אריה אלדד – שם את הווטף באיירון כמו ליון בזיון

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=sVX_YqUN54s[/youtube]

אחרי החתולה והתוכי של בנימין נתניהו, אריה אלדד מביא אותה ביציאה עם ילדים מחופשים לאריות. הבחירות הקרובות הולכות להיות מאוד, אמממ, הלם כלשהו.

מילות השיר:

Iron like a lion in Zion
Iron lion Zion
אם אתה בעד שתי מדינות לשני עמים שאחת היא בירדן,
אם אתה נגד הכיבוש הערבי תגיד אמן
רק תקווה אחת בימין, כן

מהmeme.

__________
הלשין: אלי לוין.

1 במאי, 2012 | בנושאים: 404, פוליטיקה | 5 תגובות 

אובמה וקלינטון שלחו את אנשי הניו מדיה שלהם לביקור בישראל: “לא יודעים מה רצוי, לא יודעים מה אפשרי”

פוסט של טל שניידר
“הפלוג – בלוג פוליטי”


שני האירועים שהייתי בהם היום – עם יועצי הטכנולוגיה והניו מדיה של הבית הלבן ושל מחלקת המדינה – צבטו בי בכמה רבדים.

באירוע אחד, אלק רוס, יועץ ניו המדיה של מזכירת המדינה הילרי קלינטון, הילל ושיבח את החזית הטכנולוגית הישראלית, חזר על כל המנטרות הנדושות של המדינה שבה יש הכי הרבה חברות טכנולוגיה, המדינה שבה (לדבריו) האנשים נמצאים בתוך הרשתות החברתיות 11 שעות בחודש, שזה הנתון הגבוה בעולם, המדינה שממנה יוצאים רעיונות טכנולוגיים פורצי דרך וכולי וכולי.

באירוע שני, שאליו נסעתי בלחץ לוחות זמנים, המחיש המנהל הדיגיטלי של הבית הלבן, מייקון פיליפס, כמה אין שום משמעות ל”חזית הטכנולוגית” הישראלית המשובחת שלנו, כשהדבר מגיע לחשיבה פורצת דרך של הממשלה הישראלית (ולצורך כך אני מתכוונת לכל משרדי הממשלה, למעט אולי התחום שעליו ממונה השר מיקי איתן).

מן הקצת שהציג פיליפס בפני אולם מלא סטודנטים במרכז הבינתחומי אפשר היה להבין כמה מעט מקבלים אזרחי ישראל מן הממשלה שלהם בנוגע לשירותים מקוונים, פתיחות דיגיטלית, חופש המידע ונגישות לחומרים ממשלתיים.

הנה דוגמה פעוטה: בבית הלבן הקפידו מאז ומעולם על Visitor Logs, רישום מדוקדק של כל היוצא וכל הנכנס מן המקום ממנו מנוהל העולם. זהו עקרון בסיסי שם – העם זכאי לדעת בדיוק מי בא לעבוד עם הנשיא, כמה פעמים הוא נכנס בחודש, בשנה ובכלל. אולי זה איזה לוביסט? איש עסקים? עורך דין? הרי אף אחד מהם לא בא לבקר את אובמה כי אובמה נחמד. הם באים אליו כי הוא הנשיא וכי הוא עובד שם עבור האמריקאים.

פיליפס סיפר על הפיצ’ר שם הוסיפו לאתר הבית הלבן המאפשר לבצע חיפוש לפי שם ב-Visitor Logs. בלינק הזה אפשר לערוך חיפוש שמי, נתניהו (לדוגמא) ולראות את הביקורים של נתניהו בבית הלבן ומי מאנשיו ביקר גם הוא. פשוט, לא? אפשר גם לצייץ או לפייסבק את המידע.

ובינתיים אצלנו (סתם דוגמה מקרית מן הימים האחרונים): פניתי אתמול, בפעם השניה, לרשם המפלגות כדי לשאול על טפסי הרישום שהוגשו על ידי מפלגת ‘יש עתיד’ של יאיר לפיד. אך מדוע אני – או כל אזרח ישראלי אחר – לא יכולה פשוט ללחוץ על לינק כלשהו באתר רשם המפלגות ולעיין בטפסים שהוגשו? למה צריך לחכות לפרסום המטופש ב”רשומות”, בחתיכות הנייר האלה שלא מעניינות אף אחד במאה ה-21? רשם המפלגות שומר על סודיות השמות של מייסדי מפלגת ‘יש עתיד’ כאילו שרישום מפלגה זה לא אקט ציבורי המבוצע עבור האזרחים.

פיליפס סיפר עוד על אפליקציית ה-Petition with the White House. במקום שאזרחי ארה”ב יתעצבנו לבד, יפיצו עצומו ברשת, באימיילים, באתרים – הבית הלבן בא ואמר להם: “בואו נתעצבן ביחד”. האזרחים מגישים את העצומות דרך האתר של הבית הלבן, ואם זה צובר תאוצה (כלומר, יש מספר מסוים גבוה של חותמים), זה מועלה לטיפול בצנרת. “התחלנו בספטמבר האחרון עם דרישת מינימום של 5000 חתימות כדי שנושא יופנה לטיפול ומהר מאוד, כמות השימוש בפיצ’ר הזה היה כזה עצום שהעלנו את הרף ל-20,000” הוא סיפר היום לעיתונאים.

להוביל בחזית הטכנולוגית זה לא מספיק. צריך מדיניות המוכתבת מלמעלה והבנה אמיתית של שיתוף ופתיחות כדי שהסטארט-אפ ניישן שלנו תגיש את החיבור הזה גם לאזרחים.

כאתנחתא קומית לפני שאעבור למפגש עם אלק רוס, נזכרתי בסטטוס שהעלה מאן דהוא בפייסבוק השבוע. הסטטוס של אותו אדם, שילוב של תמונה וטקסט, נבע ככל הנראה מעוצמות גבוהות של התרגשות לאומית שגאתה בו בימים שבין יום השואה ליום העצמאות. אותו אזרח נלהב צילם יחדיו את ספר התנ”ך ואת הספר הכלכלי-עסקי Start Up Nation, וכתב כיצד העם היהודי שואב כוחו מן האחד ומתגלם בגדולתו בשני (או משהו כזה).

ועל זה כל מה שיש לי לומר הוא: פחחחחחח. באמת?

הדיון הבלתי ממצה (קצר מדי, מבחינתי) עם רוס המחיש עד כמה טכנולוגיה יכולה להיות דבר טוב, אבל מה באמת ערכה אם לא עומדת בבסיסה איזה מדיניות עם יעד? מחלקת המדינה מנהלת פרויקט ענק שנקרא טק-קמפ. הם עוברים ממדינה למדינה ומנסים להקנות לאזרחים מן השורה כלים טכנולוגיים שיצמיחו פרויקטים של מעורבות אזרחית. בנקים עממיים שמעודדים הלוואות לעסקים קטנים, העצמת מיעוטים, חיבור בין אנשים למטרות של מעורבות אזרחית, שילוב אוכלוסיות מודרות בשוק התעסוקה ועוד. קוראים לזה Impact Investment.

בכל מדינה הם הגדירו “תמה”. בישראל, הטק-קמפ שם דגש על העצמת פעילות אזרחית של נשים. הטק-קמפ הבא יערך בהמשך השבוע ברמאללה וגם הוא יעצים פעילות נשים.

ובכל זאת, מאחר שמדובר במחלקת המדינה, חוד החנית של מדיניות החוץ האמריקאית, חשבתי שאולי מאחורי יוזמת הטק-קמפ קיים משהו שהוא קצת יותר מאשר טכנולוגיה למען העצמת אזרחים אשר למען קידום טכנולוגיה אשר למען הסטארט-אפ ניישן שלנו (הבנתם נכון, זה לופ לשוני אינסופי):

ומה עם לתמוך בצמיחה טכנולוגית של ארגונים שמעודדים שיח ודיבור בין תושבי ישראל לתושבי הרשות הפלסטינית?, שאלתי את רוס. אתם בטח יודעים שרוב הישראלים לא פגשו פלסטיני בחייהם ואין כמעט קשר בין הקהיליות, האם אתם כמחלקת המדינה מצפים לתת כלים טכנולוגיים, כלי רשתות חברתיות שיעבדו על בניית גשר בין הקהילות?
רוס ענה בחוסר חשק: “הכי ראוי בשלב הזה הוא שאנחנו נקשיב ולא נצא מתוך הנחות מוצא כלשהן שאנחנו באמת יודעים מה האנשים הולכים לומר לנו. אנחנו לא נכנסים לזה עם איזה שהן תפיסות שמניחות מראש מה הן הצרכים של הצדדים, אלא באנו להקשיב לאנשים עצמם”.

אבל אם האזרחים בישראל לא מכירים את השכנים, הם הרי לא יעלו יוזמות אזרחיות מן הסוג הזה, הם יעדיפו לדבר על נושאים צרכניים, מחירי עגלות או מוצרים. האם אי אפשר לצפות ממחלקת המדינה להיות קצת יותר קובעת אג’נדה? בתור איש מחלקת המדינה, האם אתה לא אמור להיות קצת יותר מאשר אחד שמקשיב לאנשים?
“זה בהחלט קשה לייצר קשרים בין קהיליות. ואני לא מגיע לכאן עם תפיסות מקובעות לגבי מה אפשר לעשות או מה רצוי, אלא נקשיב ונלמד”.

אבל האם כמדיניות של טק-קמפ, האם אתם מחפשים כלל טכנולוגיות שעוסקות בתחום הזה? של גישור?
“זה בסך הכל האירוע השמיני או התשיעי שלנו. המצב הפוליטי של האזור הזה הוא ייחודי לאזור הזה ושונה מן המקומות הקודמים. כשהתחלנו עם הטק-קמפס התמקדנו במשימה של לבנות את היכולות של הארגונים להשתמש בטכנולוגיות כדי לבצע את המשימות שהארגונים מחליטים עליהן”.

בשלב זה נכנס שגריר ארה”ב בישראל, דן שפירו, והצליח לחלץ את רוס מן הלופ הטכנולוגיה למען העצמה למען טכנולוגיה: “יש בטק-קמפ גם ארגונים המעוניינים בנושא הספציפי הזה [קידום קשרים בין קהילות; ט”ש] והם יקבלו את הכלים כדי לטפל בנושא זה. אנחנו לא נכנסו לזה כדי להכתיב נושא מסוים לארגונים, אלא על מנת לבנות יכולות. ברור שאחד הדברים המקשים על ישראלים ופלסטינים לפתור את הפערים, זה הנתק בין הקהיליות. ולכן באופן כללי, אם משא ומתן בין מנהיגים היה נתמך באמצעות קשרים בין אנשים רגילים, זה היה יכול ליצור הזדמנויות חדשות לפתור סכסוך. אולי זה באמת חלק מן האלמנטים של חלק מן הארגונים שמשתתפים היום אבל זו לא הסיבה שאנחנו עורכים את הטק-קמפ”.

האם שמעת את דבריו של ראש השב”כ לשעבר דיסקין בנוגע לאחריות המוטלת על הצד הישראלי בנוגע לאי קידום השלום?
השגריר “אני לא מגיב על זה.”

טל שניידר היא עיתונאית ובלוגרית פוליטית, לשעבר כתבת מעריב בוושינגטון. הפוסט התפרסם במקור בבלוגה, “הפלוג – בלוג פוליטי“

30 באפריל, 2012 | בנושאים: 404, ניו מדיה, פוליטיקה, פייסבוק | 2 תגובות 

זבולון אורלב רוצה צוּמי ושתדעו שהוא גיבור מלחמה אז אל תהיו כבדים ותעשו לייק כבר נו

What the actual fuck…?

27 באפריל, 2012 | בנושאים: 404, כשלי מודעות פייסבוק, פוליטיקה, פייסבוק, פרסום ושיווק | להגיב זה מגניב 

תמונות של שמעון פרס מחייך עם רובים בטאמבלוג “שמעון פרס מחייך עם רובים”

פוסט של שי רינגל ועידו קינן

יש דבר אחד טוב בהסברה הישראלית, והוא החיוך של שמעון פרס. תגידו מה שתגידו עליו, פרס יודע לחייך. הוא מחייך כמו תינוק. אין מי שרואה את החיוך של פרס ולא משתכנע מיד שאפשר להביא שלום למזרח התיכון.

עכשיו נסו לחשוב על שמעון פרס מחייך את החיוך התינוקי והתמים המפורסם שלו בזמן שהוא אוחז במה שנראה כמו קלצ’ניקוב. כשדוסטוייבסקי כשטולסטוי כתב את מלחמה ושלום הוא חשב בדיוק על התמונות כמו אלו שנאספות בטאמבלוג “שמעון פרס מחייך עם רובים“, קריצה מחוייכת ומזויינת לטאמבלוג המוקדש לנשיא אהוב אחר, “קים ז’ונג איל מסתכל על דברים“.

9 באפריל, 2012 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית, פוליטיקה | 2 תגובות 

ראש הממשלה עוקף את פעילות דפי הפייסבוק של אייל גולן והאח הגדול. בוראט מתקשר לברך בשם קזחסטאן

הליכוד הוציא קומוניקט לרגל הגעת דף הפייסבוק הפוליטי של בנימין נתניהו ל-200 אלף לייקים (להבדיל מהדף הממלכתי, שיש לו כ-21 אלף לייקים).

בהודעה נכתב בין השאר [הערות שלי בסוגריים מרובעים]:

הדף הוא כלי שמקשר בין העם לבין המנהיג [המנהיג? מנהיגנו האהוב?], כאשר מלבד ההצהרות המדיניות, רה”מ מפרסם בדף שלו תמונות מחיי היום יום ונותן מבט על חייו שאינו גלוי לציבור ואינו מסוקר על ידי כלי התקשורת [אהמ אהמ, “ישראל היום”], זהו הערך המוסף של הדף.

הסטטוס הכי חזק שהיה עד עכשיו: הסטטוס על יום ההולדת של בן ציון נתניהו.

[…]

כל סטטוס של נתניהו זוכה לאלפי לייקים ותגובות, ומאות שיתופים, בזמן שכל הפוליטיקאים מדדים הרחק מאחור עם ממוצע נמוך מאוד שאינו מתקרב למאות לייקים [כמו כן, למדינות אחרות יש אשלגן נחות]. בנוסף כל סטטוס מתורגם לאנגלית כתוצאה מהחשיבה וההבנה שהרשתות החברתיות הן כלי ראשון במעלה במערך ההסברה של מדינת ישראל [אנחנו יכולים לעשות כל מה שבא לנו – הכל! – והתדמית שלנו לא תיפגע, כל עוד אנחנו זוכרים לפרסם אחרי כן סטטוס באנגלית על יום ההולדת של בן ציון נתניהו].

הדף של נתניהו מוביל מבין הפוליטיקאים בדירוג המשפיענים החודשי שאותו עושה חברת Spythenet [מתודולוגיה זה לחלשים], כאשר נכון לדירוג חודש מרץ, הדף מדורג במקום השני בפער קטן ביותר לעומת המקום הראשון. נתניהו עוקף בפעילות בפייסבוק דפים של כוכבים גדולים ומותגים גדולים דוגמת אייל גולן, האח הגדול וכו’ [מה שמעיד שהוא לא נתפס כפוליטיקאי או מנהיג, אלא ככוכב תקשורת לכל דבר]. הוא נתפס ככוכב תקשורת לכל דבר [הולי שיט, אתם אשכרה כתבתם את זה בהודעה לעיתונות?]

הקומוניקט המלא:

להורדה (DOC, 1.97MB)

עוד בנושא:
• מם ביבי מחפש חברים
• “ביבי הגיב בדף של צה”ל, הבאתי לו באן על התבטאות פוליטית”

9 באפריל, 2012 | בנושאים: 404, בנימין נתניהו, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, פוליטיקה, פייסבוק | תגובה אחת 

למה הוסרה מפייסבוק תמונה של כבוד שר התיירות?

למה תמונה של שר התיירות מוקף בדיילות ולמרגלותיו שני גברים תוקעים בשופר נעלמה מפרופיל הפייסבוק שלו?

בימים אלה נמצא שר התיירות סטס מיסז’ניקוב בביקור עבודה ברוסיה. מיסז’ניקוב העלה בפרופיל הפייסבוק שלו תמונות מוועידת התיירות במוסקבה, ובהן אחת שמציגה אותו עומד מחויך בחליפה ועניבה בין שבע נשים, ככל הנראה דיילות, לבושות כולן בחולצות לבנות עם הכיתוב ברוסית “מיס טוריזם 2012”, ולמרגלותיו שני גברים בחולצות שחורות מעוטרות שרוולים, ראשיהם חבושים בכאפיות, תוקעים בשופרות ענק.

התמונה הזאת הופיעה בפייסבוק של השר ביום ראשון, ולמחרת נעלמה (שתי תמונות אחרות, שבהן מיסז’ניקוב מצולם רק עם הגברים וגם תוקע בשופר, נשארו). האם ביקורת ציבורית גרמה למיסז’ניקוב להסיר את התמונה? ואולי הבנה מאוחרת שהתמונה פוגעת בתדמיתו כשר שמתנהל בביקורים רשמיים בחו”ל בצורה מקצועית ומכובדת?

אמנון ליברמן, דוברו של מיסז’ניקוב, מסר בתגובה: “מדובר בחשבון פייסבוק פרטי של השר, וכל התמונות והסטטוסים שמועלים שם הם בהתאם לשיקול דעתו האישי, ואין מקום לפרשנות יתר בנושא”. למעשה, מדובר בחשבון דו-מהותי – הוא פתוח לכל, ולצד תמונות מטיולים פרטיים של השר מתפרסמים בו אלבומים מאירועים ממלכתיים. באלבום הנוכחי, ששמו “ביקור עבודה במוסקבה, סנט פטרסבורג וקייב, 2012“, כתב מיסז’ניקוב: “בביקור עבודה זה, מוסקבה היא היעד הראשון מבין שלושה (מוסקבה, סנט פטרסבורג וקייב). במהלך ביקור רשמי זה אני מתכנן להשתתף ביריד תיירות בינ”ל חשובים ולהפיגש עם גורמי ממשל ותיירות על מנת להמשיך ולקדם את מדינת ישראל הן כיעד תיירותי אטרקטיבי והן כאי של יציבות במזרח התיכון. אעדכן בהמשך”. “יישר כח ידידי”, הגיב שם גולש, “משרד התיירות של ישראל מעולם לא עבד בצורה אפקטיבית שכזו”.

התפרסם במקור בגירסה שונה במוסף הארץ, 30.3.2012

6 באפריל, 2012 | בנושאים: 404, פוליטיקה, פייסבוק | תגובה אחת 

לוחם הניו מדיה נגד ראש הממשלה: “ביבי הגיב בדף של צה”ל, הבאתי לו באן על התבטאות פוליטית”

בכנס הרצליה לפני שנה סיפר דובר צה”ל דאז, אבי בניהו, שראש הממשלה בנימין נתניהו הורה לתקצב הכשרת “לוחמי ניו מדיה” בדו”צ. ספק אם נתניהו דמיין ששנה לאחר מכן, אחד מאותם לוחמי מקלדת ימחק תגובה שלו בפייסבוק.

נתניהו מחזיק מספר דפי פייסבוק, שלושה מהם דפים ממלכתיים של ראש הממשלה בעברית, אנגלית וערבית שמנוהלים על ידי אנשי לשכתו, ואחד פוליטי, “Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו“, שמנוהל על ידי דוברות תנועת הליכוד. לפני שבועיים דיווחתי על הדף הפוליטי, שקודם באמצעות קמפיין פייסבוק שעשה שימוש בפרטים אישיים של משתמשי הרשת החברתית, כמו ברכות לאנשים שחגגו יום הולדת או התארסו, ופניה ישירה לפי תחומי עניין ועיסוק. מאז פתיחת הקמפיין עלה מספר החברים בדף מ-160 אלף לכ-180 אלף.

אנשיו של נתניהו לא הסתפקו בכך, וניסו לגייס גולשים דרך הדף הרשמי של צה”ל, שעלה לפני כארבעה שבועות וכבר צבר כ-93 אלף חברים. אחד ממנהלי הדף, חייל במדור הניו מדיה בדובר צה”ל, דיווח על כך בתחילת החודש בפרופיל האישי שלו: “היום ביבי הגיב בדף של צה”ל והזמין אנשים להצטרף ולעשות לו לייק”. החייל דיווח שהגיב בחומרה: “הבאתי לו באן על התבטאות פוליטית בעמוד”. כלומר, חסימה שמוחקת את כל התגובות של נתניהו בדף דו”צ ומונעת ממנו להגיב בעתיד. עם זאת, ביחידה הבהירו לנו שנתניהו לא נחסם, ורק הטוקבק שנשלח בשמו נמחק.

מנהלי הדף הממלכתי של ראש הממשלה ספגו ביקורת בחודש שעבר, כשלא מיהרו למחוק תגובות גזעניות לסטטוס ממלכתי של הבעת צער על מותם של ילדים פלסטינים בתאונת דרכים. לדף אין תקנון התנהגות שמבהיר מה מותר ומה אסור. בניגוד אליו, בדף של צה”ל נכתב כי “בעמוד זה לא יופיעו קללות והתבטאויות בלתי הולמות”, מדיניות רחבה דיה לכלול גם ספאם פוליטי.

מדובר צה”ל נמסר: “מדובר בבעיית משמעת, הנושא מתוחקר ויטופל בהתאם. ובכל מקרה, בצה”ל גאים על הצטרפותו של ראש הממשלה לעמוד הפייסבוק הרשמי של הצבא”. מהליכוד נמסר בתגובה: “אנו מחבקים את צה”ל ומחזקים את חיילי צה”ל בכל מקום בו הם נמצאים כדי להגן על בטחונם של אזרחי ישראל”.

התפרסם במקור במוסף הארץ, 16.3.2012. איור “ביבי מאויר”: רחלי רוטנר.

17 במרץ, 2012 | בנושאים: 404, בנימין נתניהו, פוליטיקה, פייסבוק | 6 תגובות 

ניסוי פוליטי: האם אומת הרשת תממן סקר בקרב מתפקדי קדימה?

קדימה, המפלגה הגדולה באופוזיציה ובכנסת, נערכת לבחירות המקדימות, אולם בתקשורת לא פורסם סקר שנערך בקרב מתפקדי המפלגה, למעט הדלפה חלקית מסקר שנערך עבור המתמודד אבי דיכטר. העיתונאית טל שניידר, כותבת הבלוג הפוליטי “פלוג”, חושבת שיש כאן בעיה, והחליטה לפתור אותה: היא מתכוונת לערוך סקר כזה, שימומן מתרומות הגולשים.

“שבועיים לפני הבחירות בקדימה, זו פעם ראשונה שהולכים לבחירות במפלגה כזאת גדולה בישראל ואין שום סקר בקרב ציבור המתפקדים של קדימה, 96 אלף איש, שמאפשר הצצה להלך הרוח בתוך המפלגה. האם באמת הציבור רוצה להדיח את היו”ר ולהחליף אותה, או כפי שהיא טוענת, שאנשי המפלגה עדיין תומכים בה”, אומרת שניידר. לדבריה, “זה נובע מהכשלון הגדול של הסוקרים ב-2008 לחזות את תוצאות הבחירות הפנימיות. אז הסקרים צפו לציפי לבני נצחון מוחץ, ומופז קיבל רק 431 קולות פחות ממנה, אחרי שסקרי המתפקדים הראו במשך זמן רב פער אדיר לטובתה. מאז הסוקרים נמנעים מלסקור מתפקדים, הם חששו לסקור מתפקדים בבחירות לעבודה שנערכו לפני חצי שנה, וכלי התקשורת הממוסדים גם הם מפחדים לעמוד מאחורי סקרי מתפקדים”.

“הסוקרת דפנה גולדברג-ענבי, שהיתה בעברה הסוקרת הרשמית של ראש הממשלה אהוד ברק וביצעה סקרים פוליטיים שנים רבות, הציעה שנעשה סקר מטעמנו ב’פלוג’. אחרי דקה של חשיבה אמרתי שצריך לממן את זה באמצעות הגולשים, כי לי באופן אישי אין סכום כזה להוציא על סקר. אם הפרויקט יצליח ואצליח לגייס את הסכום מהגולשים, הציבור ישתתף בסקר שמביא מידע חשוב, ועקפנו את הקושי. התהליך יהיה שקוף, מה שלא עושים היום בסקרים. נעשה את זה כמו שנהוג לעשות את זה בארה”ב, ממה שאני מכירה מהתקופה שהייתי כתבת שם. נפרסם את כל השאלות, את כל הפילוחים, דפנה תתן את כל המידע שיש בידיה בלי להסתיר שום דבר. היא עושה את זה בחינם, מרגיז אותה מקצועית שהסקרים שמראים היום בחדשות לא שקופים לציבור. אני עושה את זה כי אני רוצה שיהיה יותר מידע לציבור בנושאים פוליטיים, מה שאנחנו מדסקסים בבלוג על הזמן”.

הכסף מיועד למימון הטלפנים, שיתקשרו למדגם של 400 חברי המפלגה וישאלו את השאלות. הגיוס מתבצע באמצעות אתר “מימונה”, גירסה ישראלית של אתר המימון המבוזר קיקסטארטר. השיטה קובעת כי רק פרויקט שיצליח להגיע לסכום היעד בתאריך היעד יקבל את הכסף. אם לא יגיע ליעד, הכסף לא ייגבה מהגולשים.

כמה כסף את צריכה לגייס?
“אני צריכה 6890 ש”ח, והצבתי את היעד של הגיוס עד 31.3. הגיוס מתחיל היום וימשך עד יום ראשון ה-18.3. הסקר הטלפוני ייערך ב-18 או 19 במרץ, דפנה ואני נעבוד על הניתוח וב-20 במרץ, שבוע בדיוק לפני הבחירות, הסקר יתפרסם בבלוג”.

12 במרץ, 2012 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, עיתונות ותקשורת, פוליטיקה | 4 תגובות 

ביבי מחפש חברים בפייסבוק | מם בהתהוות


קומיקאי, מאת אור פז.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מחפש חברים בפייסבוק, והמודעות המפולחות שלו, שמתייחסות לפרטים אישיים שגולשים משתפים בפייסבוק, הפכו למם. מדובר במודעות שהליכוד יצר לקידום דף הפייסבוק הפוליטי של נתניהו, שעושות שימוש באפשרויות הפילוח של פייסבוק ומתאימות את תוכנן למידע האישי. אחת המודעות פונה לאנשים ששינו את סטטוס הזוגיות שלהם ל”מאורס/ת”:

הפנייה החבר’המנית הנלעגת והסטוקריות המקריפה הפכו את המודעות למועמדות מצוינות למם. לפיכך:


פחמימות, מאת איתמר שאלתיאל.


יותר מדי בפייסבוק, מאת איתמר שאלתיאל.


שאול חנוכה, מאת צביקה בשור.


צלם, מאת אור פז.


הטרדה מינית, מאת עבגד יבאור.


סמן לייזר, מאת עמיר שיבי.


הסגר האזרחי הוא טעות, מאת איתמר שאלתיאל מטעם ארגון גישה.


לבלוע אסיד, מאת איתמר שאלתיאל.


טחורים, מאת יואב אברמוביץ’.

29 בפברואר, 2012 | בנושאים: 404, מם (meme), פוליטיקה | 10 תגובות 

טוב, די

“שלום מר יאיר לפיד, רציתי לברר מהי עמדתך בנושא כובעי ארנבים”, כתבה הקומיקסאית רחלי רוטנר בתחילת השבוע בדף הפייסבוק של לפיד. הארנבים היו החלק הצמרירי ביום האינטרנטי הקשה של הפוליטיקאי הטרי, שהצליח לאבד את שלוותו מול שאלה מהתחום הבטחוני מהצד השמאלי והפך, כמקובל אצל אומת האינטרנט, למם ויראלי.

הקיר של לפיד, אבחן אחד הגולשים, הפך ל-ynet: המקום שאליו מגיעים מגיבים מימין, משמאל וממשרדי הטוקבקים בתשלום, אקטיביסטים ומשועממים, לדון בנושאים שעלו בכתבות ולהעלות אג’נדות משלהם. השאלה שהקפיצה את לפיד היתה: “מה עמדתך בנוגע למעברן של ארבע סטודנטיות למגדר וזכויות אדם מעזה לגדה המערבית. […] מערכת הביטחון מסרבת באופן גורף לאשר לסטודנטים מהרצועה לצאת ללימודים בגדה”.

למה להציג שאלה כזאת ללפיד, ח”כ/שר/ראש-ממשלה עתידי (48 אלף חברים בפייסבוק), ולא למי שיושבים כרגע ליד ההגה, כמו ראש הממשלה (159 אלף חברים), שר הפנים (5,514 חברים) או שר הבטחון (1,893 חברים)? “יאיר לפיד עשה את הטעות של לענות. הוא עונה”, מסביר שואל, איתמר שאלתיאל, רכז מדיה חדשה בארגון “גישה”. “שאלתי אותה שאלה את שר הבטחון בפייסבוק, הוא לא ענה לי מעולם, ביקש שאשלח את השאלה במייל, עבר חודש ולא שמעתי ממנו”. בעקבות הדיון הקדימו ב”גישה” את קמפיין “עושים UNDO לסגר“, שמציג התנגדות לסגר האזרחי מצד אנשים שלא חשודים בשמאלנות רדיקלית, כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו.

לפיד עונה, אבל אי אפשר להגיד שהוא מקיים דיאלוג עם הציבור. כששאלו אותו על סמים קלים, חסם כמה מהמגיבים. כשפרסמו אצלו סרטון של ב. מיכאל, שמנה שגיאות גסות בטוריו, הוא הגדיר זאת כ”להעלות אלי לקיר מישהו שמשמיץ אותי” – משמיץ, לא מעביר ביקורת לגיטימית. כשנשאל הסטודנט לתואר שלישי על הסטודנטיות הפלסטיניות, השיב לגוף העניין: “אני תמיד תומך בעמדת מערכת הבטחון. צה”ל אינו ‘מנגנון חושך’, אלא צבא מוסרי המגן על חיינו ושומר עלינו”. כשהגולשים לא הסתפקו בתשובה הזאת, הוא אמר: “הבנתי את השאלה, רק לא עניתי את התשובה שרציתם”. ולבסוף: “טוב ביי.” אומת האינטרנט התנפלה על משפט הכניעה והפיצה אותו לכל עבר בעשרות גירסאות ועיבודים גרפיים.

הסקרים החמיאו ללפיד עם הודעתו על כניסה לפוליטיקה, ועם הזמן הם החמיאו פחות ופחות. נדמה שלפיד מנצל את הזמן שהתפנה לו לשבת עם המחשב (או האייפד) ולריב עם מגיבים. הוא יודע לנאום, אבל נראה שקשה לו המעבר מכתיבה סטרילית בין ארבעה קירות למגע ישיר, מיוזע ומלכלכך עם הציבור. זה מאוד לא פוליטיקלי קורקט להגיד, אבל עד שיהיה תאריך לבחירות מוקדמות, אולי עדיף שהוא יהיה יפה וישתוק.

התפרסם במקור בגירסה מעודנת “מוסף הארץ”, 24.2.2012

הראיון המלא עם איתמר שאלתיאל:

מה אתה מחפש שם, בעמוד של יאיר לפיד?
“בהתחלה העליתי שאלה מטעם ארגון ‘גישה’ על מעבר סטודנטיות מעזה לגדה. באמת בתמימות. התשובה שלו היתה כל כך מפתיעה ומרתיחה עבורי שהמשכתי לשאול שאלות מטעם עצמי.

למה לא תשאל את ראש הממשלה, או שר הפנים, או שר הבטחון, או יו”ר האופוזיציה?
“יאיר לפיד עשה את הטעות של לענות. הוא עונה. שאלתי אותה שאלה את שר הבטחון בפייסבוק, הוא לא ענה לי מעולם. הוא ביקש שאשלח את השאלה במייל, התעקשתי שזה יהיה ציבורי, בסוף שלחתי לו במייל, עבר חודש ולא שמעתי ממנו. אני גם נטםל לדני דנון, אני נטפל למי שאני יכול. אבל יאיר לפיד עונה. יש לי ויכוחים הרבה יותר רציניים איתו מאשר ‘טוב ביי’, אבל מאחר שהתשובות שלו כ”כ מגוחכות, יש פה הזדמנות נהדרת. הוא נתן לי את הפתח ואני אנצל”.

איזה פתח? מה אתה מנסה לעשות שם?
“הוא מעולם לא ענה לשאלות בטחוניות, לשאלות בנוגע לכיבוש, עד כמה שאני יודע. כאן לראשונה הוא אשכרה עונה לשאלות בנושא הזה, ורואים מה העמדות שלו. אני חושב שהוא ענה ל’גישה’ כמו שהוא ענה כדי להפוך את עצמו ליותר ימני מהליכוד. הוא ענה תשובה שנועדה להציג אותו כלא-עוכר ישראל, בניגוד לארגוני זכויות אדם כמו שהוא תופס אותם, ככה”נ. לבוא ולחשוף את התשובות שלו זה שירות לציבור, וגם שירות עבורי. ואם זה אומר שהוא יוצא מגוחך, אז יאללה, בכיף”.

אז בעקבות התשובה הזאת לא תצביע לו :)
“נראה לי שמה שקורה באמת אצל יאיר לפיד זה שהוא עונה לאנשים, וזה ייאמר לזכותו, אבל הוא עונה כאילו הוא עונה לראיון עיתונאי. יש לו מסר, הוא עונה והוא חושב שבזה זה נגמר. ובאמת עיתונאים מנומסים לא לוחצים, אולי שואלים עוד שאלה וממשיכים הלאה. פה אנשים מתעקשים להבין מה הוא רוצה. מבחינתי זה מרתק לראות את זה קורה. איש של המדיה הישנה מנסה לפעול במדיה החדשה, וברגע שהוא נתקל בקצת לחץ, נשבר. ה’טוב ביי’ היה דוגמה מעולה – הוא היה כל כך בלחץ. אני חושב שזה המומעד הראשון שהפייסבוק שלו עומד לשבור אותו. בטור שלו הוא בוחר על מה לכתוב, בסטטוסים שלו הוא בוחר על מה לכתוב, ופתאום כשמציבים מולו שאלות ורואים איך הוא משתדל לא לענות עליהן, אתה גורר אותו למקומות לא נוחים. אם הוא היה נבון יותר הוא יכול היה לומר, אני לא מתמודד על הנושאים הללו. התשובות שלו מפילות אותו, אני סתם נהנה מהמופע”.

דיברתי גם עם פעיל המחאה החברתית אסף לוי, שנחסם מהעמוד של לפיד, אבל יריעת העיתון קצרה, אז הנה: “המוטיבציה שלי היא פשוטה: בעיני הוא מגדיר מחדש את המושג צביעות, והעקיצות שאני שולח לכיוונו, באופן די עקבי אני חייב להודות, הן כמו סיכות קטנות על בלון נפוח. אני מסתכל עליו ורואה שאין דבר כזה יאיר לפיד האדם, יש רק יאיר לפיד הפרסונה הטלוויזיונית. אני חושב שכל ההוויה שלו, המהות שלו, היא טישטוש מוחלט של הבנאדם לתוך הדמות הציבורית שהוא בנה. בסופו של דבר הוא פוליטיקאי שנולד בטלוויזיה, אף פעם לא הזיע ואף פעם לא ממש התאמץ להשיג משהו”.

24 בפברואר, 2012 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית, מם (meme), פוליטיקה, פייסבוק | להגיב זה מגניב 

← לדף הקודם — לדף הבא →