פייסבוק נגד חשיפת הטרדות ואיומים על נערות צעירות בפייסבוק, רדיו מהעבר בחלל והמשטרה נגד המחשבות // רבע לדיגיטל
פייסבוק נגד דף ישראלי שתיעד פשעי מין נגד צעירות
דף הפייסבוק “גברים בפייסבוק“, שתיעד הטרדות מיניות ואיומים על נערות צעירות, נסגר על ידי פייסבוק בגלל תלונות שווא על תכנים לא ראויים ובהם תכני עירום.
הדף, שנפתח ב-2013 וצבר אלפי עוקבים, נסגר מספר פעמים, ובפעם האחרונה גם נחסמה מפעילות בפייסבוק אחת ממנהלות הדף, אילנה ברודו. אחרי חשיפת הסיפור בתקשורת, פייסבוק שלחה הודעת התנצלות לברודו ולמנהלות נוספות על סגירת הדף, כתבה כי הדבר בטעות ופתחה אותו מחדש.
בראיון למפיק רבע לדיגיטל איתמר חדד סיפרה ברודו: “הוא הוקם כדף דאחקות, ברמה שמפרסמים כל מיני הצעות מטומטמות, לעיתים מטרידות. כל אשה בפייסבוק בשלב זה או אחר נחשפת לזה. שאלות מפגרות כמו ‘למה את לא מעלה תמונות של כפות רגליים’. ויש דברים שאנחנו מקבלות, של ילדות בנות 13 שגברים מאיימים עליהם. דברים כאלה. ופה אתה משתנק, פה אתה אומר ‘רגע, מה אני עושה עם זה? אני פה בשביל הדאחקות, מה אני עושה עם זה? לא באתי בשביל זה’. פשוט התחלנו לקבל עוד ועוד צילומי מסך של שיחות מאוד מטרידות. עכשיו יש לי מצב שבו ילדות בנות 13 וילדים פשוט פונים אלי ואומרים לי ‘האדם הזה שלח לי תמונה של איבר המין שלו’ ; ‘עקב אחריי’, חלק מהמקרים הפניתי למשטרה. אמרתי ‘קחי את עצמך, לכי למשטרה’ . היא ענתה לי ‘לא רוצה’. שלחתי בשמה את צילומי המסך וקיבלתי תגובה במשטרה שהילדה תלך לתחנת המשטרה”.
על ההסרה מפייסבוק סיפרה: “היה פה אלגוריתם, חתיכת קוד שנכתבה לפני אי אלו שנים. החתיכת קוד הזאת יודעת לעשות את הדבר הבא – אם הרבה אנשים לוחצים ‘זה פגע בי’, אז היא מסירה את זה. לא היה פה הפעלת שיקול דעת. השלב היחיד בו היה בן אדם, בשר ודם, ועבר על הדף ועשה משהו – זה היה בשלב שקיבלתי את ההתנצלות. עד לשם הכל היה אוטומטי”.
“גם ההתנצלות שקיבלתי היתה אנונימית”, אמרה ברודו. “היה כתוב ‘על החתום, צוות בפייסבוק’. אין לי עם מי לקיים איזשהו דו שיח”. הפרופיל האישי שלה, כך סיפרה, עדיין מושעה: “הוא קיים אבל אני לא יכולה להגיב לאנשים”.
רדיו חלל
אתר lightyear.fm מדמה את שידורי הרדיו הנקלטים במרחק שניות, דקות ושנות אור מכדור הארת, ומעלה את השאלה המדאיגה: האם שידורי הרדיו שלנו משנות השמונים הולכים לחזור אלינו? יואב לנדסמן, מהנדס חלל וגאו-פיסיקאי, עובד בתעשיית החלל הישראלית ומהנדס מערכת ראשי בעמותת SpaceIL, הפועלת להנחית את החללית הישראלית הראשונה על הירח, סיפר ל”רבע לדיגיטל” איך ניתן לשמוע במרחק שנות אור את שידורי הרדיו מהעבר: “שידורי הרדיו משודרים לכל כיוון ולכן גם לחלל, ונעים במהירות האור. לכן במרחק שנת אור אחת אפשר לקלוט עכשיו את הלהיטים של לפני שנה בדיוק, ובמרחק של 20 שנות אור יכולים לקלוט עכשיו את השירים של אמצע הניינטיז, וכן הלאה”, אמר.
לדבריו, גלי הרדיו זו גם הדרך שבה מדברים עם חלליות. “עכשיו יש חללית שעברה ליד פלוטו, אז הדרך שבה הצוות שלח אליה אותות זה בשידורי רדיו לכל דבר. והזמן שלוקח לשידורי רדיו להגיע אל החללית זה בארבע וחצי שעות. זה יחסית קרוב למרות שזה מיליארדי קילומרטים מפה”, אמר.
שידורי רדיו, אמר, יכולים להיווצר גם בתופעות טבעיות. “זו קרינה אלקטרומגנטית בדיוק כמו אור. זה נוצר גם בתופעות טבעיות, אבל לא משדר איזהשהו מידע אלא רחש סטטי כזה. שאם אתה קולט אותו אתה יכול להגיד – מהכיוון הזה הגיע משהו מסוים. זה עוד לא הוכחה לחייזרים”, סיפר. “אחת התופעות נקראת קרינת הרקע הקוסמי – זה בעצם הדים של המפץ הגדול שמגיעים מכל מקום, מכיוון שכל היקום נוצר במפץ הגדול. אפשר לקלוט את הקרינה באמצעות רדיו”.
אבל מה לגבינו, יושבי כדור הארץ? איך נוכל אנחנו להגיע אל אותם גלי רדיו בחלל הנושאים את שידורי העבר? לנדסמן סיפר על פרט מדהים: “הגלים האלה הולכים ומתפשטים במרחב, זאת אומרת הם לא חוזרים אלינו. אבל הם פוגעים בכל מיני דברים – בירח, בכוכבי לכת אחרים ובאבק שיש בחלל – ואז חוזרים. ואז אפשר לקבל את ההחזרים האלה בחזרה ולקלוט אותות רדיו ששידרנו לפני שנים”.
“אבל מקבלים אותם בחזרה בעוצמות מאוד נמוכות ועם המון רעש רקע. אפשר לסנן את זה ולשמוע משהו ולפענח משהו. אבל זה מאוד קלוש. צריך ציוד מאוד מתוחכם וצריך אנטנות קליטה מאוד גדולות, זה עסק מאוד יקר, אבל עקרונית אתה יכול לכוון אנטנה לאזור מסוים בשמיים ולקלוט תוכניות רדיו וטלוויזיה ששודרו לפני כמה עשרות שנים”.
המשטרה נגד המחשבות
אחרי שכשלה מלמנוע מישי שליסל להגיע שוב למצעד הגאווה ולדקור שוב משתתפים בו, המשטרה פירפלה חרדים ומנעה את כניסתם להפגנות המחאה בעקבות הפיגוע. במקביל ברשת, “משטרת חיפה הצליחה ללכוד לפני זמן קצר בן 42 בביתו בחשד כי פרסם פוסט ובו דברי גנאי כנגד קהילת הלהט”ב ומחאותיהם”, כלומר עצרה לחקירה אדם שפרסם סטטוס בפייסבוק נגד מצעד הגאווה.
בשני המקרים מדובר בשני היבטים של משטרת מחשבות – הגבלת תנועה של אנשים לפי דעותיהם והשתייכותם הדתית, ולא על פי מעשיהם, ומעצר וחקירה של אדם על דעותיו, ולא על מעשיו.
הרשת מאפשרת לנו להיחשף לדעות שונות משלנו, גם אם הן נתעבות בעינינו, לריב עם בעליהן, להתווכח, ללמוד, לשמוע ולפעמים לשכנע. חינוך ודיון פתוח הם הדרך להילחם באלימות ושנאה, לא משטרת מחשבות.
“רבע לדיגיטל” משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ
מלחמת היהודים של צוק איתן בפייסבוק • גוגל הופכת נהגים לנהגי מוניות • בזק נגד פופקורן טיים » רבע לדיגיטל
פייסבוק הייתה זירה פוליטית סוערת בזמן מבצע צוק איתן. ד”ר ניקולס ג’ון וד”ר שירה דביר-גבירצמן יספרו לנו על מחקר ה”אנפרנדים” שלהם | גוגל עושה ניסוי בלהפוך ישראלים שנוהגים לעבודה לנהגי מוניות. איילה צורף תדבר על עתיד התחבורה השיתופית | איך שתי זרועות של בזק נלחמות זו בזו, ו”פופקורן טיים” מנצחת.
“רבע לדיגיטל” משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. לפניות: reva@room404.net
מהו קוד, ספאמר ישראלי ישלם 617 אלף שקל והאם לקוחות אמזון יהפכו לשליחים?
מהו קוד, מהו תכנות ומהי תרבות המתכנתים? שוחחנו על כך עם העיתונאי והמתכנת האמריקני פול פורד, שפרסם כתבה בנושא, What is Code?. הכתבה, שאורכה 38 אלף מילים, מילאה גליון שלם של מגזין ביזנסוויק. גירסתה המקוונת לוותה בדוגמאות קוד שהדגימו רעיונות שהוצגו בכתבה עצמה, וגם מדריך דמוי קליפי של וורד שמלווה את הכתבה ומתקשר עם הקוראים ו
חברה ישראלית ששלחה ספאם ליותר מ-100 אנשים הפסידה במשפט ותשלם למעלה מ-600 אלף שקלים. ארז קינן, אחד התובעים, מספר על הנצחון.
האם לקוחות של אמזון יהפכו גם לשליחים של החברה, והאם זה אומר שהם יהפכו לעובדים שלה, בעקבות תקדים אובר?
תוכנית זו של “רבע לדיגיטל” שודרה ב-23.6.2015. “רבע לדיגיטל” משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ
מה למדנו מהציוצים הבעייתיים של טרבור נואה • למה לגגל מחלות • תקלות דיגיטליות כאמנות // רבע לדיגיטל
מחפשים מחלות
הסיפור הזה מתחיל בספטמבר 2013, ולמעשה שישה חודשים קודם. סיידי ראנס קיבלה דיאגנוזה של מעי רגיז, אבל לא קנתה אותה. היא גיגלה וגילתה שיש לה 8 מתוך 9 סימפטומים של סרטן. בבדיקה רפואית בעקבות האבחון העצמי, התברר שהיא צדקה. בדיון בנושא בקבוצת הפייסבוק “מדעת – למען בריאות מושכלת” העירה מישהי, “גם שעון עומד צודק פעמיים ביום”, ומישהו השיב לה, “אבל לא שעון דיגיטלי :)”.
האם כדאי לחפש באינטרנט את הסימפטומים שיש לנו בנסיון למצוא איזו מחלה חטפנו? בשיחה עם מפיק “רבע לדיגיטל” איתמר חדד אומר אורי גורן, מנכ”ל אי-פוכונדר, חברה לייעוץ ושיווק בתחום הרפואה הדיגיטלית, יש מחקרים שלפיהם מטופלים שמחפשים מידע על מחלות נוטים יותר לשתף פעולה עם הרופאים בתהליך הריפוי.
“בפוסט בבלוג של גוגל מספר פרם ואמאסוואמי, מנהל מוצר בגוגל, כיצד כשהיה באזור נידח וכפרי בוורמונט שבארצות הברית, הילד שלו נפל, והוא רצה לבדוק בגוגל האם יש סכנה שזה זעזוע מוח. הוא מספר כי למרות שהוא עובד בזה, לא מצא תשובות מספיק טובות מבחינתו. ולכן, לאור ההבנה שבריאות היא נושא משמעותי בחיפושי גוגל (1 מכל 20 חיפושים קשור לבריאות) החליטו בגוגל לשפר בצורה משמעותי את מה שנקבל כאשר נחפש מידע בריאותי”, כתב גורן בבלוגו. הוא מספר על המהלכים המרכזיים שגוגל מובילה כעת בנושא: “אחד זה הנושא של איגום, של יצירת מעין קוביות של נושאים בגוגל – ריבוע של ריכוז מידע. יהיה את אותו הדבר על רפואה, כשאת הריכוז עשו בגוגל על בסיס אותו אלגוריתם, אבל הוא עבר וריפקציה של צוות רופאים, ואז נוצר מצב שהמידע שתקבל בגוגל יהיה מרוכז לסיפמפטום ויתן לך נתונים הרבה רלוונטיים, ואפילו שרטוטים רפואיים, גרפיקה של הבעיה. דבר נוסף, חיברו רופאים שיהיו זמינים ויצרו מצב של אפשרות ליצור קשר טלפוני עם רופא. אם אתה לא בטוח, אם תרצה לדבר עם רופא – יש לך כפתור ואתה לוחץ עליו. זה איזשהו שיתוף פעולה עם רופאים”.
השירות הטלפוני עלול להיתקל בקשיים דווקא בגלל ההצלחה, אומר גורן: “השאלה אם הם יעמדו בזה, כי כמות החיפושים הרפואיים בגוגל גבוהה, זה התחום השני הכי מחופש, לאורך כל הגילאים”.
מה לגבי סכנות אפשריות באבחון רפואי ברשת?
גורן: “יש סכנות, אבל יש סכנות בכל טיפול רפואי. בארה”ב מתים מדי שנה 300-400 אלף איש מטעויות רופאים, עד היום לא הצליחו לאתר מוות אחד שנגרם מגוגל. אני לא פוסל את העובדה שיש בזה גם סיכון – אבל גם בללכת או לא ללכת לרופא יש סיכון”.
עוד בנושא חיפוש מחלות וסימפטומים ברשת: ראיון עם ד”ר קרן לנדסמן >>
ѺΘᵽᵴ
“מה קורה כשהטכנולוגיה נכשלת? כשהיא מקבלת ממד פרודי או גרוטסקי? כשמה שאמור להישאר מאחורי הקלעים נחשף? כשהעולם הדיגיטלי לא מתפקד כפי שהבטיחו לנו? ולמה אנחנו נמשכים לזה כל כך?”, את השאלות האלו הפנה העיתונאי, המעצב ומייסד הבלוג “פורטפוליו” יובל סער למעצבים, מייקרים, אמנים, מהנדסים, חוקרים, בעלי מלאכה וסטודנטים. את היצירות הנבחרות הוא מציג בתערוכה “OOPS“, שמוצגת בבית הנסן בירושלים, אשר עוסקת באמנות הגליץ’.
מפיק “רבע לדיגיטל” איתמר חדד הציע תיאור של התערוכה ככזו שמציגה את מה שהעולם הדיגיטלי מייצר לנו “בלי כוונה”. “זאת הגדרה מקסימה”, השיב סער. “כשאתה אומר שיש לה כוונה, אתה מייחס לה תכונה אנושית. זה הקטע הכיפי, המעניין. אפשר לצחוק איתה, אפשר לדבר איתה. היא לא עושה מה שאמרנו לה לעשות – היא מורדת בנו”.
סער נתן דוגמאות ליצירות שיוצגו בתערוכה: “יש בחור שהוזמן לחתונה באשדוד, ובמסך שהקרין את התמונה של החתן והכלה היו שתי שורות ושני מקומות של פיקסלים שרופים – כל הפנים שלהם זה שני מלבנים שחורים – והוא ישר צילם את זה. בחור אחד צילם איזה תמונה והכל נהיה משהו צבעוני כזה, מפוקסל”.
למה מהנדסים ואמנים נמשכים לדבר הזה?
“כי אנשים לא בהכרח ישימו לב לשלט ששרוף, אבל יש במעצבים איזה גליץ’ שגורם לנו לשים לב”.
סער אינו יודע להגיד במדויק מתי נולדה תרבות הגליץ’, אך אמר כי “היא נהייתה יותר פופולרית בשנים האחרונות, מאז עידן הסמאטרפונים, הגוגל אימג’ס. אלה דברים שלא היו פופולריים לפני חמש ועשר שנים וממש לא היו פה תפקיד. אני חושב שכמעצב, כאוצר וככותב אני כל הזמן עם העיניים פתוחות, ובטח בתור מעצב גרפי אני מאוד שם לב לטעויות. כשאני הולך למסעדה ואני מזמין תפריט – אני אשים לב לפונט הלא נכון, לרווח הכפול. זה לא קטנוניות, ככה יצא. חלק מהעבודות שמוצגות בתערוכה ראיתי באינסטגרם – אם זו סטונדטית שהעלתה משהו שהמרצה שלה הציגה, ומעצב אחר שהעלה לאינסטגרם שלו. אנחנו בעידן דיגיטלי, הרבה אנשים שמים לב לזה”.
גירסה מוגלצ’ת של הראיון אפשר לשמוע כאן >>
הדיילי שוֹק
גולשים חרוצים חפרו ומצאו ציוצים בעיתיים עם הומור אנטישמי וסקסיסטי בטוויטר של טרבור נואה, סטנדאפיסט דרום אפריקאי שנבחר להחליף את ג’ון סטוארט בהנחיית תוכנית החדשות הסאטירית “הדיילי שואו”. זו עוד תזכורת לכך שהעבר הדיגיטלי המתועד-להחליא שלנו עלול להגיח מהעבר ולרדוף אותנו.
אפשר לקחת את זה לשני כיוונים: אפשר לשמור על הפרטיות שלנו באופן מוחלט ולא לחלוק דבר עם העולם; זו אפשרות ששמורה לאנשים פרטיים, אבל לא פרקטית לפוליטיקאים, עיתונאים, בדרנים ושאר אישי ציבור. ואפשר לזכור שמה שכתבנו לפני 3, 5 ו-10 שנים לא בהכרח מייצג את מי שאנחנו היום, ושאנשים יכולים להשתנות – וגם להתנצל על מה שהם כתבו.
To reduce my views to a handful of jokes that didn’t land is not a true reflection of my character, nor my evolution as a comedian.
— Trevor Noah (@Trevornoah) March 31, 2015
“רבע לדיגיטל” משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ
למה האייטם על תערוכת הגליץ’ ארט לא שודר בגלצ
קודם תקשיבו (אם הנגן לא עובד,
השני מבין שלושת האייטמים, שהקלטנו אתמול לתוכניתי “רבע לדיגיטל” בגלצ, היה ראיון עם המעצב יובל סער. בזמן שהתוכנית שודרה הייתי בטלפון, הקשבתי לתוכנית בחצי אוזן וקלטתי שזה ממש לא הראיון שערכתי אתמול עם סער, אלא ראיון עם יאיר טרצ’יצקי, ממייסדי ארגון העיתונאים.
שיערתי שזה מה שקרה: התוכנית היתה ערוכה ומוכנה לשידור. מישהו הקשיב לה ונחרד מהתקלות והיעדר העריכה של האייטם השני. הוא החליט להשליך אותו לפח ולהכניס במקומו את הראיון עם יאיר טרצ’יצקי, שהוקלט לפני מספר שבועות ונדחה שוב ושוב מסיבות אקטואליות וליינאפיות.
למה האייטם השני היה מחורבש? כי הוא עסק ב-OOPS, תערוכה שאוצר סער בנושא גליץ’ ארט. כדי להמחיש את הז’אנר האמנותי הזה, הקלטנו אייטם מלא בהפרעות ותקלות, צפצופים והתנתקות יזומים (וכאלו שקרו ספונטנית, ולא ערכנו החוצה). מה שלא שיבשנו בהקלטה באולפן קימטנו אחר כך בפוסט פרודקשן. מי שיאזין לכתבה יקבל את התחושה של שידור חי שקללה שורה עליו.
בירור מול המערכת העלה שזה כמעט בדיוק מה שקרה. יתכן שנערוך אותו מחדש ונשדר אותו בשבוע הבא, וייתכן שלא. בכל מקרה, הנה הוא, שם למעלה.
הקארמה של טיסת השוקולד, עיתונאימקוונימתאגדים והספד לטרי פראצ’ט // רבע לדיגיטל
טרי פראצ’ט: מצחיק. כועס. הומניסט
החודש מת טרי פראצ’ט, מהסופרים המצליחים בעולם. פראצ’ט מכר למעלה מ-85 מיליון ספרים ב-37 שפות. הוא מוכר כמחבר עשרות הספרים בסדרת “עולם הדיסק”, וכתב ספרים רבים נוספים. הוא עסק בעיקר בספרות פנטזיה קומית, והיה ידוע בחוש ההומור המפותח שלו. לצד עיסוקיו אלה, היה גם עיתונאי ואף שימש בעברו כדובר חברת החשמל הבריטית. פראצ’ט סבל מאלצהיימר בשנותיו האחרונות, מחלה שהביאה למותו. הוא שיתף את הציבור בגילוי המחלה, ואף צילם סרט תיעודי, “Terry Pratchett: Choosing To Die”, שעסק בזכות לבחור מתי למות.
Terry Pratchett – Choosing to Die by ghostsea
“טרי פראצ’ט אמנם היה יוצר מצחיק מאוד, אבל כמו מוסר העבודה שלו, גם כוונותיו תמיד היו רציניות, ומותו הוא אובדן גדול לעולם הספרות, התרבות והאנושות ככלל”, כתב עליו העיתונאי והמתרגם דידי חנוך בוויינט (זהירות, אוטופליי). בראיון למפיק “רבע לדיגיטל” איתמר חדד סיפר חנוך על הסופר: “פראצ’ט, שהיה פעיל בעיקר משנות ה-80′ ועד השנה, היה בשנות ה-90′ בסופר הנמכר ביותר בבריטניה, עד שג’יי.קיי. רולינג באה ועקפה אותו. הוא אחד הסופרים המצליחים בעולם. הוא כתב יצירות פנטזיה מאוד מצחיקות מצד אחד, ומאוד הומניסטיות ופרוגרסיביות מצד שני”
פראצ’ט, אומר חנוך, כתב הרבה מאוד פנטזיה ומעט מאוד מדע בדיוני: “הוא ההומוריסט החשוב שבפנטזיה. החשוב ביותר והמצליח ביותר. הוא הפך את ההומור לחלק בסיסי ומובן בפנטזיה, שהיה ז’אנר שסבל לעיתים מרצינות יתר”.
לאיגודי עובדים אין קליק עם עיתונאי הניו מדיה
גילדת העיתונאים האמריקאית, שמונה 34 אלף חברים, שינתה את שמה באחרונה מ-Newspaper Guild ל-NewsGuild, כשהיא נפרדת מהבלעדיות של הנייר. אולם בארה”ב עדיין קשה לאגד עיתונאי ניו מדיה. בין הסיבות לכך, כפי שנמנו בכתבה בוושינגטון פוסט: היצע הכותבים הגדול, ונכונות של כותבים רבים לכתוב בזול מאוד ואף בחינם כדי לקדם את עצמם מקצועית; חוסר ההיכרות של הצעירים עם עולם העבודה המאורגן; רצון של העיתונאים הצעירים לבנות לעצמם מותג עצמאי שקל להעביר מכלי תקשורת לכלי תקשורת; התנהלות דמויית סטארטאפ של כלי תקשורת מקוונים, שמבטלים את ההיררכיה הנראית לעין בין מנהלים ועיתונאים, ולעתים מעניקים לכתבים אופציות, כך שהאינטרסים של הכתבים מתיישרים עם אלו של הבעלים וההנהלה, ולא של עמיתיהם למקצוע.
“אלה דברים שכארגון עיתונאים היינו צריכים להתמודד איתם גם בכלי תקשורת שהם לא ניו מדיה. כבר קרוב ל-30-40 שנה שאין בעיתונות עבודה מאורגנת, חוץ משידור ציבורי”, מסביר העיתונאי יאיר טרצ’יצקי, יו”ר ומייסד-שותף של ארגון העיתונאים. בנוסף, “העיתונאים [בניו מדיה] הרבה יותר צעירים, המערכות יותר צעירות, אין לך מסורת של עבודה מאורגנת. זה יחסית כלי תקשורת חדשים, אין מסורת של ועד, של עבודה מאורגנת. התחלופה מאוד גבוהה, אנשים פחות רוצים להשקיע – זה אופייני לניו מדיה. בשונה מארצות הברית, שהקשיים גורמים לזה שאין כמעט התאגדויות בניו מדיה, בישראל הצלחנו לא רע בכלל. הקמנו ועד בוויינט, באתר ONE, ב’בחדרי חרדים’ ובמספר כלי תקשורת, ובזמנו בנרג”.
תמכור לה זפת!
זוכרים את טיסת השוקולד?
http://www.youtube.com/watch?v=Xj9rFlNtsVs
בסוף פברואר הופץ על ידי גורם לא ידוע סרטון שמתעד מריבה בין נוסעים לבין דייל בטיסת ישראייר. למרות שהרבה אנשים עושים הרבה דברים הרבה יותר גרועים מלצעוק על דייל שימכור להם שוקולד, דווקא האישה שצעקה הפכה לנערת הפוסטר העדכנית של “הישראלי המכוער”, והשיקה גל של כתבות ודיונים בנושא. חברת התיירות הדקה התשעים תפסה טרמפ על המהומה והקימה את קהילת הפייסבוק “נלחמים בישראלי המכוער”, שמוקדשת לתמונות וסרטונים שמתעדים מעשים לא יפים.
תיעוד מתמשך והצמדת תג מחיר להתנהגות הזאת היא גם הרעיון של טל גוטמן, שפרסם על כך פוסט בבלוגו “ממלכת עילם”. גוטמן כתב:
כמו שיש like ו-share, יכול להיות כפתור ״זכור״, או ״קארמה״. כשמישהו יכתוב משהו יוצא דופן ברשת חברתית – טוב או רע, תוכלו לשלוח את הדבר הזה למאגר הקארמה שלו. ושם הוא ישאר, לנצח. אי אפשר יהיה למחוק משם דברים, גם אם האדם מחק את הפוסט המקורי. האתר יהיה מוצפן ומאובטח כך שניתן יהיה להוכיח שהתכנים בו באמת נכתבו על ידי האדם, ולא זויפו אחר כך. והוא יהיה נגיש, נגיש לאללה, למנועי החיפוש. לא יהיה בו שיפוט, צקצוק לשון. רק שיקוף אמיתי של מה האדם אמר.
שיימינג יכול להידבק לתדמית כמו זפת לרגליים בים, אבל אם אין מחיר אמיתי, נוכח ומרתיע להתנהגות כזאת, התיעוד שלה חסר משמעות. ואם יש לה מחיר – הוא צריך להיות פרופורציונלי, ואסור שיישמר לנצח. באירופה נקבע כי גוגל תתן לאנשים את הזכות להישכח על ידי הסרה של לינקים לרשומות משפטיות בעייתיות, ואפילו רישום פלילי נמחק בסופו של דבר.
“רבע לדיגיטל” משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ
פייסבוק עלולה להטות את תוצאות הבחירות, הספד ללנארד נימוי וראיון עם מנהלת רוטר.נט // רבע לדיגיטל
פרידה מלנארד נימוי
לנארד נימוי, שגילם את הקצין ספוק בסדרה ובסרטי “מסע בין כוכבים” מת בחודש שעבר. אורי אביב, מייסד מועדון המעריצים הישראלי של מסע בין כוכבים, סטארבייס 972, מספר על השחקן, שהיה גם צלם ומוזיקאי והשראה לדורות של גיקים.
הרוטרית ועתיד עיתונות האזרחים של רוטר.נט
אתר רוטר.נט, שהתפרסם בזכות פורום הסקופים הסוער שלו, נמצא איתנו כבר כמעט 20 שנה. הוא נוסד על ידי הטינאייג’ר דאז נעם רוטר, נוהל על ידי אביו הרב ישעיהו רוטר, ועם מותו של האב ב-2012 עבר לניהולה של בתו רעות ברק, שכותבת שם בכינוי “רוטרית”.
מותו של ישעיהו רוטר דווח ברוטר.נט עוד בטרם המשפחה קיבלה הודעה רשמית, אולם ברק מדגישה שהפרסומים הללו לא הגיעו למשפחה, משום שמנהלי פורום הסקופים הקפידו למחוק את ההודעות, בהתאם לכללים.
בשנה שעברה פרסם יונתן אוריך ראיון עם ברק ב”מקור ראשון”. מוקדם יותר החודש השתתפה ברק בכנס התקשורת “מחוץ לבועה”, וחזרה משם כועסת:
גדלתי בבית, שהמשפט ” לא נותנים קרדיט לרוטר” הפך למין בדיחה כזו שאומרת שאף פעם לא מזכירים מי עשה באמת את העבודה.
“כל הכלים שטופים, ולא נותנים פה קרדיט לרוטר” , “הכנתי 3 עוגות ולא נותנים פה קרדיט לרוטר” , “הרמתי מסיבת הפתעה ולא נותנים פה קרדיט לרוטר”כשנכנסתי לנעליים הגדולות מדי של אבא שלי, כבר לא הפריע לי שלא נותנים קרדיט לרוטר.
הפריע לי שלמרות שרוטר היא במה שכל עיתונאי לא רק מכיר אלא משתמש בה, בקושי תמצא מילה טובה על רוטר. תמצא בעיקר ההפך, וגם אם מתפלקת לה כתבה טובה, תמיד נמצא בה את ה”אבל”.עד היום לא הבנתי מה הקטע. היום נפל האסימון, ואני מאוד שמחה לשתף אותו אתכם.
[…]
הניו מדיה פוגעת בכיס של העיתונאי, כי היא מפרסמת סיפורים שהעיתונאי לא יכול לפרסם גם אם הוא מאוד רוצה, כי העורך למשל חסם אותו, או כי זה לא מתאים לאג’נדה של האתר.“עיתונאי, זה לא מקצוע מבוקש היום” אמר ראש החוג לתקשורת פרופסור גבי וימן “כי כל אחד יכול להיות כתב, מפרסמים משהו בפייסבוק, מעלים תמונה וזהו”
הסברתי להם, שהעם, קהל הקוראים, הוא קצת יותר חכם ממה שעושים ממנו, כולם יודעים להתייחס לוואטסאפ בהתאם, כולם יודעים שיש 50% סיכוי שההודעה שקיבלו זה קשקוש אחד גדול. וכאן נכנס רוטר לתמונה, עם חוכמת ההמונים, כשיש הרבה עיניים על ההודעה, וכל אחד יכול לתת פיסת מידע, רמת האמינות של ההודעה עולה ל-80% או יורדת ל-20%. ואז מחכים לשלב השלישי, לשלב שבו העיתונאים מאשרים סופית אם זה נכון (כי אם זה לא נכון זה לא יופיע)
העיתונאים פשוט סירבו לקבל את העובדה שלקהל הקוראים יש הגיון בריא. סרבו לחלוטין. הגדיל לעשות פרופסור וימן שאמר שחכמת ההמונים זו רמת העיתונאים הנמוכה ביותר, לטענתו העיתונאי לא צריך להקשיב להמון, אלא להכתיב דרך ולכפות אותה על הקוראים.
בראיון מקדים שערך איתה איתמר חדד עבור “רבע לדיגיטל” אומרת ברק שהרשתות החברתיות והוואטסאפ רק הגבירו את ההייפ סביב האתר: “מאז עידן הוואטסאפ והפייסבוק נהיו כמה רמות של אמינות. פעם כל ידיעה שהתפרסמה היתה אמינה מבחינת הקהל, וכשהתחילו הפייסבוק והוואטסאפ אנשים הבינו שלא הכל נכון. רוטר הוא מקום של חוכמת ההמונים – מישהו מקבל משהו בוואטסאפ – הדרך לדעת אם זה נכון היא להיכנס לרוטר ולהצליב מידע. מאז הוואטסאפ והפייסבוק יש יותר אנשים שנכנסים לרוטר ולהצליב מידע, ולתת ידע”.
על המשך ניהול האתר והמקום אליו היא רוצה לקחת אות אמרה ברק: “אני נורא מנסה לשמור עליו בצורה שאבא שלי הקים אותו ובשביל מה שהוא הקים אותו, שזה בראש ובראשונה אתר דתי ומקום שבו אפשר להעלות ידיעות שלא מקבלות מספיק מקום, או לא מופיעות בכלל בתקשורת המסורתית”. היא הוסיפה כי רוטר הוא “במה לכולם, כל אחד יכול להיות כתב, זו במה לאלה שבשאר כלי התקשורת לא אפשר לפרסם”.
ועוד על העתיד, האם רוטר יהפוך לכלי תקשורת של ממש, עם כתבים ועורכים? “נכון להיום, אין מחשבה כזאת להפוך כלי תקשורת. אבל אם יקומו מחר גולשי רוטר ויגידו ‘אנחנו רוצים להקים טלוויזיה’ – זו הבמה שלהם. זה לחלוטין מקום לגולשים להשמיע את דעתו”.
פייסבוק יכולה להטות את תוצאות הבחירות
רשתות חברתיות מאפשרות לאנשים להתחבר, להיחשף ולדבר עם אנשים מכל מיני סוגים. אלא שהנטייה של אנשים להתחבר לאנשים דומים להם יוצרת בועות, שבהן אנשים נחשפים לדעות דומות לשלהם. חוקר הניו מדיה ויועץ התקשורת ארד אקיקוס, מסביר שבועות-הפייסבוק הללו מקלות על אנשים להתבצר בדעותיהם, בלי שאלו יאותגרו על ידי דעות שונות ומנוגדות.
בעיה נוספת בפייסבוק היא עידוד ההצבעה. פייסבוק פיתחה כלי בשם “voter megaphone” (מגאפון מצביעים), כפתור שמאפשר למי שהצביע בבחירות לדווח על כך לחברבוקיו באמצעות עדכון שיוצג להם בפיד, במטרה לעודד אותם גם כן להצביע. במחקר (פדף) שפורסם במגזין נייצ’ר על כפתור ההצבעה נטען שהוא גרם ללפחות 340 אלף איש להצביע בבחירות 2010 בארה”ב. במאמר במאד’ר ג’ונס מזהיר הכותב מיכה ל’ סיפרי כי פייסבוק יכולה להשתמש בכלי הזה להטות את תוצאות הבחירות, על ידי בחירה להציג את עדכוני ההצבעה לאנשים עם דעה פוליטית מסויימת, ולהסתיר אותו מאנשים עם דעה מנוגדת. לא רק זאת – גם ניסוי בהגדלת מינון האקטואליה הקשה בפיד של חלק מהגולשים הראה עליה של מעורבותם החברתית ואת שיעור ההצבעה בקרבם, כשפייסבוק לא סיפרה לגולשים שהיא מבצעת בהם ניסויים, כתב סיפרי.
פייסבוק הודיעה שתפעיל את כפתור ההצבעה בבחירות הקרובות בישראל. לשאלתנו נמסר מדוברות פייסבוק כי הכפתור “יופיע אצל כל מי שבגיל בחירה”. מאחר שהשימוש בפייסבוק לא שווה בקרב כל קבוצות האוכלוסיה, המדיניות הניטרלית-לכאורה מהווה למעשה הטייה לטובת הקבוצות שכן מחוברות לפייסבוק. בארה”ב של 2013, לפי בדיקה של פרויקט פיו, היו בפייסבוק יותר נשים מגברים, יותר צעירים ממבוגרים ויותר תושבים אורבניים מאשר כפריים. בישראל של 2015 אפשר לשער שיש בפייסבוק יותר צעירים ממבוגרים, יותר חילוניים מדתיים, יותר ליברלים משמרנים ויותר עשירים מעניים.
“רבע לדיגיטל” משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ
מחירי הדירות מנצחים את איראן, עמית סגל בכל מקום וסיפור אהבה עם סוף אכזבה // רבע לדיגיטל
@עמית סגל
סוגר יממה בלי דיווח לטלויזיה, אייטם ברדיו או פוש באינטרנט. תודה לשלג, תודה דנינו, חן חן אלעד זוהר
— עמית סגל (@amit_segal) February 19, 2015
את עמית סגל, הכתב הפוליטי של ערוץ 2 ומגיש בערוץ הכנסת, אפשר למצוא בטוויטר ובפייסבוק יותר מאשר במקום העבודה שלו. עם דף פייסבוק פעיל במיוחד וחשבון טוויטר אפילו עוד יותר (למעלה מ-60 אלף עוקבים בכל אחד מהם), סגל מעדכן ומפרשן בשביל הגולש הישראלי כמעט כל דבר שקורה בשדה הפוליטי.
לקראת השתתפותו בכנס DIGIT לעיתונות דיגיטלית, סגל מדבר על השירות שהוא נותן לגולשים ועל ההבדל בין סטטוסים לדיווחים בחדשות. בראיון לעורך התוכנית איתמר חדד הוא אומר: “כל דבר שיכול לעשות יותר אפקט בטלוויזיה הולך לשם. כל דבר קטן מדי לטלוויזיה או גדול מדי לטלוויזיה הולך לטוויטר”, בתוכנית הוא מתייחס לקשר שלו עם הגולשים ומותח ביקורת על קולגות שמתפרעים ברשת.
מחפשים אג’נדה
החיפושים שלנו בגוגל לא יכולים לנבא לאיזו מפלגה נצביע, אבל נותנים אינדיקציה לגבי סדר היום שמעניין את הגולשים לקראת הבחירות. בתוכנית מדבר ראש צוות גוגל טרנדס, נמרוד תמיר, שמנתח את החיפושים שלנו זו מערכת הבחירות השלישית ומשתף תובנות משם.
אהבה מפוברקת
הגולשת איילת ארגוב כתבה בפייסבוק על קשיי מציאת בן זוג, וסיפרה איך בדייט קצר הכירה איש בשם גילי, התאהבה בו וגילתה שהוא חולה סופני. הסטטוס שלה זכה למאות שיתופים ורבבות לייקים. חגית גינזבורג כתבה על כך בטורה האישי במעריב, תחת הכותרת “לחלוחית, קיבינימט”, וכותרת המשנה “אחרי מאות אלפי סטטוסים מצייצים שכבר הקהו את הרגש והעלו את הסף של האכפתיות שלנו, אם כל הסיפורים הגיעה לפייסבוק ושברה את האינטרנט”.
בסמוך לפרסום חשף היחצן אלירן מלכי שאיילת וגילי הם פרופילים בדויים, שהוא הקים לצורך מחקר על ויראליות, והחליט לשרוף עם קמפיין לקידום מודעות לאותה מחלה. “בקמפיין העולמי למחלה ה-ALS, אנשים שפכו על עצמם דלי עם קרח והציבו את האתגר בפני עוד 3 מכרים. בקמפיין הישראלי (שנעשה כולו בהתנדבות מלאה) אנשים בחרו לקרוא טקסט של 1,000 מילה בערך, להכיר את המחלה ולתייג אנשים נוספים”, כתב מלכי בפייסבוק. דיון על המהלך אפשר לקרוא כאן.
גינזבורג אמרה לי בתגובה לחשיפה: “אני יכולה רק להודות לאלירן על הלקח לעתיד: אם זה פוסט בפייסבוק שמצליח לחדור את שכבת הציניות ולהזיז אצלי משהו מבפנים, זה חייב להיות מפוברק”.
ולנטיין שמח.
“רבע לדיגיטל” משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ
אורי אורבך על פייסבוק, עיתונות ופוליטיקה // רבע לדיגיטל
ב-18.12.2014, חודש לפני שאושפז וחודשיים לפני מותו אתמול, השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך העניק לי ראיון לאתר מוטק’ה, לסיכום שנתיים בתפקידו אחרי ההחלטה על פיזור הכנסת.
בחלק האחרון של הראיון, אחרי השיחה על משרדו ופעילותו, עברנו לדבר על פוליטיקאים בפייסבוק ועיתונות ברשת. אורבך, שפרש מהעיתונות אבל מעולם לא עזב אותה, התגאה בחשבון הפייסבוק שלו (“יש לי אחד הטובים”), שמח על הפלורליזם התקשורתי שהרשת הביאה איתה והתעצב על השטחת הדיון הציבורי והידרדרות העיתונות, הפוליטיקה והמדינה.
היום בתוכנית “רבע לדיגיטל” אנחנו מביאים חלקים מאותו ראיון.
“רבע לדיגיטל” משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ
הפוליטוקבקיסטים // רבע לדיגיטל
כל Share קובע
לקראת הבחירות, פרופ’ קרין נהון מנתחת בבלוגה “שומרת סף” את הפעילות של הפוליטיקאים ברשתות החברתיות, אשר מרוכזת באמצעות פרויקט “כיכר המדינה” של הסדנה לידע ציבורי.
בראיון היא מונה הבדלים בין השימושים ברשתות החברתיות במערכת הבחירות הנוכחית ובקודמתה: “בבחירות הקודמות המגמות הרציניות היו התמקדות בפלטפורמה אחת – בעיקר בפייסבוק, היום יש גם התמקדות בטוויטר ובוואטסאפ. בקודמות היו הרבה קמפיינים שליליים אנונימיים, ועכשיו יש קמפיינים שלייליים אבל הם מטעם גוף – אתה מזהה את הגוף, או הפוליטיקאי”.
הבדל גדול נוסף הוא השימוש במדיום סרטוני הווידאו, אומרת נהון: “נכון שהיה שימוש במערכת הבחירות הקודמת בממים ו-ווידאואים, אבל לא ברמה של הבחירות האלה. היום יש מיקוד חזק בווידאואים. דבר נוסף הוא היציאה של המיעוטים מהארון – למשל על חרדיות שרוצות להיבחר, קהילת הלהט”ב והאימייל ששלח אוחובסקי להרצוג – אנחנו רואים מגזרים שפעם לא נשמע קולם כל כך והפעם כן, בעזרת הרשתות החברתיות. דבר נוסף זה יכולת המעקב אחרי המידע. החברה האזרחית מסוגלת לעקוב אחרי זה, ולא רק העיתונאים כמו בעבר. יש פתאום כלים ליצור מעקב יותר קבוע אחרי התבטאויות הפוליטיקאים והסקרים (כמו למשל ‘פרויקט 61‘ של נחמיה גרשוני)”.
הססטטוס של פוליטיקאי שיצר הכי הרבה אינטראקציות: “הווידאו שהעלה ראש הממשלה נתניהו, ‘הביבי-סיטר’. הוא זכה ל-4846 תגובות, 28 אלף לייקים ו-8300 שיתופים”.
יש לי סימפטיה לתיירות דיגיטלית בתל אביב
התיירים של היום עושים שימוש באתרים ובאפליקציות משלב התכנון ועד לטיול עצמו.
איור: גרגורי פילינג
הלה אורן היא מנכ”לית גלובל תל אביב, חברת בת של עיריית תל אביב שעוסקת בפיתוח גלובלי ותיירות. היא משתתפת השבוע בכנס התיירות IMTM של העירייה ומשרד התיירות. בראיון היא מספרת מהי תיירות דיגיטלית ואילו טכנולוגיות זמינות לתיירים שמגיעים לבקר בתל אביב.
הפוליטוקבקיסטים
בנימין נתניהו מתלונן על הסיקור שלו ושל אשתו בידיעות אחרונות ובוויינט.
יצחק הרצוג כותב על הוול של נתניהו וקורא לו להתייצב לעימות.
ציפי לבני מזהירה בטוויטר מפני הדתה של הצבא תחת “הבית היהודי”, ונפתלי בנט משיב לה “אויש תנוחי”.
יאיר לפיד מצייץ שלא ראה מפגינים של ש”ס, ואריה דרעי משיב לו: “איך תראה? אנחנו שקופים בשבילך”.
משה כחלון יוצר סרטון תגובה לסרטון פרשות נתניהו.
באחת התוכניות הקודמות חזיתי שהבחירות יתמקדו בסרטוני תעמולה, סרטוני בדיחות וסרטונים שמקורם לא ידוע במקום בדיונים על הנושאים החשובים על סדר היום. אני מבקש לתקן: נכון להיום, תעמולת הבחירות מורכבת מטוקבקים.
“רבע לדיגיטל” משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
-
לאחרונה בחדר 404
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
איך מדרגים בעברית?
- שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
-
זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
- אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
- ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
- פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
- תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
-
זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
-
מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
