מיברג שולח ספאם

[עדכון 3.11.2009: כאן אפשר לקרוא תגובה של שותפתו של מיברג, והתייחסות שלי]

רון מיברג עדכן בבלוג של דבורית שרגל על העיכוב בהשקת אתרו, ובינתיים שלח ספאם לשלל בלוגרים, צעד ראשון ורושם ראשוני רע מאוד באינטרנט:

From: “רון מיברג”
Date: 2009/10/29
Subject: מנוי למגזין בעריכת רון מיברג

שלום,
בתום חצי יובל בעיתונות בתפקידי כתיבה ועריכה וניסיון להעשיר את חוויית הקורא במבחר רב של נושאים ותחומים, החלטתי כי העיתונות המודפסת אינה עונה יותר על צרכיי ככותב, ויותר מכך, על צרכי הקורא. לכן אני מתכוון להעלות בקרוב אתר – מגזין מקוון בעריכתי, שעניינו תרבות על מכלול נושאיה, פנאי, סגנון חיים, מדור אוכל מורחב בעל היבט סיפורי ומדריכי, מדריך מסעדות עם דגש על אמריקה, וכיוצא באלה. כל התחומים עליהם כתבתי ושעליהם הייתי מופקד מטעם עיתונים שונים בעבר. בנוסף לטקסטים חדשים מעודכנים בתדירות גבוהה בתחומים שאינם זוכים לתשומת ליבה של העיתונות, ולא בצדק, יהיה האתר חדשני ויוצא דופן בחזותו ובעושרו הוויזואלי וגדוש בחומרי ארכיון. חוץ ממני יכתבו באתר כותבים מן השורה הראשונה, שגם הם מאסו במגבלות העיתונות המודפסת ובהחלטתה העקרונית להוריד את רמתה במפגיע בתקוותה לנצח את המתחרים בקרב על המכנה המשותף הנמוך ביותר.

מכיוון שמדובר בהשקעה גדולה בזמן וכסף, ומשום שאני מעוניין לשמור על עצמאותי המערכתית ואינני ממומן על ידי איש, אני מציע לך גישה לאתר תמורת תשלום של שקל אחד ליום במשך שנה.

לכן אני מציב בפניך את השאלה הבאה: האם תהי/ה מוכן/נה לשלם תמורת מנוי למגזין?

אודה לך על העברת מייל זה למי ממכריך שעשוי להיות מעוניין במנוי.

בברכה,
רון מיברג

==============================================
זוהי פניה חד פעמית, ולא אטריד אותך שנית במיילים שלא ביקשת לקבל.

Unsubscribe XXXX from this list:
[…]

Our mailing address is:
Ron Miberg
42 N. Sedgwick Road
Sedgwick, Maine 04676

Our telephone:

Forward this email to a friend:
[…]

Update your profile:
[…]

אחד מנמעני הספאם כתב לי:

תראה איך זה נראה ממקום של מישהו שלא מכיר אותו באופן אישי.

הוא [שולח] מייל [ש]מתיימר להיות ויראלי, אבל נשלח לרשימת תפוצה קנויה. המייל נותן כתובת פיזית במקום שבו בלתי אפשרי לתבוע אותו (למרות שברור שחוקי מדינת ישראל כן חלים לפחות על חלק מנכסיו), ושמתכסה באותה כסות חיוורת שמתיימרת להיות בתוך תחום המותר, למרות שהיא לא (זו פניה לקנות, לא לאפשר לו לשלוח פניות).

במילים אחרות – זה לא נראה טוב, בכלל.

אני יודע מה זה להיות לחוץ בכסף. גם אני הייתי שם מספר פעמים מאז שהפכתי לעצמאי. אני, לעומתו, מכבד את הזמן האישי של הלקוחות הפוטנציאלים שלי, ולא מפגיז אותם במיילים שהם לא רוצים.

יכול להיות שהמצב הוא אחר, או שהוא באמת עשה טעות בתום לב, אבל אני אשמח אם תעביר אליו את איך שזה נראה.

זבל חברתי

השרת. קליק לארכיון המדור. איור: Trevor Manternach ועידו קינן, cc-by-nc

עידוק מהרהר על ספאם בטוויטר, מאוכזב מהאקדמיה ללשון העברית, תוהה אם הישראלים יירתמו למאבקם של המתרגמים הפיראטיים ומצדיע לגולש שמעלה ליוטיוב נוסטלגיה ישראלית

טוויט טוויט מעל הרציף

פעיל הרשת נמרוד ברנע פנה לאקדמיה ללשון העברית, וביקש שתדון במינוח עברי לפלטפורמת המיקרובלוגינג טוויטר. הוא לא עשה זאת רגע אחד מוקדם מדי: אם חדשות ערוץ 2 כבר משתמשים בטוויטר, הוא עבר את נקודת האל-חזור בדרך מסתם טרנד, למיינסטרים ולפאתטיות (אבי דיכטר בטוויטר? באמת?).

ברנע כתב: “עד כה הצטברו מספר מונחים עבריים בתחום, אשר מתורגמים מאנגלית: Twit (הפעולה אשר מבצעת הזנת תוכן לשירות) – ציוץ (בהטייה: לצייץ, צייץ, יצייץ, אצייץ וכו’). בראשי עלתה המחשבה לתרגם את עצם שם השירות לעברית, מכיוון שהוא הפך מחברה עסקית גרידא לתופעה חובקת כל. מעתה במקום לומר Twitter בלעז, אמור ‘צייצן’ בעברית”.

האקדמיה ללשון, תמיד עם היד על הדופק אחרי שהגופה כבר התקררה, נתנה תשובה סופית באמצע אוגוסט, חודשיים וחצי אחרי הפנייה. יו”ר הוועדה למונחי טכנולוגיית המידע, אמנון שפירא, מסר לברנע כי “הוחלט שאין לדון בתרגום, מפני שמדובר במותג מסחרי (בעיקרון, אנחנו לא מתרגמים שמות מסחריים פרטיים, כגון Facebook, Google או Windows)”. נימוק דומה נתן שפירא בראיון לכותב שורות אלה, כשהסביר למה פודקאסט (תוכנית רדיו אינטרנטית) לא יתורגם לעברית – “פוד” מגיע מ”אייפוד”, הנגן של אפל. אגב, בעבר קבעה האקדמיה שהסגוויי ייקרא בעברית “רכינוע”, למרות שמדובר במותג מסחרי.

חודש לפני כן, הודיעה הוצאת הרפר-קולינס הבריטית כי תכניס למהדורה הקרובה של מילונה החשוב, Collins English Dictionary, שלוש מילים מתחום הטוויטר: טוויטר, שם עצם שמתאר את האתר ופועל שמשמעותו לכתוב הודעות קצרות בטוויטר; Twitterati, משתמשי טוויטר; ו-Twitterverse, האתר ומשתמשיו. איליין היגלטון, עורכת בכירה בהוצאה, הסבירה ל”דיילי מייל”: “כמעט לא עובר יום בלי כתבה שקשורה לטוויטר. על כן אין זה מפתיע כלל וכלל שהשנה יש לנו במילון לא ערך אחד, אלא שלושה ערכים הקשורים לטוויטר”.

ובינתיים האקדמיה ללשון העברית ממשיכה לחפש תרגום ל”רלוונטיו*ת בעידן האינטרנט”.

עלי באבא ו-140 הזבלנים

ב-1978 נשלח על גבי ארפאנט, הרשת הצבאית-אקדמית שהקדימה את האינטרנט, אי-מייל פרסומי לדגם חדש של מחשבי DEC. קהילת האינטרנט המזערית נדרשה להפרעה החדשה, שזכתה לשם “ספאם” ולהגדרה המקובלת: “אי-מייל פרסומי בלתי קרוא, שנשלח לכמות גדולה של נמענים”.

עם התפתחות הרשת והיווצרות מדיומים ודרכי תקשורת חדשים, גם הגדרת הספאם דרשה עדכון והתאמה. אי-מייל פרסומי מחבר (בין אם זה חבר אמיתי ובין אם זה חבר-רשת-חברתית) – הוא ספאם? ופרסומות חוזרות ונשנות בשורת הסטטוס בפייסבוק? ותגובה פרסומית לטוויט (רשומה) של משתמש טוויטר? ומה עם טוויט פרסומי, שכותבו ממען למשתמשי טוויטר אחרים, כלומר מאזכר את שמות המשתמש שלהם, כך שהם יראו את הטוויט שלו ברשימת הטוויטים שמתייחסים אליהם?

ומה לגבי כתיבת טוויט פרסומי ושתילת תגית פופולרית שאינה קשורה אליו, רק כדי להופיע בזרם הטוויטים של אותה תגית? בימי מהפכת-הטוויטר-שלא-התממשה באיראן, אתר “גלובס” העלה לעמוד הבית שלו חלון שמציג את כל הטוויטים שנשאו את התגית #iranelection (“בחירות באיראן”). אני ביקשתי לבחון את ההצפה הלא-מסוננת של תכנים במקרה כזה, ופרסמתי טוויטים לא קשורים עם התגית הזאת. האם אפשר להגדיר אותי כספאמר?

שני מוקדי ספאם הציפו את הטוויטרספירה העברית בחודש האחרון: סמסונג גלקסי ו-Mafia Family. הראשון, קמפיין חברתי של מקאן דיגיטל ו-Theffusion לטלפון סלולרי חדש של סמסונג, בו המשתתפים התבקשו לצייץ בטוויטר מדי חצי שעה במשך 48 שעות, תוך אזכור המותג בתגית #samsungalaxy, ומי שעמד במשימה קיבל את המכשיר.

כמה מהמשתתפים זכו לביקורת מצד טוויטרים אחרים, שטענו להתמסחרות ולספאם. הספאם השני, Mobster World, מטריד יותר. בחודש החולף הוצפו משתמשי טוויטר, ואני ביניהם, ב-DM (ר”ת של Direct Message, הודעה פרטית שרק הנמען רואה) מחברים לטוויטר, שאומר: “Hey, I just added you to my Mafia family. You should accept my invitation! :)”, בצירוף לינק.

מדובר במשחק מבוסס טוויטר, שהמשחקים בו צריכים להקים משפחת מאפיה, לגייס חברים ולבצע משימות. חלק מהמשתתפים לא הבינו שבהצטרפותם למשחק, הם מתירים לאפליקציה שלו לשלוח בשמם הודעות לחברי הטוויטר שלהם.

אז מה זה ספאם? ארז וולף, שהשתתף במבצע סמסונג, סיכם אותו בבלוגו בפוסט “ספאמר אחותך והמון קישורים”, שם כתב בין השאר: “כאשר אני כותב בחשבון הטוויטר שלי ולא מתייג אף אחד (כלומר לא מאזכר משתמשי-טוויטר אחרים, ע”ק), אני למעשה כותב לעצמי. מי שרוצה שיעקוב ויקרא אותי ומי שלא, שלא יתלונן שהתכנים שלי מפריעים לו”. מנגד, ניב קלדרון יצא נגד המבצע והסביר: “אלה אנשים מוכרים שאני עוקב אחריהם. (…) הבחירה שלי נותרת אם להסיר את עצמי מרשימת האנשים שאני עוקב אחריהם או לא. (…) הבחירה אגב אם להוריד אותם או לא היא לא נעימה לי”.

כלומר, הבחירה החופשית להיגרע מהספאם הזה אינה באמת חופשית. קלדרון מרחיב את ההגדרה של ספאם ומחשיב בו גם טוויטרים ששולחים הודעת תודה אוטומטית למי שמתחיל לעקוב אחריהם: “הם סותמים את תיבת המסרים בטוויטר ולאלה מאיתנו שבחרו לקבל נוטיפיקציות מטוויטר הן סותמות ומעצבנות אותם גם בתיבת המייל הפרטית. (…) כל אחד שרוצה יכול להתחבר לאפליקציה שתשלח עבורו הודעת תודה. זה ספאם במנות קטנות, אבל כשאתם עוקבים אחרי רבים, תגידו שלום לתיבת המסרים שלכם, היא תופקע מידיכם. אז עשו טובה לעוקבים אחריכם, אל תודו להם בטייס אוטומטי שהם עוקבים אחריכם, תהיו איתם בקשר אמיתי”.

שתיקת המתרגמים

זמן לא רב אחרי הרשעת מפעילי אתר הטורנטים הגדול בעולם The Pirate Bay ואי-הוודאות לגבי המשך פעילותו, הנחית א.ל.י.ס מכה נוספת על מורידי הסדרות והסרטים בישראל – סגירת אתר qsubs. א.ל.י.ס, ארגון ישראלי להגנה על זכויות יוצרים קולנועיות וטלוויזיוניות, פעל לפני שנתיים לסגירת מספר אתרי הורדות ישראליים.

הצעד הנוכחי הוא מכתבי איום משפטיים מא.ל.י.ס לשלושה מתרגמים פיראטיים מאתר qsubs, שיוצרים ומפיצים כתוביות בעברית לסרטים וסדרות שטרם הגיעו לארץ. במכתב נדרשים המתרגמים לסגור את האתר, מה שהם כבר ביצעו בעצת פרקליטם, ולשלם לא.ל.י.ס פיצוי של מיליון שקלים כל אחד.

הבחירה בספקי הכתוביות היא פגיעה אסטרטגית בבטן הרכה: סרטים וסדרות אפשר להוריד מאתרים ושרתים ברחבי העולם, וכשאחד נסגר אחרים באים במקומו. הכתוביות בעברית, לעומת זאת, הן תוצר ייחודי של גולשים מקומיים. אם הם יפסיקו לתרגם, לא יהיה לזה תחליף, לא בדור הנוכחי של תוכנות זיהוי הדיבור והתרגום האוטומטי.

אולי בגלל זה מקווים אנשי qsubs שיצליחו לרתום לעזרתם את אומת האינטרנט העברית. הם העלו באתרם תיבת תרומות של פייפאל למימון המאבק המשפטי, כשיעד הגיוס הוא 80 אלף שקלים. לפי מקור המקורב לקבוצה, פחות מ-2,000 שקלים נתרמו ביומיים הראשונים, בין 30 ל-500 שקל לתורם. אחר כך הם פנו למספר בלוגרים (ואני ביניהם) בבקשה לפרסם בבלוגיהם קריאה לתרום למאבק.

האם אותם ישראלים שלא רוצים לשלם על סרטים וסדרות יוציאו כסף כדי להגן על מתרגמי ההורדות שלהם?

סום וקסום ובשום ונפלא

לפי החוק היבש, גם ניר בסן עלול להיחשב פיראט. בסן, בן 21, אוסף מזה חמש שנים תוכניות נוסטלגיות מהטלוויזיה הישראלית, מ-1966, השנה בה הוקמה הטלוויזיה החינוכית, ועד לשנת 1998, “שבה לדעתי התחילה הטלוויזיה לילדים בשלבי ההתדרדרות שלה”.

“לפני שלוש שנים החלטתי להעלות קטעים ליוטיוב, בשביל שכולם יוכלו להנות מהם”, הוא מספר. “יש כאלה אנשים שהיו מעדיפים לשמור את התכנים לעצמם, אני מעדיף להפיץ את זה לכולם”. בחשבון שלו ביוטיוב, youtube.com/nirbas, יש למעלה מ-400 סרטונים. “התגובות שאני מקבל הן מאוד מפרגנות, הרוב הן בסגנון ‘החזרת אותי לילדות’, ‘אתה עושה עבודת קודש’ וכאלה”.

חביתוש וקשקשתא בהשקת אתר חינוכית 23. צילום: עידו קינן, cc-by-sa

האם הוא לא חושש מבעלי הזכויות (שלאחרונה הקימו אגב את 23tv.co.il)? “בארץ לא ממש אכפת לערוצים שמעלים קטעים שלהם לאינטרנט, אבל בחו”ל הרבה יותר מקפידים, במיוחד כשמדובר בפרקים מלאים. אבל אני משתדל לא להעלות פרקים מלאים, בשביל זה יש אתרי נוסטלגיה. כמובן שיש פחד שיסגרו לי את הערוץ, ובטוח זה יקרה מתישהו, אבל כל עוד אנשים נהנים מהדברים, למה להפסיק?”

בסן היה שמח להעמיד את כישוריו לרשות ערוצי הטלוויזיה השונים: “אני לא עוסק כרגע בשום דבר, אבל מאוד הייתי רוצה לעבוד בארכיון של איזה ערוץ כמו החינוכית, ערוץ 1 או ערוץ הילדים, כדי לראות איך הכל מתנהל שם ואולי לעזור בסידור או משהו”.

גילוי נאות

במועד הכתיבה עבדתי ב-newPR.


התפרסם במקור בטור “השרת” במדור fi בגליון 9.2009 של מוסף פירמה של גלובס


מבחן גנירויט

מבחן גנירויט: כמו מבחן טיורינג, רק שבמקום שמחשב יצטרך לשכנע בנאדם שהוא (המחשב) אדם, אדם צריך לשכנע מחשב שהוא (האדם) אדם.

דוגמה למבחן גנירויט: CAPTCHA.

דוגמה למבחן גנירויט שלא עברתי: captcha_media

ח”כ יצחק בן ישראל הספים, הנמענים החזירו לו

יום אחד, היה זה ה-11/6/2008, קיבלתי אימייל מח”כ יצחק בן ישראל ממפלגת קדימה, בו הוא מספר על השנתיים הראשונות שלו בכנסת וקורא לי להתפקד לקדימה ו”להצביע לאנשים הנכונים”. חשבתי שנוספתי לרשימת התפוצה שלו כי דיברנו מספר חודשים קודם לכן לצורך כתבה שבסופו של דבר לא התפרסמה, ותייקתי את האימייל בפח (לא אצביע לקדימה גם אם אהוד אולמרט בעצמו יבקש זאת ממני בעודו תוחב בדיסקרטיות מעטפה מלאה מאות דולרים בלבד לתיק הגב שלי).

כמה ימים לאחר מכן קיבלתי את האימייל שוב. תייקתי גם אותו בפח.

הספאם של ח"כ יצחק בן ישראל

הספאם של ח"כ יצחק בן ישראל

ב-25/6 קיבלתי הודעת המשך, שלוש פעמים, והפעם היא נשלחה שלא ב-BCC, כך שיכולתי לראות בה את כתובותיהם של כל 99 הנמענים, בהם כתובת האימייל הישנה של חדר 404, כתובת זבל שאני נותן כשאני לא סומך על השולח שלא יעביר אותה הלאה, וכתובת לא קיימת בדומיין הפרטי שלי. אוקיי, הבנתי, מדובר בספאם. ארים לו טלפון מתישהו לשאול למה הוא שולח ספאם ואעשה מזה אייטם לעיתון (דיברתי איתו בשבוע שעבר, והדברים פורסמו ב”כלכליסט”. לשאלה מאיפה השיג את כתובות האימייל הוא אומר: “את הכתובות האלה אספתי מכמה מקורות שונים, כולם כאלה שלמיטב ידיעתי היו אנשים שקשורים לקדימה”).

ב-14/7 הגיעה עוד הודעת אימייל (פעמיים), בה כתב בן ישראל:

חברים וחברות,
קיבלתי תגובות רבות לשתי האיגרות ששלחתי אליכם בדוא”ל.
חלק מהמקבלים ביקשו הימחק מרשימת התפוצה שלי.
עוזריי ואני השקענו מאמץ רב בניקוי רשימת התפוצה ומחיקת כל מי שאינו רוצה להיכלל בה.
אני מקווה שהצלחנו, אבל אם לא, נא הודיענו בדוא”ל חוזר שברצונך להימחק, ונתקן את המעוות.

האימייל נשלח בחבילות, בכל פעם לקבוצה אחרת של נמענים, ככה שאת התכתובת שהקדימה את ההתנצלות הזאת לא ראיתי, אבל היא הועברה אלי על ידי מישהו אחר שנקלע לתפוצה של בן ישראל. מסתבר שלתזבולת של הח”כ היו כמה נמענים עצבניים, שהחליטו ללמד אותו שיעור באינטרנט. כמוני, גם הם קיבלו אימייל בתפוצה גלויה, אז הם עשו reply to all ואמרו לבן ישראל (ולכל שאר הנמענים) מה הם חושבים עליו, על הספאם שלו ועל המפלגה שלו (“שלחתי את כל האלפים האלה במכה אחת, בעותק מוסתר”, אמר לי ח”כ בן ישראל בתגובה. “התוכנה שהמחשב משתמש בה, כנראה מפעם לפעם יש לה חריגים. זו טעות טכנית גרידא, זו לא טעות אנוש”).

הנה התגובות ששלחו הנמענים הכועסים, לפי סדר כרונולוגי.

yaron bronstain, 14/07/08:

בן ישראל אתה מה זה דפוק … קצוות

Yizhar, 14/07/2008 2:29PM:

שלום פרופסור אלוף מיל’ יצחק בן ישראל.

אתה, והבני זונות של קדימה, הרסתם ת’מדינה הזו. אין דבר כזה להיות בתוך עדר של מושחתים, סוטי מין וגנבים, ולהעמיד פני תם כאילו שאתה לא חלק מחגיגת השחיתות. גם אם לא טמנת ידך בצלחת (ואני אפילו לא רומז שעשית זאת), אתה גורם לי להקיא בעצם העובדה שאתה משתף פעולה עם המושחתים הללו.

אי לכך, מר בן ישראל, אחרי תרומתך הרבה בת עשרות השנים לביטחון המדינה, יש לך שתי ברירות:

להציל את הכבוד שרכשת בעמל רם,
..או להמשיך לגרום לאנשים להקיא.

בברכה,

– יזהר.

יגאל ללום, 14/07/2008 2:38PM:

יצחק.
אתה איש קטן שהקונסטלציה הפוליטית מאפשרת לו לשלוח מיילים לאזרחים יצרנים על חשבון המיסים שהם משלמים.
המפלגה שלכם היא אוסף של כלומניקים שמתחלקים לשתי קבוצות: אלה שכבר הופללו ואלה שטרם הופללו.
קראתי הרגע שאתה וביילין הצבעתם נגד חוק החנינה למתנגדי ההתנתקות. למה אתה לא מיידע את המכותבים שלך בפעילות הפרלמנטירת הבזויה שלך? דע לך שאם אתה מתבייש בהצבעה שלך, עוד יש לך סיכוי להתעשת ולעשו את המעשה היחיד שלא יצרוב את השם שלך לדיראון עולם בקטלוג קדימה – להתפטר.
יגאל.

Yonatan Lazar, 14/07/2008 5:11PM:

מר יצחק בן ישראל,

זו הפעם הראשונה שאני מקבל ממך מייל ולכן די מצחיק מה שאתה כותב.

למעשה, אתה משקר בלי בושה. מישהו קנה בשבילך כמה אלפי כתובות מייל ועשה מהם “רשימת תפוצה”.

בפועל מה שקורה זה ששלחת דואר זבל להמוני אנשים שמעולם לא חשבו אפילו להתפקד ל”מפלגה” שלך, וגרוע יותר – שאין להם את הזכות או את העניין להשתתף בפריימריז שלך.

קוראים לזה ספאם, וזה מרגיז.

בברכה,

בחור שלא ידע שאתה בכנסת שלו

Yizhar, 16/07/2008 4:30PM:

מר בן ישראל שלום רב,

אתה בטח מודאג מכיוון שבקרוב תיאלץ להיפרד מחבריך לסיעת קדימה (אולמרט, רמון, הירשזון, רוחמה אברהם, עמרי שרון ושות’).

רק רציתי לומר לך: אל דאגה! בקרוב אולי תוכל להצטרף אליהם שוב:

http://www.actualya.com/BRPortal/br/P102.jsp?arc=1278

מה אתה באמת חושב עלי?

גלי חיימוביץ’, יחצנית חברת קומסקיור, שלחה עכשיו לעיתונאים שאלון על העדפותיהם בעבודה מולה.

בין השאלות המקצועיות (על מה היית רוצה לקבל הודעות, האם היית רוצה לקבל רעיונות לכתבות) הסתננה שאלה קצת יותר עקרונית-שיפוטית: “מה אתה באמת חושב על יחצ”נים?”

כדי לענות על כך, אקדים בסקירה קצרה של קורותינו המשותפים:

• את הצפת אותי (ואת כל כתובות האימייל האחרות שקצרת מ-nrg) באינספור הודעות לעיתונות על שום דבר חדש במוצר האבטחה שהחברה שלך משווקת.

פרסמתי בבלוג את אחת ההודעות היותר מגוחכות ששלחת לי.

• דורה קישינבסקי ואני ביקשנו ממך להפסיק לשלוח הודעות. את המשכת.

• קישינבסקי דיווחה על המטרד לחברה שאת מוצריה אתם משווקים בארץ. את המשכת.

• התלוננתי לספק האינטרנט שלך והוא אמר שביקש ממך להפסיק. את המשכת.

• קישינבסקי פרסמה בבלוג את חוויותיכן המשותפות.

• דיווחתי ב-nrg ובמעריב שהחברה שאת מייצגת שולחת ספאם (את הסברת שהספאם מגיע מקום-ליין, ומוצר האבטחה מגיע מחברת הבת קומסקיור, כי מדובר ב”פעילות נפרדת” וכי “אין קשר בין שתי פעיליות החברות מבחינת מוצריהן”).

אז בתשובה לשאלתך: אני לא “חושב על יחצ”נים” – כל מקרה לגופו. במקרה שלך, מדובר ביחצנות שעברה מוטציה והפכה לספאם, וכולם יודעים שאסור לענות לספאמרים, כי אז הם יודעים שהכתובת שלך פעילה.

אבל אל תביני מזה שאני לא רוצה לשמוע ממך יותר: את יותר ממוזמנת להמשיך לדבר עם תיקיית הספאם שלי.

להמשך קריאה

נקמה יעילה בספאם הסקרים הטלפוני

נגיד שהתקשרו אליכם, בלי רשותכם או הסכמתכם, וביקשו מכם להשתתף בסקר טלפוני.

לא מספק את יצר הנקמה: לטרוק את הטלפון מיד בתחילת השיחה, עם או בלי הפטרת מילות הסירוב.

כן מספק את יצר הנקמה: לבקש מראש מהמראיין להתריע לקראת סיום הסקר, ואז לסרב לענות על השאלה האחרונה; או לסרב לתת את כל פרטי הפילוח הסוציודמוגרפי, כמו גיל, הכנסה ומקום מגורים. גם בזבזתם את זמנה של החברה הספאמרית, גם לא נכללתם בסקר.

עדכון 19:34:
וכדי שהמחאה שלכם תספק לא רק את יצר הנקמה אלא גם תשפיע, הסבירו לסוקר למה אתם לא מוכנים לענות לספאמרים-טלפוניים. ואחר כך עשו כמעשה המשונ.נת ופרסמו בפומבי את שם החברה הסוקרת, ואם אפשר גם את הלקוח שעבורו נעשה הסקר.

עשן לבן של ספאם

מאוד משמח לראות התחייבות של חברת WhiteSmoke לאי-שליחת ספאם באתר הפרסומי שלה, hghghhghh.info. יכול להיות שהייתי מאמין להם יותר אם הוא לא היה נשלח אלי בספאם.

האתר הפרסומי של WhiteSmoke

הספאם הפרסומי של WhiteSmoke

פתח תקווה מעצמת ספאם

ידוע שספאמרים מזייפים את כתובת המייל ממנה הם שולחים את דואר הזבל שלהם, אבל מסתבר שהם גם מזייפים עיר שלמה ממנה הם שולחים אותם. דו”ח של סימנטק מכתיר את ישראל כמקום ראשון בעולם בפעילות זדונית, ו”פתח תקווה” במקום טוב בראש הרשימה של הערים מהן מגיע הספאם הזה.

דורה וחברים מגלים ונהנים

שלום, קוראים של עידוק!

כל אחת חוותה פעם את החווייה הלא נעימה של דלקת בדרכי השתן. מקבלים את זה, נורא כואב, נורא לא נעים, הורס כמה דייטים, לוקחים תרופות, עובר. נחים כמה שבועות, פתאום חוזר. נורא כואב, נורא לא נעים, לוקחים תרופות, עובר. וכו’ וכו’ וחוזר חלילה. ממש מציק. לא יודעת למה נזכרתי בזה עכשיו, סתם. המוח שלי מבולגן כזה, מעלה זכרונות באופן אקראי.

אז בכל מקרה, גלי חיימוביץ’.

גלי חיימוביץ’ היא יחצנית של חברה בשם קומסקיור, שמשווקת את האנטיווירוס בעל השם המבדר “NOD32”. הסיבה שאני זוכרת איך קוראים לה היא שאני מנהלת איתה מערכת יחסים אינטרנטית לוהטת כבר מספר חודשים. זה התחיל מכ-13 קומוניקטים ביום כשהאנטיווירוס ההומוריסטי הגיע לארץ, רובם בפונט בגודל 24 ועם הרבה בדיחות פלוצים, בסגנון אמנם לאנטיווירוס שלנו קוראים נוד אבל הוא לא מסריח חה חה!!1. כשזה נמשך כמה שבועות, וכבר נמאס לי מבדיחות פלוצים בתיבת הדואר של העבודה, שלחתי לה מייל: “היי, אנא ממך, קיבלנו מספיק קומוניקטים על המוצר הזה”. היא החזירה לי מייל תמוה קצת, אבל מנומס – משהו כמו “תודה על הנתונים”.

אחרי הפסקה של כמה ימים, מתקפת הקומוניקטים חזרה. מה עדיף, אנטיווירוס מסריח או מחשב מקולקל??? פחחחח. נאנחתי ושלחתי לגלי חיימוביץ’ מייל: “היי, לא הסכמנו שאת לא שולחת לנו יותר הודעות על המוצר בעל השם הקומי?” התשובה הגיעה במהרה: “תודה על הנתונים”. בהצתה מאוחרת היסטרית (אני איטית – תשאלו את עידוק) קלטתי שהמייל הקודם נשלח על ידי בוט. כן – הגברת, שתפקידה לדבר עם עיתונאים, מספיק מקצועית כדי להשתמש בסקריפט שייתן לעיתונאים תשובה אוטומטית ויזרוק את המיילים שלהם.

מכיוון שלקחתי את זה באופן אישי קמעה (בוט!!! היא שיסתה בי בוט!!!), שלחתי מייל לאנשים שמאחורי האנטיווירוס הליצני בארה”ב, כדי להודיע להם שהזכיינים הישראליים שלהם יוצרים המון אנטגוניזם אצל עיתונאים, ובאותה הזדמנות שלחנו מייל לספקית הדואר של קומסקיור כדי לציין שמשתמשים בחשבון שלהם כדי להפיץ ספאם. לאחר יום, ראו זה פלא, מייל מגלי חיימוביץ’: “היי דורה, את צודקת. […] לאחר התקשורת האחרונה שלך לא נשלחו יותר הודעות”. לא התנצלות, גם לא בדיוק הבטחה, אבל לפחות סוג של הכרה ב… משהו, וזה נשמע כאילו זה אולי נכתב על ידי גלי חיימוביץ’ עצמה. הייתי מרוצה יחסית.

זה כי אני איטית, כאמור. שבוע לאחר מכן, קומוניקט. ועוד אחד. ועוד אחד. ועוד אחד. שמעתם על האנטיווירוס נוד 32? כן קוראים לו נוד חה חה טרה לה לה.

עידוק עֵדי – נכנעתי. הותשתי. אני מרימה ידיים. לנצח יהיו לי בדיחות פלוצים באינבוקס על הבוקר. אוהבת אני את גלי חיימוביץ’. לפחות היא לא הורסת דייטים.

מן הארכיב: נוד. ג’יימס נוד

מן העיתונות: נוד זה נוד וספאם זה ספאם

אפסילון מינוס

“אם יש לך 350,000 ש”ח ומעלה זו ההזדמנות שלך להצטרף לאפסילון Private”, מציע אפסילון בית השקעות בע”מ, שנמצא “בבעלות קונצרן כור, שמואל פרנקל ורון לבקוביץ”. בקומוניקט של החברה שהגיע אלי כתוב שאפסילון “מנהלת כספים בהיקף של מעל 5 מיליארד שקל”, וכי היא “נחשבת לאחת מהחברות המקצועיות והמובילות בתחומה”.

בית השקעות מכובד כזה, שפונה לקהל יעד אקסקלוסיבי כל כך, חייב ליצור לעצמו תדמית אמינה ונוצצת. ואכן, באפסילון לא חסכו: מהספאם היוקרתי שהם שולחים ועד האתר היוקרתי שהם פתחו בפלאנט נענע* עם תמונות בתפוז, אתר שנבנה בתשומת לב קפדנית לפרטים, כמו לאיית את שם החברה AFSILON במקום Epsilon.

לא שאני מצפה להרבה מהאנשים האלה: לחברה שאמורה להיות מזוהה עם כסף גדול הם בחרו שם שמייצג בחשבון אינפינטיסימלי “מספר ממשי קטן כרצוננו”. ואם יורשה לי מספר ממשי קטן כרצוני: איזה אפסים.

אתר הפלאנט נענע של אפסילון

* התרעתי על האתר הזה בפני צוות האביוז של נטוויז’ן, מפעילת נענע. תשובתם היתה ש”נושאים שקשורים לנענע אנו ממליצים לשלוח מייל לכתובת: info@nana.co.il”, ואת העמוד לא הסירו. יפה לכם ראש קטן, נטוויז’ן.

עדכון 22:40
עדכנתי בפוסט את הגילוי של אבירם, שהתמונות באתר אפסילון מאוחסנות בתפוז.

← לדף הקודםלדף הבא →