מיקרוסופט יצרה פירצת אבטחה בווינדואוז • פרויקט בן יהודה מגיע לקינדל » האחראי על האינטרנט
בחקירת פיגוע הטרור בסן ברנדינו, אפל סירבה לספק ל-FBI גישה לטלפון אייפון באמצעות דלת אחורית – כינוי לפירצה יזומה במערכת סייבראבטחה, שנועדה לאפשר לגורמים שיש בידיהם את המפתח לאותה דלת אחורית לחדור למערכת המאובטחת בניגוד לדעתו ולרצונו של בעליה, ומבלי להזדקק למפתח (סיסמה) שבידיו. מיקרוסופט מדגימה כעת את הסכנה שבדלת אחורית כזאת, אחרי שהטמיעה אחת כזו במערכת ההפעלה שלה, ו”מפתח הזהב” שלה דלף.
החל מגירסת חלונות 8.1, מערכת ההפעלה של מיקרוסופט מכילה מנגנון הגנה בשם Secure Boot, שמוטבע בקושחה ומונע הפעלת תוכנות עם איתחול מערכת ההפעלה. סקיור בוט מוודא שהתוכנות שהוגדרו להפעלה עם האיתחול חתומות בחתימה אלקטרונית ומאושרות על ידי מיקרוסופט או יצרן המחשב, אחרת הוא לא מפעיל אותן, מחשש שמדובר בנוזקות שהושתלו שם על ידי גורמים עויינים, או, חלילה, מערכות הפעלה מתחרות כמו לינוקס או אנדרואיד.
אבל מיקרוסופט עשתה כמה טעויות:
1) היא מנעה ממשתמשי התוכנה אפשרות לכבות את המנגנון הזה במכשירים שעובדים על ווינדואוז RT ו-ווינדואוז פואון (אפשר לכבותו בווינדואוז על מחשב אישי).
2) היא הכניסה במנגנון ההגנה הזה דלת אחורית, שמאפשרת למפתחי תוכנות לבחון את התוכנות שלהם בלי להעביר אותן אישור מלא, לצורך שימוש פנימי של מתכנתי מיקרוסופט של מפתחי תוכנה לדיבוג תוכנות.
3) היא נתנה ל”מפתחות” של הדלת האחורית לדלוף כששיווקה בטעות מכשירים עם הדלת האחורית פעילה בהם.
הרג’יסטר מדווח שלדברי ההאקרים Slipstream ו-MY123, שפרסמו את הפירצה השבוע, הם גילו אותה בחודש מרץ והודיעו למיקרוסופט. בתחילה החברה לא עשתה דבר, אולם חודש מאוחר יותר היא הכירה בפירצה ונתנה להם את הפרס על מציאתו. ביולי שחררה החברה עדכון אבטחה אחד, השבוע שחררה עדכון נוסף ועדכון שלישי צפוי להשתחרר בחודש הבא.
הדלת האחורית/פירצה מאפשרת להתקין על טאבלטים וסלולריים מבוססי ווינדואוז מערכות הפעלה חלופיות מצד אחד, ונוזקות מצד שני. אם קראקר משתמש בדלת האחורית להתקין נוזקה שמערימה על סקיור בוט, היא בהכרח תופעל על הטאבלט/הסלולרי, משום שהמשתמש לא יכול לכבות את סקיור בוט.
מיקרוסופט טוענת שהפירצה “לא נוגעת למערכות הפעלה של מחשבים שולחניים אישיים או עסקיים. היא דורשת גישה פיזית והרשאות מנהל למכשירי [סלולר מבוססי מעבדי] ARM ו[מערכת ההפעלה ווינדואוז] RT ולא מסכנת הגנות הצפנה”. החברה מנסה, כאמור, לטפל בפירצה באמצעות עדכוני אבטחה, אבל ההאקרים טוענים שהיא לא יכולה לסגור אותה באופן מוחלט בלי לשבש את פעילות המכשירים.
ההאקרים כתבו בפוסט שפרסמו על הפירצה:
דלת אחורית, שמיקרוסופט הכניסו בסקיור בוט משום שהם החליטו לא לתת למשתמש לכבות אותו במכשירים מסויימים, מאפשר לנטרל את סקיור בוט בכל מקום! אתם יכולים לראות את האירוניה. האירוניה היא גם שמיקרוסופט עצמה סיפרה לנו מספר ‘מפתחות זהב’ יפים (כמו שה-FBI היו אומרים ;) שנוכל להשתמש בהם למטרה זו :)
בנוגע ל-FBI: אתם קוראים את זה? אם כן, אז זו הדגמה מושלמת בעולם האמיתי לכך שהרעיון שלכם לשים דלתות אחוריות במערכות הצפנה עם ‘מפתח זהב מאובטח’ הוא גרוע מאוד! אנשים חכמים ממני אומרים לכם את זה כבר זמן רב, נראה שאתם סותמים את האוזניים. אתם ברצינות עדיים לא מבינים? מיקרוסופט הטמיעה מערכת ‘מפתח זהב מאובטח’. ומפתחות הזהב שוחררו בגלל הטיפשות של מיקרוסופט עצמה. עכשיו, מה יקרה אם תגידו לכולם ליצור מערכות ‘מפתח זהב מאובטח’? בתקווה שאתם יודעים לעשות 2+2…
פרויקט בן-יהודה החל להמיר את תכניו לקוראלים (קוראים דיגיטליים).
הפרויקט, של אסף ברטוב ומתנדבים, מעלה לרשת טקסטים עבריים שזכויות היוצרים עליהם פגו לפי החוק הישראלי, בתחילת השנה שאחרי מלאת 70 שנה למות היוצר, ותכנים שהיוצרים או יורשיהם התירו להעלותם לפני כן. עד כה התפרסמו התכנים בפורמט טקסט פשוט באתר של הפרויקט.
בסוף יולי הודיע הפרוייקט בפייסבוק שלו: “זה כמה שנים שמבקשים מאיתנו לאפשר הורדת יצירות מן המאגר בתבנית ספר אלקטרוני. אנו שמחים להודיע שבקרוב נציע את כל תכני הפרויקט כספרים אלקטרוניים (ספר לכל יוצר, בשלב ראשון)”.
למחרת פרסם הפרוייקט בפייסבוק לינק לעמוד הספרים הדיגיטליים, שבו כבר 180 ספרים שהומרו לפורמטים EPUB, MOBI ו-PDF.
זהירות, פוקאידיוט גו • רובוחילזון ים • עוד מראה שחורה » האחראי על האינטרנט
רובוט ביוהיברידי עשוי מחלזון ים מסתובב בינינו. חוקרים באוניברסיטת קייס ווסטרן ריזרב בקליבלנד, אוהיו שבארה”ב יצרו את הרובותועבה הזאת, שאורכו פחות מ-2 אינצ’ים (5.08 ס”מ), עשוי מרכיבים גמישים מותלתפסים ורקמת שריר מפיו של חלזון ים, שנשלטת על ידי שדה חשמלי חיצוני, וזוחל כמו צב ים על החוף.
יתרונו של הרובוט על רובוטים שאינם ביוהיברידיים הוא הגמישות של השריר לעומת הרכיבים הקשיחים שלהם, והשימוש שלו ברכיבים מהסביבה הימית כדלק. בעתיד מתכוונים החוקרים לכלול ברובוט גנגליונים (צבירי תאי עצב שמעבירים אותות לשרירים כשהחלזון אוכל), כשלט אורגני. החוקרים מעריכים שבעתיד, נחילים של רובוטים כאלו יוכלו לאתר מקור של דליפה רעילה באגם או לחפש קופסה שחורה של מטוס בקרקעית האוקיינוס.
מובילת המחקר ויקטוריה וובסטר, תלמידת מחקר לתואר שלישי באוניברסיטה, מסרה בהודעה שפרסמה האוניברסיטה: “אנחנו בונים מכונה חיה – רובוט ביוהיברידי שאינו לגמרי אורגני – עדיין”.
זהירות! בתקשורת ממשיכים לפרסם שטויות על פוקימונים. בשבוע שעבר, ב-25 וב-26 ביולי, פורסמו כתבות על שני צעירים שנפגעו, אחד כשחטף התקף לא ברור בזמן שהיה בים והשני כשרכב על סקייטבורד ככל הנראה ללא קסדה ולא הסתכל על הדרך. ב-28 ביולי פרסמו בוויינט כתבה על “שני פצועים בינוני במצוד אחר פוקימון”, שבה סופר על איש בן 35 שהתנגש בזכוכית וספג שבר וחתך עמוק ברגל, ונערה בת 15 שנפלה מאופניים שעליהם רכבה ללא קסדה וספגה שבר בגולגולת וזעזוע מוח.
ארבעת הפצועים שיחקו במקרה בפוקימון גו, ולכן הם, מד”א שפינה אותם ובתי החולים שטיפלו בהם, זכו לכתבות יחצנות ואזהרה מפני המגיפה. לא מגיפת הטפשות של ללכת/לרכוב בלי להסתכל לאן ובלי לחבוש קסדה, אלא מגיפת הפוקימון גו.
כתבה נוספת, מה-28.7 בידיעות אחרונות, “משחק או סכנת חיים – פוקימון גו נצפה בכבישי ישראל”, מדווחת כי “ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים מודאגים מהסכנה לבטיחות בכבישים שיוצרת אפלקציית ‘פוקימון גו’. […] בימים האחרונים קיבלה הרשות פניות של אזרחים מודאגים ששלחו לאנשיה צילומי מסך של הפוקימונים ש’החביאה’ האפליקציה בכבישים עירונים, על גבי הדשבורד ברכב, ויש גם עדויות לפוקימונים שהמערכת הציבה בכבישים בין עירוניים”.
כאן, לפחות, יש באמת קשר לפוקימון גו: ניאנטיק, יצרנית האפליקציה, אכן שולטת במקומות שבהם מוצבים הפוקימונים. בבדיקה שערכה חברת סילף רואוד נמצא מתאם חזק בין היווצרות סוגי מפלצות (וירטואליות) שונים במשחק לבין מאפיינים בעולם האמיתי – מפלצות מים נוטות להיווצר יותר ליד גופי מים, מפלצות דשא ליד מגרשי גולף וכיוצא בזה. ג’ון הנקה, מנכ”ל ניאנטיק, אישר באחרונה כי “כן, אנחנו מנסים ליצור את הפוקימונים בהתבסס על איפה שהם היו למעשה מתקיימים בעולם האמיתי”.
אבל האפליקציה לא מחביאה פוקימונים על הדשבורד ברכב. אם פוקימון משוייך לנקודה מסויימת על כביש, והשחקן מסתכל עליו דרך המצלמה הסלולרית שמופנית לדשבורד, הוא יראה אותו על הדשבורד; אם יפנה את המצלמה לכביש, יראה את הפוקימון על הכביש.
בידיעות אחרונות דווח כי מנכ”ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מרדכי בהירי-דואני, פנה לארגון הבינ”ל לבטיחות בדרכים IRTAD ולגוגל ישראל, שחברת האם שלה גוגל מושקעת בניאנטיק, כדי שיפעלו להפסיק הצגת פוקימונים במקומות שעלולים לגרום לתאונות דרכים. לדבריו, “אנחנו דורשים כי הפוקימונים לא יוצבו במקומות העלולים לסכן חיי אדם בקרבת כביש, שול הדרך או בקרבת מעברי חצייה”.
בין אם ניאנטיק תיענה לבקשה ובין אם לא, מי שצריך לדאוג לא לסכן חיי אדם בתאונות דרכים הם בני האדם – הן הולכי רגל והן נהגים צריכים להסתכל לאן הם הולכים/נוהגים, ולא להתעסק בטלפון הסלולרי – לא בפייסבוק, לא בסמסים, לא בפוקימון גו ולא בקריאת כתבות על מועמדים לפרסי דארווין.
זה כמו בפרק הזה של כל יום בחיים שלנו
“מראה שחורה” חוזרת. הסדרה הטכנודיסטופית של צ’ארלי ברוקר החלה את דרכה בצ’אנל 4 הבריטי ורצה שתי עונות ומיוחדון כריסמס.
הפרק הראשון של הסדרה, ששודר בדצמבר 2011, עסק בדילמה של ראש ממשלת בריטניה, שטרוריסטים דורשים ממנו לזיין חזיר בשידור חי בתמורה לשחרור הנסיכה סוזנה. בספטמבר 2015 פרצה שערוריית Piggate – הצהובון הבריטי דיילי מייל פרסם חלקים מ”Call Me Dave”, ביוגרפיה לא-רשמית של ר”מ בריטניה דאז, דיויד קמרון, שכתבו הפוליטיקאי מייקל אשקרופט והעיתונאית איזבל אואוקשוט, שבהם נטען מפי מקור אנונימי כי קמרון הכניס “חלק פרטי של האנטומיה שלו”, כלומר את הזין שלו, לתוך פה של חזיר מת, במסגרת זובור קבלה למועדון הסטודנטים האוקספורדי פירס גייבסטון. ברוקר התייחס לחזירגייט בתוכניתו “ניוזווייפ”, ופקפק באמינות הסיפור:
הסדרה תחזור באוקטובר בנטפליקס. אבל בעולם שבו ארה”ב מאשימה את רוסיה בפריצה לשרתי האימייל של המפלגה הדמוקרטית ופרסום האימיילים בוויקיליקס כדי לסייע לבחירתו של דונלד טראמפ, אנשים צועדים לתוך התנועה ונדרסים כדי לצוד מפלצות וירטואליות ומדענים מייצרים רובוטים ביוהיברידיים, ברוקר יצטרך לעבוד קשה כדי להפחיד אותנו יותר מכפי שאנחנו כבר פוחדים.
קיקאסטורנטס נסגר והוחלף • מישהו תפס את כל הפוקימונים » האחראי על האינטרנט
עוד אתר טורנטים נסגר ונפתח מחדש
ביום חמישי נסגר אתר הטורנטים קיקאסטורנטס (KickassTorrents), הדומיינים שלו נתפסו על ידי הרשויות האמריקאיות ובעליו ארטם “tirm” ואולין נעצר בפולין. האתר נסגר בעקבות מבצע עוקץ של רשויות האכיפה האמריקאיות, שהגישו החודש תלונה פלילית (פדף) נגד ואולין בבית המשפט המחוזי של המחוז הצפוני של אילינוי, שבה הוא מואשם בשני סעיפים של הפרת זכויות יוצרים פלילית, קשירת קשר להפרת זכויות יוצרים פלילית וקשירת קשר להלבנת כספים. ארה”ב תבקש מפולין את הסגרתו.
האתר הוקם ב-2008, צבר פופולריות והפך לאחד מאתרי שיתוף הטורנטים הפופולריים בעולם, כשהסגירה הזמנית של אתר פיירטביי השוודי בשנה שעברה הפכה אותו לאתר הפופולרי בתחום. האתר מציג פרסומות, מכניס 12.5-22.3 מיליון דולר מפרסומות בשנה ושוויו הנקי מוערך ב-54 מיליון דולר, לפי התלונה. סגנית התובע הכללי לזלי קלדוול מסרה בהודעה לעיתונות כי “ואולין מואשם בהפעלת אתר שיתוף הקבצים הלא-חוקי עם הכי הרבה כניסות כיום, שאחראי להפצה של חומרים מוגנים בזכויות יוצרים ביותר ממיליארד דולר”.
קיקאסטורנטס שיתף פעולה במידה מסויימת עם דרישות תעשיית הבידור בנושא זכויות יוצרים. אתר טורנטפריק, העוקב אחר עולם פיראטיות התוכן, דיווח בתחילת החודש כי קיקאסטורנטב הסיר טורנטים לבקשת בעלי הזכויות בהתאם לחוק DMCA האמריקאי, וכי לפי המספרים שהאתר סיפק לגבי הסרות שבועיות וחודשיות, נראה שהוא מסיר חצי מיליון טורנטים בשנה. שיתוף פעולה כזה עשוי להגן על בעל האתר, שיכול לטעון במשפט שהחוק מגן עליו כל עוד התכנים הפיראטיים הם תוכן גולשים, ושהוא מסיר אותם מיד עם קבלת בקשה כזו. אולם לפי ג’ארד דר-אייגן, סוכן מיוחד של חקירות בטחון המולדת (Homeland Security Investigations – HSI), אשר הגיש את התצהיר במסגרת התלונה הפלילית, מפעילי קיקאסטורנטס נהגו לעכב מילוי בקשות כאלו בתואנות טכניות שונות.
במסגרת מבצע העוקץ, סוכן סמוי של מס הכנסה האמריקאי ביקש לפרסם באתר, קיבל הצעת מחיר ופרטי חשבון בנק בלטביה, ובמרץ העביר 1500 דולר לאותו חשבון עבור הקמפיין, שאכן פורסם באתר. פרטי החשבון, שהחוקרים קיבלו במסגרת החקירה, העלו הפקדות אליו של 28.4 מיליון אירו בין אוגוסט 2015 למרץ 2016, כך דיווח כלכליסט.
אף שואולין הפעיל את קיקאס באמצעות חברת קש בשם Cryptoneat, שנועדה להקשות על איתור זהותו, הוא לא היה זהיר מספיק בשמירה על חשאיות, כפי שפרסם אתר גיזמודו. ואולין ניהל דף פייסבוק של קיקאסטורנט. החוקרים פנו לפייסבוק לקבל מידע על הדף, וקיבלו את כתובת האימייל שמקושרת לפרופיל שבאמצעותו הוא נוהל, tirm@me.com. הסיומת me.com מופעלת על ידי אפל. החוקרים פנו אז לאפל, וזו גילתה להם שאותה כתובת שימשה לביצוע רכישות בחנות אייטיונז, ששומרת את כתובת ה-IP של הרוכש. הכתובות הללו התחברו הן לרכישות של tirm@me.com באייטיונז והן לניהול דף קיקאסטורנטס בפייסבוק.
ואולין קיבל תרומות לקיקאסטורנטס בביטקוין. למרות שמדובר בקריפטומטבע שמאפשר לפתוח חשבון ולהעביר כספים בלי להזדהות, ואולין בחר לנהל את חשבון הביטקוין שלו בחברת קויינבייס, בחשבון על שמו עם אותה כתובת אימייל, tirm@me.com, ומספר טלפון זהה לזה שהופיע במרשם הדומיינים של שלושה מהדומיינים ששימשו את קיקאסטורנט. אחת מכתובות האייפי שקושרו לואולין שימשה להתחברות לחשבון הקויינבייס שלו.
בינתיים קיקאסטורנטס חזר קם לתחייה בגופם של חקיינים, כפי שאתרי שיתוף קבצים נוהגים לעשות אחרי שסוגרים אותם: אתר הטורנטים איזוהאנט הקים את גירסת המראה המוגבלת KickassTorrents.website, ומפעילים אנונימיים דיווחו על הקמת KAT.am.
“מונופולים מודרניים: מה נדרש כדי לשלוט בכלכלת המאה ה-21″ הוא שמו של ספר שניק ג’ונסון, ראש הפלטפורמות בחברת אפליקו, היה שותף בכתיבתו. אבל עכשיו רוב העולם יכיר אותו בזכות הישג אחר: “תפסתי כל פוקימון שזמין כרגע בארה”ב”, דיווח ג’ונסון ברדיט ביום חמישי על ההישג שלו במשחק הפופולרי פוקימון גו.
ג’ונסון, שיום העבודה שלו מסתיים ב-18-18:30, הלך לצוד פוקימונים אחרי העבודה במנהטן ובברוקלין, במסעות שארכו עד שמונה שעות כל אחד. ולפי אפליקציית הבריאות באייפון שלו, הוא הלך כ-12.87 ק”מ ביום בממוצע בשבועיים מאז שהמשחק יצא, כך מדווח בכתבה עליו בביזנס אינדייסר. הפוקימון הלפני אחרון להשלמת האוסף שלו היה פוריגון, ולדבריו “אולי ואולי לא ראיתי אותו על הרדאר ואז הזמנתי אובר להסיע אותי כה וכה עד שמצאתי אותו”. את האחרון, אומסטאר, גידל בעצמו, אחרי שבעיות קליטה סלולרית בחברת ורייזון, שבה הוא מנוי, מנעו ממנו לתפוס אותו יום לפני כן.
מתוך 151 מפלצות הכיס במשחקי הווידאו המקוריים שעליהם מתבסס פוקימון גו, במשחק הווידאו מבוסס המציאות הרבודה והגאוגרפיה זמינות בארה”ב 142, ושלוש נוספות ייחודיות לאזורים גאוגרפיים אחרים – מר מיים באירופה, קנגסחאן באוסטרליה וניו זילנד ופארפצ’ד באסיה, וג’ונסון מחפש כעת אתר תיירות או סטארטאפ שיממן לו מסע עולמי ללכידת הפוקימונים החסרים.
משטרת דאלאס לא מחקה מטוויטר תמונה של גבר שחור עם רובה גם אחרי שהבינה שהוא לא הצלף הרוצח » האחראי על האינטרנט
Tonight it appears that two snipers shot ten police officers from elevated positions during the protest/rally. Three…
Posted by Dallas Police Department on Thursday, July 7, 2016
“זה אחד מהחשודים שלנו. בבקשה עיזרו לנו למצוא אותו!”, כתבה משטרת דאלאס, טקסס, בטוויטר שלה, לצד תמונה של איש שחור עם זקן תיש, לבוש בטישרט בצבעי הסוואה צבאיים ונושא רובה. המשטרה פרסמה את התמונה ביום חמישי, זמן קצר אחרי שצלף, אלמוני באותו זמן, ירה למוות בחמישה שוטרים ופצע שבעה נוספים במהלך הפגנת תנועת המחאה השחורה Black Lives Matter. המשטרה איתרה לבסוף את מיקה חבייר ג’ונסון, חייל לשעבר, שהתבצר בחניון וחוסל על ידי פצצה שהוצמדה לרובוט לסילוק פצצות, ובחיפוש בביתו נתפסה תחמושת, אפודי מגן, חומרים לייצור פצצות וספרים על טקטיקות קרב, דווח בסוכנויות הידיעות. ג’ונסון הוא לא האיש בתמונה בציוץ של משטרת דאלאס.
האיש בתמונה בציוץ של משטרת דאלאס הוא מארק יוז. טיים מגזין מדווח שיוז ואחיו קורי הגיעו לצעדה שערך ארגון Next Generation Action Network, כשמארק החליט להביא איתו את רובה ה-AR-15 שלו כדי לממש את זכותו לשאת נשק בגלוי, כפי שמותר בטקסס למי שמחזיק נשק ברשיון וכפי שעשו משתתפים באירוע של דונלד טראמפ בחודש שעבר. כשהחלו היריות, האחים רצו לתפוס מחסה וקורי הציע למארק לתת את הנשק שלו למשטרה כדי שלא ייחשד כמעורב בפיגוע. מארק יוז הפקיד את הנשק בידי המשטרה, והאחים יוז התגייסו לסייע לשוטרים לפנות אנשים מאזור הטבח.
מוקדם יותר באותו יום, מישהו צילם את מארק יוז עם הרובה וחולצת ההסוואה, ואחרי הירי העביר את התמונה למשטרה. זו פרסמה אותה בטוויטר והפכה את יוז לחשוד. הוא גילה זאת כשהיה בדרך לחפש את מכוניתו, נבהל וחיפש שוטרים כדי להבהיר שהוא לא היורה. הוא הוריד את החולצה וחיפש שוטרים בודדים, מחשש שקבוצה גדולה של שוטרים עלולה לירות בו. הוא הסגיר את עצמו לידי שני שוטרים, שאזקו אותו ולקחו אותו לתחנה. קורי, שהסוללה של הסלולרי שלו גוועה, הצליח סופסוף לטעון אותה, גילה שאחיו חשוד במעשה טרור, חיפש אותו ולבסוף מצא אותו במשטרה. מארק יוז נחקר במשך 30 דקות – “השוטרים שיקרו, אמרו שיש להם סרטון שלי יורה באקדח, שזה שקר, אמרו שיש להם עדים שאמרו שיריתי באקדח, שזה שקר. בסופו של יום, המערכת ניסתה לתפוס אותי”, אמר ל-KTVT אחרי ששוחרר. המשטרה שחררה אותו, אבל סירבה להחזיר לו את החולצה ואת הרובה (קורי אמר לו לוותר, כי זה לא רעיון טוב להסתובב עם הרובה במצב הזה), וסירבה למחוק את הציוץ.
הציוץ של משטרת דאלאס קיבל 18 אלף פיברוטים ו-40 אלף שציוצים והיה באוויר במשך 17 שעות, לפחות 14 מהן אחרי שנחקר ושוחרר כחף מפשע. כשאתר מאשבל שאל את המשטרה למה הציוץ עדיין באוויר, התשובה שהתקבלה היתה “כי אנחנו משאירים אותו שם”. כשאתר באסל שאל שאלה דומה, התשובה היתה ש”אין מידע לגבי זה”, והוא הוסר לאחר מספר דקות.
מלבד זאת, ציוץ נוסף עם תמונתו של יוז עדיין מופיע (שבת בערב) בטוויטר של משטרת דאלאס. הציוץ, שהועלה בשישי בבוקר, מציג שידור פריסקופ מתדריך עיתונאים של מפכ”ל משטרת דאלאס דיויד בראון, שבו דובר על יוז כחשוד (בלי להזכיר את שמו) והוצגה תמונתו, תמונה שמשמשת כתמונת הפריוויו של הסרטון.
הציוצים גרמו נזק לאחים יוז, שהספיקו להפוך לאויבי הציבור ולקבל אלפי איומים ברצח, חלקם עם מפות גוגל של כתובות מגוריהם, מדווחים טיים והוושינגטון פוסט. השניים מסתתרים בבתיהם מחשש לפגיעה בהם ובמשפחותיהם. אולם מארק יוז מסרב להישבר ולוותר על זכותו החוקתית לשאת נשק, כפי שהסביר לטיים: “אם נפסיק ללכת לעצרות ונפסיק לשאת נשק מחשש שהדבר הזה יקרה לנו, אנחנו עושים עוול לאבותינו – זה אומר שאנחנו נכנעים להפחדה, לאיומים. החוקים שעברו לא יהיו שם בשבילנו אם נוותר ולא נממש אותם”.
תאונה קטלנית ראשונה לעצמכונית » האחראי על האינטרנט
ג’ושואה בראון נהרג ב-7 במאי בתאונת דרכים בוויליסטון, פלורידה, כשמשאית פנתה שמאלה והוא התנגש בה עם מכוניתו, טסלה מודל S. כנראה שבראון יירשם בהיסטוריה כאדם הראשון שנהרג בתאונת עצמכונית, משום שבעת התאונה הטסלה היתה במצב נהיגה עצמונית. מנהל הבטיחות בדרכים המהירות הלאומי (National Highway Traffic Safety Administration, ובקיצור NHTSA) החל בחקירת המקרה.
“אובדן טרגי” היא כותרת הפוסט האפולוגטי שפרסמה טסלה בנושא ביום חמישי, ובו הודיעה שדיווחה לרשויות מיידית על התאונה. “למדנו אתמול שה-NHTSA פותח בהערכה ראשונית של ביצועי ה’אוטופיילוט [רכיב הנהיגה העצמונית] במהלך התנגשות קטלנית שהתחרשה במודל S. זהו מקרה המוות הראשון הידוע בקצת יותר מ-130 מיליון מיילים [כ-209 מיליון ק”מ] שבהם האוטופיילוט היה מופעל. בקרב כל כלי הרכב בארה”ב, יש מקרה מוות בכל 94 מיליון מייל. בעולם, יש מקרה מוות בערך כל 60 מיליון מייל. חשוב להדגיש שהפעולה של ה-NHTSA היא רק הערכה ראשונית לקבוע אם המערכת עבדה כפי שמצופה ממנה”.
טסלה הסבירה שהן הנהג והן המכונית לא הבחינו במשאית בגלל שצדה הלבן לא בלט באור היום הבוהק, ולכן לא הפעילו את הבלמים. מדוע הרדאר של העצמכונית לא הבחין במשאית? בעלי טסלה, אילון מאסק, נשאל על כך בטוויטר והשיב: “רדאר מסנן החוצה מה שנראה כמו שלטי דרך עיליים כדי להימנע מאירועי בלימה כוזבים”.
@artem_zin @theaweary Radar tunes out what looks like an overhead road sign to avoid false braking events
— Elon Musk (@elonmusk) June 30, 2016
“אוטופיילוט משתפר כל הזמן, אבל אינו מושלם ועדיין דורש מהנהג להישאר עירני”, כתבה טסלה. “עם זאת, בשימוש בשילוב פיקוח של נהג, הנתונים חד-משמעיים – אוטופיילוט מפחית את עומס העבודה על הנהג ומביא לשיפור משמעותי סטטיסטית בבטיחות בהשוואת לנהיגה ידנית [אנושית] טהורה”.
טסלה ומאסק היו הרבה יותר שחצנים לפני התאונה, כפי שהראה הגרדיאן. החברה בחרה לקרוא למערכת הנהיגה העצמונית שלה “אוטופיילוט” (נהג אוטומטי), בעוד חברות אחרות בחרו בשמות שהדגישו יותר את שיתוף הפעולה בין האדם למכונה – “טכנולוגיה סמי-אוטונומית” ו”פיילוט סיוע חניה” בוולבו, “driver assistance” (“סיוע לנהג”) ו”drive pilot” במרצדס, “safety sense” (“חוש בטיחות”) בטויוטה ו”sensing” (“תחושה” או “חישה”) בהונדה. מאסק אמר בינואר שהמודל S “ככל הנראה טובה יותר מבני אדם בשלב זה בנהיגה בכבישים מהירים”, ולפני שחרור עדכון האוטופיילוט אמר שהעצמכונית “כמעט מסוגלת לנסוע [בין סן פרנסיסקו לסיאטל] בלי לגעת באמצעי הבקרה כלל”.
טסלה ו-NHTSA לא הזכירו את שמו של בראון בהודעותיהן. בראון, בן 40, שירת 11 שנה בחיל הים האמריקאי כטכנאי סילוק פצצות, והקים חברה לייעוץ טכנולוגי בשם Nexu Innovations. הוא פרסם סרטונים רבים שבהם הוא נראה נוהג בטסלה בערוץ היוטיוב שלו.
בחודש שלפני מותו פרסם סרטון שכותרתו “Autopilot Saves Model S”, ובו נראית המכונית בורחת מהתנגשות במשאית שנכנסת לנתיב שלה בפתאומיות משמאל, כשנהג המשאית לא מבחין בטסלה. “אני למעשה לא הסתכלתי בכיוון הזה [של המשאית] וטסי (שמה של המכונית שלי) היתה על המשמרת עם אוטופיילוט מופעל”, כתב בראון בתיאור הסרטון. “הבחנתי בסכנה כשטסי התריעה בפניי עם צפצוף האזהרה ‘קח פיקוד מיד’ ועם סטייה ימינה כדי להימנע מהתנגשות צדדית”.
סוכנות הידיעות AP דיווחה היום שלבראון היו שמונה דוחות על מהירות מופרזת בשש השנים האחרונות, וציטטה חברים שלו, שסיפרו שהוא אהב לנהוג במהירות, אולם נחשב לנהג זהיר. נהג המשאית שבו התנגש בראון, פרנק ברסי, מחזיק בחברת משאיות שמחזיקה משאית אחת ומעסיקה נהג אחד, הוא עצמו, כשהרישומים מראים שיש לנהג החברה שבע עבירות שנרשמו במהלך ארבע עצירות לבדיקות במהלך השנתיים האחרונות, ובהן נהיגה של יותר מ-14 שעות ביממה ומעבר לא חוקי בין נתיבים, ובבדיקה שנערכה בשנה שעברה נרשמה שחיקה של צמיגי המשאית.
נהג המשאית ברסי אמר ל-AP שבראון נהג במהירות גבוהה: “הוא עבר כל כך מהר דרך הטריילר שלי שלא ראיתי אותו”. ברסי טען גם שבראון ניגן סרט מסדרת הארי פוטר ברכב בזמן ההתנגשות, אולם הודה שלא יכול היה לראותו, רק לשמוע אותו. סיירת הכבישים המהירים של פלורידה אישרה שנגן דיוידי נייד נמצא ברכבו של בראון אחרי התאונה, אך חוקרי המשטרה לא יכלו לאשרר שהמכשיר פעל בזמן התאונה.
בריטים מגגלים בדיעבד את השלכות הברקזיט • למפעיל אימייל מוצפן הותר להגיד שסגר בגלל סנואודן » האחראי על האינטרנט
1) הוושינגטון פוסט מדווח שהבריטים מגגלים בטירוף “מה יקרה אם נעזוב את האיחוד האירופי”, “מה יקרה אם נעזוב את האיחוד האירופי” ו”אילו ארצות חברות באיחוד האירופי” – אחרי ההצבעה על הברקזיט. אבל זה לא בהכרח מדויק.
2) בית המשפט אישר לליידר לוויסון, שסגר את שירות האימייל המאובטח לאבהביט שהפעיל כדי לא לספק את מפתח ההצפנה שלו לרשויות, לגלות שהמשתמש שהרשויות התעניינו בו היה אדוארד סנואודן, מדליף מסמכי ה-NSA. המידע הזה כבר פורסם בעבר כהשערה על ידי עיתונאים, ונחשף בגלל טעות של ה-FBI, ששחרר מסמך שבו שכח להשחיר את כתובת האימייל של סנואודן.
וואטסאפ גולד היא נוזקה מסוכנת, וגם בלעדיה פרטיות המשתמשים בסכנה » האחראי על האינטרנט
“היי סוף סוף הגירסה המוזהבת הסודית של וואטסאפ דלפה. הגירסה הזאת משמשת רק סלבריטאים גדולים. עכשיו גם אנחנו יכולים להשתמש בה”, מבטיחה הודעה קוסמת, שמסתובבת מאז סוף החודש שעבר ומשמשת להפצת WhatsApp Gold. מלבד אבק הכוכבים, ההודעה מבטיחה גם שיפורים כמו שיחות וידאו, מחיקת הודעות שנשלחו בטעות, שליחת יותר מ-100 תמונות בו”ז, שיחות חינם, שינוי תבניות ופיצ’רים נוספים שאינם מפורטים.
ההודעה מפנה את הגולשים לאתר goldenversion.com, והורדה של האפליקציה משם למעשה יגרום להדבקת הסלולרי בנוזקה, תוכנה שמטרתה להזיק לטלפון, על ידי העברת השליטה בו לפרצנים, הדלפת מידע ממנו וכדומה.
מקרה קודם של הונאה כזאת היה הנוזקה “וואטסאפ פלוס”. חברת וואטסאפ, שנמצאת בבעלות פייסבוק, הזהירה מפני “וואטסאפ פלוס” בעמוד השאלות החוזרות באתרה: “וואטסאפ פלוס היא אפליקציה שלא פותחה על ידי וואטסאפ, לא אושרה על ידי מפתחי וואטס ואין לה שום קשר לוואטסאפ, ואנחנו לא תומכים בוואטסאפ פלוס. שימו לב שוואטסאפ פלוס מכירה קוד מקור שוואטסאפ אינה יכולה להבטיח שהוא בטוח, וכי המידע הפרטי שלכם עלול לעבור לידי גופים צד ג’ בלי ידיעתכם או הסכמתכם”. החברה הודיעה שמי שיתקין את התוכנה יושעה זמנית משימוש בוואטסאפ. בדברי האזהרה מפני וואטסאפ פלוס היא כותבת: “אנא הסירו את האפליקציה והתקינו גירסה מורשית של וואטסאפ מאתרנו או מגוגל פליי. בתום ספירה של 24 שעות, תוכלו להשתמש בוואטסאפ”.
הוואטסאפ של כולנו גניב, ושירותים אחרים גם
הפירצה המדאיגה יותר בוואטסאפ היא זו שבמערכת הטלפוניה. פרוטוקול SS7 שבבסיס הטלפוניה הסלולרית, אשר פותח בשנות ה-1970 ולא שופר משמעותית מאז, מכיל פירצות שמאפשרות לפרצנים להשתלט על פרופילי אפליקציות צ’ט של מתגלצ’ים ולנהל שיחות בשמם (ובמקרה של אפליקציית טלגרם, למשל, גם לקרוא תכתובות קודמות). השיטת הזאת לא מושפעת מההצפנה של שירותי הצ’ט הללו, משום שהיא לא פריצת אדם-באמצע (man-in-the-middle), אלא מתבצעת באחד הקצוות של השיחה, ומכיוון שמפתח ההצפנה מיוצר על ידי התוכנה ולא נמצא בשליטת המשתמש.
כדי להשתלט על וואטסאפ של קורבן, הפרצן מתקין וואטסאפ על טלפון סלולרי משלו וגורם לו להתחזות לטלפון הסלולרי של הקורבן. אז הוא מבקש להתחבר לוואטסאפ, החברה שולחת קוד אישור למספר הטלפון של המשתמש, הקוד מגיע לטלפון של הפרצן, ואיתו הוא מתחבר לחשבון הוואטסאפ של הקורבן, כפי שאפשר לראות בהדגמה הזאת של חברת הסייבראבטחה הרוסית פוזיטיב טקנולוג’יז, שפרסמה גם פוסט ודוח (פדף) בנושא:
חברות התקשורת צריכות לסתום את הפירצות ב-SS7 – אלו מסכנות לא רק את משתמשי אפליקציות הצ’טים, אלא גם משתמשי שירותים אחרים שעושים שימוש בהודעות סמס לאישרור זהות של משתמשים, וגם את פרטיותם של בעלי טלפונים סלולריים באופן כללי. אבל זה עלול לקחת זמן רב. חברות כמו פייסבוק, מפעילת וואטסאפ, צריכות למצוא אמצעי אבטחה שיתגברו על הפירצה הוותיקה הזאת ב-SS7. בינתיים, כדי שמשתמשים יוכלו לפחות לדעת אם מישהו מנסה לפרוץ אליהם, פורבס מדווח שחוקר הסייבראבטחה קרסטן נול יצר אפליקציה בשם SnoopSnitch, שמודיעה בכל פעם שנכנסת שיחה או הודעה. אם יש חיווי על שיחה/הודעה אבל אין שיחה/הודעה, ייתכן שהמשתמש נפל קורבן למתקפת SS7.
גלעד ארדן – שוטר במנהטן איים ותקף אזרחים שצילמו אותו. לא תאמין מה קרה לו אחר כך
“בואו נתחיל עם מציאות מדומיינת, על ארץ אחרת, נניח שוטרי מקוף במנהטן”, ביקש שר בטחון הפנים, גלעד ארדן, מהישראלים בתגובה למתקפה האלימה של שוטרים על מייסם אבו אלקיעאן. “שוטרי המקוף במנהטן מבקשים מהאדם להזדהות. אבל הוא? ובכן, הוא לא מסכים. הוא מבקש שהם יזדהו בעצמם. לגיטימי? אני מניח שבמנהטן בשלב הזה הבנאדם כבר היה על הרצפה”.
בואו נתחיל עם מציאות מדומיינת, על ארץ אחרת, נניח שוטרי מקוף במנהטן.
מנהטן, כן? לא מקום מאוים במיוחד, בוודאי לא כמו ישר…
Posted by גלעד ארדן | Gilad Erdan on Tuesday, May 24, 2016
בוא, ארדן, בוא נלך לשוטרי מקוף במנהטן, באמת. ב-19/5, רייזל מרטינז, שוטר מקוף מהארלם, היה בתפקיד. שוטרים ניסו לעצור באלימות אופנוען, שנטען שהפריע קודם לכן לעיכוב של נהג אחר. מרטינז תועד מאיים באקדחו לעבר איש שתיעד את האירוע, ואחר כך הכה באגרופים את אחד המתעדים. במנהטן בשלב הזה, המשטרה נטלה את אקדחו ואת תג השוטר שלו, בעוד מח”ש המקומי החל לחקור את המקרה.
אבל גם לניו יורק יש ארדנים משלה, במקרה הזה נציב משטרת העיר ניו יורק, ביל בראטון, והוא מודאג: “יש תופעה בארץ הזאת שאנחנו צריכים לבחון, והיא לא רק בניו יורק. זה הפך מאוד רציני. כמעט הייתי מתאר את זה כמגיפה במדינה הזאת”, אמר בראטון בכנס של מפקדי משטרה ובכירי אכיפת חוק שנערך בניו יורק, שעליו דווח בניו יורק דיילי ניוז.
המגיפה שבראטון מדבר עליה – בפברואר תועד שוטר בברונקס יורה למוות בפיטבול שניגש אליו שמח ומכשכש בזנבו, ובמרץ הושעה מפקח וצוותו לאחר שתועדו מרביצים לדוור שצעק להם להיזהר לא לפגוע ברכב הדואר שלו – אינה האלימות המשטרתית דווקא, אלא התיעוד שלה. “יש מאמצים גוברים מצד בודדים – לפעמים בקהל ולעתים קרובות אספסופים – לנסות להקליט, לאיים וליצור פחד ולשחרר עציר פיזית”, אמר בראטון, שטען כי אנשים מקליטים שוטרים בתקווה לתפוס שוטרים בקלקלתם, גם אם הם צריכים לביים את המשבר, כך לטענת בראטון. “אין לך זכות להתנגד למעצר, וברבים מהסרטונים הללו, אנשים מתנגדים באלימות ומקבלים עידוד מהקהל”.
https://www.youtube.com/watch?v=K-ChXT2Kmcg
אולם על אף מגפת התיעוד, העידוד להתנגדות אלימה והמשברים המבויימים על ידי אזרחים שמחפשים להפיל שוטרים, בראטון טוען שהאלימות המשטרתית המתועדת נדירה מאוד. “היום יש 8 מיליון מצלמות בעיר העירומה [הוא מרפרר לסדרת הטלוויזיה “העיר העירומה” משנות ה-1950-1960, שעסקה בבלשי משטרת ניו יורק] והעיר באמת עירומה בגלל המצלמות הללו. אבל אנחנו מקבלים בממוצע סרטון אחד או שניים בחודש שמוצגים לנו [לוועדת בדיקת התלונות האזרחית] של התנהגות-לרעה לכאורה של שוטרי משטרת העיר ניו יורק. בואו ניקח את זה בחשבון ונשים את זה בהקשר”.
תחת בראטון פעלו השוטרים שתפסו את אריק גרנר בלפיתת חנק שהביאה למותו, אחרי שעצרו אותו על מכירת סיגריות בודדות ולא בחפיסות עם מדבקות המס הנדרשות, וסירבו לשחררו מלפיתת החנק למרות שאמר שוב ושוב “אני לא יכול לנשום”, 11 פעמים, אמירה שהפכה לסיסמה נגד אלימות שוטרים המופנית כלפי אזרחים שחורים. המקרה תועד במצלמה סלולרית, אולם השוטר שחנק את גרנר זוכה על ידי חבר מושבעים גדול בסטאטן איילנד, והתיק עדיין עומד בפני חקירה של חבר מושבעים גדול פדרלי. באיגוד המקצועי של השוטרים טוענים שגרנר ניסה להתנגד למעצר.
בראטון הציג את הפתרון של משטרת ניו יורק לאזרחים השקרנים וסרטוני התעמולה התיעודיים שלהם: מצלמות-גוף שיוצמדו לשוטרים, שלדבריו “יוכלו לצלם מה שקורה לפניהם. נקבל הרבה איזון בדרך זו”. אצלנו, המשרד לבטחון פנים, שתחת ישראל אהרונוביץ’ התנגד בעבר למצלמות על שוטרים, שינה את עמדתו, ובקרוב נוכל לקבל תיעוד מגמתי של מעצרים ותירוצים יצירתיים כגון “הסוללה נגמרה בדיוק רגע לפני שהחשוד התחיל להתנגד למעצר ולכן נאלצנו לפרק אותו כמו לגו בלי לתעד איך מרכיבים אותו מחדש”.
ארדן חרטטן
“בואו נתחיל עם מציאות מדומיינת, על ארץ אחרת, נניח שוטרי מקוף במנהטן”, כתב השר ארדן, ולא חשבתי שהוא מתכוון למציאות מדומיינת פשוטו כמשמעו. אבל מתברר שכן.
ארדן: ” שוטרי המקוף במנהטן מבקשים מהאדם להזדהות. אבל הוא? ובכן, הוא לא מסכים. הוא מבקש שהם יזדהו בעצמם. לגיטימי? אני מניח שבמנהטן בשלב הזה הבנאדם כבר היה על הרצפה, אבל נגיד שלא. נגיד שהם מקבלים את דרישתו ומציגים לו תעודה. אלא שאז אותו אדם מחליט שהתעודה מזויפת. הוא לא מאמין להם. הוא רוצה ראיה נוספת, הוא מוכן להזדהות רק כשיראה מישהו עם מדים. לא חשוד בעיניכם? סך הכל ביקשו ממנו להזדהות. [\] מה אז היה קורה לו? מה אז היו עושים שוטרי המקוף במנהטן?”.
ארגון זכויות האזרח NYCLU: “בניו יורק, אתם לא חייבים לשאת תעודה מזהה, ואתם לא חייבים להראות תעודה מזהה לשוטר”.
חברי הלהקה שהציעו למכירה סרטון סקס שלהם שדלף התנצלו על ההונאה » האחראי על האינטרנט
“כולם היקרים, אנחנו כותבים להם היום כי אנחנו רוצים שתהיו הראשונים לדעת את החדשות”. כך פתחו חברי להקת YACHT (יאכטה), קלייר אבנז וג’ונה בכטולט, את הפייספוסט שפרסמו ביום שני, ובה דיווחו לאוהדיהם כי מישהו גנב והעלה לרשת סרטון שבו תיעדו את עצמם מזדיינים.
הסרטון, מסבירים השניים בהודעה (שאף שהיא חתומה על ידי שניהם, מכילה את המילים “קלייר ואני”, כאילו בכטולט הוא זה שכתב אותה לבדו), נוצר כדי לסייע לזוגיות שלהם, שנמצאת תחת לחץ כפול – אישי ומקצועי. “כל מי שקורא את זה ונמצא במערכת יחסים ארוכת טווח מבין ששימור מערכת היחסים הוא דבר משתנה-תדירות ומאתגר. זה קשה במיוחד כשהקווים בין הקריירה והרומנטיקה מעורבבים כמו אצלנו. הלחצים הפיננסיים שהיינו נתונים אליהם, שבפועל גולשים לחיים שמחוץ-לתוכנית-הלימודים, יצרו נסיבות שבהן חשנו שאנחנו צריכים קצת בריחה מהיומיום. אז הדלקנו את המצלמה, נהיינו עירומים ועשינו סקס”.
“אנו חשים שאמנות היא מעשה של נדיבות. האמנות שאנחנו יוצרים עבור הציבור מיועדת למטרה המוצהרת הזאת. ועכשיו אנחנו במצב המשונה שבו המנות שיצרנו עבור עצמנו, ועבור עצמנו בלבד, זמינה לצפייה לכל מי שיש לו חשק ללחוץ על פליי – טשטוש אמיתי ומשפיל בין הציבורי לפרטי”, כתבו היאכטונרים בהודעה. הם ציינו באפולוגטיקה כי “הטעם שלנו בחדר המיטות עשוי להיראות בלתי שגרתי לחלק מהאנשים, ואולי דוחה”, אבל ציינו כי “אלה החיים הפרטיים שלנו, ולא צריכה להיות לאיש שליטה על מה שאנשים עושים בהסכמה בחייהם הפרטיים”. ההודעה הסתיימה בבקשה מהמתגלצ’ים לכבד את הזוג ולהימנע מלצפות בסרטון: “אחננו אוהבים את כולכם ומקווים שתקבלו את ההחלטה הנכונה. ואם לא, אנחנו מקווים שתמשיכו ליהנות מהמוזיקה, בלי קשר למה שתראו היום. באהבה וכבוד, ג’ונה וקלייר”.
כשלוש שעות אח”כ פרסם הזוג תגובה לסטטוס של עצמם. “אנחנו נרגשים עמוקות מהתמיכה הגורפת שהפגנתם”, כתבו השניים. “מאז שזה קרה, חקרנו את נושא קלטות הסקס. זה לא צריך להפתיע איש שפאמלה אנדרסון לא ראתה אגורה מהקלטת שהיא צילמה עם טומי לי, ופריס הילטון הפסידה במאבק משפטי נגד האיש שהדליף את הסרטון הפרטי שלהם. אנחנו לא מיומנים כמו הקרדשיאנים, אבל חשבנו על משהו הבוקר: אנחנו יכולים לנסות ולהפיץ את הסרטון ישירות אליכם בעצמנו. לימונדה?”.
המילה האחרונה עשויה לרמז לשני דברים, למימרה “כשהחיים נותנים לך לימונים, עשה מהם לימונדה”, כלומר לקחת משהו חמוץ (סרטון סקס פרטי שהודלף) ולעשות ממנו משהו מתוק (כסף מהפצת תוכן עצמאי); ול”לימונדה”, האלבום של ביונסה, שעסק בקשיי הזוגיות המונוגמית, יצא בבכורה בשירות ההזרמה (סטרימינג) טיידל שבבעלות בעלה, המוזיקאי ג’יי זי, ויחד עם הבלעדיות על ההזרמה של הקטלוג של פרינס קידם אותו למקום 2 באפליקציות iOS.
“הסרטון בחוץ. אנחנו לא יכולים לשנות זאת. אבל אנחנו יכולים לנסות להיות ‘הכי יאכטה שאפשר’ בקשר לזה, ולקחת איזשהו סוג של בעלות על מה שקרה”, כתבו היאכטונרים. ‘אז אנחנו מבקשים מכם דבר אחד. אם אתם מרגישים שאתם 100% חייבים לראות את הקלטת הזאת, אל תזרימו אותה דרך איזה אתר טיוב או טורנט. במקום זה, אנחנו מפצירים בכם להוריד את הסרטון, לואי סי.קיי-סטייל, ישירות מאיתנו” (הם מרפררים לסדרה “הוראס ופיט”, שסי.קיי יצר עצמאית והעלה לצפייה באתרו, בתשלום ישיר אליו). בסוף התגובה הם הפנו לעמוד באתרם שממנו יתאפשר להוריד את הסרטון, fuck.teamyacht.com. בעמוד הזה ציינו השניים שפתחו בהליכים נגד מפיץ הסרטון, וציינו כי “השליטה באיך הסרטון הזה יִצָּפֶה, ומי מרוויח ממנו, הם הדרך היחידה של סוכנות (agency) שנותרה לנו מהסיטואציה הנצלנית הזאת”.
התקשורת דיווחה על זוג המוזיקאים האמיצים, שהפכו מקורבנות לגיבורים, אך איש לא הצליח לצפות בסרטון – נסיונות להורידו נתקלו בתקלות והודעות שגיאה. היו שחשדו שמדובר בהונאה, מה שהתגלה כנכון אחרי שהשניים פרסמו את הסרטון באתר סרטוני הפורנו פורנהאב והפיצו טורנט שלו – והתוודו שמדובר בתרגיל יחצני לקידום הקליפ והשיר “I Wanna Fuck You Till I’m Dead“.
סרטון הסקס עצמו מצולם בירוק-שחור-לבן של מצלמת ראיית-לילה, והוא מציג את הזוג בפורפליי שמוביל לתלישת פרצופיהם וחשיפת פניהם האמיתיים – מעין חרקים/חייזרים ענקיים. “יצרנו ‘קלטת סקס’, ורצינו שתצפו בה”, כתבו היאכטונרים אחרי החשיפה. “שחררנו אותה כקונספירציה שנחשפת לאט, בהשראת תיקים באפילה, Nathan for You ו-KLF. זה פרויקט שאיפשר לנו לשחק בו-זמנית עם מדע בדיוני, כלכלת תשומת הלב, עיתונות קליקבייט וקלטות סקס של סלבריטאים”.
השניים סירבו בתחילה לקבל את הביקורת הקשה שנמתחה עליהם על הניצול הציני (ובמקרה הזה הקלישאה “ניצול ציני” מדוייקת) של האמפתיה הציבורית לקורבנות אמיתיים, סלבריטאים או לא, של סרטוני סקס פרטיים שדלפו לרשת, כאלו שחייהם צולקו וכאלו שהתאבדו בעקבות החוויה המצלקת. ” מעולם לא הקלנו ראש בקורבנות של כל סוג של התעללות מינית. בכנות, אנחנו מוצאים את זה מטריד שכלי תקשורת יכולים לעשות את המעבר חסר האחריות מ’קלטת סקס של סלב’, שהוא דימוי תרבותי שהפרויקט הזה מרפרר אליו במפורש, ל’פורנו נקמה’, שהוא לא מצחיק, דוחה, מעורר שאט נפש מוסרית, ולגמרי לא קשור. אפילו בתוך הנראטיב הבדיוני שיצרנו, לא היתה שום אלימות או ניצול. זה עסק לכל אורך הדרך בסוכנות והעצמה פרואקטיבית”.
בהמשך מחקו השניים את תגובתם ופרסמו התנצלות, שבה חזרו בהם מהדברים ומה”לא-התנצלות המחורבנת” שלהם.
1.3 מיליון דולר על פריצה לאייפון של מחבל שלא חשפה דבר » האחראי על האינטרנט
FBI שילם כמיליון דולר לחברה שאת שמה הוא מסרב לחשוף, עבור פריצה לאייפון של המחבל מסן ברנדינו שבו לא נמצא דבר, באמצעות כלי פריצה שאת דרך פעולתו הוא לא יודע.
אפל סירבה לסייע ל-FBI לפרוץ את הטלפון, ונאבקה בה בבתי משפט. FBI טען שעל הטלפון עשוי להיות מידע מהותי לחקירה, אפל טענה שפריצה כזו תאפשר ל-FBI לשחזר אותה ולפרוץ לאייפונים נוספים, ובכך לפגוע בסייבראבטחה ובפרטיות של משתמשי אייפון אחרים.
במקביל למאבק המשפטי, FBI פנה לחברה הפרטית ורכש ממנה פתרון שאיפשר לו לפרוץ למכשיר. לפי דיווח של העיתונאי שגיא כהן, מדובר בחברת סלברייט הישראלית, אולם החברה ו-FBI לא אישרו את הידיעה.
כאשר נשאל בשבוע שעבר ראש FBI, ג’יימס קומי, כמה שילם על הפריצה, הוא אמר למראיינת: “בואי נראה, יותר ממה שארוויח בשארית הג’וב הזה, שבע שנים וארבעה חודשים, זה בטוח” (בחישוב שכרו של קומי, מדובר בכ-1.3 מיליון דולר, אולם סוכנות הידיעות רויטרס דיווחה ביום שישי מפי מקורות בממשל האמריקאי כי המחיר היה למעשה פחות ממיליון דולר). “אבל זה היה שווה את זה, בעיניי, כי זה כלי שמסייע לנו עם ה[אייפון] 5c, שמריץ את [מערכת ההפעלה] iOS 9, שהוא קצת מקרה קצה, עם התקדמות המכשירים ל-6 ו-6s ומה לא, ומערכות ההפעלה משתנות. אני חושב שזה מאוד מאוד חשוב”. לפי דיווח של סינט, FBI שילם לא על פריצה חד-פעמית אלא על שימוש מתמשך בכלי הפריצה, ויוכל להשתמש בו על אייפוני 5c נוספים.
אפל דרשה לקבל לידיה את פרטי כלי הפריצה, כדי שתוכל לחסום את פירצות האבטחה שהוא מנצל, אשר עלולות לשמש לרעה לפרוץ לסלולריים של משתמשים אחרים של אייפון. FBI סירב, מסיבות מובנות – חסימת הפירצות תהפוך את כלי הפריצה לבדיחה של מיליון דולר, וחוץ מזה, הנקמה הפואטית שבסירוב לעזור באפל, שסירבה לעזור ל-FBI, מתוקה מדי.
הדרישה של אפל מבוססת על נוהל של הממשל האמריקאי בשם Vulnerability Equities Process, שבמסגרתו הוא מתחייב לדווח לחברות על פירצות אבטחה במוצריהן. הנוהל פעיל במתכונתו הנוכחית מאז 2014. באמצע אפריל דיווח FBI לאפל על פירצת אבטחה במוצריה, לראשונה במסגרת נוהל זה. הדיווח הועבר, במקרה או לא, יום אחרי שסוכנות הידיעות רויטרס דיווחה ש-FBI לא חושב שכלי הפריצה לאייפון שרכש כפוף לנוהל זה, משום שאין ל-FBI בעלות חוקית על המידע והטכניקה הנחוצים לביצועה.
איימי ס’ הס, סגנית מנהלת בכירה למדע וטכנולוגיה ב-FBI, מצוטטת בניו יורק טיימס: “לא […] רכשנו את הזכויות לפרטים הטכניים על איך השיטה עובדת, או הטבע וההיקף של כל נקודת תורפה שעליה עשויה להתבסס השיטה לשם פעולתה. כתוצאה מכך, כרגע אין לנו די מידע טכני על כל נקודת תורפה שהיא שתאפשר לנו כל בדיקה בעלת משמעות”.
סינט מרחיק לכת ואומר שקומי, ראש ה-FBI, אפילו לא יודע את זהות ספק כלי הפריצה.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
