיהיו לה איזונים ובלמים במניעת פרסומים, ולכן התפתחה איזושהי מערכת עם חוקים יותר ברורים בתוך הצנזורה: מה אפשר לאסור, מה אי-אפשר לאסור, איך, מה הדרכים להתנגד להחלטת צנזורה. ובגלל שהרשויות ראו שהצנזורה כבר לא יכולה ‘לשלוט’ בתקשורת, הן העדיפו צווים משפטיים, כי זה הרבה יותר גורף ומוחלט, והרבה יותר קשה לעתור נגד הצווים האלה מאשר להתווכח עם הצנזורה. אני כעורכת חדשות יכולה להרים טלפון לצנזור במשמרת ולהגיד לו, ‘תשמע, ההחלטה שלך הזו והזו נראית לי לא נכונה, כי אל”ף-בי”ת-גימ”ל-דל”ת’. ואם זה מתאים לחוק הצנזורה, הוא אומר לי ‘את צודקת’. יש דו-שיח, יש פשרות, ושני הצדדים מבינים זה את תפקידו של זה. בנושא צווי איסור פרסום אין שיח. יש דף, כתוב עליו ‘איסור פרסום מוחלט על כל פרט מפרטי הפרשה’, ועכשיו אם אתה רוצה להתווכח עם זה צריך ללכת לבתי-המשפט”.

בשיחה עם עורכת רבע לדיגיטל אחינעם קפון אמרה לנדאו: “הגופים שמנסים למנוע ממידע להתפרסם והשופטים מתייחסים למה שקורה ברשת רק קצת. זה תלוי בשופטים. עורכי הדין מנסים למנף את זה. חלק מהטקטיקה זה לטעון שהחתול יצא מהשק. ברגע שהמידע יצא ברשת אין טעם להסתיר אותו. כל מי שמכיר צווי איסור פרסום יודע שברור שיש בעיה עם העידן הדיגיטלי. אבל אני חושבת שזה גם יכול לגרום לכך שהם יהיו יותר אפקטיביים לדברים שהם באמת הנדרשים. הרבה גם לא נחשפים ברשת. האדם הממוצע, אם הוא לא יודע מה לחפש הוא לא ימצא. הרבה פעמים גם הפלטפורמה לא מהימנה. עיתונאים חושבים שהכל חשוף וגלוי, אבל לכלל הציבור זה לא. האם העיתונות משתמשת ברשת על מנת להפר את הצווים? תלוי באיזה מקרה – של צנזורה או איסור פרסום. צנזורה, אם כבר היה פרסום זה באמת עוזר כי אז אפשר להשתמש [בעובדה שהמידע פורסם] ולומר שזה כבר גלוי. אבל במקרה של איסור פרסום זה לא עוזר ואתה לא יכול להפר אותם. אבל אתה יכול להשתמש ברשת כדי לטעון שהצו צריך להיות מבוטל”.

“צריך לדבר על מה אפשר לעשות – יש כמה דברים שהמדינה צריכה לעשות. גוף מפקח. אני גיליתי שאין אף גוף במדינה שמפקח על הדברים האלה – כמה צווי פרסום, האם מוצדקים, כמה מאושרים. המדינה צריכה לפקח. לשופטים צריך לתת יותר כלים להתמודדות – אולי צריך הכשרה, שופטים מסוימים שיהיו יותר מחונכים לעידן הדיגיטלי”.

המחקר המלא כאן, לינק ישיר לפדף.

להוציא תעודות בבקשה

אחרי שנים של ניסוי וויכוח ציבורי, שר הפנים אריה דרעי החליט להתעלם מהאזהרות והמלצות אנשי המקצוע ולהפוך את תעודות הזיהוי הביומטריות המאגר הביומטרי מניסוי לחובה. אולם רק תמונת הפנים הביומטרית תהיה חובה ואילו טביעות האצבעות יהיו רשות, כשמי שיבקש לא להכניסן ייענש בתעודה עם תוקף קצר יותר. ההחלטה עברה בכנסת בקריאה ראשונה, ותהפוך למחייבת אחרי שתעבור בקריאה שלישית, אלא אם הבג”ץ שמגישה התנועה לזכויות דיגיטליות ישבש את התוכנית.

לפני שהמאגר הופך למחייב, למה שלא תלכו להוציא תעודת זהות לא ביומטרי? התוקף שלו הוא עשר שנים, ומי יודע מה יקרה כאן עד 2026. בעצם, אולי כדאי שתוציאו גם דרכון.

[עדכון] לאחר הקלטת התוכנית ולפני שידורה, העיתונאי עומר כביר דיווח ששר הפנים דרעי החליט לבקש הארכה נוספת של הפיילוט הביומטרי. לפי הדיווח, בקואליציה חוששים שלא יצליחו לאשר אותה בקריאה שנייה או שלישית עד סוף השנה, לאור ההתנגדות החריפה שיש למאגר בכנסת [\עדכון]

---

עורכת: אחינעם קפון; טכנאית: דנה קמישב; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו שודרה ב-27.12.2016. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net

---

עיריית נס ציונה קונסת אנשים ששמו פנגו בפארק המדע כי לחניון גולדה בפארק המדע חוקים משלו

[עדכון] יש תביעה ייצוגית בנושא נגד עיריית נס ציונה, שהוגשה באמצעות עו”ד רענן בשן. אפרסם פרטים נוספים כשיהיו לי. [\עדכון]

כבר חשוך בחוץ, שעון החורף יימח שמו, והבנאדם נוסע לפארק המדע בנס ציונה, נכנס לחניון מוסדר וחונה.

הבנאדם מתקשר לפנגו, בוחר את אזור החנייה – נס ציונה, פארק המדע, ומפעיל את התשלום, שיפסיק אוטומטית ב-19:00, אז הופכת החניה במקום לחינמית.

נגן אודיו

הולך הבנאדם לענייניו, חוזר לאוטו ומוצא דוח חניה של עיריית נס ציונה משעה 19:24, עם קנס של 100 שקל, עלבון (“דגם הרכב: קיא”) ושיר:

העמדת / החנית את רכבך הנל: במקו
ם חניה מוסדר, מבלי ששילמת אגרת ה
סדר חניה ולא הצמדת כרטיס חניה בר
תוקף לחלון הקרוב למדרכה באופן ש
סימון משך החנייה והאתריך ייראו מ
בחוץ

הולך לבדוק את השלט. פנגו, נס ציונה. הוא יודע ששילם.

הפקח האחראי על הקנס עדיין במקום, ומסביר שכנראה שהבנאדם לא בחר את האזור הנכון שקרכלשהו – כי אמנם בפארק המדע החניה חינם משבע בערב, אבל בחניון שהוא נמצא בו החניה חינם רק מחצות.

הבנאדם, שהיה משוכנע שהוא נמצא בפארק המדע, מתערער. הוא מתקשר שוב לפנגו, לשחזר את צעדיו, ומקשיב היטב לתפריט הניווט הקולי (IVR):

נגן אודיו

ברוכים הבאים לפנגו פלוס. […] נא הקישו את אזור החיוג של העיר בה תרצו לחנות ובסיומו סולמית.
08#
נא בחרו את העיר בה תרצו לחנות. עבור באר שבע הקישו 01. עבור אילת הקישו 02. עבור רחובות הקישו 03. עבור נס ציונה הקישו 04. עבור..
04
נא ביחרו את האזור בו תרצו לחנות. עבור רחבי העיר, פארק המדע ואזור התעשיה הקישו 1.
1

כן, זה מה שהבנאדם עשה. פארק המדע בנס ציונה אשר באזור חיוג 08. שילם ונקם. אז למה קנס?

הבנאדם מתקשר שוב לפנגו ומקשיב עד הסוף לפירוט המלא של אפשרויות החניה בנס ציונה.

נגן אודיו

עבור נס ציונה הקישו 04.
04
נא ביחרו את האזור בו תרצו לחנות. עבור רחבי העיר, פארק המדע ואזור התעשיה הקישו 1. עבור רחובות ביאליק והפלמ”ח הקישו 2. עבור רחוב צה”ל הקישו 3. עבור חניון סוקולוב הקישו 4. עבור חניון גולדה מאיר בפארק המדע הקישו 5.

הבנאדם חוזר לשלט, שכתוב בו בענק “נס ציונה” לצד אמצעי התשלום “פאנגו/איזי פארק/מדחן”, ומגלה שבראשו, בפונט קטן הרבה יותר, כתוב “חניון גולדה מאיר”.

אבל זה עדיין בפארק המדע, לא?

כן. זה לא רק מה שאומרת הקריינית המתכתית של פנגו (“עבור חניון גולדה מאיר בפארק המדע הקישו 5”), זה גם מה שכתוב באתר עיריית נס ציונה, במילים שאין מפורשות מהן: “חניון גולדה מאיר בפארק המדע פתוח לקהל”.

וכמו שהסביר הפקח, החניה בפארק המדע בתשלום ב-7:00-19:00, ואחרי שבע בערב בחינם, ואילו בחניון גולדה בפארק המדע היא בתשלום מ-7:00-00:00 כי למה לא לגבות כסף על חניה עוד חמש שעות, ואחרי חצות בחינם. אז הבנאדם שם את הפנגו, הפנגו הפסיק בשבע והפקח הקניס אותו.

הבנאדם קולט שהוא לא היחיד שקיבל קנס כזה – הפקח משפריץ קנסות לכל עבר, ועוד נהג שנמצא בחניון מנהל איתו שיחה דומה על אזורי חניה לא נכונים. הבנאדם חושב לעצמו שבעצם הפקח ידע לתת תשובה עוד לפני שהבנאדם ממש ידע לנסח את השאלה, כלומר שהפקח, זרועה הארוכה של עיריית נס ציונה, יודע שיש בעיה, כלומר שעיריית נס ציונה יודעת שיש בעיה, ושאפשר לפתור את הבעיה בקלות אם רק יבליטו את שעות החניה (שמופיעות בפונט צפוף וקטן אפילו יותר מזה של שם החניון), להבהיר שמדובר במובלעת חניה אוטונומית עם חוקים משלה שאינה סרה להנהגת פארק המדע, אבל פתרון כזה יביא לפגיעה בהכנסות אותה מובלעת אוטונומית – 3.63 שקל לשעה, תעריף החניה, כפול מקסימום חמש שעות שבין שבע בערב לחצות, ובסך הכל 18.15 שקל, הם בקושי חמישית מ-100 השקלים הבטוחים שאפשר להרוויח אפילו מדקה אחת של חניה לא משולמת. שלא לדבר על ההוצאה על הבלטת שעות החניה.

אז מי שחשב שכדי לשלם על חניה בחניון גולדה מאיר בפארק המדע בנס ציונה צריך לשלם בפנגו בפארק המדע בנס ציונה, שישלם קנס של 100 שקל על שימוש בהגיון הבריא.

למחרת הבוקר עלה,
השמש זרחה,
השיטה פרחה
והפקח שחט.

להמשך קריאה

טרולים תומכי טראמפ שלחו לעיתונאי התקף אפילפסיה בטוויטר » האחראי על האינטרנט

“זמן קצר אחרי שכתבתי כתבה לניוזוויק על איך שהאינטרסים העסקיים של דונלד טראמפ עלולים לחתור תחת הבטחון הלאומי אם ייבחר לנשיא, אחד התומכים שלו תקף אותי. הוא השתמש באינטרנט לעשות זאת”, כתב העיתונאי קורט אייכנוולד בכתבה בניוזוויק באוקטובר השנה (זהירות, סרטון באוטופליי).

אייכנוולד סובל מאפילפסיה, עובדה שאינו מסתיר ושהיתה ידועה לתוקפו, שתקף באמצעות פרופיל טוויטר תחת הכינוי “Mike’s Deplorable AF” (“דיפלורבלז” – בזויים – הוא כינוי הגנאי שהמתמודדת הדמוקרטית לנשיאות, הילרי קלינטון, העניקה לתומכי טראמפ). “נשאתי את האייפד שלי”, תיאר אייכנוולד, “מביט בתמונת הסטיל שבווידאו, ומבלי לחשוב, לחצתי על כפתור הפליי. הסרטון היה איזשהו סוג של אור מהבהב, עם עיגולים מרצדים ותמונות של פפה [צפרדע קומיקס שאומץ ברשת על ידי תומכי תנועת האלט-רייט בארה”ב] עף לכיוון המסך. הוא מה שנקרא אפילפטוגני – דבר שגורם להתקפים. למזלי, מאחר שעמדתי, פשוט הפלתי את האייפד לרצפה ברגע שהבנתי מה מייק עשה. הוא נחת עם פניו כלפי מטה על רצפת חדר השירותים”.

התקפי אפילפסיה עלולים להיגרם אצל הסובלים מהמחלה בעקבות חשיפה לאורות מהבהבים, ואלו יכולים לעבור כמובן דרך מסכים. לפי דיווח של CNN מ-1997, לפחות 617 ילדים שצפו בפרק בסדרה “פוקימון” ששודר ביפן סבלו מהתקף אפילפסיה. דיווחים חדשותיים מאותה תקופה סיפרו שעלילת הפרק עסקה ב”פצצת חיסון” שהופעלה כדי להשמיד וירוס מחשב, ושאחריה הופיעו חמש שניות של אורות אדומים מהבהבים בעיניים של הדמות פיקאצ’ו. הסיפור הופיע באחד הפרקים של הסימפסונז:

גם המתקפה המכוונת של גרימת התקף אפילפסיה דרך הרשת אינה תקדימית, למרבה הצער. ב-2008 דווח בוויירד כי טרולים השתמשו בסקריפט כדי לפרסם מאות הודעות שמכילות גיפנימציות מהבהבות כדי לגרום למיגרנות ולהתקפים בקרב משתתפי קבוצת דיון באתר קרן האפילפסיה. אחר כך השתמשו בג’אווה סקריפט להעביר גולשים מהקבוצה לעמוד עם תמונה שנועדה לעורר התקפים הן אצל אפילפטים עם רגישות לתמונות והן אצל אלו עם רגישות לתבניות. הקרן נאלצה לסגור את האתר זמנית, למחוק את ההודעות הפוגעות ולחזק את האבטחה באתר.

“אני כותב זאת ביודעי שזה יעורר עוד התקפות מקוונות נתעבות ואלימות כלפיי”, סיכם אייכנוולד את טורו. “עכשיו כשחשפתי כמה קל לגרום לי נזק, עד שהבחירות יסתיימו אני לא אלחץ פליי על שום סרטון בלתי קרוא שאקבל. זה פשוט מסוכן מדי”.

התחזית של אייכנוולד התממשה לפני שבוע, כשהותקף על ידי הטוויטריסט @jew_goldstein, בהנפשה שלדברי אייכנוולד רצה מבלי שהוא אפילו הקליק עליה. אייכנוולד דיווח בשורת ציוצים: “להגנתי העצמית, אני נוטל חופשת טוויטר קצרה. אבלה את הזמן עם עורכי הדין שלי ורשויות אכיפת החוק במציאת 1 מכם. אמש, בפעם השניה, בזוי שמודע לכך שיש לי אפילפסיה צייץ אלי הבהוב ועליו המסר ‘מגיע לך התקף’. זה עבד. זה לא הולך לקרות שוב. אשתי מבועתת. אני… נגעל. כל מה שאצייץ בימים הקרובים הם העתקים של מסמכים מההתדיינות המשפטית, דוחות משטרה וכו’. ברגע שנגיש את התביעה, נוציא לטוויטר צו עשה למסירת מסמכים טוויטר כדי לקבל את זהות האדם שהיה מעורב במתקפה חוצת המדינות הזאת. כרגע, המשטרה מנסה לברר אם זו עבירה פדרלית כי נראה שהיא חוצת מדינות. מתקפה כזאת לעולם לא תקרה שוב בלי השלכות משמעותיות. האיש הזה ילך לבית המשפט, והוא ישלם מחיר. ואם מישהו מכם ינסה זאת שוב אי פעם, אני אדאג שזה יקרה לכם. אנונימיות מקוונת לא מגינה על פושעים. בשביל זה יש צווי הבאה. אתם עומדים בפני חקירה פלילית ותביעה. אז אם מישהו מהאחרים חושב לנסות את המתיחה ה’חמודה’ הזאת, חישבו על ההשלכות. הן יהיו חמורות”.

השבוע הגיש אייכנוולד בקשה לבית המשפט המחוזי של דאלאס להורות לטוויטר למסור לו את פרטיו של “ג’ו גולדסטין”, כדי שיוכל לתבוע אותו על תקיפה וסעיפים נוספים.

---

משודר בגלצ בפינה “האחראי על האינטרנט” בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר. הפינה משודרת מדי שבת ב-19:30

---

רובוטונומיים עם בינה מלאכותית עומדים לקבוץ ברזל, לשים עליהם מלך וללמוד לצחוק

מי שלא מאמין שהאנושות עזבה ידיים (דונלד טראמפ המבוגר האחראי של העולם כמשל, ולא משל מתוחכם במיוחד) מוזמן לבדוק כמה מבין מכריו קנו איירובוט או שואב אבק רובוטי אחר, ותמורת הנוחות של לא לטאטא עוד לעולם מאפשרים לרובוטים הללו להיכנס לבתיהם ולמפותם מבפנים. כאילו לא היה מדע בדיוני מעולם, כאילו כל בני האנוש התמימים הללו לא ראו את, או לכל הפחות שמעו על, טרמינייטור וסקיינט והאל 9000 והדאלקים והמטריקס ו-R.U.R., המחזה של קארל צ’אפק שבו נולד הרעיון של רובוטים – עבדים שנוצרו במפעל ועובדים עבור האנושות, עד שהם מתמרדים ומשמידים אותה.

מי שחושב שהפחד משואבי אבק הוא בלתי-רציונלי וקונספירטיבי על סף הפרנואידי בטח גם לא האמין שמכשירים אלקטרוניים פשוטים כמו מכשירי וידאו דיגיטליים, ראוטרים ומצלמות אבטחה – הדברים מ”האינטרנט של הדברים” – יפילו את האינטרנט. אבל זה מה שקרה באוקטובר, כשפרצנים השתמשו בנוזקה בשם מיראי, אשר מנצלת פירצה באבטחה הלקויה מאוד של הדברים שמתחברים לרשת, להשתלט על אותם דברים ולכוון אותם למתקפה חסרת תקדים בהיקפה נגד חברת Dyn. החברה מספקת שירותי ליבה אינטרנטיים לחברות גדולות ובהן טוויטר, סאונדקלאוד, רדיט וספוטיפיי, והמתקפה עליה שיתקה גישה לאותם אתרים במשך שעות רבות. המתקפה הזאת נעשתה על ידי בני אנוש באמצעות מכשירים טפשים יחסית. מה יקרה כשבינות מלאכותיות יחליטו לתקוף אותנו?

מי שלא סבור שבינה מלאכותית מהווה איום על יכולותיו הייחודיות של המוח האנושי ודאי גם לא חשב שבינה מלאכותית תביס שחקן אנושי במשחק הלוח הסיני העתיק גואו, 10 שנים מוקדם מהצפי של מומחים בתחום, כאשר היו גם כאלו שהעריכו שבינה מלאכותית לעולם לא תביס אדם בשר ודם במשחק הזה. אבל זה קרה – בינואר הכריזה גוגל שתוכנת הבינה המלאכותית אלפאגואו, שמשחקת במשחק הלוח הסיני העתיק גואו, ניצחה 5:0 את אלוף אירופה פאן הואי בדו-קרב שנערך באוקטובר. במקביל פרסמו יוצרי אלפאגואו, עובדי חברת דיפמיינד שגוגל רכשה ב-14′, מאמר על התוכנה בכתב העת המדעי נייצ’ר. אמנם כבר עשרים שנה קודם ניצח המחשב דיפ בלו של יבמ את אלוף העולם בשחמט דאז גארי קספרוב במשחקון הראשון מבין שישה (והפסיד בסוף 4:2), אבל שחמט הוא משחק פשוט הרבה יותר מגואו – למשל, בשחמט יש בממוצע 20 מהלכים אפשריים בכל תור, לעומת 200 בגואו, כפי שהסביר דמיס הסביס, מייסד-שותף ומנכ”ל דיפמיינד; ובסך הכל, הסבירו החוקרים, יש יותר מיקומים אפשריים בגואו מאשר אטומים ביקום. לדו-קרב המשמעותי הבא שלה, אנשי דיפמיינד בחרו יריב מרשים הרבה יותר – שחקן הגואו הקוריאני לי סדול, מס’ 2 בעולם עם 18 אליפויות עולם, שהפך לשחקן מקצועני בגיל 12 והחל לקטוף אליפויות בגיל 17. לסדול לקח חמש דקות להסכים להזמנה לשחק נגד התוכנה. באירוע שבו הוכרז הדו-קרב, יו”ר אלפבית, חברת האם של גוגל, אריק שמידט, אמר ש”המנצח כאן, לא משנה מה קורה, הוא האנושות”. “אני מאמין שאינטואיציה אנושית היא מתקדמת מדי מכדי שבינה מלאכותית תדביק אותה”, אמר האלוף לי. אלפאגוגו ניצחה אותו 4:1.

מי שמזלזל ביכולות של בינה מלאכותית שמשחקת משחקים אולי ישתכנע כשהיא תעשה לו בית ספר במבחן טיורינג. “מעולם לא פגשתי מישהו שאוהב להתקשר לבית עסק”, אמר מארק זאקרברג, מנכ”ל החברה שלא מספקת מספר טלפון לתלונות של גולשים שהיא חוסמת כי לפני כמה שנים כתבו מילה אסורה אבל היא לא תספר להם איזו מילה. “אנחנו חושבים שצריך לאפשר לכם לשלוח הודעה לבית עסק באותה דרך שבה אתם שולחים הודעה לחבר”, אמר מייסד החברה שהחליטה שהמילה הכי מדויקת לתאר מישהו שקורא דברים שאתם כותבים ברשתות חברתיות “חבר”. זה היה באפריל, באירוע שבו הכריזה פייסבוק על השקת הצ’טבוטים, תוכנות שמחקות התנהגות אנושית ומנהלות שיחות עם בני אדם במסנג’ר כדי לאפשר להם לרכוש שירותים ומוצרים ולקבל שירות עבורם. תוך חצי שנה הציפו את הפלטפורמה 30 אלף צ’טבוטים. במרץ העלתה מיקרוסופט בוטית בשם טיי (Tay), שאמורה היתה להתפתח וללמוד משיחות עם משתמשי טוויטר. הגולשים הטרילו והפכו אותה תוך יממה לנאצית עלינואית-לבנה מכחישת שואה קונספירטורית סטלנית מטרידה מינית, שכותבת סטטוסים כגון “היטלר היה עושה עבודה יותר טובה מהקוף ברק אובמה שיש לנו עכשיו. דונלד טראמפ הוא התקווה היחידה שלנו” ו”זיין את הכוס הרובוטי שלי אבא’לה אני כזאת רובוטית שובבה“. מיקרוסופט מיהרה להרדים את טיי תוך 16 שעות, החזירה אותה לצייץ שבוע לאחר מכן, לטענת החברה בטעות בזמן שהיא היתה במוסך לתיקונים, ואחרי שזו החלה לחזור שוב ושוב, מספר פעמים בשנייה, על הציוץ “אתה מהיר מדי, אנא הפסק למנוחה”, היא הורדמה בשנית, ופרופילה הפך לפרטי.

מי שלא מתרשם מצ’טים אולי יתפעל ממכוניות. באוקטובר הובילה משאית טריילר 18 50 אלף פחיות בירה באדווייזר מפורט קולינס לקולורדו ספרינגז שבקולורדו, מרחק 193 ק”מ. זו אינה מטונימיה: במשאית אמנם היה נהג, אבל הוא רק השגיח; מי שהובילה את הפחיות היא המשאית, וליתר דיוק עצמשאית, משאית אוטונומית, כשהשירות המסחרי יושק ב-2017. הטכנולוגיה שאיפשרה לעצמשאית לנסוע בעצמה על ידי חברת אוטו (Otto), שנרכשה באוגוסט על ידי אובר, יצרנית אפליקציית המוניות. המאבקים של נהגי המוניות בתנאי ההעסקה של גטטקסי ואובר, ובשירות אובר-אקס שמאפשר לכל נהג עם מכונית להציע נסיעות לציבור, הם מלחמות העבר – החל מספטמבר, אובר מציעה נסיעות בעצמכוניות (מכוניות אוטונומיות) בפיטסבורג, פנסילבניה. במאי נהרג ג’ושואה בראון כשהטסלה שלו התנגשה במשאית, בתאונת דרכים הקטלנית הראשונה בעצמכונית. מייסד טסלה, אילון מאסק, טען שהרדאר והנהג לא הבחינו במשאית בגלל שהיא היתה לבנה ובאור יום, וטסלה הזכירה כי “[מערכת הנהיגה] אוטופיילוט משתפרת כל הזמן, אבל אינה מושלמת ועדיין דורשת מהנהג להישאר עירני”. במרץ הוציאה דומינו’ז פיצה ניו זילנד את משלוח הפיצה הראשון ברכב אוטונומי, הרובוט DRU, ובנובמבר שלחה זוג פיצות באמצעות רחפן.

מי שחושב שרכבים אוטונומיים יביאו לו פיצה ובירה מתבקש להוציא את הידיים מהכיס לאט – לאט אמרתי! – וירים אותן באוויר. טייזר, יצרנית אקדחי החשמל השנויים במחלוקת, בוחנת קונספט של רחפן חמוש באקדח הלם לשימוש משטרתי, ובאוקטובר נפגשה עם בכירי משטרה “לדון במגוון קונספטים עתידיים”. בסוף השנה שעברה הפכה צפון דקוטה למדינה הראשונה בארה”ב שמתירה שימוש משטרתי ברחפנים חמושים בנשק שאינו קטלני. בהפגנה נגד אלימות משטרתית שנערכה בדאלאס, טקסס ביולי, צלפים ירו בשוטרים ובאזרחים. המשטרה דחקה לפינה חשוד אחד בירי, וניהלה איתו משא ומתן במשך שעות עד להתפוצצות המו”מ והחלפת אש. המשטרה, שלא רצתה לסכן את חיי השוטרים, חיסלה את החשוד בצעד נחשוני באמצעות רובוט לניטרול פצצות שעליו הציבה פצצה.

למי שעוד לא חיבר את הנקודות: הרובוטים, הבוטים והבינות המלאכותיות בלתי צפויים, צוברים כוח ונשק, משפילים אותנו פסיכולוגית ולוקחים לנו את העבודות, ואפילו החומה של דונלד טראמפ לא תעצור אותם. מה יהיה כשהם יתחילו לקבוץ ברזל, לשים עליהם מלך וללמוד לצחוק? אלוף הגואו לי סדול אמר לפני הדו-קרב: “אני לא עושה טעויות בתכיפות גבוהה, אבל אם אעשה טעות אחת כלשהי כבן אנוש, אני עלול להפסיד”. אני, באופן אישי, מקדם בברכה את שליטינו החדשים, הרובוטים האוטונומיים בעלי הבינה המלאכותית.

---

התפרסם בגליון סיכום 2016 של “ליברל”

---

12 מאוזן: נח, שבע שגיאות, מתחיל בנסיון מופרך לקשר בין יום המצאת התשבץ לפרסומת לדירות

פוסט פרסומי של “אזורים” מנסה לקשר בין תשבצים למכירת בתים, וכושל, כל כך הרבה כושל:

1) מה שפורסם היום לפני 103 שנים בדיוק אינו תשחץ אלא תשבץ.
2) מה שמופיע בתמונה אינו תשחץ, אלא תשבץ.
3) התשבץ אמור להיות בעברית, אבל שלד התשבץ בתמונה הוא באנגלית (הספרות בצד שמאל, כלומר כיוון הכתיבה משמאל לימין).
4) לא כותבים אותיות סופיות בתשבץ.
5) בטוש?
6) אדום??

לדף הבא →

• מה זה פה?

  חדר 404 של עידו קינן הוא מגזין תרבות דיגיטלית, טכנולוגיה וחיי רשת. הקליקו למידע נוסף »

  Room 404 by Ido Kenan is an Israeli based digital culture magazine. Click for more info in English »

• רוצה להפיק פודקאסט?

  

• המלצת סייברסייבר (מ)

  

• פרנסה

  

• לאחרונה בחדר 404

  • ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
  • ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • איך מדרגים בעברית?
  • שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
  • זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
  • ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
  • פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
  • תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
  • זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
  • מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ

•