הוא לא כבד, הוא אחי ההיפופוטם

חבורת היפופוטם הם התוצר האבולוציוני של “מה יש” ו”העולם הערב” (וארז טל היה סוג של אב רוחני שלהם, וגם עזר להם). הם התחילו בכל מיני רדיואים פיראטיים ומחתרתיים, עברו לשדר תוכנית שבועית ב-102FM, גייסו קהל מעריצים נאמן, עלו לאינטרנט, השתדרגו לווידאו (מתישהו בעתיד הקרוב אמור לעלות מערכון שאני השתתפתי בו כסטטיסט) וגם עשו סרט קאלט מוצלח למדי בשם “המוסד הסגור”.

אח שלי, אהוד קינן, התחבר אליהם כמעריץ, התחיל ללוות אותם ובסופו של התהליך, במסגרת לימודי עריכת הווידאו שלו, עשה עליהם סרט תיעודיוני בשם “סרט קאלט?”

הנה הסרט (שאגב, מופץ ברשיון פתוח cc-by-nc-nd):

9 במאי, 2008 | בנושאים: 404, האחים קינן, היפופוטם | 2 תגובות

שירת הסטיקר – נסיון לפרויקט צילומי שיתופי

בשנת 2004 יצא הסינגל “שירת הסטיקר“. הדג נחש הלחינו ושרו את השיר שכתב הסופר דויד גרוסמן, שמורכב כולו מססמאות שמופיעות על סטיקרים (ואם אני לא טועה, גם מספר כתובות גרפיטי).

מאוד מתבקש, ואני תוהה אם מישהו כבר עשה זאת, לצלם את כל הסטיקרים ששימשו ליצירת השיר. [עדכון 16:56] לעומר קורנר יש רעיון יותר טוב: לצלם לשיר קליפ שמציג את המדבקות. כשנגיע לגשר הזה, נדבר עם הדג נחש ונבקש את אישורם לשימוש בשיר. [\עדכון]

אז הנה כל הססמאות, מסודרות לפי סדר האלפבית. כל מי שצילם אחד מהסטיקרים האלה מוזמן לשלוח אותו לת”ד 404 בצירוף שמו המלא (או כינויו), בצירוף הצהרה שהזכויות על הצילום שייכות לו ואישור לפרסם את הצילום בחדר 404. לחילופין, אם מצאתם את הסטיקר באינטרנט תחת רשיון שימוש פתוח (למשל, בוויקישיתוף או בפליקר), שלחו לינק.

$סינגל \"שירת הסטיקר\" של דויד גרוסמן והדג נחש. עיצוב עטיפה: דורון עדות, DanDStudio; צילום: עידו קינן, cc-by-sa$

להמשך קריאה

9 במאי, 2008 | בנושאים: 404, משימה לקוראים | 9 תגובות

בדיקת איות לראש הממשלה

שגיאות כתיב נפוצות למדי בעיתונות הכתובה הישראלית, אבל הפעם מדובר בשגיאה של ראש הממשלה אהוד אולמרט. במאמר ל”ידיעות אחרונות” (7/5/2008) על הרגע הישראלי שלו הוא כתב על “הרגע המיוחד ויוצא הדופן החרוט בזכרוני”. אולמרט ודאי מתכוון ל”חרות“.

8 במאי, 2008 | בנושאים: 404, התיקונים | 7 תגובות

חשיפה: מערך בלוגים ממשלתי

פרויקט ממשל זמין במשרד האוצר השיק פלטפורמת בלוגים חדשה לעובדי מדינה. בדומה לבלוגרים של השב”כ, שכפופים למגבלות בטחון מידע, גם הבלוגרים הממשלתיים לא יכולים לכתוב בחופשיות מוחלטת – הכתיבה שלהם כפופה לתקשי”ר.

הבלוגרים שכבר פעילים במערך הממשלתי הם שלומית הברון, מומחית בכתיבת תכנים ברשת במערך ממשל זמין, שיש לה בלוג גם ברשימות; שלומי שפר, עיתונאי לשעבר והיום מ”מ דובר האוצר; אדית בר, ראש ענף חונכות עסקית במשרד התמ”ת; דבורה פינקלשטיין, מנהלת מחלקת פיקוח ומידע במשרד התמ”ת; איריס אליאסיאן, מנהלת אתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי; אורי שור, מנהל תחום הסברה ודוברות ברשות המים; וד”ר זאב שמילוביץ, מנהל המכון להנדסה חקלאית במנהל המחקר החקלאי שבמשרד החקלאות.

“זהו רק השלב הראשון”, אומר לי מנהל פרויקט ממשל זמין, בועז דולב. “בהמשך יהיו פורומים וכמובן אפשרות להגיב על כל פוסט בבלוגים. אני מקווה שזה ישנה את עבודת הממשלה באינטרנט”.

7 במאי, 2008 | בנושאים: 404 | 3 תגובות

מת כמו תוכי יוסי (מיעוך)

אריק איינשטיין: התדע, תוכי יוסי, אתה ילד לירי. צפוי לך מוות שקט, כה שקט.

[נכנס לחנות החיות עם יוסי בכלוב].

אריק איינשטיין: יוסי מת! יוסי מת!

מייקל פאלין: לא, הוא רק נח, תראה.

אריק איינשטיין: ליבי היום ריק!

7 במאי, 2008 | בנושאים: 404, גיחי גיקי (סטנד אפגרייד), מיעוך (מאשאפ) | תגובה אחת

מדינת ישראל (בטא)

600 אלף איש הצטרפו לרשת החברתית “מדינת ישראל”, שהועלתה בהשקה רכה והועברה מפה לאוזן בשיווק ויראלי. בה’ באייר ב-16:00 היא תוכרז רשמית במסיבת עיתונאים במוזיאון ישראל, שם גם ייחשף הלוגו של הרשת. לפי מקורות בחברה, הרשת תמומן מפרסום טקסטואלי ומתרומות.

5 במאי, 2008 | בנושאים: 404, גיחי גיקי (סטנד אפגרייד) | 3 תגובות

גם דגל האורות של עלם פגום

כמו דגלי בנק הפועלים, גם דגל האורות של עלם פגום – בסיסי המשולשים לא מקבילים לפסים, אלא מאונכים להם. כך זה בדגל שפרוס עכשיו על המגדל המרובע של עזריאלי, וכך זה היה בשנים קודמות (כפי שאפשר לראות באתר של עלם, שם יש צילום ארכיון של הדגל).

5 במאי, 2008 | בנושאים: 404, התיקונים | 16 תגובות

בנק הפועלים מסרב להודות בטעות הדגל

דגל ישראל המחולק על ידי בנק הפועלים, ואשר למרבה הגאווה הלאומית מיוצר בסין, הוא פגום: ערוץ 7 גילה שבסיסי המשולשים של המגן-דוד, שאמורים להקביל לפסים, מאונכים להם.

כך קובע חוק הדגל משנת 1949:

בין שני פסי התכלת ובמרחק שווה משניהם – מגן דוד עשוי שישה פסי תכלת 5.5 סנטימטרים רוחב האחד, המצטרפים לשני משולשים שווי צלעות, שבסיסותיהם מקבילים לשני פסי התכלת שלאורך הדגל

מרני רהב, דובר הבנק, נמסר בתגובה, אותה אני מצטט מהדיווח באתר סקופ: “הדגל שחילקנו זהה לחלוטין במתכונתו לדגלים שניתלו באולם מוזיאון תל אביב הישן ביום בו הוכרזה מדינת ישראל. כמו הדגלים ההם, גם הדגל שלנו מיועד להיתלות מלמעלה למטה ולא להיות מונף אופקית. לא מדובר בטעות ולא בזילות אלא במחווה היסטורית מדויקת”.

כמה וכמה בעיות יש עם התגובה הזאת:

1) חוק הדגל חוקק ב-1949, ומאז הבסיסים מקבילים לפסים. אי אפשר להיתלות בדגלי הכרזת המדינה, שהתרחשה בשנה שקדמה לחקיקת חוק הדגל.

2) אם הדגל של הבנק מיועד לדמות את דגלי הכרזת המדינה ולהיתלות מלמעלה למטה, מדוע הפרופורציות שלו הן של דגל הנפה (8:11) ולא של דגל תלייה, בו אורך הדגל גדול משמעותית? (ראו תמונת הדגלים בהכרזת המדינה)

הכרזת המדינה. צילום: רודי ויסנשטין, זכויות ברשות הכלל

3) אם נקבל את הטענה שהדגל מיועד לתלייה, שהרי אין לו שרוול להלבישו על תורן, אלא חוט לתלייה, מדוע הדגלים שהנפיק הבנק בשנה שעברה, וגם כן היו מיועדים לתלייה, הציגו בסיסים מקבילים ולא מאונכים? (ר’ תמונה השוואתית כאן)

4) מבדיקה אקראית, בכל דגלי התלייה שראינו ברחובות, חוץ מאלה של בנק הפועלים, הבסיסים מקבילים ולא מאונכים.

לפעמים עדיף פשוט להודות בטעות. זה הרבה יותר מכובד.

5 במאי, 2008 | בנושאים: 404, התיקונים | 37 תגובות

קטנוניסט: סווטשרט פקמן • תוסף דיאטה לאנורקטיות • הדתיות כבר לא במים

היום בקטנוניסט:
• מיס פקמן
• פרסום ממוקד
• האמת והסקר
• ייבוש
• החכם מכל אדם

להמשך קריאה

4 במאי, 2008 | בנושאים: 404, אינטרנט, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, קטנוניסט | 4 תגובות

ספיישל היום: וה פאן קולו

בסוף השבוע חגגתי את יום ההולדת השלושים (שלי). הלכנו, המשפחה המצומצמת, למסעדת “פרונטו” בנחמני בתל-אביב. מסעדה יוקרתית. זכתה בפרס נשיא איטליה! מנה ראשונה, מנה שניה, קינוח, בקבוק יין. סודה. ידענו שאנחנו הולכים לשלם על זה, אבל לשמחה מאורגנת יש מחיר.

האוכל היה מדהים++, לעזאזל. השירות היה לעניין. האווירה היתה טובה. ואז הגיע החשבון, ובתחתיתו מפרט: “חמש כפול חמש = 25 ₪ – קוּפֶּרְטוֹ”. לשאלתנו, הסבירה אחת המלצריות ש”קופרטו” זה תשלום, מעין דמי שימוש, עבור סלסלת הלחם, המפה, הסכו”ם, השולחן. מצליח מצליח, לא מצליח לא מצליח.

אבל אנחנו אנשים פשוטים. אנחנו לא יודעים איטלקית ולא הזמנו קופרטו. בן רגע, כאילו מתוך האדמה, צץ בעל המסעדה – גבירותי ורבותי, אני מציג בפניכם את רפי אדר. כוכב זמר ישראלי מהסבנטיז, ממושקף בסגנון רני רהב, שיער בעיצוב מקליש, אדם גבוה, חזק, סומק איטלקי, מבטא ישראלי, והיד שלו – איכשהו – מצאה את דרכה אל הכתף שלי באחיזת אח-שלי-יהיה-בסדר.

הרגשתי בטוח. בעל המסעדה! יש בעיה – הבעלים מופיע. הרגשתי שעושים לי חו”ל. איטליה. הבנתי למה כל ישראל נוסעים לטוסקנה, ומשהו בלבי אמר לי שגם למוסוליני היתה אמא שאהבה אותו. אין על האיטלקים. איזה עם. אדר התכופף מעט וחצי-שאל בחצי-נימוס: “כן, מה הבעיה?” הסברתי שהזמנו מנות יקרות (100, 120 ₪ למנה), והודעתי שנראה לי קצת מוזר לבקש תשלום על מפת השולחן, או לגבות דמי-מזלג.

“פה זה כמו בשיפודיה”

“קופרטו”, חירחר אדר בחדווה סיציליאנית, “זה תשלום שנהוג באיטליה, זה נהוג. על המפה, על השולחן, ואני מכין פה לחמים מיוחדים”. בשלב הזה ניערתי את יד הנגרים שלו מעל הכתף שלי (הייתי צריך לגבות דמי-כתף) ואמרתי שאיטליה לא איטליה, אני את המשכורת שלי מרוויח בשקלים, משלם בשקלים למוסדות המס (שהופצצו בשנות הארבעים, מיינד יוּ, על ידי מפציצים איטלקיים) ובשורה התחתונה – פשוט לא הזמנתי שום קופרטו.

אדר לא ויתר, והחליט להמשיל משל: “כשאתה הולך לשיפודיה”, אמר לי רפי אדר בפנים חתומות, “אתה הולך לשיפודיה – ומחוייב להזמין סלטים. זה בדיוק אותו דבר”. ניסיתי להסביר לו ש-א) לא הלכתי לשיפודיה; ב) אני לא נכנס למקומות שגובים דמי-סלט; ו-ג) חמישה אנשים בשיפודיה יוצאים עם חשבון של 200 ₪, מחיר המקביל למחירה של מנה עיקרית במסעדת ~~קופרטו~~ פרונטו.

גם הודעתי לו שאני עצמי גובה תשלום המכונה “דמי סינסנטי”. מה זה דמי סינסנטי? זה תשלום מסורתי שאני גובה מבעלי מסעדות בארץ, באיטליה ובסינסנטי, מעין דמי-נוכחות עבור נוכחותי במסעדה. מדובר בתשלום של 125 ₪, שביקשתי שינכה מהחשבון.

בשלב הזה רפי התחיל לזייף, והרים את קולו; חשבון חדש נחת על השולחן (בלי קופרטו), התשלום בוצע; החלפנו עוד כמה משפטים וכשהשבתי הוא הפנה לי את הגב והלך, ושאג במה שהיה, כדברי אבידן, אחד מן הטובים בחירחוריו: “אתם בין היחידים שמתלוננים על זה! אל תבואו לפה יותר!”.

אני מתכוון להיעתר לבקשתו.

4 במאי, 2008 | בנושאים: פראייר.נט | 44 תגובות

← לדף הקודם — לדף הבא →