ובינתיים, באינטרנט:
כדי שלא יהיה לי חלילה משעמם ברווחים שבין הדקות, יש לי מדור נסיוני חדש במקו, “ובינתיים באינטרנט:”, מעין פוטו-רומן חד-ריבועי על חיי רשת. התמונות מגיעות מה-Commons של פליקר, מאגר תמונות עתיקות, יפות ונטולות זכויות יוצרים, וההשראה מדודו גבע, מוריס, A Softer World ופוטורומנים מעיתוני ילדותי (מעריב לנוער?). הנה הסטריפ הראשון, אבל הוא לא הכי חזק וגם לא באמת מייצג את המדור. אני אנסה לצנרר איזה פיד שתוכלו לרסס.
ובינתיים, באינטרנט:
“בייב, אני יוצא למצוא שגיאות כתיב בדה מרקר. אל תחכי לי ערה”
לולבמה
דורה קישינבסקי מציינת את הזכייה של ברק אובמה בבחירות לנשיאות ארה”ב:
צילום: Matt Ortega, cc-by-nc
לסגירת יישום תא טלפון הקליקו על ה-X
תומר ליכטש איתר שיבוש תא טלפון מעולה:
די ללכלך לי את האינטרנט
כשבן אדם כמו עידוק מקבל ספאם ויאגרה או קזינו או עוקץ ניגרי לג’ימייל, הוא מוחק אותו.
כשהוא מקבל בחדר 404 טוקבק באנגלית עילגת של בוטים עם 27 לינקים לאתרי זבל, הוא מוחק אותו.
אבל כשהוא מקבל טוקבק בזו הלשון — או עשרים מהם —
תאורה יפה. איפור נהדר. כל השאר מזויף לא פחות. הרצון הבוער של ה”סלבס” האלה לחקות את הכוכבים הגדולים של ארה”ב במערכת הבחירות שלהם, גרם להם להגיע לסטודיו ולפטפט מול המצלמות. כל זה בשביל מועמד שמגדיר את עצמו כלא-ציוני? ממי אני אמור להתרגש שם? משי אביבי, שמדבר בדיוק באותה אינטונציה שבה הוא מקדם כרטיס אשראי של בנק גדול???
— הוא מגלגל עיניים וממשיך הלאה. והקוראים של הבלוג צריכים לעשות את אותו הדבר.
למה ספאם (=הודעת זבל מסחרית) פוליטי מקבל יחס סלחני יותר מסוגים אחרים של ספאם?
על זה צריך לשאול את עידוק, אבל יש לי כמה השערות:
1. עידוק לא אוהב למחוק תגובות באופן כללי, מכיוון שהוא עצמו כותב פרובוקטיבי ולא רוצה שישתיקו אותו. היושרה שלו דורשת ממנו סובלנות יתרה לפרובוקציות של אחרים.
2. מחיקת תגובות בדיונים פוליטיים, במיוחד כשהבלוגר מזוהה עם אחד הצדדים, מסריחה מצנזורה, וזה לא נעים.
3. אדם שוב, שאחראי על השיווק האינטרנטי של רון חולדאי, כבר התלונן בעבר על צנזורה אנטי-חולדאית בבלוגים ועידוק רוצה להיות נקי כפיים ב-200 אחוז בפעם הבאה שנכנסים לוויכוח הזה.
כל אלה טיעונים טובים, אבל אני לא בטוחה שהם טובים מספיק. תחשבו איתי שניה מה זה ספאם, ולמה אנחנו מוחקים אותו.
ספאם באינבוקס, כמו הדוגמה שנתתי למעלה, הוא מייל שלא ביקשנו; הוא מגיע אלינו בניגוד לרצוננו, לא מציע לנו דבר ודורש מאיתנו השקעה מסוימת (בקריאתו ובמחיקתו); הרבה פעמים הוא משקר לנו (בזיוף שם השולח, במתן שורת נושא מטעה וכדומה); והמטרה שלו בכל זה היא לשכנע אותנו, לפתות אותנו, להוציא מאיתנו משהו, בדרך כלל כסף. מקובל עלינו להתייחס לדואר זבל לא כדואר, בעצם, אלא כטפיל על שיטת הדואר האלקטרוני, מין מזיק שבבירור צריך להשמיד, ואם אפשר — ללא מגע יד אדם.
יש סיבה שעיתונים מפרידים, לפחות רשמית, בין התוכן המערכתי לפרסומות. יש סיבה שבארצות רבות חוקי הגנת הצרכן דורשים שפרסומות בכל מדיום יסומנו בבירור כפרסומות. פרסומות, מטבען, הן שקרים (“הכי טוב שתראו השנה!” “מכיל אנזימים שנלחמים בקמטים!” “יביא שלום!” — אף אחד לא חתום על האמירות האלה ולא נושא באחריות עליהן). אנחנו רוצים לדעת מראש כשמישהו מנסה לשקר לנו כדי למכור לנו משהו. כך לפחות נוכל לנסות לעמוד על המשמר.
טוקבקים ממומנים הם פרסומות סמויות. הם מתחזים לשותפים כנים וידידותיים בשיחה המקוונת, כשבעצם הם אורחים לא קרואים שבאו בחשכת הלילה כדי לכייס. מבחינת התועלת (האפסית) והנזק (האפשרי) הם זהים לספאם הוויאגרה הפתטי — רק שהם באמת עלולים לשכנע מישהו. על פי ההגיון, מקומם בבלוג מתוקן הוא כמו מקומו של לכלוך שהכלב של מישהו השאיר באמצע האינטרנט, וזה שרבים מהעורכים ומהבלוגרים מהססים למחוק אותם רק מעיד כמה השתרשה בישראל נורמת אי-מחיקת-הטוקבקים הפופוליסטית והדי מטומטמת.
באשר לטוקבקים ממומנים פוליטיים… אני לא יודעת, אבל האינסטינקט אומר שהם עוד פחות לגיטימיים, כי הם עוד יותר קשים לזיהוי לגולש הלא-מנוסה, וכי לפחות אני אישית מעדיפה שינסו לגזול ממני עשר שנקל ולא את הקול שלי בבחירות דמוקרטיות.
אז עידוק ובלוגרים אחרים: אולי אפשר לבקש כבר — גם אם זה יבעס אתכם כשלא תוכלו להגיד במסיבת השמאלנים הבאה שמעולם לא סתמתם את הפה למגיב — שתתחילו לשמור על נקיון סביר באגף הטוקבקים. הריח פה נהיה נורא.
הבלוגרים הישראלים: הסרט
התמונה של הבלוגרים בהארץ, שצילם דניאל צ’צ’יק, הזכירה לארז וולף פוסטרים של סרטים, בטח בהשראת בלוג משוואות הלוגואים:
האח הגדול (SEO, טייק 2)
עד לא מזמן, חיפוש “האח הגדול” בגוגל הביא בראש התוצאות אתר מעריצים של תוכנית הטלוויזיה האח הגדול. שחר מתודעה כוזבת התלונן על זה, וקרא לבלוגוספירה ללנקק את המילים “האח הגדול” לערך הוויקיפדי של הספר “1984” של ג’ורג’ אורוול, משם הגיע המונח במקור.
זה עבד חלקית: הערך הוויקיפדי טיפס במעלה התוצאות, אבל האתר הרשמי של התוכנית הגיע למקום הראשון. שוקי גלילי חושב שאפשר לתקן את זה על ידי לינקוק לערך “האח הגדול” שהוא כתב בוויקיפדיה. ננסה.
תגידי, זה כאב כשאבא שלך זגג?
מה יותר גרוע ממשפט פתיחה צ’יזי? משפט פתיחה צ’יזי שבחרת מרשימה מוכנה מראש באתר ההכרויות Loveless. קליק להגדלה:
בדיקת נוכחות בפייסבוק
בפעם הבאה שאתם מאשרים השתתפות באירוע בפייסבוק, תחשבו פעמיים אם אתם מתכוונים להבריז:
(אלון גור אריה בפאנל “קומדיה נגד כל הסיכויים” בפסטיבל אייקון 2008. צילום: רונן גור אריה)
2wars1arrogancy
שירה בגוגל אדז
והשירה עצמה מוצגת ונמכרת באתר של אורי פקלמן.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
