“פרטי המהלך שהביא לתקיעה נחשפים כאן לראשונה”

טקסט עיתונאי אמיתי לחלוטין, בידיעה של NFC על תקיעה בשופר בירושלים שבין החומות בראש השנה ביום שבת, דבר שלא נעשה מאז הפעם הקודמת בה מישהו תקע בשופר בירושלים שבין החומות בראש השנה ביום שבת.

צילומי מסך של “ישראלים”

החפרפרות של חדר 404 ממשיכות לספק את הסחורה: צילומי מסך מהרשת החברתית “ישראלים” של אתר “ישראלי”, שבנויה על הפלטפורמה הישראלית DEX.

israeli-homepage-1-1.jpg israeli-blogs-3-1.jpg

israeli-communities-4-1.jpg israeli-albums-more-5-1.jpg


israeli-music-7-1.jpg
israeli-people-8-1.jpg

israeli-people-more-8-1.jpg israeli-about-1.jpg

(קליק על כל תמונה יקפיץ את הגודל המלא שלה)

תפוז מלשינים

למה תפוז אנשים עוד לא תפסו את האיש שגנב מחשב נייד ממשרדיהם, למרות פרסום הסרטון שתיעד את הגניבה ב-flix ופרס 5000 השקלים שהוצע למי שיספק מידע שיוביל ללכידתו במסגרת “פעילות אתר את החשוד בגניבה” (קומפלט עם תמונת Wanted, למקרה שעוד לא הבנתם שמדובר בציד אדם)?

תפוז ציידים

חרמון מציע את סעיפי הכסת”ח העורכדיניים המקובלים בתקנון הפעילות, שמאפשרים לתפוז להתנער מתשלום, והנדרסון מעלה סברה שמדובר דווקא בסעיף שמאיים להפוך את ספקי המידע האמור לבשר תותחים במסגרת מפגזת היחצנות הבלתי פוסקת של תפוז אנשים בכלל ופליקס בפרט (שהרי סביר להניח שערכו של המחשב לא עולה על סכום הפרס, אבל ערכם של יחסי הציבור החינמיים דווקא כן):

תפוז תהיה רשאית לפרסם את שם הזוכה באתר.

“ישראלי” תיקנו את תנאי השימוש

עדכון מהפוסט של אתמול: ב”ישראלי” קיבלו את תלונות הבלוגרים הבטא-טסטרים והחליטו להכניס שינויים בתנאי השימוש. השינויים ככל הנראה בוצעו עוד לפני הפרסום פה, ואם זה כך, משמח לראות שב”ישראלי” קשובים להערות של הבלוגרים ולא מחכים לדליפת הסיפור החוצה כדי להודות בטעות ולתקן.

הנה המכתב ששלחה טי וייט נויין, מנהלת תוכן הגולשים ב”ישראלי”, בנוגע לתיקונים, ואחריו תקנון השימוש החדש והמתוקן.

להמשך קריאה

תנאי השימוש של אתר “ישראלי”: בלי זכויות

בעקבות הפוסט על הזמנת הבלוגרים לבטא של “ישראלים”, הרשת החברתית של “ישראלי”, הבלוגר חתול תעלול הפנה את תשומת לבי לסעיף בעייתי בתנאי השימוש שצורפו לאותו אימייל, שהוא אחד ממכותביו:

הנך מסכים במפורש כי העלאת תכנים לאתר, לרבות לכל מקום באזור הגולשים באתר על ידך, מקנה למערכת רישיון לפרסם ולהשתמש בתכנים אלו בכל מקום שהוא ועשיית כל שימוש שהוא, תוך הזכרת שמו של יוצר התוכן או תוך השמטתו, בתמורה או שלא בתמורה, לרבות, אך מבלי למעט, הצגה בפומבי של התוכן במסגרת האתר או שלא במסגרתו, עריכתו, שינויו, העברתו לצד שלישי לצורך פרסומו וכיו”ב, לפי שיקול דעתה הבלעדי, וללא כל תמורה שהיא למי שיצר את התוכן האמור, גם במקרים בהם ייווצרו הכנסות בגין השימוש בתכנים אלו.

והוא תוהה:

זכויות קניין רוחני? מישהו? משהו?!

אני אישית אמרתי שעד שלא יהיה שינוי של הדבר הזה, אני לא מצטרף. אבל אני מניח שיהיו רבים שכן, ואולי דווקא אותם צריך להזהיר…

לפני שנה וחצי, אותו חתול תעלול הוביל מאבק דומה בנוגע ל”המקלדת”, אנתולוגיית סיפורי הבלוגרים של תפוז אנשים, שתקנון ההצטרפות אליה הכיל סעיפים שנטלו מהכותבים את זכויות היוצרים החומריות (תשלום) והמוסריות (קרדיט) על הסיפורים. בעקבות הפרסום בבלוגו, הנהלת האתר הסירה את הסעיפים הבעייתיים. אולי גם הפעם הוא יצליח, במיוחד לאור העובדה שחוק זכויות היוצרים לא מאפשר לנשל יוצר מזכויותיו המוסריות על יצירתו, גם אם ויתר על זכויותיו החומריות.

הנה תקנון השימוש המלא של “ישראלי” שנשלח לבלוגרים. אם אתם מוצאים בו עוד סעיפים בעייתיים, וגם אם אתם מוצאים סעיפים כאלה בתקנונים של אתרים אחרים, ת”ד 404 מחכה להלשנות שלכם.

להמשך קריאה

אגודת העיתונאים בהרפתקאות בדואר החשמלי

באגודת העיתונאים רוצים להצטרף לגל הווב 2.0, ולפי פקס ששלחו הם “בודקים אפשרות להעביר מידע על קיום מסיבות עיתונאים באמצעות דואר אלקטרוני”.

ומה צריך לעשות עיתונאי שרוצה לקבל מהאגודה הודעות באימייל? למלא את שמו ואת כתובת האימייל שלו בטופס – ולשלוח בפקס.

פקס מאגודת העיתונאים שמבשר על מעבר לאימייל. קליק להגדלה

ההזמנה לבטא הסגורה של הרשת החברתית “ישראלים”

סיפרתי ב-nrg שפורטל ישראלי החל בגיוס בלוגרים לבטא הסגורה של הרשת החברתית שלו. הנה המכתב המלא ששלחה מנהלת תוכן הגולשים, טי וייט נויין.

להמשך קריאה

בורגראנץ’: נגסת – נדפקת

אז הזמנו בורגראנץ’ למשרד. הרבה נוסטלגיה, כי אנחנו אוהבים בעיקר את הרטבים שלהם. אז ההזמנה הגיעה.

עדיה קיבלה ראנצ’יקן ורוד ונא מבפנים. לא בסדר, כי בזמן ההזמנה היא הקפידה לציין שהיא רוצה שהוא יהיה עשוי היטב. אני קיבלתי ארבעה מיני המבורגרים, שהלחמניות של כולם היו קשות כאילו סבלו יותר מדי זמן במיקרוגל.

עדיה התקשרה למוקד ההזמנות להתלונן.

המוקדנית אושרית: “נחליף אם לא אכלתם מזה”.

עדיה: “אבל נגסנו”.

אושרית: “אז לא נחליף”.

עדיה: “מה רצית שאני אעשה? אקיש על העוף ואאזין לצליל?”

במבוי הסתום הזה, עדיה ביקשה פיצוי.

אושרית פסקה: “אנחנו לא מפצים”.

לקחתי את השפופרת ואמרתי לאושרית: “את מוכנה להחליף לנו את המנות?”

אושרית: “רק אם לא אכלתם”.

אני: “לקחתי ביס אחד”.

אושרית: “המיני זה ביס אחד”.

אני: “לא, זה כמה ביסים”.

אושרית: “אנחנו לא יכולים להחליף”.

אני: “אין בעיה. יש פה מאה אנשים בקומה, אני אספר להם על הניסיון איתכם”.

אושרית: “אל תאיים עליי”.

אני: “אני לא מאיים, אני לוקח את הכסף שלי ונותן אותו למי שיודע לתת שירות”.

אושרית: “בסדר”.

אז אם אתם מזמינים בורגראנץ’, תבדקו את ההזמנה טוב טוב, תקישו על הלחמניה ותקשיבו אם הצליל עמום, תקרינו עליה לייזר, תעשו לה צילום רנטגן, תזמנו רוחות מן העבר בסיאנס ותשאלו אם היא טובה – אבל בשם כל היקר לכם, אל תנגסו, כי אז הם לא יכולים להחליף. ואל תגידו שלא תקנו שם יותר – זה נחשב איום, ואתם עלולים למצוא את עצמכם במעצר.

לקראת חגי תשרי: יורגש מחסור באייטמים

מועצת העיתונות הודיעה היום כי בעקבות המלחמה בלבנון ולקראת חגי תשרי יורגש מחסור בידיעות חדשותיות, בעיקר בתחומי הצרכנות.

לאור זאת הודיעה ועדת העורכים כי העיתונים שבפיקוחה ייאלצו להשתמש בידיעות ישנות, ובהן: “לקראת ראש השנה: הכוורנים מזהירים ממחסור בדבש”, “לקראת ארוחת החג: מגדלי הדגים מודיעים על מחסור בקרפיונים”, “לקראת סוכות: היערנים מתריעים מפני מחסור בלולבים” ו”לקראת יום כיפור: יורגש מחסור בוונטילים לאופניים”.

* סאטירה, כן? לא באמת. כלומר, חוץ מזה שבאמת יש כותרות כגון אלה השנה, כמו כל שנה.

הלמו הוא כליא הברק של המשפט האינטרנטי 🌩️ [ראיון במעריב]

התראיינתי לכתבה (📁) של אריק וייס במעריב על המעצר של משה “הלמו” הלוי בעקבות חשיפת שמות המתלוננות נגד קצב ורמון:

משה הלמו הלוי, 2004. צילום: עידו קינן

משה הלמו הלוי, 2004. צילום: עידו קינן

“הלמו הוא כליא הברק של המשפט האינטרנטי”, מפרש עידו קינן, עורך nrg הרשת. “ההסתבכויות שלו הן המקרים הקיצוניים שבוחנים את הגבולות של האתיקה, הנורמה והחוק בארץ”.

אולי החוק בארץ בנוגע לאינטרנט עדיין קצת מטושטש?
“הגבולות ברורים מאוד: החוק אוסר לפרסם שם של מתלונן בעבירות מין. אלא שהאכיפה היא סלקטיבית – שי ודרור חשפו את השם של אותה מתלוננת במהלך שידור הרדיו שלהם ברדיו תל אביב, אבל לא ראו אפילו צל צלו של שוטר, על אף שמדובר בבמה הרבה יותר גדולה, ואילו את הלמו שלחו למעצר וביקשו לנתק מהאינטרנט. יש שלוש סיבות לאפליה הזו: ראשית, הרצון להציג הישג כלשהו, והרבה יותר קל לעצור את הלמו, הגולש המובטל מעכו, מאשר את אנשי התקשורת שי ודרור. השנייה היא הדמוניזציה של האינטרנט – בעיני המשטרה כל עבירה באינטרנט מאיימת יותר ומפוקפקת יותר. ושלישית, יש תחושה של רדיפה אישית שלו בגלל הביקורת הבוטה והמתמשכת שלו על עבודת המשטרה והמערכת המשפטית”.

לדף הבא →