פול, כוכב יוטיוב ממסקינג טייפ
אדם ביזנסקי, במאי קליפים ופרסומות בן 28 מתל אביב, בנה את פול הבובה בשביל הכיף, צילם איתו קליפי ליפסינק, הוזמן לעשות איתו קליפים רשמיים ללהקות ואז ליהק אותו לסרט, שיוקרן מחר (שישי, 16.12) בסינמטק תל אביב. הסיפור המלא ב-ynet מחשבים >>
אחרי הקיפול: הראיון המלא עם ביזנסקי.
סטאר וורז בעירייה + ערוץ קומנטרי (זהירות, אוטופליי)
אמן הרחוב Dover D יצר הנפשת גרפיטי על הדרגנועים בבניין העירייה [עדכון] עיריית תל אביב, אורבנוצנטרי שכמוני [\עדכון]. חבל שהעירייה אוסרת להכניס מצלמות לבניין (וסמכותה לעשות כך נמצאת בבירור). בינתיים אפשר לצפות בסרטון שצילמתי עם מצלמפון (שלפי העירייה אינו מצלמה ועל כן מותר להכניסו). כתבה וסרטון שלי ב-ynet >>
אחרי הקיפול: הסרטון באוטופליי (לא יודע איך מבטלים את זה).
אל תעשו פונטים בעברית, כל הסריפים יבואו
“עיצוב אותיות, קליגרפיה אקזוטית ועתידו של כתב היד” הוא נושא מפגש שיתקיים מחר (ג’) בבית ביאליק בבית העיר ברחוב ביאליק 27, תל אביב. “בעוד כמה שנים לא נכתוב בכלל, כי מחשבים ניידים, אייפדים וכן הלאה יחליפו את זה”, אומר מארגן המפגש, המעצב יובל סער. אמן הטיפוגרפיה עודד עזר, שישתתף גם הוא במפגש, קיצוני ממנו: “אם אני בודק את התהליך שעבר על הטיפוגרפיה, בפנטזיה שלי, בעתיד הרחוק הטיפוגרפיה תיעלם לגמרי. כטיפוגרף אני שומט את הקרקע – כן, הטיפוגרפיה תיעלם לגמרי, כי באיזשהו שלב כל החוויה של תקשורת חזותית תעבור ישירות למוח שלנו, בלי תיווך של מסך מחשב ושל כל כלי שני”.
“חלק מהדיון יהיה, ‘האם הדיון הזה רלוונטי?'”, אומר סער. “כתב התחיל מכתב יד, האם יכול להיות שלא נכתוב יום אחד בכתב יד, אלא רק נקליד?”
ואולי בעתיד כתב היד יוחלף בפונט אישי של אדם?
עזר: “לא, יהיה קוֹל. השלב הראשון של היעלמות הכתב יהיה קול, היום יש כמה מכשירים שאתה יכול לתפעל בקולך”.
סער: “דידי חנוך אומר שזה לא יקרה, כי כבר עכשיו אנחנו מקלידים יותר מהר ומדויק ממה שאנחנו כותבים, וגם מאשר מדברים”.
עזר: “פונט מכתיב אווירה. יכול להיות שתוכל לבחור את הפונט כשאתה כותב לחבר שלך כדי שהוא יוכל לדעת אם אתה שמח או עצבני”.
“המחשבים השתלטו על חיינו. כולנו פס ייצור של המערכת”
צילומים-איורים של מיכל בר:
אינסטנט אמנות בתערוכת צילומי אינסטגרם
300 תמונות שצולמו על ידי 100 ישראלים באפליקציית האייפון אינסטגרם יוצגו בתערוכת Instaart, שתיפתח מחר (ב’) ברוטשילד 12 בתל אביב. “הנושא של התערוכה הוא שאין נושא לתערוכה. השאיפה שלנו היא להוציא החוצה את האפליקיה שהיא גם שיתופית וגם צילום ולתלות אותה על הקיר, ובכך בעצם לתת לקהל רב יותר את התחושה של הצילום המהיר”, מסבירה האוצרת השותפה חן ג’יין זוהר, והאוצר השותף מייקי חפץ אומר: “יש ביקורת על אינסטגרם מצד הצלמים המקצועיים: כל תמונה שאתה מצלם באינסטגרם תצא יפה, יש הרבה פילטרים. אנחנו מראים את הצד השני – זה בדיוק דור האייפון, דור ה-Y, שבשניה כל אחד נהיה צלם מקצועי, ואם אפשר לעשות את זה, למה לא”. לכתבה שלי ב-ynet >>
וואקה וואקה! פקמן על הציפורניים
מה זאת אומרת אתן לא יודעות מה זה Wocka Wocka? זה הקול שעושה פקמן!
כן, כן, אחרי טעימה קטנה של נייל ארט לאמא, נפתח לי התיאבון, וכהרגלי התחלתי מהמקום הכי גיקי שמצאתי – פקמן. אז איך עושים מניקור פקמן קל, מגניב, וללא כישרון ציור?
ראשית כל, הדברים שתצטרכו: לק צהוב לפקמן, לק שחור לרקע, לק לבן לנקודות, לקים בשני צבעים נוספים לשדים (אני הלכתי על אדום וכחול), מכחול או ליינר ומנקד. בחרו באיזה אצבע תרצו כל אלמנט, ואת האצבעות שמכילות את הפקמן או שד, מרחו בצבע שאינו שחור, כפי שאתן רואות בתמונה.
בואו נתחיל מלדבר על פקמן עצמו. הצהוב בו השתמשתי הוא צהוב מתוך סט ללא שם או מספר של גולף. השחור הוא ליינר שחור מבית LA Colours. לאחר מריחה של הצהוב והמתנה סבלנית עד שיתייבש, קחו את הליינר (לק שמגיע עם מברשת דקה וארוכה, בד”כ באריזה דקה וארוכה) השחור שלכן או את מברשת הציור הדקה הטבולה בלק שחור, וציירו מעגל גדול ככל האפשר. מאמצע המעגל הוציאו שני קווים אל קצהו כדי שיצרו את הפה – שימו לב באיזה כיוון אתן מעוניינות שיהיה הפה של הפקמן. לאחר מכן, מלאו את כל השטח שמסביב למעגל, ואת הפה של הפקמן, בשחור באמצעות המברשת.
את השדים קל עוד יותר לצייר. כצבעי בסיס השתמשתי בתכלת Azure מבית רימל אותו הזכירה לאחרונה החברה הדמיונית, ובאדום מס’ 216 של Careline Blues. באמצעות הליינר השחור (או המברשת, כמובן) עברתי על בסיס הציפורן של שתי הציפורניין וצבעתי אותו בשחור. יישרתי את הגבול השחור מעט כך שהצורה הנותרת תהיה עגולה לחלוטין. למטה יצרתי עם המברשת הדקה/ליינר זוג משולשים שווים. חשוב לזכור שגם אם המשולשים לא ממוקמים טוב בדיוק באמצע הציפורן, אפשר להוסיף עוד מעט כחול באחד מצדי הציפורן מה שייצור שד רזה יותר, אבל לא פחות מוצלח.
את הנקודות הללו, כמו גם את העיניים של השדים, יש ליצור באמצעות מנקד. אם אין לכן מנקד בבית, הקצה ההפוך של מברשת ציור או מחט יכול לשמש כמנקד מצויין. ללבן במקרה הזה השתמשתי ב-Snow של China Glaze. את הנקודות השחורות שבעיניים של השדים יצרתי באמצעות נגיעה מקצהה של המברשת השחורה.
וכשמחברים את כולם ביחד, יוצא אחד המניקורים המגניבים ביותר שעשיתי אי פעם, אם יורשה לי להחמיא לעצמי. הוא פשוט כיפי, וקוצר מחמאות על ימין ועל שמאל.
אז מה דעתכן? מתי אתן מנסות איזה פקמן קטן בעצמכן?
עד הפעם הבאה…
• עוד בנושא: לק עליז לגיקית שתעיז: ציפורני ניאן קט ועוד
________________________
מיטל רוזנבוים היא פמיניסטית לוחמת, שמאלנית מטורללת, גיקית, אקדמאית, מתרגמת, כתבת. אוהבת כלבים, באפי, אסימוב ודוקטור הו. היא מפעילה את בלוג הלקים “שולפות ציפורניים“, שם התפרסם הפוסט במקור
משחקי אייפד: כמו למכור סוכריה לתינוק
הדיילי שואו בודק את הערך החינוכי והמסחרי של משחק האייפד Tapfish:
כל הכבוד, ביבי! | קומיקס חדש מתבסס על סטטוסים של רה”מ
ראש הממשלה בנימין נתניהו ממשיך לספק חומרים לאומת האינטרנט. אחרי דוגרי, ביבי גאמפ ומשולש האתגרים, הקומיקסאית רחלי רוטנר משיקה קומיקס חדש, “ביבי מאויר“. הקומיקס משתמש בסטטוסים של ראש הממשלה בנימין נתניהו כעלילת הקומיקס, בדומה לטאמבלר “העולם על פי ג’ודי“, שמצמיד אימג’ים לציוצי הטוויטר של ג’ודי שלום-ניר-מוזס.
“מאז שלייקקתי את העמוד הרשמי של ביבי, אני קוראת את הסטטוסים שלו בנשימה עצורה”, מספרת רוטנר. “זה תמיד תיאור בגוף ראשון של משהו מופלא שהוא עשה היום, ואז 300 תגובות של ‘איזה תותח!’. הסטטוסים קצת נראים כמו של ילד שמספר לנו בהתרגשות על היום שלו, אז חשבתי לאייר אותם בילדותיות מתאימה. זה גם מצויר בלי שום קשר לאיך שהדברים האלה נראים במציאות – פשוט אסוציאציה טהורה שעולה כשקוראים את התיאורים המפותלים שלו”.
• עוד בנושא: ראיון עם יוצר קומיקס יאיר לפיד
המועצה לבטחון לאומי: שיתהפך העולם
לפני שלוש שנים וקצת הודעתי למועצה לבטחון לאומי על כשל באתרה, היפוך ראי של מפת העולם בגירסה האנגלית של האתר, ופרסמתי על כך אייטם בכלכליסט. במשך שנה וחצי לפחות הם לא טרחו לתקן את הטעות המטופשת, שהציגה את המועצה באור מגוחך בפני גולשים מהעולם. בדקתי את האתר בימים האחרונים וראיתי שהם התייאשו מלקוות שהעולם יתיישר לפי האתר שלהם, ויישרו את האתר לפי העולם. מי שמבקש לראות בכך משל למשהו, מוזמן לעשות זאת על אחריותו.
עיתונאים עצלנים תמיד יהיו עצלנים, עם או בלי אינטרנט
לעיתונאים המדווחים יש הרבה יותר מקורות ראשוניים מבעבר, אבל הרבה אתגרים באים עם זה. אחרי הכול, יש הבדל גדול בין קריאת טוויטר ובין לדבר ממש עם האנשים. עבודת איסוף המידע והמשוב מהקהל הפכה אפשרית יותר בעזרת הכלים החברתיים. קשה לומר מה זה יותר, הסחה או סיוע. הדברים האלה לוקחים את זמנך, אבל הנוכחות ברשת החברתית מסייעת לך ביצירת המותג העיתונאי בכדי למשוך מקורות. בכל אופן, לא מדובר בהחלפת עבודתו של העיתונאי. העיתונאי לא יכול אלא לראות זאת כמותרות על-ידי כך שהוא יכול ליזום תחקיר רחב יותר. […] יש תמיד את האמירה ‘אז זה היה טוב יותר’. כשהתחלתי, העיתונאים הוותיקים אמרו שאנחנו לא עוזבים את הדסק ועושים את הכול בטלפון. עכשיו זה הפך ל’למה לא תרים את הטלפון ותדבר עם מישהו’. העצלנים תמיד יהיו עצלנים.
– ג’ים שכטר, סגן עורך ה”ניו-יורק טיימס”, בראיון לגלובס (30.11.2011).
• עוד בנושא: מי ישלם על הניו יורק טיימס ברשת?
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
