הבית החדש של מייסד פייסבוק, מארק זאקרברג
פוסט של ראיין טייט, ValleyWag
אחרי שפרסמנו תמונות של הבית הישן שלו – והוא עשה לאופרה סיור – מנכ”ל פייסבוק מארק זאקרברג עבר דירה לבית משובץ מצלמות אבטחה כמה בלוקים משם. עכשיו השכנים שלו מרכלים – והם שלחו לנו תמונות.
זאקרברג היה עסוק באחרונה בכיבוש העולם, אבל השינויים בסטטוס הנדל”ני שלו היו מוגבלים למדי. ביתו החדש נמצא באותה שכונה קטנה בפאלו אלטו, קולג’ טראס, שבה היה ביתו הישן בן ארבעת חדרי השינה, שהועמד להשכרה בחודש שעבר. בעוד ביתו הקודם של זאקרברג נמצא במרחק שבעה בלוקים בלבד, הבית החדש מקל על הנסיעה היומית לעבודה: הוא ממש במורד הרחוב מהמטה של פייסבוק, שלפי דיווחים זאקרברג מבלה בו 16 שעות ביום.
התזוזה בת 800 המטרים לא עברה בשקט. הבית החדש של מייסד פייסבוק היה לשיחת היום בשכונה בתקופת החגים. “כולם מודעים לכך שזאקרברג עבר לכאן”, אמר לנו אחד השכנים בקולג’ טראס.
ביתו החדש של זאקרברג, גם הוא בשכירות, גדול מעט מהקודם. יש לו חמישה חדרי שינה ושטחו כ-350 מ”ר, לפי רישומים באינטרנט, לעומת ארבעה חדרים וכ-220 מ”ר בבית הקודם. לא פחות משלוש צלחות לויין מותקנות על הגג. בחזית הבית תמצאו את מכונית האקורה השחורה של זאקרברג – שצילמנו בחניה של הבית הישן שלו ביולי אשתקד – חונה ליד המדרכה.
מצלמות האבטחה של הבית החדש הן אולי הסימן הברור ביותר לכך שעכשיו מתגורר בו המיליארדר הצעיר בעולם. המצלמות הותקנו לאחרונה, סיפר שכן אחר, במקביל להגעתו של זאקרברג. כשמדובר בהערכת שווי של 50 מיליארד דולר, המשקיעים של פייסבוק, שחלקם בקיאים היטב בטקטיקות עסקיות קשוחות, בלי ספק רוצים להבטיח את שלומו של המנכ”ל המייסד בן ה-26 שלהם.
יתרון נוסף של המקום החדש: הוא נשמר מחוץ לאור הזרקורים. הצלם שלנו היה הראשון לצלם תמונות של הבית הישן של זאקרברג ביולי האחרון, כשהפעלנו את אתוס הפרטיות של מנכ”ל פייסבוק על זאקרברג עצמו. ואז, בספטמבר, מלך הרשתות החברתיות הכניס את המצלמות של מנחת הטוק-שואו אופרה ווינפרי לסיור בנכס, במהלך שנראה כמו השלמה של זאקרברג עם מעמדו כסלבריטי.
מיותר לציין ששוב איתרנו את זאקרברג. ויש לנו תמונות שסיפק אחד משכניו.
המקום מאוד צנוע יחסית לסטנדרטים של בני אצולת ההייטק כמו סטיב ג’ובס וביל גייטס, שבתיהם היו מושאי אינספור כתבות חדשותיות ואפילו ערך בוויקיפדיה (אפילו לוח הכדורסל של זאקרברג זעיר). אבל שהאיש שמאפשר מיליוני מקרים של מציצנות זעירה בכל יום ודאי לא חשב שזה ימנע מהבית להגיע לכותרות.
______________________________
ראיין טייט הוא עורך בבלוג רכילות עמק הסיליקון וואליוואג, שם התפרסם הפוסט במקור ברשיון cc-by-nc. תרגום: עידו קינן
לפסבק את החדשות
פוסט של הלל גרשונידרוש: תוסף “בפייסבוק” לאתרי החדשות, שיהפוך אותם לאטרקטיביים תמיד.
___________________
היה זה פוסט של הלל גרשוני, סטודנט לתלמוד ולשון, עורך ספרים וקשקשן בשעות הפנאי. גרשוני כתב על פייסבוק פייסבוק פייסבוק פייסבוק פייסבוק! בגליון ינואר 2011
לפני כולם: ישראלים עם אייפון מספרים על המכשיר
חיטוט בגוגל דוקס העלה אוצר – טיוטה של כתבה שהכנתי לכלכליסט בינואר 2008, כחודש לפני יציאתו לאור. אייפון (הראשון!) טרם הגיע אז לישראל, ואנחנו קיבצנו פאנל של ישראלים שהשיגו מכשיר ושימשו מושא קנאה לסובבים אותם. בסמיכות חשודה, זמן קצר לאחר שערכנו את הפאנל פרסם כלכלון מתחרה כתבה זהה, וכבר לא היה טעם לפרסמה אצלנו. אז הנה היא.
__________________
האייפון עוד לא הגיע רשמית לישראל, אבל הוא כבר כאן, ובגדול. הערכות זהירות מדברות על מאות עד אלפים של משתמשים, שעברו את התהליך של הבאת המכשיר מחו”ל, פריצתו, התקנת העברית הפיראטית וחיבור לרשת סלולר מקומית – או קניית מכשיר פרוץ ממישהו שעשה עבורם את כל התהליך.
הזמנו שישה בעלי אייפון, שאותם מצאנו בשיטת חבר מביא חבר, כדי שיספרו לכם על הצעצוע הנוצץ שלהם – מה טוב בו, מה רע, מה עושים עם זה והאם כדאי לקנות עכשיו או לחכות. חברי הפאנל הם דורון ברקת, בן 31 מתל אביב, איש יחסי ציבור ובעל הבלוג “מציאות נושכת”; טליה זליגמן, בת 31 מתל אביב, מנהלת פיתוח תוכן ב-ynet; תומר ליכטש, בן 29 מתל אביב, מפתח תוכן ואינטרקטיב בכלכליסט ומחבר הספר “לורם איפסום”; ערן מילא, בן 33 מתל אביב, עורך, במאי ואיש שיווק; יריב נחשון, בן 40 מיפו, מתכנת ומפעיל פלונטר, חנות מקוונת למחשבים; ושגיא סטוניס, בן 34 מתל אביב, יועץ פרסום באינטרנט.
עוד על הימים הראשונים של האייפון בישראל:
• לכבוד מיליארד מיליארד טועים שהולכים לקנות אייפון
• כך תטנפו את עמוד השקת האייפון בישראל של איידיגיטל
• לראשונה בפעם השלישית: משרד התקשורת מתיר ייבוא אייפון
למה מיהרתם לקנות את האייפון כשהוא עוד נעול ולא נתמך בישראל, במקום לחכות לייבוא הרשמי?
נחשון: “מי שקונה אייפון הוא פריק, ואם אתה לא פריק – הסתבכת. הם מוציאים עדכון תוכנה לאייפון ומוסיפים שיפורים, ובמקביל נועלים את כל התיקונים שהצליחו לפתוח, אם אתה לקוח אהבל שלוחץ על יס”.
ברקת: “אנחנו מאוד טולרנטיים לבאגים ולתקיעות, כי זה נותן תחושה כמו ההאקרים של פעם”.
זליגמן: “זה ייבוש הביצות”.
מילא: “זה סוג של כאב ראש, אני לא מעוניין להתעסק בכל סוגי הטכנולוגיה. ברור לי שתוך כמה זמן יפרצו את התוכנה שלי, ולא בא לי להיכנס לכל הסיפור הזה בעצמי. לפרוץ יש אלמנט של פחד וכאב ראש. אנחנו סוג של מזוכיסטים – כולנו אנשים שונים אבל לכולנו יש את המוטיב הזה, המזוכיסטי. אנחנו מוכנים לסבול בשביל לקבל את זה”.
למה?
“אני מניח שאצל כל אחד זה משהו אחר. אני אוהב דברים חכמים, בעיני זה גם חלק מההיסטוריה, זו איזושהי אבן דרך בסלולר, ולקנות אייפון זה להיות שם כשזה קורה”.
אין פה נפילה להייפ המאוד חזק ומאוד אופנתי של אפל? יש נגנים יותר טובים וזולים מאייפוד, יש המון טלפונים שהם נגנים ורדיו ואינטרנט.
זליגמן: “זה היופי בכל מוצרי אפל. כמעט כל דבר אתה יכול להשיג, אבל באפל יש את הפשטות והנגישות”.
מילא: “לכאורה, זה שיא הטכנולוגיה בצורה הכי פשוטה. זה מה שאפל תמיד עושים”.
אין פחד שהאייפון יינעל, ייתקע או יפסיק לעבוד?
ליכטש: “השאלה שלך מוזרה, אפשר לשאול אותה על כל גאדג’ט, אבל איכשהו על גאדג’טים של אפל זה נהיה לגיטימי לשאול אותה. אתה לא פוחד שהדיוידי שלך יתקלקל?”
נחשון: “השאלה היא אם לקנות גאדג’ט שאין לו תמיכה ושירות”.
רומנים מזדמנים
אנשים מסתכלים על המכשיר? הוא עוזר בסיטואציות חברתיות?
סטוניס: “רומנים מזדמנים יש הרבה. ישבתי במסעדה עם כמה אנשים והזנתי פגישה לאייפון, ופתאום יצאה איזה בחורה מהמסעדה בריצה ואמרה: ‘יש לך אייפון? קיבלתי את זה לא מזמן ואני לא יודעת איך לעשות פורוורד'”.
אז קיבלת ממנה מספר טלפון?
סטוניס: “שאלתי אותה ‘יש לך installer?’, ופתאום העיניים שלה קיבלו כזה מבט עגל, והיא חזרה למסעדה וקראה לחבר שלה. בכל מקום שאני מגיע ושם את האייפון על השולחן יש איזה דיבור באיזה שלב. זה וואחד אייס-ברייקר”.
אז יש את השופוני, את הפוזה של לשים את זה על השולחן.
נחשון: “אם אתה שם אותו על השולחן, זה מפריע. אנשים מתעניינים בו. הבאתי את האייפון לסלקום כי רציתי להחליף את כרטיס הסים שלי מדור 3 לדור 2. ואז שמתי אותו על השולחן וכל הצוות בא ועשו ‘וואו’. כמה מהם אמרו שידאגו שיביאו להם מארה”ב”.
זליגמן: “לאן שאתה מגיע אתה מוצא את עצמך עובר אפליקציה אחרי אפליקציה ומדגים. זה תהליך מעייף, אתה לא רוצה שיחטטו לך בסמסים. זה פשוט הפך להיות מכשיר של הציבור”.
יש מצבים שבהם אתם חוששים או מהססים להוציא את הטלפון?
זליגמן: אם יש ילדים בחדר”.
סטוניס: “זה עושה בונדינג”.
זליגמן: “זה עושה בונדינג, אבל הם לא נותנים לך את המכשיר”.
סטוניס: “אנשים מציקים. אני מוכן לסבול עם האחיינית שלי, כי מה לעשות, בבובות אני לא אוהב לשחק איתה”.
מה החסרונות של המכשיר?
נחשון: “העברית — כותבים אותה חבר’ה עצמאיים, כמו שהיה עברית לאייפוד בהתחלה”.
ליכטש: “כפתור ה-Enter ברוסית”.
נחשון: “המכשיר לא יציב, הוא יכול לקרוס ואתה צריך לעשות לו ריסטרט. אני מעריך שכל מי שיש לו אייפון כל הזמן גם מתקין-מוריד-מתקין-מוריד כל מיני שטויות שיש לזה באינטרנט. בסוף נוצר סמטוחה”.
זליגמן: “הוא חלקלק. הוא מתגלץ’ כל הזמן”.
סטוניס: “הבטריה נגמרת מהר, כי אתה משחק איתו כל הזמן. בטריה לא להיט”.
זליגמן: “בסמסים הוא משלים מילים הזויות”.
מילא: “למכשיר הזה יש צד גאוני וצד מפגר. את הצד המפגר הם ילכו ויפתחו.”
“זה לא דבר שאתה רוצה להביא להורים שלך”, אומר סטוניס, אבל מסביר ש”אני מוכן לספוג את כל הפליקים הקטנים בתמורה לאושר שהדבר הזה נותן”.
כשאנשים שואלים לעצתכם, אתם ממליצים להם לקנות אייפון עכשיו, או לחכות לייבוא הרשמי?
סטוניס: “חברים מבקשים שאני אביא להם את זה, ואני יודע שזה הולך ליפול עלי בתור ערוץ תמיכה. אני אומר ‘עזוב אותך, חכה, עוד מעט זה יהיה חוקי’, או שאני אומר, ‘יש את זה ביד2, תמצא, תקנה'”.
זליגמן: “ההמלצה היא לא לקנות, אחרת אני הופכת להיות איש תמיכה. אני אומרת, ‘חס וחלילה, אל תקנה, לא כדאי לך, יש בעיות עם העברית'”.
הוא גורם לשינוי בצריכת התוכן?
ליכטש: “כשקיבלתי את האייפון הכנסתי אליו את הסים. אחרי שבוע קיבלתי סמס מסלקום שאומר ‘חוייבת ב-90 שקל על הגלישה שלך בשבוע האחרון’. מסתבר שגלשתי באמת הרבה. האמת, לא היה לי לפטופ כשקיבלתי את זה, אז הסתובבתי בכל מיני בתי קפה עם ווייפיי, וזה היה פשוט חוויה מטורפת. אתה יושב, רואה סרטים, גולש באתרים קטנים. מכניס את השם והיוזר בכל מיני שירותים. אחרי כל ההתלהבות, וידאו זה בעיני צריכת התוכן הכי מבריקה של הדבר הזה, זה חוויה אחרת לגמרי. זה מעבר לצריכת וידאו, זה מין סוג של אינפוזיית וידאו אישית. לא סרטים — לגמרי יוטיוב”.
זליגמן: “דבר אחד שהשתנה מאוד מהותית הוא שאני בודקת כל הזמן את המיילים שלי, ואומרת שאני אענה להם בבית כי אין לי כוח להקליד. יוצא שאני עונה למיילים מצטברים פעם ב-48 שעות, כי גם בבית אני מתעדכנת על המיילים בנייד. בפירוש, הנושא הזה של איחוד אייפוד וטלפון הפך לחווייה. אני הרבה פעמים גם מסתכלת עליו ואומרת: ‘מה רציתי לעשות? להתקשר למישהו? אה, אולי אני אבדוק מיילים'”.
ברקת: “גם כשהמחשב מכובה בבית ואני הולך לישון, אם עוד לא נרדמתי אני בודק אם נכנס אימייל. נוצר מצב שאתה עומד ברמזור רגע, בדיוק התחלף לאדום, אתה שולף ובודק אם נכנס איזה אימייל. אני שולח הרבה יותר סמסים, הגדלתי את החבילה שלי. אבל איפשהו זה יותר דאווין פקטור גם על עצמי. אם אני שוכב במיטה ובודק אימייל, עד היום לא הייתי קם לבדוק. זה באמת משנה? אם אני אקבל אימייל, אני אעשה איתו משהו?”
סטוניס: “אני מעדיף לשבת בסלון ולא לקום היום למחשב כדי לקרוא אימיילים חדשים או לקרוא כתבה, אני ממשיך לגלוש מול הטלוויזיה. זה בלקברי, אבל בעולם צבעוני יותר”.
ליכטש: “השתמשתי בו בתור אייפוד וטלפון, בכלל בלי אינטרנט. הייתי כל היום עם אוזניות באוזניים, כל הזמן זרמו טלפונים, דיברתי, ניתקתי, כשאתה מנתק יש פייד אין של מוזיקה, פייד אאוט כשאתה עונה לשיחה. הכל חלק, מעין flow עם העבודה שלך – אתה לא צריך לעצור לענות, הכל עם האוזניות שלך”.
מילא: “שלי לא פרוץ”.
הלם בחדר. סטוניס מתאושש ראשון: “מה זה לא פרוץ?”
מילא: “לא פרוץ”.
בעצם אתה מחזיק עכשיו משקולת ניירות מאוד יקרה.
מילא: “כן, מרצון”.
מה אתה עושה איתו?
“אני כל יום פותח את המגירה, מנקה את האבק, מטעין אותו. זה כמו טמגוצ’י קטן”.
השקעת בו כסף. מה עוצר אותך?
“אין לי כח להתעסק יותר מדי בסיפור הזה. זה לא כזה בוער לי”.
מחכים לאייפון שאפל
כשחיפשנו בעלי אייפון עבור הפאנל הזה, הצלחנו למצוא רק שלוש נשים, אחת מהן יושבת איתנו. זה מייצג? אתם רואים אייפונים אצל נשים?
זליגמן: “בניגוד לגאדג’טים אחרים, אני חושבת שיש פה עניין שמצליח לפרוץ גבולות מגדריים. אנשים שלא מוגדרים כחובבי גאדג’טים וזה לא העניין שלהם, מצליחים ליפול. מבחינת אפליקציות, יש מכשירים הרבה יותר מסובכים שיש בהם הרבה יותר דברים ממה שיש באייפון. אבל איכשהו, הממשק הזה והאינטראקציה הזו גורמים לכולם בלי יוצא מן הכלל להתפעל”.
יש בזה משהו גברי פרימיטיבי, עניין של ציד, של הישג, של להוכיח שאתה יכול?
נחשון: “אישה, בהכללה, היא יותר יוזר. הרבה יותר נשים משתמשות במחשבים מאשר גברים, אבל ברגע שהמחשב יעשה משהו לא בסדר, הן יקראו למישהו שיעזור להן. גבר מסוגל לשבת עשר שעות על האייפון, לריב איתו, לפרמט אותו — והאישה יותר פרקטית, היא רוצה להשתמש בטלפון ובכל האופציות”.
זליגמן: “קל ליפול להכללות הללו. זה מתבקש”.
אם תחכו חצי שנה-שנה, האייפון יגיע לארץ בצורה רשמית, בלי הבלגנים.
זליגמן: “ואז תראה את זה אצל גברים ונשים באותה מידה”.
ליכטש: “ואז תראה את זה אצל עשירים. זה עולה 1500 שקל בחו”ל, בארץ אתה חושב שזה יעלה פחות מ-3500-4000 שקל? זה ישווק דרך איי דיגיטל, דרך סלקום, אתה חושב שאתה תקבל איזה הנחה?”
נחשון: “זה לא יהיה מכשיר מטורף שאנשים לא יוכלו לשלם אותו”.
סטוניס: “הדבר הזה יעלה בארץ יותר כי הוא שווה יותר”.
הוא יצליח בארץ?
ליכטש: “תחשוב איך החדירה של האייפוד היתה בארץ. בהתחלה, מי שהיה לו אייפוד, הסתכלת על זה כעל איזה תכשיט, ולאט לאט אייפוד הפך להיות מכשיר פופולרי, ולא כזה יקר”.
וכשזה יקרה, אתם תתבאסו?
סטוניס: “יהיו מלא אפליקציות מגניבות, כמו להעביר קבצים מאחד לשני ברמה של גרור-והשלך בין מכשירים”.
נחשון: “יש משחק פונג שאפשר לשחק מול עוד מישהו עם אייפון”.
ליכטש: “אפשר לקחת שני אייפונים עם כדור ולשחק בים”.
סטוניס: “ככל שהקהילה גדלה כאן, גדלה רמת האפליקציות והשירותים שיהיו לך”.
נחשון: “זו פלטפורמה פתוחה שאפשר לעשות איתה מיליון ואחד דברים. ויצוצו דברים שאנחנו בגלל לא חושבים שטלפונים סלולריים יכולים לעשות”.
ברקת: “אתה יותר מעורב בפנים, מבין איך זה עובד. כשזה יעבוד כמו נוקיה, אז זה ייהפך למוצר. זה יאבד חלק מהקסם שלו כשיהיה פתוח לכולם”.
יש כאן מישהו שזה מוצר אפל הראשון שלו?
סטוניס מגלה שהוא היחיד שמצביע, ואז ממהר לנסות לתקן את הרושם: “אבל בעקבות זה יש מצב חזק שאני אקנה איזה מקבוק פרו”.
הרגשת שהצטרפת לכת האפל?
ברקת מזהיר את סטוניס: “אסור לך לענות. חוקי הכת אוסרים עלינו לשתף פעולה”.
סטוניס: “אנשי המק, כשאתה בא אליהם בהתלהבות הקשה, הם עושים פרצוף של ‘אנחנו ידענו קודם'”.
אין פחד מהרגע שג’ובס יכריז על האייפון ננו?
נחשון צוחק: “אני מחכה לאייפון שאפל, שהוא מביא לך שיחות סתם ככה, מה שהוא תופס ברשת. תגיד ‘הלו’ ותקבל שיחה בערבית”.
פוסטרים ודברי מתיקה: בלוג קומיקס ושטויות
הנה הבלוג. והנה טעימה ממנו, קומיקס (יש שם לפורמט הספציפי הזה?) על הנשיא לשעבר קצב:
וריאציות על אווטר פייסבוק הגנרי הדיפולטי
קליק על התמונה להגדלה. הקולאז’ מורכב בין השאר מאווטרים שהופיעו אצל D-Maestro Zizo, Dorin Zohar, Eyal Geva, arabanit kok, Gon Ben Ari, Inon Shemi, Orange, Yanir Cohen, Haim Houri, Noa Zvulunov, Yarkon Bustin, Itamar Salhov, Mark Sokol, Mohammad Moaad Agbaria, shlomi kuritz, Susan Matzkin ואצלי.
הקומיקס על יאיר לפיד בפייסבוק: ראיון עם היוצר
ניסיתי לראיין את היוצר האנונימי של הקומיקס על יאיר לפיד בפייסבוק. התשובות היו מצחיקות, מתחכמות, חידתיות, היו בקומיקס. למשל:
הראיון המלא עם יוצר הקומיקס על יאיר לפיד ב-ynet מחשבים >>
העוקץ החודורקובסקי
לנו יש גז טבעי ולניגריה יש העוקץ הניגרי, אחד ממוצרי הייצוא הרווחיים של המדינה האפריקאית. כניסת האינטרנט הקטינה את ההוצאות (מעטפה ובול) הרחיבה את קהל הלקוחות הפוטנציאלי, ושירותי התרגום האוטומטיים מאפשרים לפנות גם לקהלים שלא דוברים אנגלית. לשורת המלכים הניגריים העצורים מצטרף עכשיו הפרזנטור החדש, איל הנפט שהפך לאויב הממשל הרוסי מיכאיל חודורקובסקי, שבסוף השנה שעברה נגזרו עליו 14 שנות מאסר נוספות. פייק רומן חודורקובסקי בנו שלח לי אימייל ובו הוא מבטיח לי 12 מיליון דולר מתוך 40 מיליון שאביו הפקיד בחשבון באירלנד. נראה לי שאלך על זה. לייטרז, לוזרים!
Dear friend,
I am Roman Khodorkovsky son of the jailed Russian former richest person and oil mogul Mikhail Khodorkovsky. I am writing you as a matter of utmost priority for mutual business assistance as a result of the current ordeal of my family.
I am currently under the protective custody of the Irish Government (political asylum) as a result of development back home in Russia. I am afraid to go back to Russia at this time and cannot openly invest the money my father deposited in a private security deposit company in Ireland. This money was deposited by my father in the name of a foreign partner who bears the same surname as you.
The amount in question is $40 Million USD. I will like you to present yourself before this security deposit company in Ireland as the foreign partner of my father under whose name the money was deposited in 2002. I will be supplying you with every information and documentation necessary for you to receive this money on my behalf and invest same in any business that we both will decide in due course.
To successfully consummate this business, you will be required to travel to either Ireland or Canada. The security deposit company has its International headquarters in Canada and European office in Ireland. So depending on which location is closest to you, you will be traveling there to sign for the release document and collect the money.
My family and I have agreed to compensate you with 30% ($12 Million USD) of the money for your assistance. Also, you will serve as an adviser in all future investment of my share of the money pending when the time is right for me to openly and actively do business.
Please get back to me via telephone and email as soon as possible with your decision on this proposal. This will enable me supply you the information necessary for the claim.
Finally, I will like to add here that this is a very confidential transaction and should therefore be treated as such. I am counting on your integrity, honesty and trust since I do not really know you. I am hoping that this meeting will be the beginning of a life-time partnership between us. Thank you for your understanding and cooperation.
Sincerely,
Roman Khodorkovsky
הרב כהנא, היד
טוקבקיסטים מציפים אתרים בשנאה והסתה כי הם יכולים להסתתר מאחורי כינויים, קובעת אקסיומה ותיקה. מבט בפייסבוק יבהיר שהאקסיומה מיושנת, אם לא מופרכת: אנשים כותבים שם דברים איומים תחת שמותיהם ותמונותיהם האמיתיים. ובעוד הטוקבקים עוברים סינון כלשהו, בפייסבוק אפשר לטנף בחופשיות יחסית. היסטוריונים יתווכחו בעתיד אם הרשת החברתית רק שיקפה את השיח המידרדר, או לקחה חלק בדרדורו, כשסיפקה פלטפורמה להתארגנויות כמו קבוצת “כולנו כהנא – ממשיכים בדרכו”, 88 חברים נכון לשעת הכתיבה.
ובינתיים במציאות: קירות ירושלים מלאו כרזות של תומכי כהנא למיניהם. באחת מהן, על אירוע לציון רצח בנימין וטליה כהנא, מוצג לוגו כ”ך, אגרוף על רקע מגן דוד. אלא שאת האגרוף מחליפה יד שאגודלה זקור, סמל מתוך גופן הסמלים Wingdings, שמזכירה את סמל מחוות ה”לייק” הבסיסית והפרימיטיבית של פייסבוק. “בשירו כותב יהודה עמיחי כי ‘גם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות'”, אומרת גילי רעי, ירושלמית וסמנכ”לית האגודה לזכויות האזרח, שסיפרה לנו על הכרזה. “כנראה שבעידן הפייסבוק גם האגרוף יכול לשנות פניו לסוג של ‘לייק’. לא יודעת אם לצחוק או לבכות”.
_________________________
הפוסט התפרסם במקור ב"מוסף הארץ", 7.1.2011
השבוע במולטיספירה: קניה ווסט אוכל פירה
הפנטזיות המצוייצות של קנייה ווסט, פרידה מיוסף שילוח, תרומת האיברים של אבי כהן, אמני פיתוי מזמרים, קונספירציה צבית, והנשיא קצב ב”אוז”. אה, וגם צב. אוכל. פירה. השבוע במולטיספירה >>
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה היומית.
כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור במולטיספירה? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס.
יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.
התמודדות עם סכנות הפייסבוק: צאו קצת מהבית
פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית
“האזכרה הרשמית להרוגי השריפה בכרמל הפכה למפגן של כעס מצד המשפחות השכולות נגד ראש הממשלה ושר הפנים”, נכתב בכותרת המשנה על שער “מעריב”, “מי שחשב להסתפק בנאומי ניחומים לא הבין את עוצמת הכאב והתסכול של משפחות הרוגי השריפה”, נכתב בזו של “ידיעות אחרונות”. […] ב”ישראל היום” אירוע ממלכתי סוער שראש הממשלה מככב בו לא הפך – משום מה – לכותרת ראשית, וזו נתונה לחיבור חסר משמעות של שני מקרים שאין ביניהם שום קשר חוץ מהאפשרות להדפיס את המילה “פייסבוק” (ולהתחמק מסיקור של אירוע אחר בכותרת הראשית): התאבדות ילד בן 16 וחשד לאונס של בת 12, תחת הכותרת “ילדים בלי רחמים”. פרויד היה אומר אולי שזו הכותרת שעורך “ישראל היום” היה רוצה להשתמש בה לסיקור אותה עצרת ממלכתית.
[…]
“התעללות בפייסבוק” היא אחת הכותרות היום על שער “מעריב”, הנדחקת לפינת העמוד מפני תמונת נתניהו ורוזן התופסת את רובו. “בן 15 מאיזור ירושלים התאבד לאחר שחבריו הקניטו אותו ברשת החברתית הפופולרית”, נכתב בכותרת המשנה. “עשו לו את המוות” היא הכותרת לידיעה על שער “ידיעות אחרונות” (שם גילו של הילד הוא 16): “ספג מחבריו בפייסבוק השפלות במשך חודשים ושתק”, נכתב בכותרת המשנה המספקת גם דוגמאות. כותרת נוספת על השער היא “מדריך להורים: איך להגן על הילדים בפייסבוק”.
יש משהו מגוחך במיסגור הזה של העיתונים את הטרגדיה של הילד ומשפחתו, טרגדיה שניתן לשער שכלל לא היתה זוכה לסיקור, בוודאי לא סיקור בנפח כזה, לולא היתה קשורה ל”רשת החברתית הפופולרית”. איך כתב מישהו (איתו הסליחה: איני זוכר את שמו) בפייסבוק, מתחת לציטוט של אחת הידיעות על ההתאבדות שהתאפיינה באותו מיסגור בעייתי: לפני מאה שנה כתבו בוודאי בעיתונים על ילד שהתאבד בגלל שהציקו לו בטלפון.
ובכל זאת, למרות הגיחוך המתבקש מהאופן בו מסקרים העיתונים את ההתאבדות, ולמרות התרעומת על האופי הציני של הסיקור, המשתמש בטרגדיה כדי לפרסם עוד ידיעה על פייסבוק, יש כאן גם ניסיון, רדוד ככל שיהיה, לעסוק בבעיה אמיתית: פייסבוק לא הביא להתאבדותו של אף אחד, כשם שהטלפון לא עשה זאת, אולם פייסבוק הוא תופעה חדשה בעולמנו, ואנו צריכים ללמוד להתמודד איתה, עם סכנותיה ועם נפלאותיה. התקשורת אמורה לסייע בכך לציבור, ו”מדריכי התגוננות” למיניהם, מטופשים ככל שיהיו, תורמים במשהו לעידוד השיח בנושא שעד לא מזמן (עד כמה שהדבר נראה כעת מפליא) היה נחשב איזוטרי ו”של ילדים” או קבוצות מיעוט כאלה או אחרות, בדיוק כמו שהיו פעם האינטרנט, או הטלפון.
האם ההורים והילדים יודעים כבר להתמודד עם הסכנות שטומן בחובו השימוש בטלפון? לא בטוח. אבל זו לא סיבה לא להתחיל ללמוד להתמודד גם עם פייסבוק, שבשנה הבאה, או בחודש הבא, תהיה הטלפון של לפני מאה שנה. וכמובן – ילדים התאבדו גם לפני שהיו טלפונים. אפילו לפני שהיו עיתונים.
________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הפוסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית
• עוד בנושא: אונס בפייסבוק! התאבדות בפייסבוק! פייסבוק פייסבוק פייסבוק! הקלקתם?
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
