הזמנה בפייסבוק לכל הפגנת שמאל אי פעם
“קצת נמאס לי מהפגנות שמאל. התחושה שלי היא שזה כבר הכל אותו דבר (ושזה לא עוזר)”, כתבה
שרון גפן ב”היתוך קר למפגרים” בעקבות הפגנת השמאל אמש. “לפעמים הנואמים מתחלפים. וכמעט לכל הפגנה יש לוגו מפואר חדש. או קואליציית ארגונים ענפה. אבל זהו בערך”. זו היתה ההשראה שלה לאיור “כל הפגנות השמאל (כמעט) באיוונט-מטריה אחד ידידותי”.
אם דחפור נופל לבור באמצע “הארץ”, המון עיתונאים מעלים אותו לפייסבוק
דחפור קרס לתוך בור. ואם כבר ליפול לתוך בור, אז ברחוב שוקן בתל אביב, מול בניין עיתון “הארץ”. איילה צורף כתבה אצל אורי תובל מ”מוסף הארץ”, שהעלה תמונה של הדחפור לפייסבוק: “מדובר בדחפור-סלב מדיה חברתית. אתה בערך העשירי מהארץ/דה מארקר שמעלה בפייסבוק תמונה מזווית כלשהיא של הדחפור בבור. ואצל כל האחרים יש גם כן תגובות לרוב”.
להלן הדיווחים מהשטח. אם גם אתם עובדים בהארץ/דה-מרקר והעליתם תמונה של הדחפור לפייסבוק, ספרו לי.
יום הנכבה בתקשורת ובאינטרנט
רפי מן כותב ב”העין השביעית” על התקשורת של יום הנכבה ואתגר ההסברה:
האירוע הדרמטי של יום הנכבה הועבר לציבור בצורה המקצועית ביותר בקול-ישראל. היום שבו נפרץ הגבול לא היה יומם הגדול של הכתבים הצבאיים, גם לא של הדוברים הרשמיים. את המלאכה עשו כתבי השטח, ובעיקר אחד: הכתב ערן זינגר, שנשלח לסקר את האירועים לאורך גבול לבנון, והוקפץ למג’דל שמס.
נוכחותו בכיכר המרכזית של הכפר הדרוזי בואכה החרמון איפשרה למאזיני קול-ישראל להתחבר ישירות למוקד האירוע. לשמוע בשידור חי מסתננים מסוריה, על-פי עדותם פליטים פלסטינים, מזדהים בשמותיהם ומתראיינים ללא מורא על הצלחתם לפרוץ את הגדר. זה היה לבו של הסיפור. ראיון רדף ראיון, וניכר גם במגיש השידור באולפן, רן בנימיני, שהוא מתקשה לרגעים להאמין למציאות החדשה, הכמעט סוריאליסטית, שהועברה מהשטח בזמן אמת.
בערוצי הטלוויזיה בישראל התמקדו בסצינות ההמון על הגבול, שם ניסה קומץ חיילים להתמודד עם אלפי מפגינים. אבל שם, מהכיכר על שם סולטאן אטרש – אחד המרואיינים העדיף לכנות את המקום “כיכר תחריר” – נשמעו הקולות שהידהדו אחר-כך על מרקעי הטלוויזיה ברחבי העולם: “אנחנו לא פוחדים, התגברנו על הפחד”. רק אחר-כך שודר בערוץ 2 דיווח דומה ממג’דל שמס: היה זה סרט קצר שצולם על-ידי תושבים בכפר הדרוזי ועשה דרכו לתחנות טלוויזיה בעולם הערבי, ומשם אלינו.
זה היה יומם של מדיום ישן אחד, הרדיו, ושל התקשורת החדשה. הפייסבוק הוביל רבים מהמפגינים אל הגבולות ואל העימותים. עוד קודם לכן התריע ראש השב”כ לשעבר, יובל דיסקין, על עשרות אלפי לייקים שהוקלקו לקראת יום הנכבה, אבל הסביר שלא ניתן להעריך כמה אנשים יקומו מהמחשבים וייצאו החוצה להפגין ולהסתער.
[…]
הנראטיב הפלסטיני של צעדת האזרחים הצליח גם הוא למקם עצמו בלב השיח התקשורתי הבינלאומי. וגם: המונח “נכבה” חדר יותר מאי-פעם ללקסיקון התקשורתי. שעות אחדות לאחר האירועים בגולן אפשר היה לקבל לא פחות מ-5,000 הפניות בגוגל-ניוז להקשת Nakba.
גל מור כותב ב”חורים ברשת”:
כיצד מתכוונת ישראל להתמודד עם עידן מוזר זה בו מדינות ערב עוברות באחת ממצב של דיקטטורה למעין פייסבוקרטיה, הגבולות הלאומיים ביניהן מפוררים ורשתות החברתיות מאפשרות לתושבים בהן להשפיע על ענייניהן הפנימיים של מדינות אחרות, בהן ישראל?
בעוד ישראל הרשמית מתברברת בדיונים מעייפים ומיותרים בנוסח “בעיית ההסברה של ישראל” ייתכן ונרקמות תוכניות נוספות בנוסח פלאשמוב של מיליון גולשים אל ירושלים או אל ההתנחלויות שיציגו את המשטר הטורקי לחופי עזה כמשחק ילדים. יוזמות כאלה אינן אינתיפאדה במובן המקובל ואף לא יכללו בהכרח שימוש בנשק חם, אך שינוי מסה אנושית באמצאות מדיה חברתית עשוי לשנות מציאות בשטח כפי שאלפי פיגועים לא עשו.
[…]
דובר צה”ל מעדיף לשתוק. […] דובר צה”ל, שמפעיל אתר, ערוץ יוטיוב, בלוג וחשבון טוויטר וכל מה שהצליח להפיק ביום סוער כזה זה דיווח יבש ושלושה ציוצים נטולי וידאו מהשטח? תעמולה לא חסרה לאיש, אך אם יש לכם תכני וידאו ותמונות רלוונטיים מהשטח, זה יכול לעזור למשוך קצת עניין למסרים שלכם.
פייסבוק: ספרות זולה
בפרופיל בפייסבוק אפשר לציין העדפות ותחומי עניין, ובהם ספרים. יכול להיות שכדאי לנקד את המילה הזאת בממשק העברי.
הלשינו: גלעד חורב וחן זמיר.
פייסבוק על הבוקר
קארין ארד ואני דיברנו הבוקר ב”העולם הבוקר” בערוץ 2 על החיים והפרטיות בפייסבוק.
הרוחניות של מארק צוקרברג: האינטרנט הוא לא משחק סכום אפס
פוסט של ערן גפן
“זה לא משחק סכום אפס”.
היה רגע בראיון של צוקרברג בוועידת הווב2 האחרונה שפשוט חשמל אותי. רגע של תובנת אמת עסקית ואפילו רגע של הארה.
יושב לו צוקי, בחולצת הטישרט שלו ונעלי ההתעמלות, המנהיג הנוכחי של עולם האינטרנט, ונשאל על התחרות עם גוגל ועל המאבק איתם. צוקי הסתכל על מפת האינטרנט שעמדה מאחוריו לאורך כל הראיון ועוצבה באנלוגיה למפת העולם, כאשר כל יבשת מייצגת חברה (אירופה היא פייסבוק, אמריקה היא גוגל וכו’).
ואז הוא אמר: “כשנכנסתי חשבתי שהמפה מאחורי היא מאוד יפה, אבל משהו הציק לי, יש בה טעות. עכשיו אני מבין למה, היא לא נכונה!”. המראיין שאל אותו למה הוא מתכוון, והוא אמר שהמפה הזו מייצגת משחק סכום אפס, כלומר שגוגל, פייסבוק, יאהו מתחרים על כיבוש יבשות ואילו לדעתו המפה הזו שגויה, כי האינטרנט רק התחיל ומרבית היבשות עדיין לא התגלו, ולכן זהו אינו משחק סכום אפס שבו אחד לוקח לשני.
גם עכשיו כשאני חושב על התובנה הזו אני מתרגש. איזו ראייה תחרותית בריאה: במקום לנסות לקחת למתחרים שלך משהו קיים, במקום להילחם בהם, בשטחם, יש מספיק ערך שם בחוץ צא, צור וגלה אותו.
איזו אופטימיות עסקית, שעוד יש פוטנציאל ערך בלתי נדלה שם בחוץ ורק צריך לגלות או להמציא אותו.
ואחר כך, כשחשבתי על זה, הבנתי שיש בתובנה הזו גם משהו עמוק, יש מספיק שפע בעולם הזה בשביל כולנו, מספיק אהבה, מספיק חום ואפילו מספיק משאבים, אנחנו לא אחד על חשבון השני. כל המלחמות בהיסטוריה נבעו ממאבקים על משאבים. ביום שאנו נבין שזהו אינו משחק סכום אפס הכול יהיה יותר טוב.
______________________________________
היה זה פוסט של ערן גפן (פייסבוק)
האק פייסבוק: עדכוני סטטוס רב-לשוניים
פוסט של שחר גולן
לא ברור לי בדיוק למה, אבל ישראלים רבים נרתעים מהשפה האנגלית. “אם זה באנגלית – אני לא אקרא את זה”, הם אומרים לי. אני? למרות שזו לא שפת האם שלי, אני משתמש באנגלית ברשת כדי לאפשר לעולם כולו להבין את מה שאני אומר. ולכן הייתי צריך למצוא דרך לפרסם בפייסבוק סטטוסים באנגלית לטובת חבריי הרב-תרבותיים, אך במקביל לא להטריד בהם את חבריי הישראליים.
למזלי, פייסבוק מאפשר לסדר את החברים ברשימות, ומאפשר לכל חבר להיות ביותר מרשימה אחת. וכך, בנוסף לרשימות הרגילות שלי (“family”, “workplace” וכו’), יצרתי את הרשימות Hebrew ו-English, ושייכתי אליהן חברים לפי שפתם; חלק מחבריי נכנסו לשתי הרשימות.
אחרי כן, לפרסם סטטוס באנגלית בלי להטריד את חבריי דוברי העברית מצריך פשוט להגדיר בהגדרות הפרטיות (כפתור עם מנעול וחץ ליד כפתור השליחה) שהוא יישלח רק לקבוצת English.
לפעמים, כשאני כותב פוסט בבלוג שלי באנגלית ומפרסם תרגום לעברית בבלוג אחר, אני מעלה סטטוס באנגלית עם לינק לפוסט באנגלית, וסטטוס נוסף, שהגדרת הפרטיות שלו היא “HEBREW; except: ENGLISH“, וכך מבטיח שכל אחד מהחברים שלי יראה רק סטטוס אחד, בשפה שהוא או היא מעדיפ/ה.
___________________
היה זה פוסט של שחר גולן, אמן דיגיטלי ומנהל בלוג באנגלית על תרבות מודרנית, frgdr.com, שם התפרסם הפוסט במקור באנגלית. גולן כתב בגליון נובמבר 2010 על העתקת ריקוד ב"רוקדים עם כוכבים".
דירה להשכיר? חפשו אותה בפייסבוק
את מה שעשו הומלס ודומיו ללוחות המקוונים מאיים פייסבוק לעשות להומלס. אנשים מחפשים ברשת החברתית דירות להשכרה ושותפים להשכיר איתם בסטטוסים, דרך חברים ובקבוצות ייעודיות שהוקמו לשם כך. המתווכים רואים בפייסבוק איום אבל גם הזדמנות לשיתופי פעולה ואיתור נכסים. משווקי פרוייקטי הבנייה עדיין לא יודעים איך לעשות זאת בפייסבוק, אך רואים בו את העתיד
לפני כחצי שנה החליטה מיכל רשף, סטודנטית לתסריטאות בת 24 מתל אביב, שהיא רוצה לשדרג את מצב המגורים שלה. רשף פרסמה את דרישותיה – דירת שני חדרים, מרכז תל אביב, בלי שותפים ולא בקומת קרקע – בפייסבוק, בטוויטר ובשורת הסטטוס שלה בג’יטוק. “אם אני גם ככה כל היום דוגרת במקומות האלה ואומרת המון שטויות, לפחות שזה ישתלם לי איכשהו”, היא מסבירה. “במקום להתחיל להזכיר לאנשים כל הזמן פנים מול פנים שאני מחפשת דירה, פייסבוק מאפשר לי להגיד לאנשים במרוכז, וככה אנשים שהם לא בהכרח מכרים קרובים זוכרים אותי”. כמו רשף יש עוד ישראלים רבים, שפעילים ברשתות החברתיות ומשתמשים בהן לחיפוש עבודה, הכרויות ובחירת מקומות בילוי. באופן טבעי, הם פונים לחברים שלהם שם גם כשהם מחפשים דירה להשכרה, דירה להחלפה או שותפים לחיפוש משותף.
במסגרת חיפושי הדירה בדקה רשף גם את אתרי הלוחות, אבל לדבריה “כל דירה שעולה, באמת מסתערים עליה די הרבה. בפייסבוק יש עוד סיכוי שזו דירה בין חברים, ולא אחת שכל העולם רואה”. וזו סיבה נוספת לפופולריות של חיפוש דירות בפייסבוק. ההצלחה של הומלס ושאר אתרי הלוחות המקוונים, שחסכו למחפשים דפדוף מעיק בלוחות מודפסים ועמלות גבוהות של מתווכי הדירות, חזרה אליהם כמו בומרנג. בשוק הביקוש הגבוה שהתפתח בתל אביב והסביבה, הלוחות אפשרו לבעלי הנכסים להעלות מחירים ודרישות, ויצרו תופעה בה כל השוכרים הפוטנציאליים מוזמנים לראות דירה בו זמנית, והבעלים מקיים מכירה פומבית ומשכיר את הדירה למרבה במחיר, גם אם הדירה בקושי ראויה למגורים ולא שווה אפילו את המחיר ההתחלתי שנדרש עבורה. כך נולדה הריאקציה ללוחות המקוונים: חיפוש דירה דרך חברים ברשתות החברתיות. אחת הקבוצות הפופולריות בפייסבוק לחיפוש דירות, עם כמעט 14 אלף חברים, נקראת “דירות ריקות בין חברים בתל אביב, לפני שמתפרסמות בהומלס“.
גם מיכל כהן, בת 31 מחולון, דיילת אוויר ובעלת תואר באדריכלות פנים, חיפשה דירה. ראשית פנתה לחברים, לקבל עצות. הם הזהירו אותה מפני הלוחות המקוונים. היא התעקשה לנסות בעצמה, ונכוותה. “כל ה’שוק’ הזה של השכירות והמכירה הוא משהו שלא רציתי לקחת בו חלק ושיש לי הרבה ביקורת להעביר עליו”, היא מספרת. “אנשים עומדים שעות בתור לראות דירה, מחכים כמו ילדים טובים לטלפון החוזר, רק כדי לגלות בסוף שנתנו אותה למישהו ששילם עוד 200 דולר. והדירה? לא הייתי מאחלת לאף אחד לגור בתנאים האלו”. הצעד הבא שלה היה לפתוח את קבוצת “דירות מפה לאוזן בת”א” בפייסבוק. “טוב, אני מתחילה קבוצה בה נעלה אינפורמציה על דירות טובות ולא קורעות כיסים שאנחנו יודעים שמתפנות, שאתם מפנים,שחברים מפנים שסבתא שלכם מפנה …. או שסתם שמעתם עליה. כל דירה מכל סוג שהוא….אבל טובות וזולות!”, כתבה כהן בדברי ההסבר של הקבוצה, ושלחה אותה לכ-300 החברים שלה בפייסבוק, בתקווה שאחד מהם ישדך אותה לדירת החלומות שלה. שנתיים וחצי עברו והיום יש שם כמעט 18 אלף חברים, שמעדכנים את הקבוצה באופן שוטף בדירות להשכרה, דירות להחלפה וחיפושי שותפים. “כבר יש קבוצות שמחקות אותה”, מספרת כהן בגאווה. ויש גם מי שניזון ממנה: פרופיל הטוויטר @tlvapartments, שבנה יהונתן קלינגר, קולט עדכונים מהקבוצה של כהן ומקבוצות נוספות, מסנן אותם ופולט רק דירות להשכרה בתל אביב.
“אני חושבת שכל יוזמה שמתחילה מתסכול עמוק סופה להצליח, בטח כשהיא משותפת לעוד קהל אנשים גדול מעבר לאדם הספציפי עצמו”, מסבירה כהן את ההצלחה הלא-מתוכננת של הקבוצה שלה. “כנראה שבכמה מילים שנכתבו בדף הראשי, הצלחתי להעביר את התחושה שאנחנו באותה סירה, מבלי לנסות באופן מכוון כמובן, כי אני מחפשת בדיוק כמותם ומתוסכלת בדיוק כמותם. סיבה נוספת היא האפשרות של אותם אנשים לראות שיש פנים מאחורי הקבוצה הזו, יש את מי לשאול שאלות, לבקש ממנו בקשות ואפילו סתם לכתוב את מה שעל לבם. אני באופן אישי ממש לא ציפיתי לכמות התגובות שקיבלתי מאנשים”.
אפשר לעשות מזה כסף?
“הלוואי, אבל אם אתה עושה כסף, תעשה אותו ממקום שאתה בעד האנשים שאתה הולך לעבוד איתם. זו לא היתה המטרה הראשונית שלי”.
כהן עובדת על שדרוג הפעילות של הקבוצה. לדבריה, “פייסבוק הפך להיות קטן ואנחנו רוצים לגדול”.
מותו ולידתו מחדש של סוכן
“לפני עידן הרשתות החברתיות היו מדביקים בחדר מדרגות או במכולת מודעה, ‘זוג צעיר מחפש דירה באזור זה’. זה עבר מהרחוב לרשתות החברתיות”, מפרשן צפריר ורטנפלד, בן 50 מהרצליה, סגן יו”ר ארגון המתווכים הארצי מלד”ן ובעל משרד התיווך תילן. צבי טלית, בן 34 מתל אביב, בעל משרד התיווך “תל אביבים” ויזם אינטרנט, אומר ש”פייסבוק, כמו שאר האתרים, פגע בחלק מהפעילות של עולם התיווך. אם עיקר הלחם של המתווך זה סחר במידע, יש פה בעצם פירצה ענקית בגדר של גן שפעם היה כולו של המתווכים. הרבה מהמידע פתוח, אבל לא כל המידע. מתווך טוב נמדד בעיקר בכמה אנשים הוא מכיר, ופייסבוק הוא אלגוריה מאוד נחמדה לעולם של התיווך. זה קשור לא רק במאמצים, אלא בכמה הקול שלך נשמע”.
“המקצוע משתנה. המתווך תמיד מכר אינפורמציה של נכסים. היום הוא הופך להיות יועץ נדל”ן”, אומר ורטנפלד, ומפתיע כשהוא פוסק ש”זה מבורך שאנשים משתמשים ברשתות החברתיות לחפש נדל”ן, כי לא כל אחד צריך לרכוש שירותים של תיווך, במיוחד חבר’ה צעירים שמחפשים שותפים ומוגבלים תקציבית, וזה נעשה בחוג החברים”. עם זאת, הוא ומתווכים רבים אחרים לא רואים ברשתות החברתיות אויב, אלא פוטנציאל. ההרצאה הראשית באחד הכנסים שערך ארגון המתווכים עסקה בשימוש ברשתות החברתיות לקידום העסק. “אתה יודע מי החברים שלך ברשת החברתית, אז אתה יכול לפנות לקהל יעד מאוד מפולח. אתה יכול לראות מי מנכ”לים, מי בעלי ילדים, מי בעלי מקצועות חופשיים, איפה הם נמצאים גאוגרפית”, מסביר ורטנפלד. “דבר נוסף שתופס תאוצה זה מתווכים שמגדילים את פול הנכסים שלהם על ידי זה שהם משתפים פעולה ביניהם”. ורטנפלד מפעיל זירה כזאת בקבוצת הפייסבוק “מתווכים משתפים פעולה בעסקאות נדל”ן“, בה כ-700 חברים. הוא מדווח ששיווק דירות יוקרה ליהודים עשירים בצרפת ובארה”ב דרך מתווכים יהודים וישראלים-לשעבר בחו”ל, שלדבריו לא היה מגיע אליהם בלי פייסבוק.
“זה לגמרי הקלישאה של הלימונים והלימונדה”, מסביר טלית. “מצד אחד זה פגע, מצד שני זה נותן כלי מדהים לשיתופי פעולה בין מתווכים, זה נותן הרבה יותר אפשרויות למי שהפסיק לפחד ולמד לאהוב את הפצצה. דווקא המדיה האינטרנטית, למי שהחליט שלא מפחד מהעניין, היא מכרה זהב. יצא לי להשיג דרך דירות מפה לאוזן בפייסבוק דירות להשכרה לטווח קצר, עבור עסק השכרת דירות לתיירים שאני עובד איתו. היתה שם מודעה של מישהי, פניתי אליה והצעתי לה את העסקה. יש לנו מערך הזמנות אונליין של תיירות נכנסת, ובתמורה לעמלה אנחנו מסדירים לה את נושא ההשכרה. מעבר לזה אני משתמש בפייסבוק דרך המרקטפלייס [זירת מסחר מובנית בפייסבוק; ע”ק] לשווק דירות שיש לי בבלעדיות להשכרה ולמכירה. יצא לי להשיג כמה קבוצות רכישה וקשר עם יזמים אחרים”.
התיווך העממי
ברוח החינמיות האינטרנטית, גם מחפשי הדירה בפייסבוק מעדיפים לא לשלם. אבל לא כולם, ולא תמיד. רן (שביקש לא להזדהות בשמו המלא), מתכנת בן 29 מתל אביב, חיפש דירה לו ולחברתו ופנה לפייסבוק. הוא ידע שהתחרות שם עזה – “הרבה אנשים נתקלים בהודעות של ‘נותני דירה’ כאלו בטוויטר ופייסבוק ולא זוכרים בדיוק מי חיפש” – והחליט לקנות את היתרון שלו בכסף: הוא פתח קבוצה בפייסבוק והציע בה תשלום למי שימצא לו דירה. “אנשים מוכנים לשלם עבור דירה כבר הרבה הרבה זמן. קוראים לזה תיווך”, הוא הסביר. “זה מאוד פשוט: מתווך לוקח שכר דירה של חודש. עשיתי את החישוב שלי ואני מוכן לתת בערך שליש משכר דירה של חודש. מתווך עושה את זה מאינטרס עסקי וזה המחיה שלו, יותר חשוב לו לעשות כסף – זה לא ממש מבטיח שום דבר. הפרס הוא רק בשביל שמישהו מהחברים שלי או מהמעגל שני – לא זרים – יראה את זה ואולי יזכור אותנו ואת הקבוצה”.
“אני לא הולכת לשלם לאנשים על זה שהם שמעו על דירה והם עוזרים לי”, מזדעזעת רשף. “לא אכפת לי בצעד של מחווה להזמין את אותו אדם לבירה על חשבוני או משהו, כן? אבל זה נראה לי רמה נמוכה. אם בא להם לעזור שיעזרו, אם לא אז לא צריך. נראה לי משונה להגיש לחברים שלי 500 שקל. זה לא משהו שאני עושה. אם הייתי בלחץ של זמן או משהו, זה פתרון סביר. אבל משהו בזה בבסיס לא בסדר. אם אתה תציע 500, ומישהו אחר יציע 600, והלאה והלאה”. אולם ההסלמה הזאת מוגבלת – היא תיעצר כשתגיע לסכום שגובה מתווך מקצועי. התחרות האמיתית היא על מספר האנשים שחיפוש הדירה יגיע לעיניהם.
הפרס הכספי המוצע אמנם נמוך מדמי התיווך המקובלים – חודש שכירות מהשוכר וחודש שכירות מהמשכיר – אבל יותר גבוה מאפס. האם הנישה הזאת יכולה לקרוץ למתווכים? המתווך ורטנפלד סבור שלא: “מתווכים לא יכולים להיכנס לשוק הזה, כי המתווך עושה יותר עבודה מאשר להגיד לך, ‘יש דירה בכתובת זו וזו, שמעתי שהם רוצים להשכיר’. המתווך יתאם לך את הפגישה, יקח אותך לראות 4-5 דירות בסיור אחד, יבדוק שהדירות בתקציב שלך וראויות לצרכים שלך, הוא קרוב לוודאי ביקר בדירה קודם. מישהו שממליץ לך מהאתר, הוא יכול מרב-סרן שמועתי להגיד לך, ‘שמעתי שיש דירה ברחוב זה וזה, תשלח לי 500 שקל אם לקחת’. זה הכל על בסיס מזדמן”.
“יש מחפשי דירות שאחרי שנקעה נפשם מהומלס, WinWin, יד2 ופייסבוק, מגיעים אליך ואתה עוזר להם למצוא”, אומר המתווך טלית. “האגדה כאילו מתווך שולף מהשרוול דירה שהוא עבד עליה שתי שניות ומקבל 3000 שקל היא אגדה. בדרך כלל מושקעת בזה הרבה עבודת רגליים, קשרי רישות עסקי וחברתי, האיש עבד בשביל זה, ואין סיבה לא לשלם על זה אם אתה מקבל משהו שטוב לך. ואם אתה יכול לא לשלם על זה – עוד יותר נחמד”.
אם מישהו מציע 500 שקל בפייסבוק, אתה תציע לו דירה, או שתשמור אותה למי שישלם מחיר מלא?
טלית: “אני אשמור את הדירה למי שישלם 3000. מצד שני, אני גם אדע להגיד לאנשי הקבוצה, אם הם לא יסקלו אותי בכיכר העיר, ‘תשמעו חבר’ה, יש את הדירה הזאת, ויש לה מחיר’. מי שיבחר להרים את הכפפה, מגניב. מעבר לזה, מי שבוחר לא לשלם תיווך, אבל יש לו חברים שאין להם בעיה לשלם, אם הוא חבר טוב הוא יגיד להם, ‘אני לא לוקח את הדירה כי יש תיווך, אבל יש כאן דירה מצויינת’. השם של הקבוצה הוא ‘דירות מפה לאוזן’, לא ‘דירות בחינם ומוות למתווכים’. בקבוצה הספציפית לא יצא לי לפרסם, אז אני לא יודע אם סכנת הסקילה היא ממשית או לאו. אבל יצא לי לפרסם בפייסבוק, לקבל תגובות וגם להשיג עסקאות”.
חברי קבוצת “דירות מפה לאוזן בת”א” לא סוקלים מתווכים, אבל בהחלט לא מחבבים אותם. “בהתחלה הייתי מוחקת הודעות של מתווכים, כי זה לא היה הרעיון של הקבוצה”, נזכרת המייסדת כהן. “אתה צריך לראות איך אנשים הגיבו למתווכים אצלי קבוצה. כתבו להם ‘חיו ותנו לחיות, אל תיכנסו לכאן’. הם כן יצרו איזשהו אנטי. לי אין בעיה עם מתווכים, אבל הם צריכים לדעת לאיזה שוק הם פונים ולהציע דברים מתאימים. זה צעירים, אנשים שאין להם כספים מפה ועד להודעה חדשה להוציא. אם יבוא מתווך שבאמת יביא דברים מדהימים ולא ידרוש הרבה כסף לתיווך, אז הרבה אנשים ילכו אליו”.
אבל בבסיס, אנשים לא רוצים לשלם כסף. זה חלק מהעניין של הקבוצה הזאת.
“אם מחר אני אתן לך דירה מדהימה במחיר שהוא שווה לכל כיס, אתה תשלם את האלף ומשהו שקל למתווך בכיף. אבל אם אומרים לך, תן לי 3000 שקל על דירה שעולה לך 3000 שקל אבל היא חדר, אתה תשלם? לא, כי מראש לא שווה לך הדירה הזאת, אז בטח שגם לא תשלם עוד כסף למתווך”.
דירה עכשיו
היתרונות של חיפוש דירה דרך חברים בפייסבוק רבים: המלצה על דירה מחבר אמינה יותר מתיאור לא-אובייקטיבי במודעה שניסח בעל הדירה או המתווך; אפשר לראות את הדירה לבד, בלי עשרים מועמדים להוטים שנושפים בגבך ומעלים את המחיר; ועל דירה שמוצאים בפייסבוק לא משלמים למתווך. אבל השיטה לא נטולת בעיות: חיפוש דירה בפייסבוק הוא מסע ציד, לעתים ארוך ולעתים מייגע. אם הרשת שלכם מורכבת מקבוצה קטנה של חברים אמיתיים, פוטנציאל החשיפה של חיפוש הדירה שלכם קטן יחסית. אם היא מורכבת ממאות או אלפי אנשים, שאת רובם אתם לא מכירים, אתם מאבדים את היתרון של המלצות אמינות מחברים.
והחסרון הבולט: חיפוש דירה בפייסבוק לא תמיד עובד. “לצערי, זה לא שיש המון פניות”, הודתה רשף, שראתה רק דירה אחת שהגיעה דרך פייסבוק. מספר חודשים אחרי הנסיון הראשון, היא מספרת, “פצחתי בקמפיין ‘דירה עכשיו’ בפייסבוק, בו החלפתי את תמונת הפרופיל שלי ללוגו ‘דירה עכשיו’ בקונספט של ‘שלום עכשיו’, שבו עזר לי הגרפיקאי ארז הנדי. בסופו של דבר את הדירה מצאתי מפה לאוזן – סיפרתי על הקמפיין בהתרגשות בשיחת סלון, ואחד המשתתפים הפנה אותי לדירה שהוא שמע עליה דרך המייל. דירה מהממת”.
פייסבוק לא עזרה גם לרן. בשיחת פוסט מורטם חודשיים אחרי תחילת החיפושים הוא סיפר שמצא דירה, אבל לא דרך הקבוצה שפתח בפייסבוק, אלא בלוח מקוון. “לא קיבלתי הרבה הצעות מהקבוצה בכלל, משהו כמו שלוש או ארבע”, הוא מודה בכשלון. “וגם, זה לא מהקבוצה כמו שזה היה חברים שהתקשרו אחרי שהם ראו את זה”. התמריץ הכלכלי גם הוא לא עזר: “זה שהצעתי כסף לא שינה שום דבר לאנשים, לא עלה בשיחה בכלל, וממש לא היה אישיו משום בחינה. התייחסו לזה בדיוק כמו כל קבוצה בפייסבוק של ‘X מחפש דירה, מי ששומע בלה בלה בלה’, וניסו לעזור מתוך התחשבות”.
למה?
“לדעתי הסיבה היא בדיוק בגלל שזו רשת חברתית, ולי אישית אין בפייסבוק אנשים שסתם הוספתי. לא הצטרפו לקבוצה אנשים זרים, כי לא רציתי להתחיל לקבל הצעות מכל מיני אנשים זרים שיחפשו כסף. אז מי שכן ראה את זה וניסה לעזור עשה את זה מתוך חברות, לא מתוך רצון לכסף. חשבתי שלהציע פרס ייתן לאנשים מוטיבציה או לפחות יזכיר להם שגם אני, מבין אלף חברים אחרים, מחפש דירה, אבל זה לא ממש שיחק תפקיד. אני לא חושב שבאמת יש לאנשים איזה מאגר דירות עצום וכל מה שחסר כדי לספר לאנשים אחרים זה מוטיבציה”.
פרויקט בנייה מחפש את עצמו בפייסבוק
“גינדי קוראים לבאטמן כבר שבוע והוא לא בא”, כתב היחצן דני לוי בפייסבוק על זרקורי הענק שהאירו את שמי תל אביב בחודש שעבר במסגרת קידום המכירות של פרויקט הנדל”ן “גינדי תל אביב”. רבים אחרים ברשתות החברתיות לעגו לגינדי, אבל הסטטוס הסאטירי המוצלח ביותר נכתב על ידי החברה עצמה בעמוד הפייסבוק של הפרויקט: “בעוד יומיים מרכז המבקרים שלנו מסתיים. לתאום פגישה 1800-90-90-90”. 25-30 מיליון שקל הוציאה החברה על פרסום הפרויקט, אבל הצליחה לגייס רק 266 חברים לעמוד הפייסבוק, והשתמשה בו להפנות אותם למענה טלפוני (!). מזל שלא ביקשה מהם מספר פקס לשליחת הזמנות.
“אני פרויקט בנייה, פתחתי דף בפייסבוק כי אני רוצה להיות מעודכן. מה אני עושה מרגע זה ואילך? למה שאנשים יהיו חברים של הפרויקט?”, מתריס בני קרת, פרסומאי נדל”ן ומנכ”ל אזימוט מקבוצת באומן בר ריבנאי. “נניח שהייתי עכשיו לוקח את ‘רוטשילד 1’ ורוצה לעבוד איתו ברשת חברתית. אל”ף, אין מספיק אנשים שמתעניינים בפרויקט – 1000? 1500? 2000? זה עדיין בטל בשישים; בי”ת, מה אני אעדכן אותם, איזה ניוז, שמשאית בטון נכנסה לאתר?”
באותה מידה אפשר להגיד שאין מה לפרסם קטשופ. מדובר על פיצוח הקריאייטיב.
“מדובר על מסה קריטית של אנשים שמתעניינים באותו דבר. בקטשופ כל העולם מתעניין. ברוטשילד 1 – 1000-1500 איש, ויש שם רק מאה דירות, זה מוגבל. לכן צריך להתאים את אופי המדיום לצרכים ולמטרות”.
“אני באופן אישי חושב שהנושא הזה עדיין בחיתולים”, אומר אמיר שאלתיאל, יו”ר חברת אלדר העוסקת בשיווק נדל”ן. “הרבה גורמים עושים אותו בשביל להגיד ‘עשיתי’ אבל עדיין לא יודעים להשתמש בכלי הזה בצורה נכונה, ומה שיוצא זה שהם מטרידים את האנשים שרשומים אצלם. לפעמים אני נכנס לפייסבוק ורואה 6-7 פוסטים של חברה שמוכרת נדל”ן, שמעלה את הנכסים שלה עם תמונה ומחיר אחד אחרי השני. בחור בן 25 נרשם לקבוצה שפועלת בנדל”ן, והיא שולחת לו נכס ב-12 מיליון דולר בהרצליה פיתוח, זה מעניין אותו? זה רלוונטי? לא. אבל בגלל שזה חינם אז יורים לכל הכיוונים. הם שוכחים שבסופו של דבר יש את הפרטיות והתחושה של משתמש הפייסבוק, ואם אתה משניא עליו את העניין, גם אם אתה כבר שולח משהו רלוונטי הוא יקבל את זה בצורה לא טובה, או שהוא יתנתק”.
ובכל זאת, השניים מאמינים שהעתיד נמצא בפייסבוק. “החלום הרטוב של כל מנהל שיווק זה שתגיד לו מי הצרכנים שלו – בהם, אלה שקונים באמת, הוא מוכן להשקיע עד הגג, כי הוא יודע שהם קונים”, אומר קרת. הוא בונה על בני ה-13-15: “הם המסה הקריטית הגולשת, והם יהיו צרכני העתיד בטווח של עשור. הם בילט-אין עם הנושא של הרשת החברתית, כי הם נולדו לתוכה, גדלו איתה ומשתמשים בה, ולרשת יש מספיק זמן לנטר אותם”.
הכתבה התפרסמה בגירסה מקוצרת (כנראה בצדק) במוסף "פירמה" של גלובס, נובמבר 2010
נציגת הוט: “מאיפה כל השטויות האלה באמת אתה חושב שזה חכם לשמוע כל מיני שמועות ולפעול ליהם?”
בזק, פלאפון, סלקום, אורנג’, 013 נטוויז’ן, בזק בינלאומי, 012 סמייל ויס נמצאות שם, אבל בהוט לא מבינים בשביל מה צריך שירות לקוחות בפייסבוק וטוויטר, גם כשרות שפירא התחילה לצעוק שם תלונה נגדם. ניסיתי את הכלי האינטראקטיבי היחיד שהם מספקים, צ’ט עם נציגת מכירות:
טניה: “במה אוכל לעניין אותך?”
רציתי להתחבר לאינטרנט שלכם, אבל ידידה שלי שלחה לי את זה ועכשיו אני לא בטוח.
טניה: “זה לא מעניין אותי לראות כתבות שמשמיצות חברות”.
אני רק רוצה לדעת אם כשארצה להתנתק אקבל יחס דומה.
טניה: “ידוע שחברת הוט היא החברה היחידה שמסוגלת לספק מהירות עד 100 מגה באינטרנט ומשתמשת בטכנולוגיות העברת מידע מתקדמות ביותר”.
ידוע גם שזה לא מה ששאלתי.
הסיפור והתמליל המלא בכתבה שלי ב-ynet >>
הסרט שמייסד פייסבוק חי בו
אדוארדו סברין דיסלייק מארק זאקרברג. בן מזריץ’ לייק אדוארדו סברין. ארון סורקין ודייויד פינצ’ר לייק זאקרברג. זאקרברג דיסלייק סורקין. איט'ס קומפליקייטד. כתבה שלי ב-ynet >>
______________________________________________
עוד בנושא:
• מותגים מאבדים שליטה באינטרנט: דיסלייק לפייסבוק
• תם עידן הפרטיות של מנכ”ל פייסבוק, מארק זאקרברג
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
