בית המשפט: למשטרה אין סמכות לחסום אתרים
צו משטרתי שהורה לספקי אינטרנט לחסום גישה לאתרי הימורים בוטל היום על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים בזכות עתירה שהגיש איגוד האינטרנט הישראלי (עת”מ 45606-10-10). בית המשפט דחה את טענת המשטרה כאילו סעיף 229 לחוק העונשין, המתיר למפקד מחוז להורות על סגירת מקום משחקים אסורים, עריכת הגרלות או הימורים, מתיר גם להורות על סגירה של אתר הימורים, וקבע: “בלקיחת סמכות כזו חרגה המשטרה מכללי מינהל תקין”. עו”ד חיים רביה ממשרד פרל כהן צדק לצר, שייצג את האיגוד יחד עם עו”דים דן אור-חוף ויוסי מרקוביץ ממשרדו, מפרסם באתרו את עיקרי ההחלטה התקדימית.
מקרב נמעני הצו, ספקי האינטרנט, רק שניים אמרו שיפעלו נגדו – מאורנג’ מסרו כי החברה “תבחן את הנושא על השלכותיו” וב-012 כתבו למשטרה שהצו הוצא בחוסר סמכות (טענה שהמשטרה דחתה)* והודיעו כי החברה “תעתור […] לבית המשפט לצורך בחינת ההוראה” – אולם לא עשו זאת. הספקים בכללותם לא רק שהפקירו את הגולשים וצייתו לצו המשטרתי המפוקפק בלי לערער על תקפותו, אלא הגדילו לעשות והגדילו ראש ביישום החסימה, במקום להסתפק במינימום ההכרחי. (ואם הספקים לא פעלו נגד הצו המפוקפק של המשטרה, קל וחומר שהם לא נאבקו נגד צווי מניעה של בית המשפט לחסימת אתרי הורדות סדרות, סרטים ומוזיקה).
לאור התנערות הספקים, איגוד האינטרנט ראוי לשבח על כך שלקח על עצמו את המשימה. בית המשפט פסק כי המשטרה תשלם לאיגוד 20 אלף שקל הוצאות משפט.
הצו המשטרתי:
העתירה נגד הצו:
פסק הדין שמבטל את הצו:
* [עדכון 3.4.2012] במקור לא נכתב כאן כי 012 סמייל כתבה למשטרה מכתב שבו טענה שהצו הוצא בחוסר סמכות. משנודע לי הדבר הוספתי זאת.
“כל יציאותיה – מן הסוג הזה, והאחר – של הכלבה”
עמיתו המלומד של חדר 404, עו”ד אפי פוקס, הפנה את תשומת הלב ל”פסק דין חשוב שראוי שילמד על ידי כל סטודנט למשפטים”. לא נגענו, למה שזה לא יורד אחר כך:
בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו (חע”מ 19945/11)
בפני כבוד השופט גיא הימן
תאריך: 22.2.2012בעניין: מדינת ישראל (המאשימה) נגד מיה טלילה יוספי (הנאשמת).
בשם המאשימה: עו”ד מרינה דובינסקי.
בשם הנאשמת: עו”ד רענן בן טובים.פסק-דין:
1. אני מזכה את הנאשמת מן העבירה המיוחסת לה בכתב-האישום, לאור ספק שהתעורר בעקבות שמיעת הראיות.
2. לנאשמת נרשמה ביום 19.6.11, היינו לפני כשמונה חודשים, בשעה 20:00, הודעת קנס בטענה כי לא אספה צרכים שהטילה כלבתה בגינה הציבורית. צמד המפקחים, שעסק בביקורת באותו מועד, העיד בבית-המשפט כי ראה את הכלבה בפעולתה. אחד מהם, מר ששי מזרחי, זכר את צבעיה של הכלבה, את העובדה שהנאשמת לא הייתה עמה בקשר עין ואת השוטטות החופשית של הכלבה, בלא רצועה, ברחבי הגינה. לדבריו, “הכלב הטיל את גלליו בשטח המדשאה”, ולאחר שפנה אל הנאשמת וזו סירבה להזדהות, הסתייעו המפקחים בשוטר שנכח במקום.
הנאשמת הציגה גרסה שכנגד, וטענה כי לא ייתכן שכלבתה עשתה את הצרכים, שכן מספר דקות קודם לכן, ועוד בכניסה לגינה, מילאה הכלבה את מכסתה היומית, כמנהגה. היות שהשעה הייתה שעת כמעט-דמדומים, והמפקח עמד במרחק מה מן הכלבה, הוא לא הבחין לפי הטענה בכך שזו דבקה במנהג נוסף השגור עמה, להטיל את מימיה על צואתם של כלבים אחרים. ולראיה, מייד כשהסב המפקח את תשומת לבה של הנאשמת ושל ידידה שהיה עמה, מיהרו השניים לגעת בערימה החשודה, שהתבררה להם כקרה, ואף עמדו על כך שהמפקח יחוש את הדברים בעצמו, באורח בלתי אמצעי. עוד טענו הנאשמת והעד מטעמה, כי כל שוטר לא נכח במקום בעת האירוע.
בא-כוחה של הנאשמת לא חסך כל מאמץ בהגנה על שולחתו, והעלה טענות מטענות שונות, לרבות בשאלת הסמכתם של המפקחים לשמש ביחידת החוד “הסיירת הירוקה”, מדיניות האכיפה בענינם של כלבים ללא רצועה, מיקומם המדויק של השיחים, המדשאות והברזייה בגינה הציבורית, כיווני הכניסה לגינה והתנועה בה, ועוד כהנה וכהנה. ואם לא די בכך, הוצג לבית-המשפט דו”ח מעקב מפורט וממוסמך, ובו פירוט כל יציאותיה – מן הסוג הזה, והאחר – של הכלבה בשלושה ימים שונים בחודשים ינואר ופברואר 2012, בציון שעות היציאה המדויקות – של הנאשמת וכלבתה מן הבית, ושל הכלבה בהתייחדה עם דשאים, שיחים ואף עם עמוד. בהתייחס לכל אירוע צוין טיב הצרכים שהוטלו, ולמען תהא ההמחשה שלמה הוסף עוד ציון בסוגריים, המפנה אל מספרה של התמונה הרלוונטית, מתוך קובץ של לא פחות מ-35 תמונות ובהן נראית הכלבה נצרכת לנקביה. אמת, אף שלעדותו של הידיד הנזכר, מר דני קנץ, מדובר בכלבה שֹבֵעת ימים וניסיון (עמ’ 11 לפרוטוקול, בש’ 18), אפשר כי אף היא, כמו בית-המשפט, הייתה משתאה לנוכח המאמץ המדוקדק שהושקע בתיעוד פעולותיה הטבעיות.
3. כל האמור הוא מיותר. די היה בהעלאתה של הגרסה, כשהיא נשמעת אמינה ומתקבלת על הדעת מפיה של הנאשמת, ובהעמדתה אל מול הגרסה שהשמיעו המפקחים – שלבטח העידו גם הם אמת, אלא שאפשר כי בנסיבות האירוע אשר תוארו לעיל או לאור פרק הזמן שחלף הם לא [דק]דקו בפרטי האירוע – להוביל למסקנה כי אפשר שהכלבה אכן הטילה את מימיה בלבד, בין אם במחווה לקודמה במדשאה ובין אם בניסיון לסמן לעצמה חלקת אלוהים קטנה בגינה הציבורית, ולא הרחיקה מעבר לכך. ספק זה באשר למהותה של הפעולה – שלא התעורר אלא לאחר שנשמעו העדויות – די בו לזיכויה של הנאשמת. כך אני עושה.
4. על אף חשיבותה, ועליה אין חולק, של הסוגיה הנדונה, סברתי כי אין צורך לשוב ולהטריח את הנאשמת בהתייצבות בבית-המשפט. המזכירות תמציא, אפוא, את פסק-הדין לידי הצדדים ולבאי-כוחם.
זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.
ניתן היום, כ”ט בשבט תשע”ב (22 בפברואר 2012), בהעדר הצדדים.
גיא הימן, שופט
(citation needed)
יהונתן קלינגר גילה שהשופטת ריבה ניב מבית משפט השלום תל אביב יפו ציטטה בפסק דינה (ביוקורד נ’ רשת שוקן, בש”א 171279/07) את ההגדרה של “דם טבורי” מוויקיפדיה, קופי פייסט קומפלט עם הלינקים לערכים אחרים בוויקיפדיה, וזאת בלי לתת קרדיט, בניגוד לתנאי השימוש ולחוקי זכויות היוצרים.
דובר עמותת וויקימדיה ישראל, איציק אדרי, שלח להנהלת בתי המשפט הודעה בנושא:
הנידון: שימוש בוויקיפדיה בפסקי דין
אנו בעמותת ויקימדיה ישראל, גאים שהגענו ליום כי אף מערכת בתי המשפט רואה את האנציקלופדיה, ויקיפדיה העברית, כמקור מידע מהימן ואף הפתיעה השופטת ניב ריבה, כאשר ציטטה בפסק הדין – בש”א 171279/07, ביוקורד נ’ רשת שוקן, מהערך “דם טבורי”.
וכך מצטטת השופטת:
“דם טבורי הוא דם המופק מחבל הטבור של היילוד ומן השליה. דם זה מהווה מקור לתאי גזע, אשר יכולים לשמש לטיפול במגוון מחלות שטופלו בעבר בתאי גזע ממוח עצם. כיום ניתן להשתמש בתאים אלה לטיפול במחלות המטולוגיות כדוגמת אנמיה פנקונית ולוקמיה. מחקרים מתבצעים על שחזור תאים ורקמות מסוגים נוספים.”אנו שמחים וכמובן מעודדים זאת. אך אם זאת, חשוב לי לבקש מכם להבהיר לשופטים שאמנם התוכן בוויקיפדיה הינו חופשי לשימוש ואולם אף שמדובר בשימוש הוגן, על פי תנאי הרישיון לשימוש בוויקיפדיה יש לציין כי מדובר בציטוטים בוויקיפדיה העברית. זאת גם בכדי למנוע אי נעימות באם אולי בעתיד יצוטט הציטוט בטעות בשם השופט, בלי לדעת שמדובר במידע אנציקלופדי. דוגמא טובה לשימוש נכון הוא בפסק הדין “תק 2115/07, שמואל בר-זיו נגר ציפי פלד” של השופט שטרסמן גבריאל, שציטט את הערך “דואר זבל” ודאג לתת קרדיט: “ויקיפדיה, האנציקלופדיה המקוונת באינטרנט”.
גם ועדת וינוגרד הסתבכה עם סיפור כזה, כשאנשי וויקיפדיה העברית טענו שהביוגרפיות של חלק מחברי הוועדה הועתקו מוויקיפדיה. כתבתי על זה ב-nrg:
הביוגרפיות של יו”ר הוועדה אליהו וינוגרד ושל חברת הוועדה רות גביזון באתר הוועדה מכילים משפטים שלמים שמופיעים כלשונם בוויקיפדיה. למשל, בביוגרפיה של גביזון באתר הרשמי נכתב כי “ייחודה של האמנה [אמנת גביזון – ע”ק] הוא בכך שהיא מציגה הצעות מפורטות בתחומים רבים, בהם חוק השבות, שבת, נישואין וגירושין, קבורה, מועצות דתיות ועוד”. משפט זהה הופיע בערך הוויקיפדי. […] בביוגרפיות באתר הוועדה אמנם נמצאו משפטים מוויקיפדיה, אולם אי אפשר לדעת מהיכן הגיעו המשפטים הללו לוויקיפדיה – האם כותבי הערכים ניסחו אותם בעצמם, או שהעתיקו אותם מביוגרפיות רשמיות או אחרות של האישים הללו?
דובר ועדת וינוגרד הכחיש את הטענות ואמר:
כל התכנים בנוגע לביוגרפיות של חברי הוועדה נכתבו ונערכו על ידי חברי הוועדה.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
