רמי לוי ואיסורי פרסום ישראל מדברת עם ערבים ברשת ️ הולכים ונהנים רבע לדיגיטל

שיחה עם יונתן גונן ממשרד החוץ על איך מדינת ישראל מדבררת את עצמה לעולם הערבי | ראיון עם מירון פרל על כיצד אפליקציית Sidekix הופכת הליכה מוכוונת מטרה לחוויה תיירותית | ולמה חוקי איסור הפרסום כל כך מיושנים, נשאל בעקבות איסור הפרסום על זהותו של העצור רמי לוי וחובת הפרסום של שמו באתר הבורסה

להאזנה לתוכנית

ישראל מדברת עם ערבים ברשת

---

---

האלבום החדפעמי של וו טאנג קלאן למכירה פומבית מרמים בבייסבול עם אפל וואץ’ האחראי על האינטרנט בגלצ

להאזנה לתוכנית

מי עדיין קונה דיסקים, ועוד במיליון דולר?

האלבום הכפול של וו טאנג קלאן, Once Upon a Time in Shaolin, עומד למכירה פומבית באיביי. ההצעה הראשונה עמדה על $251,800, וכרגע, ארבעה ימים אחרי תחילת המכירה, ההצעה הגבוהה ביותר היא $1,000,700. זה רק חצי ממה ששילם הבעלים הנוכחי של האלבום, מרטין שקרלי.

“במשך שנים קידמנו את הרעיון שמוזיקה היא אמנות, ובכל זאת היא לא מקבלת את אותו היחס כמו אמנות במובן של הערך שלה, במיוחד בימינו כשהיא עברה פיחות והצטמצמה כמעט עד לנקודה שצריך לחלק אותה בחינם”, אמר ריזה, אחד מחברי הלהקה, עם יציאת האלבום. כדי להתמודד עם הפיחות בערכה של המוזיקה בעידן השכפול וההפצה הדיגיטליים, הלהקה הוציא את האלבום הזה, שהוקלט לאורך שש שנים, בעותק אחד בלבד – שני דיסקים באריזה מהודרת עם תחריטי מתכת. הלהקה העמידה את האלבום למכירה פומבית, ושקרלי קנה אותו ב-2 מיליון דולר.

שקרלי נודע לשמצה כשחברת התרופות שלו, טיורינג פרמסוטקלז, הקפיצה מחיר של תרופה לטיפול בטוקסופלזמוסיס מ-13.50 ל-750 דולר לטבליה. בסוף 2015, כשנעצר בחשד להונאות בניירות ערך, היו שתהו אם רשויות האכיפה ישימו ידיהן על האלבום על ידי החרמה או חילוט. ה-FBI בניו יורק איכזב את המעריצים כשצייץ בטוויטר כי “אין צו החרמה במעצרו של מרטין שקרלי היום, מה שאומר שלא החרמנו את האלבום של וו טאנג קלאן”.

שקרלי הבטיח שיזרים את האלבום ברשת אם דונלד טראמפ ינצח בבחירות לנשיאות ארה”ב, עמד במילתו והשמיע חלקים ממנו.

בעמוד המכירה הפומבית כתב שקרלי: “החלטתי לרכוש את האלבום הזה כמתנה לוו טאנג קלאן על התוצר המוזיקלי האדיר שלהם. במקום [הכרת תודה] קיבלתי לעג מלפחות אחד מחברי הלהקה (הכי פחות אינטליגנטי), והעולם בכללותו לא הצליח להבין את המטרה שלי בהצבת ערך משמעותי למוזיקה. […] בכל רגע נתון אני עשוי לבטל את המכירה הזאת ואני עלול אפילו לשבור את האלבום בתסכול” – איום שהוא כבר השמיע לא אחת.

המכירה מתוכננת להיסגר ביום שישי הקרוב.

Think Different

הניו יורק יאנקיז והבוסטון רד סאקס, שתי קבוצות כדור-בסיס (בייסבול) עם היסטוריה של טינה, הסתכסכו סביב “גניבת סימונים”, חשף הניו יורק טיימס.

הסימונים הם אלו שהתופס עושה באמצעות אצבעותיו, וכך מודיע לזורק איזו זריקת כדור לבצע. “גניבת סימונים” היא הפענוח של הסימונים של היריב והעברת המידע לחובט, כדי שיוכל להתכונן לזריקה שהוא עומד לקבל. הסאקס פיענחו את הסימנים של היאנקיז, טוענים בקבוצה הניו יורקית, באמצעים לא כשרים: אפל וואץ’. חבר צוות בסאקס צפה בשידורים של המשחק, פענח את הסימנים על ידי השוואתם לזריקות שבוצעו אחריהם ושלח דיווח, שחבר בצוות המאמנים של הקבוצה קרא באפל וואץ’ שלו ב-dugout (הספסל של הקבוצה). זה העביר את המסר לאחד השחקנים בספסל, שסימן לשחקנים על המגרש איזו זריקה עומדת להתבצע. הרד סאקס הודו ואמרו שהיאנקיז גנבו סימנים באמצעות מצלמת טלוויזיה, טענה שהיאנקיז דחו.

קומישינר המייג’ור ליב בייסבול, רוב מנפרד, מתייחס לפרשת גניבת הסימונים של הרד סאקס (וידאו: רויטרס)

גניבת סימנים אינה אסורה, אבל אסור לעשות אותה באמצעים טכנולוגיים – אפילו לא משקפת. רחביה ברמן, מומחה לספורט אמריקאי, סיפר לנו בתוכנית שבסוף המאה ה-19, קבוצת בייסבול גנבה סימנים באמצעות שימוש בטכנולוגיה ותיקה הרבה יותר – טלגרף מאולתר. גנב הסימונים פענח את הסימונים, ובאמצעות כבלים, שנפרסו מתחת לאדמה ממקום התצפית שלו לבסיס השלישי במגרש הביתי של הקבוצה, שלח פולסים של זרם חשמלי לרגליו של המאמן בבסיס השלישי. לפי מספר הפולסים ידע המאמן איזו זריקה תתבצע. התכסיס נחשף כששחקן מקבוצה מתחרה גילה את הכבל, לפי גירסאות שונות כשחפר במקום כדי להבין מדוע למאמן יש טיק מוזר ברגל, או כשמעד על הכבל ונפל.

---

---

ארכיון “ישראל היום” הדיגיטלי שנעלם מאתר העיתון זמין עכשיו באתר הספריה הלאומית

הספרייה הלאומית פתחה באתרה גישה לארכיון הדיגיטלי המלא של “ישראל היום”, בעקבות היעלמות הארכיון מאתר “ישראל היום”.

ידיעות אחרונות היה הראשון לדווח השבוע על היעלמות רוב הארכיון הדיגיטלי של “ישראל היום” – עשור שלם של גליונות נעלם, רובו המוחלט גליונות בעריכת העורך המייסד עמוס רגב, וכחודש וחצי גליונות של העורך הראשי החדש בועז ביסמוט. באתר נותרו רק הגליונות מאמצע יוני והלאה. בעיתון הסבירו שהתקלה נובעת ממעבר לשרתים חדשים, ושהארכיון צפוי לחזור בימים הקרובים.

הספרייה הלאומית מחזיקה בארכיון דיגיטלי מלא של העיתון, כמו גם של העיתונים האחרים שיוצאים בארץ. אולם הגישה אליהם מוגבלת, כפי שנכתב באתר הספרייה: “העיתונים נגישים מתוך בניין הספרייה הלאומית בלבד. החיפוש מאפשר לאתר כותרים בלבד”. היום החליטו בספרייה לפתוח את הגישה לארכיון המלא של ישראל היום גם מחוץ לכתליה.

פתיחת הגישה מחוץ לבניין הספרייה כרוכה בהשגת אישור מבעל זכויות היוצרים – המו”ל, במקרה הזה. שאלתי את דוברות הספרייה הלאומית על כך, ומהספרייה נמסר כי “ישראל היום, כמו כל העיתונים בישראל, מופקד ונשמר מדי יום בספרייה הלאומית. על פי החוק, ניתנת לציבור הרחב גישה חופשית לכל העיתונים בבניין הספרייה, בשעה שפתיחתם והנגשתם ברשת מחייבת אישור של בעל הזכויות והמוציא לאור. עיתון ישראל היום אישר להנגיש את גיליונותיו ברשת והעיתון ישאר פתוח לציבור באתר הספרייה. אנו מקווים כי גם העיתונים האחרים ילכו בדרך זו”.

היוזמה להעלות היתה של הספרייה או של העיתון?
“העיתונים של ישראל היום נמצאים באתר הספרייה כבר שלוש שנים. פתחנו את הגישה אליהם אחרי שקראנו שיש לאתר שלהם בעיה טכנית. הספרייה נוהגת כך גם במקרים אחרים”.

עוד בנושא:

עשור הפרו-נתניהו של עמוס רגב נעלם מארכיון הדיגיטל של “ישראל היום”, שהצטמצם לחודשיים וחצי של ביסמוט

מתי נעלמו הגליונות בעריכת עמוס רגב מארכיון הדיגיטל של “ישראל היום”? הגירסה הרשמית היא המעניינת ביותר

* הפוסט עודכן לאחרונה ב-17:54

מתי נעלמו הגליונות בעריכת עמוס רגב מארכיון הדיגיטל של “ישראל היום”? הגירסה הרשמית היא המעניינת ביותר

מהארכיון הדיגיטלי של ישראל היום נעלם עשור שלם של גליונות, רובם המוחלט בעריכתו של העורך המייסד עמוס רגב, וכשישה שבועות של גליונות מהקדנציה של העורך הראשי החדש, בועז ביסמוט, ונותרו חודשיים וחצי של גליונות ביסמוט. דיווחתי על כך אתמול, וציטטתי תאוריות קשר, שלפיהן הארכיון הועלם בסמוך לפרסום מועדי השיחות של רה”מ בנימין נתניהו עם העורך דאז רגב ובעליו שלדון אדלסון, כדי להקשות על עיתונאים ואחרים לחטט בארכיון ולמצוא קשר בין כותרות העיתון לבין השיחות שהתקיימו ערב לפני פרסומן. בישראל היום הסבירו בתגובה רשמית שההסרה נבעה מבעיות טכניות, ושהגליונות הנעלמים ישובו בקרוב.

עורך הדעות של פובליציסט ישראל היום, דרור אידר, התעמת איתי לגבי העובדות בדיווח שלי, ופוסט זה מכיל את המידע שהצלחתי להשיג לגבי מועד הסרת הגליונות מהארכיון. תיקנתי והתנצלתי על הטענה שפרסמתי בפייסבוק, שלפיה הארכיון הוסר מיד לאחר חשיפת מועדי השיחות, מאחר שלא היה לי מידע על כך אלא רק על מועד הדיווח של הגולשים שגילו שהארכיון נעלם. תאוריות קשר מתבססות במקרה הטוב על ראיות נסיבתיות, וזו גם הסיבה שמלכתחילה סיווגתי אותן כתאוריות קשר. אבל לפי הגירסה הרשמית של ישראל היום, הגליונות נעלמו מהארכיון אחרי פסיקת בג”ץ לחשוף את מועדי השיחות, ולפני שנתניהו מסר את המידע.

בתגובה לפרסום בפייסבוק שלי, שבו כתבתי “כמו במותחן של אגאתה כריסטי, השרת עשה את זה”, כתב אידר: “אתה באמת מאמין לזה? כל שטות קונספירטיבית שידביקו לישראל היום תתאים לדעות הקדומות שלך. כבר מספר חודשים יש בעיה עם הארכיון. כל האתר עובר בדיקה ותיקון. מחליפים שרתים כדי שלא תקרינה תקלות כאלה. ולא רק שרתים, אלא מבקשים לשדרג את המדיה הדיגיטלית. אני עצמי לא מצאתי פעמים רבות חומרים והתלוננתי. אבל אתה חי ברומן של אגאתה כריסטי. כנראה לא רק בנושא הזה”. עוד ציין בדיון כי “העלית שקר (הארכיון לא נפל ‘מייד’ לאחר פרסום השיחות. זאת בעיה ארוכה מאוד שמנסים לטפל בה) ואז אמרת שיש כל מיני תיאוריות ביחס לשקר. יפה. אינך פובליציסט, אלא מדווח. אם העלית את השקר ועוד המלצת עליו בחצי קריצה כמותחן של אגאתה כריסטי, חזקה עליך שאופי הדיווח שלך מוטה גם בנושאים אחרים”.

הכחשתי שהשתמשתי במילה “מיד” בידיעה שלי. אידר הפנה את תשומת לבי לכך שכן השתמשתי בה, בשיתוף של הידיעה בפייסבוק של חדר 404:

עשור הפרו-נתניהו של עמוס רגב נעלם מארכיון הדיגיטל של “ישראל היום”, שהצטמצם לחודשיים וחצי של ביסמוט, מיד אחרי חשיפת מועדי השיחות של רגב ואדלסון עם רה”מ. בישר”ה מכחישים קונספירציה: “מעבר לשרתים חדשים. בימים הקרובים הארכיון המלא יופיע”.

בעקבות הערתו של אידר מחקתי את המשפט הזה והוספתי תיקון:

[תיקון 6.9.2017] במקור כתבתי כאן שהארכיון נעלם “מיד אחרי חשיפת מועדי השיחות של רגב ואדלסון עם רה”מ”, טענה שלא כתבתי באייטם עצמו, שם ציינתי רק שגולשים דיווחו על ההיעלמות אתמול. בעקבות הערה של דרור אידר, עורך הדעות של העיתון, ומאחר שאין לי מידע לגבי המועד המדויק של היעלמות הארכיון, הסרתי את הטענה.

הטיימליין

“אם זה לא קרה ‘מייד’ אחרי פרסום השיחות, אלא בעיה ארוכת חודשים (ואפילו שנים) שנמצאת בטיפול רציני – כי אז אין לך ידיעה אלא קונספירציה התואמת את הלכי הרוח בקרב שונאי העיתון. לשם אתה מבקש להשתייך?”, שאל אותי אידר.

אז מתי הוסר הארכיון, והאם זה היה בסמוך לפרסום מועדי השיחות? הטיימליין הרלוונטי: העיתונאי רביב דרוקר מחדשות 10, שהגיש ב-2015 בקשת חופש המידע לקבלת מועדי השיחות, ערער ב-10.2016 לביהמ”ש העליון על פסיקת המחוזי נגדו. פסיקת בית המשפט העליון, שחייבה את נתניהו למסור את מועדי השיחות, ניתנה ב-7.8, נתניהו דיווח בפייסבוק על מספר השיחות ב-31.8, ומסר לעיתונאי רביב דרוקר את רישום מועדי השיחות ב-3.9.

עמיחי אתאלי דיווח אתמול (5.9) ב”ידיעות אחרונות” על הקשר בין מועדי השיחות לכותרות ישראל היום, וציין כי “החל מהשבוע הסיר ‘ישראל היום’ את ארכיונו מהאינטרנט, והקשה על גישה לשעריו מהשנים הללו [שבהן התקיימו השיחות]. עוד בשבוע שעבר פעל הארכיון כרגיל, והיה נגיש לכולם” (לא ידעתי על הפרסום הזה כשכתבתי את הידיעה שלי). “החל מהשבוע” זה בין ה-3-5/8, ימים ספורים לפני פסיקת בג”ץ.

“כבר לפני כמה שבועות העלימו את מרבית השנים מהארכיון, אבל היה אפשר לגשת אליהם דרך קישור ישיר”*, אמר לי אורן פרסיקו מ”העין השביעית”. הפעם האחרונה שפרסיקו הצליח לגשת לגליונות, שכעת אינם נגישים, היתה ב-6.8, יום לפני פסיקת בג”ץ.

לפי דרור אידר, כאמור, “כבר מספר חודשים יש בעיה עם הארכיון”. מספר חודשים זה לכל המאוחר תחילת 7.2017 (או מוקדם מכך), בשלב שהעתירה של דרוקר ממתינה להתברר ואין עדיין פסיקה.

אבל לפי תגובת דוברת ישראל היום, שנמסרה אתמול אחה”ץ, “בשל מעבר לשרתים חדשים, כבר לפני כשבועיים, חלק מהארכיון עדיין לא עלה לאתר. אנו מעריכים שכבר בימים הקרובים הארכיון המלא יופיע לטובת כל המעוניין בכך”. מקנספרי הקונספירציות ישמחו לשמוע ש”לפני כשבועיים” מתאריך מתן התגובה זה בסמוך ל-22/8 – כשבועיים אחרי פסיקת בג”ץ, כשבוע לפני שנתניהו חשף את מספר השיחות וכשבועיים לפני שחשף את המידע המלא על מועדי השיחות.

__________________________________
* הקישור הישיר שפרסיקו הזכיר מכיל משתנה של תאריך הגליון. שינוי התאריך בקישור איפשר לו לגשת לגליונות ישנים שלא היו נגישים מעמוד הבית של הארכיון הדיגיטלי. “לוחם צדק אלמוני” סיפר היום לחדר 404 שנזכר שברוטר.נט מפרסמים מדי בוקר לינק לגיליון הדיגיטלי של אותו יום (אותו לינק שפרסיקו דיבר עליו), והציע לבדוק אם הוא מאפשר גישה לגליונות החסומים. מבדיקה ראשונית נראה שהוא מאפשר כעת להיכנס לכל גליונות 2017. הנה הקישור – משתנה היום נרשם בארבע ספרות, ומשתני החודש והיום בשתי ספרות כל אחד:
http://digital-edition.israelhayom.co.il/Olive/ODn/Israel/Default.aspx?href=ITD%2F[YEAR]%2F[MONTH]%2F[DAY]

עשור הפרו-נתניהו של עמוס רגב נעלם מארכיון הדיגיטל של “ישראל היום”, שהצטמצם לחודשיים וחצי של ביסמוט

גליונות “ישראל היום” מאז הקמת העיתון ועד לאמצע יוני השנה, וכל הכתבות שפורסמו בהם, אינם נגישים עוד בארכיון הדיגיטלי של העיתון. עם היעלמו של העשור שבעריכת העורך המייסד עמוס רגב, נותרו בארכיון רק חודשיים וחצי של היומון תחת עורכו החדש, בועז ביסמוט.

הארכיון הדיגיטלי של “ישראל היום” נתן לגולשים גישה לעותקים דיגיטליים מלאים של כל גליונות הפרינט מאז הקמת העיתון. היום גילו מספר גולשים שהארכיון נעלם ברובו, מהגליון הראשון ב-30.7.2007 ועד גליון 13.6.2017. כעת נגישים בו רק הגליונות של 14.6.2017 ועד היום.

יובל בר כתב היום בפייסבוק: “אז עיתון מסויים הסיר את הארכיון שלו מהרשת. רוצים לנחש מי?” ג’ון בראון, פעיל שמאל שמרבה להשתמש בצילומסכים מעיתונים ובהם ישראל היום במסגרת כתיבתו, צייץ בטוויטר: “אני לא מוצא בארכיון ישראל היום במהדורה המודפסת שום דבר מלפני ה1.1.2017, מישהו יודע למה? זה עדיין נמצא באתר אבל הקישורים שבורים”.

מה הם מנסים להסתיר מתוכן העיתון בסמוך למועדי השיחות שרביב דרוקר כנראה עוד לא שם לב אליו? עכשיו זה הפך להיות הרבה יותר מעניין

— Ido skalon (@idoskalon) September 5, 2017

מגיבים אצל השניים שיערו שיש קשר בין הסרת הגליונות ועיתוייה לבין חשיפת מועדי השיחות בין ראש הממשלה בנימין נתניהו עם העורך הראשי לשעבר של העיתון, עמוס רגב, ועם בעליו, שלדון אדלסון. “כנראה כדי שלא יוכלו לעמת אותם עם תכנים ישנים שהם העלו לטובת מקורבים לעיתון הנ”ל”, הגיב מתן ספיר. “מה הם מנסים להסתיר מתוכן העיתון בסמוך למועדי השיחות שרביב דרוקר כנראה עוד לא שם לב אליו? עכשיו זה הפך להיות הרבה יותר מעניין”, הגיב עידו סקלון. תאוריה זהה פורסמה בדיווח הלא-חתום של וואלה ברנז’ה על היעלמות הארכיון.

העיתונאי רביב דרוקר, שנאבק כשנתיים בבית המשפט כדי לקבל את מועדי השיחות במסגרת חוק חופש המידע, בדק את הכותרות שהופיעו למחרת אותן שיחות והראה כיצד הן הועילו לנתניהו – מה שעשוי להיתפש כראייה נסיבתית לכך שהשיחות נועדו לקדם את האג’נדה של רה”מ בעיתון שהוקדש לו. עם היעלמות הארכיון, יקשה עליו ועל עיתונאים אחרים לבצע תחקיר כזה בנוחות מהאינטרנט, והם ייאלצו לחטט בארכיוני נייר בספריה הלאומית, בבית אריאלה וכדומה.

חשיפת רביב דרוקר: כותרות בישראל היום שקידמו את האג'נדה של רה"מ נתניהו פורסמו גם למחרת שיחותיו עם אדלסון ועמוס רגב

— עידוק (@idokius) September 3, 2017

התאריכים מחזקים את תאוריית הקשר הזאת. העורך הראשי החדש של העיתון, בועז ביסמוט, שכבר הספיק לחרוג מהקו של קודמו ולפרסם כותרת ראשית ביקורתית כלפי נתניהו, נכנס לתפקידו בסוף אפריל, והארכיון זמין מאמצע יוני – כלומר, כל מורשת רגב, והשבועות הראשונים של ביסמוט, אינם נגישים לגולשים.

בישראל היום טוענים שמדובר בעניין טכני. דוברת העיתון מסרה כי “בשל מעבר לשרתים חדשים, כבר לפני כשבועיים, חלק מהארכיון עדיין לא עלה לאתר. אנו מעריכים שכבר בימים הקרובים הארכיון המלא יופיע לטובת כל המעוניין בכך”.

אפל חוסמת באיראן זיהוי ממציא ביטקוין לפי כתביו מבקר גוגל הועף מארגון במימונה רבע לדיגיטל

להאזנה לתוכנית

משולחנו של סטושי נקמוטו

ממציא המטבע הקריפטוגרפי ביטקוין מכנה את עצמו סטושי נקמוטו, אבל מדובר כנראה בשם בדוי שמאחוריו מסתתר אדם או קבוצת אנשים. במהלך השנים היו מספר פרסומים שטענו שחשפו את זהותו, אולם אלו לא הביאו ראיות חד-משמעיות, וזהותו של מיליארדר-הביטקוין עדיין סודית.

בלוגר בשם אלכסנדר מיוז טוען כעת שארגון הביון האמריקאי NSA פיצח את זהותו של סאטושי נקמוטו באמצעות סטיילומטריה – מציאת טביעת האצבע הכתיבתית של של נקמוטו, מתוך טקסטים שכתב בפורומים של ביטקוין ובהתכתבויות אימייל עם מפתחי ביטקוין שפרסמו אותן בפומבי, לקורפוס הטקסטים העצום של NSA, התכתבויות מקוונות פרטיות שנאספו באמצעות ציתות לתעבורת רשת במסגרת הפעילות השוטפת של הארגון. לדברי מיוז, המקור שסיפר לו על כך לא מסר לו את זהותו של נקמוטו. לדברי מיוז, היו גם גורמים אחרים שניסו שיטה זו, אולם להם אין את כוח החישוב הדרוש ואת מאגרי הטקסטים הדרושים להשלמתה.

דיברנו על סטיילומטריה עם ד”ר אורן צור מהמחלקה להנדסת תוכנה ומערכות מידע באוניברסיטת בן גוריון. לדבריו, גם אנשים שינסו במודע להסתיר את זהותם בטקסט שהם כותבים יתקשו לעשות זאת ולהערים על מערכות הלמידה העמוקה, שמאתרות את טביעת האצבע בין השאר בשימוש במילות יחס וקישור.

להזמין מונית באיראן

לאור הסנקציות האמריקאיות על איראן, אפל הסירה מהאפסטור אפליקציות של מפתחים איראניים. שר התקשורת הטרי של איראן, מוחמד-ג’וואד אזרי ג’הרמי, יצא נגד המהלך ואמר שיטפל בכלים משפטיים, וגם סיפר על מגעים להסרת החסימה שאיראן מפעילה על יוטיוב וטוויטר (שהוא עצמו מצייץ בה, כנראה באמצעות VPN, כמו מנהיגים ואזרחים איראנים רבים).

השר ג’הרמי צייץ: “אף אחד אינו מסכים עם סגירת המרחב הווירטואלי, כי זה לא יהיה חכם. הממשלה מעוניינת להרחיב את הגישה של העם למרחב הווירטואלי, תוך שמירה רצינית על התרבות” וקינח בההשתג האורווליאני “#חירות_אחראית” (#آزادی_مسولانه). אומת הרשת האיראנית הזכירה לג’הרמי את חלקו בציתות לשיחות של אזרחים במהלך המהפכה הירוקה ב-2009 בפרט, ואת הפגיעה של המשטר בזכויות האדם בכלל. אחד המצייצים לעג להשתג וכתב: ”חירות אחראית: אתם חופשיים לגשת למרחב הווירטואלי, אנחנו נפרק לכם את הצורה באחריות”.

דיברנו על כך עם ד”ר תמר עילם גינדין מהמרכז האקדמי שלם בירושלים ומרכז עזרי באוניברסיטת חיפה. את הטור המלא שלה על המאבק בין שר התקשורת האיראני ג’הרמי, מנכ”ל אפל טים קוק ואומת הרשת האיראנית אפשר לקרוא כאן.

כמה עולה ביקורת נגד גוגל?

בארי לין, מנהל יוזמת Open Markets בארגון המחקר New America, פרסם ביוני הודעה לעיתונות באתר הארגון שבה בירך את הרגולטור האיחוד-אירופי על הקנס בן ה-2.4 מיליארד אירו שהטיל על גוגל בגלל פגיעה בתחרות, וקרא לרגולטורים האמריקאים לנהוג באופן דומה. זה הרגיז מאוד את אריק שמידט, יו”ר אלפבית, חברת האם של גוגל, והוא הביע את כעסו בפני נשיאת ניו אמריקה, אן-מרי סלוטר.

הכעס של שמידט מובן, אבל למה שלניו אמריקה יהיה אכפת ממנו? כי מאז הקמת הארגון ב-99′, הוא קיבל מגוגל/אלפבית, משמידט (שהיה היו”ר שלו עד 2016) וממשפחתו של של שמידט יותר מ-21 מיליון דולר. יומיים אחרי פרסום ההודעה, סלוטר זימנה את לין לשיחה ואמרה לו שהוא והיוזמה שלו יצטרכו לעזוב את ניו אמריקה. לין סיפר לניו יורק טיימס על הלחצים של גוגל והכוח שלה על הארגון, וכשהכתבה התפרסמה בשבוע שעבר, סלוטר פיטרה אותו באותו יום מהארגון, על יוזמתו ועשרת עובדיה – פיטורים שהיא תלתה בהתנהגותו הבלתי קולגיאלית והבלתי שקופה. לין מנסה להקים כעת ארגון עצמאי, ואת הכסף כנראה לא יגייס מגוגל.

גוגל משקיעה רבות בשתדלנות ובמימון גופי מחקר – במחצית הראשונה של 2017 הוציאה גוגל 9.5 מיליון דולר על שתדלנות, סכום עצום וכמעט נטול מתחרים, ותרמה ל-170 ארגוני מחקר, עלייה משמעותית לעומת 45 הארגונים שקיבלו ממנה כסף ב-2010, לפי הטיימס. מארק רוטנברג, נשיא EPIC, ארגון שפועל לקידום פרטיות אלקטרונית ואינו מקבל מימון מגוגל וחברות אחרות, אמר לטיימס שהכסף של גוגל בארגוני המחקר מצליח בשנים האחרונות להנמיך, אם לא להשתיק, ביקורת על החברה. לדבריו, “יש פחות ופחות ארגונים שמוכנים לדבר על הפעילויות של גוגל שמסכנות את הפרטיות המקוונת. הארגונים שאמורים לדבר לא עושים זאת”.

---

---

שר התקשורת האיראני נגד מנכ”ל אפל, ואומת הרשת נגד שניהם מהנעשה באיראן

---

---

ב-20 באוגוסט הושבע מֹחַמַּד-גַ’וָאד אָדַ’רִי [אזרי] גַ’הְרֹמִי כשר התקשורת בממשלתו החדשה של חסן רוחאני. אזרי ג’הרמי הוא השר הצעיר ביותר בהיסטוריה של הרפובליקה האסלאמית, והשר הראשון שנולד אחרי המהפכה האסלאמית. טרם יבשה הדיו על כתב המינוי שלו, וכבר פרץ הסקנדל הראשון בתחום אחריותו: אפל הסירה מהאפסטור שלה אפליקציות של מפתחים איראנים, שנועדו לשימוש בתוך איראן.

איראן היתה ועודנה שרויה בחרם בינלאומי. הסכמי הגרעין אמנם התניעו תהליך של הסרת החרם, אבל ההסרה היא הדרגתית וחברות בינלאומיות עדיין אינן קופצות על השוק האיראני הבלתי יציב. קולין אנדרסון, מומחה למדיניות-אינטרנט ויחסי חוץ מאוניברסיטת פנסילבניה, מדגיש שמאז חתימת הסכמי הגרעין לא השתנה הרבה מצד ארה”ב, ורוב הסחר עם איראן עדיין אסור. רוב השיפור במצבה של איראן חל ועתיד לחול בשל הסחר עם מדינות אירופה ומדינות אחרות בעולם, שחרב החרם האמריקאי הוסרה מעליהן. העם האיראני כמובן מאוכזב מתוצאות החרם.

אחת ממשמעויות החרם היא שהזרמת כסף לתוך איראן וממנה החוצה עדיין בעייתית, גם מבחינה משפטית וגם מבחינה טכנית. חברות האשראי הבינלאומיות המובילות, כמו ויזה ומסטרקארד, עדיין אינן מנפיקות כרטיסי אשראי בינלאומיים לאיראנים. כרטיסי האשראי הבינלאומיים שאפשר כעת להשיג באיראן הם של חברות סיניות וקוריאניות, ואינם מכובדים ברוב אתרי הסחר הבינלאומיים ובתי העסק במדינות אחרות.

Well, the million-dollar ride-hauling company, Snapp, lost its iOS app on the @AppStore as well. Time to take action or still conservative? pic.twitter.com/XP4Ck83vim

— MAHDI TAGHIZADEH (@mahdi) August 24, 2017

האיסור החשוב ביותר בחרם הוא שאסור לכסף לעבור לתוך איראן והחוצה מאיראן – בפברואר הורתה אפל למפתחים האיראנים להסיר מאפליקציותיהם כל אפשרות תשלום כדי למנוע כניסת כסף איראני לארה”ב. לפיכך, האפליקציות התוך-איראניות של המפתחים האיראניים – ביניהן אלו המקבילות לגטטקסי, אמזון וגרופון – משתמשות בשירות העברות בנקאיות בין חשבונות איראנים, שאפרכּ, שנפתח באיראן בעקבות הסנקציות, וכן במזומן ובדרכים אחרות, כך לפי הניו יורק טיימס. לכאורה אין הפרה של החרם, כי הכסף נשאר בתוך המדינה, בין אזרחים ובעלי עסקים, משפר את חיי הפרט ואת העסקים ואינו קשור לממשלה.

אז למה בכל זאת הן הוסרו? כי חרם. בהודעה שאפל שלחה למפתחים האיראנים, שאת אפליקציותיהם הסירה, כתבה החברה: “בהתאם לכללי הסנקציות האמריקאיות, האפסטור לא יכולה לאחסן, להפיץ או לעשות עסקים עם אפליקציות או מפתחים שמקושרים לארצות מסויימות שנמצאות תחת חרם אמריקאי”.

הדבר עורר את זעמם של המפתחים בפרט ושל העם האיראני בכלל: האפליקציות שירתו את העם, לא את הממשלה. לא עבר כסף בין איראן לבין העולם שבחוץ. רוב הציוצים בסולמיתג #StopRemovingIranianApps זועמים, ובצדק, על הפרת זכויות הלקוח, על כך שיישום זה של החרם מתמקד בעם, המדוכא גם כך, ולא בממשלה. נכון שאפל אינה סוחרת עם איראן, אבל אייפונים מוברחים מהווים כ-11% משוק התקשורת של איראן, לפי ציוץ של שר התקשורת החדש מוחמד-ג’וואד אזרי ג’הרמי.

If the U.S. sanctions are meant to target anyone to put a political pressure, we, startups and end-users, are not the players of this game!

— MAHDI TAGHIZADEH (@mahdi) August 30, 2017

גם כאשר מנכ”ל אפל טים קוק צייץ ב-26.8 ש”לכולם מגיעה גישה שווה לחינוך מצוין”, רוב התגובות כללו את הסולמיתג הנ”ל, ומשפטים כגון “לכולם – חוץ מאשר לאיראנים” או “אבל לאיראנים לא מגיע אפילו לתפוס מונית”.

הדבר המעניין יותר מבחינתי היה הציוצים בפרסית, ובפרט התגובות לתגובתו של שר התקשורת, שאמר שיטפל בהסרת האפליקציות בדרכים משפטיות. רבות מהתגובות הזכירו לו שאל לו לדבר על זכויות אזרח וזכויות לקוח, כשהוא היה מעורב בציתותים לשיחות של אזרחים במהלך המהפכה הירוקה ב-2009, שלא צלחה. תגובות אחרות תקפו את גילו הצעיר ואת חוסר הניסיון וחוסר ההשכלה שלו, ובאופן כללי את המשטר שפוגע בזכויות אדם הרבה מעבר לזכות להזמנת מונית או לקניות בקליק.

IT should be used for making human life better and comfortable not a tool for discrimination between countries.#StopRemovingIranianApps

— MJ Azari Jahromi (@azarijahromi) August 25, 2017

אגב, טוויטר, כמו פייסבוק ויוטיוב, חסום באיראן מאז 2009, אבל רוב בכירי המשטר, כולל שר החוץ מחמד-ג’ואד ט’ריף [זריף], הנשיא חסן רוחאני והמנהיג הדתי עלי ח’אמנהא’י, מתחזקים חשבונות טוויטר פעילים. גם הם, כנראה, כמו רוב האיראנים, גולשים דרך VPN (פרוקסי) באירופה או בארה”ב. לכן מוזר היה לראות בעיתונות את הודעתו של שר התקשורת יום לאחר השבעתו, שהוא פצח במגעים עם טוויטר להסרת החסימה, ואולי גם יוטיוב, אם אלו יסכימו לסינון תכנים “בלתי מוסריים”.

ב-27 באוגוסט צייץ השר: “אף אחד אינו מסכים עם סגירת המרחב הווירטואלי, כי זה לא יהיה חכם. הממשלה מעוניינת להרחיב את הגישה של העם למרחב הווירטואלי, תוך שמירה רצינית על התרבות”, והסולמיתג “חירות אחראית” (#آزادی_مسولانه), שגררה מבחר תגובות מגחיכות ומאשימות, ובהן “לא ברור איזה חלום הם חלמו בשבילנו עם המושג החדש הזה “חירות אחראית””, ו”חירות אחראית: אתם חופשיים לגשת למרחב הווירטואלי, אנחנו נפרק לכם את הצורה באחריות”, וגם: “חירות אחראית או חירות הבכירים? [مسولانه נגזר מהמילה ל- “אחראי”, המשמשת גם לציון אנשים בעמדת סמכות, תע”ג] כולם יודעים שלבכירים אין צורך ב-VPN והם חופשיים לחלוטין” ו”חירות אחראית זה לדעתכם שיתוף פעולה עם רצונות הממשלה?”

בינתיים האפליקציות של אפל לא חזרו, חלק מהאיראנים עברו מאייפונים מוברחים לאנדרואידים מוברחים או תוצרת מדינות שלא מחרימות אותם, וכולם מצפים לשערורייה הבאה. בהצלחה לשר התקשורת הצעיר!

---

---

פרסום תמונות עירום של ג’סטין ביבר באינסטגרם של סלינה גומז כנראה בגלל סייברפירצה האחראי על האינטרנט בגלצ

להאזנה לתוכנית

ביום שני עלו באינסטגרם של סלינה גומז, האינסטגרמרית הפופולרית בעולם עם 125 מיליון עוקבים, תמונות פפרצי בעירום של האקס שלה ג’סטין ביבר. זמן קצר לאחר מכן ירד החשבון מהאוויר, וחזר ללא התמונות. יומיים אחר כך נחשפה פירצת סייבראבטחה באינסטגרם, שבאמצעות התחברות לממשק האפליקציות והתוכנות (API) איפשרה לשאוב את כתובות האימייל והטלפונים של משתמשי הרשת החברתית, גם אם אלו היו מוסתרים מהציבור ואמורים להיות זמינים רק לאינסטגרם. הסיסמאות לא נחשפו, אבל בעזרת המידע הקיים והנדסה חברתית ניתן לעתים להשיג פרטים נוספים ולבצע פעולות בשם אותם אנשים, מה שנקרא גניבת זהות, וכנראה שזה מה שקרה בחשבון של גומז.

הפירצה נסגרה יומיים אחר כך, אבל בדיילי ביסט חשפו ביום חמישי כי האקרים הורידו נתונים של משתמשים מהאתר ומציעים אותם למכירה באתר בשם Doxagram, תמורת 10$ לחיפוש. ההאקרים, שטענו שיש להם פרטים של 6 מיליון משתמשים, סיפקו לדיילי ביסט דגימה של 1000 משתמשים – שהכילה את רוב 50 הפרופילים הפופולריים ביותר באתר.

באינסטגרם אמרו שההאקרים השיגו גישה לא מורשית לפרטי ההתקשורת של משתמשים בפרופיל-גבוה, ושהחברה הודיעה על כך לבעלי החשבונות המאושררים – כאלו שיש להם וי ליד השם שמעיד שאינסטגרם וידאה את זהותם. אולם ביום שישי, בהודעה על הפירצה בבלוג הרשמי של אינסטגרם, החברה הודתה שגם בעלי חשבונות לא מאושררים נפגעו.

מלבד פגיעה במשתמשים ובתדמית של החברה, פריצות כאלו עלולות להגיע גם לבית המשפט. ביום רביעי פסקה השופטת המחוזית לוסי קו מסן חוזה, קליפורניה, כי משתמשי יאהו שנפגעו מפריצות למאגרי החברה ב-2013-2016 יוכלו לתבוע את החברה, . יאהו ספגה שלוש פריצות משמעותיות – ב-2013 נגנב מידע על יותר ממיליארד חשבונות שלה, מידע שהיא חשפה לציבור רק שלוש שנים מאוחר יותר; ב-2014 חוותה החברה פריצה שנגעה ל-500 מיליון חשבונות (משרד המשפטים האמריקאי האשים בחודש מרץ שני סוכני שירות הבטחון הפדרלי הרוסי FSB ושני האקרים בקשר לפריצה הזאת); ופריצה שלישית קרתה מתישהו בין 15′-16′. הפירצה השנייה נחשפה בזמן שיאהו היתה במגעים למכירתה לחברת התקשורת ורייזון, מה שהביא להורדת המחיר שלה בכמה מאות מיליוני דולרים. ורייזון ניסתה למנוע את התביעות, בטענה שאף חברה לא חסינה בפני סייברפריצות, אולם כעת תיאלץ להתמודד עמן בבית המשפט.

---

---

← לדף הקודם

• מה זה פה?

  חדר 404 של עידו קינן הוא מגזין תרבות דיגיטלית, טכנולוגיה וחיי רשת. הקליקו למידע נוסף »

  Room 404 by Ido Kenan is an Israeli based digital culture magazine. Click for more info in English »

• רוצה להפיק פודקאסט?

  

• המלצת סייברסייבר (מ)

  

• פרנסה

  

• לאחרונה בחדר 404

  • ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
  • ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • איך מדרגים בעברית?
  • שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
  • זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
  • ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
  • פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
  • תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
  • זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
  • מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ

•