Tuxation Without Representation
קפצתי להגיד שלום בכנס אוגוסט פינגווין 2008 שנערך הבוקר בבית ציוני אמריקה. חולצות האספנים, אלו עם טאקס, פינגווין הלינוקס, לצד הלוגו של מיקרוסופט, שהיתה שמחה להכין ממנו שווארמה, נגמרו במידה שלי, אז הסתפקתי בצילום:
בחוץ, לא רחוק משם, באבן גבירול 23, נתקלתי בפינגווין מוכר בגירסה תכולה-ורודה, שהפעם קישט חנות גלידת יוגורט, מאלה שעוד תראו 40 אלף מהן פורחות לפני שהרטרוטרנד הזה ידעך:

מה שהזכיר לי שטאקס הוא פינגווין חוצה מגזרים, שמפרסם גם רטיות ג’ל נגד חום, כפי שדיווח היתוך קר למפגרים:

דברים שאפשר למצוא באינטרנט: מישהי שאיבדת לפני שנתיים
חגי גילר מצא את האישה שאיבד לפני שנתיים.
כך כתב גילר, בן 25, סטודנט לתקשורת חזותית בבצלאל, בבלוג שלו “שסק” ב-5/7/2006:
הלכתי עם יובל בדיזנגוף כשלפתע הוא הפנה את תשומת לבי לעובדה שכרגע חלפה על פנינו מישהי עם חולצה של “יומו של הטנטקל” מצד אחד ו”אי הקופים 3″ מצד שני, שעפ”י טבלת המגניבות שלי זה בערך 50,000 נקודות בונוס.
הלכתי קצת אחורה כדי לתפוס לה את העין, אמרתי לה שזו חולצה מגניבה, דיברנו קצת על קווסטים ואז הלכתי.
מה חסר פה? נכון, הקטע שבו אני לא הכי גרוע בעולם ומבקש איזה פרט מזהה שלה.
:(
עכשיו, זכור לי במעומעם שהייתה איזה קומדיה רומנטית קיטשית לפני כמה זמן על מישהו שמנסה לאתר ככה בחורה ואז כולם מתחילים בקמפיין לעזור לו ובסוף זה יוצא משליטה אבל יש סוף טוב. אז אני אשמח אם זה יצא משליטה.
(יאללה, שלושתכם, לעבודה)
זה לא יכול להיות קשה – כמה נשים כבר יש שמסתובבות עם גיטרה וחולצות של קווסטים של לוקאסארטס?
– חגי (אוף אני גרוע)
אי אפשר לעמוד בפני הסיפור הזה, גם אם לא באמת מאמינים שיש לו סיכוי. פרסמתי אותו בבלוג שלי, והעברתי גם לאיילת קונטרול-דל, שכתבה עליו בטור הכרויות הרשת שלה ב-nrg:
את הבקשה הנרגשת [גילר] פרסם בבלוג שלו אחרי שורה ארוכה של ניסיונות כושלים לאתר אותה, שכללו גם מיילים בתפוצת ספאם לכל העולם והפעלת הרשת החברתית של החברים המקוונים שלו. גיקית המסתורין לא עלתה עדיין בחכה, אבל חגי גילה שהרבה מהידידות הווירטואליות שלו הן חובבות קווסטים של לוקאס ארטס, מה שהעלה פלאים את האמון שלו במין הנשי.
[…]
נקווה רק שכאשר נערת הטנטקל תקרא את הדברים האלה היא תחשוב (בצדק): “איזה חמוד, אני אכתוב לו, אפילו אם יש לי חבר” ולא “זה הדבר הכי קריפי שקרה לי בחיים, אני עוברת דירה ומחליפה את מספר הטלפון שלי ליתר בטחון”.
הזמן חלף, המסתורית לא נמצאה והחיים שבו לצבעים הרגילים שלהם. “בהתחלה חשבתי שאולי יש סיכוי כשזה תפס תאוצה”, אמר לי גילר בשבוע שעבר. “אבל אחרי כמה זמן אמרתי שאולי לא, או שהיא חושבת שאני סטוקר”.
אבל בשבוע שעבר צצה באימייל של גילר אשת המסתורין הראל כוכבי (המכונה “הראל דובי”), בת 24, סטודנטית לקרימינולוגיה ובלשנות בבר אילן:
From: Har’el Dubi
To: shesek@gmail.com
Date: 2008/7/21
Subject: שלום.קצת מאוחר מדי, אבל עדיף מאשר לעולם לא.
היום בערב הפנו את תשומת לבי לכתבה הזו:
http://www.room404.net/?p=11130אז יש לי את החולצה המדוברת בדיוק, ולפני שנתיים באמת הסתובבתי ברחוב דיזינגוף ונתקלתי בשני בחורים נחמדים ששאלו אותי בנוגע אליה. דיברנו קצת .והלכתי לדרכי, מרגישה כמו הגיקית הכי גדולה בעולם.
לא זכור לי שהסתובבתי עם גיטרה, אבל יכול מאד להיות, כשאני חושבת על זה. :)אז תודה וסליחה על כל הטירחה :)
(היי, מוטב מאוחר מאשר לעולם לא, נכון?)הראל
גילר והראל התמסנג’רו, ובשבוע שעבר הם נפגשו בעזריאלי לצילום משותף לידיעה שכתבתי עליהם בכלכליסט. משיחתם הסתבר להם שדרכיהם הצטלבו בכל מיני צירופי מקרים: הוא למד בהר הצופים כשהיא היתה מאבטחת שם, והיא קראה ממש לאחרונה חוברת קומיקס שהוא אחד מיוצריה.
אבל אין פה סוף רומנטי של זוג מתנשק על רקע כתוביות הסיום: גילר תפוס כבר כמעט שנה וחצי, וכוכבי היתה תפוסה כבר אז: בן זוגה, שהכין לה את החולצה המדוברת כמתנת יום הולדת, הוא זה שנתקל בפוסט של גילר והפנה את תשומת לבה.
“האמת שזה נורא החמיא לי, זה היה ממש מתוק”, סיפרה לי כוכבי על תגובתה לפוסט. “היה ממש כיף. בהתחלה חצי מהשיחה נסבה סביב קווסטים, ואחרי זה קצת נפתחנו הלאה”, מסכם גילר את הפגישה, וכוכבי אומרת: “הוא נורא נחמד, החלפנו מסנג’רים, אני אשאר איתו בקשר”.
“הטוקבק הוא הגלגול האלקטרוני של תא השירותים הצה”לי”
את המשפט שבכותרת אמר ג’קי לוי (גל”צ, 3/7/2008), ורבים לפניו ואחריו אמרו דברים ברוח דומה, בהם גם יואב קרני (גלובס, 29/8/2002).
אצלנו בעבודה איקלשו את הקלישאה הזאת עם… טוקבקים בתאי השירותים!
אקטיביסטית לא יכולה להיות כלכליסטית?
ואם כבר נכנסנו לשירותים של כלכליסט, התגלה שם הבדל מעניין בין כרזות המוטיבציה.
דורה קישינבסקי צילמה את המדבקה על המראה בשירותי הנשים:

הלכתי לצלם את המדבקה המקבילה בשירותי הגברים, וגיליתי שההבדל הוא לא רק מגדרי:

(החלק השני פורסם במקור די מזמן, בבלוג של כלכליסט. מה קורה באמת עם הבלוג של כלכליסט?)
ח”כ יצחק בן ישראל הספים, הנמענים החזירו לו
יום אחד, היה זה ה-11/6/2008, קיבלתי אימייל מח”כ יצחק בן ישראל ממפלגת קדימה, בו הוא מספר על השנתיים הראשונות שלו בכנסת וקורא לי להתפקד לקדימה ו”להצביע לאנשים הנכונים”. חשבתי שנוספתי לרשימת התפוצה שלו כי דיברנו מספר חודשים קודם לכן לצורך כתבה שבסופו של דבר לא התפרסמה, ותייקתי את האימייל בפח (לא אצביע לקדימה גם אם אהוד אולמרט בעצמו יבקש זאת ממני בעודו תוחב בדיסקרטיות מעטפה מלאה מאות דולרים בלבד לתיק הגב שלי).
כמה ימים לאחר מכן קיבלתי את האימייל שוב. תייקתי גם אותו בפח.
ב-25/6 קיבלתי הודעת המשך, שלוש פעמים, והפעם היא נשלחה שלא ב-BCC, כך שיכולתי לראות בה את כתובותיהם של כל 99 הנמענים, בהם כתובת האימייל הישנה של חדר 404, כתובת זבל שאני נותן כשאני לא סומך על השולח שלא יעביר אותה הלאה, וכתובת לא קיימת בדומיין הפרטי שלי. אוקיי, הבנתי, מדובר בספאם. ארים לו טלפון מתישהו לשאול למה הוא שולח ספאם ואעשה מזה אייטם לעיתון (דיברתי איתו בשבוע שעבר, והדברים פורסמו ב”כלכליסט”. לשאלה מאיפה השיג את כתובות האימייל הוא אומר: “את הכתובות האלה אספתי מכמה מקורות שונים, כולם כאלה שלמיטב ידיעתי היו אנשים שקשורים לקדימה”).
ב-14/7 הגיעה עוד הודעת אימייל (פעמיים), בה כתב בן ישראל:
חברים וחברות,
קיבלתי תגובות רבות לשתי האיגרות ששלחתי אליכם בדוא”ל.
חלק מהמקבלים ביקשו הימחק מרשימת התפוצה שלי.
עוזריי ואני השקענו מאמץ רב בניקוי רשימת התפוצה ומחיקת כל מי שאינו רוצה להיכלל בה.
אני מקווה שהצלחנו, אבל אם לא, נא הודיענו בדוא”ל חוזר שברצונך להימחק, ונתקן את המעוות.
האימייל נשלח בחבילות, בכל פעם לקבוצה אחרת של נמענים, ככה שאת התכתובת שהקדימה את ההתנצלות הזאת לא ראיתי, אבל היא הועברה אלי על ידי מישהו אחר שנקלע לתפוצה של בן ישראל. מסתבר שלתזבולת של הח”כ היו כמה נמענים עצבניים, שהחליטו ללמד אותו שיעור באינטרנט. כמוני, גם הם קיבלו אימייל בתפוצה גלויה, אז הם עשו reply to all ואמרו לבן ישראל (ולכל שאר הנמענים) מה הם חושבים עליו, על הספאם שלו ועל המפלגה שלו (“שלחתי את כל האלפים האלה במכה אחת, בעותק מוסתר”, אמר לי ח”כ בן ישראל בתגובה. “התוכנה שהמחשב משתמש בה, כנראה מפעם לפעם יש לה חריגים. זו טעות טכנית גרידא, זו לא טעות אנוש”).
הנה התגובות ששלחו הנמענים הכועסים, לפי סדר כרונולוגי.
yaron bronstain, 14/07/08:
בן ישראל אתה מה זה דפוק … קצוות
Yizhar, 14/07/2008 2:29PM:
שלום פרופסור אלוף מיל’ יצחק בן ישראל.
אתה, והבני זונות של קדימה, הרסתם ת’מדינה הזו. אין דבר כזה להיות בתוך עדר של מושחתים, סוטי מין וגנבים, ולהעמיד פני תם כאילו שאתה לא חלק מחגיגת השחיתות. גם אם לא טמנת ידך בצלחת (ואני אפילו לא רומז שעשית זאת), אתה גורם לי להקיא בעצם העובדה שאתה משתף פעולה עם המושחתים הללו.
אי לכך, מר בן ישראל, אחרי תרומתך הרבה בת עשרות השנים לביטחון המדינה, יש לך שתי ברירות:
להציל את הכבוד שרכשת בעמל רם,
..או להמשיך לגרום לאנשים להקיא.בברכה,
– יזהר.
יגאל ללום, 14/07/2008 2:38PM:
יצחק.
אתה איש קטן שהקונסטלציה הפוליטית מאפשרת לו לשלוח מיילים לאזרחים יצרנים על חשבון המיסים שהם משלמים.
המפלגה שלכם היא אוסף של כלומניקים שמתחלקים לשתי קבוצות: אלה שכבר הופללו ואלה שטרם הופללו.
קראתי הרגע שאתה וביילין הצבעתם נגד חוק החנינה למתנגדי ההתנתקות. למה אתה לא מיידע את המכותבים שלך בפעילות הפרלמנטירת הבזויה שלך? דע לך שאם אתה מתבייש בהצבעה שלך, עוד יש לך סיכוי להתעשת ולעשו את המעשה היחיד שלא יצרוב את השם שלך לדיראון עולם בקטלוג קדימה – להתפטר.
יגאל.
Yonatan Lazar, 14/07/2008 5:11PM:
מר יצחק בן ישראל,
זו הפעם הראשונה שאני מקבל ממך מייל ולכן די מצחיק מה שאתה כותב.
למעשה, אתה משקר בלי בושה. מישהו קנה בשבילך כמה אלפי כתובות מייל ועשה מהם “רשימת תפוצה”.
בפועל מה שקורה זה ששלחת דואר זבל להמוני אנשים שמעולם לא חשבו אפילו להתפקד ל”מפלגה” שלך, וגרוע יותר – שאין להם את הזכות או את העניין להשתתף בפריימריז שלך.
קוראים לזה ספאם, וזה מרגיז.
בברכה,
בחור שלא ידע שאתה בכנסת שלו
Yizhar, 16/07/2008 4:30PM:
מר בן ישראל שלום רב,
אתה בטח מודאג מכיוון שבקרוב תיאלץ להיפרד מחבריך לסיעת קדימה (אולמרט, רמון, הירשזון, רוחמה אברהם, עמרי שרון ושות’).
רק רציתי לומר לך: אל דאגה! בקרוב אולי תוכל להצטרף אליהם שוב:
הפגנה אחת יותר מאלה שהיו בשבוע לפני
צביקה בשור פרסם בכלכליסט טור על התגייסות הגולשים למען השבויים. הנה קטע:
לא מפחיד אותי לעשות גם כמה מחוות ריקות, ואפילו הן בוודאי טובות יותר מלשבת על הגדר ולשחק אותה נורא חכמים ומתנבאים ובעלי טעם. אפילו בתוך הייאוש הגדול הזה, של אזרח קטן בתוך מדינה שעוצמת עיניים והולכת הפוך, אפילו בתוך זה יש לי כוח לעוד כמה שברוני לב. וגם אם להציף את פייסבוק בתמונות של גלעד שליט זו רק הפגנה של קונצנזוס ריק בתוך עולם שלא קיים, זו עדיין הפגנה לא קיימת אחת יותר מאלה שהיו בשבוע שלפני.
גלם: מיקרוסופט ישראל מגינה על ויסטה
ביוני פרסם עידו רוזנטל ביקורת לעגנית על חלונות ויסטה ב-7 לילות. הנה מכתב התגובה ששלח סמנכ”ל השיווק של מיקרוסופט ישראל, עדי אייל, לעורך 7 לילות, עדי גולד (שקטע ממנו פרסמתי בידיעה בכלכליסט):
22.6.08לעדי גולד שלום,
קראנו את כתבתו של עידו רוזנטל “הצעה שצריך לסרב לה” ואנו מוצאים לנכון להתייחס לתכניה.
כללית, כל ביקורת היא לגיטימית בעינינו ומיקרוסופט ומוצריה עומדים בצדק לא פעם במוקד של דיון ציבורי וביקורת שלעתים היא אף מוצדקת.
יחד עם זאת, הכתבה שפורסמה היא חד צדדית לחלוטין, רצופה אי דיוקים וטעויות משמעותיות.
נציין בראשי פרקים את המרכזיים שבהם:
1. ויסטה כוללת שורה של חידושים ושיפורים משמעותיים בתחומים: חיפוש, אבטחה, ממשק משתמש, תאימות לחומרה עתידית ותחומים רבים נוספים.
העיתונות המקצועית בישראל וברחבי העולם סמכה את ידיה על קביעה זו והיא נחשבת כמוסכמה. הגדרת ויסטה כ-“מערכת הפעלה לא טובה” היא סתמית ומטעה.2. מאז השקתה לפני כשנתיים חלו שינויים מרחיקי לכת בתאימות של ויסטה לחומרה וליישומים. עם השקת חבילת השירות הראשונה SP1 נהנה כל משתמש בעולם וגם בישראל מכ-80,000 דרייברים להתקני חומרה ולכ-98% מהיישומים הפופולאריים בעולם. בכתבה אין כל התייחסות לשינוי הגדול שחל בויסטה בתחום זה שהוא בעל משמעות גדולה לחוויית המשתמש ולתועלות המערכת. במאמר מוסגר נציין, כי XP סבלה מחוסר פופולאריות לפחות עד צאת חבילת השירות השנייה שלה (SP2) ותהליך דומה כבר החל וצפוי להימשך גם בויסטה.
3. מאז השקת ויסטה חלו שינויים גדולים גם בשוק החומרה וכיום מחשב בעל זיכרון של 2GB הוא כמעט סטנדרט (לעומת 512MB בעת ההשקה). המחשבים הסטנדרטיים המשווקים כיום מריצים בקלות את ויסטה וגם בכך יש התפתחות משמעותית שלא צוינה כלל בכתבה.
4. כעובדה, ויסטה היא מערכת ההפעלה הנמכרת ביותר בתולדות מיקרוסופט (150 מיליון עותקים) ו-XP לא הגיעה להיקף זה בשנתיים הראשונות. בארץ אנו מציינים מכירות של כ-300,000 רשיונות וקצב המכירות הואץ לאחר צאת SP1.
5. מערכת ההפעלה חלונות 7 תצא לקראת סוף העשור ולוח זמנים זה משקף את מחזור החיים הרגיל של מערכות ההפעלה של מיקרוסופט. קישור חלונות 7 למצבה של ויסטה בטעות יסודו.
לדעתנו הכתבה מטעה את קוראיכם ומספקת להם מידע שרובו המכריע אינו קשור למציאות.
לדעתנו יש מקום להציג את העובדות כהווייתם בכתבה נוספת שתאפשר לקורא להבין ולשקול בצורה נכונה את העניין.
נודה לתגובתך.
בברכה,עדי אייל, סמנכ”ל שיווק
מיקרוסופט ישראל
_________________________________________________________מיקרוסופט ישראל בע”מ. רח’ הפנינה 2, רעננה 43107. טל:09-7625100 פקס:09-7625200Microsoft Israel Ltd 2 Hapnina St., Israel, Phone: 972-9-7625100, Fax: 972-9-7625200.
הייטחן? – עכשיו ביוטיוב
לבקשת הקהל, “הייטחן?” הועלה ליוטיוב. Embed away!
פחחחחחח אח שלי בן תשע יכל לצייר את הלוגו הזה בפיינט
לפי התגובות ללוגו החדש של נענע10, (א) נוויל ברודי ונענע אנטישמים למה לא בעברית מה קרה אין כבוד לשפה שלנו סמולנים? (ב) ברודי הוא הבנזונה הכי ממוזל שיש על הפלנטה, אם תמורת אי אלו רבבות האירואים שקיבל, זה כל מה שהוא עשה:

נוויל ברודי: הלווטיקה ונענע 10
מנכ”ל נענע 10 זאב חספר הציג היום לגולשים את הלוגו החדש של האתר, לקראת השקת העיצוב החדש של האתר בשבוע הבא. האתר והלוגו עוצבו על ידי המעצב הבריטי נוויל ברודי (וכמו שנהוג להגיד בעיתונות, כפי שפורסם פה לראשונה).
במקום המילה “נענע” בירוק עם עלה נענע ברקע ולידה העיגול של ערוץ 10 באדום, ברודי ויתר על הצבע, על העברית ועל העלה, ובנה לוגו שמורכב מהמילה “נענע” באותיות לטיניות קטנות, ומימינה סמל ערוץ 10 קטן, שמזכיר את סמל זכויות היוצרים ©. זה נראה, וחספר עצמו מציין זאת, כאילו הלוגו אומר “נענע בחזקת 10”.
הפונט שנבחר למילה nana הוא הלווטיקה* (HELVETICA), פונט סאן-סריפי שעוצב בסוף שנות ה-1950 והפך לאחד הפונטים הכי משומשים בעולם העיצוב (תחשבו אמריקן אפרל, הפונט הדיפולטי של מק OS X ואפילו הספרות על השטרות האמריקאיים). הבמאי גרי הסטוויט יצר סרט תיעודי מצויין בשם Helvetica שעוסק בגופן הפופולרי והשנוי במחלוקת הזה, שיש מי שקורא לו “המקדונלדס של הפונטים”.
* [עדכון 22:37] אורי ברוכין אומר: “זה הלווטיקה ניו, שהוא לא הפונט המיתולוגי אלא ואריאציה עכשווית עליו. מה שאומר שהמסרים שלו קצת אחרים מאלה שמיוחסים למקורי”. [\עדכון]
ברודי היה אחד המרואיינים בסרט. הנה דברים שהוא אמר שם על הלווטיקה, ואת ההשלכות שלהם על ערכי המותג נענע 10 אתם מוזמנים לעשות בעצמכם:
The way something is presented will define the way you react to it, so you can take the same message and present it in three different typefaces. The response to that, the immediate emotional response will be different. And the choice of typeface is the prime weapon, if you want, in that communication.And I say weapon largely because with commercial marketing and advertising, the way the message is dressed is going to define our reaction to that message in the advertising. So if it says, buy these jeans, and it’s a grunge font, you would expect it to be some kind of ripped jeans or to be sold in some kind of underground clothing store. If you see that same message in Helvetica, you know, it’s probably on sale at Gap. You know it’s going to be clean, that you’re going to fit in, you’re not going to stand out.
[…]
The Helvetica is a club. It’s a mark of membership. It’s a badge. It says we’re part of modern society, we share the same ideals. It’s well rounded, it’s not going to be damaging or dangerous.
אגב, הנה הטיזר שנענע10 שלחו לקראת מסיבת העיתונאים, שמן הסתם מרמז משהו על הלוק החדש (ואתם שם בנענע עם היד על ה-PrtScn, אני עדיין מחכה לצילומסך שלי!)
קטנוניסט: קטעים באיילון • תקלות אינן חמודות • דיבוב לקלינגונית
• אקשן על הכביש
• מטעויות מרוויחים
• ריקוד סלואו
• כמה דוברי קלינגונית יש בישראל?
• פטפטת משופרת















