עידן הקרח הסתיים
אייס הצליחו לתת לינק בתוך ידיעה!
“בלוג” זה ה”אינטר-נט” החדש
אז ליטל מייזל הופיעה בתוכנית הבוקר של ערוץ 10, ולצדה עורך תפוז אנשים, ניר אופיר. לאלוהי ערוץ 10 הפתרונים למה האייטם נתפר סביב בלוגים, כשמייזל היא סלב-וידאו-ויראלי (קובי מידן למייזל: “אז כמה תגובות יש לך במאמר ממוצע?”; האייטם, תזכורת למי שלא היו פה במשפט הראשון, עוסק בקליפ שהיא העלתה ל-YouTube). לאלוהי ניר אופיר הפתרונים למה הוא, שמבין עניין, לא תיקן את המיסקונספציה של המנחים. אולי כי תפוז היו הראשונים שלקחו את המילה “בלוג” למחוזות החוסר-רלוונטיות עם ה”Blog TV”, שהוא בכלל לא בלוג.
ואפילו קטע מהסרטון של סמית’ לא הציגו.
שיעורי בית: כתבה בטיים מגזין על כוכבוּת הסרטונים הוויראליים (שיט, בתשלום), ולינקוקיה לסרטונים בולטים בתחום.
ניוז פלאש ליו”ר התאחדות ענף הקולנוע: מבקרי הקולנוע לא עובדים אצלך
מפיצי הסרטים רוצים שמבקרי הקולנוע יחכו עם פרסום הביקורות שבוע אחרי שהסרט יוצא לאולמות (סינמסקופ 1, סינמסקופ 2, דבורית שרגל, nrg, וואלה, דה מרקר). התכוונתי לכתוב פוסט ארוך יותר על החרמות שהמפיצים מטילים מדי פעם על עיתונאי שהעז לא לאהוב סרט שהם הביאו – אולי עוד אכתוב אותו – אבל בינתיים נעצרתי על ציטוט מפי יו”ר התאחדות ענף הקולנוע, דני כפרי, שיותר מרומז על חרם פרסומות על העיתונים שיסרבו לדחות את הביקורות:
מה שקרה זה שנוצר מצב אבסורדי. ביום חמישי אחד, למשל, התפרסמה מודעת פרסומת של סרט מסוים ובאותו עמוד, בצד המערכתי, הופיעה ביקורת שהפצירה באנשים לא ללכת לאותו סרט. העיתונים נהנים מהפרסום מצד אחד, ומצד שני ממליצים לקוראים לא ללכת.
לא ייאמן, כפרי, לא ייאמן. יד אחת של העיתונים לוקחת ממך כסף לפרסם את הסרטים שלך, והיד השניה, עצמאית ופרועה כמו בסרט האימה “יד רצחנית“, מפרסמת ביקורות על אותם סרטים ממש! ולפעמים לא אוהדות! זה לא מה שהזמנתי! מלצר, יש לי מבקר במרק! למסעדה הזאת אני לא חוזר בחיים!
היי, ליטל, קווין מוסר ד”ש
שבת בבוקר. ב-nrg מתפרסמת כתבה שלי על ליטל מייזל, שצילמה וערכה קליפ לשיר Hey של הפיקסיז, שהועלה ל-YouTube.com (תחת הכינוי Tasha), שם הוא נצפה 3.2 מיליון פעמים, שאחת מהן היתה על מחשבו של הבמאי האמריקאי קווין סמית’, שהעלה ל-YouTube סרטון על מאחורי הקלעים של סרטו ועשה שם מחווה לקליפ של מייזל, שהכי התרגשה מזה.
יצרת איתו קשר, שאלתי את מייזל. “אני מנסה, אבל לא נראה לי שהוא רואה את ההודעות. אבל הוא עושה לי כבוד, הוא שם בבלוג שלו תמונה שלי ליד תמונה שלו”, היא אמרה.
אני יצרתי איתו קשר. ניסיתי, כלומר. במהלך העבודה על הכתבה שלחתי אימייל לוובמאסטר של האתר שלו ושאלתי אם יוכל לקשר אותי אליו לראיון קצר או מה. תשובה לא קיבלתי, אבל סמית’ קיבל את האימייל, ופרסם את הפוסט הזה:
“Hey” girl in the hizzy!
If you saw the YouTube “Hey” video spoof I did a few weeks ago, you’ve probably figured out I’m a fan.
Apparently, the feeling is mutual, according to the “Hey” girl and her MySpace blog.
Her people are gonna call my people, and hopefully, we’ll do lunch.
Y’know, I’m often asked “Have famous people ever told you they liked your flicks?” Well, they have – but none of them made me smile as widely as when I read that blog entry.
So thanks, Lital.
כאמור, הקליפ פורסם ביוטיוב תחת הכינוי Tasha. סמית’ נקב בשם המפורש Lital. יומיים אחר כך, עוד לפני פרסום הכתבה, מייזל שולחת לי אימייל:
אני יודעת שזה נשמע מצחיק אבל לא רשמתי את השם שלי בשום מקום
לא איכפת לי שידעו אבל איך קווין ידע?
חשבתי שאתה הזכרת את השם שלי…
אני מאשר.
הכתבה באוויר. אחד הקוראים, דימי ריידר, חופר בלינקים ומעדכן אותי שסמית’ דווקא כן השיב למייזל, בפוסט שהיא פרסמה על הסיפור. אני נכנס לפוסט. 17 באפריל, מישהו שואל שם את מייזל/טאשה אם סמית’ יצר איתה קשר, והיא משיבה:
no he didnt contact me :) he just did it… i wish he would massege me back someday
שבוע אחר כך, סמית’ עונה לה:
Does this count?
Excellent clip, lady. T’was very fun to try to homage it.
Kevin
מוקדם מדי הבוקר, מייזל תענה על שאלות באולפן של תוכנית הבוקר של ערוץ 10. “אבל אני באמת גרועה מול מצלמות, ועוד בשידור חי!”, היא אומרת לי, ולי יש משהו כמו 3.2 מיליון טיעוני-נגד. חוץ מזה, ערוץ 10, כמה אנשים כבר יראו את זה?
אלא אם מישהו יעלה את זה ל-YouTube.
ליטל טאוּן
ליטל מייזל, עורכת סרטי חתונות מרמלה, הכינה קליפ עם חברתה והעלתה אותו ל-YouTube. יותר מ-3 מיליון אנשים צפו בו, מישהו זיהה אותה בשינקין והבמאי קווין סמית’ (“דוֹגמה”) אפילו עשה לה הומאז’
מופע שנות ה-70′
אימייל שהיה באמת:
[שם נמחק א’] היה אצלכם אתמול בפגישה האם הוא שכח אצלכם את הדיסקו קיד?
תודה [שם נמחק ב’] מזכירתו של [שם נמחק א’]
סיפור עלה צהוב: גירסת דודי ניסים
דודי ניסים, כתב פלילים בידיעות אחרונות, פתח בלוג (וורדפרס שולתת!) בשם “איסור פרסום. הבלוג של דודי נסים, החיים ככתב פלילי“, והפוסט הראשון שלו – אני לא מאמין שהסיפור הזה עוד לא נפטר מחוסר עניין לציבור, שלא לדבר על חוסר עניין לעידוק – עוסק בעלה צהוב והגר צימרמן.
ניסים הוא זה שפרסם את הידיעה בידיעות אחרונות על הצעתה של צימרמן, אבל הפוסט שלו על הסיפור מאחורי הסיפור אפילו יותר מעניין:
אוהד שם טוב, מזכ”ל המפלגה הכחיש תחילה שהצעה מסוג זה כלל הועלתה באתר הרשמי של המפלגה. לאחר שהסברתי לו שיש לי תעוד לכך והעמוד עם הצעתה של צימרמן שמור אצלי, הוא ביקש 5 דקות וחזר אלי עם תשובה שמפילה את האשמה כולה על הש”ג – צימרמן והתנער ממנה לגמרי.
אחר כך פנה ניסים לצימרמן:
תגובתה (עוד לפני שהתעשתה) ”אתה לא מפרסם את הכתבה!!…אני מתרה בך לא להעיז לפרסם את זה ואם כן תפרסם אני אתבע אותך”.
אחרי שהיא נרגעה, היא חזרה אליו, התנצלה וביקשה שלא יפרסם את הסיפור. הוא הבהיר לה שאין מצב ואז
היא שינתה גישה, לקחה על עצמה אחריות לדברי ההבל שכתבה וביקשה להתנצל, לא לפני שהביעה תרעומת ופליאה על כך שהמפלגה מתנערת ממנה.
עכשיו באמת די.
כלבתול
מוֹדעוּת: גן ילדים
מוֹדעוּת בכתבה על ציידי קטינים באינטרנט:
• ארכיון מוֹדעוּת
פורים שמח, יהודים!
נפנוף כנפיו של פרפר הגוגל ניוז גרם להוריקן באתר היידפארק:
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
