תשובה למסיונרים של התפילין
סיבוב ברחובות מרכז תל אביב, במיוחד בימי שישי, מתקיל אותי עם לא מעט נתפלין, האנשים שנטפלים אלי ומבקשים שאניח תפילין, למרות שאני חילוני (ובעצם, בגלל שאני חילוני). אני מחפש את התשובה האולטימטיבית לפניה המסיונרית שלהם, “הנחת תפילין?” / “רוצה להניח תפילין?”, משהו ברמת הזינג שישאיר אותם שותקים לפחות עד שאתרחק מספיק כדי לא לשמוע את התשובה שלהם. משהו כמו:
– יהודי, הנחת תפילין היום?
– לא עניינך.
או מה שג’וני הציע,
– רוצה להניח תפילין?
– [פאוזה קצרה ואז צחוק מתגלגל, שממשיך בזמן שאני מפנה את הגב ומתרחק מהמקום].
יש לכם הצעות? טקבקו.
• מן הארכיב: זהירות, תפילין!
דברים שעשיתי עם השמלה של גרושתי
אחרי 18 שנות זוגיות שמהן 12 שנות נישואין, אשתו של קווין קאטר (36), מוכר מוצרי אריזה מאריזונה, הודיעה לו שהיא כבר לא מאוהבת בו. היא ארזה הכל והשאירה מאחור רק קופסה ובה שמלת הכלולות שלה. “מה את מצפה ממני לעשות איתה?”, שאל קאטר, והיא השיבה “מה ש$%^@# בא לך” ועזבה את הבית. אז הוא עושה איתה מה ש$%^@# בא לו, מתעד הכל באתר MyExWifesWeddingDress.com, ומקווה להוציא מזה ספר. פרסמתי על כך אייטם ב”מוסף הארץ” (וטעיתי שם בשם שלו, כי הוא התראיין מכתובת האימייל של אחיו).
בונוס לקוראי החדר: הראיון המלא עם קאטר.
איך עלה הרעיון להתעסק עם השמלה?
“הייתי בארוחת ערב עם המשפחה שלי קצת אחרי שאשתי לשעבר עזבה. חלקתי איתם את העובדה שכשהיא עזבה היא לא היתה מוכנה לקחת איתה את השמלה שלה. שאלתי אותם מה לעשות איתה. כמה רעיונות יצירתיים עלו, וגיסתי אמרה שהיא חושבת שאנחנו יכולים להגיע ל-101 שימושים לשמלה. באותו רגע חשבתי שיש פוטנציאל לעשות מזה ספר”.
כמה זמן הייתם יחד? למה נפרדתם?
“היינו יחד במשך 17-18 שנה, ונשואים כמעט 12 שנה. גרושתי לא תרצה לדבר איתך אבל לה יש את התשובה ללמה נפרדנו. היא אמרה לי שהיא כבר לא מאוהבת בי”.
מה היא חושבת על האתר?
“היא מאוד לא אוהבת את זה”.
מה הרעיונות הטובים, הגרועים והמשוגעים ביותר שקיבלת ממבקרים באתר לשימושים לשמלה?
“מחקתי הרבה מהתגובות שהוצעו באתר. הגרועות ביותר היו אלימות – להשתמש בשמלה לפעולות אלימות נגד אשתי. הרעיון הכי משוגע היה לקפוץ ממטוס עם השמלה כמצנח. היו הרבה רעיונות טובים מאוד, כמו ערסל, מטריה או שמיכה להומלס”.
איך אנשים מגיבים לאתר? יש הבדל בין תגובות של גברים ונשים?
“במפתיע, לא. ציפיתי שגברים יתמכו בי ונשים יכעסו, אבל אני חושב שאותו מספר של נשים וגברים תומכים באתר שלי. קיבלתי הרבה תגובות חיוביות מנשים”.
אתה לא חושש שהאתר יפגע בחיי האהבה שלך? ירחיק אנשים שתרצה לצאת איתן בעתיד?
“אני כרגע במערכת יחסים ואני לא חושש שזה הולך לפגוע בה”.
קיבלת הצעות רומנטיות מנשים דרך האתר?
“היו שלוש או ארבע נשים שהציעו או כתבו באתר שהן רוצות לצאת איתי”.
מה החברה שלך חושבת על האתר?
“בהתחלה אני חושב שהיא לא הבינה למה אני פותח את האתר הזה. אבל עכשיו כשהיא מכירה אותי היטב, היא יודעת שהכוונות שלי טובות ושאני לא עושה את זה בגלל שלא התגברתי על גרושתי. היא תומכת בי”.
התיקונים 60
וואלה במלכודת עכברים, עמוס עוז גדול ב”ידיעות אחרונות” , “גלובס” עם מקש לחוץ ועוד בעיות מקלדת בעיתונות העברית. קליק >>
כאן אפשר להגיב על הטור.
פאוורפוינט קריוקי: יש לכם אומץ לעלות על הבמה?
בפאוורפוינט קריוקי לא שרים, אלא מרצים.
פאוורפוינט קריוקי הוא משחק אילתור קבוצתי שבו כל משתתף עולה בתורו לבמה ומעביר הרצאה באורך 3-4 דקות, בעזרת מצגת שהוא מעולם לא ראה לפני כן.
אפשר לנסות להעביר את המצגת כפשוטה, אבל יותר מצחיק לבחור נושא ולקוות שהמצגת תזרום איתכם. למשל, מצגת על רפואת שיניים של ילדים הפכה להרצאה על העסקת ילדים במפעלים. מצגת על סיעור מוחין הפכה להרצאה על גלוחי ראש.
המשחק כולו מאולתר והמצגות נבחרות באקראי בזמן אמת. תתפלאו אילו מצגות אנשים אמיתיים כתבו :)
אתם יכולים לבוא להופיע או רק לצפות ולצחוק.
תבואו לא מוכנים.
________________________
פאוור פוינט קריוקי,
בית ליוויק, ליד הרחובות דיזנגוף ופרישמן בתל אביב (מומלץ לחנות בתל נורדאו או ברח’ הירקון).
יום א’ 13.6.2010, התכנסות ב-20:00, מצגת ראשונה מתחילה ב-20:30.
מחיר: 10 שקלים לכיסוי הוצאות האולם.
אנא אשרו הגעה בפייסבוק.
סגרו לו את הפה, והמפתח אצל דיסקונט
קמפיין הרדיו המעצבן “מפתח דיסקונט”, שמתחזה לשיר מן השורה, זכה לביקורת של שדר 88FM, בן רד. רד זכה להשעיה לזמן בלתי מוגבל באדיבות תלונה של בכיר בדיסקונט למנהל הרדיו. ידיעה שלי ב”העין השביעית” >>
יש להט”בים בירושלים
קוראת בעלת אזרחות כפולה (תל-אביב/ירושלים) הבחינה שבטיים אאוט ירושלים החדש חסר מדריך שמופיע באחיו התל אביבי, “לסביות והומואים”. “המדור נכנס בתוך ‘הלילה’. הוא קיים שם”, מסביר עורך טיים אאוט ירושלים, אורי שאלתיאל.
למה לא בנפרד? יש סיבה להסתיר אותו, או לא להבליט אותו?
“לא חושב שזה עניין של לא להבליט. הוא קיים. אין הרבה בירושלים, כל מה שיש נסקר בשמחה ובגאווה. הוא לא מחזיק כפולה, אבל יהיו שבועות שהוא יהיה יותר גדול. גם בתל אביב הוא היה בהתחלה בתוך הלילה והתעצם למדור משלו”.
זה עניין של הבדלי תרבות בין י”ם לת”א?
“יש פה מעט מדי אירועים. אבל אנחנו בהחלט רוצים לראות את עצמנו כידידים של הקהילה, אנחנו לא מתכחשים לה ואנחנו נקדם את אירועיה ונתייחס אליה בשמחה רבה”.
זה הזכיר לי סיפור מן העבר, שפורסם במקור במדורי “הברווז המכני” בנענע, 1.7.2003. הנה הוא:
הלסביות הירושלמיות נותרו ללא מילים.
לכבוד מצעד הגאווה, הציג השער של עכבר העיר בסוף השבוע שעבר איור של זוג לסביות. “באה למצעד?”, שאלה האחת. “עזבי, חם. נראה בטלוויזיה”, השיבה רעותה.
אותו איור הופיע גם בעכבר כל העיר, הגירסה הירושלמית. הבעיה: בירושלים התקיים המצעד שבוע לפני כן. הפתרון: הטקסטים הוסרו. התוצאה: חתרנית. זוג לסביות מופיע, ללא כל סיבה, בשער של הגירסה השמרנית יותר של המוסף (שעיתון האב שלו, “כל העיר”, מטשטש תמונות עירום מ”שתיקת הברווז” של דודו גבע, תמונות שמופיעות במלוא הדרן ב”העיר” התל אביבי).
תמונה שווה: ניקיון בצבעים
• ארכיון תמונה שווה >>
תמונה שווה: מתכוננים לשבוע הספר
צילומי שכונות
יש כמה עבודות יפות בתחרות צילומי שכונות של קבוצת אתרי “הסיטי” – חיפה, תל אביב וירושלים. טעימה:
שכונת הדר, חיפה. צילום: פיני וולך.
שוק הכרמל, תל אביב. צילום: גלעד חכלילי.
שכונת הבוכרים, ירושלים. צילום: רבקה בן עטר.
עם זין כביר מגיעה אחריות אדירה
פוסט של יהונתן זילבר מהמגזין “גבר“
שלום, אני צבא ההגנה לישראל, וכמו שניתן לראות מהצינור הענק שמשתלשל לי פה למטה, יש לי את הזין הכי גדול במזרח התיכון. אני רוצה שתביטו בזין העצום הזה. בוורידים המשורגים. בכיפה האימתנית. אם יש לכם משגר טילים, ספר קוראן או סירת גומי, תנו לי להזהיר: הזין הגדול שלי ואני עוד נפגוש אתכם.
הזין שלי הוא לא סתם זין כשאר הזיינים. הזין שלי הוא כוח ההרתעה הגדול, הרוטט והמאיים ביותר שהיה במזרח התיכון מאז שהלגיונות הרומים ביצעו משגל נסוג בבית המקדש השני. הזין שלי הוא מדיניות החוץ ששמרה על עם ישראל זקוף גו, גדול, חם ושעיר במשך 62 שנות מדינת ישראל.
אני יודע שחלק מאזרחי ישראל עדיין זוכרים שלפני פחות מארבע שנים חבורת ערסים עם מטולי כתף ניקנקו את אחוק שלכם צה”ל למרות שלזה האחרון היו מטוסים, ספינות וכוח אש של פי ארבע ממה שניצח את מלחמת ששת הימים. אבל לא מספיק ישראלים יודעים אלו צעדים קיצוניים נקט אח שלכם כדי להגדיל, להעמיק ולהזקיף את יכולת ההרתעה שלו בעולם: מאז המלחמה ההיא בוצע גיזוז מקיף בשיער הערווה של צה”ל, ומעתה הזין שלו נראה ארוך יותר ומאיים יותר.
כמה נודניקים — בעיקר מהשמאל הישראלי המתעב את עצמו — בטח ירצו להזכיר לנו עכשיו שממש לפני חודשיים גילינו שאיזו פקידונת הצליחה לקחת מצה”ל רבע מהתכניות האופרטיביות שלו ולתת אותם לאיזה עיתונאי. לכל אלו אני רוצה להמליץ להביט על הדבר עצום-המימדים הזה שמתנדנד פה בין הרגליים של אחויה כמו הספינת פיראטים בלונה-פארק ולנחש בעצמם היכן הם יכולים, מבחינת צה”ל, לשבת.
מי שעוד היה צריך להביט בזין המפואר של אח שלכם, אבל בחר להסב את עיניו, היה צי קטן של חובבי-פלסטין שבא לעשות רעש ברצועה עם תחתונים נקיים ותרופות נגד זיהומים בצוואר הרחם. זה נכון שצבא שיש לו חיל ים יכל פשוט לעצור את המשט הזה ולשלוח אותו קיבינימאט, אבל המשט הזה סירב להכיר בעליונותו הפאלית של צה”ל. אנשי המשט כאילו אמרו “מבחינתנו, לצה”ל יכל להיות זין של ילד בן 12″. אתם יודעים מה אומרים. עם זין כביר מגיעה אחריות אדירה. ולכן צה”ל הקים צוות משימה מיוחד שמשך אחורה כמה סנטימטרים בתחתונים הלאומיים, ועכשיו כל העולם, ובמיוחד מי שנשאר בחיים מאותו משט, יכול לראות שלצה”ל יש זוג ביצים עגול, תפוח ושעיר.
צה”ל קרא את הברברת בקשר הבינלאומי מאז מקרה חשיפת הביצים, ואפילו התעצב לראות כל כך הרבה ישראלים מצטרפים להילולת הפינס-אנבי ההיסטרית. צה”ל רוצה להגיד לכל אותם מחרבי שמחות שכשהם משתינים על צה”ל, צה”ל נרטב, אבל כשצה”ל משתין עליהם, אזי הזין הגדול ביותר במזרח התיכון משתין עליהם. ושיחשבו על זה. וכל פעם שהם לא זוכרים את זה, פשוט שיביטו במעלה נתיב הטיפות ויזכרו למי שייך הזין הדינוזאורי, האובליסקי, המוכן להתפרץ בכל רגע, ששומר עליהם בטוחים.
יהונתן זילבר הוא מייסדו ועורכו הראשון של מגזין “גבר“, שם פורסם הפוסט לראשונה
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
