חורחה לואיס בורחס ודניאל סטיל: סיפור אהבה דיגיטלי | פולמוס צומטסקי

פוסט של אלכס אפשטיין

גורמים רבים מעכבים את הגעתה של הספרות הדיגיטלית לשפה העברית: שמרנות ואי הבנה של התחום בקרב רבים מהעוסקים במלאכת המו”לות בישראל, הקושי המסויים ליצירת פורמט דיגיטלי אחיד התומך בטקסט מימין לשמאל, ובעיקר החשש העצום של המתווך, רשתות הספרים, לסכן את המונופולים הדורסניים שבנו בעמל כה רב על חשבון הוצאות הספרים, המתרגמים, העורכים והסופרים. אך כל מי שנוסע בתחבורה ציבורית בארץ מבחין שהספר הדיגיטלי כבר כאן: מספר האנשים שקוראים בקינדלים או במחשבי לוח כבר משתווה לאלה שאוחזים בידיהם ספר מנייר. הם קוראים באנגלית וברוסית, בעיקר. כמו לרבים אחרים בעולם, יתרונות הספר הדיגיטלי כבר ברורים להם היטב: היכולת לשמור במכשיר, ששוקל פחות מספר אחד, יותר ספרים מעשר ספריות אלכסנדריה; היכולת לקרוא ספר אחד, להפסיק ומיד לעבור לספר אחר; היכולת להוריד, בחינם או בתשלום, ספר תוך עשר שניות, בלי לעזוב את מושבך; וכמובן המבחר העצום של ספרים ישנים וחדשים.

בעולם דיגיטלי דרים בשלום זה לצד זה ספריית בבל של חורחה לואיס בורחס לצד רומן רומנטי של דניאל סטיל, וגם לזו ולזה אפשר להגיע בקלות רבה. קלאסיקה, וזו נקודה חשובה, זמינה מראש בחינם. יתרונות אלה ואחרים יהפכו בעוד כמה שנים את הספר הדיגיטלי לפורמט נפוץ גם בשפה שבה קוראים חלק ניכר מתושבי ישראל. במאמר מוסגר כדאי לציין שלושה דברים: א) כבר עתה, כמות ספרי הקודש בעברית הזמינה כאפליקציות למכשירי האייפון והאייפד היא אדירה. ב) הבורות בקרב חלק מהעוסקים בתחום היא כה רבה, שלפעמים יש להזכיר להם שפורמט דיגיטלי מאפשר לקורא לסמן עמודים, להעיר הערות שוליים, להעביר ספר ממכשיר אחד לאחר, להשאיל ספרים ועוד. ג) לספר דיגיטלי אין כמובן עובי פיסי: ההבדל בין רומן עב כרס ובין קובץ צנום של סיפורים קצרים או שירים אינו נראה לעין לפני שמתחילים לקרוא.

איש אינו יודע כיצד הפורמט הדיגיטלי על נגזרותיו ישנה את הדרך שבה ספרות נכתבת, אך כבר עתה, לאור המתרחש בארצות הברית, אפשר לשער שהשמועות על מותו של הסיפור הקצר, למשל, הן מעט מוגזמות.

אך באשר לעתידה הכלכלי של הספרות הדיגיטלית בישראל, יש לומר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: שני המתווכים הגדולים בעולם המו”לות בישראל, צומת ספרים וסטימצקי, המאיסו את עצמם לחלוטין על הרוב המכריע של הסופרים בארץ. החלוקה הלא הוגנת של התקבולים, זמן המדף הקצר, הדרה של ספרים ישנים והעדפה של ספרים מהוצאות “הבית” על הוצאות אחרות – כל אלה צריכים להתבטל לחלוטין במעבר לספרות דיגיטלית. והיה שלא יתבטלו – כמו שמתרחש בפרוייקט “עברית” של סטימצקי – לא ירחק היום והדור הבא של הסופרים, וגם אחדים מזה הנוכחי, ימצאו את ההוצאה לאור או הדרך שתאפשר להם לפנות לקהל הקוראים מעל לראשן של שתי הרשתות. כדי ללחוץ על לינק ולהוריד ספר לא צריך לעבור בקופה שלצידה דיסק, מחזיק מפתחות או צעצוע.

מבצעים של קנה ספר וקבל עוד שלושה מאבדים מחינם בספרות דיגיטלית, מהסיבה הפשוטה שקבצים דיגיטלים הם לא מתנה מספקת לימי הולדת – אי אפשר לעטוף אותם בנייר מרשרש. ומי שמתכוון להמשיך להוזיל את ערך הספר ויוצריו ימצא את עצמו בקרוב במשחק אחר לגמרי: זהו משחק שבו לכל ספר יש רק עותק אחד, וכולם מורידים אותו בחינם אין כסף. והפיראטיות, אם למדנו משהו מעסקי המוזיקה, פוגעת לאורך זמן במתווך הרבה יותר מאשר ביוצר. כולנו יודעים למי ניתנה הנבואה, כמובן, אך כאן בכל זאת אסתכן: בעוד פחות מעשר שנים גם צומת ספרים וגם רשת סטימצקי יטעמו מהתרופה המרה שטעמו בגללן רבות מחנויות הספרים הפרטיות בארץ עד שנסגרו, ויעברו למכור בעיקר כלי כתיבה.


אלכס אפשטיין אלכס אפשטיין (אתר, טוויטר, פייסבוק) הוא סופר שמפרסם סיפורים קצרצרים כסטטוסים בפייסבוק והוציא ספר כאלבום תמונות בפייסבוק. אפשטיין הוא מיוזמי המאבק ברשתות הספרים צומת ספרים וסטימצקי, ולא יקנה ספרים באיקאה בשבוע הספר


הפרקים הקודמים של פולמוס צומטסקי בחדר 404:

לספר הבא אזדקק לכסף, הרבה כסף // רינה ארטשטיין
חוק הספרים המחורר יפגע במו”לים ובסופרים // רני גרף
סופרים, תבעטו בצומטסקי ובמו”לים // יהונתן קלינגר
ספר אינו בגד // ענת קרמנר וינשטיין
ביקור ב”דוקטור ספר” // יהונתן זילבר
מבחר תרגומי מכונה מספרות המופת בעולם, חינם אין כסף // אלכס אפשטיין
על מה אני מדברת כשאני מדברת על קריאה // ציפי גוריון
ל’,צ’עכש3 9מ65ףרךק // חגי גילר
בשבוע הספר הקרוב לא אקנה ספרים באיקאה // אלכס אפשטיין

איור פלסטלינה: טופי סטולר.

בשבוע הספר הקרוב לא אקנה ספרים באיקאה | פולמוס צומטסקי

פוסט של אלכס אפשטיין

בשבוע הספר הקרוב לא אקנה ספרים באיקאה.

ולפני שאתם מתקנים אותי, מה לאיקאה ולספרים, הנה, בלי להחסיר מילה, פסקה מתוך הודעה לעיתונות של צומת ספרים. ההודעה אינה מותרת לפרסום עד יום שלישי אחרי הצהריים, אבל כיוון שאיני עיתונאי, וממש לא מעניין אותי מה צומת ספרים יחשבו על הקדמת הפרסום הזו, הרי היא לפניכם, יצירת המופת:

לרגל שבוע הספר משיקה הרשת את שיתוף הפעולה הראשון שלה השנה: פסטיבל “על המדף” – חגיגה מיוחדת שתתקיים בשיתוף עם רשת הריהוט איקאה, ותיערך למשך חודש שלם. לדברי שלומי גבאי, מנכ”ל איקאה: “איקאה ממעטת בשיתופי פעולה וזהו אחד המקרים הבודדים שבחרנו לעשות זאת, מתוך מטרה להפוך את האירוע למסורת. החיבור בין צומת ספרים ואיקאה הוא טבעי מאחר והוא מתחבר לערך של בילוי לכל המשפחה שחשוב לשני הגופים”. פסטיבל “על המדף” יכלול עשרות אירועים ספרותיים לילדים ומבוגרים ב- 2 סניפי הרשת בראשון לציון ונתניה, לצד ירידי מכירה יתקיימו בתוך הסניפים, הצגות, החתמות סופרים וכדומה. המבצע שילווה את הפעילות יאפשר למי שרוכש ספרים בכל סכום שהוא, ליהנות מהטבה של 50 ש”ח לקניות באיקאה (בקניה של מעל ל 250 ש”ח). בראשון לציון אף יועמד שירות של שאטלים שיקח את התושבים ליהנות מהפעילות בסניף.המבצע ילווה בקמפיין בהשקעה של 5 מיליון ש”ח בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונות ובאתרי האינטרנט השונים.

זו ההודעה. וזה פירוש רש”י: שלוש במאה + 50 ש”ח בקניה של 250 ₪ + 5 מליון ש”ח למבצע פרסום = אפס כבוד.

כאמור, בשבוע הספר הקרוב לא אקנה ספרים באיקאה. וגם לא בצומת ספרים.


אלכס אפשטיין אלכס אפשטיין (אתר, טוויטר, פייסבוק) הוא סופר שמפרסם סיפורים קצרצרים כסטטוסים בפייסבוק והוציא ספר כאלבום תמונות בפייסבוק. אפשטיין הוא מיוזמי המאבק ברשתות הספרים צומת ספרים וסטימצקי. אפשטיין הסביר איך לצייץ נכון בטוויטר בגליון נובמבר 2011


הפרקים הקודמים של פולמוס צומטסקי בחדר 404:

לספר הבא אזדקק לכסף, הרבה כסף // רינה ארטשטיין
חוק הספרים המחורר יפגע במו”לים ובסופרים // רני גרף
סופרים, תבעטו בצומטסקי ובמו”לים // יהונתן קלינגר
ספר אינו בגד // ענת קרמנר וינשטיין
ביקור ב”דוקטור ספר” // יהונתן זילבר
מבחר תרגומי מכונה מספרות המופת בעולם, חינם אין כסף // אלכס אפשטיין
על מה אני מדברת כשאני מדברת על קריאה // ציפי גוריון
ל’,צ’עכש3 9מ65ףרךק // חגי גילר

איור פלסטלינה: טופי סטולר.

קלאסי-ביס מגישה לכם מבחר תרגומי מכונה מספרות המופת בעולם, חינם אין כסף

פוסט של אלכס אפשטיין


חברים וחברות! הוצאת קלאסי-ביס היא הוצאה חדשה יחסית, הגאה להגיש לקהל הקוראים בישראל מבחר תרגומים מספרות המופת בעולם. אנו עושים ימים כלילות על מנת להעשיר את מדף הספרים שלכם במיטב הקלאסיקה. הפעם החלטנו – באופן חד פעמי – להביא בפניכם את תרגומינו חינם אין כסף. אך אין מה לדאוג: זה לא שלפני זה שילמנו למתרגמים ולעורכים. צומטסקי בלע הכל. אבל בינינו, מי בכלל צריך עורכים ומתרגמים כשיש גוגל טרנסלייט ואוטוקורקט של אייפון. כנאמר, פחחחח. אז בשעה שאתם קוראים, זכרו: כשאתם קונים ספר שלנו בצומטסקי, אתם משלמים בדיוק על מה שאתם מקבלים. כמו שאמר איזה סופר אנגלי כשכתב את “בין שתי ערים, סיפורה של גבעתיים”: “זה היה הטוב ביותר של פעמים, זה היה הגרוע ביותר של פעמים”. בברכה, א״א, מוציא לאור.

אז הנה, לפי הסדר: “לו-לי-אתה”, “דון קיחוטה בורגר ראנץ'”, “אני, קלאודיוס אידיוט”, “מאה שנים של ייאוש (הגירסה הבלקנית)”, “הזקן נגד הים” ולבסוף “סיפורה של אנה ק’ או כל משפחה אומללה אומללה אומללה”.

לו-לי-אתה. תרגום: גוגל טרנסלייט. המיקוד לא ידוע

לוליטה, אור חיי, אש חלצי. החטא שלי, הנשמה שלי. Lo-lee-ta: קצה הלשון לצאת לטיול של שלושה שלבים אל החיך לנצל, בשעה שלוש, על השיניים. Lo. לי. ת”א

“דון קיחוטה, בורגר ראנץ'”. תרגום: גוגל טרנסלייט. עורך הספר: סנשו פנצ’ו

הקורא המתנה: אכל אתה תאמין לי בלי נדר כל זה הייתי הספר הזה, כפי שהוא יליד מוחי, היו ההוגן ביותר, והעליזות, ואת החכם שאפשר להעלות על הדעת. המטרה אני לא יכול לסתור את חוק הטבע זה כל מה דעתך להוליד כמו שלה, ומה, אם כן, זו השנינות דנטלית מטרה להוליד שלי את הסיפור של צאצאים יבש, מצומק שובב. מלא מחשבות מכל הסוגים! וכזה יכול להיות אף פעם לא מצלמת לאף אחר הדמיון, רק מה יכול להיות הולידו בכלא, איפה כל אצורים וסבל הוא צליל נוגה עושה כל דיור? השלווה, נסיגה עליזה, שדות נעימה, שמיים בהירים, ממלמל בורקס! אח שלי, ממלמל בורקס. שקט נפשי, אלה הדברים שהולכים הרבה לעשות אפילו המוזות עקרות הכי פורייה, ולהביא את הלידות בעולם בקטע למלא אותו בפליאה ובשמחה. לפעמים כאשר יש אבא יש מכוער, הגסה שלה, אוהבת אותו כל כיסויי העיניים אי טי. אני, לעומת זאת, על אף שאני עובר על אבא, אני החורג נועד “דון קישוט”, אין לי רצון ללכת עם הזרם של מותאם אישית, או מפציר בך, יקירי הקורא, כמעט עם דמעות בעיניים, כמו אחרים עושים, לחון או תירוץ הליקויים חפצך תופסים בילד הזה שלי. אתה קרוב משפחה האמנות ולא אלסטי ולא חבר.

“אני, קלאודיוס אידיוט”. תרגום: גוגל טרנסלייט. כיתוב על גב הספר: זה משהו על רומא

אני, טיבריוס קלאודיוס נירון דרופבוקס גרמניקוס. זה, ו-גם-השני (כי לא יהיו לך צרות אבל עם כל התארים שלי) שהיה פעם, לפני זמן לא רב או כך, ידוע החברים שלי וקרובי משפחה ושותפים כמו “קלאודיוס אידיוט”, או “זה קלאודיוס”, או “קלאודיוס סטריאו״ או Clau-Clau, קלאודיוס, או במקרה הטוב כמו “מסכן דוד קלאודיוס”, אני עכשיו הולך לכתוב את הסיפור המוזר של חיי, החל הילדות המוקדמת שלי, ממשיך שנה אחר שנה עד שאני מגיע לנקודה גורלית של שינוי שם, כשמונה שנים, בגיל 51, פתאום מצאתי את עצמי נתפס מה מותר לי לקרוא את “הקשה הזהב” שממנו יש לי אף פעם לא הפך מאז להפריד ביניהם. וזה בטח אומר משהו.

“מאה שנים של ייאוש, כלומר של בדידות, הגירסה הבלקנית”. תורגם משפת המקור. השד יודע מהי. כמו ביצים פרהיסטוריים

שנים רבות לאחר מכן, בעודי מול כיתת היורים, היה קולונל אוריליו בוא-הנה לזכור כי אחר הצהריים רחוקה מתי לקח אותו אביו לגלות קרח. באותה תקופה היה כפר של מקדוניה עשרים הבתים של אדווה נבנה על גדות נהר של מים צלולים לאורך זה מיטה של יהלומים מלוטשים, שהיו לבן עצום, כמו ביצים פרהיסטוריים. העולם האחרון היה כל כך הרבה דברים חסרים שמות, כדי לציין שזה הם ניסר אותי לנקודה. בכל חודש מרץ במהלך שנת המשפחה של צוענים מרופט על הגדרת אוהליהם ליד הכפר, עם מהומה גדולה של צינורות התופים הם מציגים המצאות חדשות לא יהיה. קודם הם הביאו את המגנט… וכולם נדהם לראות סירים, מחבתות, מלקחיים תנורים רעוע ממקומות וקורות לחרוק שלהם ייאוש של מסמרים וברגים מנסה לצאת, עצמים ואירועים שאבד עבור הופיע מזמן מזמן איפה הם חיפשו ביותר עבור וגרירה לאורך סוערת הלך בלבול מאחורי מגהצים קסומים.

הזקן נגד הים, מאת ארנסטו חמין, גדול סופרי קובה. תרגום: גוגל טרנסלייט

הוא היה איש זקן דגו לבד בסירה בזרם הגולף והוא הלך 80 וארבעה ימים בלי לקחת דגים. בארבעים הימים הראשונים הילד היה איתו. אבל אחרי ארבעים יום ללא דגים הוריו של הנער אמר לו הזקן היה עכשיו בהחלט ולבסוף באלחוט, שהיא הצורה הגרועה ביותר של מזל. והילד הלך על ההזמנות שלהם בסירה אחרת שתפס 3 דגים טובה בשבוע הראשון. זה גרם לילד עצוב לראות את הזקן לבוא כל יום עם הסירה שלו ריקה, הוא תמיד ירד לעזור לו לשאת אחד את קווי מפותל או גף צלצל ומפרש אשר מקופלים סביב התורן. מפרש היה תוקנו עם שקי הקמח, מקופלים, זה נראה כמו דגל של תבוסה קבע.

סיפורה של אנה ק’. עורך הספר: אוטוקורקט של אייפון

משפחות מאושרות כולם דומים, כל משפחה אומללה אומללה אומללה על פי דרכה. היתה מהפכה בבית של אמבולנס. אשתו גילתה שבעלה נשא על תככים עם בחורה הצרפתי, שהיה במשפחה האומנת שלהם, והיא הודיעה לבעלה שהיא לא יכולה להמשיך לחיות באותו בית עם אותו. עמדה זו של העניינים נמשך עכשיו שלושה ימים, ולא רק בעל ואישה עצמם, אלא את כל בני המשפחה שלהם בבית, היו מודעים עד כאב לכך. כל אדם בבית הרגשתי שיש כל כך טעם החיים שלהם יחד, כי העם רחוב הפגיש במקרה בפונדק כלשהו היה יותר במשותף זה עם זה מאשר, את בני המשפחה ואת הבית של אמבולנס את. אשתו לא עזבה את חדרה, בעלה לא היה בבית במשך שלושה ימים. הילדים השתוללו בכל הבית, האומנת אנגלית רב עם מנהלת משק הבית, וכתב לחבר מבקש ממנה להשגיח על המצב החדש שלה, אדם הטבח לא הלך אתמול בדיוק בזמן לארוחת ערב; המטבח, משרתת, הרכב נתן אזהרה.


אלכס אפשטיין אלכס אפשטיין (אתר, טוויטר, פייסבוק) הוא סופר שמפרסם סיפורים קצרצרים כסטטוסים בפייסבוק והוציא ספר כאלבום תמונות בפייסבוק. אפשטיין הסביר איך לצייץ נכון בטוויטר בגליון נובמבר 2011


הפרקים הקודמים של פולמוס צומטסקי בחדר 404:

לספר הבא אזדקק לכסף, הרבה כסף // רינה ארטשטיין
חוק הספרים המחורר יפגע במו”לים ובסופרים // רני גרף
סופרים, תבעטו בצומטסקי ובמו”לים // יהונתן קלינגר
ספר אינו בגד // ענת קרמנר וינשטיין
ביקור ב”דוקטור ספר” // יהונתן זילבר

איור פלסטלינה: טופי סטולר.

10 הוראות לצייצן בטוויטר

פוסט של אלכס אפשטיין

קינה | אלי, למה אינפלתני? י #את_היוד_בסוף_לא_נהוג_להגות

1. עוקבים חדשים נוטים לאנפל די מהר. השתדל להעליב אותם כמה שיותר מוקדם, אחר כך לא תהיה לך הזדמנות. י

2. הציוצים הטובים שלך הם אלה שחרגו מ-140 תווים, שבזבזת שעה כדי לקצרם, ושאף אחד לא פיברט. מחק אותם בלי לחשוב פעמיים. י

3. כדאי לשאול את מוחכוורת שאלות שיש להן תשובה ברורה וקצרה. אחרת אף אחד לא יטרח. למשל, מוחכוורת, איך מנפצים מסך של אייפון? י

4. אגב, לפני ששואלים את מוחכוורת, אין שום צורך לבדוק בגוגל. בשביל מה יש עוקבים? י

5. לאיש אחד עם פיצול אישיות חמור היו גם 3 חשבונות שונים בטוויטר והם עקבו זה אחרי זה, אבל אחרי שהפסיק עם הכדורים שלושתם מיד אינפלו איש את רעהו

6. זו היתה דוגמה לציוץ שיש בו בדיוק 140 תווים בדיוק אבל אין בו נקודה בסוף. י

7. מעטים יודעים זאת, אבל את הטוויטר המציא לאונרדו דה וינצ’י. מה? #מה

8. בשל אורך המילים בגרמנית, אם הנאצים היו מנצחים במלחמת העולם השניה, טוויטר לא היה מוגבל ל-140 תווים. #האשטאג_זה_כל_כך_המאה_הקודמת

9. מצד שני, בזכות הטוויטר נוספה לשפה העברית אות חדשה: יוד סופית. היא ידועה גם כ”יוד היישור לימין” י

10. נ.ב: במקום את איראן כדאי לישראל לתקוף את טוויטרלנד. גם מזה לא ייצא כלום, אבל לפחות זה יהיה מצחיק

____________________________________
אלכס אפשטיין אלכס אפשטיין הוא סופר, מחבר “קיצורי דרך הביתה” (ידיעות ספרים, 2010) ו”לכחול אין דרום” (עם עובד, 2005). יש לו אתר ופרופיל טוויטר