מלחמת המידע ביום הנכבה: שמועה לא מבוססת בטוויטרספירה הערבית
במסגרת יום הנכבה מסתובבת בטוויטרספירה הערבית, כנראה כתרגיל מיסאינפורמציה של לוחמה פסיכולוגית, שמועה לא מבוססת שלפיה הצבא הישראלי דיווח על שני חיילים נעדרים במג’דל שאמס (במסגרת מהומות יום הנכבה), גילה ארד אקיקוס במסגרת מחקר שהוא עורך. חלק מהמצייצים מייחסים את הדיווח לרשת אל ערביה, אולם לא הצלחתי למצוא ידיעה כזו באתר הרשת באנגלית, ואין דיווח כזה באתר דובר צה”ל.
נוסח הציוץ:
العربية: الجيش الاسرائيلي يعلن عن فقدان جنديين في قرية مجدل عين شمس السورية
עובד פיצה מטר מעדיף דומינו’ז
רהב רוזנברג צילם את זה בסניף דומינו’ז ברחוב קרליבך בתל אביב.
עתיד הספרים הדיגיטליים: העצים עוד לא יכולים לנשום לרווחה
הספרים דיגיטליים לא צפויים להשתלט על השוק בשנים הקרובות: אנשים עדיין רוצים לתת ספרים במתנה ולהציג אותם לראווה על המדף. בינתיים הקוראים האלקטרוניים צריכים להמשיך להתפתח ולרדת במחיר כדי לשרוד מול אייפד ודומיו. ובינתיים בישראל: שפה משונה, קורא”ל אחד, אלף כותרים דיגיטליים ותחזית צנועה מאוד להתפתחות השוק
לספרים הדיגיטליים יש יתרונות רבים על ספרי הנייר: הם נמכרים במחיר נמוך יותר, אפשר לקרוא פרק ראשון שלהם בחינם כדי להתרשם לפני הרכישה, אפשר לרוכשם במהירות בכל מקום שיש בו חיבור אינטרנט אלחוטי ובלי לבקר בחנות ספרים, כמות עצומה מהם שוקלת כמשקלו של הקורא”ל (קורא אלקטרוני, או eReader, המכשיר שבו קוראים את הספר, כמו קינדל ו”עברית”) ולא דורשת מדפים רבים לאחסון, אפשר לקחת אותם לכל מקום, בחלק מהמקרים לגשת אליהם ממכשירי קצה שונים, ואפשר להגדיל ולהקטין את הגופן לקריאה נוחה יותר.
גם המו”לים נהנים מיתרונותיהם: תהליך ההפקה קצר ומהיר יותר (אפשר לשלב אותו בתהליך ההפקה לדפוס ולקבל שני ספרים במחיר של אחד וקצת), אפשר לבצע תיקונים ועדכונים בספרים בקלות בלי לחכות למהדורה הבאה (ואף להציע את המהדורה העדכנית בחינם או בהנחה למי שרכש את המהדורה הקודמת), עלויות הדפוס וההובלה נחתכות, שולי הרווח גבוהים יותר, אין מלאים שתופסים מקום במחסנים וצריך למכור בהנחה או לגרוס, אפשר למכור כותרים ישנים שכבר לא נמכרים בחנויות ולהמשיך להפיק מהם הכנסות ואפשר לשדרג את חוויית הספר באמצעי מולטימדיה (אודיו וסרטונים).
איפה נמצא השוק הזה ולאן הוא הולך? הנה נסיון לענות על השאלות הללו בעזרת מחקר שערכה חברת הייעוץ PwC (פרייסווטרהאוס-קופרס) ב-2010, שכלל ראיונות עם מומחים בתעשייה וסקר בקרב 4000 בני 18-65 בארה”ב, בריטניה, גרמניה והולנד.
המכשירים
רוב הקורא”לים עובדים בטכנולוגית eInk בתצוגת שחור-לבן, שלא מצריכה תאורה אחורית וצורכת מעט חשמל, אולם קצב עדכון התצוגה שלה אטי מכדי להציג וידאו. אמזון שולטת בשוק האמריקאי עם מכשיר הקינדל, שמתחבר לאינטרנט בווייפיי ובחיבור סלולרי (3G). באחרונה היא שדרגה את תוכנת הקינדל והוסיפה למכשיר אפשרויות חברתיות: כתיבת ביקורות והתרשמויות מספר ושיתופן עם בעלי קינדל אחרים, הענקת ציון לספר ואפשרות לספר עליו ברשתות חברתיות.
רשת בארנס אנד נובל השיקה בסוף 2009 את נוק עם מסך מגע נפרד לניווט (בניגוד לכפתורי הניווט של קינדל מבית אמזון), ובסוף 2010 השיקה את נוק קולור, גירסה צבעונית עם מסך מגע מלא, שעובדת על מערכת ההפעלה אנדרואיד של גוגל. באירופה השחקנית הגדולה ביותר היא סוני, עם מכשירי רידר טאץ’ אדישן וסוני פוקט רידר.
האם הטאבלטים, מחשבים רב-שימושיים שיכולים לשמש גם לקריאת ספרים, יהרגו את הקורא”לים החד-משימתיים? תשובה אחת אפשר למצוא במספרים של אמזון. כדי לא להגביל את עצמה לבעלי קינדל בלבד, החברה מספקת אפליקציות קינדל לקריאת ספריה על מחשבי PC ומק, טלפוני אנדרואיד ואייפון וטאבלטי אייפד. לפי דיווחי החברה, 80% מספרי הקינדל שהיא מוכרת נמכרים לבעלי מכשיר קינדל, ורק 20% למכשירים אחרים. יחסית לקינדל, טאבלט כמו אייפד, למשל, הוא יקר יותר, כבד יותר, בעל זמן סוללה קצר יותר ואינו מתאים לקריאה באור השמש. מהסקר שערכה PwC עלה שצרכנים מעדיפים קורא”לים על מכשירים מתוחכמים יותר, כל עוד הקורא”ל זול יותר.
“ברמה הגלובלית, שני הסוגים – אי-רידרים וטאבלטים – יחיו אחד לצד השני בחמש השנים הקרובות”, אומר ערן יוהן, שותף וראש מגזר בידור ומדיה בחברת המחקר PwC Israel. “היום אין ספק שמה שמוביל ברמה הגלובלית, בעיקר צפון אמריקה, זה המכשירים הפשוטים ביותר כמו הקינדל והנוק, אבל כולם צופים שמכשירי הטאבלט יעקפו אותם מבחינת התפוצה שלהם. זה כי המכשירים טובים יותר והמסכים טובים יותר, ואפשר לעשות איתם עוד דברים. מה שישאיר את המכשירים היעודיים (הקורא”לים) זה באמת המחיר. היום זה בערך 160 דולר, יכול להיות שזה ירד בצורה משמעותית. היצרנים יצטרכו לחתוך בצורה משמעותית במחיר של הרידרים אם הם רוצים להמשיך להיות שחקנים בתחום. ככל הנראה הם יעשו שדרוגים בצבע ובאיכות של המעבד, אבל זה לא ישתווה לרמה של הטאבלטים”.
מי שרוצים אפשרויות מתקדמות יותר יצטרכו לחכות שיצרניות הקורא”לים יפתחו את הטכנולוגיות המתאימות. לפי PwC, זה רק עניין של זמן: פריים ויו, יצרנית מסכי ה-eInk, עובדת על פיתוח מסכים צבעוניים, ויצרנית השבבים קוואלקום מפתחת טכנולוגית תצוגה שמציגה וידאו בצבע תוך צריכת חשמל נמוכה. עם זאת, לפי המחקר, מכירות הטאבלטים יתחזקו בשנים הקרובות, ויעקפו את מכירות הקורא”לים ב-2012.
הקוראים
באופן כללי, רוכשי ספרים דיגיטליים הם גברים צעירים ובעלי השכלה גבוהה שאוהבים לקרוא, ומי שאינם רוכשים ספרים דיגיטליים הן נשים מבוגרות שלא מרבות לקרוא ולקנות ספרים. בקרב בני ה-10-19 יש תאבון רב לקריאה, בין השאר בזכות ספרים מצליחים כמו סדרת “דמדומים” של סטפני מאייר, אולם רוב רוכשי ספרי הנייר הם בני 40 ומעלה, והספרים הדיגיטליים פופולריים בקרב בני 30-39.
קהלי יעד שהתעשייה לוטשת אליהם עיניים הם צעירים, כבדי ראייה (שזקוקים לאפשרות להגדיל את הגופן או להשתמש בתוכנה שמקריאה את הספר בקול) ובעלי מקצועות מסויימים שינצלו את יתרונות הקורא”לים לעבודה ולספרות מקצועית. רופאים, למשל, יוכלו לקחת איתם מאמרים וספרים לקריאה בעבודה, או לחפש בספרים האלקטרוניים שברשותם מידע על מחלות, טיפולים ותרופות בזמן אמת. מאחר שרוב רוכשי הקורא”לים הם גברים חובבי טכנולוגיה שלא בהכרח קוראים הרבה, החדרה מוצלחת של הקורא”לים לקהל הקוראות האדוקות של בנות 30-60 צפוי להביא לגידול משמעותי במכירות הספרים הדיגיטליים.
הספרים הדיגיטליים גם פותחים את השוק לקהל יעד בתולי – אנשים שלא קונים ספרים מנייר, אבל עשויים לרכוש ספרים דיגיטליים כי הם זולים יותר, מספקים חוויית מולטימדיה ואפשר לקרוא אותם על מכשירי קצה שכבר נמצאים ברשותם (סמארטפון, מחשב נייד, טאבלט). אולם חלק מהמומחים שהתראיינו למחקר של PwC טוענים שיקשה לגייס אנשים שלא קוראים, ושהתעשייה תתמקד בהמרת קוראי ספרים מנייר לעולם הדיגיטלי, כך שהעלייה במכירות הספרים הדיגיטליים תבוא על חשבון מכירת ספרי הנייר.
ואכן, פוטנציאל ההמרה גדול, לפי PwC. בסקר שלהם עלה ש- 17% מהאמריקאים לא שמעו מעולם על קורא”לים, ובאירופה 35% מהגרמנים, 16% מהבריטים ו-18% מההולנדים. 45% מהאמריקאים שמעו עליהם אך לא יודעים מה הם או יודעים מעט מאוד, וכמוהם 42% מהגרמנים, 51% מהבריטים ו-51% מההולנדים. רק 20% מהאמריקאים וכ-30% מהנסקרים האירופים יודעים הרבה על קורא”לים.
הפיראטיות
דייוויד קרנוי, עורך וכותב באתר חדשות הטכנולוגיה סינט, הוציא ספר בשם Knife Music. לאחרונה הוא גילה שעותק פיראטי של הספר מופץ באינטרנט, בפני עצמו וכחלק משני טורנטים שמכילים 2500 ספרים דיגיטליים. “היתה לי התגובה המוזרה של חוסר שביעות רצון ובו זמנית תחושה מוזרה של כבוד שמישהו בחר את הספר שלי, הסיר ממנו את ההגנות וכלל אותו באוסף ספרים דיגיטליים ‘איכותיים’, שרבים מהם נכתבו על ידי סופרים טובים”, דיווח קרנוי.
קרנוי הציג שתי נקודות מבט על הפיראטיות הזאת. האחת, של הסופר הקטן, מציגה אוסף ספרים עצום שרוב הספרים בו לא ייקראו לעולם על ידי מי שהורידו אותם. גם אם הפסדתי 200 קוראים משלמים, כותב קרנוי, זה מסתכם בהכנסה של 100$ – הספר נמכר ב-4$, שמהם הוא מקבל חצי דולר אחרי שהמו”ל, חנות הספרים והסוכן לוקחים את חלקם.
נקודת המבט השניה, של המו”לים וחנויות הספרים הדיגיטליים, רואה אוסף ספרים בשווי עשרת אלפים דולר (אם מתמחרים כל ספר ב-4$, מחיר נמוך יחסית למחירים בשוק) שאפשר להוריד בחינם מהאינטרנט בשעות ספורות. גם תעשיות המוזיקה, הטלוויזיה, הגיימינג והקולנוע סובלות מפיראטיות, אולם קובצי ספרים שוקלים פחות, וכמות הכותרים בקובץ הטורנט גדולה משמעותית ממספר השירים, פרקי הסדרות, משחקי הווידאו והסרטים שאפשר להפיץ בקובץ בגודל דומה.
בנוסף, איכות העותק הפיראטי פחות משנה במקרה של ספרים. עותק פיראטי של סרט באיכות נמוכה – למשל, כזה שצולם על ידי מצלמת וידאו באולם הקולנוע – מספק חוויית צפיה גרועה מזו של עותק דיגיטלי של הסרט, שאותו אפשר להשיג רק אחרי שהסרט עובר מהאולמות לדיוידי. לעומת זאת, סריקה של ספר מנייר והפצתו כ-PDF מספקת חווית קריאה נוחה יחסית, עם פגיעה מינימלית (דפדוף אופקי במקרה של מסמך רחב מדי, מניעת שינוי גודל הגופן וכד’). במיוחד אם הספר לא זמין בצורה חוקית, או זמין במחיר שערורייתי.
עוד חסרון של תעשיית הספרים הוא שספר קוראים לרוב פעם אחת בלבד, ואם הקריאה הזאת התבצעה בעותק פיראטי, ההכנסה מאותו אדם אבודה. לעומת זאת, שירים שומעים שוב ושוב, כך שגם מי שמחזיק עותק פיראטי עשוי יום אחד לשלם עליו, או לשמוע אותו ברדיו, בטלוויזיה, בסרט או בבית קפה, שמשלמים תמלוגים ליוצר. מי שרואה סרט בעותק פיראטי, ייתכן שראה אותו קודם לכן בקולנוע. סדרות וסרטים זוכים לחיים ארוכים בזכות שידורים חוזרים הממומנים מפרסום ומדמי מנוי. הם גם מופצים במארזי דיוידי עם תוספות מיוחדות שעשויות לקרוץ למי שרוצה להרגיש שהוא מחזיק חתיכה מהסדרה אצלו בבית, או להעניק מארז כמתנה.
למוזיקאים יש אפשרות גם למכור את המוזיקה שלהם לפרסומות, והם גם יכולים לצאת להופעות. נשיא גילדת הסופרים סקוט טארו, אמר ש”מוזיקאים מפצים על הפיראטיות של השירים שלהם באמצעות הופעות חיות. אני לא חושב שאותה כמות של אנשים תגיע להקשיב לי מקריא ולשמוע שיר של ביונסה. אנחנו צריכים לוודא שהפיראטיות מטופלת ביעילות”.
ב-PwC טוענים שצורת הצריכה של ספרים – קריאה חד-פעמית של כל כותר, והשקעה של מספר שעות רצופות בקריאה – דווקא לא מעודדת פיראטיות, משום שהקונים הפוטנציאליים לא ירצו להיכנס למורכבויות הטכניות ולסוגיות המשפטיות הכרוכות בשימוש באתרים פיראטיים. הם גם מציינים שיש מעט מאוד חפיפה בין הקבוצה המזוהה ביותר עם הורדות פיראטיות, גברים בני 20-39, לבין הקבוצה המזוהה ביותר עם קריאה מרובה של ספרים, נשים בנות 40 ומעלה.
המחקר של PwC מזהיר את תעשיית הספרים מחזרה על הטעויות של תעשיית המוזיקה: “אם המו”לים לא יהפכו את מוצריהם לזמינים בצורה דיגיטלית, הם יפסידו הכנסות פוטנציאליות ויתרמו ליצירת שוק לא-חוקי של ספרים דיגיטליים”.
ההגנות
המו”לים וחנויות הספרים הדיגיטליים צריכים להימנע מפגיעה בחוויית המשתמש דרך יישום לא נכון של נז”ק (ניהול זכויות קניין, ובאנגלית DRM, שם כללי לטכנולוגיות דיגיטליות להגנה מפני העתקה והפצה לא מורשות). למשל, אם קניתי ספר לנוק, ובגלל הנז”ק אני לא יכול להוריד אותו לקריאה באייפד.
“המודל של אייטיונז הוא מודל מוצלח”, אומר יוהן על המדיניות של חנות המוזיקה והווידאו של אפל, שהחל מ-2009 נפטרה לחלוטין מנז”ק ומוכרת את הקבצים ללא הגנה. “איפשהו יצטרכו לוותר על מנגנוני ההגנה או למצוא מודל שיוכל מצד אחד לתת לרוכש הפוטנציאלי את התחושה שהוא מחזיק בספר ואת האפשרות לקרוא אותו בכל מיני מכשירים, בין אם זה בטאבלט ובין אם זה לקחת את זה איתו על הטלפון, מה שכיום המנגנונים האלה לא מאפשרים”.
ויתור מסוים נעשה באמזון, שהחל מסוף 2010 מאפשרת לרוכשי ספרי קינדל בארה”ב להשאילם, במרכאות, לחברים. ההשאלה מוגבלת ל-14 ימים, ובמהלכה בעל הספר לא יוכל לקרוא אותו, ממש כאילו השאיל לחבר ספר פיזי. ההחלטה אילו ספרים אפשר יהיה להשאיל נמצאת בידי המו”לים, ויש עליה הגבלות גאוגרפיות שנובעות מזכויות יוצרים.
המכירות
אמזון, שמציעה למכירה למעלה מ-725 אלף כותרים דיגיטליים (ועוד 1.8 מיליון כותרים חינמיים שזכויות היוצרים שלהם פגו), וטוענת לנתח שוק של 70-80%, דיווחה ביולי 2010 כי לראשונה מכרה יותר ספרים דיגיטליים מספרים בכריכה קשה. בינואר מכרה החברה יותר ספרים דיגיטליים מספרים בכריכה רכה (ספרים חדשים יוצאים ראשית בכריכה קשה, ואחר כך בכריכה רכה במחיר נמוך יותר).
==============
אולם העצים שמהם עושים נייר עדיין לא יכולים לנשום לרווחה. ב-2009 נמכרו בארה”ב ספרים דיגיטליים ב-551 מיליון דולר, שהיוו רק 2.7% מכלל מכירות הספרים. גלובלית השיעור היה אפילו קטן יותר: 1.8 מיליארד דולר, שהם 1.7% מכלל המכירות של 108 מיליארד דולר.
לפי נתונים של ה-Book Industry Study Group, בשנת 2010 היוו הספרים הדיגיטליים כ-15% ממכירות הספרים הקמעונאיות בארה”ב. שוק הספרים הדיגיטליים העולמי גדל ביותר מ-200% בשנה שעברה, שבה נמכרו למעלה מ-90 מיליון ספרים ביותר מ-900 מיליון דולר, לפי דוח של Futuresource Consulting.
עוד נכתב בדוח של פיוצ’רסורס כי ארה”ב היתה אחראית ל-80% מהרווחים הגלובליים בשוק הזה ב-2010, לעומת 10% בלבד באירופה, רובם מבריטניה. לפי PwC, הסיבה לשליטה האמריקאית היא שהמו”לים האמריקאים רואים בספרים האלקטרוניים הזדמנות, בעוד האירופים נכנסים לשוק הזה בעל כורחם, כשהם חוששים מהסיכונים ומהפגיעה במכירות ספרי הנייר. סיבה נוספת עשויה להיות זמינות הספרים בשפה האנגלית, שמשתלמת יותר כלכלית בזכות מספר דוברי האנגלית בעולם. 7% מהאמריקאים מחזיקים בקורא”ל, לעומת 3% בבריטניה, 2% בגרמניה ואחוז אחד בלבד בהולנד.
“בניגוד אולי לעולם העיתונות והמגזינים, שם הכניסה של העולם הדיגיטלי היא הרבה יותר גדולה, בעולם הספרים החדירה של העולם הדיגיטלי היא עדיין יחסית מצומצמת. למרות שהגידולים בחדירה הם דו-ספרתיים, 50-60%, עדיין מדובר במספרים קטנים יחסית”, אומר יוהן. PwC מעריכה כי שוק הספרים הדיגיטליים בארה”ב יעמוד ב-2015 על 5.571 מיליארד דולר, פי 10 מהיקפו ב-2009, ונתח השוק שלו מכלל שוק הספרים יגיע ל-22.5%, לעומת 2.7% ב-2009. בבריטניה – 534 מיליון דולר שהם נתח שוק של 14.2%; בגרמניה 490 מיליון דולר שהם 6.3%; ובהולנד 41 מיליון דולר, 4.4% מהשוק.
הנייר
לפי המחקר, ספרי הנייר ימשיכו לשלוט בשוק, משום שהרגלים לא משתנים במהירות שבה הטכנולוגיה משתנה. ספר על מדף וספר כמתנה הם שניים מטיעוני ההגנה שהשמיעו המומחים בזכות ספרי הנייר. “ספרים הם חפץ בעל יוקרה, שמשמש תכופות להדגים את הסמכות, הטעם והחינוך של בעליהם”, נכתב במחקר. “הם גם פופולריים כמתנות לימי הולדת, חגים ואירועים מיוחדים אחרים”. רוב המומחים שהתראיינו למחקר מאמינים כי יש מקום להפצה משולבת של ספרים מנייר וספרים דיגיטליים. הם העריכו שאנשים יקראו ספרים דיגיטליים במהלך היום בדרכים, וספרים מנייר כשהם מגיעים הביתה. יחד עם זאת, הירידה בביקוש לספרי נייר תוביל לכך שכותרים מסויימים לא יודפסו כלל, ואחרים יהיו זמינים לפי ביקוש.
מבין 4000 הנשאלים בסקר של PwC, רק 3.25% מחזיקים בקורא”ל. 96.75 האחוזים הנותרים ממשיכים להאמין בנייר: 24% מהם אמרו שלא יקראו ספרים ועיתונים דיגיטליים, 43.5% אמרו שבעתיד יקראו מוצרי דפוס וגם ספרים דיגיטליים, ו-18.25% יקראו מוצרי דפוס וגם עיתונים דיגיטליים. רק 5% אמרו שבעתיד יקראו אך ורק ספרים ועיתונים דיגיטליים.
“עידן גוטנברג לא עומד להסתיים, ספרים מודפסים ימשיכו להתקיים”, מסכם המחקר. “אחרי הטלוויזיה, עדיין יש לנו קולנוע ורדיו. אין חשש שספרים כרוכים יימצאו רק במוזיאונים, אוספים של מביני עניין ובשווקי ענתיקות, או ייחשבו לפריטים נדירים כמו טייפ שמונה ערוצים. תעשיית הספרים שאנחנו מכירים ומבינים היום תמשיך לשגשג, אבל הספרים הדיגיטליים והקוראים האלקטרוניים ישנו אותה. […] אל תטעו – מכשירי קריאה מודרניים כמו הקינדל והאייפד מסמנים את תחילתה של טרנספורמציה דיגיטלית, ושוק הספרים עשה את הצעדים הראשונים והבלתי הפיכים שלו לתוך הטריטוריה החדשה”.
הישראלים
לפי מחקר של PwC מ-2009, שוק הספרים הישראלי גלגל באותה שנה 745 מיליון דולר, מהם 473 מיליון דולר בספרי קריאה ו-272 מיליון דולר בספרי לימוד. שיעור הספרים הדיגיטליים באותה שנה היה אפסי, מיליון דולר בלבד בספרי קריאה, שהיוו 0.211% מספרי הקריאה, ואפס דולרים בספרי לימוד. הספרים הדיגיטליים היוו באותה שנה 0.134% בלבד מכלל הספרים.
במאי אשתקד הושקו הקורא”ל העברי הראשון, “עברית” (גיור של מכשיר מתוצרת Qisda), וחנות מקוונת באותו שם, של ידיעות טכנולוגיות מקבוצת ידיעות אחרונות, ניופאן וסטימצקי. הקורא”ל נמכר ב-900 שקלים, ולפי ניופאן נמכרו עד כה אלפי מכשירים. באירוע ההשקה אמרה נציגת ידיעות טכנולוגיות כי בעתיד יגויירו ויושקו מכשירים נוספים תחת המותג “עברית”, ובין השאר מכשיר עם מסך צבעוני. בניופאן אומרים עכשיו כי “אנחנו עובדים על שיפורים בגרסאות הבאות של התוכנה, זה יקרה בחודשים הקרובים. נודיע בקרוב על השיפורים העתידיים. כמו כן בקרוב תושק אפליקציה לאייפד ולאחר מכן אפליקציה לאנדרואיד”.
“הגורל של ה’עברית’ יהיה די דומה לגורלם של הרידרים האחרים”, מעריך יוהן. “מכשירי הטאבלטים כבר היום עוקפים אותו מבחינת היקפי המכירות. אין אף נתון רשמי שפורסם, אבל ככל הנראה כבר היום כמות האייפדים עולה על כמות מכשירי העברית שנמכרו בישראל, עוד לפני שיצא האייפד 2″.
היצע הספרים הדיגיטליים קטן להפליא: ב”עברית” מוצעים נכון להיום כ-1000 כותרים בלבד. הם נמכרים ב-50% ממחיר הספר בדפוס הספרים של הוצאת ידיעות ספרים נמכרים ב-50% ממחיר הקטלוג, שגם בחנויות הספרים הפיזיים יש עליו הנחות שונות. לפי ניופאן נמכרו עד עכשיו עשרות אלפי ספרים. בסטימצקי, השותפה כאמור ב”עברית”, סירבו להתראיין לכתבה זו ולדון במספר הכותרים, היחסים עם הסופרים והמו”לים ועתידן של חנויות הספרים בעידן האיבוקס.
התחזית לגידול שוק הספרים הדיגיטליים בישראל לא מרשימה, לפי יוהן: “בישראל ב-2014 זה אולי יגיע למשהו כמו 2% משוק מכירות ספרי הקריאה ו-4% מספרי הלימוד”. במספרים מוחלטים מדובר על שוק ספרים כולל של 786 מיליון דולר (גידול של 5.5% בלבד לעומת 2009), שמתחלקים לשוק ספרי קריאה של 493 מיליון דולר, מתוכם רק 10 מיליון דולר בספרים דיגיטליים, ושוק ספרי לימוד של 293 מיליון דולר, כש-13 מיליון מהם בספרים דיגיטליים. בסך הכל, הספרים הדיגיטליים בישראל 2014 צפויים לתפוס רק 2.9% מהשוק. זו אמנם עליה של פי 21 לעומת 2009, אבל באותה שנה שיעור הספרים הדיגיטליים בהולנד, שם רק לאחוז אחד מהתושבים יש קורא”ל, כבר צפוי להגיע ל-3.7% מהשוק, ובארה”ב הוא יעמוד על 20.8%.
“השוק הישראלי, בדומה לשוק האירופאי, מוגבל בעיקר בגלל מגבלת השפה”, אומר יוהן. “המו”לים באירופה עוד לא החליטו איך הם ניגשים לכל תחום הזה – כי כל שוק של שפה הוא יחסית קטן. יש כמה מאות כותרים היום באתר של “עברית”, ויכול להיות שהפורמט של גוגל יפתח את זה עוד קצת. עדיין, התחום הדיגיטלי לא יהיה גדול כמו שהוא צפוי להיות בצפון אמריקה. מה שכן יהיה פה יותר משמעותי זה העולם של המגזינים והעיתונות, אתרי החדשות שייכנסו בצורה מאוד משמעותית לשוק של הקוראים האלקטרוניים והטאבלטים”.
_________________________
הפוסט התפרסם במקור בגליון 5.2011 של מגזין פירמה של גלובס
עוד בנושא:
• אייפד נגד קינדל
• מין פולש בנהר האמזון.קום: גוגל אדישנז
• גילדת הסופרים נגד המציאות
• פיראטיות ספרים: כל מה שצריך זה מצלמה, קינדל ו-OCR
• זהירות: גלילה רון פדר ויהורם טהרלב בסלולרי שלכם
המולטיספירה זוכרת: טור מיוחד ליום הזכרון
הציניות של המולטיספירה העברית ניזונה מאירועי מיינסטרים ואוהבת במיוחד ללעוס את אלו מלאי עסיס הלאומיות, הסמלים והפאתוס כמו יום הזכרון. בו זמנית, ולא בסתירה לכך, המולטיספירה יודעת גם להתאבל בדרכה
אתר הום סנטר: שימושיות פח
נניח שאתם רוצים לרכוש פח ברשת הום סנטר. אל תנסו לחפש אחד במנוע החיפוש שבאתר: הוא דורש יותר משני תווים. פחחח.
הלשין: אסף שגיא.
כשלים: מודעות, הנחות ויום האהבה לאמאש’ך
עכשיו באייס נצרת עילית: הנחה של 0.66%! צילום: טל סוראסקי.
מישהו דיבר עם חבר שלו בצ’ט של ג’יטוק על בדיקה רפואית. גוגל חשב שזה רעיון טוב לשים להם מודעות לבדיקות הריון.
היספאני אותנטי מישראל/יפן. דרך FAIL Blog, שחר גולן הלשין.
מישהו התבלבל בין המודעה של יום האהבה לזו של יום האם. דרך FAIL Blog.
במקררי אמנה לא הבינו איך עובד טטריס. דרך Select Blog.
בגאפ שכחו להזין תוכן למודעת הגוגל שלהם. דרך מזבלה.
דומינוס פיצה: שמים את ה”דילדו” ב”מונדילדומינו’ס”. צילום: דפנה טלמון.
ספר שאזל: עכשיו בהנחה. הלשינה: שושי שמר בלוך.
לא רק שהפילרים של הטקסט נשארו באתר, הם גם אומרים “טקסט הנוגע לעגילים”, למרות שזה נמצא בחלק על הצמידים. הלשין: נמרוד צפנת.
ספאם וינטג’
ספאם שקיבלתי משופי (shopy.pirsumim.info, כרגע מחזיר עמוד שגיאה) ב-7.4.2005.
בן לאדן נתפס בשעריים
פוסט של אודי קובו ויובל רויטמן
אוסמה בן לאדן נתפס בשעריים כשהוא מחופש לאופה תימני קשה יום, דיווח “הבריגדא” בנובמבר 2007. הבריגדא היה מוסף סאטירי מחתרתי, פרויקט גמר של אודי קובו ויובל רויטמן בלימודי העיתונות שלהם במכללת ספיר. חדר 404 גאה לארח כאן את הכתבה ההיסטורית.
בן לאדן נתפס בשעריים
הובא תחת אבטחה כבדה למעצר לילי בתחנת המשטרה ברחוב הרצל ברחובות. ממשלת ארצות הברית דורשת להסגירו
אוסאמה בן לאדן, מי שעומד בראש ארגון הטרור האכזרי בעולם – “אל קעאידה”, נתפס אמש בשעות הערב בשכונת שעריים בעיר רחובות. בן לאדן, שהיה אמון על התכנון ועל ההוצאה לפועל של פיגועי האחד עשר בספטמבר, בהם הופלו מגדלי התאומים בניו יורק ונרצחו כשלושת אלפים בני אדם, נתפס אמש רכוב על חמור סמוך למאפיית “עוקאשי וניניו” בשכונה, כשהוא מתחזה לקשיש תימני קשה יום העונה לשם “שמחה עוקאשי”.
תחנוניו של בן לאדן לא הועילו, גם לא קלטות ישנות של חופני כהן שהציג ללוכדיו כאליבי לחפותו. בפעולה שתיזכר לימים כאחת הנועזות בהיסטוריה של העיר, עצרוהו ולקחוהו תושבים לתחנת המשטרה ברחוב הרצל בעיר.
בחקירה, שארכה שעות ארוכות, הכחיש אוסאמה את כל הטענות שהובאו נגדו והתעקש כי הוא שמחה עוקאשי ולא אחר, תוך שהוא ממולל את פאותיו המסולסלות ומברך במבטא תימני אמין ”הבורא פרי הג’ופן” על כוס מיץ הענבים שהוגשה לו.
השמועות סביב מקום הימצאו של האיש רחשו מאז האחד עשר בספטמבר 2001. עשרות חיילי קומנדו מאומנים של בנות הברית, מחופשים לרועי צאן אפגאנים, לרוכלי שטיחוני תפילה רקו מים ולחובצות חמאה קירגיזיות משופמות, קיפחו את חייהם בהרי אפגניסטן בחיפושים הקדחתניים אחר “המבוקש מספר אחד”. ארצות הברית מחקה כפרים שלמים במדינה והרגה אלפי אזרחים חפים מפשע אך ללא הועיל. כל זאת, בשם מציאת האיש שהפך בבוקר סתווי אחד לסיוט הטרוריסטי הנורא ביותר של העולם המערבי במאה העשרים ואחת.
נתיב ההימלטות וסיפור הכיסוי
מסתמן כי בן לאדן עזב בזהות בדויה את אדמת אפגניסטן כבר בחודש ספטמבר 2001, כשבוע אחרי הפיגוע הנורא, עלה על טיסת שכר של “רויאל ג’ורדניאן”, מצנעא, דרך רבת עמון, ונחת בנמל התעופה בן גוריון. שירותי הקליטה קיבלוהו בברכה כיאה לכל עולה חדש ושלחוהו לאולפן ללימודי השפה העברית בפתח-תקווה. לאחר חודשיים ימים באולפן, נפרד בן לאדן מחבריו ללימודי השפה, עלה על קו 461 בצומת גהה, וירד לאחר שעה תמימה בפאתי רחובות.
הוא נכנס בצעד מהוסס למאפיית “עוקאשי וניניו” והציג עצמו בפני הבעלים, יזהר עוקאשי הבן, בשם שמחה עוקאשי, אחיו האובד של סביו מימי צנעא. יזהר, שהתרגש עד מאוד על הביקור המשפחתי המפתיע לאחר שנים ארוכות של נתק, אימץ אותו במהרה לחיקו. יזהר תר באותם ימים אחר עובד נוסף עקב מותה בטרם עת של האופה המסורה ציונה ילידת 6881, והציע לשמחה להצטרף לעסק כאופה מן המניין ב”תכזינה”, מועדון הלילה החדש שנפתח ימים ספורים לפני כן בעליית הגג של המאפייה.
עוקאשי נכנס לעבודה במשנה מרץ והחל לאפות על פי מתכונים סודיים שהחזירו את הטעם של פעם למאפים. די במהרה מיצב עצמו ה”תכזינה” כמועדון לילה איכותי עם שולחנות סנוקר באווירה אירופאית ומשך לקוחות רבים מעסקים מתחרים.
סעדיה ושלום מ”פיתריית ג’רופי” שבצדו השני של הכביש, לא ידעו את נפשם מרוב זעם, כשהפיתרייה שלהם החלה סופגת הפסדים (כיום הפיתרייה נמצאת בעיצומו של שדרוג ושמה שונה ל”מק ג’רופי”).
אמש החליטו לעשות יד אחת עם בעלי מועדון הסנוקר “שמעיה” שנפגע גם הוא כלכלית מהמועדון החדש, והתחקו אחר עוקאשי בדרכו לביתו בכדי להוציא ממנו בכוח את המתכונים הסודיים.
מחופשים לתלמידי חטיבת ביניים מ”תיכון עמל” המתרימים למען ילדי תימן החטופים, הקישו על דלת הצריף בו דר עוקאשי. הוא סרב לפתוח להם את הדלת בטענה שהוא תרם בעבודה. אך החבורה לא וויתרה ושמעיה בעט בחוזקה בדלת. בין עלי הגת המיובשים והנרגילות המוזהבות, הבחינו בפרד אפגני כשעליו מונח טיל סאגר מוכן לשיגור. בן לאדן לא איבד את עשתונותיו, שיגר את הטיל עם הבהמה לעברם, קפץ על חמור ממונע והחל להימלט.
המרדף והלכידה
בנו של שלום ג’רופי, רונן, חלוץ קבוצת הנערים של הפועל מרמורק שנכח באירוע, החל במרדף אחרי בן לאדן. תושבים שצפו במתרחש הצטרפו לנער הצעיר במרדף. המרדף הסתיים ב”פז שעריים”. יוסי, אחראי משמרת ב-Yellow הצמוד לתחנה, מתאר: “שמחה הגיע לתחנה רכוב על חמור, ירד ממנו, דחף את הפיה של המשאבה לתחת שלו וביקש באינטרקום: ‘טנק מלא’, מצית ו”טיים”. שניות לאחר מכן הגיעו בריצה חבורת אנשים, כיסו את פניו בסלוף ולכדו אותו.
סגן ניצב חן צוריה, מפקד מרחב השפלה מספר: “בחיפוש בדירת החשוד לא מצאנו כלום, אך פתח מתחת לטבון הוביל אותנו למרתף עצום מימדים. במרתף מצאנו חמורים מזוודים, טילי פגוט וקורנט, מסכי פלזמה מחוברים למחשבים ומפות של הכור בנחל סורק. החשוד סיפר כי הוא חובב נשק וכי המפות משמשות לטיולים באזור בימי שבת. כמעט שחררנו אותו למעצר בית עקב חוסר ראיות, אך דרכון סעודי עם השם אוסאמה בן לאדן שנמצא מאוחר יותר בדירה, העלה חשדות. בבדיקה שערכנו במסוף לא מצאנו תושב רחובות שעונה לשם, אז פנינו למשרד הפנים. שם אמרו לנו שאין כבר קבלת קהל ויחזרו אלינו רק למחרת בבוקר”.
במקביל, במהלך טקס “דוח”ן תנועה מצטיין בנפת השפלה” שנערך ברחובות בנוכחות בכירים במשטרה, ביקש המפכ”ל דודי כהן דו”ח מצב של התחנה. סיגלית היומנאית עדכנה אותו על אירוע חריג שאך הסתיים. כהן ביקש לראות את העצור המדובר וזיהה אותו מיד כטרוריסט המבוקש אוסאמה בן לאדן.
נכון לעכשיו מוחזק בן לאדן עדיין בתחנת המשטרה ברחובות. הליך הסגרתו לשירות הביטחון הכללי החל ומסתמן כי רק בתחילת שבוע הבא יועבר לכלא נפחא לעצירים ביטחוניים. האירוע הפך לשיחת היום בבית הכנסת השכונתי “אהל משה”, אך מהר מאוד נשכח בצילו של הדרבי היוקרתי מול מרמורק שיתקיים בשבת הקרובה.
תגובות
שמעיה, מנהל מועדון הסנוקר: “חגית בתי, המנהלת את המקום, דיווחה לי שכמות ההכנסות ירדה וגם במכונות מזל לא הולך לנו כוסרבאק! עכשיו, כשתפסו את המחבל, נפתח עוד חדר פוקר משקה חגיגת חינם”.
אייל גולן: “בזכות הנוער הנפלא של הפועל מרמורק נלכד הפושע הנתעב הזה. אני עכשיו משמש כסקאוט של מכבי שעריים ורונן ג’רופי הוא הרכש הבא”.
ג’ורג’ דאבל יו בוש בשיחת טלפון: “אי וונט טו סנד מי קונגרג’וליישן טו דה ג’רופי פמילי. יו מור דן וולקם טו מיי פארם אין טקסס”.
_____________
אודי קובו הוא יליד רחובות, כותב סאטירי, עובד כאיש תוכן בטלוויזיה וסובל מ"טולדומאניה", תסמונת קשה שתסמינה העיקרי הוא התמכרות קשה ליפו של שנות ה-80'. יובל רויטמן הוא מושבניק מהדרום, עובד כעורך באתר כלכליסט וסובל מתסמונת הכפריות האובססבית (Villagus Obsessivus), שהסימפטום העיקרי שלה הוא רצון עז בחפינת דדיים בעיר הגדולה
החיים בהדמיה: סיפורה של נטלי אילוסטרציה
כולם מכירים את נטלי אילוסטרציה, החיילת בעלת הקוקו הבלונדיני והכומתה השחורה. במשך מספר שנים ב-Ynet עוקבים אחר שירותה הצבאי ומפרסמים את
קורותיה. סיפורה של נטלי הוא הסיפור של כולנו:
עוד בנושא: האילוסטרציה הבלתי נסבלת של האונס
__________
ארז וולף הוא כותב הבלוג We CMS, שם התפרסם הפוסט במקור
כשלי מודעות פייסבוק: הצעות עבודה
בפעם הראשונה שנתקלתי במודעת פייסבוק שפנתה ספציפית לבני גילי, 32, הופתעתי לרגע. הרגע חלף כשנזכרתי שאני עצמי סיפקתי לפייסבוק את תאריך הלידה שלי, ושמדובר בגימיק פשוט: המפרסם יצר מספר מודעות כמספר הגילאים של קהל היעד, והציג לכל גולש את המודעה המתאימה לגילו.
גם בגימיק פשוט כזה אפשר לטעות. לראיה: מודעה ששואלת אם אני “בן 32 ומחפש עבודה”, ומספרת ש”דרושים עובדים מגילאי 20-25 למגוון עבודות”.
האם עלי להבין שכזכיין מכונות הקפה אדרש להפגין גמישות?
למשרת מכירות בדרום אפריקה דרושים קופים.
תני לנו לטחון אותך.
_________________________
הפוסט התפרסם במקור בטור "השרת" בגליון 5.2011 של מגזין פירמה של גלובס