קאקר
דודי גולדמן לא נתן לחמש השנים של ההאקר קווין מיטניק בכלא לבלבל אותו כשכתב בידיעות אחרונות (11/04/2005) שמיטניק “לא היה עבריין פלילי”.
לא פלא, אם כן, שהחברה שמביאה את מיטניק לכנס שלה בארץ בסוף החודש העניקה את הראיון הבלעדי עם מיטניק לגולדמן, שמפרסם אותו היום במוסף “7 ימים”.
זכותכם לחשוד בי שאני כותב את הדברים האלה כי אני כועס שלא אני זכיתי לראיין את מיטניק. האמינו לי, הפוסט הזה לא היה מתפרסם אם בראיון היה זוכה קולגה ראוי, למשל כזה שמתמצא בתחום הסיקור שלו.
יש פה גם קלישאת עיתונות-יחצנות ותיקה: מיטניק היה נדרש לתת ראיון גם לשקית תפוצ’יפס, אם שקית התפוצ’יפס הזאת היתה עובדת ב”7 ימים”.
אני לא בטוח שהכתבה של שקית התפוצ’יפס היתה יוצאת גרועה יותר.
מי שיש לו זמן לעבור על הראיון מוזמן לשלוח לת”ד 404 את השגיאות שמצא שם.
דומיין דה ניטפוק
עידן רבי פרסם בבלוגו אייטם על מכירת הדומיין sex.com במחיר שיא של 12-14 מיליון דולר. האייטם מורכב משאלות ותשובות עם יואב קרן, מנכ”ל חברת רישום הדומיינים הישראלית דומיין דה-נט.
אני זוכר את קרן מניסיון לא מוצלח של דומיין דה נט להשיק דומיינים בעברית בסוף שנת 2000. בזכות קשריו של קרן, לשעבר עוזרו של השר חיים רמון, הוא הצליח להביא לטקס ההשקה של הדומיין העברי את שר התקשורת דאז, בנימין פואד בן אליעזר, אף שהצעד של דומיין דה נט היה מסחרי לחלוטין, לא ייחודי (ההשקה התקיימה זמן קצר אחרי הודעה של KonoshIN על השקת שירות דומה) ולא זכה להכרה של איגוד האינטרנט או כל גוף אינטרנטי רשמי אחר.
עוד אני זוכר אותו מאירוע שהוא ערך לפני כמה חודשים לכבוד תחילת רישום דומיינים בסיומת של אירופה (EU) בדומיין דה נט, אליו הצליח להביא את ראש משלחת הנציבות האירופית בישראל, השגריר רמירו סיבריאן-אוזל, מה שעורר את זעמו של עמיתי דרור גלוברמן, שתהה ב”מעריב” אם לשגריר משעמם בחיים שהוא מגיע לאירוע מסחרי כזה, ואחר כך נאלץ לפרסם התנצלות על פגיעה בכבודו של האיש המשועמם הזה.
כל זה לא בא לומר דברים רעים על קרן — הוא ממנכ”ל חברה ואחד מתפקידיו הוא לשווק אותה, ואם הצליח לגרור לאירועים שלה את פואד והשגריר האירופי, סחתיין עליו. אלא שכשעידן רבי שואל אותו למה אי אפשר לרכוש דומיין לנצח, וקרן משיב: “אין דבר כזה. דומיין נשמר לתקופה מסוימת, לפי הנהלים של הסיומת, il, com וכו'”, אני שואל את עצמי אם מרוב התעסקות בדומיינים חו”ליים, קרן שכח מישראל.
כי בישראל יש דבר כזה: כל דומיין שנרשם בסיומת הלאומית של ישראל (il) לפני שינוי כללי הרישום, שהתרחש ב-1/1/1999, רשום לנצח ולא צריך אפילו לשלם על חידושו.
זו פיסת מידע אקלקטית, אבל ממי שמוכר דומיינים בארץ ומחזיק מעצמו מומחה בנושא דומיינים אני מצפה להכיר אותה, או לחילופין להורות ליחצניו להפסיק לשלוח לי את חוות דעתו המלומדת על כל נפיחה בעולם הדומיינים, משבירת רף מיליון הדומיינים בסיומת הלאומית הסינית, דרך פעילותם של מתנחלי רשת לקראת הבחירות בישראל ועד תביעה שהגישה הכנסייה הסיינטולוגית נגד אתר שלעג לה ולחברה המפורסם ביותר, טום קרוז.
מילה של ברק רום
בידיעות אחרונות יש פינת המלצה יומית בשיתוף 88FM. ב-23/01/2006 פורסמה שם ההמלצה הבאה:
ברק רום הוא אכן שדר ספורט, בין השאר, אבל אולי בהקשר הזה כדאי היה דווקא לציין את הג’וב השני שלו: יחצן חברת ההפקות “360”, שאחד מערוצי הטלוויזיה שהיא מפעילה הוא “קמפוס”, אותו שיבח בחום שדר הספורט ברק רום.
ג’יבריש
יש הודעות לעיתונות שאני עומד מולן משתאה בלי שום כלים להתמודד איתן. הנה אחת כזו, ממשרד היחצנות ברק רום ייעוץ תקשורתי:
באחרונה השתנתה לחלוטין שיטת חלוקת האיזורים בלוחות הנדל”ן.
פז דרור שהקים את לוח הנדל”ן “הומלס” המוביל באינטרנט, עומד מאחורי המהפיכה השקטה.
עד לפני בואו של פז, חלוקות האיזורים בלוחות שהתפרסמו בארץ היתה סטנדרטית על פי שם היישוב או העיר.
הגולש היה צריך לגלול רשימה של עשרות יישובים ולבחור את הנכון לו לחיפוש
אתר “הומלס” הביא איתו מהפיכה – לא עוד חיפושי ישובים. מול המסך.
פז דרור חילקה את הארץ בלי להתחשב בדעות הפוליטיות או אילוצים מקובלים אחרים שכיהנו עד אז.
החלוקה החדשה של אתר “הומלס” התבררה כיעילה ונצרבה בתודעתו של כל גולש.
ת”א כללי – צפון דרום ומרכז, אזור השרון והסביבה , חדרה והסביבה , חולון בתים חיפה והסביבה .
במקום להיכנס לפרטים נוספים ומעיקים , אתר “הומלס” חילק את הארץ בגסות בהיגיון רב לפי מרכזי אוכלוסיה ולא לפי שמות יישובים.
כיום כל לוחות האינטרנט מחקים את רשימה זו ונבנים על פיה.
נשמח לאייטם מורחב בנושא וראיון ראשון עם ממציא ומייסד האתר “הומלס”
כאן להוסיף הערה צינית על יחצנים (שהועתקה מ”עין הדג”)
ולווט פרסמה היום הודעה לעיתונות על מעבר הסדרה “24” ל-HOT. ההודעה נשלחה אתמול עם צו איסור פרסום יחצני, הידוע יותר לעיתונאים בשמו אמברגו, שתוזמן להיום בבוקר. פירוש רש”י: האינטרנטים לא יוכלו להקדים את העיתונים, ולכן העיתונים יסכימו לפרסם את זה בלי לעשות פרצופים של “אנחנו לא מפרסמים דברים שהיו קודם באינטרנט”.
אבל ולווט לא עסקה ביחסי יחצנות-תקשורת-אינטרנט, אלא בפאשלה של היחצן – בהודעה נשכחה שורת הערה שהיחצן כתב כנראה לעצמו, ולשונה:
כאן להוסיף פרטים על הפרק הראשון, כמה רייטינג בארה”ב, השידור הנצפה ביותר ברשת מזה שנתיים, בלה בלה.
שזה עדיף על מה שעשו היחצנים של yes, לפי הלשנה של לונג ג’ון מאתר עין הדג. בהודעה לעיתונות ששלחו על רצועת סרטי הראזי שלהם, בה ישודרו סרטים שזכו בפרס המפוקפק המוקדש לסרטים הכי גרועים של השנה (ההיפך מהאוסקר), היחצנים לא רצו כנראה להשאיר שורת “בלה בלה” כמו ב-HOT, אז הם העתיקו את כל הטקסט מעין הדג ואתר E!, כי זה פורסם מזמן ומי בכלל יזכור. אז זהו, שמישהו זכר:
yes, הודעה לעיתונות, ינואר 2006:
24 שעות לפני חלוקת האוסקרים, מתרחש טקס חלוקת פרסי הראזי (”פטל הזהב”) לסרטים הגרועים של השנה. זוהי השנה ה-26 שבה מצביעים חברי איגוד ”פטל הזהב” (שהתנאי היחיד לחברות בו הוא הנכונות לשלם את דמי החבר) על ההישגים השליליים המרשימים ביותר של השנה בתחום הקולנוע ומחלקים פסלונים מכוערים צבועים בזהב, שאף אחד לא לוקח.
עין הדג, מאמר קדם-אוסקר, מרץ 2001:
24 שעות לפני חלוקת האוסקרים, מתרחש טקס חשוב לא פחות: חלוקת פרסי הראזי (”פטל הזהב”) לסרטים הגרועים של השנה. זוהי השנה ה-21 שבה מצביעים חברי איגוד ”פטל הזהב” (שהתנאי היחיד לחברות בו הוא הנכונות לשלם את דמי החבר) על ההישגים השליליים המרשימים ביותר של השנה בתחום הקולנוע ומחלקים פסלונים מכוערים צבועים בזהב, שאף אחד לא לוקח.
yes, הודעה לעיתונות, ינואר 2006:
האלי ברי, שזכתה בפרס הראזי על משחקה בסרט “אשה חתול”, הינה השחקנית היחידה שזכתה גם באוסקר. גם היא הגיעה לטקס כדי לקבל את הפרס והודתה ליוצרי הסרט “אשת החתול” בעודה משחזרת את הנאום הארוך אותו נתנה כשזכתה באוסקר בשנת 2002. “תודה שבחרתם בי לשחק בסרט איום שכזה”, אמרה והוסיפה בהומור, “זה בדיוק מה שאני צריכה בשביל הקריירה שלי. כשהייתי קטנה אמרה לי אמי ‘אם את לא יודעת להיות מנוצחת טובה לא תוכלי להיות מנצחת ראויה”. הסרט “אשת החתול” (שהיה מועמד ב-7 קטגוריות וזכה “רק” ב-4) זכה גם בקטגוריות הסרט הגרוע ביותר, הבימאי והתסריט הגרועים של השנה.
חדשות E!, ידיעה על פרסי הראזי, פברואר 2005:
האלי ברי היא הזוכה הגדולה של טקס פרסי פטל הזהב, שהתקיים אמש (שבת), רגע לפני טקס פרסי האוסקר. ברי, שבצעד מפתיע, הגיעה לאירוע כדי לקחת את פסלון הראזי, הודתה ליוצרי הסרט “אשת החתול” ושיחזרה את הנאום הארוך אותו נתנה, כשזכתה באוסקר בשנת 2002. “תודה שבחרתם בי לשחק בסרט איום שכזה”, אמרה והוסיפה בהומור, “זה בדיוק מה שאני צריכה בשביל הקריירה שלי. כשהייתי קטנה אמרה לי אמי ‘אם את לא יודעת להיות מנוצחת טובה לא תוכלי להיות מנצחת ראויה”. הסרט “אשת החתול” זכה גם בקטגוריות הסרט הגרוע ביותר, הבימאי והתסריט הגרועים של השנה.
yes, הודעה לעיתונות, ינואר 2006:
סרטם של בן אפלק וג’ניפר לופז “אהבה מחוץ לחוק” (Gigli) זכה בקומדיה הגרועה ביותר ב-25 השנים האחרונות.
גם הנשיא בוש זכה לכבוד המפוקפק עם שני פסלונים – פרס השחקן הגרוע ביותר עבור “משחקו” בסרט התיעודי של מייקל מור “פרנהייט 9/11” וגם בפרס “הזוג הגרוע על המסך”, לצידה של מזכירת המדינה, קונדוליסה רייס ולצידו של כלב המחמד שלו. הפרס הוענק גם למזכיר ההגנה, דונלד ראמספלד ולבריטני ספירס שהופיעו בסרט.
השחקן והמושל ארנולד שוורנצגר נבחר כלוזר הגדול של פרסי הראזי. מושל קליפורניה קיבל בעבר את מספר המועמדויות הרב ביותר לזכייה בפרס (9 מועמדויות) ולא זכה באף אחד. על “הישג” זה קיבל סוף סוף את הפרס המיוחל.
חדשות E!, ידיעה על פרסי הראזי, פברואר 2005:
גם הנשיא בוש זכה לכבוד המפוקפק עם שני פסלונים – פרס השחקן הגרוע ביותר עבור “משחקו” בסרט התיעודי של מייקל מור, “פרנהייט 9/11” וגם בפרס “הזוג הגרוע על המסך”, לצידה של מזכירת המדינה, קונדוליסה רייס ולצידו של כלב המחמד שלו. הפרס הוענק גם למזכיר ההגנה, דונלד ראמספלד ולבריטני ספירס שהופיעו בסרט.
סרטם של בן אפלק וג’ניפר לופז “ג’יגלי” זכה בקטגוריית “הקומדיה הגרועה ביותר ב-25 השנים האחרונות”. השחקן והמושל, ארנולד שוורנצגר, נבחר כלוזר הגדול של פרסי הראזי. מושל קליפורניה קיבל בעבר את מספר המועמדויות הרב ביותר לזכיה בפרס פטל הזהב ולא זכה באף אחד. על “הישג” זה קיבל סוף סוף את הפרס המיוחל.
העדפות
יחצנים אינם אובייקטיביים בהעדפותיהם העיתונאיות, אבל נהוג שהם מסתירים זאת כדי לא להסתבך עם הכתבים שאמורים לסקר את הלקוחות שלהם. רני רהב לא במשחק הזה, כנראה – בראיון לחיים ברשת של נענע הוא מגלה (בטעות?) שדה מרקר חשוב בעיניו יותר מגלובס:
יש לי 4 מסכים על השולחן. מסך לכל אחד מהאתרים: ynet, nrg, TheMarker ואחד שמתחלק בין נענע וגלובס.
עדכון 9:33
MRM מטקבק שיש גירסה אחרת לעניין: בראיון קודם, רהב אמר שעל ארבעת המסכים שלו יושבים ynet, nrg, TheMarker וגלובס. איך נוסף נענע לרשימה? הראיון הנוכחי עם רהב התקיים בנענע, ולפי יובל דרור, “יש לי הרגשה, שנענע חלקו לפתע דירה עם גלובס כדי לא להעליב את המראיין”.
יכול להיות שנענע נוסף לרשימה אד-הוק, אבל רהב יכול היה לבחור לחלוק את המסך של נענע עם המרקר, עם ynet או עם nrg. העובדה שהוא בחר לחלוק אותו עם גלובס אומרת משהו על מה רהב חושב על גלובס. אני עדיין מריח פה סכסוך, ויובל, אני יודע שאתה אוהב סכסוכים, אז אל תהרוס.
גוגל, אל תהיי רעה!
רני רהב, האיש שכדי לקרוא ארבעה אתרי חדשות מעדיף לקנות ארבעה מסכים מאשר ללמוד איך פותחים מספר חלונות באקספלורר (הייתי ממליץ לו על הלשוניות של פיירפוקס או אוואנט, אבל אני לא רוצה להבהיל אותו), מספר בראיון הכי מצחיק לחיים ברשת איך הוא מתכוון לעקוף את העניין המטריד הזה של אלגוריתם החיפוש של גוגל. בתשובה לשאלה אם הוא קיבל תלונות מלקוחותיו על מיקומם בגוגל, משיב היחצנעל:
תשמע, רוב הלקוחות שלנו הם מהטופ 100 של החברות בישראל, כך שאין להם בעיות אגו מהסוג הזה. בכל זאת, אנחנו מנסים לעשות הכל שהלקוחות שלנו יהיו מרוצים, גם בעניין הזה. אבל אל תשכח שמדובר פה באתר בינלאומי שההתערבות שלנו בו לא יכולה להיות גבוהה, מן הסתם. אני מאמין שבהמשך ניצור איתם קשר.
אתיקה
יחצנית: אהבתי את הבלוג :-)
עידוק: תיזהרי שלא תככבי בו.
יחצנית: מכיר את “כותבים עלייך משמע אתה קיים”? :-) וחוצמזה, אני חושבת שאם עד עכשיו לא נכנסתי… המממ :-) אגב, קראתי את הפוסט על צורי ולמעט צירוף קובץ PDF אני עושה את אותם הדברים ואתה חייב להודות.. אני מתקשרת לנדנד אם בכלל בתדירויות אפסיות. מתי מתקיים טקס הענקת המדליות? :-)
עידוק: בארוחת הערב החגיגית שהזוכים יערכו לכבודי ב”רפאל”.
יחצנית: דווקא רפאל? אהבתי מאוד את ברונו בעזריאלי.. ותגיד, זה לא ייחשב שוחד לא מקובל ולא אתי?
עידוק: ברונו גם הולך, אבל אז המדליה לא זהב אלא רק ציפוי זהב. וכדי שזה לא יהיה שוחד, אני אתחייב לא לכתוב שום דבר על הלקוחות שלך.
יחצנית: חחחחחח אתה גם ככה לא כותב.
עידוק: אז אני לא רואה שום בעיה.
(היה באמת. מתפרסם בעילום שם באישור היחצנית)
אנטיווירוס
ההודעה של רני רהב על “התערוכה השנתית השביעית למען הועד למלחמה באיידס” הגיעה לאינבוקס העמוס שלי כבר חמש פעמים הבוקר, ומי יודע כמה עוד עותקים עושים את דרכם אלי.
בשלב הזה, אני כבר בעד האיידס.
כך תייחצן
לא קל להחמיא ליחצן, ולי קשה שבעתיים אחרי יומיים של התקפה מרוכזת (כולל שיחה של 20 דקות בין העורך שלי ליחצנית מרובת סימני קריאה), אבל ההגינות מחייבת. צורי דאר ממשרד יחסי הציבור “כותרת” פשוט יודע את העבודה:
• תמצית ההודעה לעיתונות בשורת הנושא של האימייל (להבדיל מיחצנים אחרים, שכותבים בשורת הנושא משפטים כמו “הודעה לעיתונות” או “לטיפולך אודה”, וגם אחרי הסבר מנומס וסבלני לא מבינים שמי שמקבל עשרות הודעות ביום, מסנן אותן לפי שורת הנושא, ולכן זו חייבת להכיל את תמצית ההודעה).
• תקציר של ההודעה ודגשים עיקריים בגוף האימייל.
• ההודעה עצמה ב-DOC שמקל לעשות קופי-פייסט לציטוטים ונתונים (או לכל ההודעה, לכלי התקשורת שנוהגים כך), אבל גם ב-PDF, שקריא על כל מחשב בלי בעיות גירסאות וג’יבריש.
• רשימת מכותבים ב-BCC, ששומרת על פרטיות המכותבים.
• מכיוון שתחומי העיסוק שלו לא כל כך נוגעים בשלי, אני לא יודע אם הוא מנַדנֶק בטלפון, אבל אני מניח שלא.
זה לא מפליא, אם זוכרים שדאר היה בעצמו עיתונאי עד לא מזמן, ואף כתב פיליטון פרידה בו הדגים את הייסורים שמביא היחצן על העיתונאי.
לעברו העיתונאי ודאי יש גם חסרונות מבחינת תפקידו הנוכחי, אבל כל עוד הוא לא מתקשר “רק לשאול אם קיבלת את האייטם, ואם כן, איך זה שעוד לא העלית אותו?”, דיינו.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
