הבלוגר האמריקאי שמצפצף על הצנזורה: אמין?

פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית

במוסף “24 שעות” של “ידיעות” מראיין משה רונן את הבלוגר היהודי מסיאטל, ריצ’רד סילברסטיין (הראיון ב-PDF), אותו הוא מתאר כ”אחת הבעיות הגדולות של הצנזורה הישראלית”. “הוא חשף לראשונה את פרשת ענת קם, כתב שהמוסד השתמש בספינות של האחים עופר כדי להחדיר סוכנים לאיראן והעלה לאינטרנט סדרה ארוכה של ידיעות בטחוניות. מה מניע את הבלוגר האמריקאי ריצ’רד סילברסטיין?”, שואלת כותרת המשנה לכתבה. מי שנחשף ולו במעט לבלוג, יודע את התשובה. סילברסטיין הוא מה שנקרא בתקשורת הישראלית “שמאלני קיצוני” (או בתקשורת האלטרנטיבית – “ליברל רדיקלי”, ובטוקבקים: “עוכר ישראל” או סתם “מניאק”).

“דיווחיו נחשבים לרוב אמינים למדי”, כותב רונן וסילברסטיין עצמו מספר מי הם מקורותיו, שנראה כאילו נגזרו מאותו בד: פעילים פוליטיים, פעילי זכויות אדם, בלוגרים ישראלים, אקטיביסטים. זה תיאור לא מעודד: סילברסטיין, כאמור, בעל השקפת עולם אידיאולוגית חד-ממדית, ונראה שמקורותיו חולקים אותה איתו. לא בדיוק המתכון לדיווחים אמינים. זה לא מפריע לתקשורת הישראלית, כפי שמצוין בכתבה, לצטט יותר ויותר מהבלוג. “זה מפתיע”, כותב רונן, “אבל למרות החשיפות הרבות ישראלים מעטים בלבד גולשים לבלוג שלו בקביעות” (בין אלף ל-8,000, על-פי עדותו של סילברסטיין עצמו). האם העם חכם יותר מעיתונאיו? לא נראה לי. העם פשוט לא יודע אנגלית.

________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-5.6.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית. העין השביעית בפייסבוק, בטוויטר ובפליקר

5 ביוני, 2011 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, עיתונות ותקשורת | 3 תגובות

דבר ראש הממשלה

פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית

ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה נתניהו יצאו להליכת ערב ספורטיבית, לאחר פגישתם עם מנהיגי הקהילה היהודית בארצות הברית (שעה 19:00 שעון וושינגטון).

בהליכה אשר ערכה כשעה וחצי צעדו ראש הממשלה ורעייתו בפארק רוזוולט בשעת השקיעה. במהלך הצעידה עברו באתרים היסטוריים, באתר ההנצחה של הנשיאים לשעבר לינקולן וג’פרסון וכן לאורך המצבה לזכר חללי מלחמת קוריאה.

מעת לעת עצרו להביט על הנוף והנהר סביב, ותוך הליכה שוחחו על ההיסטוריה של ארצות הברית. כאשר הגיעו ראש הממשלה ורעייתו לאתר ההנצחה של ג’פרסון, דקלם בעל פה ראש הממשלה את הכרזת העצמאות של ארצות הברית.

השניים צעדו במעלה המדרגות המובילות לאתר ההנצחה של לינקולן, תוך שהריעו לכבודם העוברים והשבים. הללו אף צילמו את ראש הממשלה ורעייתו אשר נופפו לשלום בחזרה.

בסיום הצעידה חזרו בני הזוג נתניהו לבלייר האוס, בית ההארחה הרשמי של הבית הלבן, וראש הממשלה המשיך בהתייעצויות וישיבות לתוך הלילה לקראת הנאומים בצפויים באיפא”ק ובקונגרס.

(הודעה לעיתונות של לשכת ראש הממשלה, אתמול, תחת הכותרת “ראש הממשלה ורעייתו יצאו לצעידת ערב ספורטיבית”. מובאת במלואה ב”ידיעות אחרונות” תחת הכותרת “לשון ההודעה” ומוגדרת ככזו ש”כנראה לא יצאה מעולם מלשכת ראש ממשלה בישראל”. ב”ישראל היום” היא מובאת כמעט במלואה, כדיווח של הכתב המדיני של העיתון).

________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-24.5.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית. העין השביעית בפייסבוק, בטוויטר ובפליקר

24 במאי, 2011 | בנושאים: עיתונות ותקשורת | 10 תגובות

ישראבלוף: סיקור מדד המחירים לצרכן

פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית

זוכרים את הדיווחים החוזרים ונשנים בתקופה האחרונה על עליות מחירים של מוצרי מזון, דלק, דירות ומה לא? גם אם אתם לא קוראים עיתונים (גם הם מתייקרים כל הזמן), עליות המחירים מוכרות לכם. אם יש התרחשות ציבורית כלשהי שאינה נזקקת לתיווך תקשורתי כדי להתנחל בדעתם של האזרחים, הרי זו (לכאורה?) עליית מחירים. והמחירים, אכן, עולים.

“לא נורא: המדד עלה רק ב-0.6%”, מבשרת היום הכותרת הראשית של המוסף “ממון” של “ידיעות אחרונות”. “מדד המחירים לצרכן לאפריל הפתיע לטובה והיה נמוך מהתחזיות”, ממשיכה לעודד כותרת המשנה, שנמשכת דווקא בהודעה על התייקרויות: “בין ההתייקרויות הבולטות: נופש בארץ ובחו”ל, הלבשה והנעלה, פירות טריים ודלק”. אם כן: העיתונים מדווחים שוב ושוב על התייקרויות, האזרחים יכולים להעיד כי אכן כצעקתה, אולם הנתונים הרשמיים – מרגיעים.

תסריט כזה חוזר גם ביחס לעניינים כלכליים אחרים: כך לאחרונה החלו העיתונים לשים לב לשחיקה גוברת והולכת של מעמד הביניים (גלי ההתייקרויות בתוך זה), לפערים הגדולים ההולכים ונפערים בין חלקים שונים של החברה הישראלית (מבחינה כלכלית) ולפער הבלתי מוסבר בין חגיגת הצרכנות הבלתי פוסקת ובין ההתייקרויות והסטגנציה במשכורות.

בינתיים מצטיין הטיפול העיתונאי בנושאים כגון דא (בעיקר מחוץ לעיתונים הכלכליים, וזכור במיוחד “מעריב” בהקשר זה) בנהי ובכי, תלונות וטענות, משל היה העיתון מייצגה של הציבוריות הישראלית מול פקידת ת”ש אלמונית. הנתונים הרשמיים, בדרך כלל, מרגיעים. אולי, במקום להתלונן, ובמקום להרגיע, יבדוק מישהו את הנתונים? אפשר להתחיל בקטן: כיצד הירידה במחירי המכוניות מחפה על העלייה במחירי ההלבשה, והירידה בעלויות הרהיטים מקזזת את העלייה במחירי הפירות (אלא אם כן אתם אשה שגרה בתוך אבטיח גדול נורא).

יוצא דופן היום בדיווח על המדד הוא מוסף “עסקים” של “מעריב”. “המחירים עולים והשכר נשחק” היא הכותרת הראשית, המפנה לדיווח על המדד הנמוך. כפולת העמודים הפותחת מוקדשת ברובה לדיווח חדשותי ופרשנות על נתוני המדד, בלי להסתנוור מהם. “זה כבר נשמע כמו קלישאה שחוקה, אך המעמד הבינוני בישראל אכן נשחק”, פותח יהודה שרוני את טור הפרשנות.

זו הבעיה: שחיקת מעמד הביניים אכן הפכה בעיתונות לקלישאה שחוקה. במקום להתעלם ממנה, להדחיק אותה או לחזור עליה שוב ושוב, העיתונאים נדרשים למצוא דרכים כיצד להוציא את הנושא החשוב הזה ממלכודת הקלישאה שקלעו אותו אליה. אחרי הכל, הם עצמם שייכים לאחד החלקים הנשחקים ביותר באותו מעמד ביניים.

________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-16.5.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית. העין השביעית בפייסבוק, בטוויטר ובפליקר

16 במאי, 2011 | בנושאים: 404, עיתונות ותקשורת | 3 תגובות

סופרייז!! העיתונות הישראלית שוב מופתעת

פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית

קונדסון. גם את ההפתעות שלו התקשורת הישראלית כשלה שוב ושוב לחזות מראש

כשחמאס זרק את פת”ח מעזה, פרשנינו הופתעו. כשפת”ח וחמאס חתמו על הסכם, פרשנינו הופתעו. כשפרצו המהפכות בעולם הערבי, פרשנינו הופתעו. כשאהוד ברק פרש ממפלגת העבודה, פרשנינו הופתעו. כשאובמה נבחר, פרשנינו הופתעו. כשליברמן גרף מנדטים, פרשנינו הופתעו. כשכיפת-ברזל הצליחה לפעול, פרשנינו הופתעו. כשהמשבר הכלכלי פרץ, פרשנינו הופתעו. כשהתבררו ממדיו בישראל, פרשנינו הופתעו (לטובה, לשם שינוי).

כמובן שאירועים בלתי צפויים הם אולי הדבר היחיד שאפשר לקבוע לגביו בוודאות שהוא צפוי, וגם מי שמקצועם הוא מעקב מדוקדק אחרי תחום מסוים יכולים לטעות מדי פעם (או גם לעתים מזומנות, כולם ביחד ובאופן בוטה ומהדהד). אבל בכל זאת, הצעה: מדוע העורכים לא יורו להכין, לצד החותמות העגולות והמרובעות, הצהובות והאדומות, הנושאות כיתובים כמו “חשיפה”, “תחקיר”, “בדיקה”, “מסמך” ו”בלעדי פרסום ראשון ומיוחד”, גם חותמת “הפתעה”, שתישלף ממחסן הגרפיקה כל אימת שפרשנינו יוכו בהלם. אפשר גם להכין לוגו עם בלונים.

________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-30.4.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית. העין השביעית בפייסבוק, בטוויטר ובפליקר

30 באפריל, 2011 | בנושאים: עיתונות ותקשורת | להגיב זה מגניב

מה בצלחת החג של העיתונים?

פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית

שערי העיתונים היום מקדישים מקום נכבד להצגת מרכולת מוספי החג שלהם. נוהל שישי, רק עייף יותר. עוד שבוע, אחרי עוד יום שישי, תחלחל אפיסת הכוחות האמיתית. גיבורי העיתונים, השחקנים הראשיים וגם חלק נכבד משחקני המשנה, מוצגים לראווה “מעל לקפל”. כל עיתון וגיבוריו. כל עיתון והשחקנים ששמר במחסן לתקופת החגים.

ואלה השמות, מהקל לכבד: “ישראל היום”: אהוד בנאי (זמר), גאיה טראוב (שחקנית), דריק שארפ (כדורסלן), הילה אלפרט (אוכל, כתבת העיתון), בועז ביסמוט (יהודים במצרים, עוד כתב בעיתון), “ויליאם וקייט” (סלבריטאים), פרנסיס פוקויאמה (היסטוריון) ומאיר שמגר (שופט בדימוס). מקודמים בקיצור: “יום בגבול הרצועה” (ביטחון), אליקו (פופ) ופרק מספר של אשכול נבו (קידום מכירות).

“מעריב”: “האמא שילדה שמינייה” (?), קישקשתא ועוזה (בובות לבד), שמואל הולנדר (פקיד ממשלתי), שרית חדד (זמרת). מקודמים בקיצור: יוני רוט (צה”ל), הנסיכה קייט (סלבריטאית), “המוסד במרוקו” (ציונות), “וגם מוסף תשבצים” (פנאי). בכותרת הראשית: ראיון עם ניצב לשעבר אורי בר-לב.

“ידיעות אחרונות”: יוסף שילוח (בורקס), גדי לסין (עסקים), תמר פוגל (זוועה), ארקדי גאידמק (בדיחה), אסתי גינזבורג (דוגמנית), אביבה שליט (גלעד). שליט מקבלת משבצת משל עצמה (“ליל סדר חמישי בלי גלעד”), מתחת לתמונתה, הבולטת יותר, של גינזבורג (מראה להשכיר). מקודמים בקצרה: איזי אזגי (צה”ל), מסע במצרים (אקטואליה), המלצות לטיולים (פרקטיקה), ועצם העובדה של”ידיעות” מצורפים ארבעה מוספים (“4 מוספים”).

“הארץ”: אהוד אולמרט (נוסטלגיה, פלילים), נינט (זמרת), סיגלית לנדאו (אמנית), אהרון אפלפלד (סופר), זוכי תחרות הסיפור הקצר (תחרות). מקודמים בקצרה: טקסטים בנושא הכללי של “מהפכות” (מחאה, היי טק, חרדים) והעובדה של”הארץ” מצורפים שישה מוספים (כולל “גיליון מוגדל”. ככלל, נדמה לי שאפשר לוותר על השימוש במילה “מוגדל” בהקשרים של שיווק מכירות).

האם אפשר לגזור מהנתונים שנבחרו להיות מובלטים על השערים באופן אינדוקטיבי ביחס לאופיים הכללי של העיתונים? בוודאי. ענייני התרבות והבידור נחלקים בין העיתונים כך: “הארץ” מגיש תשעה קבין תרבות ואחד בידור (ומתנצל בצורה מביכה: “ראיון רציני לשם שינוי” נכתב ליד תמונתה של נינט. עם זאת, מאחר שהמראיין הוא בן שלו המצוין, חזקה על הראיון שהוא אכן רציני). העיתונים האחרים מגישים תשעה קבין בידור, דוגמניות וסלבריטאים (ובובות לילדים) וחצי קב תשבצים (תשבץ ההיגיון של “הארץ” בלתי פתיר, ומהווה עדות ניצחת לכך שפלצנות מושלמת אכן קיימת). בחצי הקב האחרון מצטופפים פוקויאמה ובנאי – היסטוריון שנבואותיו נכזבו וזמר נשמה.

בגזרת האקטואליה “הארץ” מעדיף מבט כללי ושחיתות שלטונית, העיתונים האחרים – צבע (“מסע במצרים”, “יום ברצועה”, סיפורי ריגול, ניצולת טבח, גלעד). מחדש ממש רק “מעריב”, עם הראיון עם ניצב בר-לב. אמנם, ההישג העיתונאי כאן מסתכם בעיקר בעצם השגת הראיון (שקדם לו סיקור שנטה באופן בוטה לטובתו של בר-לב מצידו של המראיין, בן כספית). תכניו צפויים ברובם מראש והובאו כבר בעיתונות על-ידי תומכיו של בר-לב בזמן אמת. מה אפשר ללמוד מכך? שהזורע תמיכה קוצר ראיון. אולם זה אינו מיוחד, כמובן, ל”מעריב”. גם לא העובדה שה”ראיון” כלל אינו ראיון, כפי שמדגיש כספית, אלא “דברים שנאמרו בפורומים פרטיים שונים במהלך הפרשה”. נו באמת.

בגזרת הפטריוטיות “הארץ” לא משתתף כלל במקצה. “מעריב” ו”ידיעות” מגיעים ביחד למקום הראשון עם פצועי צה”ל שהשתקמו וחזרו לשדה המערכה. “ישראל היום” מציג את יעקב אחימאיר (מראיין שדרן רדיו מזרחי).

________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-18.4.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית. העין השביעית בפייסבוק, בטוויטר ובפליקר

18 באפריל, 2011 | בנושאים: 404, עיתונות ותקשורת | תגובה אחת

לאכול גם את השקית

פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית

על שער מוסף “ממון” של “ידיעות אחרונות” מופיעה הכותרת “הבן של רני רהב עבר טסט. נחשו מה הוא קיבל כמתנה?”, ולצידה צילום של איש יחסי הציבור רני רהב. זה מעניין: פניו של מי שעובד בשידול התקשורת כדי שזו תהפוך את פניהם של אנשים אחרים לידועים – הופכות ידועות בפני עצמן; מי שעובד בדחיפת אייטמים למדורי הרכילות, הופך אייטם בעצמו. למה דומים צרכני אותה תקשורת? למי שקונים שקית בוטנים ודורשים מהם לאכול גם את השקית.

________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית

עוד רני רהב: • רני רהב, ברוך הבא להפייסבוק • הדומיין הארוך להפליא והבלתי קליט להחריד של קונסול הכבוד רני רהב • “אינטרנטים”: מי אם לא רני רהב • לרני רהב התפלקו 5 מיליון דולר • רני רהב: יש לי לקוח סודי שיש לו סוד, והוא יספר לכם אותו במקום סודי • היחצן של היחצן: מי מגונן על רני רהב בטוקבקים? • האם הבן של רני רהב מגונן עליו בטוקבקים? • גוגל, אל תהיי רעה!

29 במרץ, 2011 | בנושאים: Press, Release, עיתונות ותקשורת | 3 תגובות

זמנים משתנים

פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית

“אמרה שמיוחסת לפילוסוף היווני תיאופרסוס קובעת כי ‘ההוצאה הגדולה ביותר לאדם היא איבוד זמן'”, כותבת הדס ברק בפתח כתבה במוסף “G” של “גלובס”, העוסקת בשעוני היוקרה של נבחרי הציבור שלנו. כתבה כזו התפרסמה במוסף גם לפני שנתיים, גם היא חתומה על-ידי הדס ברק.

ברק לא פחדה לאבד זמן, ולא העתיקה את הכתבה מהשנה שעברה. התוצאה בעייתית משהו: השעונים לא השתנו, המחירים כן. כך השעון של רוני בר-און איבד כמעט 50 אלף שקל מערכו בשנתיים, אביגדור ליברמן הצליח להשביח את השעון שלו ב-10,000, נתניהו ב-5,000. נו טוב, שעונים זה לא מדע מדויק.

• עוד זמנים משתנים: זמן יפו

12 במרץ, 2011 | בנושאים: 404, התיקונים, עיתונות ותקשורת | 5 תגובות

לייק

פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית

אם לא שביתת העובדים הסוציאליים, תמיד ניתן למצוא סיפורים אישיים קורעי לב אחרים, שאין להם שום הקשר רחב. “זעם מבעבע למקרא מכתבה של יעל גרינשפן, אחותה של שחר גרינשפן בת ה-13, שנפצעה אנושות לפני כשנה לאחר שנהג שיכור שעלה על אי התנועה עליו עמדה פצע אותה אנושות. בית-המשפט פטר אותו בעסקת טיעון של קנס בסך 1,000 שקלים, עבודות שירות בהיקף של 600 שעות בבית לוינשטיין ושלילת רישיון”, כותב גל מור בבלוג “חורים ברשת”.

“המקרה של שחר גרינשפן היה עלול להיות עוד נתון סטטיסטי שקוראים עליו בשולי החדשות, אם לא ביטאה יעל את האכזבה, העלבון והעצב שהיא חשה לנוכח קלות העונש שקיבל הנהג הפוגע והעניקה לנתון הזה פנים אנושיות במכתב שפורסם באתר ‘עצומה’ והופץ דרך פייסבוק. ידיעות שפורסמו בעניין באתרי החדשות זכו לתגובות מעטות. המחאה הישירה עשתה את ההבדל. […] המכתב של יעל גרינשפן אינו ‘קמפיין’, אך יותר מ-6,700 עשו עליו לייק מאז אתמול ויותר מ-6,000 אנשים חתמו על עצומה לעשיית צדק, בזכות הכאב האותנטי, סיפור של מקרה אנושי כואב באמת, ללא תיווך של אתרי חדשות או כלי תקשורת”.

ייתכן שיש כאן עקיצה ל”מעריב”, עיתון שקונטרס החדשות שלו דק יותר ממותן של דוגמנית מותניים, ובכל זאת: “מעריב” הקדיש אתמול חלק גדול מהשער למכתב של יעל גרינשפן: “‘נהג שמדבר בסלולרי מקבל קנס של 1,000 שקל. אדם שזרק נעל על שופטת מקבל שלוש שנים בכלא. האדם שנהג שיכור וריסק לאחותי את הראש, שלקח לה את החיים, שהרס משפחה שלמה, הולך לחיות את חייו כאילו דבר לא קרה’. זוהי זעקתה של יעל גרינשפן, בת 18. אחותה הקטנה שחר שוכבת משותקת כבר יותר משנה, מאז נדרסה כשהמתינה לאור ירוק ברמזור”.

כך נכתב, בין השאר, על שער “מעריב” אתמול, בפונטים משתנים, על רקע אדום, צהוב ושחור. המכתב עצמו הובא במלואו על פני כפולת עמודים שאת רובה תפס תצלום מפוקסל של האחיות. צילום אחר של האחיות – האחות הבריאה לצד אחותה המשותקת – תופס היום את רוב שער “מעריב”, ועליו הכיתוב: “בעקבות הפרסום ב’מעריב'”, והכותרת “שחר, לא נפסיק להילחם”. גם “ידיעות אחרונות” מצטרף לטרנד ומפרסם על השער תצלום כמעט זהה, עם הכותרת “איפה הצדק?”.

“בית-המשפט התרשם שמדובר בעסקת טיעון סבירה ולכן אישר אותה”, מצטט יורם ירקוני “קצין משטרה ותיק” בידיעה ב”ידיעות אחרונות”. “600 שעות של עבודות שירות בבית לוינשטיין הן עונש כבד שהולם את נסיבות התאונה. כך גם שלילת הרישיון. מדובר בנהג בשנות ה-60 לחייו, ללא עבר תעבורתי קודם. בנוסף לכך, האיש אינו בריא”.

הכפולה הפותחת של “מעריב” מוקדשת היום כולה לאותו מקרה. תצלום הוריה של גרינשפן לצד הבת המשותקת תופס שליש מהכפולה ועליו החותמת “הזעקה שלנו”. הכותרת הראשית של הכפולה היא “תקווה מתוך הייאוש”. איזו תקווה מחפש “מעריב” במענה לייאוש של משפחת גרינשפן? עונש מאסר ממושך יותר למרק פטריק? אולי עונש מוות? אולי העמדתו לדין הגולשים וענישתו על-פי ממוצע הטוקבקים (אם יש כאלה) באתר nrg? אם כן: הפשיטוהו עירום והשליכוהו לנתיבי איילון לפני שעות העומס.

הרבה זעקות יש בישראל, ודווקא את הזעקה הזו בחרו ב”מעריב”, ובחרו ב”ידיעות אחרונות”, לזעוק בקול (או ליתר דיוק, לצרוח בצרחות שבר). הרבה מלחמות יש בישראל, חלקן צודקות, חלקן פחות, דווקא את המלחמה הזו בוחרים הטבלואידים שלנו להילחם.

________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית. טאוסיג כתב על דיווח על תאונת דרכים בגליון מרץ 2010

8 במרץ, 2011 | בנושאים: 404, עיתונות ותקשורת | 13 תגובות

גלעד שליט ומשחק הדמעות

פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית

“הדמעות של הדס שליט”, נכתב בכותרת על שער “ידיעות אחרונות”. “אחותו של גלעד יצאה בוכה מהרצאה של אלוף (מיל’) שטרן: אמר לחיילים שהוא נגד החזרת החטוף בכל מחיר, ולא ידע שהיא באולם”.

הנה כל מה שפגום בסיקור העיתונאי של פרשת שליט: החייל השבוי הוא “גלעד”, מי שמעז להביע עמדה אחרת מזו שמכתיב העיתון הוא נבל בעל כורחו (ידע שהיא באולם? נבל. לא ידע שהיא באולם? גם כן נבל), והעמדה שהעיתון מכתיב היא זו של הדמעות, לא של המלים.

22 בפברואר, 2011 | בנושאים: עיתונות ותקשורת | 4 תגובות

חיבוק דב לרמטכ”ל הנכנס

פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית

העימות בין נתניהו לליברמן לא יככב, מן הסתם, בכותרת הראשית של “ישראל היום”, וגם המהומות באיראן נדחקו מפני ידיעה חשובה אחרת, שדווחה כבר אתמול, שלשום ולפני שלשום בעמודים הראשיים של העיתונים: כניסתו של בני גנץ לתפקיד הרמטכ”ל. אלא שהיום יש חידוש: גנץ הצטלם עם הילדים. “חיבוק – ולעבודה”, נכתב בכותרת הראשית של העיתון שאינו שוכח שהוא ישראלי, לצד תמונה של הרמטכ”ל משפשף אפים עם בנו הקטן.

הפוטו-אופ המוזר הזה מגיע גם לשער “ידיעות אחרונות”, עם צילום של גנץ בלוויית ילד אחר מצאצאיו והכותרת “אבא שלי רמטכ”ל”. ב”מעריב” מסתפקים בחיבוק אחר, זה של גנץ עם הרמטכ”ל היוצא אשכנזי. ב”הארץ” הצילום הוא הוא של הרמטכ”ל ושר הבטחון עונדים את הדרגות לגנץ.

הנטייה של עיתון לתור אחר האישי – ברורה. תמונתו של בעל תפקיד בכיר מתחבק עם ילדיו, מסקרנת יותר מצילום רשמי שלו בטקס ממלכתי של ענידת דרגות. הבחירה להעדיף את הפן האישי באופן מוחלט על זה הממלכתי, הרשמי, הרציני, המשעמם – יוצרת את אותו אפקט שרשרת שמעודד את ההטייה העיתונאית ואת הסיקור הפראי והמשתלח. כי אם הכל אישי – אז הכל אישי. אפקט שראוי שהעיתונאים יזכרו אותו, וגם מי ששולחים להם צילומי חיבוקים – או הזמנות לצלם כאלה.

15 בפברואר, 2011 | בנושאים: 404, עיתונות ותקשורת | להגיב זה מגניב

← לדף הקודם — לדף הבא →