יזכור האינטרנט
עוזי וייל מספיד את גיל סקוט הרון ואת הזכרון האנושי:
לזכרו.
אם מישהו טורח בכלל לזכור משהו יותר.
כי אחד הדברים שעושה האינטרנט, זה למחוק דברים מהזיכרון. כל פעם שאתה שולף משהו מיו-טיוב, אתה אומר למוח שלך: זה בסדר, זה שם, לא צריך לזכור את זה. כלומר: “זה לא חשוב”.
כך שהמידע החשוב לנו ביותר – זה שאנו שולפים מהרשת הכי הרבה – מקבל במוחנו את התיוג האוטומטי “לא חשוב”.
וגיל סקוט הרון כן חשוב לי. מסיבות שלא אפרט. ולכן אני מחפש אותו באינטרנט, ביום מותו. ולכן, מוחק אותו. מילכוד 23.
הממחפכ”ל
מפכ”ל המשטרה רואה בערוצי המדיה החדשה כלי מרכזי לחיזוק הקשר בין המשטרה והקהילה, במסגרת תפיסת ערך השקיפות האירגונית כלפי הציבור.
מפכ”ל המשטרה מדבר על עצמו בגוף שלישי בטוויטר שלו.
[ידפרצוף]
המולטיספירה: מידות טובות
אחת מזירות המאבק למען דימוי גוף שפוי עוברת בקמפיינים שעושים שימוש בדוגמניות רזות באופן קיצוני, או בדוגמניות בעלות מידות סבירות שעברו דיאטת פוטושופ, שתי תופעות שעומדות בבסיס “חוק הפוטושופ“, שעבר באחרונה בקריאה ראשונה בכנסת. זרוע נוספת היא המולטיספירה, שלא מסתפקת בלהתעצבן ומשיבה מלחמה בדפי הפייסבוק של בתי האופנה, כפי שנעשה לאחרונה נגד גאפ ונעמה בצלאל.
וזה עוד החלק הקל. החלק הקשה הוא להכניס את הגוף שלך לתוך המאבק. למשל, לכתוב על מידותיך בבלוג, כמו שעושות שרונה ראובני בבלוג האופנה “שרונה יוצאת מהארון” וחגית גינזבורג בבלוג “קופסאות קימורים“, שסוקר כאן.
דנית גוטפריד לא פתחה בלוג, אבל במחאה על קמפיין גאפ כתבה “דנית, מידה 42”. הסטטוס הלקוני משך נשים נוספות להציג בגאווה את מידותיהן: “הילה. מ36 ל40 בחצי שנה”; “מלכה, חושבת שהיא 40 אבל קרוב לודאי שהיא 42 (שלא לומר 44)”; “מידה 40, לא אכלה כלום מאתמול בערב בגלל שטיפת המוח החברתית”; “קמפיין מחריד. לינדה, מידה 42”; “ענת, מידה 40, הבינה שזה בסדר רק לפני חצי שנה, עדיין לא מצליחה למצוא בגדים”; “מידה 40 ומקוטלגת במחלקת שמנות בקסטרו”; “מידה 40-42 וגם נמוכה, כך שכל מכנס משתלשל כמו שמלת הנסיכה קייט וכל חולצה מאימה רק בחזה ורחבה להחריד הלאה משם. חנויות הבגדים טרם חרצו את גורלי ומעדיפות לתעתע בי. רוב הזמן אני במידה שאמא שלי מתקנת אליה”; “איילת, מידה 38 (גם בנעליים!), לא בודקת מה כתוב על התוויות אם יש כאלה בבגדי יד-השנייה שאני קונה ושמחה שלחנות היד”ש האהובה עליי אין דוגמנית שתעורר פולמוּס שכזה”.
עוד מהנעשה במולטיספירה: הפריימריז במפלגת העבודה והחברים של ברוס וויליס >>
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: ארכיון “מהנעשה במולטיספירה” ב-ynet מחשבים, המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה בחדר 404.
רוצים לככב במולטיספירה? כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס. יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים
חדש בפייסבוק: התקפת פיראטים שמאלנית
המלחמה בדפי פייסבוק של יריבים אידיאולוגיים מתאפיינת אצלנו בשתי תורות לחימה מנוגדות. האחת דוגלת בהצפה המונית של הדף במסרים, במטרה להפריע להתנהלותו ולייאש את מפעיליו. השניה גורסת שיש להתלונן על הדף בפני הרודנות הפייסבוקית, בתקווה שדי תלונות יגרמו לסגירתו, גם אם זמנית. במקרה של דף “השמאל הלאומני” ננקטה שיטה שלישית: השתלטות עוינת על הדף.
“הדף הוקם לפני כשמונה חודשים כדף סאטירה נגד השמאל הלאומי וכדף המתנגד למדיניות שהם מנסים לכפות על העם”, אומר דני מגידוביץ’, פעיל רשת בן 26 מהמרכז ולשעבר אחד ממנהלי הדף. האקר אנונימי, שמאס במה שהוא כינה “הסתות ותקיפות אישיות קשות” שהתפרסמו בדף, התחזה לתומך, רכש את אמונם של המנהלים ומונה לאחד מהם. כשל מובנה בדפי פייסבוק הוא היעדר היררכיה ניהולית – ההרשאות של מנהל שצורף זה עתה זהות לאלו של כל אחד ממנהלי הדף האחרים, כולל המייסד. ההאקר האנונימי ניצל עובדה זו, הדיח את כל המנהלים האחרים והשתלט על הדף. זו גירסתו, שנמסרה דרך מתווך. ההאקר קבע איתנו ראיון טלפוני, אולם חזר בו וניתק מגע. לגירסת מגידוביץ’, “אינני חושב שזה היה אחד האדמינים שצירפתי. […] ככל הנראה פרצו לנו לדף והשתלטו עליו”.
ההאקר לא חסם את האפשרות של גולשים לפרסם סטטוסים, ורבים מהם ממשיכים לנאץ את השמאל בכלל והשמאל הלאומי בפרט. “שמאלנים יקרים – הנקמה בדרך”, כתב אחד המפעילים שהודחו, אלי בר מגן, שתמונת הפרופיל שלו היא צילום של יגאל עמיר. “אני לא מאיים באלימות פיזית, אנחנו נחזיר לכם במטבע שלכם. בסופו של דבר אתם תחזרו אלינו על ארבע ותתחננו שנסלח לכם”. ניתאי שייננזון, שהציג את עצמו כ”איש השמאל הלאומי”, תהה: “באמת שמאלנים השתלטו על הדף הזה? אתם באמת משועממים בשביל להפיל דף של 240 אנשים?”
“החיים זה כמו פייסבוק!”, מסבירה רבקה זיתוני, בת 23 מהמרכז, אחת מהשותפות של מגידוביץ’. “ניסגר דף אחד, ניפתח דף אחר….. :)” מגידוביץ’ פחות משועשע: “מאחר ואנחנו חיים במדינה יהודית ודמוקרטית זכותינו לפתוח דף המתנגד או הלועג לתנועה זו או אחרת. כל מהלך שנועד לטרפד את חופש הביטוי (כמו למשל ההשתלטות שלהם על הדף) פוגע בחוסנה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ואנחנו לא נרשה זאת בשום אופן”. בינתיים הם הקימו דף חדש, “השמאל הלאומני 1”. ב-10.6 כתב לי מגידוביץ’ שגם הדף הזה נפרץ.
עו”ד אלדד יניב, ממייסדי השמאל הלאומי, מסר תגובה ממלכתית: “כל מי שרוצה לפתוח עמודי תמיכה בשמאל הלאומי, נאצה, דאחקה או פארודיה, מימין או משמאל, מוזמן בשמחה. בשביל זה בדיוק המציא צוקרברג את פייסבוק”. אבל בטוקבק שפרסם להודעת ההשתלטות בדף הוא נשמע אחרת: “אחי היקר והאהוב במיוחד, חיבוק גדול. ככה השמאל מנצח את הימין. שמאלנים שלא הכרתם”.
_____________________-
התפרסם במקור בגירסה קצרה יותר ב"מוסף הארץ" ב-10.6.2011, ועלה גם בוואלה
הבת מצווש של קמה בן יעקב: סרטון גיקי בסטופ מושן
אילן בן יעקב מספר:
כסוג של תגובה תרבותית לכניסות הצדפה וספר התורה, החלטנו לעשות משהו שונה לבת המצווה של בתנו קמה. השקענו הרבה כדי שהקליפ יתאים לאופי שלנו, החל מבחירת השיר (“לחיות נכון” של רונה קינן – לא ממש הבחירה הבת מצוושית הקלאסית) ועד לטכניקות הצילום והעריכה. הגיקים יזהו בקלות את מקורות ההשראה שלנו.
מי שלא מכיר את המקורות של הצדפה וספר התורה מוזמן לשטוף את העיניים, רצוי באקונומיקה:
וזה החיקוי של ארץ נהדרת:
הביומטרי: להיות מאיר שטרית
פוסט של שלי דובילנסקי,ynet מחשבים
ביום חמישי השניים ביוני התכנסו חברי ועדת המדע של הכנסת להצבעה בנושא תקנות הביומטרי. הח”כים נעו באיטיות לעבר המעלית הישנה, שהובילה אותם לקומה 7 וחצי של משכן הכנסת ונפלטו אל תוך המסדרון האפרפר בעל התקרה הנמוכה במיוחד, שגרמה להם ללכת בגב כפוף.
בין הח”כ שהופיעו להצבעה החשובה אפשר היה לאתר את חברי הכנסת מאיר שטרית, מאיר זאב אלקין שטרית, אורי מאיר-שטרית אורבך, וכמובן את חמד שטרית עמאיר – כולם כבר מוכרים היטב מהופעותיהם הקודמות בהצבעות על סעיפי החוק הביומטרי.
“שטרית?” שאל אחד הח”כים את חברו בזמן שצעדו על האולם.
“מאיר שטרית”, ענה לו חברו למליאה בהסכמה.
מיד לאחר שנכנסו המכובדים לאולם ההצבעה כדי לדון בנושא והתמקמו בכסאות, עלה לבמה המרצה הראשון לדון בנושא המאגר הביומטרי ובטחון התושבים. היה זה יושב ראש הוועדה, מאיר שטרית, שפתח בנאום חוצב להבות:
“מאיר שטרית. שטרית. מאיר מאיר מאיר. שטרית? מאיר!” אמר ראש הוועדה.
כבוד הח”כ ציון פיניאן שטרית הרים את ידו וקטע את הנואם בשאלה: “מאיר? מאאאיר שטרית שטרית?”
מייד לאחר הנאומים עברו הח”כים לניהול דיונים וויכוחים מקיפים בנושא הכל כך חשוב, שישפיע על הפרטיות והבטחון של כלל תושבי ישראל. הועלו שאלות חשובות בנושא הכוח שינתן למשטרה ולגופים השלטוניים כתוצאה מהמאגר (היה זה כבוד הח”כ אורי מאיר-שטרית אורבך שהעלה את הנושא החשוב בשאלתו “שטרית, שטרית שטרית שטרית, מאיר?” שאחר כך צוטט בעיתונים רבים).
ההצבעה עברה פה אחד להפתעתו של אף לא אחד מהנוכחים. בהרמת הכוסית שלאחר הוועידה, היה זה מאיר שטרית שבצעד מרשים מאין כמוהו התנדב להיות הראשון להצטרף לפיילוט של המאגר הביומטרי. אחרי הכל, טביעות האצבע שלו כבר מתנוססות על המאגר.
__________
הפוסט באדיבות ynet מחשבים, שם התפרסם הטקסט במקור
הזמנה בפייסבוק לכל הפגנת שמאל אי פעם
“קצת נמאס לי מהפגנות שמאל. התחושה שלי היא שזה כבר הכל אותו דבר (ושזה לא עוזר)”, כתבה
שרון גפן ב”היתוך קר למפגרים” בעקבות הפגנת השמאל אמש. “לפעמים הנואמים מתחלפים. וכמעט לכל הפגנה יש לוגו מפואר חדש. או קואליציית ארגונים ענפה. אבל זהו בערך”. זו היתה ההשראה שלה לאיור “כל הפגנות השמאל (כמעט) באיוונט-מטריה אחד ידידותי”.
הבלוגר האמריקאי שמצפצף על הצנזורה: אמין?
פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית
במוסף “24 שעות” של “ידיעות” מראיין משה רונן את הבלוגר היהודי מסיאטל, ריצ’רד סילברסטיין (הראיון ב-PDF), אותו הוא מתאר כ”אחת הבעיות הגדולות של הצנזורה הישראלית”. “הוא חשף לראשונה את פרשת ענת קם, כתב שהמוסד השתמש בספינות של האחים עופר כדי להחדיר סוכנים לאיראן והעלה לאינטרנט סדרה ארוכה של ידיעות בטחוניות. מה מניע את הבלוגר האמריקאי ריצ’רד סילברסטיין?”, שואלת כותרת המשנה לכתבה. מי שנחשף ולו במעט לבלוג, יודע את התשובה. סילברסטיין הוא מה שנקרא בתקשורת הישראלית “שמאלני קיצוני” (או בתקשורת האלטרנטיבית – “ליברל רדיקלי”, ובטוקבקים: “עוכר ישראל” או סתם “מניאק”).
“דיווחיו נחשבים לרוב אמינים למדי”, כותב רונן וסילברסטיין עצמו מספר מי הם מקורותיו, שנראה כאילו נגזרו מאותו בד: פעילים פוליטיים, פעילי זכויות אדם, בלוגרים ישראלים, אקטיביסטים. זה תיאור לא מעודד: סילברסטיין, כאמור, בעל השקפת עולם אידיאולוגית חד-ממדית, ונראה שמקורותיו חולקים אותה איתו. לא בדיוק המתכון לדיווחים אמינים. זה לא מפריע לתקשורת הישראלית, כפי שמצוין בכתבה, לצטט יותר ויותר מהבלוג. “זה מפתיע”, כותב רונן, “אבל למרות החשיפות הרבות ישראלים מעטים בלבד גולשים לבלוג שלו בקביעות” (בין אלף ל-8,000, על-פי עדותו של סילברסטיין עצמו). האם העם חכם יותר מעיתונאיו? לא נראה לי. העם פשוט לא יודע אנגלית.
________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-5.6.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית. העין השביעית בפייסבוק, בטוויטר ובפליקר
פייסבוק אקטיביזם: פעילים נגד גירוש ילדי עובדים זרים הציפו את דף יחידת עוז
[הפוסט פורסם במקור ב-28.5.2011 20:26 ועודכן ב-29.5.2011 17:54]
ביום ה’ פורסם בתקשורת תיעוד של פעולת גירוש של עובדות זרות וילדיהן בידי יחידת עוז שתחת רשות האוכלוסין וההגירה. בעקבות הפרסום החלו פעילים נגד הגירוש להציף את דף הפייסבוק של יחידת עוז בנאצות ובין השאר השוו את אנשי היחידה לנאצים. מנגד, גולשים אחרים הביעו תמיכה ביחידה ובפעולתה. כך זה נראה ביום שישי.
קריאה לגולשים להתלונן לפייסבוק על הדף כגזעני כנראה נשאה פרי: הדף נעלם ביום שבת מפייסבוק. [תיקון] דוברת רשות האוכלוסין וההגירה, סבין חדד, שהקימה ומפעילה את הדף, אמרה לי בשיחת טלפון (29.5.2011) שהעמוד לא נסגר על ידי פייסבוק, אלא שהיא הקפיאה אותו זמנית בעקבות המתקפה עליו מצד הפעילים. [\תיקון] “ביום שבת בבוקר התקשר אלי מישהו ואמר לי שיש בלגן בעמוד”, אמרה חדד. “כתבו נגדנו וגם בעדנו. גם מי שבעד עוז במקרה הזה לא עושה לנו שירות טוב [בגלל התוכן והבוטות של התגובות]. הוצאתי הודעה רשמית מטעם העמוד: כל מי שיכתוב הודעות פוגעניות כלפי אחרים, הודעות שלא רלוונטיות לרשות, השטחים, ההתנתקות, בילעין וכו’, שלא קשורים אלינו, ומי שידבר על השואה, מי שידבר דברים גסים, פוגעניים, לא רלוונטיים, ההודעות שלהם יימחקו והם ייחסמו לגמרי. ראיתי שזה לא מספיק. חסמתי את האנשים. הקפאתי את העמוד לכמה שעות, אמרתי אני רוצה לעבור על העמוד, להעיף את מה שצריך. ראיתי גם שפקחים העלו תמונות של עצמם שאינן רלוונטיות לעמוד”.
ביום שבת בערב חזר הדף לאוויר אחרי שנמחקו ממנו הסטטוסים הביקורתיים והתומכים. חדד חסמה את האפשרות של הגולשים לפרסם סטטוסים על הוול, וכעת הם יכולים רק להגיב לסטטוסים שלה. גולשים שנחסמו לא יכולים להגיב כלל.
בכתבה ב”הארץ” (17.4.2011) סיפרה חדד כי “היוזמה החלה ברצון לאגד מידע וכתבות עבור הפקחים ומכריהם, וזה התרחב. […] זה לא למטרת פרסום או דעת קהל”. הדף לא נראה ולא התנהג כמו דף רשמי של יחידה של רשות ממשלתית, אלא כדף לא רשמי של עובדי היחידה, חברים, תומכים ומתנגדים. לדבריה בשיחה איתי היום, “לפקחי עוז יש איסור להגיב [בדף הפייסבוק של יחידת עוז]. כשאתה כותב דברים נגד יחידה זה משהו אחד. כשפקחים מתחילים להגיב, גם אם לא יודעים שהם פקחים, זה הופך לאישי, זה כבר לא משהו נגד הרשות. גם את הדעה שלי בתור דוברת אתה לא יודע, כי היא לא רלוונטית”. חדד אמרה שהיא מוחקת ותמחק תגובות של פקחים בדף.
בינתיים נפתח דף פייסבוק נוסף ליחידת עוז, שגם בו התפרסמו סטטוסים ביקורתיים ותומכים ותכני נאצה. חדד סיפרה: “בעשר בלילה אתמול התקשרה אלי מישהי ואמרה לי, ‘סבין, תראי, בעמוד של עוז העלו כל מיני דברים מזעזעים’. יש שם רק קללות. זה לא שלנו. אמרתי לה, תראי, אני לא יודעת על מה את מדברת, אני הקפאתי את העמוד לכמה שעות. אחד מהאנשים שהם כנראה ‘בעד’ עוז, מישהו קיצוני מאוד, העתיק את הלוגו שלנו. פניתי לפייסבוק פעמים רבות וגם דיברתי עם [שילת לנדנברג,] סמנכ”לית השיווק שלהם בארץ. מאתמול פייסבוק עוד לא חזרו ועוד לא סגרו את העמוד”.
[עדכון 29.5.2011 22:43] בתגובות לפוסט הזה בפייסבוק נשמעה טענה שהדף שהוקפא ונפתח מחדש אינו הדף הרשמי של יחידת עוז. הטענה הזאת אינה נכונה. הנה צילומסך של הדף הזה, מתוך לוגין של חדד בפייסבוק, שמראה שהיא האדמין שלו:
ביזארשת: בתים מפוקסלים, אמנות מפוקסלת
פוסט של רון ג'רבי
מי יציל את הבית שלי?
ישראל אישרה לגוגל לשלוח את ניידות הצילום שלה להסתובב ולצלם את רחובות ארצנו לשירות Google Street View, המאפשר לכל גולש לערוך סיור וירטואלי בערים שונות בעולם. האישור ניתן אחרי דיונים על הפוטנציאל לפגיעה בבטחון המדינה ובפרטיות התושבים.
דיון דומה התקיים בגרמניה, ואנשים רבים החליטו לדרוש מגוגל לפקסל את הבתים שלהם בצילומים. חנות ציוד הבנייה והשיפוצים פרופי ארנסט ניצלה את הבאזז לקמפיין מצחיק. החנות כיסתה בתים בכרזות שהראו את אותם בתים כשהם מפוקסלים, והדביקה עליהם את שם החנות והסיסמה “אל תתביישו בבית שלכם”. בקרוב אצלנו?
תקלה מופלאה
סרטוני וידאו באינטרנט מתפקסלים ומתעוותים לפעמים. הסיבה היא הקידוד, שחוסך בגודל הסרטון על חשבון האיכות. האמן היפני טאקשי מוראטה לקח קטע וידאו של מפלצת שעולה מן המים, שכפל אותו שוב ושוב, הוסיף מוזיקת ג’ז ברקע והפך אותו למיצג וידאו, “מונסטר מובי“. אחרי שתראו אותו, כבר לא תתייחסו לווידאו מתפקסל באותה דרך.
עוד ביזארשת: אמריקאים שמשתינים על נינטנדו, מפגש גיימרים סקסי ומוצר שאני לא רוצה לדבר עליו >>
________________________
רון ג'רבי אוהב דברים מוזרים ושונא רובוטים. הוא כותב טור שבועי על ביזאר ברשת ב-ynet מחשבים. אפשר למצוא אותו גם בביזארפייסבוק, בביזארטוויטר ובביזאראימייל
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
