גנונוספירה

פוסט של סמי קונדקטור

לפעמים אני תוהה כיצד היו סלבלוגרי הרשת מביכים את עצמם לולא היו מגיעים לעולם הכלים שאיפשרו להם לעדכן על כל פלוץ שלהם באמצעות הטוויטר, על כל דעה בלתי מעניינת שלהם באמצעות הבלוג, על כל רצף של לינקים שמעניינים רק אותם באמצעות ה-RSS, וכמובן על הכל ביחד באמצעות mashup שאין לו שום תועלת מלבד "שופוני".

אני מתגעגע לימים שבהם הקונוטציה הראשונה שעלתה בראש למשמע המילה "בלוג" היתה של פקאצה בת 12 שמעצבת לעצמה בלוג ורדרד מלא ב"שיואו, לייק כאילו בואו תגיבו אצלי, יא מאפנים!". המצב הזה הרבה יותר חביב בעיני מהעובדה ש"בלוג" מקושר אצלי היום לעובדה שמייקל ארינגטון מרגיש חובה להגיב על כל מה שמישהו אמר או לא אמר עליו, שמארק קובן מצהיר על מותו או לידתו של איזה טרנד רק כדי שנזכור שלפני מיליארד שנה הוא מכר איזו חברה ליאהו ומאז לא עשה כלום חוץ מלדבר, שג’ייסון קלקניס דואג בכל יום לריב עם לפחות שלושה בלוגרים, שרוברט סקובל מצלם בוידאו עשב צומח ומכריז שמדובר בהמצאה הגדולה ביותר לאנושות שגרמה לו לבכות, ושסטיב גילמור מתעקש להמשיך לכתוב למרות שהוא מצליח להוכיח שאפשר לכתוב אלף מילה בלי להגיד שום דבר.

אם השמות האלה אומרים לכם משהו, בוודאי תשמחו לשמוע על המפגע האחרון ברשת, איזה מישהו התעצבן על הסופר/בלוגר/דעתן/פלצן של ישראל (Shel Israel) והחליט, כנראה, להשתלט לו על הדומיין בלי שישים לב. באתר הוא העלה שורה של פארודיות על ישראל (האיש, לא המדינה), שכנראה מעניינות את ארבעת החברים שלו, ובסוף השבוע העלה פוסט "נא נא ונא נא" שמופנה לשל ישראל, וקורא לו להכריז על הפסדו, וכך יוכל לקבל את הדומיין בחזרה. בתגובות תוכלו למצוא גם את הודעת התבוסה של ישראל, וגם בקשה של דייב ויינר (עוד מחבורת הבלוגרים שדואגים להזין את ה-Techmeme שלי בכותרות משעממות על כך שטוויטר ימנע מלחמות ויפיק לכולנו אנרגיה חלופית, ואחרי יומיים כותבים בדיוק להיפך) שיפסיק להפיץ עליו שמועות, או משהו כזה (מצטער, הלכתי לעשות משהו יותר מעניין, כמו לראות את "עמוד האש").

שמישהו יקרא להורים שלהם, בבקשה.

29 ביוני, 2008 | בנושאים: 404, בלוגים | 2 תגובות

ולווט ואני כבר לא?

הרומן הווירטואלי בין ולווט אנדרגראונד לביני התחיל כשהייתי אחד הראשונים, אם לא הראשון, לדווח על הבלוג שלה בפוסט מחמיא:

סכין של קטיפה
Velvet underground היא ישראבלוגרית חדשה שנושכת את העיתונות העברית, בה היא גם עובדת. מי נגד מי של האינטרנט, הטלוויזיה והפרינט, כולל מידע פנימי וניתוחים שבדרך כלל לא רואים במדורי תקשורת (מקסימום בטוקבקים) — יתרונה של ההשתנה האנונימית מתוך האוהל פנימה.

וכל זה, אם לא ברור, היה מחמאה. רוצו לקרוא.

אלו שלא חשדו שאני ולווט (נדמה לי שמדי פעם נהגתי לענות במסתוריות: “אם אני אענה על השאלה הזאת, זה יהרוס את כל הכיף”) תהו מה פשר החיבה שלה אלי, ואני לא ידעתי להגיד (וגם לא ידעתי מי עומד מאחוריה עד שחשפה את עצמה; מעולם לא דיברתי עם דבורית שרגל לפני כן, ככל הזכור לי).

נפגשנו יום אחד בריל-לייף בהקרנת עיתונאים של איזה סרט. היא ישבה מלא שורות מאחוריי, סימסה לי שלום, אבל בסיומו נעלמה. הפגישה הממשית הראשונה שלנו התרחשה בינואר, כשבאתי למשרדי תפוז אנשים ככתב כלכליסט לשיחת רקע/ראיון איתה, כעורכת האתר. בסוף השיחה, שרגל הסכימה בחוסר חשק להצטלם איתי.

שלושה חודשים מאוחר יותר גייסתי את שרגל, יחד עם אילנה תמיר, מנהלת ישראבלוג, וחנית כהן (“אח”י דקר”), אחת ממייסדות בלוגלי, לצילום משותף.

הקונספט המקורי היה מדור צילומים מבויימים (כלומר, לא snapshots) של אנשים שעלו לכותרות בתחום האינטרנט. בתחילה דובר על פרשת ייגר מאיסטר והמיני-ויכוח שניצת בין שרגל לתמיר, כשתמיר כתבה פוסט ביקורתי על הטיפול של שרגל ותפוז בפרשה, ממנו הסתייגה אחר כך. רצינו לצלם אותן במדי כדורגל בצבעי הקבוצות שלהן (תמיר בירוק נענע, שרגל בכתום תפוז), ברפרנס לכך ש”עומדים בשער” היה בלוג ספורט. אחר כך עברנו לאיגרוף – תמיר ושרגל זו מול זו עם כפפות אגרוף. הן לא התלהבו מהרעיון, וגם מניפוח הוויכוח קצר המועד ביניהן.

אז החלטנו לשנות את הנושא, ולדבר על התחרות הצפויה בשוק הבלוגים הישראלי עם כניסתם של מתחרים נוספים בתחום (גוגל בלוגר, וואלה sphere וכו’), הוספנו את חנית כהן כנציגת פלטפורמת הבלוגים העצמאית הגדולה בישראל, וביימנו צילום שבו שלושתן מנסות לשכנע בלוגר לעבור לקהילה שלהן.

$דבורית שרגל, אילנה תמיר, חנית כהן ואיתמר ב\"ז. צילום: עידו קינן, cc-by-sa$

רבים מהדברים שיכולים היו להשתבש אכן השתבשו, שלא לדבר על זה שבסופו של דבר המדור נגנז, ואיתו ירדה לטמיון כל ההפקה המתישה (העורך אורן הוברמן ואני שמצאנו משרד פטנטים של תרופות בבניין של כלכליסט ושכנענו אותם לאפשר לנו לצלם שם, והם היו הכי סבלניים איתנו למרות שהשתלטנו להם על המשרד ליותר משעה, הזזנו דברים והפכנו חדרי משרדים לחדרי הלבשה; המפיקה שחף קיהן שגייסה בגדים ונעליים מאיזו חנות; העורך-בדסק איתמר ב”ז, שנודב לתפקיד הבלוגר מושא השכנועים; הצלם עמית שעל שביים בכשרון ואפילו הוציא משרגל העצבנית [ובצדק] חיוך).

שרגל מונה לקט נבחר מהפאשלות בפוסט שפרסמה בנושא, ויש שם גם כמה צילומים שעשיתי מאחורי הקלעים. היא גם מזכירה שהבטחתי לה פיצוי בצורת ארוחת צהריים שטרם התממשה.

דבורית, אני איש של מילתי. תני מקום ותאריך. אילנה וחנית, אתן מוזמנות.

14 ביוני, 2008 | בנושאים: 404, בלוגים, עיתונות ותקשורת | 7 תגובות

בלוגרים, כך תקבלו הודעות לעיתונות

בלוגרים שרוצים לקבל הודעות לעיתונות במסגרת המיזם של מנהלת ישראבלוג, אילנה תמיר, יכולים למצוא את כל הפרטים בפוסט שתמיר פרסמה בבלוג הרשמי של ישראבלוג, או דרך הלינקים לעיל:

• אקטואליה (פוליטיקה, צבא, בטחון..)

• חברה ורווחה (בריאות, חינוך, זכויות אדם ואזרח..)

• כלכלה (עסקים, שוק ההון, נדל”ן, צרכנות..)

• תרבות ובידור (אומנות, ספרות, מוזיקה, רכילות, סלבס, טלוויזיה, קולנוע)

• מדע וטכנולוגיה (חוץ ממחשבים)

• מחשבים (חומרה, תוכנה, אבטחת מידע, אינטרנט, תרבות דיגיטלית)

• לייפסטייל (אופנה, אוכל, עיצוב הבית, תיירות, יחסים..)

• ספורט

• סביבה ואקולוגיה

14 ביוני, 2008 | בנושאים: 404, אבשלום קור, בלוגים, גוגל | 2 תגובות

מנהלת ישראבלוג: “בא לי גם שבלוגרים יחשפו עיתונאים עצלנים”

דיברתי עם מנהלת ישראבלוג, אילנה תמיר, על היוזמה שלה לחבר בין דוברים ויחצנים לבין בלוגרים. הנה השיחה שלנו, ואחריה המכתב המלא ששלחה למשרדי היחצנות.

[עדכונצ’יק 12/6/2008 1:42] את הראיון עם אילנה תמיר ערכתי בטלפון. אחר כך היא סימסה לי שהיא יוצאת לא מובנת, וביקשה שאערוך אותה קצת. אני לא אוהב לערוך מרואיינים, אז ביקשתי ממנה שתעשה זאת. בסוף העדכונצ’יק תוכלו לקרוא את הראיון הערוך, ובסוף הפוסט את הראיון המקורי, המתומלל כמעט אחד לאחד מהשיחה שלנו. מי שירצה ימצא שם שיעור קטן בהבדל בין איך שאנשים מדברים על פה לבין איך שהם מתבטאים בכתב, דילמה שכתבים ועורכים מתמודדים איתה כמעט בכל ראיון וציטוט. [\עדכונצ’יק]

עידוק: מאיפה הגיע הרעיון?
תמיר: “מכמה מקומות: ביום הראשון שנעשיתי עיתונאית הבנתי עד כמה מספר האייטמים שמופיעים בעיתונות ושנראה כאילו עומד מאחוריהם תחקיר מקיף אבל בעצם הם מגיעים מהודעות לעיתונות, הוא עצום. הבנתי שעולם העיתונות הוא לא איזשהי חוכמת הנסתר. מהצד השני, אני מקבלת מלא מלא הודעות לעיתונות, שהן מאוד מעניינות, אבל אף עיתונאי לא בוחר להתעסק בהן, בגלל כל מיני שיקולים – או שלדעתם זה לא מעניין את הציבור, או שהנושא קטן מידי או שולי מידי. וגם בעקבות איזשהו פוסט ממש ישן של אורי ברוכין, על כך שלא התפתחה בארץ סצינה של בלוגרים שיכולים לתת פייט רציני לעיתונאים. מהסיבות האלו, חשבתי לנסות לקרב את הבלוגרים לנקודת הפתיחה שיש לעיתונאים ולראות מה הם יעשו מכאן והלאה.

“אני מנסה להימנע עכשיו מהוויכוח האם בלוגרים באמת יכולים להיות עיתונאים או לא. אומנם בהחלט יש מקום לוויכוח בנושא הזה, אבל בנתיים הפרויקט הוא ממש ראשוני וניסיוני, ככה שעוד מוקדם לדבר. גם לא רציתי להגביל את זה ולעשות את זה משהו שסגור רק לבלוגרים בישרא-בלוג, ולכן בחרתי להשתמש בגוגל-גרופס, כדי שכל הבלוגרים בארץ, גם בלוגרים מפלטפורמות אחרות כמו תפוז ובלוגלי ובלוגרים עצמאיים, יוכלו לקחת חלק.

“ויאללה, שיהיה פה קצת בלגאן. בא לי שבלוגרים יחשפו עיתונאים עצלנים, שמעתיקים הודעות לעיתונות או מסלפים, כי עכשיו הכל יהיה נגיש לכל מי שרוצה. ובא לי לראות בלוגרים שנכנסים לאיזושהי נישה שלא מטופלת בשום מקום, או שהטיפולים בה מפוזרים, ומתמקצעים בה. כמובן שהודעה לעיתונות היא רק נקודת פתיחה ומשם צריך להשקיע ולעשות תחקיר”.

יחצנות זו לא נקודת הפתיחה היחידה. וזה שהעיתונות היום מורכבת מ-70% הודעות לעיתונות זה לא חיובי, זה לא דבר טוב.
“ברור שלא. במובן מסויים, ישנה סכנה שאנחנו עכשיו נותנים ליחצנים את הבלוגוספירה על מגש. וישנה סכנה שהבלוגוספירה תהפוך לאוסף של הודעות לעיתונות זבליות. אבל בכל אופן, אני מנסה לסמוך על האינטליגנציה של הבלוגרים ועל האינטגריטי שלהם. רבים בעיניי היתרונות מהחסרונות”.

הרבה זמן אני חושב על לבנות מערכת שבה יחצנים יזינו מידע לפי תחומים, ובלוגרים יירשמו לפי תחומים. את מצאת את הדרך הכי פשוטה לעשות את זה.
“ניסיתי קצת לפנות לכל מיני גופי תיווך שכבר עושים דברים כאלה, אבל הם די לא הבינו מה אני רוצה מחייהם. או שהם אמרו שזה רעיון נחמד אבל אין להם את המשאבים, או שהם התעלמו . בנוסף, צריך לזכור שכל עולם היחצ”נות כיום מבוסס על משלוח אימיילים, וכל מה שטיפה מסובך עלול להקשות על יחצנים, כך שהיה נראה לי שהדבר הכי פשוט בשבילם יהיה לקחת כתובת אימייל, להדביק אותה ברשימת הדיוור הקיימת שלהם שהם משתמשים בה כל הזמן, וזהו. בלי לטרוח מעבר לכך”.

יכול להיות המון ספאם.
“בין היתר גם בגלל זה בחרתי להשתמש בגוגל גרופס. יש שם אופציה לעשות מוניטורינג ואתה בכלל לא חייב לקבל את כל ההודעות לאימייל, אלא לבחור לעשות דייג’סט ולקבל אותן במרוכז פעם ביום”.

זה יהיה מנוהל?
“כרגע אני לא רוצה להיכנס לניהול. אולי עם הזמן אני ארגיש שאני חייבת לנהל את זה, אבל אני מקווה שלא תהיה ממש הצפה. בינתיים זה יתנהל מעצמו”.

המכתב של תמיר למשרדי יחסי הציבור:

שלום רב

שמי אילנה תמיר, ואני מנהלת את מערכת הבלוגים ישרא-בלוג. רציתי להציע לך, כדובר/ת ו/או איש/אשת יחסי ציבור, להשתתף בפרויקט חדש שלנו ולהזמין אותך להשתמש בכלי שיאפשר לך לשלוח בחינם וללא מאמץ “הודעות לעיתונות” לבלוגרים, לצד ההודעות הנשלחות לעיתונאים ממוסדים.

כמה מילים על ישרא-בלוג

ישרא-בלוג הינה מערכת הבלוגים הותיקה והגדולה בישראל ושייכת לפורטל נענע 10, מבית ערוץ 10. יש בה כ-400 אלף בלוגים פתוחים, ומתוכם כ-50 אלף בלוגים פעילים. מבקרים במערכת כ-55 אלף גולשים שונים (יוניקים) ביום.

מגוון נושאי הכתיבה הוא רחב. חלק מהבלוגרים בוחרים לכתוב על חייהם הפרטיים והיומיומיים וחלק אחר בוחר להתמקד בתחום ספציפי כמו אקטואליה, תיאטרון, טלוויזיה, אקולוגיה ועוד.

בשביל מה אנחנו עושים את זה?

המטרה שלנו בנענע 10 היא לחזק את מידת השפעתם של כל הבלוגרים הישראלים (גם בישרא-בלוג וגם בפלטפורמות אחרות) בשיח הציבורי הכללי, לקדם את הבלוגוספירה (סצנת הבלוגים) כגוף משלים לעיתונות הממוסדת ולעודד את אותם בלוגרים המעוניינים ליצור עיתונות אזרחית ולהתמחות בתחומי סיקור שמעניינים אותם.

מה יוצא לך מזה?

יצירת שיחה (באזז) – גם אם מבחינה מספרית קהל קוראי הבלוגים הוא לפעמים נמוך מקהל הקוראים של העיתונים המודפסים והאתרים הגדולים, זהו קהל קוראים מעורב, שמשתתף באופן פעיל בדיונים ומעביר מסרים באופן ויראלי “מפה לאוזן”. אחד התחומים החמים ביותר היום בשיווק הוא ה- Conversation Marketing, ומותגים וארגונים רבים עושים מאמצים רבים כדי להשתלב בשיחה שנערכת בין גולשים ובלוגרים באינטרנט.

אג’נדה אלטרנטיבית – מאחר שבלוגרים לא מחויבים לשיקולי רייטינג, בעלות צולבת ושאר שיקולים המופעלים על ידי עיתונאים רגילים, הבלוגרים יכולים לבחור לעסוק באייטמים שמסיבה כזו או אחרת לא מוצאים את דרכם לעיתונים, או שזוכים לסיקור מינימלי. הם יכולים לבחור להתייחס דווקא לנושאים שנמצאים בשולי החדשות, או לסקר את האייטמים מזווית מעניינת ולא שגרתית.

הגדלת נוכחות במנועי חיפוש – מכיוון שבלוגרים כותבים באינטרנט, ולרוב מקפידים לצרף קישורים (לינקים) למושאי הכתיבה שלהם, ככל שיותר בלוגרים יכתבו על הלקוח שלכם, כך גם תגדל בצורה משמעותית מידת האיזכורים שלו ברשת, ובאופן טבעי יגדל גם הדירוג שלו במנועי חיפוש כמו גוגל, כלומר האתר שלו יופיע במקומות גבוהים יותר בגוגל בעת חיפוש מילות מפתח רלוונטיות.

השפעה על התקשורת הממוסדת – רבים מהעיתונאים משתמשים בבלוגים כמקורות מידע וכן כמושאי סיקור. לא אחת קרה, גם בעולם וגם בישראל, שאייטמים גדולים שפורסמו בעיתונות הממוסדת הגיעו במקור מבלוגים.

כללי המשחק

אומנם ישנם לא מעט בלוגרים בארץ ובעולם שהמוניטין שלהם הוא הדבר החשוב להם ביותר, והם יהיו מדויקים ונאמנים לאמת (ולפעמים הרבה יותר מאשר עיתונאים רגילים), אך אין הם בהכרח אמונים על כללי האתיקה העיתונאית ולכללים הלא כתובים שישנם במערכת היחסים העדינה בין עיתונאים לאנשי יחסי ציבור. לפיכך, חשוב להיות מודעים לכמה עקרונות:

• הניחו מראש שכל דבר שתשלחו יכול להתפרסם. אל תסמכו על הבלוגרים ש”יוציאו אתכם טוב”.

• אל תשלחו הודעות תחת אמברגו.

• אל תשלחו פרטים אישיים שאינכם מוכנים שיהיו גלויים, כמו מספרי טלפון של ידוענים.

• היזהרו משגיאות כתיב. הבלוגרים יחגגו על זה.

• כבדו את אלמוניותם של הבלוגרים שבוחרים לכתוב שלא בשמם האמיתי.

• אל תצפו לכך שתוכלו להרים טלפון לכותב או לעורכיו במטרה לנזוף בו או לנהל משא ומתן. במידה וברצונכם להגיב לדברים שנכתבים בבלוג, הדרך הטובה ביותר היא פשוט לכתוב תגובה מתחת לפוסט, בשמכם האמיתי. לרוב גם תוכלו ליצור קשר עם כל בלוגר באמצעות כתובת האימייל המופיעה בבלוג.

• אומנם חלקם מהבלוגרים וודאי ישמחו לבדוק מוצרים, אבל אל תחצו את הגבול ואל תנסו “לשחד” אותם ולפתות אותם במתנות.

• האחריות על שליחת ההודעות ועל תוצאותיהן מוטלת עליכם.

אז איך זה עובד?

כל שיש לעשות הוא לצרף את כתובות האימייל המופיעות להלן, לרשימות הדיוור שכבר יש לכם, בחלוקה לנושאים:

אקטואליה
(פוליטיקה, צבא, בטחון ..)
pr2israbloggers-currentaffairs@googlegroups.com

חברה ורווחה
(בריאות, חינוך, זכויות אדם ואזרח ..)
pr2israbloggers-socialaffairs@googlegroups.com

כלכלה
(עסקים, שוק ההון, נדל”ן, צרכנות..)
pr2israbloggers-finance@googlegroups.com

מדע וטכנולוגיה
(חוץ ממחשבים)
pr2israbloggers-science@googlegroups.com

מחשבים
(חומרה, תוכנה, אבטחת מידע, אינטרנט, תרבות דיגיטלית..)
pr2israbloggers-computers@googlegroups.com

תרבות ובידור
(אומנות, ספרות, מוזיקה, רכילות, סלבס, טלוויזיה, קולנוע…)
pr2israbloggers-culture@googlegroups.com

לייפסטייל
(אופנה, אוכל, עיצוב הבית, תיירות, יחסים..)
pr2israbloggers-lifestyle@googlegroups.com

ספורט
pr2israbloggers-sports@googlegroups.com

סביבה ואקולוגיה
pr2israbloggers-environment@googlegroups.com

בבקשה שלחו כל הודעה רק לכתובת האימייל הרלוונטית.

כל בלוגר שיהיה מעוניין לקבל את ההודעות, ירשם באופן אקטיבי לקבוצת הדיוור בנושא שמעניין אותו, ויוכל לקרוא אותן ברשת או לקבל אותן באופן ישיר לתיבת האימייל שלו.

אשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה.

בברכה,
אילנה תמיר
מנהלת ישרא-בלוג
נענע 10

להמשך קריאה

11 ביוני, 2008 | בנושאים: 404, בלוגים, עיתונות ותקשורת | 31 תגובות

ישראבלוג ליחצנים: דברו עם הבלוגרים שלנו

מנהלת ישראבלוג, אילנה תמיר, שלחה היום אימייל למשרדי יחסי ציבור וקראה לדוברים וליחצנים להתחיל לתקשר עם הבלוגרים של ישרא.

[עדכון 20:03] המכתב המלא וראיון עם אילנה תמיר כאן [\עדכון]

הדוברים והיחצנים נקראים לשלוח הודעות לעיתונות לרשימות תפוצה בנושאים שהוגדרו מראש (פוליטיקה, צבא, בטחון; חברה ורווחה; בריאות, חינוך, זכויות אדם ואזרח; כלכלה; מדע וטכנולוגיה; מחשבים; תרבות ובידור; לייפסטייל; ספורט; וסביבה ואקולוגיה). בלוגרים שירצו לקבל הודעות יירשמו לרשימות התפוצה בנושאים המעניינים אותם.

תמיר כותבת: “המטרה שלנו בנענע 10 היא לחזק את מידת השפעתם של כל הבלוגרים הישראלים (גם בישרא-בלוג וגם בפלטפורמות אחרות) בשיח הציבורי הכללי, לקדם את הבלוגוספירה (סצנת הבלוגים) כגוף משלים לעיתונות הממוסדת ולעודד את אותם בלוגרים המעוניינים ליצור עיתונות אזרחית ולהתמחות בתחומי סיקור שמעניינים אותם”. האינטרס של היחצנים ברור – לזכות לעוד פרסום. תמיר מונה זאת בראשי פרקים: יצירת שיחה (באזז); אג’נדה אלטרנטיבית (בלוגרים לא כפופים לשיקולי רייטינג ואינטרסי מו”לים); הגדלת נוכחות במנועי חיפוש; והשפעה על התקשורת הממוסדת (בלוגים משמשים מקורות מידע ומושאי סיקור של עיתונאים).

היחצנים מקבלים במכתב גם המלצות לדרכי פעולה מול הבלוגרים, בשונה מעיתונאים, כמו “הניחו מראש שכל דבר שתשלחו יכול להתפרסם. אל תסמכו על הבלוגרים ש’יוציאו אתכם טוב'”; “אל תשלחו הודעות תחת אמברגו”; “אל תחצו את הגבול ואל תנסו ‘לשחד’ אותם ולפתות אותם במתנות”; “אל תצפו לכך שתוכלו להרים טלפון לכותב או לעורכיו במטרה לנזוף בו או לנהל משא ומתן”; ו”היזהרו משגיאות כתיב. הבלוגרים יחגגו על זה” (אין לי מושג על מה היא מדברת…).

11 ביוני, 2008 | בנושאים: 404, בלוגים, עיתונות ותקשורת | 5 תגובות

בלוג מתחרה ל”עומדים בשער”

חודש אחרי שבלוג ביקורת תקשורת הספורט “עומדים בשער” עזב את תפוז ועבר ל-Wordpress.com בגלל איום בתביעה מצד אתר חדשות הספורט ONE, נפתח היום בישראבלוג בלוג מתחרה בשם “מורו ופוליצר – רוסק דור 3.5“. הכותבים חושבים שתמיס, הכותב הנוכחי של “עומדים בשער”, לא עומד בסטנדרטים, והם מתכוונים למלא את החלל:

בראשית ברא אלוהים את rosk, ותקשורת הספורט הישראלית היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום. למרבה הצער, סודם של עודד קרמר ורביב שכטר נחשף, והם נאלצו לצאת מהארון ולהפסיק לפתוח את כל תיבות הפנדורה של העיתונים, אתרי האינטרנט וערוצי הטלוויזיה.

לאחר מכן הגיע יגרמאייסטר, שלקח את בלוג ביקורת תקשורת הספורט לכיוון אחר לגמרי, ועשה את מלאכתו נאמנה מדי יום במשך קרוב לחצי שנה, עד שנאלץ להפסיק לכתוב, וזאת באדיבות ONE ובחינם.

אחר כך הגיע תמיס, אבל זה כבר לא היה זה. ביקורת היא לא ביקורת, שגיאות הכתיב מביכות, ועושה רושם שתמיס (אחלה שם) פוגע כמו וויל ביינום ביום רע במיוחד על המגרש, או מחוץ למועדון הג’י-ספוט.

מי אנחנו? בהחלט סוד שמור ומוגן היטב בתוך כספת שנמצאת מאחורי שני מנעולים. בגדול נוכל לספר לכם שאנחנו אד מורו וג’וזף פוליצר, שניים מחשובי העיתונאים בעידן המודרני, ששמו לעצמם למטרה לקדם את חופש העיתונות, לדווח דיווחי אמת, להישען על עקרונות של אתיקה ומוסר, להיות כלבי השמירה של הדמוקרטיה ולציין הישגים של מצוינות עיתונאית בחשיפת סיפורים בלעדיים (לא כאלה עם רקע אדום) וסקופים לוהטים (לא, לא מדובר בליהוקו של אבי כהן לרוקדים עם כוכבים).

לא ננסה להמציא את הגלגל מחדש, נשתדל לא להיכנס גם למלחמות הפרסומים הראשונים בין אתרי האינטרנט השונים, אלא אם המצב באמת יחייב. המלחמה המפגרת הזאת כבר הוציאה את העוקץ מההגדרה האמיתית של פרסום ראשון. ננסה להתמקד יותר בהסבר האינטרסים שעומדים מאחורי פרסום ידיעה כזו, ואי פרסום ידיעה אחרת.

[עדכון 12:16]
הנה דברים שכתבה בחודש שעבר מנהלת ישראבלוג, אילנה תמיר, בתגובה לפרשת הפרישה של עומדים בשער מתפוז, ושעכשיו ודאי יעמדו למבחן מעשי:

האמת, יצא לנו לקבל כמה פעמים מכתבי איום בתביעה כאלו. בכל הפעמים, שלחנו את עורכי הדין לחפש את החברים שלהם, והבהרנו להם שממש לא כדאי להם להתחיל עם לדרוש לצנזר בלוגרים, כי זה יבוא להם בהפוכה. בנתיים זה עבד.

אני רוצה להאמין שברגע שממש ממש נידחק לקיר, נוכל לעמוד בלחץ ולא נפעל כמו תפוז. לאחרונה גיליתי שהמנכ”ל שלנו, זאב חספר, הוא כל כך פרו-חופש ביטוי, שאפילו תקנון השימוש שלנו הוא מגביל מידי לטעמו. ככה שיש ביצים פה.

צודקת דבורית שרגל שאומרת שהחקיקה במדינה בעיתית, אבל אני מאמינה שאם ONE היו לוקחים אותם למשפט, תפוז היו יכולים לנצח. חבל בעיני שהם ויתרו על ההזדמנות להילחם במופגן על חופש הביטוי ועל הזכות של הבלוגרים שלהם להשמיע ביקורת.

• מן הארכיב: תמיס מסביר למה עבר ל-Wordpress.com

22 באפריל, 2008 | בנושאים: 404, בלוגים, עיתונות ותקשורת | 6 תגובות

לאן נעלמו גלובס בלוגס?

לפני שנתיים וקצת הושקה “גלובס blogs”, הבלוגיה העסקית של גלובס על בסיס הפלטפורמה של תפוז אנשים. זו היתה תשובה לרשת הבלוגים TheMarkerBlogs הנסיונית שהשיק דה מרקר, רגע לפני ששדרג אותה לרשת חברתית מלאה עם “דה מרקר קפה”. בשנה שעברה עוד זממו בגלובס על רשת חברתית שתתחרה בקפה. אני לא יודע איפה זה עומד היום (ואם מישהו מכם יודע, הנה האימייל שלי)

בימים האחרונים הושקה גירסה משודרגת של אתר גלובס. ההפניות לבלוגים של גלובס בלוגס נעלמו שם ממקומן הקבוע בהומפייג’, ובסמוך לכך שלחה מנהלת הבלוגיה של תפוז, טל לוין, אימייל לחברי הבלוגיה העסקית, בו היא רומזת להם שתפוז וגלובס כבר לא:

הנדון: גלובס

שלום לכולם,

השבוע השקנו בתפוז את עמוד הבלוגיה החדש, שיגרום ליותר בלוגים להופיע בעמוד ראשי למשך זמן רב יותר.

בשבוע הבא יעלה עמוד הבית החדש שלנו. תהיה בו קטגוריה מובחנת לכלכלה ולעסקים, בה נוכל לקדם את הבלוגים שלכם מדי יום ביומו.

באתר החדש של גלובס אמנם אין קישור לתפוז, אבל הבלוגים שלכם יוכלו להמשיך וליהנות מכל אמצעי הקידום שיש לנו בתפוז להציע לכם.

הבלוגים שלכם יהיו פעילים, תוססים ומלאי חיים ככל שתעדכנו אותם, ואנו מציעים לכם את כל התמיכה והעזרה לה תזדקקו, ומקווים שתמשיכו לראות בתפוז בית חם.

אפשר לפנות אלי בכל שאלה.

בברכה,
טל לוין
מנהלת הבלוגיה
תפוז אנשים

העמוד של גלובס בלוגס עדיין באוויר, אבל נדמה שמדובר בגופה שבוערת ואינה אוכלה, כמו ההומפייג’ של iOL.

e-magine, אחד הבלוגרים של גלובס בלוגס, פרסם אתמול הספד לבלוגיה העסקית:

הבלוגיה העסקית פעלה במרץ מסויים במשך חצי השנה הראשונה לחייה, אך די מהר הסתבר שהיא מדשדשת ולמעשה נראית כאתר לא ממש מתוחזק.
אין ספק שהיה כאן פספוס של פוטנציאל אדיר להקים בלוגיה עיסקית בעברית. כלומר, גם אם במסגרת האתר כמו כמה בלוגים מעניינים, לא נוצרה לדעתי קהילה ולא נעשתה עבודת עריכה שהיתה יכולה להבליט בצורה ראויה בלוגים טובים או רשומות מעניינות. במסגרת הקטגוריות, קודמו בלוגים שלא היה בהם כלום (רק רשומת פתיחה) ואילו בלוגים עם עשרות ומאות רשומות הוחבאו בכל מיני עמודים שלא ניתנים טכנית לפתיחה.

והוא גם כועס על גלובס, שזרקו אותו ולא שלחו אפילו סמס:

כמה סמלי, גלובס בועט אותנו החוצה מהאתר שלו ולא טורח אפילו לספר לנו על כך ותפוז מייד מספר לנו שאין לנו מה לדאוג. יש כאן התעלמות מעובדה בסיסית, שלא כל מי שרצה להיות בגלובס, מתאים לו להיות בתפוז (ואני לא מדבר על בלוג זה). לתפוז יש תדמית מסויימת שלא בהכרח מתאים לאותם בלוגרים עיסקיים שבאמת חיפשו משהו יחודי ונפרד מאתר שבו כל ילד שיודע קצת קרוא וכתוב יכול לפרסם בלוג. (לא שיש בכך איזשהו פסול).

3 באפריל, 2008 | בנושאים: 404, בלוגים, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, עיתונות ותקשורת | 4 תגובות

הבית החדש של “עומדים בשער” – נסו לתבוע אותו עכשיו

“עומדים בשער”, בלוג ביקורת תקשורת הספורט, שפרש מתפוז במחאה על הטיפול שקיבל שם אחרי האיום בתביעה של One, והועבר לידיו של כותב המתכנה תמיס, עבר לבית חדש בכתובת omdimbashaar.wordpress.com.

“עומדים בשער” ב-Wordpress.com

מלבד העיצוב היפה יותר, משמעות הדבר היא שבפעם הבאה שוואן ישלחו מכתב מעורך דין, הם יצטרכו להתמודד עם WordPress.com, שמופעל על ידי חלק מהחבר’ה של חברת Automattic, שהקימה את פלטפורמת וורדפרס. ואלה? משוגעים. הם נחסמו פעם בכל פאקינג טורקיה כי סירבו להוריד בלוג שהתארח שם ולפי פסיקה של בית משפט טורקי הוציא את דיבתו של סופר טורקי שמקדם את תורת הבריאתנות. אז אני מניח שאתר כמו וואן הוא כסף קטן מאוד בשבילם. משהו כמו עודף מתקציב החטיפים שלהם בסבן אילבן השכונתי.

(הלשינה: מיכלי)

25 במרץ, 2008 | בנושאים: 404, בלוגים | 5 תגובות

הקציצה שהתחפשה

פוסט אורחת של דורה קישינבסקי:

תודה לעידוק על פרסום הראיון המלא (והמרתק) עם טל פורקוש לגבי הבלוג האומלל של מקדונלדס ישראל.

מעניינת אותי הדיסאוריינטציה ואוזלת היד המוחלטת של פורקוש, וכנראה גם של TBWA ומקדונלדס, בכל הפרויקט הזה. אם הם לא ידעו מה הם רוצים מהבלוג ואיך להגיע לזה, למה הם עשו את זה? אני מנסה להסיק על אסטרטגיה כלשהי מהדברים של פורקוש, אבל מוצאת רק דיבור מבולבל על נסיון לדיאלוג עם הגולשים. מכיוון שלא היה שמץ של נכונות לדיאלוג בפועל (כפי שיפורט להלן), אני מסיקה שב-TBWA שכנעו את מקדונלדס שהבלוג ישים פנים “אישיות” וידידותיות על המותג – ממש כמו שרונלד מקדונלד (הקריפי לאללה!) אמור לעשות. כמו שכבר כתבתי פעם, זה חוסר הבנה מוחלט בחומר. וכמו שרן יניב הרטשטיין העיר בתגובות, לא נראה שבדיעבד הם מבינים יותר.

מעבר לזה, אני מקווה שאני לא היחידה ששמה לב כמה מזעור נזקים נעשה בראיון הזה (לא יודעת אם מטעם פורקוש או בעקבות תדרוך מ-TBWA או מה). הנה כמה דברים שהוחלקו בו ושכדאי לשים אליהם לב:

1. כל העניין של מי כותב פוסטים בבלוג הזה היה פארסה מוחלטת. זה הרבה מעבר לזה ש”לא גובשה אג’נדה”, כמו שפורקוש מודה, ושעובדים של מקדונלדס לא הזדהו בבלוג בשמם ובתפקידם. רבאק, היו שם פוסטים שנכתבו על ידי סטודנטית אלמונית וקלה להשפעה שהשתכנעה בתכונות הבריאותיות של מקדונלדס ומיד קפצה לבלוג הרשמי של החברה כדי לכתוב שם פוסט (אני מנחשת שאת הפוסטים האלה כתבה פורקוש עצמה בתור מנהלת הבלוג). WTF? אחרי פיקציה קומית כזו אני אמורה להאמין שב-TBWA חושבים ש”הגולש הישראלי מאוד אינטליגנטי”?

2. מהראיון אפשר להבין שפורקוש כתבה טוקבק בוויינט מתוך סערת רגשות ושכחה לחתום עליו בשמה. האמת היא שהיא כתבה מספר טוקבקים במספר שמות שונים, שבהם היא כתבה דעות שונות זו מזו על הבלוג, שהמשותף לכולן היה שכדאי להיכנס אליו בכל זאת כי קורה שם משהו מעניין בתגובות. זו לא פאשלה. זו עבודה של מטקבק-בתשלום מיומן. עוד סעיף לתיק “TBWA מכבדת את האינטליגנציה שלי”.

3. אין שום סיבה להזיל דמעה על עלבונות שספג תאגיד ענק בינלאומי עשיר כקורח. גם אין שום סיבה לדבר על טוקבקים בבלוג תאגידי כאילו מדובר בתקשורת אחד-על-אחד הנתונה לחוקי נימוס הרגילים. אם פורקוש באמת חשה את כל הבעסה והתסכול שהיא מביעה בראיון, לבי לבי לה, אבל זה רק מעיד על חוסר מקצועיות קולוסאלי – אותו חוסר מקצועיות שבו היא פעלה כשהבלוג היה חי. למשל, היא ערבבה בבלוג האישי שלה תכנים של מקדונלדס, אבל כשטוקבקיסטים עקצו את מקדונלדס שם, היא התנפלה עליהם בזעם וקראה להם פלצנים קטנוניים וצבועים, כאילו הגיוני באיזשהו יקום שנציג של חברה יענה ככה לביקורת מהלקוחות.

כן, חשבתי על העסק הזה הרבה יותר מדי.

24 במרץ, 2008 | בנושאים: 404, בלוגים, פרסום ושיווק | 14 תגובות

מקבלוג: פוסט מורטם

אל טל פורקוש התקשרתי במסגרת כתבה שהכנתי על בלוגים שיווקיים. פורקוש, בת 32 מת”א, מנהלת תחום Online PR בחברת TBWA Digital, היתה האחראית על הבלוג של מקדונלדס ישראל, שנסגר מספר חודשים קודם לכן, אחרי שפורקוש כתבה עליו בבלוגה בדה מרקר קפה והתכתשה עם מגיבים שטקבקו נגדו, הוא הושם ללעג בטור של יובל דרור בידיעות אחרונות ו-ynet, ופורקוש נתפסה על ידי חנן כהן כשהיא מטקבקת שם בשמות בדויים בעד הבלוג ונגד המאמר.

[עדכון: דורה קישינבסקי כתבה פוסט תגובה לראיון. לכו לקרוא]

האמת היא שציפיתי לסירוב. מעטים האנשים שמוכנים לדבר על כשלונות ולענות על טענות נגדם, לציטוט, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר באנשים מתחומי השיווק, הפרסום והיחצנות. הופתעתי לטובה – פורקוש דיברה וענתה בכנות שלא תמיד התיישרה עם האינטרסים שלה בסיפור הזה. בתום השיחה הארוכה אמרתי לה שהיה מרתק, ושאחרי פרסום הכתבה בעיתון אני מתכוון לפרסם את הראיון המלא בבלוג.

רונלד מקדולנד מופתע. צילום: rensenbrink78@flickr, cc-by
רונלד מקדונלד מופתע. צילום: rensenbrink78@flickr, cc-by

הראיון נערך ב-2/3/2008. חלקים נבחרים ממנו פורסמו בכתבה “מקפלופ” בכלכליסט ב-13/3/2008. הטקסט פה הוא התמלול המלא, בעריכות קלות בלבד שנדרשו כדי להפוך אותו לקריא.

להמשך קריאה

24 במרץ, 2008 | בנושאים: 404, בלוגים, פרסום ושיווק | 28 תגובות

← לדף הקודם — לדף הבא →