הרשת מדווחת: פיגוע פלילי בתל אביב (פוסט מתגלגל)
סמוך לאחת בצהריים נשמעו שני פיצוצים באזור הקריה בתל אביב. אומת הרשת הקדימה את אתרי החדשות ואת משטרת ישראל בדיווחים, צילומים ופרשנויות. כך זה התגלגל (הפוסטים מוצגים בסדר כרונולוגי הפוך, העדכני ביותר למעלה).
– ג’וני ועידוק
תשדיר הבחירות, מבשר הרשת, מנסה להתאחד עם ספינת-האם
מראש היה רף הכניסה נמוך – ובכדי. גם לפני שהגיעו לכאן מצלמות הווידאו הביתיות בשנות השמונים, חוק מימון מפלגות (התשל”ג) הבטיח לכל מי שהצליח לחמוק מתחת לאף של ועדת הבחירות כסף בחינם למימון שעות אולפן ודקות שידור בטלוויזיה. שידורי התעמולה – גם אם ניתן בהם ייצוג לכמה מפלגות מהמיינסטרים הישראלי, זה שנכנס בסוף, למרבה הצער, לכנסת – היו בראש ובראשונה דרכו של התמהוני לפנות אל העם באופן ישיר ובלתי אמצעי. בכך, שידורי התעמולה אינם רק מכשיר דמוקרטי ממעלה ראשונה אלא גם מבשרי האינטרנט:
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=T0Wc71WK0uk[/youtube]
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=GfNUtdVZwtA[/youtube]
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=ngEh_P7UdGo[/youtube]
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=25SyBpU0Tug[/youtube]
[youtube]https://www.youtube.com/watch?v=3hi45l7kaco[/youtube]
ובכל זאת, שווה להכביר כמה מילים על המיינסטרים של שידורי התעמולה. תעמולת הבחירות הגיעה לטלוויזיה בערך באותה תקופה שבה הפרסומאים השתלטו על ניהולם של מה שכונו לפתע, ובלעז להכאיב, “הקמפיינים”, והמיינסטרים שלהם – שתפקד, ממש כמו הפרסומות, כפילר מעצבן בין תכני האינסטנט-קאלט של המפלגות שמתחת לאחוז החסימה – היה שיקוף נאמן של תעשיית הפרסום. לפני היות השידור המסחרי ובימים שבהם שיא היצירה היה “הקרב על המילקי“, תעמולת המיינסטרים נראתה ככה:
וסט חושפני מאפוד מחזיר אור ימנע מכם להידרס ע”י משאית בצורת תמנון יורק אש
תודה לגלעד ארדן, שקידם את האינטרס של 3M עם החוק המחייב החזקת אפוד זוהר ברכב. בזכותו היה לאלה פוניזובסקי אפוד זוהר לעשות ממנו וסט לפי רעיון של אבנר שילה. “ככה נסעתי לברנינג מן השנה”, היא מספרת. “זה מחזיר אור. ככה יש פחות סיכוי שתדרס על ידי משאית בצורת תמנון יורק אש בלילה”.
האמנם היתה פדיחה בתשדיר הליכוד ביתנו?
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=c4pLC6FrcgY[/youtube]
תשדירי תעמולת הבחירות מספקים בעיקר רגעי פיהוק, אבל בנרג מסתבר שמישהו נשאר ער. לטענת הכותב/ת, בקטע בתשדיר שבו מדובר על “חינוך חינם מגיל 3” נראית מורה עם יכולות מתמטיות של מישהי שקיבלה חינוך עד גיל 3.
רק שמה שניתן לראות בבירור זה שהמורה סימנה V ליד התרגיל שבו התוצאה הנכונה, והיא בתחילתה של תנועת סימון בגיר אדום ליד התרגיל השני, בעל התוצאה השגויה. אם היא סימנה בסוף ליד התרגיל השגוי V או X לעולם לא נדע, אבל התשדיר לא מראה שאותה מורה לא יודעת את התשובה. במחשבה שניה, לא ברור שמי שכתב את הכתבה ב-nrg נשאר ער.
וכמו כמו תלמידים שמעתיקים טעויות אינפנטיליות אחד מהשני, בוויינט “עלו” על אותה פדיחה כביכול.
התפרסם במקור באתר לאטמה, 8.1.2013
עידוק מוסיף:
התמונה אינה של מורה ישראלית שצולמה עבור התשדיר. ב-ynet מצוטט “גורם במטה ההסברה של הליכוד” שאומר שמדובר בתמונה שנקנתה מתוך מאגר תמונות ובה נראית מורה מתקנת תרגילים בחשבון, וכי “מדובר בסיטואציה נורמלית בכיתת לימוד”. התגובה ב-nrg ממטה הליכוד ביתנו מבישה: “השואל צריך להתבייש, כל מטרת הפרסום היא לפגוע בליכוד-ישראל ביתנו”.
יואב אפטר מצא את התמונה המקורית במאגר תמונות בשם iStock Photo.
• עוד בנושא: חייל הפוטושופ של נפתלי בנט
בורקס פריבילגיות // איפה משיגים בורקסים חינם באוניברסיטת תל אביב, ולמה?
“בורקסים בגילמן” הוא שם סביר לבורקסיה באוניברסיטת תל אביב. זה לא רחוק מהמציאות: “בורקסים בגילמן” הוא דף פייסבוק שמדווח על הימצאם של בורקסים בחינם ברחבי הקמפוס, ובכך מממש את האידאה של הבורקסיה אד-הוק, במקום ובזמן שהבורקסים נמצאים בהם. השם גילמן מרמז כי לא מדובר רק במלכ”ר שמטרתו לשדך בין בורקסים שמנמנים לבין סטודנטים שדופים, אלא באקט פוליטי-מחאתי נגד יוקר המחיה בכלל, ויוקר המחיה הסטודנטיאלי בפרט.
מפעילי הדף מקבלים הלשנות מסטודנטים שמסתובבים ברחבי הקמפוס, ומעדכנים את העמוד בזמן אמת בדיווחים על הגשת בורקסים ושאר מיני מאכל ומשקה (לעתים בצירוף צילומים), מקומות שמועדים לבורקסים ולו”ז צפי בורקסים, כמו זה שפורסם היום:
“- כנס על מיתוג, אולם ליאון בניין רקנאטי – 14:00 (סבירות גבוהה)
– משהו על חלל אורבני יהודי, בניין קרטר חדר 203 – 17:30 (סבירות בינונית)
– משהו בבית הכנסת, צימבליסטה -17:30 (סבירות בינונית)
-פרס למישהו על משהו באדריכלות, אולם פאסטליכט- 19:30 (סבירות גבוהה)”.
שלושת הטיפים שלהם לאיתור בורקסים:
1. לעקוב אחרי עמוד הפייסבוק ולדאוג לעדכן אותו.
2. לעבור על לוח האירועים של האוניברסיטה ולראות היכן אמורים להיות כנסים.
3. לברר אילו תוכניות לימודים הן תוכניות מופרטות (בהן הסטודנטים משלמים הרבה יותר ואין להם תנאי קבלה וכו’) ולחפש כנסים או שיעורים גדולים של התוכניות.
הסעיף האחרון מזכיר שהדף אינו רק קולינרי, אלא גם פוליטי. מפעילי העמוד מסבירים, בראיון פייסבוק לוואלה, את הסיבות להקמתו: “דלות הכיס של הסטודנטים, שמתבטאת בהתייקרות המטורפת של הכל (המחירים המטורפים של האוכל בכללי והמחירים היותר מטורפים של האוכל באוניברסיטה בפרט, מחירי הדיור, הנסיעות, שכר הלימוד שיעלה בקרוב וכו’) אשר לא מאפשרת לסטודנטים לגמור את החודש. כל זאת למול הכנסים המטורפים שעושים כל יום באוניברסיטה, בין היתר המון כנסים שמיועדים לתוכניות לימודים מופרטות”.
גולשים בעמוד מודעים לאמירה הפוליטית שלו, או שהם פשוט אוהבים בורקס?
“כמו לכל דבר יש גם לעמוד המון רבדים, וכמובן שאנשים שונים מבינים את זה ברבדים שונים”.
הסטודנטים שמפעילים את העמוד מסרבים להיחשף בשמותיהם ולא מוכנים לענות על שאלות אישיות, למעט אחת – מה הבורקס המועדף עליהם. “אהבנו מאוד את הבורקסים שחילקו בכנס של החוג למזרח אסיה (בורקסים סיניים עם נבטים וכו’). הבורקסים של החוג לארכיאולוגיה היו, לעומת זאת, פחות טובים, הם היו מלאים באבק ובבוץ”.
באוניברסיטת תל אביב התעלמו מפנייתנו ולא מסרו תגובה.
התפרסם במקור בגירסה שונה בוואלה, 6.1.2012
מה תקנה לאהובתך לחגוג את ההפלה?
תליון כסף של קולב, כמובן:
קולבי מתכת משמשים להפלות ביתיות מסוכנות. התליון נמכר לגיוס תרומות לDC Abortion Fund, שמסייעת כלכלית לנשים שצריכות לעשות הפלה אך לא יכולות לממנה.
וזה מה שיש לביל היקס זצוק”ל להגיד על תליוני צלב:
http://www.youtube.com/watch?v=17lNs9EFOYI
נערת הפיתוי והסלולרי הגנוב
“אני קצת מתרגשת כי השיער שלי יותר ארוך מאשר בתמונה, אני מקווה שלא אכפת לך אם אני נראית קצת שונה”, כתבה ג’ניפר ל-SamIAmnt באתר ההכרויות אוקייקיופיד (OKC). הוא אמר לה שהתמונה בפרופילו אינה שלו אלא של חבר. היא נפנפה אותו כשביקש את הטלפון שלה כי “חהחה מי מדבר היום בטלפון?”, והם קבעו להיפגש אצלה. כשהגיע לבניין, במקום ג’ניפר חיכה לו בחור עצבני עם שטר של 20 דולר ביד אחת ופטיש בשניה. הוא נתן לבחור את הטלפון הסלולרי, לקח את השטר והתחפף משם בשתיקה, הכל תוך לא יותר מ-15 שניות. סיפור הונאה קלאסי, אלא שהטובים והרעים הם לא מי שאנחנו מצפים.
נדב נירנברג, נגן טרומבון וסוזאפון ניו יורקי, הגיע להופעה בערב השנה החדשה, וזמן קצר אחרי שירד מהמונית גילה ששכח בה את הסלולרי שלו. הוא התקשר למספר, אבל הטלפון כבר היה כבוי. גם אימיילים ששלח למכשיר, ובהם הציע פרס למוצא, לא נענו אלא נמחקו. נירנברג הבין שהמכשיר נפל לידיו של איש לא ישר, ושהוא אבוד. אחר כך הוא גילה שההמוצא/גנב פנה לאותן נשים דרך האתר תוך שימוש בשמו ובתמונתו של נירנברג. “גיליתי את זה למחרת בבוקר, כשנכנסתי לאימייל וראיתי נוטיפיקציות OKC שמדווחות שקיבלתי תשובות להודעות שלא אני שלחתי”, סיפר בראיון אימייל לוואלה. זו היתה הכרזת מלחמה.
“יצרתי חשבון אימייל מזוייף ופרופיל OKC מעורר אמון למחצה בשם ‘ג’ניפר גונזלס’ – אישה בת 24 שבדיוק עברה לברוקלין ומחפשת גבר שיקח אותה לבלות”, סיפר נירנברג בבלוגו. “שלחתי הודעה לגנב (לפרופיל שלי) וצ’וטטתי איתו בתור ג’ניפר… מוזר”.
גונזלס סיפרה בפרופיל שלה שהיא “מחפשת גבר שיראה לי את העיר קצת. בוא נתחיל בלהיפגש בבר!”; מה הוא עושה בחייה? “מחכה לך?”; הדבר הראשון שאנשים מבחינים בו בקשר אליה? “…התחת שלי?”; היא מבלה הרבה זמן במחשבה על “מסעדות לנסות, ברים לבדוק, דברים אחרים שעדיף שאני לא אכתוב אונליין (;”. נירנברג פיברק בחורה היספנית כי רצה לפנות ישירות לטעמו של הגנב, שהנשים האחרות שפנה אליהן היו היספניות. המלכודת עבדה.
“כמה שעות אחר כך הוא כבר היה בדרך ל’דירה של ג’ניפר’ לבקבוק יין מרגיע ובילוי. איזה לילה בר מזל עבורו!”, כתב נירנברג. הוא לא אמר לגנב את מספר הדירה, וצפה בו מבעד לעינית הדלת, לבדוק אם הוא מהווה איום. כשהגנב עבר את הדלת, נירנברג פתח אותה ויצא אליו. “התחלתי עם מנחת פיוס (עשרים דולר) כדי להראות שאני לא מתכוון לפגוע בו”, סיפר בראיון אימייל לוואלה. “המטרה היתה להפחית את הסיכוי שהוא ירגיש מאויים באופן מיידי ויתפרץ עלי באיזושהי דרך”.
עם זאת, נירנברג נערך גם להסלמה: “החזקתי פטיש לצד גופי למטרות הפחדה/הגנה. השותף שלי היה בתוך הדירה הנעולה שלנו, בכוננות להתקשר ל-911, ושכן בריא גוף היה מיודע לגבי המצב. רק שיהיה ברור, הייתי עצבני והתכוונתי להימנע מאלימות בכל מחיר”. אמצעי הגנה נוסף היה המשפט ה שאמר לגנב: השוטרים בדרך.
זה הספיק. הגנב לקח את השטר, נתן לו את הטלפון והסתלק מהמקום. “הוא לא אמר מילה, והמבט הנבוך/מפוחד שלו גרם לי להבין שאני לא צריך לחשוש שהוא יחזור”, סיפר נירנברג. בבלוגו הוא כתב: “מבט הבושה המיידי על פניו היה פרייסלס, סחבי היה המום ובטח הרגיש כמו אידיוט. הדוּד היה כולו לבוש מהודר, עם בקבוק יין והסריח ממי קולון. בעודו מתרחק אמרתי לו ‘אבל אתה מריח אחלה'”.
יחסית למה שהגנב העביר אותו, נירנברג סלחן למדי. הוא אפילו לא צילם אותו כדי להביכו ברחבי הרשת: “הוא לא כייס אותי, לא עשה שום דבר רע עם הטלפון שלי, ואני הייתי 99% בטוח שהוא נהג המונית – אחרי שהתכתבתי איתו שעות, לא ראיתי אותו כפושע או מסוכן, רק לא יוצלח. אני לא חושב שמגיע לו ללכת לכלא או להיות מפוטר רק בגלל שהוא שמר סלולרי שאבד, וניסה להשיג איתו דייט בצורה מטופשת. קיבלתי את הטלפון שלי בחזרה, זה כל מה שרציתי”.
נירנברג גם למד משהו על גברים והכרויות ברשת. הגנב לא הראה שום סימני תבונה בתקשורת שלו עם גונזלס: “הדוּד חשב שבחורה בת 24 שמתגוררת בגפה תזמין אדם זר לשתות יין. הוא גם האמין של’ג’ניפר’ לא יהיה אכפת ש’היי התמונה שאת רואה בפרופיל שלי היא לא תמונה שלי היא תמונה של חבר’. בנוסף, ‘ג’ניפר’ קיבלה הודעות OKC מיותר משלושים בחורים ב-5 שעות שהיא היתה קיימת”. הנשים שקיבלו פניה מהגנב זכו להתנצלות אישית מנירנברג, שאחר כך סגר את הפרופיל שלו; גונזלס עדיין שם, אם כי נירנברג הסיר את תמונת הפרופיל שלה (וכתב: “אני מתנצל בפני הבחורה שהשתמשתי בתמונה שלה”). אילו לקחים הפיק מהתקרית? “אני לא בטוח שיש פה לקח. אני בהחלט לא מעודד להתעמת עם פושעים אמיתיים. למדתי לנעול את הטלפון שלי ולהתקין אפליקציות אבטחה”.
דיזנגוף סנטר, נראה את השומר שלכם מנסה לקחת לי את המצלמה
שלום, הנהלת דיזנגוף סנטר.
1. האם תוכלו להורות לשומרים שלכם להתאפק כשהם רואים אותי נכנס עם מצלמה לסנטר, מקום בילוי וקניות, ולא להגיד לי שאסור לצלם בפנים כאילו מדובר במתקן בטחוני גרעיני?
2. האם תוכלו להגיד לשומר שאמר לי הערב ש”יקחו לך את המצלמה אם תצלם”, שאם הוא ינסה לקחת לי את המצלמה, בין אם צילמתי או לא, הוא יחטוף תלונה במשטרה על תקיפה, שאם הוא יצליח לקחת לי את המצלמה הוא יחטוף תלונה במשטרה על שוד מזוין (ויהיה מעניין לגלות אם יש לו רשיון נשק בתוקף ועוד כל מיני דברים מנהלתיים חמודים כאלה), ושבשני המקרים הוא, חברת האבטחה ודיזנגוף סנטר יחטפו תביעה אזרחית?
3. הנה תמונה שצילמתי הערב בסנטר, במיוחד בשבילכם:
[עדכון] 4. בעקבות אבחנה של הקורא דדי זגורי: למה אתם אומרים לאנשים להצטלם ליד הפסל שבסנטר ולשלוח לכם את התמונות? אתם רוצים שהם יסתבכו עם השומר?
5. נזכרתי מה קורה כשמציקים לצלמים בלי סיבה טובה, וחשבתי שזה יכול לעניין אתכם.
על מי אני עובדת כשאני עובדת מהבית
היום עבדתי מהבית וזה היה אחד הימים המאושרים בחיי. לא הייתי חולה או נשארתי לשמור על מיגרנה, פשוט עבדתי מהבית, כמו שחלק מהאנשים עושים.
עברתי עם הפיג’מה מהמיטה לסלון, דוחה את טקס שטיפת הפנים וצחצוח השיניים, והתיישבתי מול המחשב עם קנקן תה יסמין ופנים מקומטות משינה. ברקע שדרני רדיו התחרו על תשומת הלב שלי עם חלונות ההזזה הגדולים שהתנגשו אחד נגד השני בגלל הרוח.
עבדתי בשקט, ואם תשאלו אותי, גם ביעילות. אבל זה לא בגלל שבבית אין אנשים ולכן גם לא הפרעות, אלא כי איש לא הסתכל עלי.
אופן ספייס הוא מקום נורא לעבוד בו. ולא רק בגלל הרעש (בינינו, אני זו שעושה את הרעש רוב הזמן) או הצורך להתחשב באחרים. זה אפילו לא בגלל שכל מי שעובר מאחורי מציץ בלי ברירה אל עבר המסך שלי (כאילו שהוא יראה שם משהו שהוא לא פייסבוק או מערכת התוכן של ווינט). זו העובדה שבכל רגע נתון – יש מישהו שמסתכל (או לכל הפחות – רואה).
נונשלנטיים וחסרי מיקוד ככל שיהיו, מבטים זה דבר מאוד מתיש כי הוא מחייב חלק מסוים בתודעה שלי להיות כל הזמן ער, ועדיף גם בשליטה. בכניסה למשרד מרכיבים עלי חיישני תנועה, וכל תזוזה של קולגה מלפניי או מצדדיי מפעיל את האזעקה.
אני קופצת על הקשת האוטיסטית ומתגלשת אל עבר העצבנות והעייפות . וכשיום העבודה נגמר, כל היום נגמר. אין לי חשק לצאת ולראות עוד רואים, אז אני צופה בטלוויזיה עד חצות. המבט של אייל שני חודר, אבל לא את המסך.
חוץ מהיום. היום כאמור היה אחד המאושרים בחיי.
ויטה קיירס היא כתבת ynet מחשבים וכותבת הבלוג “יותר קבוע מזמני“. היא כתבה על ילודה בגליון דצמבר 2012
צפו: (צפו:) (צפו::))
באינטרנט, 2012 היתה ללא ספק שנת ה”צפו”. למעשה, “צפו:”. לא שנת האייפון או הפייסבוק או הוויקיליקס, כשנים קודמות; לא השנה של העיתונות המקוונת, של חומת התשלום, של האייפד, של הטוקבק – שנת הצפו: אם כן, זו הייתה השנה שהייתה, צפו:
צפו: עובד מקדונלדס מציל חייה של פעוטה (וידאו). צפו: היטלר מגיב על רומן דנה ספקטור-דן שריג (סאטירה). צפו: 20 שיאי עולם בעירום (לא ליד הבוס). צפו. זה התחיל בבלוגיה אבל עכשיו יש צפו בכל כלי תקשורת שלא מכבד את קוראיו. בגוגל יש חמישה מיליון תוצאות ל”צפו:” צפו בוואלה: השגרירה המצרית מכה מאבטחת בשדה התעופה. צפו בחדשות ערוץ 7: אלדד ובן ארי מדברים ערבית. צפו בגלובס: על אילו מניות ממליץ מי שקורא “להיכנס עמוק לשוק”?
צפו: לא בכדי מבדילה בין המילים צפו וטפו רק אות אחת. הנה וידאו. מצאנו אותו מונח על רצפת האינטרנט ואנחנו לא מרימים אותו משם, רק “מביאים אותו לכם”, יענו מביאים אותה לכם בלינק, בלי להגיד כלום ובלי להוסיף כלום, רק לפעמים מעתיקים את התוכן לשרת הווידאו שלנו כדי שתראו פרסומות ואת הלוגו שלנו. להוסיף את הלוגו שלנו זה גם משהו שרץ טוב השנה. זה דבר שהולך טוב באינטרנט, התוכן הזה של הצפו:, מיקסום של השקעה אל מול העלויות. המילה צפו: עצמה כל כך אינטרנטית בעצמה: קצרה ואלימה, מצווה, כלומר קוראת לפעולה, לא משאירה מקום לתהיות. צפו: כדאי לכם, זה חומר טוב, זה דיילות מתפשטות במסגרת תדריך הבטיחות ב”אייר סינגפור”.
(מרגש).
צפו: שלוש דקות ואתם מבודרים. צפו: להיט ויראלי: שיר הציצי. הנה התחרמנתם והתבדרתם. אבל עכשיו אתם משועממים שוב, אז אתם יודעים מה, צפו: ברגעי “הצונאמי” בקניון במודיעין. הנה התבדרתם וגם אתם יודעים מה הולך עכשיו בחדשות. יכול להיות שיש לכם תואר שני במדע המדינה, אבל אתם כבר לא יכולים לקרוא כתבות שיש בהן יותר מ-500 מילה. יכול להיות שאתם עושים עכשיו תואר במדעי המדינה, אבל למרבה הצער יש אינטרנט אלחוטי חינם בקמפוס, ואפשר לצפות: גם בלי ווליום. 500 מילה זה הרבה בעצם, גם שתי פסקות זה מכביד כבר, זה לא אינטרנטי ומי שכותב ככה לא מבין את העולם של היום. צפו: תקלת הזיקוקים הגדולה (לא לרגישים). צפו: להרבה יותר התראות מפייסבוק בקרוב. צפו: מוכרת את הבתולים למרבה במחיר. בכלל, אין זמן לקרוא כי אחרי שצפיתם: מצפים מכם שתגיבו: בעמוד הפייסבוק שלנו: ואולי גם תשתפו: עם חבריכם בעמוד הפייסבוק שלכם. אולי בעצם צריך להגיד צופו: צופו על הרוח הקלילה בין הרבה דפים נצפים, דלגו, קוראים-לא-קוראים, מרחפים כדבורים, נוגעים בעלה כותרת, מלטפים אבקן, יונקים מעט שבמעט צופ: ולא נוחתים בשום מקום, ולא מוצאים דבר שיש לו ערך תזונתי – מרחפים, עד שהכנפיים מתעייפות והגיע הזמן לחזור לכוורת.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
