מוריד את הכובע בפני שטראוס ומנגב איתו חומוס אחלה
שטראוס ראויה להתנצלותי. ציטטתי כאן טענה שיצרנית המזון הקטינה את אריזות החומוס תוך השארת המחיר על כנו. זה תרגיל מקובל אצל יצרניות מזון בארץ, שמטרתו להעלות את מחירי המזון בלי שהצרכנים ישימו לב.
אלי איצקין, מנכ”ל מזון טרי שטראוס, הגיב בדף הפייסבוק של החברה:
בימים האחרונים החלה שיחה ברשת לפיה הקטנו את גודל אריזות אחלה והעלינו מחירים.
חשוב לי להבהיר שלחומוס אחלה מגוון רחב של מוצרים ואריזות הקיים מאז ומעולם וכי בשנה האחרונה לא עשינו שינוי בגודל האריזה או במחירה. כל אריזה מתומחרת ונמכרת לקמעונאים ולרשתות במחיר שונה המושפע ממשקל המוצר וגודל האריזה .
עם קבלת פניה מצרכנים בנושא מחיר אריזת חומוס אחלה 750 גרם בהשוואה למחיר חומוס אחלה 1 ק”ג פנינו במידית לרשת שופרסל ולרשת מגה על מנת ליידע אותם על התקלה שלהם בתמחור המוצרים לצרכנים .
חשוב לי להבהיר ששטראוס אינה קובעת את המחיר לצרכן וכי אנו משווקים לקמעונאים והם אלה שקובעים את המחיר לצרכן .רצ”ב לעיונכם המחירון העדכני של שטראוס לקמעונאים.
בנוסף, ניתנות הנחות ומבצעים לקמעונאים על בסיס קבוע בכדי שיוכלו להציע לכם מדי יום הצעות מחיר אטרקטיביות על מוצרי אחלה.
ב-ynet השלימו את התמונה: הרשתות עשו מבצע להפחתת מחיר חבילת הק”ג.
רמי לוי: “לשטראוס תמיד היו שלוש אריזות: 500, 750 ו-1 ק”ג. המוצר שמשקלו 1 קילו הוא מוצר יותר תחרותי כי אנשים קונים את אריזת הקילו יותר ואוהבים אותה יותר. לכן, כולם מורידים את המחיר שלה, למחיר של 750 גרם. כשאנשים יקנו יוותר את אריזת ה-750 גרם גם המחיר שלה ירד”.
שופרסל: “ראשית נציין כי הטענה לפיה אריזת חומוס אחלה 1 ק”ג בוטלה והוחלפה באריזת חומוס אחלה 750 ג”ר אינה נכונה. נכון למועד כתיבת שורות אלו קיימות על המדף הן אריזת 1 ק”ג והן אריזת 750 ג”ר של חומוס אחלה ודבר לא השתנה בעניין זה. מחירה של אריזת חומוס אחלה 750 ג”ר לא השתנה בשופרסל, ואילו מחירה של אריזת 1 ק”ג המהווה מוצר רב מכר ברשת, הופחת מתוך רצון להיטיב עם הצרכן, כך שהושווה מחירו במספר מצומצם של חנויות, למחירה של אריזת 750 ג”ר. בשום מקרה לא היתה עליית מחירים (גם לא אפקטיבית) לא של אריזת חומוס אחלה 750 ג”ר ולא של אריזת חומוס אחלה 1 ק”ג. מכאן שהדבר היחיד שבוצע הוא הפחתת מחיר אטרקטיבית לציבור הצרכנים, של אריזת 1 ק”ג”.
מגה: “המחיר לצרכן הסופי לאריזת 750 קילו חומוס אחלה הינו 12.99 שקל במגה בול ו- 14.99 שקל במגה בעיר. על פי מחירון המוצרים, אריזות החומוס של 1 ק”ג אמורות לעלות כ- 25% יותר. בתאריך בו נבדקו המוצרים הרשת הוזילה את המחיר של האריזה הגדולה, שנמכרה במחיר הזהה לאריזות הקטנות, כך שהצרכן נהנה מאריזה של 1 ק”ג במחיר של 750 גרם ולא להיפך”.
שטראוס מגיבים למחאה: לא מעלים מחירים, רק מקטינים מוצרים
תודה ל”ישראל יקרה לנו” שחשפו את ההטעיה של שטראוס:
מבצע בשטראוס: עכשיו, 5.5% פחות!
יש יצרנים שכדי לא להעלות את מחירי המוצרים בחנויות בוחרים להשאיר את המחיר אבל להפחית בכמות המוצר עצמו (דוגמאות: 1, 2, 3). כדי להימנע מתביעות ייצוגיות, היצרנים מציינים על גבי האריזה שהכמות הופחתה. בשטראוס מצאו דרך גרפית-טקסטואלית לגרום לזה להיראות כאילו מדובר בשינוי לטובת הצרכן, ממש מבצע, כפי שגילה גיא ווסט.
ההשראה של קמפיין פיבן של שטראוס?
קמפיין הזהות התאגידית “מדהים מה אפשר ליצור מהדברים הפשוטים בחיים” שעשה חנוך פיבן עבור שטראוס כבר חטף מכה אחת כשבית המשפט הורה להסיר ויז’ואל של צלחת חומוס עם פרצוף עשוי ירקות, שהוא סימן מסחרי של רשת “חומוס גבעתיים”.
הנה עוד מכה פוטנציאלית: ליאת ורדי פרסמה תמונה מקמפיין createamovement.ca של ממשלת אלברטה, קנדה לקידום המודעות לבריאות הנוער. מזכיר לכם משהו?
חומוס ופלאפל ל-1 באפריל
חומוס ופלאפל כיכבו במתיחות 1 באפריל של כמה יצרניות מזון.
פריגת פרסמו משקה ענבים בטעם פלאפל עם חתיכות פלאפל אמיתיות.
צבר פרסמו גלידת חומוס עם פצפוצי פלאפל.
סלטי אחלה של שטראוס פרסמו חום-מוס, חומוס בטעם קפה במרקם מוס.
מתיחת חומוס משלי: ב-1 באפריל 2014 ערכתי את פוסט שרשורפלצת בהדונס והפכתי אותו לפוסט שמחמיא למסעדה המצויינת הזאת.
כשהסבתא ניצולת השואה אחלה, הכל אחלה!
[אמ;לק] סלטי “אחלה” מבקשים מהגולשים להגיד למה לסבתא שלהם מגיע פינוק, מקבלים תלונות על סבתות מתות ושיר בחרוזים על סבתא ניצולת שואה. [\אמ;לק]
לא יכולה להשתתף במבצע, סבתא חיה. צילומסך מהסרט “מבצע סבתא”
סלטי “אחלה” של שטראוס מריצים בפייסבוק מבצע “רוצים לפנק את סבתוש?”, שהמשתתפים בו “מוזמנים לספר כתגובה לפוסט הפעילות מדוע מתחשק להם לפנק את סבתא שלהם בצירוף תמונה מקורית של הגולש עם סבתא”. המטרה היא לחבר אסוציאטיבית בין סלטי אחלה התעשייתיים לבין הסלטים הביתיים והטעימים של הסבתות (גברים, נשים צעירות יותר ואנשים ברוכי-אלהורות לא יודעים להכין סלטים טעימים, כידוע).
אבל נשים בצד את הציניות של אנשים קרי לב שסבתא שלהם בטח הכינה להם מנה חמה. מבצע שבו מבקשים מגולשים לשתף סיפורים חמודים ומרגשים על סבותיהם, מה כבר יכול ל…
..השתבש.
המ.
טוב, אבל לפחות מצאו פתרון, אם אין סבתא אפשר קרובת משפחה אחרת, כמו אמא או דודה או —
— או, שיט.
טוב, אבל לא כל הסבתות מתו בשואה. בטח יש סיפור אופטימי כזה.
או שיר. בחרוזים.
עוד בנושא: ספרי על דבר מיוחד בארנקך וזכי במתנה! אה, תמונה של חברתך המתה :(
“בכיכר העיר הזאת אפשר לבצע לינצ’ים” | הדיקטטורה של כיכר זאקרברג
בסוף פברואר נסגר פרופיל הפייסבוק של אורלי פלדהיים, ויומיים אחר כך נסגר זה של יגאל שתיים, אחרי בקשות מרובות שהשניים קיבלו מפייסבוק לאמת את זהותם. בעוד פלדהיים רחוקה מלהיות חיית פייסבוק, שתיים הוא פעיל שמאל קיצוני פעיל ביותר ברשת החברתית, שכבר נחסם בפייסבוק בעבר אחרי מריבות עם פעילי ימין. המשותף לשניים: ניהול דף הפייסבוק של יוזמת “מרק לוינסקי” להאכלת פליטים בגינת לוינסקי בתל אביב. “לא פרנואידי מצדי לחשוב שזה מכוון. במיוחד אחרי שיצאנו נגד גופים שלא מטפלים כראוי בפליטים”, אומר שתיים. זו רק השערה, כי הדיקטטורה הפייסבוקית לא נותנת לנחסם הזדמנות להתעמת עם המתלוננים, שהביאו לחסימתו בנימוק שקרי שהפרופיל שלו פיקטיבי.
בשנה שעברה הצליחו התנועה לאיכות שלטון, חברת מועצת עיריית תל אביב תמר זנדברג והביקורת הציבורית להביא לביטול הנוהג הפסול של עיריית תל אביב לדרוש תשלום ממארגני הפגנות בשטחים ציבוריים ולחייבם להוציא רשיון עסק. נשיאת בית המשפט העליון דאז דורית ביניש כינתה את דרישת התשלום “מוזרה”, והעירייה גיבשה נוהל חדש שמגביל את דרישת התשלום וביטלה את הצורך ברשיון עסק. הפגנה, הבינה העירייה, היא זכות יסוד במשטר דמוקרטי, והטלת מגבלות ביורוקרטיות וכספיות עליה עשויה להוות פגיעה בזכות הזאת.
כמו בעולם הפיזי, גם בפייסבוק כל אדם הוא אקטיביסט בפוטנציה, כמו הגולש שצילם חטיף פסק זמן בארה”ב זול מזה שבארץ והצית מחאת תג מחיר נגד שטראוס. אלא שבניגוד לכיכר רבין, כיכר זאקרברג כפופה לשליט יחיד ואין בה בג”צ. “אנחנו יודעים שכדי להסיר צריך לעצבן את האלגוריתם, אבל כדי לחזור אתה צריך לפנות לבני אדם”, אומר שתיים. “ברור לי שיש 800 מיליון משתמשים, ושאי אפשר על כל צבוטותי וקוטותי לערב את מר צוקרברג. אבל אם בכיכר העיר הזאת אפשר לבצע לינצ’ים, ואף פעם אף אחד לא משלם על זה, יש בעיה”.
התפרסם במקור בטור “השרת” במדור fi בגליון מרץ 2012 של מוסף פירמה של גלובס
בת ישראל הגיבורה! האם כבר טימאת עיניים של חרדים היום?
“קמפיין מכוער נגד המגזר החרדי”, “לטמא לחרדים את העיניים”, “התועבה”. מה כל כך עצבן את כתב “כיכר השבת” ישי כהן? קמפיין “מחזירים נשים לשלטי חוצות בירושלים” נגד הדרת נשים מהמרחב הציבורי, שבמסגרתו נתלו כרזות עם תמונות של נשים במרפסות בתים ובשלטי חוצות ברחבי ירושלים.
חלק מהכרזות הושחתו על ידי אנשים שלא מסוגלים להתגבר על יצר הרע (להתגבר: לא להעלים את כל הפיתויים מהעולם, אלא להתמודד איתם ולנצחם). “מה שמלווה אותי במהלך היום הוא יותר המקומות בהם לא השחיתו, והתגובות של אנשים ונשים שמכירים אותי ושאינם מכירים אותי למהלך”, אומרת רני חזון וייס, שהשתתפה בקמפיין ותמונותיה הושחתו בכרזות ליד התחנה המרכזית וברחוב שטראוס. “השחיתו – אבל את הרוב לא השחיתו וזו הנקודה, שזה אפשרי ברחבי העיר וזו האמירה העיקרית אל מול חברות הפרסום, העירייה ועוד. ואם יש הרס – יש למצות עם ההורסים את הדין וזה כבר התפקיד של העירייה/משטרה”.
הרב אורי איילון מ”תנועת ירושלמים”, מייסד קבוצת הפייסבוק “לא מצונזרת – נלחמים ונלחמות נגד הדרת נשים מהמרחב הציבורי“, יזם את הקמפיין בעקבות העלמת תמונות נשים מקמפיינים של המרכז הלאומי להשתלות איברים ושל הוניגמן – בשני המקרים בצנזורה עצמית מבישה של הגופים המפרסמים, לטענתם בגלל בקשה/דרישה שהגיעה מחברות השילוט. מטרת הקמפיין להוכיח למפרסמים שמותר ואפשר להציג תמונות נשים בשלטי חוצות בירושלים.
“אתמול הייתי בבית הספר בו אני מלמדת, אני נמצאת עכשיו בחופשת לידה וקפצתי כדי להשתתף בטקס רבין”, מספרת חזון וייס, פעילה בענייני פמיניזם ופמיניזם דתי בתנועה האורתודוקסית-מודרנית “נאמני תורה ועבודה”. “יותר משמעותי בעיני השיח שהקמפיין יצר בקרב התלמידים והתלמידות שלי שזיהו אותי על גבי לוחות המודעות ושאלו מה אני עושה שם. הזיהוי יצר שיח אודות הדרת נשים ממרחבים ציבוריים ומה זה אומר לגביהם/ן, בין היתר. אז אם יצרנו שיח בקרב בני הנוער משכונת הקטמונים – שכרנו בידינו. עצם זה שהמורה שלהם מופיעה בלוחות מודעות ברחבי העיר תחת הכותרת ‘לא מצונזרת’ יש בזה גם כדי לעורר בהם תחושת גאווה וגם, ממקום של הערכה – שיח ואף עשייה בהמשך”.
בראיון לכיכר השבת, “עסקן שבעבר נלחם בתופעה” הפגין גירסה מצומצמת של סובלנות: “כל עוד הם עושים זאת בשכונות שלהם, אין לנו בעיה עם זה. הבעיה מתחילה כשהם מנסים להכניס את התועבה לשכונות שלנו”. עסקנצ’יק, אל תכניס לשכונות שלנו את התועבות שלך – נשים שנאלצות להסתיר את שיערן ולכסות את כל גופן גם בימי הקיץ החמים; פרסומות וקונטרסים שמטיפים ל”צניעות” ומאיימים בעקרות, גיהנום ושואה למי שתעז ללבוש מכנסיים; מודעות שמזמינות להרצאות של רבנים שיש בהן הפרדה בין נשים לגברים (אם הנשים בכלל מורשות להיכנס); וחרדים שמטרידים נשים שרוצות לשבת איפה שבא להן באוטובוס. אגב, האם התחנה המרכזית בירושלים, שם הושחתה כרזה של הקמפיין, היא השכונה שלך? לא חשבתי כך.
אותו עסקן אמר גם: “אם יש למשטרה ולאגד כוח למלחמה קשה וכואבת, שיעשו זאת. בעבר יצאו מפגינים והשחיתו אוטבוסים ושלטי חוצות. הפעם, זו תהיה מלחמה כואבת יותר. לא רק של הסיקריקים – אלא של הציבור החרדי כולו”. נחכה לראות אם המשטרה תעשה את העבודה שלה, תציב מעקב ומארבים ותלכוד את העסקן וכנופייתו.
מחאת האוהלים: ק’ זה קטמארי דמאשי
ב-2004, אחרי שנה וחצי של עבודה והשקעה של פחות ממיליון דולר, יצא משחק הווידאו קטמארי דמאשי, פרי מוחו היפני ודמיונו הפסיכדלי של קייטה טקהאשי. השחקן במשחק מגלם נסיך שצריך לברוא ירח, כוכבים וקבוצות כוכבים שאביו, מלך כל הקוסמוס, הרס בטעות. הנסיך מגלגל כדור, קטמארי ("גוש" ביפנית), שמדביק אליו מה שנקרה בדרכו, מעפרונות וספסלים דרך חיות ועצים וכלה במטוסים ובניינים, עד שגוש החי-צומח-דומם הזה מתייצב ומגיע למסה קריטית של כוכב.
אוהל הדוט.קום
בני ישראל סבלו מרעב בכנען, ירדו למצרים, שגשגו והחלו להיתפס כאיום על המלך פרעה, שהפך אותם לעבדים. שליח מגמגם של אלוהים, משה, ושורת אסונות שהלכו והסלימו, שכנעו את פרעה לשלח אותם לדרכם. מצרים הפכה במסורת היהודית לסמל לשעבוד, ויציאת מצרים לסיפור מכונן של יציאה מעבדות לחירות ובסופה של דרך ארוכה, איטית, מייגעת, רצופה מכשולים ומבחנים, לעצמאות. במסורת הקיברנטית, השחיתות, העוני והרודנות במצרים דחפו את המצרים עצמם לצאת נגד השלטון שלהם. הם עשו שימוש בכלים אינטרנטיים להפצת המסרים, תיאום פעולות המחאה ודיווח לחבריהם ולשאר העולם על הנעשה תוך עקיפה של הצנזורה והתקשורת המגויסת. הנשיא חוסני מובארק נלחם והגיע עד לכדי ניתוק המדינה מהאינטרנט יומיים אחרי פרוץ המהומות. אבל שלטונו נפל, ובעת כתיבת שורות אלה הוא, שני בניו וכמה מבכירי ממשלו עומדים למשפט שישודר בטלוויזיה בשידור חי.
אומת האינטרנט הישראלית ראתה את מהפכת הפייסבוק והטוויטר המצרית, ודמיונה ניצת. מחאות פייסבוק לא היו דבר חדש לישראלים, משימוש בדוגמניות רזות מדי בפרסומות ועד הקריאה להחזיר את החייל השבוי גלעד שליט. אולם אין דין מחאה שמתמצה באיסוף לייקים כדין מחאה שמוציאה המונים לרחובות ומפילה שלטון מושחת בן עשרות שנים.
מחאת הפייסבוק המשמעותית הראשונה שנולדה אצלנו בעידן פוסט מובארק היתה זו של איציק אלרוב. הוא פתח דף פייסבוק שקרא לחרם: “קוטג’ מוצר כ”כ בסיסי שעלותו הגיעה לקרוב ל 8 ש”ח לא קונים במשך חודש”. אלרוב הוא חרדי, ציבור שידוע בחרמות צרכניים יעילים. מחאת הקוטג’ שלו רשמה הצלחה מהדהדת: התגייסות של הגולשים, דיון ציבורי, עיסוק תקשורתי, הנחות של רשתות השיווק, מגוון רעיונות לשיפור המצב, התערבות של פוליטיקאים ויצרניות חלב שהפגינו הלם, חשש ומרירות לסירוגין.
הקרב על הגבינה עם הבית סלל את הדרך לקרב על הבית: מחאת הדיור. כשלונה של יוזמת המחאה, דפני ליף, למצוא דירה בשכירות בתל אביב במחיר סביר, הוביל אותה ליזום התנחלות אוהלים בשדרות רוטשילד. היא גייסה כמה שותפים למאבק בשיטת חבר מביא חבר בפייסבוק, העלתה את האירוע “מצב חירום, לוקחים אוהל ונוקטים עמדה” ושלחה לחברים. בתוך פחות משבועיים אוכלסה השדרה כולה, ומאהלי מחאה הוקמו במוקדים נוספים בתל אביב, בחיפה, בירושלים ובערים נוספות (מחאת הדיור, שנולדה בהשראת מחאת הקוטג’, החזירה לה השראה: יוזמי מחאת הקוטג’ הקימו בסוף יולי מאהל מול ביתה של יו”ר שטראוס עופרה שטראוס, שיצאה לדבר איתם, וימים ספורים לאחר מכן זומנו לפגישה עם יו”ר תנובה זהבית כהן, שהבטיחה לתרום להורדת המחירים בתנאי שגם הגורמים האחרים בשרשרת הייצור יתרמו את חלקם).
במקביל לסיקור התקשורתי (האוהד ברובו), מחאת הדיור מתועדת בבלוגים, פלטפורמות לשיתוף תמונות ורשתות חברתיות על ידי המוחים, תומכיהם וגם מתנגדיהם. המחאה הישראלית זכתה לתגית #J14, ה-14 ביולי, יום הקמת האוהל הראשון. “תכלס“, האתר הרשמי של יוזמי המחאה, אימץ אותה גם כן, וכתובתו היא J14.org.il. זו קריצה רבת משמעות לתגית #Jan25, ששימשה לעדכוני המהפכה במצרים, אשר פרצה ב-25 בינואר.
מחאת הקטאמרי דמאשי התחילה באישה אחת שמחתה על דמי השכירות הגבוהים בתל אביב. האוהל התגלגל והדביק אליו מוחים מכל מיני סוגים: סטודנטים, אנרכיסטים, תושבי פריפריה, ניו אייג'יסטים, אמהות, חסידי עוזי משולם, עצמאים, חרדים, פעילי מפלגת זכויות הגבר, מתנחלים, נכים, מילואימניקים ורופאים, שמוחים על מחירי הנדל"ן, היעדר דיור בר השגה, יוקר המחיה, משכורות לא מספיקות, תנאי עבודה לא ראויים, עלות גידול ילדים ועוד ועוד.
איפה זה פייסבוק?
כשההפגנות עוד בערו ברחובות מצרים, מלקולם גלדוול כתב בניו יורקר כי “העובדה הכי פחות מעניינת בנוגע אליהן היא אם חלק מהמפגינים השתמשו (או לא השתמשו) בנקודה זו או אחרת בכמה מכלי הניו מדיה לתקשר זה עם זה. אנא מכם. אנשים הפגינו והפילו ממשלות לפני שפייסבוק הומצא. הם עשו זאת לפני שהגיעה האינטרנט. כמעט לאיש במזרח גרמניה של שנות ה-1980 לא היה טלפון”. טכנית, הממשק הראשון של מחאת הדיור עם הציבור היה האירוע של ליף בפייסבוק. אבל השאלה אם זו מחאת פייסבוק היא השאלה הכי פחות מעניינת, ולא בגלל מה שגלדוול אומר.
“הרשת אינה הדבר הזה שמתחברים אליו אחרי עשר בלילה כדי לחסוך כסף, בחדר הצדדי. היא איתנו בכל אשר נלך”, קובע פוסט של גדי שמשון, מוותיקי האינטרנט הישראלי. “במוצ”ש, כשההפגנה הפכה אלימה, ידענו מה קורה בזמן אמת, ואנשים יצאו לפעול בזמן אמת. המהפכה קורית ברחוב, והרשת היא כבר חלק מהרחוב. התפיסה שהרשת נפרדת מהחיים היא אחות לכל התפיסות המיושנות שקורסות מולנו, יחד עם הספינים והשיטות הישנות של הפרד ומשול”.
“עיר האוהלים היא יצירה שיתופית. ההיווצרות של המיקרו-פוליטיקה במקום היא מוח כוורת”, כתבו טל מסינג ויואב ליפשיץ בבלוג “ארץ האמורי”. “מדובר בעצם בקוד פתוח שנכתב לנגד עיננו. כל נאום חדש בהיידפארק הוא שורת קוד נוספת. בעידן הפוסט-דיגיטלי ההוויה עצמה היא דיגיטלית”. לדברי אלי לוין בבלוג “הציווי החדש”, “מחאת האוהלים היא מם רשת, רעיון מופשט שאף אחד מאתנו לא יכול באמת להגדיר באופן מדויק ולהסביר על מה בדיוק אנחנו מוחים ומה בדיוק אנחנו רוצים להשיג. כל אחד מאתנו יכול רק להעניק לו את הפרשנות האישית שלו כאשר הוא לוקח חלק פעיל בשכפולו והפצתו של הרעיון”.
“מאהל המחאה הוא הפייסבוק החדש, הוא המקום שאליו מגיעות כל המחאות כדי להישמע”, אמר לי איתמר שאלתיאל, מפעיל “אקטיביזם הוא קוד פתוח“, פלטפורמה לדיון ולהצגת כלים לאקטיביזם מקוון ולא-מקוון. לדבריו, “יש פה סינגולריות של מחאות – זה גדל בצורה כל כך מהירה ופסיכית, כך שאי אפשר להקיף את זה, להבין את זה או לסיים את זה. יש לזה דינמיקה משלו”.
בזמן כתיבת שורות אלה מכינים יוזמי המחאה מסמך דרישות לממשלה, אולם הם כבר לא מייצגים את המחאה ההטרוגנית. יכול להיות שתוך זמן קצר יאבדו האוהלים תאוצה ויתקפלו. ואולי המוחים יצליחו בכל זאת להביא את הקטמארי החברתי למסה קריטית, ולתקן את מה שהדור של הוריהם הרס בלי כוונה.
שטייניץ מפחד מטוויטר?
מי אמר שהממשלה לא עוקבת אחרי המחאה ברשתות החברתיות? בסוף יולי, ביום שישי שלפני ההפגנה הגדולה, ישב העורך הכלכלי של מעריב, יהודה שרוני, בבית קפה לא רחוק משדרות רוטשילד, שהפכו זמנית לשדרות “לו הייתי רוטשילד”. מאבטחים נכנסו וסרקו את המקום, ואיש שנכח שם המתיק סוד לכמה מהלקוחות: “הולך להגיע שר האוצר ולשבת כאן, אז אם יש לכם חברים במאהל תודיעו להם”.
אחד הלקוחות סימס את המסר לפעיל במאהל במטרה שזה יפיץ שם את המידע אופליין. זמן קצר לאחר מכן התקפלו שרוני והמאבטחים, והפגישה עברה למיקום חדש. האיש שסיפר על בואו של השר אמר: “כנראה שביטלו את זה כי זה פורסם”.
מסתבר שאחד מהמוחים שהיו בסוד העניינים, אסף מהללאל, לא הבין את חשיבות השמירה על חשאיות המבצע, וכתב בטוויטר: “שטיניץ מגיע להתרריין [השגיאה במקור] בקפה ג’ו בחשמונאים בחצי שעה הקרובה. מי בא לעשות באלגן”. יותר מעשרה טוויטריסטים ציטטו את הציוץ.
האם אנשי שטייניץ או מאבטחיו מהיחידה לאבטחת אישים עוקבים אחרי המתרחש ברשת החברתית ופועלים לפי המידע בזמן אמת? “אני מעדיפה לא לדבר על הפגישות של השר”, מסרה יועצת התקשורת של שטייניץ, שרונה מזליאן-לוי, “אבל לשנות פגישה בגלל פרסום בטוויטר – זה הזוי, זו הפעם הראשונה שאני שומעת על זה”.
"אם משחק פשוט כזה יכול להיות פופולרי דיו לצאת במערב", אמר טקהאשי על יצירתו, "אולי העולם הוא לא כזה מקום רע אחרי הכל".
_________________________
התפרסם במקור (1, 2) בגליון אוגוסט 2011 של מגזין ”פירמה" של גלובס
פרשת פורנונה: 3 מפוטרים
אפיקומנים הוחבאו באתר של משקאות הבוקר של דנונה של שטראוס, דיווחתי כאן ב-29.7. בהקלקת עכבר אפשר היה לגרום לאישה מאוירת באתר להוריד חולצה ולחשוף שדיים, ולכלב מאויר להשתין.
משטראוס נמסר לי אז כי “מדובר בחבלה. האתר הורד באופן מיידי עד לסידור התקלה”. בידיעה שפורסמה יום לפני כן ב-ynet והוסרה נכתב עוד כי “משטראוס נמסר בתחילה כי מדובר בווירוס”.
אז לא, זה לא היה וירוס. גלובס מדווח היום שמשרד שלמור-אבנון-עמיחי, שיצר את הקמפיין, פיטר שלושה אנשי אינטראקטיב שהיו מעורבים ביצירת הקמפיין בגלל אחריותם לשתילת האפיקומן. [עדכון 19:00] בנענע10 הביאו את תגובת שלמור אבנון עמיחי Y&R: “מדובר במעשה קונדס של עובד אחד. אנו מגנים בכל תוקף מעשה מסוג זה שעומד בסתירה גמורה לערכי המשרד ולערכי האנשים העובדים בו, ומהווה פגיעה בכבודנו האישי והמקצועי”.
תודה לעידן דורפמן על העדכון.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
