בית לנווד דיגיטלי צאו מהאוטובוס אי אפשר לברוח מגוגל רבע לדיגיטל

האמנית זיו שניידר תספר על בתים לאחד ונוודים דיגיטליים שתיעדה בפרוייקט האמנות Watertight • עודד קרמר, מיוצרי “אוטובוס הבריחה” של גוגל, יספר לנו על המיזם • וגם: המשתתפים באוטובוס הבריחה מבינים שאי אפשר לברוח מגוגל

האמנית זיו שניידר הציגה בפסטיבל פרינט סקרין את הפרוייקט Watertight. בשיחה עם העורכת אחינעם קפון סיפרה: “הפרוייקט שאני מציגה זו סדרת פורטרטים של דירות יחיד בניו יורק. אני עושה ביקורי בית וסורקת האינדיבידואל בסביבה שלו בסריקה תלת-ממדית, וזה מוצג בדגם תלת-ממד בצנצנות מים. עניין אותי הסוג הזה של מחייה והשינוי במגורים. אנשים שחיים לבד זה משהו שבעיקר קיים בחמישים השנים האחרונות, פחות היה קיים בהיסטוריה האנושית, יש כל מיני צורות מחייה שנוצרות כדי להיות פיתרון לזה. יש גם נזילוּת שנדרשת מבנאדם שגר לבד. זה הרקע הפילוסופי. ואז מבחינת טכנולוגיה יש את האספקטים שהם לא מציאותיים, התוכנה יוצרת אותם. זה נראה מאוד אורגני, אבל זה בעצם תוצר של האלגוריתמים של התוכנת סריקה. אני מצלמת בחיישן – האנשים עומדים ולא זזים ואני פשוט מטיילת בחדר עם החיישן. זה לא פנימה החוצה כמו 360, אלא לעבור בכל הפינות. אחרי שאת סורקת זה לא באמת תופס באופן מושלם, מראות והשתקפויות, ואז יש חורים. אז יש בתוכנה פונקציה של לסגור את המודל. ומה שקורה זה שזה נראה מאוד אורגני וגורם לפורטרט להראות כמו קונכייה. בהתחלה המטרה הייתה לתעד בצורה ריאליסטית, אבל פשוט זרמתי עם התוכנה”.

ישראל כ”ץ הביע עניין?

בשנה שעברה, גוגל צרפת הפעילה חדר בריחה (אסקייפ רום) שכדי לפתור את החידות בו צריך להשתמש בשירותים ומוצרים של גוגל. גוגל ישראל יצרה חוויה דומה, אבל באוטובוס בריחה, שנסע ברחבי ישראל. עודד קרמר, אחד מיוצריו, סיפר לנו על הקשיים והאתגרים בעבודה.

לבריחה מגוגל חפשו בגוגל

ביום חם מאוד הצטרפתי לשלהבת טנור, מור חזן, נופר קרן זיגרון, אורן ויינטראוב ורעות מור בנסיון לצאת מאוטובוס הבריחה של גוגל בתל אביב. לפי ההודעה לעיתונות, “פיצוח אתגר הבריחה מבוסס על פתרון חידות המתאפשר בעזרת שימוש באחת מחמש האפליקציות החינמיות של גוגל: תרגום, תמונות, מפות, חיפוש ודרייב”. אבל חברי הקבוצה, שפיצחו את האתגר בכמחצית הזמן שהוקצבה להם, הבינו שגוגל לא באמת צריכה לפרסם את שירותיה.

ההשתתפות באתגר הבריחה מהאוטובוס הצריך חיטוט בפרטים אישיים של הדמויות מהעלילה שנכתבה עבורו, פרטים שנשמרו בשירותים השונים של גוגל. החיטוט הזה הזכיר למשתתפים שגוגל יודעת ושומרת עלינו המון מידע, ושלברוח מהאוטובוס של גוגל זו מטאפורה לבריחה מהשליטה של גוגל, ושל תאגידי הטכנומידע האחרים, על חיינו ועל פרטיותנו.

---

---

גוגל לא תפסיק לסרוק את המיילים שלנו אבל תפסיק לבסס עליהם פרסומות יוזמות נגד טוויטריסטים חוסמים האחראי על האינטרנט

האימיילים שלנו משעממים את גוגל

גוגל הודיעה אתמול (ו’) שהיא תפסיק לסרוק את תוכן האימיילים של 1.2 מיליארד משתמשי ג’ימייל לשם התאמת פרסומות המוצגות להם.

ב-1 באפריל 2004 השיקה גוגל את שירות האימייל שלה, ג’ימייל, בנפח חסר תקדים אז של גיגהבייט אחד, ובלי תשלום כספי. המודל העסקי של השירות התבסס על פרסום שהוצג בזמן השימוש בתיבה (לא בהודעות אימייל), והותאם למשתמשים על ידי סריקת התכתובות שלהם ומציאת המוצרים והשירותים שמתאימים להם. בסריקה הזאת, אף שהיא לא מתבצעת על ידי בני אנוש אלא על ידי בוטים, יש פוטנציאל לפגיעה בפרטיות המשתמשים – המידע לא משמש לפרסום נקודתי ואז נמחק, אלא נשמר, מנותח ומשמש, לצד מידע שנצבר משירותים ומוצרים אחרים של גוגל, לבניית פרופיל מקיף על המשתמשים.

גוגל סרקה אימיילים גם בשירות “גוגל אַפְּס לחינוך” (Google Apps for Education), שסיפקה בלי תשלום כספי לגנים, בתי ספר ואוניברסיטאות מאז 2006. החברה לא הציגה מודעות באפליקציות שיועדו למערכת החינוך, אבל אספה מידע שיכול היה לשמש אותה להציג פרסומות לאותם משתמשים במקומות אחרים.

מספר תביעות הוגשו נגד גוגל על סריקת האימיילים. אחת מהן כללה בקשה (שנדחתה) לתביעה ייצוגית, דאנבר נגד גוגל, שהוגשה על ידי משתמשי ג’ימייל ישירים, משתמשים עקיפים בעל כורחם (סטודנטים שהכתובת האקדמית שלהם הועברה לגוגל אפס לחינוך) ואנשים שאינם משתמשי השירות. נגד המשתמשים אפשר לטעון שהם הסכימו לסריקה בתנאי השימוש, ויכולים להימנע ממנה על ידי הימנעות משימוש בשירות; אולם האנשים שאינם משתמשי ג’ימייל טוענים שהתכתבויות שלהם עם משתמשי ג’ימייל נקראו על ידי גוגל, מבלי שהם הביעו את הסכמתם לכך.

גוגל הגישה בקשה לסילוק התביעה, בטענה ש”בדיוק כמו ששולחו של מכתב לעמית מעולם העסקים לא יכול לצפות שהמכתב לא ייפתח בידי העוזר של אותו אדם, אנשים שמשתמשים בשירות אימייל מבוסס רשת לא יכולים להיות מופתעים אם האימיילים מטופלים בידי הספק [של שירות האימייל] במהלך המשלוח”. כלומר, גוגל השוותה את עצמה לא לספק שירות, כמו רשות דואר, אלא לעוזר אישי של הנמען. השופטת דחתה טענה זו.

ב-2013 הגישה עמותת “הצלחה” תלונה דומה ליועץ המשפטי לממשלה, לרמו”ט (רשות משפט וטכנולוגיה במשרד המשפטים) ולממונה על הגנת הצרכן. משרד היועמ”ש העביר את התלונה לפרקליטות המדינה, ואחרי יותר מחצי שנה היא העבירה אותה לראש אגף חקירות ומודיעין במשטרה. מהמשטרה נמסר אז כי “הנושא […] מוכר ומצוי בבחינת הגורמים המקצועיים”.

נסיגה בשלבים

בעקבות הלחץ הציבורי והתביעות, גוגל הודיעה () באפריל 2014 שהיא מפסיקה לצמיתות לסרוק אימיילים עבור מודעות בג’ימייל בשירות גוגל אפס לחינוך, ושלא תאסוף או תשתמש במידע על תלמידים מאפליקציות לחינוך למטרות פרסום.

בשירות העסקי בתשלום שהציעה החברה, שבעבר נקרא גוגל אַפְּס (Google Apps) והיום G Suite, היא לא סרקה אימיילים, מאחר שעסקים היו ככל הנראה מסרבים לשלם ולהשתמש בשירות שמסכן את סודותיהם המקצועיים – למשל, עסק שמתכתב באימייל על הצעה עסקית סודית, או עו”ד שמתכתב באימייל עם לקוח שלו ומצפה לחסיון. כעת הודיעה החברה שהיא מיישרת קו בין ג’י-סוט לבין ג’ימייל, ומפסיקה לסרוק גם את האימיילים של משתמשי הגירסה החינמית לציבור הרחב.

דאיין גרין, סגנית נשיא בגוגל שאחראית על גוגל קלאוד, כתבה בבלוג החברה: “ג’י-סוט כבר עכשיו לא משמשת כקלט לפרסונליזציה של מודעות, וגוגל החליטה שבהמשך השנה שירות ג’ימייל החינמי לצרכנים ילך בעקבותיה. תוכן ג’ימייל לצרכנים לא ישיש או ייסרק לכל פרסונליזציה של מודעות אחרי השינוי הזה. עם החלטה הזאת, מודעות ג’ימייל מיישרות קו עם הדרך שבה אנחנו מבצעים פרסונליזציה של מודעות במוצרי גוגל אחרים. מודעות מוצגות בהתבסס על הגדרות המשתמשים. משתמשים יכולים לשנות הגדרות אלו בכל זמן, כולל לבטל את הפרסונליזציה של מודעות”.

אבל גוגל תמשיך לסרוק את האימיילים של משתמשי ג’ימייל לצרכים שונים, ובהם סינון ספאם, הונאות ו-וירוסים, מיון הודעות האימייל לקטגוריות שונות בתיבה, סינכרון עם לוח שנה (הוספה אוטומטית לקלנדר של אירועים שהתקבל אימייל עליהם), הצגת מידע נוסף (הודעה על איחור בטיסה לפי מספר שהופיע באימייל מחברת התעופה), ושירות חדש בשם “תשובה חכמה” (Smart Reply), שבו ג’ימייל משתמש ברשת עצבים מלאכותית לנתח את תוכן האימייל ולהציע למשתמשים מספר תשובות קצרות אפשריות, במקום שהם יצטרכו להקליד אחת בעצמם. מי שלארוצים שגוגל תקרא את האימיילים שלהם יצטרכו להצפין את האימיילים היוצאים ולדאוג שכל נמעניהם יצפינו את האימיילים לפני שהם נשלחים – או להימנע מלהשתמש בג’ימייל.

נפתחה החסימה בטוויטר

נשיא ארה”ב (וזו לא בדיחה של ג’ון אוליבר) דונלד טראמפ פעיל מאוד בטוויטר, אבל חוסם חלק מהגולשים, שלא יכולים לקרוא את הציוצים שלו בלי להשתמש במעקפים, מה שהביא את מכון התיקון הראשון נייט לפנות לנשיא ולטעון שמדובר בפגיעה בחופש הביטוי, משום שמדובר ב”פורום ציבורי ייעודי”, שככזה אסור שיהיה סגור לגישה ציבורית לפי התיקון הראשון לחוקה האמריקאית.

אצלנו, פוליטיקאים חוסמים גולשים בפייסבוק ובטוויטר, ומבקר המדינה מתח ביקורת על כך. לפי דיווח של תומר אביטל ב”100 ימים של שקיפות”, שדיווח באפריל כי

בימים אלו בוחנים במשרד המבקר לשלב את עמדתו העקרונית בדוח השנתי הקרוב של נציב תלונות הציבור. בעוד שחסימות בדף האישי של אנשי ציבור יכול להיות מוצדק, המבקר מוטרד מחסימות שרירותיות בדפיהם הציבוריים שאף ממומנים על ידי הציבור. המשך הבדיקה נמשך במשרד המבקר כדי להמליץ לחברי הכנסת על קביעת כללים ברורים ושקופים טרם חסימת אזרחים.

בינתיים, אורי קול, יו”ר תנועת “מחזקים”, יצר באמצעות יזם מסתורי את Tweet grabber, פרופיל טוויטר וtweetgrabber.com שמצלמסך ומפרסם מחדש ציוצים של פוליטיקאים, עיתונאים ופעילי רשת עבור אנשים שחסומים מלקרוא אותם. “יש כמה חוסמים ידועים בטוויטר הישראלי – עמית סגל (במיוחד כשמזכירים את אבא שלו), אבישי עברי (אם מגיבים יותר מדי), ינון מגל וחגי סגל וכו’ וכו'”, אמר לי קול. “אז האתר בעצם מצלמסך את הציוצים ומעלה דרך בוט לכאן. יש גם אתר והוא מסודר לפי תגיות. האתר מרים רק חוסמים מהימין, אבל קיבלנו פניות להרים גם חוסמות מהשמאל כמו שלי יחימוביץ'”.

למה רק מהימין בעצם?
“כי הם אלה שחסמו אותי”.

בנוסף, אלמונים (שקול אומר שאינו קשור אליהם) הקימו פרופילי-ראי למספר טוויטריסטים חוסמים – למשל, “עמית סגל לחסומים” “בקי גריפין לחסומים” ו”שמעון ריקלין לחסומים” – ומשכפלים כל ציוץ שלהם.

אם אתם שמאלנים ורקלין חסם אתכם.
אתם כבר יודעים למה. נכון?

בכל מקרה. אפשר לעקוב אחרי הציוצים שלו כאן.

— שמעון רקלין לחסומים (@Riklin10Blocked) June 21, 2017

היי. צייצנים!
אם גם אתכם חסם עמית סגל – עיקבו אחריי במקום.
אני מצייץ את הטקסט של כל הציוצים שלו.
הפלוס: אני לא מוחק.

— עמית סגל לחסומים (@AmitSegalBlocke) June 21, 2017

---

---

פוקימון גואו והשואה איך הופכים משחק מזדמן לחוויה חינוכית?

[ פוסט זה באנגלית – This post in English ]

אשלינד האוול פרצה את דרכה לבולמוס קניות פוקימון באפליקציית אמזון, כשהיא רוכשת 13 פריטים ב-250$ בסך הכל. כדי לעשות זאת, האוול השתמשה בשיטה פשוטה אך נועזת שבדרך כלל רואים בסייברמותחנים בקולנוע – היא לחצה אל קורא טביעות האצבע של הטלפון את אצבעה של בעלי הטלפון כשזו ישנה, פתחה את הטלפון וביצעה את הרכישות. אבל משהתעוררה, בת’אני האוול לא יכלה לכעוס על בתה בת השש – “היא ממש גאה בעצמה”, אמרה האם הנפרצת לוול סטריט ג’ורנל. פוקימון לימד את בתה כיצד להשתמש באפליקציית אמזון ובנעילת טביעת האצבע, ומה שחשוב יותר – שטביעות אצבעות אינן דרך בטוחה לניהול זהות וסייברהגנה. אבל מה יכול פוקימון גואו, משחק הווידאו הסלולרי מבוסס המיקום ומרובד המציאות, ללמד את הילדים, ואיך אפשר להשתמש בו כעזר הוראה?

פוקימון גואו היה טרפת כשהושק באמצע 2016, ולא רק בקרב ילדים. אנשים במדינות שבהן לא שוחרר רשמית הצליחו לשחק בו בכל זאת על ידי הורדת גירסה לא רשמית. נסמן וי על מיומנויות האקינג.

המטרה העיקרית בפוקימון גואו היא לאסוף פוקימנים  – מפלצות כיס – אשר פזורות ברחבי שכבה רבודה שמונחת על גבי סביבת השחקנים בעולם האמיתי, ובכך לאלץ אותם לעזוב את המחשב, לקום מהכסא, לצאת ולהתחיל לחפש כדי לשחק, ולא תוך ישיבה או שכיבה. מבול של כתבות חדשותיות דיווחו על ציידי פוקימון שהסיגו גבול בחצרות פרטיות, לכדו בנהיגה, פיצחו את גולגולותיהם, נתקלו בחפצים ושעטו דרך הסנטרל פארק. אז ההשלכות לחינוך גופני מובנות מאליהן, שלא לדבר על כישורי הישרדות, אם כי מהסוג העירוני והמשפטי.

המשחק לא סתם משגר שחקנים לשוטט ברחובות באקראי, אלא מנחה אותם למיקומים ספציפיים על ידי הפיכת המיקומים לפוקיתחנות (PokeStops), שבהן שחקנים יכולים לקבל פריטי משחק, כולל פוכדורים (PokeBalls) שמשמשים ללכידת הפוקימונים, והטענת הפוקיתחנות במודולי פתיון (Lure Modules), שמושכים פוקימוני פרא. יש גם חדרי כושר (Gyms), ששחקנים נאבקים על השליטה בהם. מורים יכולים לכוון את תלמידים לנקודות ציון היסטורית וספריות ציבוריות על ידי זריעתם בפתיונות, או להטילם ליד יצירות אמנות חשובות במהלך ביקור בית ספרי במוזיאון, למשל.

חלק מהתוכן החינוכי כבר מובנה

מיקומם של פוקיתחנות וחדרי כושר מבוסס על מיקומי פורטלים באינגרס, המשחק שחברת ניאנטיק יצרה לפני פוקימון גואו. מייסד ומנכ”ל ניאנטיק, ג’ון אנקה, אמר למאשבל שהרשימה הראשונית של מיקומי פורטל שהחברה שלו אצרה הורכבה מ”דברים שהיו יצירות אמנות פומביות, שהיו אתרים היסטוריים, שהיו בניינים עם היסטוריה או מאפיינים ארכיטקטוניים ייחודיים, או עסק מקומי ייחודי”. רבים מהם הוצבו בנקודות ציון היסטוריות, תוך שימוש במידע מבוזר-המונים על ידי מתנדבים של ה-Historical Marker Database, אמר מייסד ומו”ל המאגר, ג’יי. ג’יי. פראטס, לסוכנות AP. אחד מהאתרים הללו הוא שלט הנצחה לנאומו של אייברהם לינקולן בהיכל הרכבת בפרובידנס, רואוד איילנד, ב-1860. מישהו הטיל מודול פתיון לצדו, וזמן קצר לאחר מכן, שחקן הפוקימון גואו בן ה-15 ג’יידן קרוז אכל את הפתיון. “קודם פשוט הייתי הולך מנקודה א’ לנקודה ב’, אבל עכשיו אני לומד דברים”, אמר ל-AP בעודו עובר ליד שלט ההנצחה. פראטס טען כי הכניסות לאתרו הוכפלו פי ארבעה בפחות מחודש מאז השקת המשחק, דבר שאפשר לייחס לשחקנים שמחפשים פוקיתחנות.

לא מן הנמנע, וכך כנראה היה, שפוקימון גואיסטים ממוקדים במטרה צדו בשוגג בסביבת ובתוך מוזיאון השואה בוושינגטון DC, אתר הזכרון באושוויץ, פולין, אתר הזכרון בהירושימה, יפן, ומגדל החירות לזכר מתקפות הטרור של ה-9/11 בניו יורק, ארה”ב. סימונם של שחקנים כאלה כקהי חושים, נטולי רגישות או חסרי כבוד, ודרישה מניאנטיק להסיר את האנדרטאות וציוני הדרך מהמשחק, כמו שמוזיאון השואה אמר שינסה לעשות, הם תגובה מובנת, מיושנת ואוטומטית שעיוורת להזדמנות אשר נמצאת בהישג היד: לעורר את סקרנותו של העדר האדיש ולהפוך את הביקורים המקריים לחוויה לימודית.

“צודו ספרים, לא מפלצות” הוא הרעיון מאחורי “Chasseurs de livres” ( “ציידי ספרים” בצרפתית), משחק ציד ספרים בפייסבוק ובעולם הפיזי בהשראת פוקימון גואו. “בעודי מסדרת את הספרייה שלי, הבנתי שאין לי מספיק מקום לכל הספרים שלי. מאחר ששיחקתי פוקימון גואו עם הילדים שלי, עלה לי הרעיון לשחרר את הספרים לטבע”, סיפרה אבלין גרגואר, מנהלת בית ספר יסודי בלגי שהגתה את המשחק, לסוכנות רויטרס. השחקנים מחפשים ספרים בהתבסס על רמזים ותמונות שמתפרסמים בקבוצת הפייסבוק על ידי האנשים שהחביאו אותם. ברגע שהשחקנים סיימו לקרוא ספר, הם משחררים אותו בחזרה אל הטבע. הקבוצה משכה 40,000 משתמשים בתוך שבועות ספורים, וגרגואר אמרה שהיא שוקלת להפוך את המשחק לאפליקציה.

טקסונומיה של מפלצות כיס

מאות מיני הפוקימונים מחולקים ל-18 סוגים, שכל מין פוקימון יכול להשתייך לאחד או שניים מהם. לפיכך, הם אינם מפוזרים באקראי בעולם האמיתי, אלא מיושבים בקפדנות, מה שתורם לאותנטיות של חווית המשחק. בדברו על איך נקבע איזור המחייה של הפוקימון, האנקה מניאנטיק הסביר למאשבל, “אנחנו מקצים ערכים המבוססים על אם יש גוף מים באזור – אז נחל, נהר, או אגם – אם האזורים מוקצים לגני חיות או פארקים, או סוגי הקצאות מיפוי אחרות”. אתר הטכנולוגיה דיווח כי מקבץ נתונים נוסף במשחק שואב מידע סיווג גיאוגרפי המבוסס על אקלים, צמחייה וסוגי אדמה וסלע. “זה מכניס יותר מידע מסוג [מערכות מידע גיאוגרפיות – GIS] … ואנחנו מנצלים את זה כדי למפות מיני פוקימון לאזורי המחייה המתאימים”, הסביר אנקה. תארו לעצמכם את ההשראה שמורה יצירתי לביולוגיה יכול לקבל מזה לחוויית למידה ייחודיות – לקחת את התלמידים שלו לציד מפלצות, תוך שהוא מלמד אותם על ההבדלים בין בעלי חיים ימיים, יבשתיים ודו-חיים, על הכחדה, הסתגלות ואבולוציה, ועל עוד הרבה יותר.

התפתחויות עתידיות בפוקימון גואו, ובטכנולוגיות המשמשות את המשחק, ירחיבו יותר ויותר את ההזדמנויות החינוכיות ועשיות להצית את אהבת הלימוד גם בקרב התלמידים האדישים ביותר. אני חושב על חוויית מציאות מרובדת מועצמת קסדה של שיחזור לייב אקשן מאשאפ: “פוקימון גואו: פארק היורה”. חייב לתפוס את כולם, אבל אם הם יאכלו קודם את המנהל, האם באמת תוכלו להאשים את התלמידים על שלא עמדו בדרכם?

---

עוד בנושא

שחקני פוקימון גו “חיים את זה כאילו זה אמיתי”, אומר איש שמשכנע אנשים אחרים שאלוהים קיים

סכנה: כלי תקשורת פרסמו כתבות יחצנות מטופשות על בתי חולים – בגלל פוקימון

לך, פוקימון גו, לך!

הכתבה התפרסמה בעברית ובאנגלית בבלוג של מיינדסט מבית מטח

פייסבוק חשפה לתומכי טרור שמות של מסנני התוכן שחסמו אותם כוחם של תאגידי הטכנומידע האחראי על האינטרנט בגלצ

הטרור מושיט יד

מסנני תכני טרור בפייסבוק החלו לקבל הצעות חברות ברשת החברתית מאנשים שמקושרים לארגוני הטרור שבהם הם עוסקים. הבקשות הללו העלו חשד לפירצת אבטחה, וכזו אכן התגלתה בנובמבר 2016 – הפרופילים האישיים של מסנני תכנים שסגרו קבוצות וחסמו מפעילי קבוצות הופיעו אוטומטית באזור ההודעות (נוטיפיקציות) של הקבוצות, ושאר מנהלי הקבוצה יכלו לראותם. הפירצה גרמה לחשיפה פוטנציאלית של פרטי 1000 מסנני תכנים, כשבהם 40 מסנני תכני הטרור – מתוכם שישה מסנני טרור שפייסבוק קבעה שהם קורבנות ב”עדיפות גבוהה” של התקלה, מאחר שהפרופילים שלהם ככל הנראה נצפו על ידי טרוריסטים פוטנציאליים.

הגרדיאן, שחשף את הפרשה, שוחח עם אחד מהשישה, עירקי בשנות העשרים המוקדמות לחייו שביקש ששמו לא יפורסם מחשש לחייו. הוא הגיע לאירלנד בילדותו עם משפחתו כמבקש מקלט, והתאזרח שם. הוא נשכר לעבודה בסינון תכני הטרור בזכות ידיעת הערבית שלו, ומקבל 13 פאונד (כ-58 שקל) לשעה. לדבריו, פרופילים של מסנני טרור מבין השישה בסיכון הגבוה נצפו על ידי חשבונות המקושרים לדאעש, חזבאללה ומפלגת הפועלים של כורדיסטאן (PKK). גם שלו – במסגרת העבודה הוא חסם ארגון טרור המבוסס במצרים ותומך בחמאס, ושבין חבריו אנשים המזדהים עם דאעש. שבעה אנשים המקושרים לאותו ארגון צפו בפרופיל האישי שלו. בעקבות זאת ברח מאירלנד והסתתר במשך חמישה חודשים במזרח אירופה מחשש לפעולת נקמה. “נהיה מסוכן מדי להישאר בדבלין”, אמר לגרדיאן. הוא חזר רק כשכספו אזל, וכעת הוא מובטל, בחרדה ונוטל תרופות נגד דכאון.

נראה שפייסבוק לא לקחה ברצינות הראויה את הסיכון לחייהם של ששת המסננים. היא הציעה להתקין מערכות אזעקה וניטור בבתיהם, הסעות הלוך וחזור לעבודה וייעוץ דרך תוכנית הסיוע של עובדי פייסבוק, מעבר לייעוץ הרגיל שהם מקבלים כעובדי Cpl Recruitment, חברת הקבלן שדרכה מועסקים מסנני התכנים. העובד ששוחח עם הגרדיאן תובע את פייסבוק ואת חברת הקבלן על הנזק הפסיכולוגי שהדליפה גרמה לו.

פירצת הפרטיות נפתרה רק שבועיים לאחר שהתגלתה, ובסך הכל היתה פעורה במשך חודש, וחשפה פרטי מסננים אחורה עד אוגוסט 2016 לפחות. חלק מהבעיה נובע מכך שהמסננים נדרשו לבצע את עבודתם כשהם מלוגנים לפרופיל האישי שלהם, במקום לפרופיל ניהול שאינו מקושר לפרטיהם האישיים. פייסבוק מסרה לגרדיאן שבעקבות הדליפה היא תבחן מעבר לפרופילי ניהול.

החברה מסרה לגרדיאן כי “החקירה שלנו העלתה שכנראה רק שבריר מהשמות נצפו, ולא היתה לנו ראיה לכל איום על האנשים שהושפעו מכך או בני משפחותיהם כתוצאה מהמקרה”.

עוד בנושא:

“מסמכי פייסבוק”: הגרדיאן חושף את מדיניות הסינון של הרשת החברתית ראיון ב”פתחי וזמרי בעם”

כללי פייסבוק לגבי איומי טרור, שיח שנאה, גזענות והכחשת שואה

חנות קטנה ומטריפה

pic.twitter.com/Lsfvbbmgh6

— Arlo Gilbert (@arlogilbert) June 16, 2017

אמזון רכשה את רשת המרכולים הול פודז, והזכירה לנו את כוחם המתעצם של תאגידי הטכנומידע הגלובליים. זה נובע לא רק מגודלם, מערימות הכסף שלהם ומהשתדלנות שהם מפעילים, אלא גם מהמונופול שלהם על מידע.

נודע לי, למשל, שחברת הניווט ווייז של גוגל מספקת מידע למשרד התחבורה על תנועת רכבים, לצורך תכנון כבישים, תחבורה ציבורית ושאטלים. מנהל הפעילות העסקית של איביי בישראל, אלעד גולדנברג, סיפר באחרונה במסיבת עיתונאים כי החברה מספקת למשרד הכלכלה מידע על רכישות מוצרי יסוד בידי ישראלים, כדי שזה יוכל להבין את השינויים בשוק ולהתאים, בין השאר, את תעריפי המכס לייבוא אישי ומסחרי של מוצרים כאלו.

המידע שיש בידי ווייז ואיביי – מידע אמיתי, לא מדגמים, סטטיסטיקות או הערכות – לא זמין לממשלות ממקורות אחרים, וכדי להפיקו בעצמן הן יצטרכו להשקיע משאבים עצומים. הדבר נותן כוח רב בידי תאגידי הטכנומידע, לא רק מול הגופים הממלכתיים אלא גם מול פוליטיקאים.

---

---

ירושלים הספקולטיבית לנצח נצחים הבוט ואנחנו אל תחייך, אתה במאגר הביומטרי רבע לדיגיטל

ירושלים הספקולטיבית לנצח נצחים הבוט ואני אל תחייך, אתה במאגר הביומטרי ️ רבע לדיגיטל

האם בעתיד כל שירות שנקבל יהיה דרך בוטים? שירה ויינברג תספר על כך | מושון זר-אביב ידבר על מיזם התיירות הספקולטיבית בירושלים | וגם: למה רשות האוכלוסין החליפה פעמיים את דוגמן תעודת הזהות הביומטרית?

להאזנה באתר גלצ »

ירושלים של וירטואליה

במסגרת שבוע העיצוב ירושלים יצרו מושון זר אביב ושלו מורן את “תיירות ספקולטיבית“, חווית מציאות רבודה קולית שבה המשתתפים מטיילים בירושלים ומאזינים דרך אפליקציית תיירות רגילה (Tales and Tours) לסיורים מוקלטים שבהם המדריכים מספרים להם על ירושלים כפי שהיא עשויה/עלולה להיות.

בין כותבי ההדרכות: יעל ברתנא, אמילי עמרוסי, שהרה בלאו, בועז לביא וחגית קיסר.

הבוט קדימה בזעם

שירה וינברג, מנהלת מוצר במיקרוסופט, עובדת על קורטנה, העוזרת האישית של מיקרוסופט. לדבריה בראיון למפיקה אחינעם קפון, “אני לא חשבת שנפסיק במאה אחוז את הקשר האנושי בשירותי הלקוחות, אבל יותר ויותר נחליף את המענה של אנשים אמיתיים במערכות ובוטים. כבר היום הרבה יותר נוח לנו לעשות הרבה דברים מול מערכת – אפליקציה, בוט. אני קובעת את הטורים לוטרינר במייל, למשל, והיה לי עוד יותר נוח אם זה היה בוואטסאפ. זה יותר קל מאשר בטלפון. ככל שהטכנולוגיה והבינה המלאכותית מתפתחות, הבוטים יודעים לעשות את הדברים טוב יותר – לא המערכות האוטומטיות שמתסכלות אותנו הרבה פעמים. בעיניי, ממש בכל מקום נוכל למצוא בוט – כל נותן שירות הוא מקום מאוד טבעי להכניס בו בוטים: בעיות טכניות, לקבוע תורים ולעשות בירורים. בעצם בכל אפליקציה אפשר להכניס חלק מהישומים בבוט. למשל מוביט – אם היה לי בוט של מוביט בוואטסאפ הייתי כותבת לו ושואלת איך להגיע ומתי לצאת והוא היה כותב לי בחזרה”.

הפנים המתחלפות של המאגר הביומטרי

רשות האוכלוסין אוספת את תמונות הפנים של אזרחי ישראל עבור תעודות הזהות והדרכונים הביומטריים, שהחל מתחילת יוני הם חובה. במסגרת האיסוף נתקלה הרשות במכשול לא צפוי – היא נאלצה להחליף את תמונת הגבר שעל דוגמת תעודת הזהות הביומטרית שבפרסומיה בתמונת דוגמן אחר, ולאחר מכן בתמונה של דוגמן שלישי.

הדוגמן הראשון שהופיע על התעודה ביקש למשוך את זכויות השימוש בתמונתו מסיבות מקצועיות. הרשות בחרה בתמונת פנים של דוגמן שני, מחייך. אולם זו יצרה בעיה: אזרחים שהגיעו להוציא תעודות התלוננו שאם אסור לחייך בצילום שלהם בתעודת הזהות, כפי שהפקידים אומרים להם, מדוע הדוגמן בתעודה לדוגמה מחייך?

הרשות נאלצה להחליף את התמונה פעם נוספת, הפעם בתמונת דוגמן חמור סבר. זה רק נשמע כמו משל על המאגר הביומטרי.

---

---

“בוא’נה, האנשים הם בני אדם”; איראנים מגיבים למתיחת הארת דגל איראן על עיריית תל אביב » האחראי על האינטרנט בגלצ

טרוריסטים ביצעו שני פיגועים באיראן ביום רביעי, רצחו 12 אנשים ופצעו עשרות. ארגון דאעש לקח אחריות על הפיגוע. למרות זאת, מפתיע לראות את דגל איראן באורות על בניין עיריית תל אביב. העירייה אמנם משתמשת בתאורה להזדהות עם מדינות ואנשים שנפגעו בטרור, ובין השאר בריטניה, צרפת, רוסיה ומצרים. אולם איראן היא מדינת אויב מממנת טרור, שהיו אף אנשים שהביעו כלפיה שמחה לאיד על הפגיעה בחפים מפשע.

גם איראנים רבים הופתעו מהמחווה התל-אביבית. עמוד הפייסבוק “יו טיוב איראני” פרסם את התמונה, ובין התגובות שקיבל:

“בואו נתפלל שיהיה שלום. ישראל היא לא אויבת של איראן. למה המשטר (באיראן) מתערב במאבק בין הערבים וישראל? מה לזה ולאיראן? איראן נחשבת ערבית? […] למה לאיראן להתעסק עם ישראל? כשיהיה שלום איראן תהפוך לגן עדן ויבואו המון תיירים מישראל. בתקווה לשלום”.

“בוא’נה, האנשים הם בני אדם”

“זה מעשה נאצל, מה שעשתה ממשלת ישראל. במיוחד כשלמרבה הצער ממשלת איראן בכמה מקרים של פיגועי התאבדות בישראל לא הראתה שום השתתפות בצער, שזה דבר אנושי לעשות, ובאופן מזעזע, אפילו הביעה שביעות רצון”.

“שר המלחמה של ישראל אמר לעצמו: אם נצליח לסכסך בין האיראנים והערבים ולגרום למלחמה ענקית ביניהם, עשינו בכך וידוא הריגה [כלומר, אנחנו ננצח]. וזו ההזדמנות הטובה ביותר”.

“במקום ‘יו-טיוב איראני’ תקרא לעצמך ‘יו טיוב ישראלי'”

“BRAin washed bunch we are! We are all the same species, what separates us is the border and government! Shame on us:(”

“זה שקר. גם אילו היה אמת, היו שמים את האריה באמצע, לא את הלוגו הזה” (האריה היה במרכז דגלה של איראן בשלטון השאהים, לפני שהפכה לאיסלאמית, אז הוחלף במילה “אללה” ובין הפסים נוסף הכיתוב “אללה אכבר”).

מפעיל העמוד “יו טיוב איראני” כתב אצלו בתגובות: “חברים, אז נניח שזה באמת פוטושופ. אוקיי, מה פשעו העמים בשתי המדינות? יש לנו בעיה עם הממשלה, והממשלה היא דבר נפרד מהעם. יש לי חבר ישראלי, לקחתי את זה מהעמוד שלו (יכול להיות גם חברה). עצם זה שעשו כבוד זה ראוי לציון, וכל הכבוד לו! בואו נכבד את האנשים בשתי המדינות”

.

“לא יכול להיות. או שזה פוטושופ או שזה מקום אחר”, כתב אחד המגיבים, וצדק – זה אכן פוטושופ, ויותר מאחד – על אותו רעיון חשבו דודי אביטן (וביצע אור רייכרט) וארי רמז. שני האיורים הצליחו לשטות בתקשורת ובגולשים האיראניים.

ד”ר תמר עילם גינדין מהמרכז האקדמי שלם ומרכז עזרי פרסמה את התמונה וכתבה בפרסית: “אני נקרעת פה מצחוק! אור רייכרט ודודי אביטן פרסמו את הסאטירה המפוטשפת הזאת (בניין עיריית ת”א, שמואר בימים אלה בצבעי דגל הגאווה), והעולם הסוני והערבי מאמין לזה!” (המוסלמים השיעים הם הרוב באיראן). אחד המגיבים כתב לה: “בתקווה שנגיע ליום שבו תמונות כאלה יהיו אמיתיות! כמובן, לא עם דגל הרפובליקה האסלאמית אלא עם דגל איראן”.

(עוד על איראן והאינטרנט בארכיון הטור של ד”ר תמר עילם גינדין, “מהנעשה באיראן“)

---

---

גוגל תחסום בדפדפן המונופוליסטי שלה פרסומות של גופי פרסום מתחרים ראיון אצל גואל פינטו

גוגל תטמיע חוסם פרסומות בדפדפן כרום לקראת סוף השנה, כך דיווח הוול סטריט ג’ורנל. אבל גוגל היא לא רק ספקית דפדפנים ששולטת בשוק, אלא גם מפעילת מנוע חיפוש שהמודל העסקי שלו בנוי על פרסומות בתוצאות, וגם פלטפורמה שמקשרת בין מפרסמים למדיה (בעלי שטחי פרסום), כלומר יש לה אינטרס לפגוע בפרסומות של גופים מתחרים כדי להגדיל את הכנסותיה. החברה ציינה שתחסום פרסומות שלא יעמדו בסטנדרטים של “הקואליציה למודעות טובות יותר”, גוף שהיא ופייסבוק החברות הבולטות מאחוריו. דיברתי על כך עם גואל פינטו ב”גם כן תרבות” ברשת כאן תרבות.

נגן אודיו

המחיר שגוגל תשלם על שירות השוואת המחירים עלול להגיע למיליארדים

נציבות התחרות האירופית, רגולטור ההגבלים העסקיים של הנציבות האירופית, שואפת לפסוק לפני חופשת הקיץ באוגוסט כי גוגל מפירה את חוקי ההגבלים העסקיים ופוגעת בתחרות בתחום חיפושי הקניות והשוואת המחירים, כך לפי דיווח של פו יון צ’י ברויטרס מפי שני מקורות שמכירים את הנושא. הנציבות האשימה את גוגל ב-2015 בכך שהיא מטה את תוצאות החיפוש של מוצרים לטובת שירות הקניות שלה, גוגל שופינג. החלטה נגד גוגל תאפשר לקנוס אותה בעד 10% מהמחזור השנתי הגלובלי (המחזור הגלובלי של גוגל ב-2016 עמד על 90 מיליארד דולר) ולהורות לה לחדול מהפגיעה בתחרות. גוגל והנציבות לא הגיבו לפרסום. אני מדבר על כך עוד מעט ביומן הערב של רשת ב’ עם רן בנימיני.

גוגל שופינג הוא שירות קניות מקוון עם מנגנון השוואת מחירים, שסוחרים צריכים לשלם כדי להכניס אליו מוצרים, כלומר הוא לא מהווה השוואה אובייקטיבית ובלתי-תלויה של המחירים בשוק. גוגל מקדמת את גוגל שופינג בתוצאות החיפוש שלה, כדי למשוך לשם גולשים שמחפשים מוצרים שונים. נציבות התחרות חוקרת את הנושא מזה שבע שנים, בעקבות תלונות רבות מצד מתחרים של החברה באירופה ובארה”ב.

הנציבות פרסמה בעבר הסבר על סוגיות ההגבלים העסקיים השונות של גוגל שהיא מטפלת בהן, במסגרת שלוש חקירות נפרדות. אחת מהסוגיות היתה “הדרך שבה גוגל מציגה לינקים לשירותי החיפוש הייעודיים שלה בתוך תוצאות חיפוש הווב שלה [תוצאות החיפוש הרגילות, ע”ק]. בנוסף לשירות הדגל של חיפוש ווב, גוגל מפעילה מספר שירותי חיפוש ייעודיים כמו גוגל שופינג, שמתמחה בחיפוש מוצרים […] גוגל מציגה באופן בולט לינקים לשירותי החיפוש המיוחדים שלה בתוך תוצאות חיפוש הווב שלה, ולא מיידעת את הגולשים על היחס המועדף הזה. לאור היחס המועדף של גוגל לשירותים שלה עצמה, סביר יותר שצרכנים לא ישתמשו בשירותים מתחרים שפוטנציאלית רלוונטיים להם יותר”.

עוד טענה הנציבות כי גוגל, שמחזיקה ב-90% משוק החיפוש האירופי, מציבה ומציגה באופן בולט את שירות השוואת הקניות שלה בדפי התוצאות הכלליים בלי קשר לאיכות ההמלצות; מפלה לטובה את גוגל שופינג לעומת שירותים אחרים, שאותם היא מענישה על כללים שונים בעונשים כגון הורדת דירוג; הצליחה לקדם את הגידול של גוגל שופינג וגוגל חיפוש מוצרים בזכות היחס המועדף, לעומת שירות פרוגל, הגלגול הראשון של גוגל שופינג, שלא זכה ליחס מועדף ולא הצליח; וכי הקידום של שירותי גוגל על חשבון שירותים מתחרים פוגע בצרכנים, שלא בהכרח מקבלים את תוצאות השוואת הקניות המתאימות ביותר לשאילתות שלהם, ובמתחרים, שהמניע שלהם לחדשנות יורד מכיוון שגוגל ממילא תקדם את השירותים שלה על חשבונם.

גוגל דחתה בזמנו את ההאשמה, וטענה כי הנציבות מתעלמת מהתחרות מצד קמעונאיות הרשת אמזון ואיביי. החברה ניסתה להגיע לפשרה מספר פעמים עם נציב התחרות האירופי הקודם, חואקין אלמוניה, אך ללא הצלחה. יורשתו, מרגרת’ה וסטגר, מפגינה קו קשוח יותר מול ענקית הטכנולוגיה, אומרים באתר סרצ’אנג’נלנד.

ההומלס שעזר לפצועי מנצ’סטר לא השאיר כתובת למשלוח תרומות » האחראי על האינטרנט בגלצ

מייק אמריקה קאוופיף אגיין

קאוופיף? קובפיפי? נשיא ארה”ב, @RealDonaldTrump, כתב את הפייק-מילה covfefe בציוץ ביקורתי על התקשורת, והיא נכנסה להיסטוריה.

טראמפ משתמש בטוויטר בחוסר אחריות, כשהוא מזיק לחברות, לאנשים פרטיים ולממשלו. מייסד-שותף של טוויטר, אוון וויליאמס, התנצל () על חלקה של טוויטר בעלייתו לשלטון של טראמפ. בהרבה מקומות בעמק הסיליקון לא אוהבים את טראמפ ואת המדיניות שלו – ענקיות הטכנומדיה, ובהן גוגל, אפל, פייסבוק ואמזון, גינו את החלטת טראמפ לפרוש מהסכם פריז העוסק באקלים ובפרט בהתחממות גלובלית.

52 אלף פאונד להומלס הנעלם

דרי רחוב היו בין אלו שסייעו לנפגעי פיגוע הטרור בהופעה של אריאנה גרנדה במנצ’סטר ארינה במנצ’סטר, אנגליה, ב-22/5, שבו נרצחו 22 אנשים ונפצעו 116. אחד מהם, כריס פרקר, שמתגורר ברחוב מזה כשנה, מקבץ נדבות בארינה באופן קבוע. הוא וישן באזור בערב שבו בוצע הפיגוע על ידי סלמן רמדאן עבדי, וסיפר לגרדיאן שהפיצוץ “הפיל אותי לרצפה והתרוממתי, ובמקום לברוח תחושת הבטן שלי אמרה לי לרוץ בחזרה לשם ולנסות לעזור. היו שם אנשים על הרצפה בכל מקום. ראיתי ילדה קטנה… לא היו לה רגליים. עטפתי אותה באחת מחולצות הממתג ואמרתי, ‘איפה אמא ואבא שלך?’ היא אמרה: ‘אבא שלי בעבודה, אמא שלי שם'”. הוא סיפר שסייע גם לאישה שסבלה מחבלות חמורות ברגל ובראש: “היא מתה בידיים שלי. היא היתה בשנות השישים לחייה וסיפרה שהיתה שם עם משפחתה. לא הפסקתי לבכות”.

למחרת הפיגוע פתח בריטי בשם מייקל ג’ונס קמפיין מימון-קהל עבור פרקר באתר גופאנדמי. הוא כתב שם שהסיפור של פרקר “התבלט בעיניי וגרם לי לעשות מאמץ לעזור לאחת מהאוכלוסיות היותר פגיעות בחברה שהפגינה חוסר-אנוכיות ואומץ משמעותיים”. לדבריו, “דרוּת-רחוב בארץ הזאת היא טרגדיה נפוצה, אבל זה לגמרי בלתי מתקבל על הדעת שמישהו שיכול להגיב בצורה כל כך הרואית בכזו סיטואציה מחרידה יצטרך להיות ברחוב. התקווה היא שהקמפיין הזה יתרום לעזור לכריס לצאת מהרחובות, וגם יכיר תודה על מעשיו”.

ג’ונס הציב את יעד הגיוס על אלף פאונד (כ-4600 שקל), אך הפרסום הביא לגיוס של 53,535 פאונד (כ-245 אלף שקל) מ-3781 מממנים ב-11 הימים של הקמפיין עד היום. אחת המגיבות לקמפיין הזדהתה כאמו של פרקר, ג’סיקה פרקר, וכתבה: “היי זה הבן שלי ואני נואשת ליצור קשר איתו, היינו מנוכרים תקופה ארוכה ולא היה לי מושג שהוא דר-רחוב. אני מאוד גאה בו וחושבת שאולי הוא זקוק לי כרגע xx”. בתגובה לתגובות האוהדות של המגיבים האחרים כתבה: “אני לא מאמינה לאהבה והתמיכה שאתם מראים לי ולבן שלי, זה מהמם ומאוד נדיב. […] משהו טוב יצא מכל הטירוף הזה”.

שבוע אחרי השקת הקמפיין, המגייס ג’ונס כבר התמודד עם ספקנים. גולשת בשם מריסה לואו פגשה את ההומלס פרקר ברחוב, הצטלמה איתו וכתבה בפייסבוק: “הוא אמר לי דבר אחד, הוא עדיין הומלס! איך זה שעמודי גופאנדמי הוקמו, אלפים גוייסו אבל הוא עדיין ברחוב?”

“כמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם, העברת 50,000 היא לא סוגיה פשוטה”, כתב ג’ונס בעדכון למממנים, “ודורשת התייחסות מהרו”ח ומעו”דים, כמו גם מעובדי רווחה שעובדים עם דרי-רחוב ומכירים את כריס באופן אישי”. הוא הסביר שגופאנדמי גם לא מאפשרים לו להוציא חלק מהסכום ולתת אותו לפרקר. “אנחנו נפגשים עם כריס עכשיו לדון איך להתקדם ואם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות במקום להעביר את הכספים”. הוא גם פרסם סרטון של מפגש שלו עם פרקר, שבו ההומלס מודה לתורמים.

https://www.youtube.com/watch?v=-O4pCmcRmmU

ביום חמישי כתב ג’ונס על הביקרות שהושמעה בנוגע אליו ולקמפיין, וטען כי “רוב חוסר שביעות הרצון מגיע מאלו שלא תרמו אבל אני מאמין שיש לזה השפעה על אנשים שכן, אז חשתי שזה חשוב לענות על כל מה שאני יכול”. הוא הזכיר שהקמפיין נפתח עם יעד של 1000 פאונד לעזור לכריס בטווח הקצר, והגיע ל-52 אלף פאונד, מה שסיבך את העניינים. עוד כתב ג’ונס:

אני רוצה להזכיר לכולם שכריס הוא אדם פגיע שבטווח של קצת יותר מ-8 ימים נאלץ להתמודד עם מתקפת טרור שבה מבוגרים וילדים נהרגו ונפצעו, איחוד עם אמו, סיקור עיתונאי חסר תקדים, האחריות וההשלכות של 10ות אלפי פאונדים שנתרמו לו, וכל זה בעודו תוהה איפה יאכל את הארוחה הבאה שלו או איפה ישהה בלילה.

ג’ונס סיפר שהציע מודל של קרן עם חמישה נאמנים, הוא מצד הקמפיין והתורמים, עו”ד, רו”ח, עובד רווחה שעובד עם דרי-רחוב ומומחה לתמיכה בדרי-רחוב. הוא הוסיף שגופאנדמי הסכימו לשחרר סכום קטן מהתרומה לטובת כיסוי צרכיו המידיים של פרקר, אלא שהוא נתקל בבעיה: “עם זאת לא הצלחתי ליצור איתו קשר היום.. עד שיווצר קשר ונגיע למסקנה משביעת רצון עם כריס, סביר להניח שתראו אותו ברחובות. המטרה הסופית שלנו היא שכריס ירד מהרחובות לצמיתות ויקבל הזדמנות שניה להצליח. מחשבה לטווח קצר יכולה להזיק מאוד”.

ג’ונס עדיין לא מצא את פרקר. בראיון לבאזפיד שהתפרסם היום סיפר ג’ונס: “הבעיה שיש לנו עכשיו היא שהוא לא אומר איפה הוא הולך להיות, הוא לא מגיע למקומות שבהם הוא אומר שהוא יהיה. ואני מנסה לארגן את כל זה מהצד השני של המדינה”. בעמוד הראשי של הקמפיין עדכן ג’ונס: “בעוד הקמפיין הזה אינו בקשר עם כריס כרגע, אני עושה מאמצים לאתר אותו דרך עיתונאים שדיווחו על הסיפור. ברגע שיאותר, אני אעדכן את הקמפיין בהתאם. במקרה שלא יתאפשר ליצור קשר, כל התרומות יוחזרו”.

---

---

• מה זה פה?

  חדר 404 של עידו קינן הוא מגזין תרבות דיגיטלית, טכנולוגיה וחיי רשת. הקליקו למידע נוסף »

  Room 404 by Ido Kenan is an Israeli based digital culture magazine. Click for more info in English »

• רוצה להפיק פודקאסט?

  

• המלצת סייברסייבר (מ)

  

• פרנסה

  

• לאחרונה בחדר 404

  • ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
  • ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • איך מדרגים בעברית?
  • שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
  • זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
  • ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
  • פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
  • תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
  • זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
  • מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ

•