עידן הקרח הסתיים

30 באפריל, 2006 | בנושאים: 404, אינטרנט, עיתונות ותקשורת | 7 תגובות

“בלוג” זה ה”אינטר-נט” החדש

אז ליטל מייזל הופיעה בתוכנית הבוקר של ערוץ 10, ולצדה עורך תפוז אנשים, ניר אופיר. לאלוהי ערוץ 10 הפתרונים למה האייטם נתפר סביב בלוגים, כשמייזל היא סלב-וידאו-ויראלי (קובי מידן למייזל: “אז כמה תגובות יש לך במאמר ממוצע?”; האייטם, תזכורת למי שלא היו פה במשפט הראשון, עוסק בקליפ שהיא העלתה ל-YouTube). לאלוהי ניר אופיר הפתרונים למה הוא, שמבין עניין, לא תיקן את המיסקונספציה של המנחים. אולי כי תפוז היו הראשונים שלקחו את המילה “בלוג” למחוזות החוסר-רלוונטיות עם ה”Blog TV”, שהוא בכלל לא בלוג.

ואפילו קטע מהסרטון של סמית’ לא הציגו.

שיעורי בית: כתבה בטיים מגזין על כוכבוּת הסרטונים הוויראליים (שיט, בתשלום), ולינקוקיה לסרטונים בולטים בתחום.

30 באפריל, 2006 | בנושאים: 404, אינטרנט, חיים 2.0 | 12 תגובות

ניוז פלאש ליו”ר התאחדות ענף הקולנוע: מבקרי הקולנוע לא עובדים אצלך

מפיצי הסרטים רוצים שמבקרי הקולנוע יחכו עם פרסום הביקורות שבוע אחרי שהסרט יוצא לאולמות (סינמסקופ 1, סינמסקופ 2, דבורית שרגל, nrg, וואלה, דה מרקר). התכוונתי לכתוב פוסט ארוך יותר על החרמות שהמפיצים מטילים מדי פעם על עיתונאי שהעז לא לאהוב סרט שהם הביאו – אולי עוד אכתוב אותו – אבל בינתיים נעצרתי על ציטוט מפי יו”ר התאחדות ענף הקולנוע, דני כפרי, שיותר מרומז על חרם פרסומות על העיתונים שיסרבו לדחות את הביקורות:

מה שקרה זה שנוצר מצב אבסורדי. ביום חמישי אחד, למשל, התפרסמה מודעת פרסומת של סרט מסוים ובאותו עמוד, בצד המערכתי, הופיעה ביקורת שהפצירה באנשים לא ללכת לאותו סרט. העיתונים נהנים מהפרסום מצד אחד, ומצד שני ממליצים לקוראים לא ללכת.

לא ייאמן, כפרי, לא ייאמן. יד אחת של העיתונים לוקחת ממך כסף לפרסם את הסרטים שלך, והיד השניה, עצמאית ופרועה כמו בסרט האימה “יד רצחנית“, מפרסמת ביקורות על אותם סרטים ממש! ולפעמים לא אוהדות! זה לא מה שהזמנתי! מלצר, יש לי מבקר במרק! למסעדה הזאת אני לא חוזר בחיים!

30 באפריל, 2006 | בנושאים: 404, עיתונות ותקשורת, קולנוע | 8 תגובות

היי, ליטל, קווין מוסר ד”ש

שבת בבוקר. ב-nrg מתפרסמת כתבה שלי על ליטל מייזל, שצילמה וערכה קליפ לשיר Hey של הפיקסיז, שהועלה ל-YouTube.com (תחת הכינוי Tasha), שם הוא נצפה 3.2 מיליון פעמים, שאחת מהן היתה על מחשבו של הבמאי האמריקאי קווין סמית’, שהעלה ל-YouTube סרטון על מאחורי הקלעים של סרטו ועשה שם מחווה לקליפ של מייזל, שהכי התרגשה מזה.

יצרת איתו קשר, שאלתי את מייזל. “אני מנסה, אבל לא נראה לי שהוא רואה את ההודעות. אבל הוא עושה לי כבוד, הוא שם בבלוג שלו תמונה שלי ליד תמונה שלו”, היא אמרה.

אני יצרתי איתו קשר. ניסיתי, כלומר. במהלך העבודה על הכתבה שלחתי אימייל לוובמאסטר של האתר שלו ושאלתי אם יוכל לקשר אותי אליו לראיון קצר או מה. תשובה לא קיבלתי, אבל סמית’ קיבל את האימייל, ופרסם את הפוסט הזה:

“Hey” girl in the hizzy!

If you saw the YouTube “Hey” video spoof I did a few weeks ago, you’ve probably figured out I’m a fan.

Apparently, the feeling is mutual, according to the “Hey” girl and her MySpace blog.

Her people are gonna call my people, and hopefully, we’ll do lunch.

Y’know, I’m often asked “Have famous people ever told you they liked your flicks?” Well, they have – but none of them made me smile as widely as when I read that blog entry.

So thanks, Lital.

כאמור, הקליפ פורסם ביוטיוב תחת הכינוי Tasha. סמית’ נקב בשם המפורש Lital. יומיים אחר כך, עוד לפני פרסום הכתבה, מייזל שולחת לי אימייל:

אני יודעת שזה נשמע מצחיק אבל לא רשמתי את השם שלי בשום מקום

לא איכפת לי שידעו אבל איך קווין ידע?

חשבתי שאתה הזכרת את השם שלי…

אני מאשר.

הכתבה באוויר. אחד הקוראים, דימי ריידר, חופר בלינקים ומעדכן אותי שסמית’ דווקא כן השיב למייזל, בפוסט שהיא פרסמה על הסיפור. אני נכנס לפוסט. 17 באפריל, מישהו שואל שם את מייזל/טאשה אם סמית’ יצר איתה קשר, והיא משיבה:

no he didnt contact me :) he just did it… i wish he would massege me back someday

שבוע אחר כך, סמית’ עונה לה:

Does this count?

Excellent clip, lady. T’was very fun to try to homage it.

Kevin

***

מוקדם מדי הבוקר, מייזל תענה על שאלות באולפן של תוכנית הבוקר של ערוץ 10. “אבל אני באמת גרועה מול מצלמות, ועוד בשידור חי!”, היא אומרת לי, ולי יש משהו כמו 3.2 מיליון טיעוני-נגד. חוץ מזה, ערוץ 10, כמה אנשים כבר יראו את זה?

אלא אם מישהו יעלה את זה ל-YouTube.

30 באפריל, 2006 | בנושאים: 404, אינטרנט, וובשתיימאפס, חיים 2.0 | 16 תגובות

מופע שנות ה-70′

אימייל שהיה באמת:

[שם נמחק א’] היה אצלכם אתמול בפגישה האם הוא שכח אצלכם את הדיסקו קיד?

תודה [שם נמחק ב’] מזכירתו של [שם נמחק א’]

27 באפריל, 2006 | בנושאים: 404, אבשלום קור, אינטרנט | 14 תגובות

סיפור עלה צהוב: גירסת דודי ניסים

דודי ניסים, כתב פלילים בידיעות אחרונות, פתח בלוג (וורדפרס שולתת!) בשם “איסור פרסום. הבלוג של דודי נסים, החיים ככתב פלילי“, והפוסט הראשון שלו – אני לא מאמין שהסיפור הזה עוד לא נפטר מחוסר עניין לציבור, שלא לדבר על חוסר עניין לעידוק – עוסק בעלה צהוב והגר צימרמן.

תקציר הפרקים הקודמים.

ניסים הוא זה שפרסם את הידיעה בידיעות אחרונות על הצעתה של צימרמן, אבל הפוסט שלו על הסיפור מאחורי הסיפור אפילו יותר מעניין:

אוהד שם טוב, מזכ”ל המפלגה הכחיש תחילה שהצעה מסוג זה כלל הועלתה באתר הרשמי של המפלגה. לאחר שהסברתי לו שיש לי תעוד לכך והעמוד עם הצעתה של צימרמן שמור אצלי, הוא ביקש 5 דקות וחזר אלי עם תשובה שמפילה את האשמה כולה על הש”ג – צימרמן והתנער ממנה לגמרי.

אחר כך פנה ניסים לצימרמן:

תגובתה (עוד לפני שהתעשתה) ”אתה לא מפרסם את הכתבה!!…אני מתרה בך לא להעיז לפרסם את זה ואם כן תפרסם אני אתבע אותך”.

אחרי שהיא נרגעה, היא חזרה אליו, התנצלה וביקשה שלא יפרסם את הסיפור. הוא הבהיר לה שאין מצב ואז

היא שינתה גישה, לקחה על עצמה אחריות לדברי ההבל שכתבה וביקשה להתנצל, לא לפני שהביעה תרעומת ופליאה על כך שהמפלגה מתנערת ממנה.

עכשיו באמת די.

26 באפריל, 2006 | בנושאים: 404, עיתונות ותקשורת | 25 תגובות

כלבתול

26 באפריל, 2006 | בנושאים: 404, התיקונים | תגובה אחת

מוֹדעוּת: גן ילדים

מוֹדעוּת בכתבה על ציידי קטינים באינטרנט:

• ארכיון מוֹדעוּת

25 באפריל, 2006 | בנושאים: 404, אינטרנט, מוֹדעוּת – החומה הצינית | תגובה אחת

פורים שמח, יהודים!

נפנוף כנפיו של פרפר הגוגל ניוז גרם להוריקן באתר היידפארק:

25 באפריל, 2006 | בנושאים: 404, אינטרנט, התיקונים | להגיב זה מגניב

סיפור עלה צהוב: הזהויות של הגר צימרמן

בתחילת החודש כתבתי פה על הצעתה של הגר צימרמן, יו”רית סניף חיפה והצפון של מפלגת עלה ירוק ומקום 9 ברשימת המפלגה לבחירות האחרונות, ללבוש טלאי צהוב בצורת עלה מריחואנה במסגרת אירועי יום המריחואנה. צימרמן הסבירה בפורום המפלגה:

הרעיון הוא לנסות ליצור הזדהות וסימפטיה מצד הקהל [ביום המריחואנה] ע”י שימוש בסימבול קיים אשר, כזה החקוק חזק בתודעה הציבורית ואשר נוגע בליבה של החברה הן במישור האישי והן במישור הקולקטיבי. […] אני חושבת, שעושים לנו שואה. […] ומה יותר קשור אלינו, עם אולטרה סגולה, מאשר מגן דוד? והעלה שלנו יש לו קירבה גרפית וויזואלית למגן דוד הזה. ואם נצבע אותו בצהוב?

ההצעה, שגררה כמה תגובות כועסות בפורום והגיעה לעמודו האחורי של צהובון מוביל, עוררה דיון גם בקרב מתגבבי החדר.

אחת מהם היתה “הגר צימרמן“, שכתבה:

יפה לך לצטט דברים שלי. תודה.
יש לך בעיה עם מה שכתבתי, בוא תתמודד מולי. מול מי אתה עומד? מול “קוראיך הנאמנים”?
בוא להתעמת איתי כדי שאני אוכיח לך כמה פחדן קטן ומושתן אתה.
איפה הביצים שלך?
בוא נראה אותך, גבר גבר.

כחצי יממה מאוחר יותר, הגיבה “הגר צימרמן האמיתית“:

טוב ,] אמנם לא אני היא זו שהגיבה כאן קודם. אבל מי שכן כנראה קצת יותר שפוי מחוברת ההזויים פה. […] ותמשיכו פה את שטף התגובות המטופשות שלכם, תנו קצת רייטינג לאנשים מסכנים שמחפשים תהילה על גבם של אלו המצליחים.

היא המשיכה לתגבב ולדון עם שאר המגיבים תחת השמות “הגר צימרמן האמיתית” ו”הגר“.

משתתף נוסף בדיון, שלא הזדהה בשמו וזכה לכינוי ברירת המחדל “Anonymous“, כתב:

מה קורה חבר’ה? חסמו אתכם ואת השטויות שלכם בפורום עלה ירוק אז באתם לפה לשפוך גועל?
אתם אנשים טיפשים, כולכם בלי יוצא מן הכלל.
הזהרו בדיברכם שכן אינכם יודעים אילו אנשים עושים שימוש באילו דברים שאתם כותבים. בדיוק כפי שדבריה של הגר הוצאו מהקשרם.

מסקנות ביניים: מדובר בשלושה אנשים, כש”הגר צימרמן האמיתית” היא אותנטית, “הגר צימרמן” היא מתחזה ו”Anonymous” הוא גולש שחושש (או לא רוצה) להזדהות ותומך בצימרמן. מאחורי הקלעים של הבלוג אני יכול לספר לכם ששלושת האנשים התחברו עם אותה כתובת IP. אתם חייבים להסכים איתי שצימרמן מוכיחה פלורליזם וגדלות נפש בכך שהיא מסכימה לחלוק את חיבור האינטרנט וכתובת ה-IP הקבועה שלה גם עם התומך האנונימי וגם עם המגיבה המתחזה.

***

לא חשבתי בכלל לבדוק את כתובות ה-IP עד שעדי עליה שסיפרה לי שהוא מכינה ידיעה בנושא למדורה השבועי “ברכה גולשת” וביקשה שאבדוק מי עומד מאחורי התגובות. היא גם שאלה אותי כמה שאלות על העניין, אבל בסופו של דבר הכתבה שלה תפסה כיוון אחר והיא לא השתמשה בציטוטים. ~~אם היא תרשה, אני אוסיף אותם לפוסט.~~ הם מופיעים בסוף הפוסט הזה.

הנה הכתבה של עליה, כלשונה:

השואה כמקדם אירועים
הצעה להנפיק לסטלנים טלאי צהוב לרגל יום המריחואנה הבינלאומי נראית קצת פחות מופרכת לאור החדשות מסיאטל (ולהגר צימרמן יש שלוש זהויות ומספר IP אחד) • 25/04/06

מי שעוקב באופן קבוע אחר המתרחש בפורום “עלה ירוק” לא היה מופתע במיוחד כשכתב התרבות הדיגיטלית עידו קינן (NRG) ציטט בבלוג שלו (“חדר 404”) את הצעתה של חברת המפלגה הגר צימרמן להנפיק לחברים טלאי צהוב בסגנון שואתי לרגל יום המריחואנה הבינלאומי. ההפתעה, אם בכלל, היתה שאחרי שבע שנות פעילות ואלפי דיונים מופרכים לא פחות (מבצע “העם עם גוש חשיש”, למשל), זוהי הפעם הראשונה שציטוטים אוויליים מהפורום עושים את דרכם לתקשורת הממוסדת, כולל שער אחורי בגליון החג של “ידיעות”.

אזכור השואה הוא מתכון בטוח לפרסום נרחב ותהודה מסיבית. לו היה לי שקל על כל פעם שמישהו העז להשוות את השואה למשהו אחר וחטף מקלחת צוננים בתקשורת, הייתי אדם עשיר. הרגישות המוגברת לשואה היהודית אינה תופעה ישראלית בלבד. ראו, למשל, איזו חשיפה בינלאומית מפוארת קיבלה תחרות הקריקטורות האנטישמיות שאירגן הקומיקסאי אמיתי סנדי לפני כחודשיים. את הגר צימרמן אפשר להאשים בדברים רבים, אבל ניצול ציני של השואה לצורכי חשיפה הוא לא אחד מהם. סתם ניצול – למה לא, הרי בסופו של דבר, אם הצעתה היתה מתקבלת היא היתה מגיעה לכותרות – אבל ציניות היא לא הסגנון של צימרמן. נביחות אלימות יהיה תיאור קצת יותר הולם.

“יש לך בעיה עם מה שכתבתי, בוא תתמודד מולי”, כותבת אישיות המזדהה כ”הגר צימרמן” בבלוג של קינן. “בוא להתעמת איתי כדי שאני אוכיח לך כמה פחדן קטן ומושתן אתה. איפה הביצים שלך? בוא נראה אותך, גבר גבר”. תגובות גולשי הבלוג לסגנון הבוטה של ההודעה היכו גלים גם בבלוגים אחרים. למחרת התפרסמה אצל קינן הודעה נוספת, הפעם מאת “הגר צימרמן האמיתית”, הכופרת מכל וכל באחריותה להודעה הראשונה. “טוב, אמנם לא אני היא זו שהגיבה
כאן קודם. אבל מי שכן כנראה קצת יותר שפוי מחוברת ההזויים פה”. גולש נוסף (אנונימי) שהצטרף להגנת צימרמן התאפיין בסגנון האלים של “הגר צימרמן” ה”לא-אמיתית”: “אתם אנשים טיפשים, כולכם בלי יוצא מן הכלל. הזהרו בדיברכם שכן אינכם יודעים אילו אנשים עושים שימוש באילו דברים שאתם כותבים. בדיוק כפי שדבריה של הגר הוצאו מהקשרם”.

בהתחשב בכמות הזהויות הבדויות ברשת, אומר לעצמו המשתמש הסביר, בהחלט ייתכן שדורשי רעתה של צימרמן הגיבו בשמה כדי להכפישה. אבל גם אם את זהותו האמיתית של המגיב קצת קשה לגלות, יש דברים שאפשר לברר עליו בקלות: למשל, מספר ה-IP שלו (שמזהה במקרים רבים את המחשב שדרכו התחברו לאינטרנט). ביקשתי מקינן לבדוק אם שלושת המגיבים “הגר צימרמן”, “הגר צימרמן האמיתית”, ו”אנונימוס”, נשאו את אותו מספר IP, והוא הופתע לגלות שאכן כן. עדיין אי אפשר לשלול את האפשרות ששלוש התגובות נכתבו על ידי מישהו שאינו צימרמן, או שאנשים שונים השתמשו באותו מחשב כדי לכתוב את ההודעות, אבל הסגנון העילג והאלים מרמז על משתמש אחד, שלא מבין מספיק באינטרנט כדי לשלוח את הודעותיו ממספרי IP שונים. האפשרות שהמשתמש הזה הוא במקרה מנהלת בפורום של “עלה ירוק”, כמו צימרמן, עשויה להסביר את התנהלותו של אותו פורום בשנה האחרונה.

החלק העצוב ביותר בסיפור של צימרמן הוא שהפתיל שבו פירסמה את הודעתה המקורית בפורום עלה ירוק נחסם לגישה אחרי הפרסום אצל קינן. העצב מכה פעמיים: פעם אחת על כך שמחיקת פתילי דיון וחסימת משתמשים הפכו לדרך חיים בפורום המפלגה שחרתה על דגלה מטרות כמו חופש הביטוי, ופעם שנייה בגלל חסימת הדיון הספציפי בהצעת הטלאי הצהוב של צימרמן, דווקא בשבוע שבו מתפרסם בתקשורת האמריקאית סיפור שמוכיח כי ההשוואה שלה בין היחס ליהודים בשואה והיחס לסטלנים בימינו, אינה כה מופרכת כפי שהיינו עשויים לחשוב.

פלנרד ניל ודונלד ג’אמאר לואיס, שני בחורים מסיאטל שהורשעו בעבירות סמים, כבר היו בדרכם למרפאת שיניים שבה יעקרו מפיהם את כתרי הזהב שלהם וימסרו אותם למשטרה כרכוש מוחרם שהושג בדרכים קלוקלות. למזלם, הם הספיקו להתקשר לעורכי הדין שלהם והטיפול הדנטלי הכפוי לא יצא אל הפועל, אבל המחשבה ששופט אמריקאי חתם על הצו ששלח אותם לטיפול הזה מצמררת כשלעצמה.

“30 שנה אני בעסק ודבר כזה עוד לא ראיתי”, הצהיר ריצ’רד טרוברמן, לשעבר נשיא התאחדות עורכי הדין הפליליים בארה”ב. “זה מזכיר את גרמניה הנאצית, שבה היו מסירים שיני זהב מגופות המתים” – אמר ונשאר בחיים. דוברת התביעה בסיאטל מיהרה להתנצל כשהסיפור התפוצץ, ואמרה כי הצו הוצא מתוך הנחה שהכתרים שעל שיני הנאשמים הם מהסוג שניתן להסרה בקלות ואינו מצריך ניתוח.

תעשיית הבלינגים הדנטליים, שמחירם עשוי להגיע לאלפי דולרים, טרם נערכה לשינויים הצפויים בעקבות הסיפור של ניל ולואיס, אבל רופאי השיניים יחגגו,
מן הסתם, כי כתר קבוע הוא עסק משתלם הרבה יותר מתותב חיצוני. זה אמנם לא יגן על המתוכשטים אם מי מחבריהם לכלא ירצה להחרים את הזהב בעזרת אגרופים,
אבל לפחות ייתן להם צ’אנס להגן על עצמם.

• תודה גדולה לעידו קינן על שיתוף הפעולה.

***

עליה: אולי הלגיטימציה נובעת מהנגיעה בנושא הרגיש של השואה? האם גם אתה חושב שהשואה היא משהו שאסור להשוות אותו לדברים אחרים, או שמותר להשוות אותו רק להשמדה מתוכננת של עמים אחרים?
אני: “בניגוד לעורכי ידיעות אחרונות, שהזדעזעו מהסיפור על השער האחורי של גיליון החג שלהם, אני לא מגיע לקתרזיס מצעקות ‘גוועלד! גוועלד!’ כשמישהו משתמש בסמלי השואה. מה שכן, נראה לי הוגן להעמיד את ההצעה של צימרמן לדיון ציבורי מחוץ למגרש הביתי שלה. כנראה שהיא לא חושבת כמוני – אחרי הפרסום בבלוג שלי, ההודעה שלה נחסמה לגולשים ובהמשך נמחקה מהפורום”.

לפרסם דברים שקורים בפורום עלה ירוק זה קצת להתעלל בחלשים בעיני. איך אתה מרגיש בקשר לזה? האם המועמדות של הגר לכנסת היא מה שנתן יותר לגיטימציה לפרסום שלך, לדעתך? נניח, אם היתה סתם איזה מישהי מהפורום, גם היית מפרסם?
“המועמדות של צימרמן לכנסת היתה לא ריאלית לפני הבחירות ולא רלוונטית שבוע אחריהן, כשהפוסט פורסם. היא אמנם משמשת יו”ר סניף חיפה והצפון של התנועה, אבל הייתי מפרסם את זה גם אם היא לא היתה אוחזת בשום תפקיד רשמי, כי זה סיפור מעניין שמעורר דיון מעניין לא פחות”.

***

בפרקים הקודמים:
• הגר צימרמן מציעה לענוד טלאי מריחואנה צהוב ביום המריחואנה ונכנסת במתנגדים
• הגר צימרמן מפרסמת מאמר תגובה בנענע ונכנסת בחופש הביטוי

25 באפריל, 2006 | בנושאים: 404 | 28 תגובות

לדף הבא →