(ללא כותרות)
פוסט של הלל גרשוניקחו עמוד ראשי רגיל של אתר חדשות. אתרו את הכותרות שיש בהן נקודתיים. הסירו את הכותרות הללו. אתרו את אלו שיש בהן סימן שאלה. הסירו גם אותן. הסירו גם את הכותרות שיש בהן מרכאות. כמה כותרות תישארנה?
___________________
הלל גרשוני הוא סטודנט לתלמוד ולשון, עורך ספרים, קשקשן בשעות הפנאי וכותב הבלוג "בלוגרשוני". הוא כתב על שימוש שגוי בפצצות אטום בקריקטורות בגליון מרץ 2011
שישה מיליון והמאגר הביומטרי
פוסט של אורן פרסיקו, העין השביעית
מהפך
ביולי 2009, כשהדיון על סכנות המאגר הביומטרי היה עדיין בראשית דרכו, בחר “ידיעות אחרונות” לנקוט עמדה נגד המאגר. בכותרתו הראשית (“מכתב המדענים”) הבליט העיתון את עמדת המתנגדים ליזמה, ובו זמנית ייבא את הטענות בדבר הסכנות הטמונות במאגר המתוכנן מדיון בבלוגוספירה ובמדורי המחשבים היישר אל לב השיח התקשורתי בישראל.
“גם כל הכפולה הפותחת של העיתון מוקדשת לנושא זה, והיא מעוצבת במיטב מסורת העברת מידע באמצעות הפחדה”, נכתב כאן בסקירת העיתונות באותו היום. כמה חודשים אחר כך, שוב הוקדשה הכותרת הראשית בעיתון והכפולה הפותחת לנושא, תוך הדגשת הסכנות שעלולות לנבוע מהמאגר. “מסגור הדיווח ביקורתי ביותר כלפי ההצעה ונוקט גישה המקובלת בעיתונות ההמונים: הפחדה”, נכתב כאן באותו יום על הסיקור בעיתון זה.
הבוקר, כל עמוד 10 ב”ידיעות אחרונות” מוקדש לדרכונים הביומטריים שמשרד הפנים צפוי להתחיל להנפיק בקרוב. הגישה – הפוכה בתכלית. “הדרכון שיודע הכל”, לשון הכותרת בראש העמוד, שצבוע כולו רקע תכול. כותרת המשנה מוכרת את המוצר החדש כך: “הוא יידע איך אתם נראים, מהי טביעת האצבע שלכם, וכיצד אתם חותמים על מסמכים. ישראל תחל להנפיק בחודשים הקרובים את ‘הדרכון החכם’, ובמשרד הפנים מבטיחים: ‘זה יהיה הפספורט המאובטח בעולם'”.
איתמר אייכנר מדווח: “בחודשים הקרובים ייקראו אזרחי ישראל להחליף את הדרכונים ואת תעודות הזהות הישנים שלהם במסמכי זיהוי חכמים. […] ועדת השרים לעניין יישומים ביומטריים בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו תתכנס בעוד כשבועיים לדיון שמטרתו אישור התקנות ליישום החוק הביומטרי”.
אייכנר משוחח עם אמנון בן-עמי, מנהל רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול במשרד הפנים, שמהלל את הדרכון החדש. אייכנר עצמו, כך נראה, השתכנע. “אסור לשכוח”, הוא כותב, “ישראל נמצאת בפיגור של שנים בתחום הדרכונים הביומטריים. יותר ממאה מדינות כבר משתמשות בטכנולוגיה הזאת, ובהן גם מדינות העולם השלישי. מבין מדינות ה-OECD ישראל היא היחידה שטרם הנפיקה דרכונים ביומטריים. יתרה מזאת, יותר ויותר מדינות החלו להטיל בשנים האחרונות מגבלות בביקורת הגבולות על אזרחים שמחזיקים בדרכונים ישנים ללא סימני זיהוי ביומטריים”.
כל זה טוב ויפה אך מה לגבי פרטי המאגר הביומטרי? האם הוכנסו שינויים לחוק מאז שקמה הזעקה נגד הסכנות שבהקמת מאגר שכזה? אילו שינויים הוכנסו לחוק ועד כמה גדולה תהיה השפעתם על אבטחת פרטי המידע של אזרחי ישראל? אייכנר לא נדרש לסוגיה. ברוך דדון, מרכז הפרויקט הביומטרי במנהל האוכלוסין, אומר לו: “יש מי שהתאמצו להפחיד את הציבור מהמעבר לדרכונים ביומטריים, אבל אני יכול להבטיח שהנתונים במאגר יהיו מוגנים, ולא ניתן יהיה לעשות בהם שימוש פוליטי או מסחרי”.
בין אלה שהתאמצו להפחיד את הציבור בלט, כאמור, עיתון “ידיעות אחרונות”. אבל כעת מרכז הפרויקט במנהל האוכלוסין “יכול להבטיח שהנתונים במאגר יהיו מוגנים”. לפיכך נראה שמסע ההפחדה היה מיותר.
סימן היכר
בתיבה המתפרסמת אף היא בעמוד 10 של “ידיעות אחרונות” ומוקדשת לתעודות הזהות הביומטריות החדשות, מדווח איתמר אייכנר כך:
“במשרד הפנים החליטו שמספרן הסידורי של תעודות הזהות הביומטריות – שיונפקו גם הן בחודשים הקרובים – יתחיל משישה מיליון, לזכר ששת מיליון היהודים שנספו בשואה. בתעודת הזהות החדשה ישובצו גם שישה מגיני דוד קטנים – גם הם זכר לקורבנות השואה – והם יקיפו את השבב הביומטרי שיוצמד לכרטיס החכם”.
לא מצוין בידיעה אם טרם קבלת ההחלטה שאלו במשרד הפנים לדעתם של הלא יהודים מבין אזרחי מדינת ישראל, אשר עתידים לשאת עמם את תעודת הזהות החדשה.
________________________
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-4.5.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית
הייקו על אירועי השבוע
פוסט של שחר לקריץלאחר שהבנתי שאני לא מסוגל לגרום לקורא להשאיר את הדפדפן פתוח אחרי שלוש שורות, החלטתי לנסות לתמצת את הפוסטים שלי לכדי הייקו. אז אם מישהו תהה פעם איך נראה שלשול בהטמל:
איזו חתונה
לא אין דברים כאלה
איזו עדה היא?
לאדן התפגר
עכשיו יהיה רק טוב
אין מצב אחר
ביום השואה
נתאחד עם הנופלים
קולנוע סגור
________________
שחר לקריץ לא עושה כלום חוץ מלא לעדכן את הבלוג שלו, "אני לא מאמין שקראתי את החרא הזה". בעבר פרסם פוטו-רומן דו-שבועי על הישרדות בנענע10 ("המועצה המקומית") ועוד דברים שונים ומשעממים.
סופרייז!! העיתונות הישראלית שוב מופתעת
פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית
קונדסון. גם את ההפתעות שלו התקשורת הישראלית כשלה שוב ושוב לחזות מראש
כשחמאס זרק את פת”ח מעזה, פרשנינו הופתעו. כשפת”ח וחמאס חתמו על הסכם, פרשנינו הופתעו. כשפרצו המהפכות בעולם הערבי, פרשנינו הופתעו. כשאהוד ברק פרש ממפלגת העבודה, פרשנינו הופתעו. כשאובמה נבחר, פרשנינו הופתעו. כשליברמן גרף מנדטים, פרשנינו הופתעו. כשכיפת-ברזל הצליחה לפעול, פרשנינו הופתעו. כשהמשבר הכלכלי פרץ, פרשנינו הופתעו. כשהתבררו ממדיו בישראל, פרשנינו הופתעו (לטובה, לשם שינוי).
כמובן שאירועים בלתי צפויים הם אולי הדבר היחיד שאפשר לקבוע לגביו בוודאות שהוא צפוי, וגם מי שמקצועם הוא מעקב מדוקדק אחרי תחום מסוים יכולים לטעות מדי פעם (או גם לעתים מזומנות, כולם ביחד ובאופן בוטה ומהדהד). אבל בכל זאת, הצעה: מדוע העורכים לא יורו להכין, לצד החותמות העגולות והמרובעות, הצהובות והאדומות, הנושאות כיתובים כמו “חשיפה”, “תחקיר”, “בדיקה”, “מסמך” ו”בלעדי פרסום ראשון ומיוחד”, גם חותמת “הפתעה”, שתישלף ממחסן הגרפיקה כל אימת שפרשנינו יוכו בהלם. אפשר גם להכין לוגו עם בלונים.
________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-30.4.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית. העין השביעית בפייסבוק, בטוויטר ובפליקר
ועדות המדרוג
הקרן החדשה לישראל שלחה ברכה לחג הפסח, “מפת החופש“.
ההשראה היא כמובן המדור “ועדת המדרוג” של מוסף הארץ.
שהוא בנו הממזר של המדור Approval Matrix בניו יורק מגזין.
שנולד בהשראת המטריצות של פייר בורדיה, כפי שכתב יקי מנשנפרוינד ב”העין השביעית”.
איורים של יעל בוגן מאותה כתבה:
מכירים עוד גרסאות? ספרו לי.
נוחי דנקנר, מעריב ודרמה לילית בהרצליה פיתוח
פוסט של אורן פרסיקו, העין השביעית
בתחתית עמ’ 18 של “ידיעות אחרונות” (21.4.2011) מדווח גד ליאור כי “במכתב ששיגר ‘פורום ראשי המשק’ לחברי הוועדה לבדיקת הריכוזיות במשק שמינה ראש הממשלה, טוענים אנשי עסקים בכירים: ‘אין כלל ריכוזיות עודפת במשק הישראלי, ועל כן אין צורך לקבוע מדיניות כלשהי לטפל בסוגיה זו”.
על-פי הידיעה, “בנשיאות הפורום חברים, בין היתר, כמה מאנשי העסקים המובילים בישראל, המכונים ‘טייקונים’: יצחק תשובה, חיים כצמן, דודי ויסמן, מוזי ורטהיים, יעקב פרי ואיזי בורוביץ”. שני שמות של אנשי עסקים בולטים החברים בפורום ולא מצאו את דרכם לידיעה מאת ליאור ב”ידיעות אחרונות” הם שרי אריסון ועידן עופר.
“מסמך העמדה של פורום ראשי המשק הוא, למרבית ההפתעה, תוכנית העבודה הטובה ביותר שיכלה לקבל לידיה הוועדה להגברת התחרותיות”, כותב חזי שטרנליכט ב”ישראל היום”. “אפשר לקחת את רוב הסעיפים ולפעול בצורה הפוכה להמלצות הפורום”.
על המכתב דיווח לראשונה מתן חודורוב, כתב מערכת “חדשות 10”. שם צוין כי תחת ההגדרה “איומים נוספים על המשק” נמנתה, בין היתר, “סביבה תקשורתית בעייתית”.
ח”כ שלי יחימוביץ’ הגיבה על מכתב הפורום. “חבורת חתולים שמנים יושבים מסביב לשמנת, ומייללים שלאף אחד אחר אסור לגעת בשמנת”, אמרה לחודורוב.
“דרמה לילית בהרצליה-פיתוח”, קראה בחג שמחת-תורה האחרון כותרת ב”מעריב”. “נוחי דנקנר זימן את עשירי המשק לדיון לילי מיוחד בווילה שלו. בין הנוכחים: יצחק תשובה, האחים עופר, שרי אריסון, מוזי ורטהיים, לב לבייב, אליעזר פישמן, דודי ויסמן ויוסי מימן. בעקבות הדיון הוחלט: אין בישראל מספר מצומצם של משפחות ששולטות במשק. המשתתפים התחייבו להפיץ את ההחלטה באמצעות כלי התקשורת, הבנקים, רשתות המזון וחברות הסלולר שבבעלותם”.
הטקסט שלעיל פורסם במדור סאטירי שכתבו ערן סורוקה, יאיר טרצ’יצקי ויואב ריבק, במסגרת מוסף חג מיוחד שצורף ל”מעריב” כמחווה לעיתון “הפטיש”. פחות משנה חלפה מאז. “מעריב” הפך לעיתון בבעלות דנקנר, והבדיחה – למציאות.
________________________
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-21.4.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית
אורי בלאו והאמת האבסורדית של “הארץ”
פוסט של אורן פרסיקו, העין השביעית
במוסף “השבוע” של “הארץ”, רשימה המבוססת על נאום שנשא בלונדון עורך העיתון, דב אלפון, לרגל זכייתו בפרס לעיתונות מטעם “International Council for Press and Broadcasting”. “הקריטריונים לפרסום ידיעה ב’הארץ’ הם פשוטים למדי”, אמר אלפון. “נפרסם כל דבר שהוא נכון, שאינו עובר על החוק ושיש בו עניין ציבורי”.
בין נימוקי הענקת הפרס מחויבות ל”עיתונות לוחמת למען השלום במזרח התיכון”. אלפון התייחס לכך בדבריו ואמר: “אינני מרגיש שאנחנו נלחמים למען השלום; אנחנו רק מסרבים להשתתף במשחק העיוורון שדבקים בו מנהיגי שני הצדדים, ואנחנו מתמודדים עם המציאות בדרך היחידה הפתוחה לפנינו – סיקור עיתונאי אמיץ, סקרן ועקשן של האמת, אבסורדית ככל שתהיה”.
את הפרס הקדיש אלפון ל”מאות הכתבים, הפובליציסטים, הצלמים, המעצבים והעורכים” של העיתון. בדבריו מנה עורך “הארץ” כמה מהתחקירים הבולטים שפורסמו בעיתון בשנים האחרונות, ואת שמות הכתבים שאחראים להם. בין היתר הזכיר את “פרוטוקול הישיבה של המטכ”ל הדן בהתנקשויות בלתי חוקיות בשטחים”, ואת האחראי לפרסום הפרוטוקול, העיתונאי אורי בלאו.
הבוקר, למעלה משנה מאז שפרסם את רשימתו האחרונה בעיתון (“לא ברחתי, החלטתי להילחם“), ושבועות מספר לאחר שהוחלט להעמידו לדין בכפוף לשימוע, שוב מתפרסם טקסט מאת אורי בלאו ב”הארץ” – כתבה קצרה במדור “תוצרת הארץ” שבפתח “מוסף הארץ”, על יושב ראש איגוד העובדים הסוציאליים, המשתכר כ-25 אלף שקל בחודש.
משמח לראות ש”הארץ” לא רק מצהיר כי הוא עומד מאחורי בלאו ומתהדר בפרסומיו מעל בימות מכובדות ברחבי העולם, אלא גם פועל כמי שעומד מאחוריו – מאפשר לו להמשיך לעבוד כעיתונאי ומפרסם מכתבותיו.
עוד בנושא: פרשת קם-בלאו: גלובס. עוד לא התבגר
________________________
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית
“וואלה”: בני משפחת פוגל אינם בני אנוש
בוואלה התפרסמה הכותרת “הרמטכ”ל: בני משפחת פוגל אינם בני אנוש”, מדווחת הגולשת נועה ליברמן-פלשקס. מדובר כנראה בטעות אנוש, והכותרת המקורית והמלאה של הידיעה היא “הרמטכ”ל: “רוצחי משפחת פוגל אינם בני אנוש”.
זה הזכיר לי סיפור דומה מ-2005, אז ירה חמאס פצצת מרגמה על מושב נתיב העשרה, ובוואלה דיווחו: “אין נפגעים. חבל”. דיווחתי על זה אז ב-nrg ומוואלה נמסר בתגובה כי “מדובר בתקלה טכנית מצערת שאותרה וסודרה לאחר מספר דקות בלבד”. תקלה טכנית, א-הא.
(בהמשך התגובה שלהם נכתב משהו ברוח “אנחנו שמחים שגם כתבי nrg מעדיפים לקרוא את החדשות שלהם בוואלה”. למרות שזה לא היה רלוונטי התכוונתי להכניס את זה, אבל העורך שלי אז, צביקה בשור, הטיל וטו בנימוק שהוא לא מתכוון לתת מקום לדאחקות של וואלה כשעורך באתר מחליט שמצחיק אותו לייחל לפגיעה בנפש).
מה בצלחת החג של העיתונים?
פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית
שערי העיתונים היום מקדישים מקום נכבד להצגת מרכולת מוספי החג שלהם. נוהל שישי, רק עייף יותר. עוד שבוע, אחרי עוד יום שישי, תחלחל אפיסת הכוחות האמיתית. גיבורי העיתונים, השחקנים הראשיים וגם חלק נכבד משחקני המשנה, מוצגים לראווה “מעל לקפל”. כל עיתון וגיבוריו. כל עיתון והשחקנים ששמר במחסן לתקופת החגים.
ואלה השמות, מהקל לכבד: “ישראל היום”: אהוד בנאי (זמר), גאיה טראוב (שחקנית), דריק שארפ (כדורסלן), הילה אלפרט (אוכל, כתבת העיתון), בועז ביסמוט (יהודים במצרים, עוד כתב בעיתון), “ויליאם וקייט” (סלבריטאים), פרנסיס פוקויאמה (היסטוריון) ומאיר שמגר (שופט בדימוס). מקודמים בקיצור: “יום בגבול הרצועה” (ביטחון), אליקו (פופ) ופרק מספר של אשכול נבו (קידום מכירות).
“מעריב”: “האמא שילדה שמינייה” (?), קישקשתא ועוזה (בובות לבד), שמואל הולנדר (פקיד ממשלתי), שרית חדד (זמרת). מקודמים בקיצור: יוני רוט (צה”ל), הנסיכה קייט (סלבריטאית), “המוסד במרוקו” (ציונות), “וגם מוסף תשבצים” (פנאי). בכותרת הראשית: ראיון עם ניצב לשעבר אורי בר-לב.
“ידיעות אחרונות”: יוסף שילוח (בורקס), גדי לסין (עסקים), תמר פוגל (זוועה), ארקדי גאידמק (בדיחה), אסתי גינזבורג (דוגמנית), אביבה שליט (גלעד). שליט מקבלת משבצת משל עצמה (“ליל סדר חמישי בלי גלעד”), מתחת לתמונתה, הבולטת יותר, של גינזבורג (מראה להשכיר). מקודמים בקצרה: איזי אזגי (צה”ל), מסע במצרים (אקטואליה), המלצות לטיולים (פרקטיקה), ועצם העובדה של”ידיעות” מצורפים ארבעה מוספים (“4 מוספים”).
“הארץ”: אהוד אולמרט (נוסטלגיה, פלילים), נינט (זמרת), סיגלית לנדאו (אמנית), אהרון אפלפלד (סופר), זוכי תחרות הסיפור הקצר (תחרות). מקודמים בקצרה: טקסטים בנושא הכללי של “מהפכות” (מחאה, היי טק, חרדים) והעובדה של”הארץ” מצורפים שישה מוספים (כולל “גיליון מוגדל”. ככלל, נדמה לי שאפשר לוותר על השימוש במילה “מוגדל” בהקשרים של שיווק מכירות).
האם אפשר לגזור מהנתונים שנבחרו להיות מובלטים על השערים באופן אינדוקטיבי ביחס לאופיים הכללי של העיתונים? בוודאי. ענייני התרבות והבידור נחלקים בין העיתונים כך: “הארץ” מגיש תשעה קבין תרבות ואחד בידור (ומתנצל בצורה מביכה: “ראיון רציני לשם שינוי” נכתב ליד תמונתה של נינט. עם זאת, מאחר שהמראיין הוא בן שלו המצוין, חזקה על הראיון שהוא אכן רציני). העיתונים האחרים מגישים תשעה קבין בידור, דוגמניות וסלבריטאים (ובובות לילדים) וחצי קב תשבצים (תשבץ ההיגיון של “הארץ” בלתי פתיר, ומהווה עדות ניצחת לכך שפלצנות מושלמת אכן קיימת). בחצי הקב האחרון מצטופפים פוקויאמה ובנאי – היסטוריון שנבואותיו נכזבו וזמר נשמה.
בגזרת האקטואליה “הארץ” מעדיף מבט כללי ושחיתות שלטונית, העיתונים האחרים – צבע (“מסע במצרים”, “יום ברצועה”, סיפורי ריגול, ניצולת טבח, גלעד). מחדש ממש רק “מעריב”, עם הראיון עם ניצב בר-לב. אמנם, ההישג העיתונאי כאן מסתכם בעיקר בעצם השגת הראיון (שקדם לו סיקור שנטה באופן בוטה לטובתו של בר-לב מצידו של המראיין, בן כספית). תכניו צפויים ברובם מראש והובאו כבר בעיתונות על-ידי תומכיו של בר-לב בזמן אמת. מה אפשר ללמוד מכך? שהזורע תמיכה קוצר ראיון. אולם זה אינו מיוחד, כמובן, ל”מעריב”. גם לא העובדה שה”ראיון” כלל אינו ראיון, כפי שמדגיש כספית, אלא “דברים שנאמרו בפורומים פרטיים שונים במהלך הפרשה”. נו באמת.
בגזרת הפטריוטיות “הארץ” לא משתתף כלל במקצה. “מעריב” ו”ידיעות” מגיעים ביחד למקום הראשון עם פצועי צה”ל שהשתקמו וחזרו לשדה המערכה. “ישראל היום” מציג את יעקב אחימאיר (מראיין שדרן רדיו מזרחי).
________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-18.4.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית. העין השביעית בפייסבוק, בטוויטר ובפליקר
ויאמר משה-דב אל פרעה-שור: שלח את עמי!
האם אנחנו אמורים להבין מלוגו הפסח של אתר גלובס שהשוק השורי הוא רע (פרעה) והשוק הדובי הוא טוב (משה)?
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
