התיקונים 65: לא חשיש, לא צמים, לא קולטים ועוד

העין השביעית // “התיקונים” 65 // לא חשיש // ערוצים 2 ו-10 לא צמים, ynet מייסד את פלסטין, “כלכליסט” קולט באנלוגי ועוד בעיות קליטה מהעיתונות העברית // קליק >>

כאן אפשר להגיב על המדור.

22 ביולי, 2010 | בנושאים: התיקונים | 3 תגובות

תאונות קומוניקטים

חשוב לזכור לשלוח את הקומוניקט אחרי שעברתם עליו ובדקתם שלא שכחתם בו הערות עריכה.

וגם לא לכתוב את ההודעה על גבי מסמך וורד של הודעה קודמת במצב של שמירת שינויים, אחרת אני אדע מה היה כתוב שם קודם.

22 ביולי, 2010 | בנושאים: 404, Press, Release, התיקונים | 4 תגובות

לוגו חדש לנענע לקראת מכירתו לישראל היום

דה-מרקר דיווח שנטוויז’ן וערוץ 10 הציעו לישראל היום לרכוש את אתר נענע10. דניאל אוחיון התמודד עם האתגר המיתוגי:

מן הארכיון:
• הערות על הלוגו של נענע10
• הגולשים עיצבו לוגו חדש לנענע10
• פחחחחחח אח שלי בן תשע יכל לצייר את הלוגו הזה בפיינט
• נענע2
• ובחולצה מספר 10 של הפועל נענע עפולה: נוויייייייייייל ברווווווווווודיייייייייייייי!

22 ביולי, 2010 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, עיצוב | תגובה אחת

עורך “העיר” עייף

פוסט של אייל בר חיים

מה שכן, ייתכן שישנה עייפות מסוימת בבסיס התפיסה שלי.

– אלון עידן, “העיר” 16.7.2010.

אלון עידן עייף. מסתבר שעייפות זה הטרנד החדש. העיתונאות החדשה, המגניבה, זו שאנחנו אמורים לצרוך כאלטרנטיבה לעיתונאות הישנה, שהיא כנראה נמרצת ומלאת חיים.

אלון עידן עייף, לא מקריסת הדמוקרטיה, כמו שהעיתון שלו הראה שבוע קודם, לא מגזענות, הומופוביה, עונת היובש או מכל אותם נושאים בוערים שיכולים לעניין את קהל הקוראים, המדומיין או לא, של העיתון אותו הוא עורך. הוא עייף מסיבות אחרות. אחרי שצעד עם הסופרג’יסטיות, נלחם למען זכות האישה על גופה, פעל למען ייצוג נאות של נשים בתקשורת ולקח קורס בחירה עם קתרין מק’ינון, אלון עידן התעייף מהפמיניזם.

מדוע דווקא הפמיניזם מעייף אותו? להלן ההסברים: לפי אלון עידן, הפמיניזם לא ישיג את מטרותיו. כאילו שהמאבק בכיבוש, שממריץ אותו כל כך, נוחל הצלחות על ימין ועל שמאל. עוד הוא מסביר, שהדרישה להתגבר על ייצרו היא מוגזמת לפחות כמו הדרישה מילדים בגיל שלוש להיגמל מחיתולים.

אבל בעיקר, פמיניזם מעייף את אלון עידן כי הוא לא נוח לו.

לא נוח לו שאסור לו לכתוב על כל מה שהוא רוצה. הוא יושב מול הטלויזיה ולא יכול לכתוב כל דבר שעובר לו בראש. אם יעלה על הדפוס את יצירת המופת שהגה בה, אל מול הטלוויזיה, מיד יותקף, יוחרם וידוכא. למעשה, את הגיגי הכורסא של אלון עידן אפשר לקרוא רק במחתרת הסודית והמאוד מגניבה.

לפני שבועיים ארעה תקלה. מנגנון הרשע הפמיניסטי השולט בתקשורת נתן לאחד ההגיגים של אלון עידן לחמוק מבעד למסננות המגדר וגם אנחנו, שאיננו נמנים עם המחתרת המגניבה, זכינו לראות טקסט שאינו נכנע למגבלות האימתניות של הפוליטיקלי קורקט הפמיניסטי: להג חרמני על יעל בר זוהר.

כמו כל טקסט שמתיימר להיות חתרני ומגניב על ידי חיפצון נשים, גם הטקסט המקורי של אלון עידן היה טקסט משעמם וחתרני בשקל. התייחסות לא רלוונטית לאיברי גוף של גברים או נשים היא פרובוקציה לשם הפרובוקציה וההיתממות היא הכי מנחם בן של טרום האח הגדול. אתם רוצים לכתוב ניו ג’ורנליזם? קודם כל תכתבו טוב. אתם רוצים לחפצן נשים? בשביל זה המציאו את המילואים.

אייל בר חיים הוא דוקטורנט בחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב. הוא כתב על צילום אנשים בניגוד לרצונם בגליון נובמבר 2009

22 ביולי, 2010 | בנושאים: 404, עיתונות ותקשורת | 10 תגובות

הבטחות למלחמה הבאה

פוסט של נדבי נוקד

• במלחמה הבאה נשתמש פחות בזרחן.

• במלחמה הבאה נשתמש יותר באשלגן, ברזל, סידן וסיבים תזונתיים.

• במלחמה הבאה נשלח הורה מלווה עם שוקו, לחמניה וקוד אתי לכל חייל שמפטרל ליד הרצועה.

• במלחמה הבאה נגיש את התוכניות המבצעיות מראש לוועדת זכויות האדם של האו”ם כדי לנפות פשעי מלחמה פוטנציאליים.

• במלחמה הבאה נפצח בשיר “לבלבו חמאס וגם תפוח… וקטיושקה אז יצאה לשוח” בעת איתור חוליית שיגור של תמרורי עצור מכונפים עם מנוע דלק מוצק (במקום ליירטן מהאוויר).

• במלחמה הבאה נפרק את כל מצבורי הפצצות שלנו ונשתמש בחומר הנפץ כחומר גלם לייצור דשן. למעשה, נקדים תרופה למכה ונמכור כבר עכשיו שני-שליש מסד”כ מטוסי הקרב והמל”טים למדינה נייטרלית כמו טורקיה.

• במלחמה הבאה נשלח את לוחמי השייטת ואת סיירת מטכ”ל לזפת גגות עזתיים נגד גשם, ולדגדג קלפי מיקוח לבנוניים באמצעות נוצות.

• אחרי המלחמה הבאה לא בטוח שנהיה כאן, ולכן לא בטוח שנזדקק להצהרת כוונות לגבי המלחמה הבאה-הבאה.

_____________________
נדבי נוקד מנהל שיווק ביום, סטיריקן מזדמן בלילה וסונגרייטר לפני עלות השחר

22 ביולי, 2010 | בנושאים: 404 | 10 תגובות

יחצ”ן האופנה הנעלב: קווים לדמותו

פוסט של שרון קפלן

1. הוא תמיד יסביר לך שנבחרת בפינצטה: “אני, אני מביא רק עשרה בלוגריות מו-בי-לות”, הוא יאמר לך בשיחת הטלפון המקדימה וחמש דקות אחריה יאיים עלייך בתביעה אם לא תעתיקי את הקומוניקט מילה במילה. הוא בוחר קופי-פייסט בפינצטה.

2. הוא תמיד יסביר לך, עם חיוך, שזה מה יש ואז מה אם לא קיבלת קמצוץ של המידע שרצית: “אבל מאמי, זה בחברה החליטו. אני רק עושה מה שהם ביקשו ממני”, הוא יאמר לך כשתבקשי ממנו את מה שהבטיחו לך ולא טרחו לקיים, וחמש דקות אחרי זה יאיים עלייך בתביעה אם לא תעתיקי את הקומוניקט מילה במילה. הוא לא חייב לך כלום, זו את שחייבת לו.

3. הוא תמיד יגיב לך בצורה מגעילה: “הכותבת היא ללא ספק בורה ועמת הארץ, לא מבינה כלום באופנה/מחשבים/כפיפות בטן. איך היא יכולה לטעון שהמוצר לא עושה X? היא יודעת שהוא קיבל פרס עיצוב?!”, הוא יכתוב בחמת זעם וחמש דקות אחרי זה יאיים עלייך בתביעה אם לא תעתיקי את הקומוניקט מילה במילה. התגובות שלו – זה טוקבק לגיטימי, הביקורת שלך – זה לשון הרע.

4. הוא לעיתים נדירות יזכור את שמך: “מאמי! איזה כיף שבאת! אז תזכירי לי, איפה את כותבת?”, הוא יאמר בארוע ה-600 שלכם יחד וחמש דקות אחרי זה יאיים עלייך בתביעה אם לא תעתיקי את הקומוניקט מילה במילה. הוא זוכר אותך מצוין כשצריך להיעלב.

5. הוא תמיד יבקש שתכתבי על זה אתמול כי מחר אולי הלקוח יחליף אותו במשרד אחר: “בובה, תעשי לי טובה, כן? זה חייב להיות על הבוקר!”, הוא יאמר לך שנייה לפני שהספיקו להציג את המצגת בארוע הרלוונטי וחמש דקות אחריה יאיים עלייך בתביעה אם לא תעתיקי את הקומוניקט מילה במילה. באמת בשביל מה רצית לראות את הפלא בעיניים, היית יכולה להעתיק את החומר כבר אתמול מהמייל.

6. הוא תמיד יאיים עלייך בחרם, פסילה אחת ואת בחוץ: “לא רצית לבוא לארוע של X , אז לא. אני לא חייב להזמין אותך לדברים שלי!”, הוא יאמר ובכלל לא מעניין אותו שאין לך מה לומר על X וחמש דקות אחרי זה יאיים עלייך בתביעה אם לא תעתיקי את הקומוניקט (שאותו דווקא לא שכחו לשלוח לך) מילה במילה. הוא מחרים אותך רק כשזה מגיע ללתת לך משהו, בלקבל הוא מעולה.

7. הוא תמיד יסביר לך שלא הבנת כלום: “אני? אני אמרתי שאת תעשי ככה וככה? מה פתאום?! את לא הבנת! תתקני את הפוסט עכ-שיו!”, הוא יאמר לך כשתהיי ילדה טובה ותעשי מה שהוא ביקש וחמש דקות אחרי שתתקני יאיים עלייך בתביעה אם לא תעתיקי את הקומוניקט מילה במילה. ברור שאת לא מבינה כלום, מזל שלעשות קופי-פייסט את יודעת.

אני מניחה שהרעיון ברור.

(הבהרה: זהו פוסט סאטירי. מי שמוצא עצמו נעלב מהעניין עושה זאת על אחריותו).

שרון קפלן היא בלוגרית נעליים ב”נעלולה” ומוטרדת משאלות קיומיות וסוציולוגית של הצרכנות

22 ביולי, 2010 | בנושאים: 404, Press, Release, בלוגים | 5 תגובות

ברכותי, נעקצתם

המבצע הזה לא נראה לי משהו.

22 ביולי, 2010 | בנושאים: FAIL • כשל | להגיב זה מגניב

לא משו, הבוט הזה

יש בוט בטוויטר, @MashuBot שמו, שמתקן אנשים שמצייצים “משו” במקום “משהו”. אבל אני ניצחתי אותו.

21 ביולי, 2010 | בנושאים: 404 | 9 תגובות

הבימה: גם האתר בשיפוצים?

או שיש הסבר אחר לסימן המים של iStockphoto על התמונה של הווילון האדום?

הלשין: יהונתן קלינגר.

21 ביולי, 2010 | בנושאים: התיקונים, זכויות ויוצרים, סימני מים | להגיב זה מגניב

בדקו אם נפלתם בפח של ההאקרים הטורקים

ארז וולף, שחשף את גניבת הסיסמאות על ידי ההאקרים הטורקים, פיתח כלי שמאפשר לבדוק אם הפרטים שלכם נפלו בידיהם.

[עדכון] פעם היו שמים על תחפושות של סופרמן אזהרה: “החליפה הזאת לא מאפשרת לך לעוף!”. כמובן שמי שצריך את האזהרה הזאת ממילא לא יטרח לקרוא אותה. אז הנה, הרגנו את הבדיחה, ועכשיו האנשים האלה לא יזינו עוד את פרטי האשראי והסיסמאות שלהם בטופס הסאטירי הזה. מזל שאין בעולם האקרים זדוניים שינסו לגרום להם להזין את הפרטים לטפסים דומים כדי לגנוב אותם.

אז במקום סאטירה, מעכשיו רק “מועדון לילה”: