דפני ליף: אינסטנט-מם על המעצר בהפגנה

המעצר האלים של דפני ליף אתמול בהפגנה הוליד אינסטנט-מם. יש עוד? ספרו לי בטוקבקים או באימייל.

זה לא מעצר, זה פורנו! (יותם בופינקה ברנז).

מי אשם? ביבי גאמפ (נמרוד גנצרסקי)

הדפנסיכה ליאה (מוטי אהרונוביץ’, HebFun)

שר האוצר יובל שטייליף (נתאי פרץ)

רציתם רגולציה ופיקוח ממשלתי? בבקשה (דניאל קופצ’ינסקי)

חולדאי, גבר מכה (שמוליק נפרסטק ונדב הראל)

23 ביוני, 2012 | בנושאים: 404, מם (meme) | 3 תגובות

ממים: סיכום שבועי #1

פוסט של עבגד יבאור
סרטן בגב האומה

אירועי החדשות והממים שנוצרו בעקבותיהם, סקירה שבועית – מדור נסיוני.

תפילת השלווה
תפילת השלווה, שמשמשת בכמה תכניות 12 שלבים, דוגמת אלכוהוליסטים אנונימיים ומכורים אנונימיים, גויסה על ידי לטובת קבוצת תמיכה לגזענים אנונימיים. אלי (לא ישי) חשב שיותר מוצלח לשים את בתור שלט במשרד של אלי ישי.

סודני דנון

אלי בורא את סודני דנון, הכפיל הסודני של אחד מטובי גזענינו, המככב בפרסומות של משרד התיירות הסודני.

אלי ישי מלבין את פניו ברבים

בראיון למעריב אלי ישי אמר: “רוב האנשים שבאים הנה הם מוסלמים שחושבים שהארץ בכלל לא שייכת לנו, לאדם הלבן”. אלי (לא ישי) הגיב בזריזות בשיבוץ של ישי בתפקיד הקולוניאליסט המסורתי עם הכובע וכל האקססוריז.

רגב קונטס™

דן ק. הביא צילומסך של תגובה של רגב קונטס להפגנת המחאה החברתית שהיתה בשבת הקודמת. בתגובה כתב קונטס “מת על זה שאתם עוד משתמשים בסיסמאות שיצרתי עם צוות הקריאייטיב שלי בקיץ שעבר וממשיכים להטעות את הציבור כאילו זאת אותה מחאה שממשיכה”. שיבי פרסם את המילים והלחן ואלי הכניס את גולום לתמונה.

הנזיר שמצא פראיירים

אילן בן-דב מוכר את פרטנר, וההפסדים יגולגלו על המון אנשים אחרים, אבל לא עליו. תומר פרסיקו כתב פוסט על הקשר בין בן-דב לניו-אייג’. שחר סיכם בקוואן בהשראת יואל הופמן.

ביבי בעין בלתי מזויינת

כוכב נגה חלף בשבוע שעבר על פני השמש, אבל זה היה קצת מוקדם בבוקר, אז למי שפיספס – שיבי סיפק שיחזור עם הכוכב הספציפי של מדינת ישראל.

אסור להשוות

מה יותר גרוע מלהשוות לחצי תולעת בתפוח נגוס? תחת, כי זה גס. ביום רביעי שעבר דנה ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת בהצעות חוק המבקשות לאסור שימוש בסמלים ובכינויים עם זיקה לשואה או לנאציזם. מבול השוואות ירד עלינו השבוע בעקבות זאת: אני הכנתי לפי רעיון של אפרת מ. את היטלר מושווה לעצמו. סבא ברוור ריפרר לממים משנות השלושים ולממים משנות השלושים של המאה ה-22. שחר הבהיר שאסור להשוות בין אנסים מימין לאנסים-לכאורה משמאל, בין מצחיקים ללא מצחיקים וגם ריפרר ל”תילטף אותי” של רחלי ר. שיבי הראה את פינוקי משתתף בחגיגה. מהר מאד, באדיבות שיבי וערן מ., זה גלש אל מתחת לחגורה וקפץ את הכריש [הכניסו כאן בדיחה על כרישים ומפשעות].

התא הגאה של הכהניסטים

מסתבר שיש מי שמנסה למכור חולצות של “כהנא צדק” באמצעות פייסבוק. אלי וסבא ברוור חשבו שאם כבר כהניסטים גאים – אז עד הסוף, ואריאל ויסמן הציע ליין חולצות לילדים.

הקוזאק הנגזל לומד הגנה עצמית

כמה תמונות דלפו מהקורס להגנה עצמית של מרזל ובן אריבשכונת התקווה. את אריאל ויסמן זה לקח לכיוונים של סטריט פייטר (ועוד גרסה). אליהלך על ג’דיי לפי רעיון של נתאי פ. אלי גם דחף לשם את ברוס לי.

מקלדות של…

הכל התחיל כשסבא ברוור פרסם מקלדת לימנים. לא הרבה מאוחר יותר, אור רייכרט פרסם מקלדת לסמולנים. במקביל, כמות מסויימת של ימנים חסרי חוש הומור דיווחו על המקלדת של ברוור לפייסבוק ואילצו אותו להסיר אותה. נחשו מה קרה למקלדת של רייכרט? (רמז: הלינק הקודם עדיין עובד). זה הוביל לעוד כמה ספין-אופים, ביניהם המקלדת לפמיניסטיות של קשת א. אחרי עוד כמה מקלדות שהורידו לברוור (מישהו שם בימין ממש לא מחבב אותו) הוא העלה גרסה אחת, עם כפתור אחד בלבד, שמצליחה לשרוד בינתיים, אם הלינק הזה לא שבור.

משרד החוץ נלחם בחוצנים

חברי להקת ווקה-פיפל אינם מציגים את עצמם כישראלים אלא כחוצנים. מישהו במשרד החוץ התעצבן על זה. אלי הגיב כאן ושחר כאן.

איש הטרולולו מת וחתול עף לאחר המוות

איש הטרולולו, תופעת אינטרנט מעניינת (עוד על כך בויקיפדיה), מת בשבוע שעבר. בנוסף, אמן הולנדי הפך את חתולו המת להליקופטר. אני שילבתי ביניהם, וסבא ברוור עשה מזה פרסומת למוזיאון חיל האוויר בחצרים.

____________
עזרו: אלי, נתאי, שלומית, ליאת, שחר, אריאל ועידוק.

דיסקליימר: הבחירות מאד מוטות ולא מתיימרות להוות סקירה מקיפה של ממים בעברית. מטבע הדברים רוב מה שהגיע לכאן היה של שמאלנים שאני מכיר, אז… נו… תתמודדו.

עבגד יבאור הוא מכותבי הבלוג הסאטירי “סרטן בגב האומה”, שם התפרסם הפוסט במקור

10 ביוני, 2012 | בנושאים: 404, מם (meme), ממים – סיכום שבועי | להגיב זה מגניב

ארגון הגג של הממים בישראל

“בעקבות פנייתם של מקימי 9GAG לצוות האתר בתלונה על גניבה והעתקת הרעיון ולאחר אין ספור מיילים ודיונים עם עורכי הדין בצער רב אנו מודיעים כי תןגאג נסגר!”, הודיעו מפעילי אתר הממים הישראלי 10gag.co.il לכ-3300 חברי האתר בפייסבוק. הוא אמנם הוקם בצלמו של 9GAG הפופולרי, אולם האיום המשפטי הוא מתיחת אחד באפריל, ותןגאג ממשיך לנסות להיות, כלשון הסיסמה שלו, “המקום בו הומור ישראלי נולד, חי ומת”.

“הסתכלנו על המגמה בפייסבוק בארץ, שאנשים מעלים תמונות וממים אבל אין מקום שירכז את זה”, מספר אלכס זזרין, מעצב בן 31. “ראינו שישראלים עושים דברים כאלה בניינגאג ואז מבקשים בפייסבוק ‘בואו תעשו לנו לייק, זה שלנו'”, אומר שותפו להקמה, אנטולי אלפון, מתכנת ווב בן 32. “המטרה היתה לתת במה לבדיחות המקומיות שלא מתקבלות בניינגאג – מם הכאב של בניזרי לא יעבוד שם”. השניים השיקו את האתר בסוף דצמבר, ובהמשך צירפו את יורי מיצ’ורין, מתכנת ווב בן 26, ואת קונסטנטין לאורי, קופירייטר דיגיטל בן 26. ביום הראשון לקיומו רשם האתר 15 אלף כניסות, לדברי המפעילים, והיום הוא עומד על 3000-4000 כניסות ובין 20-30 פוסטים ביום של הגולשים. זזרין מעיד ש”שבת הוא היום החזק – כל הילדים על המחשב”.

“יש כאלה שמאוד שונאים את האתר, אומרים, ‘אה, אתם מעתיקים מניינגאג, זה מעפן'”, אומר מיצ’ורין. “מצחיק להגיד שגנבנו מניינגאג כשהם עצמם לא מקוריים, הם לוקחים מ-4Chan [קהילת קבוצות דיון מבוססת תמונות שאחראית לרבים מהממים המפורסמים ברשת; ע”ק]”.

ויטה קיירס כתבה ב-ynet שהממים העבריים מתו. זה נכון?
לאורי: “ויטה התכוונה לממים הפוליטיים. קורה משהו עם אקטואליה, כולם עפים על זה עד שמשהו תופס, למשל בניזרי והכאב – וזה ממשיך לגסוס עד היום. לזה אין חיי מדף ארוכים. אבל יש ממים שבאים מהתרבות שלנו – הערס, החייל הג’ובניק, אחלה אח אמיר, נפל האסימון – אלו דברים שיש להם חיי מדף ארוכים כי הם לא אקטואליה, ואם יש משהו אקטואלי אפשר לחבר אותם אליו. המם לא מת, הוא גוסס הרבה מאוד זמן”.

התפרסם במקור בטור “יוצרשת” במדור fi בגליון אפריל 2012 של מוסף פירמה של גלובס. בתמונה: למעלה מימין לשמאל: קונסטנטין לאורי, אלכס זזרין. למטה מימין לשמאל: יורי מיצ’ורין, אנטולי אלפון. צילום: עידו קינן. חומוס באדיבות פלאפל הקוסם.

הראיון המלא והלא-ממש ערוך:

זזרין: “אני וטולי כל הזמן מחפשים דברים מעניינים לעושת. אנטולי הוא חובב גדול של ניינגאג, ועלה רעיון לעשות משהו בארץ. הסתכלנו על המגמה בפייסבוק בארץ, שאנשים מעלים תמונות וממים לפייסבוק אבל אין מקום שירכז את זה”.

אלפון: “ראינו שאנשים עושים דברים כאלה בניינגאג ואז מבקשים בפייסבוק – בואו תעשו לנו לייק, זה שלנו”.

זזרין: “ראינו שלא נצליח להתגבר לבד על כל העבודה שיש, ולשמחתנו הצטרפו אלינו יורי וקונסטה, ממש בהתחלה. וכולנו יחד דחפנו את הדבר הזה”.

מיצ’ורין: “אף אחד לא נשאר אדיש לאתר, יש כאלה שמאוד שונאים – אומרים לנו, ‘אה, אתם מעתיקים מניינגאג, זה מעפן’.

זזרין: “מלכתחילה בחרנו אסטרטגיה – לא להסוות את מה שאנחנו עושים. הרבה אנשים מכירים את הפורמט של ניינגאג, בחרנו לא להתחיל להסוות את זה בשמות שלא קשורים לעולם הזה, אפילו לייאאוט של האתר ובכלל. כל הרעיון הוא לא להסוות, כן ללכת על האתר האהוב בכל העולם ולספק גירסה ישראלית. מן הסתם, בגלל שבחרנו בדרך כזאת, חלק מהאנשים מאוד התרגזו, אלה שדוגלים במקוריות ואולי רוצים להמציא את הגלגל”.

לאורי: “זה היה להשתמש בכוח של המותג המוכר”.

מיצ’ורין: “מצחיק להגיד שגנבנו מניינגאג, כשהם עצמם לא מקוריים, הם לוקחים מפורצ’אן”.

זזרין: “ראינו שבכל מדינה יש פורמט דומה – ברזיל, רוסיה, רומניה”.

אלפון: “המטרה היתה לתת במה לבדיחות המקומיות שלא מתקבלות בניינגאג. הכאב של בניזרי לא יעבוד בניינגאג.

לאורי: “נהייתה קהילה תומכת, וכאילו עוקבת וחוזרת ואנחנו פוגשים את אותם אנשים שמגיבים ועושים לייקים ומעלים דברים.

מה הממים הבולטים שנוצרו אצלכם?
זזרין: “מחאתיים. לפעמים אני בחילוקי דעות עם עצמי. יש דבראים מחאתיים שאני שואל את עצמי אם יש מקום להומור. יש ממים מחאתיים שנולדו אצלנו, ויש כאלה של צחוקים – כמו אייל גולן, אחלה אח אמיר, שימי תבורי שר שירים בלועזית. אני זוכר את השבת הראשונה, עלינו ב-19-22 בדצמבר, ביום הראשון שעלינו היה 15K כניסות על ההתחלה, האתר מאוחסן בשאחסון משותף, חששנו שיסגרו לנו אותו. היה גם גל של טרולים, אנשים שלא אהבו”.

אלפון: “אמרנו שנבדוק את זה, ואם זה ילך נמשיך לפתח את האתר”.

זזרין: “התחיל מ-1500 כניסות ביום, עלה ל-2000, אחרי שקוסטה הצטרף בזכותו האתר התפזר הרבה יותר – עכשיו זה 3000-4000 כניסות ביום. בין 20-30 פוסטים ביום. שבת הוא היום החזק – כל הילדים על המחשב”.

זזרין: “זה כיף, אנחנו נהנים מזה ובצורה כזאת מביעים את כל הידע שלנו – קופירייטינג, תכנות, גרפיקה, פיתוח צד לקוח. כמובן לאורך זמן – המטרה היא כן להתעסק יותר באתר – כן היינו רוצים שהאתר יכניס כסף למטרה שנתמקד באתר, בדברים אחרים, חדשים. וכן היינו רוצים שזה יהיה מסחרי ונרוויח ממנו. למטרה אחת – שנתעסק רק באתר ובתוספות האחרות”.

לאורי: “כרגע אנחנו רק בהוצאות – שרתים, עו”ד (תנאי שימוש, כדי שלא נקבל תביעות). יש פרסומות, זה כמו הרצה של פרסום לפני התותחים הגדולים. עבדנו עם גוגל אדז, שזה לא באמת כסף”.

זה נכון שהממים מתו?
לאורי: “ויטה התכוונה לממים הפוליטיים. קורה משהו עם אקטואליה, כולם עפים על זה עד שמשהו תופס, למשל בניזרי והכאב – וזה ממשיך לגסוס עד היום. לזה אין חיי מדף ארוכים. אבל יש ממים שבאים מהתרבות שלנו – הערס, החייל הג’ובניק, אחלה אח אמיר, נפל האסימון. זה דברים שיש להם חיי מדף ארוכים כי הם לא אקטואליה, ואם יש משהו אקטואלי אפשר לחבר אותם אליו. המם לא מת, הוא גוסס הרבה מאוד זמן”.

איפה ממים נוצרים? אין בארץ פורצ’אן ורדיט.
לאורי: “אני מניח שאצלנו זה נוצר בחבורות עצמן. אם אנחנו יושבים חבר’ה ליד שולחן ועולה בדיחה, כבר יצרנו את החממה הזאת. אם האינטרנט מקבל את זה, אומר ‘זה אחלה גאג’, זה מתחיל לשכפל את עצמו. עלתה איזו כתבה בוויינט, מישהו הגיב, מישהו הגיב לו, זה התגלגל, מישהו עשה את התמונה וזה הפך למם”.

זזרין: “הייתי רוצה להודות…”

למשפחה?
זזרין: “המשפחה לא כל כך מבינים מה אני עושה. אשתי שואלת: שוב אתה יושב על האתר הזה? אתה לא עושה ממנו כסף. אני רוצה להודות לאנשים שתמכו בנו, שתומכים בנו עכשיו, שממשיכים להעלות בדיחות. זה נותן רוח גבית להמשיך לעשות את זה. היו לי הרבה נקודות משבר.

אלפון: “הוא אמר לי, אנטולי, בוא נסגור את האתר. היו אנשים שלקחו את זה קשה, התחילו להתקשר אלי, [הטרדות]”.

זזרין: “הקהילה כבר מגיבה ומסתערת על האנשים האלה, ופשוט מפרקת אותם”.

לאורי: “פעם מישהו היה כותב ‘אמא שלכם, ולמה אתם מעתיקים’. הייתי מגיב על זה בנימוס. היום כבר לא צריך, האנשים בהקילה עולים עליהם”.

אתם מסננים פוסטים מראש או מוחקים בדיעבד?
זזרין: “מוחקים כשצריך – יש דברים מגעילים, דברים גזעניים. יש קו אדום – מוסר חברתי בתפיסה שלנו. אנחנו דווקא כן מתעקשים לשמור על פורמט שהדברים עולים מיד, בלי סינון. הסינון בא אח”כ במידה וזה משהו שהוא לא לעניין”.

23 באפריל, 2012 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, יוצרשת, מם (meme) | 3 תגובות

זדי ליטל, בחור עם שם מגוחך ופרצוף יפה, עומד להופיע בכל התמונות באינטרנט ביממה הקרובה

פוסט של שי רינגל

זדי ליטל (Zeddie Little) הוא בחור אמריקאי טיפוסי שיצא לריצה אמריקאית טיפוסית באיזה מרתון אמריקאי טיפוסי. כשהוא ראה מצלמה, הוא פשוט נתן את החיוך הכובש שלו.

החיוך של ליטל היה כל כך כובש, שהחברים ברדיט שראו את התמונה לא יכולו להתאפק ופשוט התאהבו בו. כמה התאהבו בו?

כמו שאתם מבינים, המם, “Ridiculously photogenic guy”, לא איחר לבוא. הו, בחור פוטוגני, עד כמה פוטוגני אפשר להיות?

ליטל עצמו, אגב, לוקח את העניין טוב משהייתם מצפים. ובתמונת הפרופיל שלו הוא עומד ליד סוס!

9 באפריל, 2012 | בנושאים: 404, מם (meme), תרבות דיגיטלית | 2 תגובות

ביבי מחפש חברים בפייסבוק | מם בהתהוות

קומיקאי, מאת אור פז.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מחפש חברים בפייסבוק, והמודעות המפולחות שלו, שמתייחסות לפרטים אישיים שגולשים משתפים בפייסבוק, הפכו למם. מדובר במודעות שהליכוד יצר לקידום דף הפייסבוק הפוליטי של נתניהו, שעושות שימוש באפשרויות הפילוח של פייסבוק ומתאימות את תוכנן למידע האישי. אחת המודעות פונה לאנשים ששינו את סטטוס הזוגיות שלהם ל”מאורס/ת”:

הפנייה החבר’המנית הנלעגת והסטוקריות המקריפה הפכו את המודעות למועמדות מצוינות למם. לפיכך:

פחמימות, מאת איתמר שאלתיאל.

יותר מדי בפייסבוק, מאת איתמר שאלתיאל.

שאול חנוכה, מאת צביקה בשור.

צלם, מאת אור פז.

הטרדה מינית, מאת עבגד יבאור.

סמן לייזר, מאת עמיר שיבי.

הסגר האזרחי הוא טעות, מאת איתמר שאלתיאל מטעם ארגון גישה.

לבלוע אסיד, מאת איתמר שאלתיאל.

טחורים, מאת יואב אברמוביץ’.

29 בפברואר, 2012 | בנושאים: 404, מם (meme), פוליטיקה | 10 תגובות

טוב, די

“שלום מר יאיר לפיד, רציתי לברר מהי עמדתך בנושא כובעי ארנבים”, כתבה הקומיקסאית רחלי רוטנר בתחילת השבוע בדף הפייסבוק של לפיד. הארנבים היו החלק הצמרירי ביום האינטרנטי הקשה של הפוליטיקאי הטרי, שהצליח לאבד את שלוותו מול שאלה מהתחום הבטחוני מהצד השמאלי והפך, כמקובל אצל אומת האינטרנט, למם ויראלי.

הקיר של לפיד, אבחן אחד הגולשים, הפך ל-ynet: המקום שאליו מגיעים מגיבים מימין, משמאל וממשרדי הטוקבקים בתשלום, אקטיביסטים ומשועממים, לדון בנושאים שעלו בכתבות ולהעלות אג’נדות משלהם. השאלה שהקפיצה את לפיד היתה: “מה עמדתך בנוגע למעברן של ארבע סטודנטיות למגדר וזכויות אדם מעזה לגדה המערבית. […] מערכת הביטחון מסרבת באופן גורף לאשר לסטודנטים מהרצועה לצאת ללימודים בגדה”.

למה להציג שאלה כזאת ללפיד, ח”כ/שר/ראש-ממשלה עתידי (48 אלף חברים בפייסבוק), ולא למי שיושבים כרגע ליד ההגה, כמו ראש הממשלה (159 אלף חברים), שר הפנים (5,514 חברים) או שר הבטחון (1,893 חברים)? “יאיר לפיד עשה את הטעות של לענות. הוא עונה”, מסביר שואל, איתמר שאלתיאל, רכז מדיה חדשה בארגון “גישה”. “שאלתי אותה שאלה את שר הבטחון בפייסבוק, הוא לא ענה לי מעולם, ביקש שאשלח את השאלה במייל, עבר חודש ולא שמעתי ממנו”. בעקבות הדיון הקדימו ב”גישה” את קמפיין “עושים UNDO לסגר“, שמציג התנגדות לסגר האזרחי מצד אנשים שלא חשודים בשמאלנות רדיקלית, כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו.

לפיד עונה, אבל אי אפשר להגיד שהוא מקיים דיאלוג עם הציבור. כששאלו אותו על סמים קלים, חסם כמה מהמגיבים. כשפרסמו אצלו סרטון של ב. מיכאל, שמנה שגיאות גסות בטוריו, הוא הגדיר זאת כ”להעלות אלי לקיר מישהו שמשמיץ אותי” – משמיץ, לא מעביר ביקורת לגיטימית. כשנשאל הסטודנט לתואר שלישי על הסטודנטיות הפלסטיניות, השיב לגוף העניין: “אני תמיד תומך בעמדת מערכת הבטחון. צה”ל אינו ‘מנגנון חושך’, אלא צבא מוסרי המגן על חיינו ושומר עלינו”. כשהגולשים לא הסתפקו בתשובה הזאת, הוא אמר: “הבנתי את השאלה, רק לא עניתי את התשובה שרציתם”. ולבסוף: “טוב ביי.” אומת האינטרנט התנפלה על משפט הכניעה והפיצה אותו לכל עבר בעשרות גירסאות ועיבודים גרפיים.

הסקרים החמיאו ללפיד עם הודעתו על כניסה לפוליטיקה, ועם הזמן הם החמיאו פחות ופחות. נדמה שלפיד מנצל את הזמן שהתפנה לו לשבת עם המחשב (או האייפד) ולריב עם מגיבים. הוא יודע לנאום, אבל נראה שקשה לו המעבר מכתיבה סטרילית בין ארבעה קירות למגע ישיר, מיוזע ומלכלכך עם הציבור. זה מאוד לא פוליטיקלי קורקט להגיד, אבל עד שיהיה תאריך לבחירות מוקדמות, אולי עדיף שהוא יהיה יפה וישתוק.

התפרסם במקור בגירסה מעודנת “מוסף הארץ”, 24.2.2012

הראיון המלא עם איתמר שאלתיאל:

מה אתה מחפש שם, בעמוד של יאיר לפיד?
“בהתחלה העליתי שאלה מטעם ארגון ‘גישה’ על מעבר סטודנטיות מעזה לגדה. באמת בתמימות. התשובה שלו היתה כל כך מפתיעה ומרתיחה עבורי שהמשכתי לשאול שאלות מטעם עצמי.

למה לא תשאל את ראש הממשלה, או שר הפנים, או שר הבטחון, או יו”ר האופוזיציה?
“יאיר לפיד עשה את הטעות של לענות. הוא עונה. שאלתי אותה שאלה את שר הבטחון בפייסבוק, הוא לא ענה לי מעולם. הוא ביקש שאשלח את השאלה במייל, התעקשתי שזה יהיה ציבורי, בסוף שלחתי לו במייל, עבר חודש ולא שמעתי ממנו. אני גם נטםל לדני דנון, אני נטפל למי שאני יכול. אבל יאיר לפיד עונה. יש לי ויכוחים הרבה יותר רציניים איתו מאשר ‘טוב ביי’, אבל מאחר שהתשובות שלו כ”כ מגוחכות, יש פה הזדמנות נהדרת. הוא נתן לי את הפתח ואני אנצל”.

איזה פתח? מה אתה מנסה לעשות שם?
“הוא מעולם לא ענה לשאלות בטחוניות, לשאלות בנוגע לכיבוש, עד כמה שאני יודע. כאן לראשונה הוא אשכרה עונה לשאלות בנושא הזה, ורואים מה העמדות שלו. אני חושב שהוא ענה ל’גישה’ כמו שהוא ענה כדי להפוך את עצמו ליותר ימני מהליכוד. הוא ענה תשובה שנועדה להציג אותו כלא-עוכר ישראל, בניגוד לארגוני זכויות אדם כמו שהוא תופס אותם, ככה”נ. לבוא ולחשוף את התשובות שלו זה שירות לציבור, וגם שירות עבורי. ואם זה אומר שהוא יוצא מגוחך, אז יאללה, בכיף”.

אז בעקבות התשובה הזאת לא תצביע לו :)
“נראה לי שמה שקורה באמת אצל יאיר לפיד זה שהוא עונה לאנשים, וזה ייאמר לזכותו, אבל הוא עונה כאילו הוא עונה לראיון עיתונאי. יש לו מסר, הוא עונה והוא חושב שבזה זה נגמר. ובאמת עיתונאים מנומסים לא לוחצים, אולי שואלים עוד שאלה וממשיכים הלאה. פה אנשים מתעקשים להבין מה הוא רוצה. מבחינתי זה מרתק לראות את זה קורה. איש של המדיה הישנה מנסה לפעול במדיה החדשה, וברגע שהוא נתקל בקצת לחץ, נשבר. ה’טוב ביי’ היה דוגמה מעולה – הוא היה כל כך בלחץ. אני חושב שזה המומעד הראשון שהפייסבוק שלו עומד לשבור אותו. בטור שלו הוא בוחר על מה לכתוב, בסטטוסים שלו הוא בוחר על מה לכתוב, ופתאום כשמציבים מולו שאלות ורואים איך הוא משתדל לא לענות עליהן, אתה גורר אותו למקומות לא נוחים. אם הוא היה נבון יותר הוא יכול היה לומר, אני לא מתמודד על הנושאים הללו. התשובות שלו מפילות אותו, אני סתם נהנה מהמופע”.

דיברתי גם עם פעיל המחאה החברתית אסף לוי, שנחסם מהעמוד של לפיד, אבל יריעת העיתון קצרה, אז הנה: “המוטיבציה שלי היא פשוטה: בעיני הוא מגדיר מחדש את המושג צביעות, והעקיצות שאני שולח לכיוונו, באופן די עקבי אני חייב להודות, הן כמו סיכות קטנות על בלון נפוח. אני מסתכל עליו ורואה שאין דבר כזה יאיר לפיד האדם, יש רק יאיר לפיד הפרסונה הטלוויזיונית. אני חושב שכל ההוויה שלו, המהות שלו, היא טישטוש מוחלט של הבנאדם לתוך הדמות הציבורית שהוא בנה. בסופו של דבר הוא פוליטיקאי שנולד בטלוויזיה, אף פעם לא הזיע ואף פעם לא ממש התאמץ להשיג משהו”.

24 בפברואר, 2012 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית, מם (meme), פוליטיקה, פייסבוק | להגיב זה מגניב

יאיר לפיד: “טוב ביי”

שתיקה שווה זהב, ומישהו מיועצי התקשורת של יאיר לפיד צריך להגיד לו לשבת על המטילים בכספת מאובטחת עד הבחירות.

“גישה”, ארגון שמטרתו המוצהרת היא “הגנה על הזכות לחופש תנועה של פלסטינים”, פנה ללפיד בפייסבוק ושאל:

תהינו מה עמדתך בנוגע למעברן של ארבע סטודנטיות למגדר וזכויות אדם מעזה לגדה המערבית. ארבע הנשים הללו, כולן בכירות בחברה האזרחית ברצועה, מעוניינות לסיים את התואר השני שלהן, אך מערכת הביטחון מסרבת באופן גורף לאשר לסטודנטים מהרצועה לצאת ללימודים בגדה, גם אם הם אינם חשודים בפעילות טרור. בעבר דיברת כמה וכמה פעמים על חשיבותו של חינוך ליצירת חברה בריאה יותר, האם היית תומך בלאשר לנשים הללו לעבור לגדה ולהשלים את לימודיהן?
נשמח לשמוע מה דעתך בנושא. מצורף קישור שמספר מעט על הנשים הללו.
http://spg.org.il/he_blog/meet-the-people/students/

מועמד עתידי לא אמור להכיר כל סיפור שקורה בארץ ולהחזיק בדעה נחרצת לגביו. אבל לפיד הבהיר שהוא אפילו לא מתכוון לשאול:

ובהמשך:

ואז:

מם או לא מם? ברור שמם.

אני לקבל יכול פלאפל.

עמיר שיבי.

Israeliest Yair.

איתמר שאלתיאל (מעמותת “גישה”).

19 בפברואר, 2012 | בנושאים: יאיר לפיד, מם (meme), פוליטיקה, פייסבוק | 9 תגובות

אבי דיכטר רוקד עם כלבים: “מי יכול להישאר אדיש?”

“הבנתי שבטעות יצרתי מם, לקח לי קצת להבין את המונח – אבל אחרי הדוגמה של ביבי גאמפ הבנתי וגם צחקתי”, אומר ח”כ אבי דיכטר על המם שנוצר בעקבות התמונה ששחרר לאינטרנט עם הודעתו על התמודדות על ראשות קדימה. בתמונה הוא נראה מלטף כלב, שאחר כך הסתבר שאינו שלו. דיכטר: “אלברט הוא הכלב של הצלם גיל לביא, וכאחד שמגדל בבית שלושה כלבים, אני מודה, לא יכולתי להישאר אדיש. הצלם גיל לביא ביקש ממני להיראות רשמי וממלכתי, אך מי יכול להישאר אדיש כשכלב כמו אלברט מבקש חיבה?”

“יום לאחר פרסום התמונה, הגיעו חברים מחוות ‘דרך כלבבי’ למסיבת העיתונאים שבה הכרזתי על מועמדות, וכאות מחווה הלבישו את הכלבים בחולצות ‘גם אני עם דיכטר'”, מספר דיכטר. כמי שבילה כמה שנים בפוליטיקה, גם דיכטר מבין שהוא צריך חברים נאמנים באמת.

18 בפברואר, 2012 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, מם (meme), פוליטיקה | תגובה אחת

באינטרנט אף אחד לא יודע שאתה לא הכלב של דיכטר

החתולים שולטים באינטרנט, אבל גם כלבים הם אקססורי-רשת נחשק. תשאלו את 485 אלף חברי-הפייסבוק של ביסט, הכלב הלבן והצמרירי של מייסד פייסבוק מארק זאקרברג וזוגתו. כשאבי דיכטר הודיע בתחילת השבוע שהוא יתמודד על ראשות “קדימה”, הוא ליווה את ההודעה בפייסבוק בתמונה שלו בחליפה, כורע לצד כלב גדול, ביד אחת מלטפו ובשניה אוחז ברגלו הקדמית.

למה פוליטיקאי ישראלי בוחר להצטלם עם כלב? אולי הוא קינא בבנימין “ביבי גאמפ” נתניהו, ורצה שאומת האינטרנט תעשה גם עליו מם ויראלי עם עיבודי פוטושופ. וכך היה.

אלברט נולד בשדה בוקר לאם כנענית עם תעודות ואב לא ידוע, נשלח לצבא וגוייס לבסיס פלמ”חים של חיל האוויר. כאוהב אדם וחופש הוא לא הסתדר עם המסגרת הצבאית הנוקשה ושוחרר על סעיף חוסר התאמה. וכאילו הבחירה של דיכטר להצטלם עם כלב לא מספיק משונה, מסתבר שהכלב בכלל לא שלו.

“חבר של חבר ששירת בכלבייה אמר שיש אצלם כלב אחד מדהים ושכדאי לי מאד לאמץ אותו”, מספר הצלם גיל לביא, הבעלים של אלברט. לבו נצבט בגעגוע כשראה את אלברט ודיכטר מככבים במם האינטרנטי: הוא השאיר את אלברט אצל ההורים כשעבר לניו יורק לתחזק קריירה בינלאומית מצליחה.

מה הסיפור עם התמונה של דיכטר?
לביא: “התמונה צולמה בסטודיו הישן שלי בת”א באווירת מאחורי הקלעים, תוך כדי שצילמתי את הפורטרט הרשמי שלו. האמת, אין לי מושג איך התמונה של דיכטר [עם אלברט] נפלטה ככה לעולם”.

כשלביא עוד עבד בארץ, אלברט נהג להסתובב בסטודיו ולהתיידד עם מצולמים. לא כולם קיבלו אותו יפה, אבל לביא הבהיר להם בנחרצות את סדר העדיפויות שלו: “לא פעם איבדתי בגללו עבודה כשסילקתי מצולמים שפחדו מכלבים”. אף שהוא כלב נאה, אלברט השתדל להימנע מאור הזרקורים: “הוא הופיע רק על שער ‘ישראל היום’ ובכמה פרסומים מקומיים של מרצ“.

ראש השב”כ לשעבר הוא לא הפוליטיקאי הראשון שנופל שדוד לרגליו של אלברט, ששבר את הקרח עם לא מעט פוליטיקאים שבאו לעשות דיוקנאות בחירות אצל לביא: “עם חלק הוא הצטלם, עם אחרים רק שיחק או נבח עליהם. אגב, הוא חבר טוב של אבו-וילן”.

התפרסם במקור בגירסה שונה מעט ב”מוסף הארץ”, 17.2.2012. הנה היא:

המציג אינו כלב

הקמפיין של אבי דיכטר מציג אותו באווירה ביתית לצד כלב שהוא בכלל לא מכיר

כשאבי דיכטר הכריז בתחילת השבוע על כוונתו להתמודד על ראשות קדימה, הוא ליווה את ההודעה בפייסבוק בתמונת דיוקן שלו בחליפה שחורה, כורע לצד כלב חום-לבן גדול, ביד אחת מלטפו ובשנייה אוחז ברגלו הקדמית.

כבר ביום הראשון התמלא האינטרנט בהמוני מחוות, פרודיות ובדיחות על חשבון התמונה הרשמית. התגובה הזאת היתה צפויה. למה שפוליטיקאי ישראלי ישיק קמפיין בתמונה שבה הכלב הוא הדבר הבולט ביותר בפריים? אולי הוא רצה לשדר איזו אווירה אמריקאית שבה המנהיג הקשוח מגלה רוך ביתי לצד כלבו הצמרירי והאהוב. צמרירי? ודאי. אהוב? אולי. כלבו? אז זהו.

כאילו הבחירה של דיכטר להצטלם עם הכלב אינה משונה מספיק, מתברר גם שהכלב בכלל אינו שלו. “חבר של חבר ששירת בכלבייה אמר שיש אצלם כלב אחד מדהים ושכדאי לי מאוד לאמץ אותו”, מספר הצלם גיל לביא, הבעלים של אלברט הכלב ומי שצילם את דיכטר. לבו של לביא נצבט בגעגוע כשראה את אלברט ואת חבר הכנסת מככבים באינטרנט: מאז שצולמו התמונות, לביא עבר לעבוד בניו יורק והשאיר את אלברט עם ההורים.

מה הסיפור עם התמונה של דיכטר ואלברט?
לביא: “התמונה צולמה בסטודיו הישן שלי בתל אביב באווירת אחורי הקלעים, תוך כדי שצילמתי את הדיוקן הרשמי של דיכטר. האמת, אין לי מושג איך התמונה נפלטה ככה לעולם”.

אלברט נולד בשדה בוקר לאם כנענית עם תעודות ולאב לא ידוע. הוא נשלח לצבא וגויס לבסיס פלמחים של חיל האוויר. כאוהב אדם וחופש הוא לא הסתדר עם המסגרת הצבאית הנוקשה, ולבסוף שוחרר על סעיף חוסר התאמה. ח”כ אבי דיכטר נולד באשקלון ושירת כלוחם בסיירת מטכ”ל. עם שחרורו הצטרף לשב”כ ושירת שם בתפקידים בכירים עד שבשנת 2000 מונה לתפקיד ראש השירות. עם סיום תפקידו הצטרף למפלגת קדימה ונבחר לכנסת.

כאשר לביא עוד עבד בארץ, אלברט נהג להסתובב בסטודיו שלו והתיידד עם המצולמים. לא כולם קיבלו אותו יפה, אבל לביא הבהיר להם בנחרצות את סדר העדיפויות שלו: “לא פעם איבדתי בגללו עבודה כשסילקתי מצולמים שפחדו מכלבים”. אף שהוא כלב נאה, אלברט השתדל להימנע מאור הזרקורים. לביא: “הוא הופיע רק על שער ‘ישראל היום’ ובכמה פרסומים מקומיים של מרצ”. לביא מספר שאלברט שבר את הקרח עם לא מעט פוליטיקאים שבאו לעשות דיוקנאות בחירות אצלו: “עם חלק הוא הצטלם, עם אחרים רק שיחק או נבח עליהם. אגב, הוא חבר טוב של אבו וילן”.

17 בפברואר, 2012 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, מם (meme), צילום | להגיב זה מגניב