הקונדילומה של רועי אילוסטרציה

שחר גולן מדווח: “במסגרת כל האנשים הפיקטיביים, רציתי להכיר לך את רועי, תל-אביב, שנדבק בווירוס הקונדילומה. מזל שהוא הספיק להצטלם קודם לסטוק פוטו“.

רועי יכול להיעזר בשירותיו של רופא האילוסטרציה. ואם אין לו כסף לטיפול, גם לזה יש פתרון.

23 בינואר, 2012 | בנושאים: 404, צילום אילוסטרציה | 5 תגובות

מהנעשה ב-ynet מחשבים

פוסט של יהונתן זילבר

עידוק: [מבקר]

ג’וני: חשבתי שאמרתי לך לא לבוא לפה יותר.

עידוק: באתי בכל זאת.

ג’וני: אז תראה, מישהו מצלצל לאיזה כנר באמצע הופעה עם הנוקיה, והכנר —

עידוק: מנגן בחזרה את הצליל של נוקיה.

ג’וני: איך ידעת?

עידוק: הוא בטח מכיר את היצירה.

ג’וני: את היצירה? את היצירה של הצלצול של נוקיה?

עידוק: את היצירה שהצלצול של נוקיה לקוח ממנה.

ג’וני: אל תהיה טמבל.

עידוק: יש יצירה שהצלצול של נוקיה לקוח ממנה.

ג’וני: כן. ליצירה הזאת קוראים הצלצול של נוקיה.

עידוק: כמה אתה שם? מאה שקל?

ג’וני: תתכונן לאבד מאה שקל. כי לצלצול של נוקיה יש עמוד ויקיפדיה, והעמוד הזה –

עידוק: א-הא.

ג’וני: מאדרפאקר.

עידוק: שומע את הנעימה הזאת? זה ואלס שכותרתו “ג’וני טועה”. בואו ונאזין לצלילים.

ג’וני: חשבתי שאמרתי לך לא לבוא לפה יותר.

_____________________
יהונתן זילבר הוא עורך ynet מחשבים וחייב לי מאה שקל. הוא כתב על היחס המרגיז לגלעד שליט בגליון אוקטובר 2011

23 בינואר, 2012 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית | 3 תגובות

שחקנית איראנית מתפשטת, אומת הרשת גועשת

פוסט של תמר עילם גינדין

אוי לבושה! השחקנית האיראנית הגולה גֹּלְשִׁיפְתֶה פַרָאהָאנִי (گلشیفتۀ فراهانی בפרסית, Golshifteh Farahani באנגלית), החיה כיום בצרפת, הצטלמה בעירום למגזין “מאדאם לה פיגארו” כאקט של מחאה על דיכוי הנשים בארצה, וזאת במקביל לחשיפת שד בסרטון פרומו לטקס פרסי הסזאר, שבו נראו מספר שחקנים מסרטים צרפתיים משנת 2011, בשלבי התערטלות שונים. מאדאם לה פיגארו הסירו את התמונה מהאתר, אבל זה היה טיפה’לה מאוחר מדי והתמונה כבר מופצת בכל רחבי המרשתת, כולל ממים. הסרטון עדיין ביוטיוב, כולל גירסה עם תרגום לפרסית.

פראהאני השתתפה בסרטים איראניים רבים ואף זכתה בפרס הפג’ר הנחשק. “פרידה”, סרטו של אצע’ר פרהאדי (اصغر فرهادی, Asghar Farhadi) בהשתתפותה, גם מועמד השנה לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר פראהאני שיחקה בסרטים של פרהאדי בעבר, לפחות אחד מהם היה מועמד לאוסקר, זכה בדב הזהב בברלין ובמספר פרסי פג’ר “בנוגע לאלי”, סרטו של אצע’ר פרהאדי (اصغر فرهادی, Asghar Farhadi) בהשתתפותה, היה מועמד המועמד של איראן לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר, זכה בפרס דב הזהב בברלין על הבימוי, ובכמה פרסי פג’ר באיראן. אותו פרהאדי זכה בגלובוס הזהב ומועמד לאוסקר גם השנה, עם “פרידת נאדר מסימין”, או בקיצור “פרידה/פירוד” (כאן אני חייבת להיות לא לויאלית ולומר שאם השופטים לא אנטישמיים, “הערת שוליים” חייב לזכות).

פראהאני גלתה סופית מאיראן אחרי שהשתתפה בסרט Body of Lies עם ליאונרדו דיקפריו. כשחזרה לאיראן מצילומי הסרט נעצרה ונחקרה ארוכות בעוון שיתוף פעולה עם ה-CIA (הסרט, הוא כידוע, מזימה של ה-CIA להשחיר את פניה של הרפובליקה האסלאמית). אחרי מספר חודשים “קנתה” את הדרכון שלה בחזרה, והיא תחזור לאיראן כשתהיה שם דמוקרטיה חילונית. בינתיים לא כדאי לה. אחרי צילומי העירום היא גם קיבלה הודעה רשמית ממשרד התרבות האיראני שהוא לא מעוניין בה.

התגובות לתצלומי העירום, חלקן צפויות וחלקן פחות. התגובות הרשמיות ברפובליקה האסלאמית ביקורתיות להחריד, כמובן. הוריה של פראהאני פרסמו תגובה רשמית שטוענת שאין סיכוי שהיא באמת הצטלמה בעירום, ושאדם חולני פרסם את תמונתה המפוטשפת באינטרנט (אמה, פהימה רחימיאן, ניסחה זאת עם תנאי מדומה נהדר: “אם אני גידלתי את גלשיפתה, אז אני יודעת ש…”).

הביקורת והשבח כוללים: היא רק רוצה למשוך תשומת לב לעצמה, לקדם את עצמה ולקבל תפקידים בסרטים הוליוודיים; היא רוצה למשוך תשומת לב ולעורר את דעת הקהל העולמית לדיכוי הנשים באיראן; היא מביעה בכך את התנגדותה לקוד הצניעות (זה גם ביקורת וגם שבח, תלוי מי אומר); היא משתמשת לרעה בגופה כדי להפוך לאזרחית העולם; קריאת תיגר על הטאבואים הנפוצים; חציית קווים ושבירת אחת השלשלאות של דיכוי הנשים; היא עושה “דווקא” נגד כל המנהגים שהרפובליקה האסלאמית כופה עליה ועל בני דורה נגד רצונם; חוסר אחריות כלפי הקולגות לשעבר בקולנוע האיראני; ועוד.

כמה שנינויות מטוויטר (רבים דווקא לא היו מצחיקים הפעם, רק אמרו שזו זכותה ולא ענייננו):

• הסנקציות על ביגוד רק פוגעות באיראנים העירומים!
• איזה גרועים אנחנו! יצאנו אתמול עם חברים ושכחנו לדבר על הציצים של גלשיפתה! סעעעעעעעעעעמק.
• הו גלשיפתה! בכל פעם שאני מושיט יד לקערת הצימוקים והפיסטוקים אני נזכר בך.
• חברים, זה שאתם משנים את האווטר שלכם לתמונת עירום של גלשיפתה זה לא אמנות. תעלו תמונות עירום של עצמכם!

הצילומים הפכו, כמובן, לשיחת היום, ולמם משעשע. הנה כמה שפורסמו בדף הפייסבוק “Iran and secular Freedom of Religion and Politics, like my page please“:

ראשו של מחמוד אחמדינג’אד על גופה של פראהאני המעורטלת:

ח’אמנהא’י מתפשט:

גלשיפתה פראהאני עם סמליל התנועה להחרמת הבחירות:

אחמדינג’אד לא מתרשם:

מהעמוד “Iran Secular ایران سکولار” (“איראן חילונית”):

כאן הראש הוא של אחמד ג’נתי, אח’ונד (כינוי גנאי לאיאתוללות) זקן שעדיין פעיל ומתפקד, ורצות המון בדיחות על הגיל שלו, כמו שהוא עזר לאלוהים לברוא את העולם ושבגללו נכחדו הדינוזאורים:

כאן הלבישו את פראהאני וכתבו: “עורך העיתון ‘פיגארו’ התנצל וביקש מחילה על הפגיעה בגאוותם, בכבודם, בתרבותם, באצילותם וברגשותיהם הדתיים של אנשי איראן הגאים וכמובן נאורים ותמיד אונליין ובמרכז הבמה. הוא תיקן את התמונה והודיע: הירגעו וחִזרו לחייכם ולעבודתכם”.

בעמוד של העיתון “איראן” פורסמו שתי התמונות – החשופה והמולבשת – זו לצד זו, עם הכיתוב (באנגלית): “כתבת התרבות שלנו כבר נחרדה לראות את השחקנית האיראנית גלשיפתה פראהאני בגופייה. ‘פראהאני היא אישה יפהפיה, וזה מטריד לראות אותה לפתע חשופה ולובשת רק גופיות או שמלות קיציות פשוטות’, היא כתבה. מה אתם חושבים על ההתערטלות שלה עבור הקמפיין הצרפתי הזה?” התגובות מעורבות, ונעות בין נאצות להתפעלות. רוב המגיבים גברים. חלקם אומרים שזה פוטושופ ו/או שהיא משוגעת או חולנית.

אחד המגיבים אומר: “אלוהים ברא את הגוף הנשי היפה, לא את הצ’אדור”. אחר שואל האם גבר שהיה מצטלם כך היה מקבל אותן תגובות מזועזעות. אחר אומר: “לא כל כך משנה מה אני חושב על הבחירה שלה, אבל אני אוהב שהבחירה בידיה”. וגם “עד אליה לא ראיתי אף אישה איראנית עם ציצים קטנים”. היו גם תגובות כמו “יאללה, לתת לנשים חופש להצטלם בעירום. התחילו מאימותיכם ומאחיותיכם”. ו”זכותה המלאה להצטלם בעירום, אבל אז שלא תציג את עצמה כנציגת העם שלנו”. חלק מהמגיבים גם ניצלו את ההזדמנות כדי לנגח את האסלאם, שכפה על העם האיראני את הרעלה, ואת שלטונות הרפובליקה האסלאמית, שרוצים שהאיראנים יהיו ערבים.

רוב המגיבים (גם בעמוד זה וגם בעמודים אחרים) אומרים שלאישה יש זכות על גופה, וזכות זו כוללת להצטלם בעירום. בניגוד למערב, שבו פמיניסטית עשויה להצטלם בבגדים של גברים או לעשות עבודות “גבריות”, ברוב מדינות האסלאם החוק דורש מנשים להסתיר את גופן. לכן פמיניזם באיראן (ובמדינות האסלאם בכלל) מקבל לעיתים פנים קיצוניים יותר, הכוללים צילומי עירום של נשים מתוך אידיאולוגיה של זכות האישה על גופה. בזאת מצטרפת גלשיפתה פראהאני לעאליה אלמהדי, הבלוגרית המצרייה שהצטלמה בעירום וזכתה לתמיכה פמיניסטית נלהבת, כולל צילומי עירום של פמיניסטיות לאות הזדהות. מצד שני, יש גם פמינסטיות שרואות בשימוש בעירום פגיעה במעמד האישה, ויש פמיניסטיות מוסלמיות שוחרות רעלה.

________________________
ד”ר תמר עילם גינדין היא בלשנית איראנית, שמעבירה הרצאות העשרה על השפעות איראניות על לשוננו ותרבותנו, “מגילת אסתר – היה או לא היה” ועוד.

22 בינואר, 2012 | בנושאים: 404, מהנעשה באיראן | 6 תגובות

תגיד, אבא שלך גנן? כי בחיים לא זיבלו לי בשכל ככה

צלם אחד כנראה חושב שלהעליב אנשים בספאם זו דרך טובה לשווק את שירותיו. הצלם שלח הודעת-פייסבוק לאילנה ברודו, שממנה משתמע שאין פלא שהיא לא מוצאת חתן עם תמונת פרופיל כל כך מכוערת, וכתב שישמח לעזור לה עם זה:

ביג מיסטייק:

21 בינואר, 2012 | בנושאים: 404, FAIL • כשל, פרסום ושיווק | תגובה אחת

צילומים של עיתונאים

הצטברו אצלי תמונות של עיתונאים מכל מיני אירועים. הן זמינות להורדה פה, ולשימוש חופשי תחת רשיון cc-by-sa – כלומר, קרדיט “עידו קינן, חדר 404 (cc-by-sa).

אין לי זמן לתייג את העיתונאים בתמונות, אז תצטרכו לחפש בעצמכם. מי שרוצה לשלוח בחזרה תמונות אחרי ששינה להן את שם הקובץ והכניס שמות של עיתונאים, יבורך.

כנס החירום של העיתונאים.

אירוע ההשקה של החטיבה הצעירה של אגודת העיתונאים.

מסיבת עיתונאים – מסיבה של החטיבה הצעירה.

כנס אילת לעיתונות, 2008.

21 בינואר, 2012 | בנושאים: @צילומים, עיתונות ותקשורת | סגור לתגובות

כרזות סרטים משעממים: עכשיו גם בעברית

אתמול כתבתי פה על כרזות הסרטים המשעממים של אביב מזרחי, שקרא לגולשים לשלוח לו כרזות משלהם. אסף טיקבק שהוא מציע ללכת על סרטים ישראליים, ונתן סיפתח עם כרזות משעממות לקזבלן ולוואלס עם באשיר:

20 בינואר, 2012 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

בחזרה להווה, ראיון עם טום קרוז ועוד כרזות של סרטים משעממים

בחזרה לעתיד היא בעיניי אחת מסדרות הסרטים המוצלחות שיש. אבל אני לא חושב שהייתי צופה בסרט המשעמם בסדרה, Stay in the Present. גם ראיון עם טום קרוז, גירסת הבמאי של ראיון עם ערפד, נשמעת לי כמו נחירון קורע סדינים – הבנתי את השטיק שלו עם הקפיצה על הספה בפעם הראשונה, תודה רבה.

“חשוב להבהיר שהסרטים, חוץ מחלקם, אינם משעממים”, אומר האיש מאחורי “סרטים משעממים” אביב מזרחי, בן 33 מת”א, כתב מחשבים ב-ynet (היי, קולגה!). “האלבום הופך אותם לכאלה על ידי שינוי שעשינו בכותרת שלהם. למה? או. קודם כל, כי אני מאוד אוהב כרזות של סרטים ואת איך שהן מוכרות את הסרט גרפית, אז כיף לי להתעסק בהן. גם מאוד משעשע אותי המתח שנוצר בין הרצינות, נניח של התמונה של מועדון קרב, לבין הכותרת המטופשת שמרמזת על סרט שאף אחד לא ירצה לראות, אלא אם אלו עיתונאים בהקרנה חינם (חשבתי לפני כמה דקות שזה אומר משהו לגבי החיים המשעממים של כולנו, אבל בדיוק נפסק לי ההרהור הזה)”.

מזרחי מקווה לקבל תרומות של כרזות משעממות מהגולשים, ואם יהיו מספיק אולי יפתח לזה בלוג. עבור המעוניינים להשתתף: “הכללים מבחינתי, ואני משתדל לא לסטות מהם: צריך לבחור סרט שהכותרת שלו מספרת את הסיפור שלו/הקונפליקט המרכזי (שם כמו ‘כלבי אשמורת’ לא אומר כלום על העלילה, ועל כן לא מתאים); אסור לשנות שום דבר בתמונה של הכרזה; וכמה שהשינוי שעשינו בכותרת יותר קטן ועדיין הופך את הסרט למשעמם – הרי זה משובח. מותר גם לקחת סרט ולהדביק לו טייטל של סרט אחר, אבל זה עדיין נסיוני”.

19 בינואר, 2012 | בנושאים: 404 | 2 תגובות

תעריפיםמיוחדיםשלאלמטרותרווח

צילם והלשין: אסף שגיא.

19 בינואר, 2012 | בנושאים: התיקונים | 2 תגובות

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם

פוסט של אריאל סמל

מינואר 2010 ולאורך חצי שנה כתבתי כחמישים פוסטים לסדרת “לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם”. לאור תחינות מעריצים (אחד מהם הצית ת’צמו מול המשרד שלי) ורלבנטיות כללית, אני מתכבד להציג –

להמשך קריאה

19 בינואר, 2012 | בנושאים: 404 | 21 תגובות

פינוקי, הכלבלב הסוציופת

“פינוקי”, הכלבלב החמוד של אריק היל, נראה בשער אחד מספרי הסדרה על שמו כשהוא רודף אחרי דורה מ”מגלים עם דורה” ויורק עליה. שם הספר: “פינוקי שומר צניעות“. הוא משחק עם עצם שקשורה לבלון על שער “פינוקי והעצם של סבא“, ונושא סלסלת פירות ב”פינוקי גונב אוכל מילדים חולי סרטן“. מה קרה לפינוקי, כוכב ספרי הילדים החמוד והאהוב?

“הרעיון לאלבום של פינוקי עלה בעבודה, דרך קשקושי עבודה יומיומיים ושגרתיים עם חברה לעבודה בשם רעות בירמן, שעשע אותנו שהדמות הזו תמיד מוצגת כשמחה ואופטימית, אז חשבנו שיהיה הולם אם ייצא איזה ספר מאזן, בסגנון ‘פינוקי באושוויץ’, או משהו בסגנון”, מספר ניר פלאי, עורך תוכן וגרפיקאי באתר האינטרנט של צומת ספרים, שמפרסם את שערי פינוקי המשופצים באלבום פייסבוק. “נוכחתי עם הזמן לגלות שיש המון ספרים של פינוקי, שבהם הוא ניצב בפוזות ובסיטואציות מסויימות שמאפשרות לי להמציא כותרות בעלות הומור מאוד שחור”.

פלאי לא נדרש לכישורי הגרפיקאי המתקדמים שלו: חוץ משתילת התמונה של דורה הוא לא נגע באיורי השער, רק החליף כותרות. “לאט לאט זה תפס תאוצה”, הוא מספר, “וגם אנשים שאני כלל לא מכיר הציעו רעיונות בפייסבוק. את חלקם אף יישמתי והעלתי לגלריה”.