קריקטורה טקסטואלית: בר והאייפד

פוסט של נדבי נוקד

תאר לך כמה מפתיע היה לגלות את סטיב ג’ובס בעת נחיתה בנתב”ג לביקור בארץ, מנסה להבריח במזוודתו את בר רפאלי. הרבה יותר מפתיע ומעניין מהמציאות. זה היה יכול להיות וואחד אייטם.

_____________________
נדבי נוקד נדבי נוקד מנהל שיווק ביום, סטיריקן מזדמן בלילה וסונגרייטר לפני עלות השחר

22 במאי, 2010 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

למה אני רשום לעדכוני אימייל מ-Freecycle?

כי מדי פעם משחררים שם משהו שווה (מחשב, מדפסת, מקרר, כורסה), ובזכות הודעות כאלו:

My good, 25cm, teflon-coated Tefal pan was accidentally rendered unfit for kosher food preparation.
Cost me CAD$60.
Free to the first non-Jew who asks.

I have 19 issues of Wired magazine from June 2005 until December
2007. In Ramot Daled.

I have read them recently and there is still relevant information
in them.

והנה ראיון איתי על פריסייקל ישראל בג’רוזלם פוסט >>

22 במאי, 2010 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

קורונה מטנפת לנו את החוף

פוסט של טל גוטמן

אז סלקום קנתה ב-80 אלף ש”ח בלבד את פארק הירקון, ומילאה אותו באלפי דגלים סגולים, דציבלים מחרישי אוזניים של מוזיקת חתונות, ומעט מאוד אנשים פתטיים שבאו כי האח הגדול הסביר להם שיש פיקניק משפחתי. סלקום לא עברה על החוק, עד כמה שאני יודע, או קיבלה אישור מהעירייה לעבור על החוק.

אנחנו ניסינו להתאמן בפינה שלנו של הפארק, והיה רועש ומכעיס. אבל מכעיסה יותר היתה הדרך לשם. מסתבר שקורונה קנתה מעיריית תל אביב לא רק את חוף גורדון (החלק הצפוני שלו), והקימה בו מגרש כדור-עף חופים ממותג, אלא היא קנתה מעיריית תל אביב אישור להפר את החוק, או להפוך למגיש שירותים עירוניים. באמצע המתחם של קורונה, על החול עצמו, נח לו ג’יפ האמר שחור, שמספרו 85-363-00, שמשמש עמדת דיג’יי.

בישראל אסור לנהוג על החוף. אסור. קוראים לזה חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים, התשנ”ז – 1997. ונקבע בו ש”לא ינהג אדם ברכב בחוף הים.”. הסייג היחיד שאולי רלוונטי כאן הוא “מתן שירותים בתחום רשות מקומית – ובלבד שהנוהג ברכב הורשה לכך בכתב על ידי ראש הרשות המקומית הנוגעת בדבר”. עכשיו, אני רוצה להבין – איזה שירותים בתחום הרשות המקומית מספקת חברת קורונה לעיריית תל אביב.

התקשרתי למוקד העירוני, שהביטחו לי לטפל בזה. כשביקשתי מהמארגנים להזיז את הרכב, הם טענו ש”הכל באישור, ואני עושה את זה כבר שלוש שנים” (קרי, עובר על החוק/מקבל אישור מהעירייה לעבור על החוק כבר שלוש שנים). חזירים.

טל גוטמן כותב את הבלוג “קורות ממלכת עילם” באינטרנט, שם פורסם הפוסט במקור

• עוד בנושא:
• משפחת סלקום, הפיקניק שלך חוסם לי את הרחוב, את מתבקשת להזיז אותו מיידית
• עיריית תל אביב תשמח להעמיד לרשותך חלל ציבורי. אה, אתה לא בנק הפועלים/סלקום/אורנג’/הבורסה/נייקי? אז סע, סע לנו מהפרצוף
• שדרות אורנג’
• פעולה נגד הגלובוסים של הבורסה בשדרות רוטשילד
• בריונות טלויזיונית בשדרה

21 במאי, 2010 | בנושאים: 404, אקטיביזם, עירוניה | 7 תגובות

מהנעשה בבלוגיה

• אורי צציק מ”קצה הקרחון” לא מוכן להשתמש בתיבת התגובות של פייסבוק, ואני מזדהה: “אם מתישהו, איכשהו, מסיבה כלשהי, פייסבוק תפסיק לעבוד או תחליט שהיא מוותרת על האפליקציות החברתיות הללו, התגובות שלי כבר לא יופיעו בשום מקום ולי לא יהיה מה לעשות בעניין. […] מי שמתקין את תיבת התגובות של פייסבוק בעצם מוותר על השליטה בבלוג שלו. אם הוא ירצה להעביר את הבלוג לדומיין אחר, אם הוא ירצה לגבות את הבלוג, אם הוא ירצה לערוך או לשנות או לעצב אחרת את התגובות, הוא לא יוכל. מרגע שבחר להשתמש בכלי של פייסבוק השליטה על התגובות, עיצובן ותוכנן היא לא בידיים שלו”.

קליק >>

• ישראל מנעה מנועם חומסקי להיכנס לישראל ולשטחים. איתמרק מספר ב”דגש קל” מיהו חומסקי ומה חשיבות המחקרים הבלשניים שלו. קליק >>

• רועי רוטמן מספר ב”Roee-geist” על נסיון לשנות את כתובת המגורים שלו ושל אשתו, שעלה על שרטון הלוגיקה של משרד הפנים:

רועי: “אני צריך לשנות את כתובת המגורים של אשתי ושלי, בבקשה”.

פקידה: “אין בעיה. תעודות זהות בבקשה, שלך ושלה”.

רועי: “תעודות זהות? כתוב באתר שלכם שדי בספחים”.

[…]

פקידה: “לא, באתר כתוב שרק אם אתה עושה את השינוי בדואר אתה יכול להביא רק ספח”.

רועי: “לא, באתר כתוב שבן הזוג יכול לעשות את זה עבור בן-זוגו, שאין צורך בהתייצבות אישית ושדי בהצגת הספחים.”

פקידה: “לא יודעת. הנהלים שלי אומרים שאני צריכה שתציג בפני תעודות זהות של שניכם”.

רועי: “כלומר, אם אני בא בעצמי ומתייצב כאן, אני צריך להביא תעודות זהות של שנינו, אבל אם אני שולח טופס בדואר אתם מוכנים להאמין לי?”

קליק >>

טסוויס קיבל הזמנה לדיוקן של אלכסנדר גרהאם בל עבור מוזיאון התקשורת של חברת התקשורת היוונית OTE, ויצר אותו ממכשירי תקשורת ישנים.

קליק >>

• עינת חורשי מספרת ב”מולדבסקי ובניו” על פרסום סמוי כושל לפאלם פרה ב”הישרדות”: “העולם הסלולרי לא מחכה לאף אחד. פאלם פרה היה אמור להיות המכשיר בהא הידיעה, אבל הוא יצא לפני כמעט שנה. נחמד שפאלם רכשו לעצמם פרסומת כל כך יקרה, אך קשה לי להאמין שהם לא ידעו שיש הפרש של לפחות חצי שנה בין הצילומים לבין שידור התוכנית בפועל, ועוד יותר מזה קשה לי להאמין שהם באמת חשבו שהמכשיר יהיה מוצלח כל כך עד שהבאזז סביבו ישרוד כל כך הרבה זמן. אם זה לא הצליח למכשירים אחרים, טובים יותר מפאלם פרה, למה שזה יצליח להם? ואכן, מה שקרה בפועל הוא שכבר בזמן ההשקה פאלם פרה לא מילא אחר הציפיות ממנו ולא הפך לשם חם מספיק כדי לשרוד את עולם הסלולר האכזרי ולהוביל את פאלם קדימה. יתרה מכך, עד שהתוכנית שודרה, כבר יצאו מספר דגמים נוספים לחברה – למשל פאלם-פרה פלוס – ואלו הפכו את פאלם-פרה לענתיקה לא רלוונטית, שלא לדבר על זה שפאלם עצמה חדלה להתקיים לאחר שנרכשה על ידי חברת HP“. קליק >>

• מי לא צריך כריות שולה מוקשים? אני לא מכיר אפילו אחד כזה. “Select Blog” מצא מדריך להכנה ביתית.

קליק >>

• דרור פויר ב”החיים בהיר” על רומנטיות: “שני אנשים נפגשים, מתאהבים, מתחתנים, מתרבים. זה קורה כל הזמן. רבים מהם טועים לחשוב שהם ‘נועדו’ אחד לשני. גם מבלי להיכנס לשאלה מיהו זה שמייעד, הרי שאני כופר לגמרי בצורת החשיבה הזו. יותר משאני כופר בזה, אני חושב שזה פשוט הרבה פחות רומנטי. מה רומנטי בלהיות עם זה או עם זו שהועידו לך? הרבה יותר רומנטי בעיני זה לחשוב שהכול עניין של מיליוניות השנייה, של שרשרת אינסופית של התפצלויות בזמן ובחלל, של מפגש מקרי שבאותה מידה יכול היה לא להתרחש, של אלפי צמתים ואינספור שבילים שלא נבחרו. זה פשוט הרבה יותר יפה לראות ככה את העולם”. קליק >>

• לאה אהרונוביץ ב”ממשקים” על כדורי הטניס של ההליכונים: “רגלי ההליכון כפי שהן נתקעות בכל פס וחריץ על פני מרחב ההליכה. כמעט בכל פעם שבה נתקלתי בהליכון מסוג זה ראיתי את כדורי הטניס האלה. כאילו שזה טיפ שמחלקים בסניפי יד שרה (אולי הם גם מחלקים כדורי טניס מוכנים יחד עם ההליכון…). אז מצד אחד צריך שהרגליים האחוריות יהיו יציבות מספיק לעצירה (לכן אין גם גלגלים אחוריים). אבל הרגליים צריכות להיות מסוגלות לנוע בקלות קדימה גם. אז מגיע השפצור של עיצוב כדורי שלא מסתובב. אז למה היצרן אחרי כל כך הרבה שנים של תצפיות כיצד משתמשים באמת משתמשים במוצר לא משנה את העיצוב הבסיסי הזה?” קליק >>

• חגי מטר מספר ב”אמת מארץ ישראל” על הפריצה לביתו וגניבת מחשבו כשהיה פעיל ב”מכתב השמיניסטים”: “למה, בעצם, הם היו צריכים לפרוץ לבתים שלנו? הרי יש דרכים בארץ להשיג צווי חיפוש ולהחרים מחשבים באופן מסודר. אם הם יכלו להחרים חולצות של “אנרכיסטים נגד הגדר” באופן חוקי מבית של אחד מחברי, או אם מצאו שופט יוצא-מוסד וידידותי שידון בבקשות צו איסור הפרסום בפרשת קם, כלומר – אם הדין לצידם, אזי שהם היו יכולים לקבל אישור להתייצב אצלנו ולהחרים מאתנו כל דבר כדין. אז למה לפרוץ? התשובה היא כי הפריצה מסמלת את האמת העמוקה של עבודתם. כאותו שוטר שיעצור מפגין ומחוץ לעין המצלמות יוסיף להכות את האזוק ויטען בהמשך להפעלת כוח סביר, או כאותו מוסד עלום שירצח אנשים במדינות רחוקות אך לעולם לא יודה בזאת מפורשות – כך טמונה המהות העמוקה של עבודת השב”כ באותה פריצה. זו פריצה שהיא אמירה, ‘אנחנו החוק, ומעל החוק, ומתחת לרדאר החוק, כרצוננו’, או: ‘אתה יודע שזה אנחנו, ואין לך מה לעשות בקשר לזה’, ולמעשה: ‘אנחנו נמצאים בכל מקום בחייך ובכל זמן, ואל תשכח את זה’. זו פריצה שהיא טרור”. קליק >>

• דורי בן ישראל מביא ב”מזבלה” סרטון יוטיוב שיכול לשמש שמרסך (גלגלו את זה על הלשון, זה הרבה יותר נעים מ”שומר מסך”).

קליק >>

ו”פטרוזיל” נותן בראש לממים.

קליק >>

_____________________________________
יש לכם פוסט מעניין? המליצו עליו כאן• ארכיון “מהנעשה בבלוגיה“

21 במאי, 2010 | בנושאים: מהנעשה בבלוגיה | 5 תגובות

חבורת סוד מודלף בהחלט

כתבתי לאחרונה כמה וכמה כתבות על ההתנהלות של הצנזורה ובתי המשפט מול האינטרנט, באי אכיפה של איסורי פרסום ובהשארתם על כנם גם אחרי שהמידע פורסם בישראל וברחבי העולם (ר’ לינקים בסוף הפוסט).

הסיפור הנוכחי קצת שונה וקצת משונה: הקורא אלעד ליפשיץ דיווח לי שכתבה באתר הרשמי של צה”ל חשפה בטעות את שמו המלא של קצין בכיר בחיל האוויר – רק שמו הפרטי צוין, אולם בהמשך נכתב שמו המלא של אביו. דובר צה”ל, שמפעיל את האתר, הסביר שמדובר בטעות והסיר את המידע המסגיר מהכתבה. כתבתי ידיעה ל”מוסף הארץ” עם הפרטים שחושפים את השם, ושלחנו לצנזורה. זו אישרה לפרסום את הידיעה במלואה. המפף.

עוד בנושא:
• הרשת נגד הצא”פ בפרשת ג’ק טייטל
• כך חושפים בתקשורת מידע אסור בפרסום
• בכל העולם ידעו על התרעת חטיפת החייל הישראלי, רק לא בישראל
• הרשת נגד איסור פרסום התאונה של אסף רמון
• כך פוררה הרשת את הצא”פ בפרשת ענת קם
• הרשת הרגה את הצא”פ בפרשת אמיר מח’ול-עומר סעיד

21 במאי, 2010 | בנושאים: 404, עיתונות ותקשורת, צנזורה | 3 תגובות

התיקונים 58

“התיקונים” 58 // הדוושה של הרוורס // האייפד של בר רפאלי ונגה ניר-נאמן, הפרות השמנות של “ישראל היום”, הגיאוגרפיה של וואלה, הציונות של “הארץ” ועוד תחומי עניין מפוקפקים של העיתונות העברית

כאן אפשר להגיב על הטור.

21 במאי, 2010 | בנושאים: התיקונים | תגובה אחת

עיריית תל אביב תשמח להעמיד לרשותך חלל ציבורי. אה, אתה לא בנק הפועלים/סלקום/אורנג’/הבורסה/נייקי? אז סע, סע לנו מהפרצוף

פוסט של זיו מזרחי

זיו מזרחי ארגן את Print Preview, ערב הקראה שהטקסטים שנקראו במסגרתו ראו אור כמגזין מקוון, המצורף כאן. להלן דבר העורך של מזרחי מתוך המגזין, בעריכה קלה ובתוספת לינקים ותמונה.

– ע”ק

דבר העורך

שעטות האוטובוסים פילחו את קולות המקריאים ב-Print Preview הראשון בכיכר מסריק שבתל אביב.

נכון לעת כתיבת שורות אלה, אנחנו מעדיפים שלא לקיים את ערבי ההקראה שלנו בחללים מסחריים כמו פאבים או בתי קפה. למען האמת, התעתדנו לקיים את הערב באחד המרכזים הקהילתיים בעיר, אך מסתבר שהדבר כרוך בעלות של מאות שקלים. כיצד יישא האזרח הקטן בעלות כזאת? אליבא דעיריית תל אביב, יירשם כעמותה (ואז יפנה לוועדת אולמות ויסובסד. אולי), או שיגבה תשלום מהמשתתפים.

עיריית תל אביב, שמעמידה את המרחב הציבורי שלנו לרשות תאגידים, עיריית תל אביב שמפקירה את שדרותינו למירוץ “נייקי”, שמספסרת בכיכרותינו ליוגורט “מולר”, צריכה לאפשר גם פעילות תרבותית בעלת אופי לא מסחרי.

העירייה לא אמורה להציע לנו להירשם כעמותה, לקבל חסות מעמותה, או לגבות תשלום מהמשתתפים כדי לממן את קיום הערבים במרכז קהילתי – לא הכל ספונסרים, לא הכל כסף. שירותים לתושב זה לא רק גיזום ופינוי אשפה.

זה גם להקצות חדר קטן ומושתן באחד המרכזים הקהילתיים, שישמש את תושבי העיר, ללא תשלום ובתיאום מראש, לקיום אירועים חינמיים לרווחת הציבור.

קבוצת “בפומבי” תקדם את המטרה הזאת.

ולו רק כי אנחנו מעדיפים להוציא את הכסף באירועים שלנו על שישיות בירה.

הכותרת של הרשימה הזו היא “דבר העורך”, אבל לא באמת ערכתי כלום בגיליון הזה של Print Preview, למעט שורות אלו והטקסט הקצר והאומלל שלי בהמשך הגיליון. היצירות מובאות בפניכם כמות שהן וכפי שהוקראו ע”י כותביהן בערב ההקראה. ה-Print Preview הבא, השני במספר, ייערך ב-10.06.10, בחינם, כמובן – הצטרפו אלינו.

קריאה מהנה.

לצפיה בסקריבד | להורדה

זיו מזרחי, יליד 1985, הוא קופירייטר, יוצר ופעיל חברתי, היה ממארגני אספסוף הבזק נגד הנהלת מגדלי האופרה ופרסם פה קריקטורה על רשימת שינדלר בגיליון אפריל 2010

21 במאי, 2010 | בנושאים: 404, עירוניה | 13 תגובות

רוצים להיות שגריר צ’כוסלובקיה בישראל?

לפי אתר “משכורות“, המשרה השלישית הכי משתלמת בישראל, אחרי ניהול ורופא מנהל מחלקה, היא שגריר צ’כוסלובקיה בישראל. ניהול לא מתאים לי, רפואה קצת מאוחר להתחיל, אז נראה לי שאלך על השגרירות.

(הלשין: דור צח).

20 במאי, 2010 | בנושאים: 404 | 5 תגובות

משפחת סלקום, הפיקניק שלך חוסם לי את הרחוב, את מתבקשת להזיז אותו מיידית

פוסט של הילה פלג

פקס ששלחתי אתמול ליחידה לפניות ותלונות הציבור בעיריית ת”א:

הנדון: פגיעה בתושבים על ידי חסימת רחוב בני דן על ידי חברת סלקום

א.ג.נ.

היום (יום שלישי, ה-18 במאי, ערב שבועות) או מאוחר אתמול בערב, הוצבו לאורך הירידה לרחוב בני דן מדרך נמיר ולאורך רחוב בני דן עצמו שלטים של חברת סלקום ומשטרת ישראל. השלטים מכריזים כי לרגל אירוע של סלקום, הרחוב יהיה סגור לתנועה ביום שישי ה-21 בחודש במשך חלק ניכר מן היום. רחוב בני דן הוא הרחוב היחיד המאפשר גישה לחלקם הצפוני של רחובות הרב צירלסון, הרב פרידמן, ועידת קטוביץ’, לכל רחוב יצחק רילף וכמובן לרחוב בני דן עצמו. שלא כדוגמת חסימת רח’ רוקח עבור מרוץ תל אביב, מדובר ברחובות מגורים שאין אליהם דרך גישה חלופית (מדובר בשלושה רחובות חד-סטריים, למעט רילף הנגיש רק דרך שניים מרחובות חד סטריים אלו ובני-דן עצמו). האין זה אבסורד שתושבי חמישה רחובות ייחסמו מגישה לבתיהם במשך יום שלם, ולא בשל סיבה מוצדקת כגון שיפוצים של העירייה, אלא בשל תעלול פרסומי של חברה מסחרית? מה אמורים לעשות התושבים שרוצים להגיע הביתה עם ילדים קטנים ותינוקות? על אחת כמה וכמה כאשר החסימה מבוצעת ביום שישי, שאצל רבים מוקדש לסידורים וקניות ומערב יציאה וחזרה הביתה, לפעמים יותר מפעם אחת.

על חסימת הפארק עצמו למבקרים עוד ניתן להתווכח, אבל חסימת רחובות מגורים לתנועה היא כבר פגיעה של ממש בדיירי רחובות אלו. אבקש מן העירייה לבטל את החסימה הפוגעת ולאפשר לנו, הדיירים, אפשרות להגיע הביתה במהלך היום.

בייחוד מכיוון שהזמן עד האירוע המתוכנן קצר (השלטים המודיעים לתושבי האיזור הוצבו כאשר, בגלל חג השבועות, יש רק יום עבודה אחד בו ניתן לעסוק בעניין) אצפה לפתרון מהיר וצודק מכם – העירייה אשר תפקידה לדאוג לתושביה ולא לאינטרס של חברות מסחריות.

בציפיה לטיפול מהיר,
על החתום,

הילה פלג
תל אביב

העתקים:
סגן-ניצב עו”ד נורית זיו, קצינת תלונות הציבור, משטרת ישראל, מחוז תל אביב
המכתב יתפרסם בבלוג ‘חדר 404 – Room404.net’

הילה פלג היא מתכנתת וסטודנטית לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב

19 במאי, 2010 | בנושאים: 404, עירוניה | 26 תגובות