משרד פרסום א-מיני
הפרסומאית נירה שניידרמן הקימה משרד פרסום עצמאי, ובראיון לליידי גלובס מבקרת את השוביניזם שבענף. או לפחות זה מה שהיא חושבת.
איך את מסבירה את זה שלמעט אחת, אין נשים בעלות משרדי פרסום?
“נשים ברובן הן פחדניות ובכייניות. רוצות להוביל – אבל לא עושות בשביל זה כלום, ונשארות מובלות על-ידי גברים כוחניים. לפתוח משרד פרסום, או לנהל משרד פרסום, זה לשחק במגרש של הגברים – ואלה הגברים הכי מלאים בעצמם שיש בתעשייה. עשירים, שבעים, שחצנים, בלי הרבה שכל, אבל עם הרבה אגו.“בעולם הזה הקודים, ההתנהלות, השפה, הכול מאוד גברי. אבל אני אוהבת לנפץ מיתוסים. אני נהנית לראות, בכל פעם מחדש, את התדהמה בעיניהם של האנשים, כשהם רואים ש’הבלונדה’ יודעת לדבר, והיא גם יודעת לעשות כסף, ולנהל”.
אומרים על פרסומאים שהם משתמשים בכוח הנשי לטובתם.
“גם אז וגם היום יש כאלה שמשתפות עם זה פעולה. כל משרדי הפרסום מוצפים ביפים ויפות, שהכישרון לא בעדיפות ראשונה אצלם. חבר קולגה סיפר לי לא מזמן על עובדת צעירה ויפה במשרדו, שלפני כל עסקה גדולה מגיעה עם חצאיות מיני. הלקוחות אוהבים את זה, והעסקה תיחתם. זה מחריד בעיניי”.
החלופה הרעננה שמציעה שניידרמן לעולם הפרסום של גברים מ”מד מן” ונשים מפרצוף מאדים מבכי: היא לא צריכה לשכור עובדת צעירה ויפה שתלבש מיני כדי לקדם את העסק.
מונית אמוּנית
“נורא מפחידה אותי הנסיעה בעיקולים החדים בכניסה לירושלים”, אומר הנוסע. “תעשה מה שאני עושה”, משיב לו נהג המונית, “תעצום את העיניים”.
מיקי מוטס לא צריך לעצום עיניים: “אוקיי, הכל בסדר, יש מזוזה במונית”.
איך ח”כים שומרים על קשר עם הבוחר באינטרנט?
פוסט של איתי אשר
אם חברי הכנסת רוצים ליצור קשר עם הבוחרים באינטרנט, עליהם להבין שכללי המשחק השתנו ולהשתלב בשיחה דו-סטרית שכוללת גם הקשבה ומענה לשאלות
חברי הכנסת שלנו מוציאים תקציבים לא מעטים על קשר עם הבוחר באינטרנט, ובכלל זה משקיעים בבניית אתרים אישיים יקרים או בשכירת מומחים שיביאו אותם לרשתות החברתיות. כל זה לא שווה כלום אם הם לא מתרגלים לדבר הבסיסי ביותר – לענות לשאלות ענייניות של אזרחים באותה מהירות, רצינות וחשיבות שבהן היו עונים לשאלות של עיתונאים. במקרים מסוימים מנומק היעדר מענה במחסור בכוח אדם. זהו הסבר מוצדק: חבר כנסת יכול לקנות מכונה קפה או מחשב נייד בתקציב קשר עם הבוחר, אבל לא יכול להעסיק עוד עוזר פרלמנטרי שיענה למכתבים. אבל במקרים אחרים, היעדר מענה, או מענה לקוני ומתחמק, נובע פשוט מחוסר רצון לענות לשאלה.
פוליטיקאים רבים לא מבינים שבאינטרנט מתנהלות שיחות, ושהבחירה שלהם לא לענות פוגעת ביכולת שלהם להגיע לציבור. כללי המשחק באינטרנט, שחברות מסחריות רבות מתקשות ללמוד, נכונים במידה רבה גם לשיח בין בוחרים ונבחרים.
המשך הרשומה (סליחה על האורך) הוא התכתבות עם לשכתו של חבר הכנסת איתן כבל, הממחישה את הבעיה. אין פה ביקורת אישית נגדו, זהו מקרה מייצג.
המולטיספירה היומית
רונה טל: “I’m suffering from attention deficit disorder. All those different social networks, facebook, twitter, e-mails.. and I still can’t get the amount of attention I need.” #
יעל גורן: “זארו כל כך שמנה שהיא מסתירה את כל הפיד” #
נמרוד אבישר: “זארו כל כך שמנה שהיא אכלה את הפיד” #
יעל גורן: “זארו כל כך שמנה שאי אפשר לרטווט אותה” #
חייש הראל: “מה קונים לאדם שיש לו הכל? זה מה שאני שואל את עצמי כל פעם שאני מתיישב לעשות רשימה לסופר” #
חייש הראל: “אין לי שום בעיה עם הומואים אבל הומאופתים אני ממש שונא” #
ענבל קליין: “תחתונים מחטבים – הפסקתי לנשום בשעה ארבע, מקווה לא להתעלף” #
קרן שביט: “הכנתי את הקפה עם מים קרים. אני חושבת שזה מעיד בדיוק על כמה אני באמת צריכה אותו” #
יעל גורן: “אני הבנאדם היחיד שרואה את כל הפרסומות לוודקה של דונלד טראמפ ומבין מהן שהוא משתין בבקבוקים?” #
פטרוקיו: “ההיית או חלמתי כחול?” #
Gili Something: “אוקי, למדתי את הלקח שלי. עכשיו תפסיקי להיות בהריון” #
אהוד קינן: “בוקר טוב. המטריה שלך חזרה!” #
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, ארכיון המולטיספירה.
כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור במולטיספירה? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס.
יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.
רגע של דקדוק
קצב אוכל פירה!!!1 רעיון: אני (חגילר היה שם קודם, מסתבר). גרפיקה: שי עתיק. כותרת הפוסט: מחווה למוריס.
תודה לירון דקל שמתרגם לשפת הסימנים
כשל ניתוב תמונה שולתתת בערוץ 1: ירון דקל הוכנס בטעות לחלון של התרגום לשפת סימנים. דרך עידן יוסף מ-News1 אצל ולווט.
המולטיספירה היומית
נעה בגון מגיבה לכתבה “בנו של הרב עובדיה: אישה נוהגת היא אקט לא צנוע”: “מישהו יכול להסביר לרבנים שאפשר לנהוג עם בגדים ויותר מזה, פעמים רבות החלון וגם ההגה מסתירים את הציצים” #
יגאל שתיים: “‘המחלקה לאיתור יורשי נספי השואה’ שינתה את שמה ל > ‘נו שימותו כבר'” #
אייל אילת: “יצאנו לפעולת תגמול בעורף האויב. התחלנו עם שלוש בחורות מטייבה” #.
מיכל רובינזון: “בנות, נכון אנחנו שונאות ללכת לגינקולוג? אז יאללה שיפתחו כבר app smear” #
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, ארכיון המולטיספירה.
כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור במולטיספירה? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס.
יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.
מנוי לניוזלטר? הירשם לניוזלטר
כתבתי אצל ויטלי מם פוסט על בעיית שימושיות מטופשת באתר ביזריפורט. מוזמנים.
אפרופו שנת 1995, תהליך השלום ואוניברסיטת בר אילן
כיפת הברזל של בית”ר ירושלים
פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית
“המטרה: טיל על טדי”, נכתב בכותרת הראשית של “ישראל היום”. “הותר לפרסום”, פותחת כותרת המשנה, “שני תושבי מזרח ירושלים הואשמו אתמול בבית המשפט המחוזי כי התכוונו לירות טיל אל תוך הקהל בעת משחק של בית”ר באצטדיון הירושלמי. מנכ”ל הקבוצה איציק קורנפיין: ‘אנחנו מזועזעים לחלוטין’. השחקן לשעבר אלי אוחנה: ‘היה יכול לקרות אסון בקנה מידה עולמי'”. לא הובאה תגובתו של הקומץ, זו תינתן כנראה ביציעים. באותו עמוד ב”ישראל היום” מודפס דיווח נוסף, בשולי העמוד, על כך ש”חיילי צה”ל הרגו פלשתיני בלתי חמוש”.
________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הפוסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
