המלונות שמזהירים מערבים // זכות התגובה היא לא הזכות להתעלם מהשאלה וליחצן את עצמך
לי אברמוביץ’ דיווחה בחדשות 2 שיהודים שמבקשים להזמין חדרי מלון בסופשבוע שאחרי כיפור מוזהרים על ידי אנשי המלונות מפני אורחים ערבים. במוקד של מלונות קלאב הוטל ציינו כי בתאריך הרצוי “יש הרבה מהמגזר”, ובמוקד של מלונות קראון פלאזה אמרו “קחו בחשבון שזה חג של הדת המוסלמית. אנחנו פשוט מודיעים על כך כי יש אנשים שזה מפריע להם”.
חדשות 2 ביקשו את תגובות רשתות בתי המלון ונראה שפרסמו אותן במלואן. בחדשות 2, כמו בכלי תקשורת רבים אחרים, נוהגים להביא את התגובה במלואה (כל עוד היא באורך סביר), גם כאשר היא מכילה פרסום וייחצון עצמי, וגם כאשר היא מתעלמת לחלוטין מהשאלה שנשאלה. זאת, במקום לקצץ ממנה את החלקים הלא-רלוונטיים ולפרסם רק את התשובות לשאלות שנשאלו, לציין אם המסוקר סירב להשיב לעניין ולהצביע על אי-דיוקים ושקרים בתגובות, כדי שהמילה האחרונה בכתבה לא תהיה המידע הלא-נכון.
הנה התגובות של הרשתות האמורות כפי שפורסמו בחדשות 2. מחקתי את החלקים הלא-רלוונטיים, והוספתי בהדגשה את מה שחדשות 2 היו צריכים להוסיף.
תגובת רשת קלאב הוטל: “התשובה שניתנה נוגדת את מדיניות קלאב הוטל. מי שאמר את האמירה יושעה באופן מיידי עד לבירור. הרשת מארחת בכל זמן את כל בני העדות והמגזרים בישראל“. אנחנו בחדשות 2 נמשיך לעקוב ונדווח אם אכן מדובר ביוזמה של נציג ספציפי, או במדיניות של הרשת שהיא ייחסה לנציג כדי לחמוק מאחריות.
תגובת רשת קראון פלאזה: “הרשת מקדמת בברכה כל אורח באשר הוא בבתי המלון בישראל ובמאות הפזורים ברחבי העולם” ברשת קראון פלאזה סירבו להשיב לגופו של עניין.
עוד בנושא:
למה התקשורת עוזרת להוט להפוך קנס של 1.3 מיליון שקל ליחצנות עצמית?
תגובת עיריית תל אביב לביקורת על הפיילוט של ווש – ותגובתנו לתגובתה
חבל ששרון גל היה צריך לפרוש מהכנסת כדי שנשמע על ההישג החשוב ביותר שלו שם, פרישתו מהכנסת
“מי אמר שאי אפשר להשפיע בתקשורת?”, שאל שרון גל (ח”כ, 2015-2015). “אפשר להשפיע בתקשורת והשתדלתי לעשות ככל יכולתי בכל מיני תחומים לאורך השנים, אבל בסוף את ההחלטות מקבלים בירושלים וזה קורה בכנסת”, אמר גל, וכן אמר: “אני לא חושב שאי אפשר להשפיע בתקשורת, להזיז דברים ולעשות פה ושם טוב, אבל אני חושב שבסוף מקבלים את ההחלטות בירושלים”. לדבריו, “כמי שהיה עיתונאי בעל אג׳נדה ניתנה לי לפני הבחירות האחרונות הזדמנות לנסות ולקדם אותה מתוך הכנסת כחלק מסיעת ‘ישראל ביתנו’. שמחתי על ההזדמנות וניצלתי אותה בצורה המיטבית בעת כהונתי. יחד עם זאת, אני חש כי במצב הנוכחי, כחבר-כנסת מן השורה בסיעת אופוזיציה, דווקא כעיתונאי אוכל להביא את יכולותיי לידי ביטוי בצורה טובה יותר ומשהגעתי למסקנה הזו החלטתי לעשות את הצעד כבר עכשיו”. גל סיכם: “בעת הזאת אני חש שאני יכול לתרום יותר בתקשורת. […] אני מודה שחשתי שנכון לעכשיו אני לא יכול ליישם את מה שאני מאמין בו בכנסת”.
צפו: סרטון תאונת הדרכים המחריד שלא הסכמנו לקנות מהחלאה שצילם אותו
הסרט “חיית הלילה” מספר על לואיס בלום, בגילומו של ג’ייק ג’ילנהול, עיתונאי עצמאי שנוהג להגיע לזירות אירועים חדשותיים כמו תאונות דרכים ושודים מזויינים, לצלם ולנסות למכור לתחנות הטלוויזיה המקומיות הרעבות לוי.טי.ארים מדממים. 
התחרות הקשה עם העיתונאים האחרים מקלקלת את המצפון שלו, והוא מתחיל לפעול בצורה לא חוקית ולא מוסרית, כשהוא מסתיר מידע על פושעים ומסכן חיי אדם לשמור על הבלעדיות שלו.
פול פלטון, בן 41 מלוריין, אוהיו, זכה להשוואה משמיצה לבלום הבדיוני בגלל מעשיו כשהיה עד לתאונת דרכים קשה ביום שני השבוע. זאכרי גודין בן ה-17 איבד שליטה על רכבו, התנגש בבית מגורים ונפצע, והביא לפציעתו הקשה של חברו קמרון פרנד בן ה-17, שהיה גם הוא במכונית, שהסתיימה במותו בבית החולים.
לפי הדיווח שפרסם השוטר קפטן רוג’ר ווטקינס בפייסבוק הרשמי של משטרת לוריין, “בעוד אחרים הגישו עזרה לבנים, גבר ניצל את ההזדמנות לצלם בווידאו את הסצינה האיומה הזאת עם הסלולרי שלו. בסרטון, הגבר מעיר הערות על כך שהבנים ‘אידיוטים’, ומחזיק את הסלולרי כך שיוכל לצלם את שני הבנים שהיו במצוקה רפואית. הגבר פותח אז את הדלת האחורית של הרכב הזה ונשען פנימה להמשיך ולצלם. הוא הולך מסביב לצד של הנהג ומצלם בווידאו את הנהג, ואז חוזר לדלת שפתח וממשיך לצלם וידאו של הבנים ושל פנים הרכב. בשום שלב הגבר לא מגיש סיוע לקורבנות, או אפילו מנסה לעודד אותם”.
לטענת המשטרה, פלטון לא סיפר לה על הסרטון ולא הציע להעביר לה אותו כדי לסייע בחקירת המקרה, אבל כן פרסם אותו בפייסבוק והציע אותו למכירה לשני גופי חדשות לפחות. כשנודע למשטרה על קיומו של הסרטון היא ביקשה לשוחח עם פלטון, אך לא הצליחה לאתרו.
https://www.youtube.com/watch?v=Zapoe32zHIM
המשטרה היתה נחושה להעניש את פלטון אף שעל פניו לא ביצע עבירה, כפי שהסביר לרויטרס הבלש באדי סילברט: “חיפשנו כל דבר שבו נוכל להאשים אותו. זה לא פשע לתקוע מצלמה איפה שילד גוסס או לנסות למכור את זה”. המאמצים נשאו פרי כשהמשטרה מצאה את הסעיף הנדיר של “הסגת גבול רכב” (Vehicle Trespass) – “כניסה מודעת אל או כלפי רכב ממונע ללא הסכמת הבעלים/הנהג או האדם שמוסמך לתת הסכמה כזו”. יומיים אחרי התאונה, המשטרה הוציא צו מעצר לפי סעיף זה בבית המשפט העירוני של לוריין ועצרה את פלטון, שאחר כך השתחרר בערבות. אם יורשע הוא עלול להיכלא לעד 30 יום ולשלם קנס של עד 250 דולר.
פלטון התנצל בראיונות לתקשורת ובסרטון התנצלות בדף הפייסבוק שלו. לדבריו, הוא לא יכל לעזור לפצועים ברכב משום שאין לו הכשרה רפואית, והוא אמנם פתח את הדלת האחורית, אבל זה היה כדי לבדוק שאין שם נוסעים פצועים; הוא הפנה את תשומת לבם של אנשי המשטרה לאש שפרצה ברכב כשהם הגיעו; “לא התכוונתי שזה יהיה סרטון זוועה […] פרסמתי את הסרטון כדאי שילדים אחרים יראו אותו וילמדו מהטעות של נהיגה מהירה וחסרת אחריות”; הוא הודה שקרא לנפגעים אידיוטים – “כן, זה טפשי, כאילו, למה הם עשו את זה? זה הכעיס אותי, יש לי ילדים”; ולדבריו הוא לא ניסה למכור את הסרטון, אלא ביקש תמורתו תרומה לארגון צדקה שהוא פעיל בו.
צ’ט בין פול פלטון, שמציע את סרטון התאונה תמורת תרומה, לבין ערוץ החדשות ABC 5 קליבלנד, שמוכן לשלם בקרדיט בלבד, וקטע מהסרטון; שני הצילומסכים מכתבה ששודרה בערוץ
היו ערוצי חדשות מקומיים (ABC 5 Cleveland, Fox 8 Cleveland) ששידרו כתבות זעזוע ממעשיו של פלטון, שבהן סיפרו איך הוא ניסה למכור להם את הסרטון, והתגאו בכך שסירבו לרכוש אותו, תוך שהם גונבים את הסרטון מהפייסבוק שלו ומציגים בטלוויזיה קטעים ממנו שנחשבים “בטוחים לצפייה לכל המשפחה”, הקוד הצבוע שמאפשר להם לתת הצצה פורנוגרפית למכונית המרוסקת ועדיין למכור מכוניות והמבורגרים ותרופות נגד דכאון בהפסקת הפרסומות שמכניסה להם המון כסף, שפלטון לא יראה ממנו סנט שחוק אחד, למרות שהסרטון שלו הוא הפרה העסיסית שממנה הם מכינים את המבורגר ההיסטריה-המוסרית שלהם.
קפטן ווטקינס מהמשטרה סיכם את הפוסט שלו בפייסבוק:
משטרת לוריין מבקשת להזכיר לאזרחים שמותר ואף רצוי לעזור זה לזה במקרי חירום אם הם יכולים לעשות זאת באופן בטוח, וכי סיוע או תמיכה באדם צעיר גוסס ובחברו הפצוע קשה הם מעשה ראוי לשבח ואדיב. אנשים, לעומת זאת, אינם רשאים להסיג גבול אל תוך רכבו של אדם באופן פלילי וללא רשות כשהמטרה היחידה, על פניו, היא צילום וידאו של רגעי המוות של אדם צעיר, למטרות רווח.
inטרנט, מגזין הרשת של ישראל!
• עוד בנושא: תרשים זרימה של מסלול התוכן המעניין באינטרנט הישראלי
קראתם ב-nrg את ה”ידיעה” על האישה שהפילה את העובר שלה כי הוא זכר? אולי תלמדו לקח לא להאמין לשטויות שכתובות ב-nrg
הרשת סוערת סביב כתבה שהתפרסמה באתר נרג, המספרת על פעילה פמיניסטית שבחרה להפיל את העובר שלה כי הוא זכר. נושא כואב, אבל נקודה אחת חשובה לא הוזכרה בכתבה: לא היו דברים מעולם.
אין אף פעילה פמיניסטית שעומדת מאחורי ההצהרות הללו. כל הסיפור כולו לקוח מתוך רשומה שנכתבה באופן אלמוני, בבלוג שמנוהל באופן אלמוני, שהוקם ייעודית לצורך מטרה זו – עד לפני פחות מחודש, הוא עוד לא היה קיים בכלל. 
כשהוא עלה, הרשומה שמספרת את סיפור ההפלה האלמוני הייתה הסיפור הראשון שהועלה אליו. מאז עלו אליו עוד כעשרה סיפורים אלמוניים נוספים, גם הם כתובים באותה רוח של להגחיך דיעות ליברליות (למשל, סיפור של אישה שמתלוננת שהיא איבדה משמורת על הילדים שלה בגלל הרגלי הסמים שלה). דף הפייסבוק של הבלוג זכה, בחודש בו הוא קיים, לארבעה לייקים שלמים (מרשים), ועד היום אף אדם לא עומד בגלוי מאחורי הבלוג, אף אדם לא מזדהה איתו ואף אדם לא ערב לכך שהסיפורים בו הם אמת – בעיקר מהסיבה שהם אכן לא אמת.
אבל, רגע, תגידו – העובדה שהסיפורים מובאים באופן אלמוני על-ידי בלוג שצץ למטרה זו לא אומר בוודאות שהם לא נכונים! אחרי הכל, יש אנשים שרוצים לפרסם דברים בצורה אלמונית! ובכן – אולי יש אנשים כאלו, אבל לא ניתן להתייחס אליהם כאל מקור עיתונאי רציני. אם מערכת נרג הייתה מוצאת פתק זרוק ברחוב שכתוב עליו “הפלתי את העובר שלי כי הוא זכר”, שלא ברור מי כתב אותו ולמה, האם היינו מתייחסים אל כך כאל מקור לידיעה? כמובן שלא. כלומר, אני לא יודע להגיד בהכרח לגבי מערכת נרג, אבל אף אדם מתחום העיתונאות לא היה מתייחס אליו כך. בימינו, בעידן האינטרנט, קל מאוד לתת תפוצה לשמועות כוזבת – להקים אתר זו לא בעיה, להעלות לתוכו איזה תוכן שאתה רק רוצה זו לא בעיה. העובדה שמשהו מופיע באינטרנט יכולה להקנות לו איזו אשליה של סמכות, אבל באמת שלפרסם טענה באינטרנט זה לא משהו שיותר קשה לעשות מאשר לכתוב אותה על קיר של שירותים ציבוריים. אם מחר יצוץ בלוג אלמוני שבו אדם אלמוני מתוודה “אני יהודי, והשתמשתי בדם של נוצרים כדי להכין ממנו מצות לפסח” יהיה ניתן להתייחס אליו בדיוק באותה מידה של רצינות כמו שניתן להתייחס לבלוג האלמוני שפירסם את הסיפור הזה.
אם נרג בכל-זאת מתעקשים להביא את הסיפור הזה, יושרה עיתונאית מחייבת אותם לספר שהמקור שלהם היא רשומה שאף-אחד לא חתום עליה ושאין דרך לוודא את האמיתות שלה. אבל הי, אם היו מציגים את הסיפור בצורה הזו, הוא לא היה יוצר כזה ידיעה עיתונאית מעניינת, כי העובדה שמדובר בבולשיט הייתה בולטת מדי.
דרך אגב, הפלה על בסיס מין היא דווקא תופעה מאוד נפוצה, שמתבצעת על-פי רוב על עוברות ממין נקבה. מי שרוצה לקרוא מידע על הנושא שגם מגובה בנתונים – יש ערך על כך בוויקיפדיה, אתר עם אתיקה עיתונאית מעט יותר גבוהה.
[עדכון] הידד! מאז פרסום הפוסט, נרג הכניסו תיקונים לפסקת הסופר של הכתבה וכעת היא מכילה את מילות ההסתייגות “אלא שכנראה מדובר בפיקציה”. קצת חבל שזה הגיע אחרי שרוב הנזק כבר נעשה, אבל זה יותר טוב מכלום. תודה לעודד שהביא את המידע לידיעתי.
דדי שי הוא סטודנט לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ופעיל בעמותת אנונימוס לזכויות בעלי-חיים. בואו לעקוב אחריו גם בפייסבוק, שם פורסם הפוסט במקור בגירסה שונה מעט
הוראות הפעלה
בתחתית אימייל שקיבלתי מיחצן, שרוצה להכניס עמותה שהוא מייצג למדור “סמול טוק” במוסף הארץ, הופיעה הודעה קודמת שיחצנית אחרת באותה חברה שלחה לו:
עוד דבר שכדאי לעשות ל[עמותה] בהקדם
תסגור את [מנהלת העמותה] מול עידו קינן מהארץ למדור 360 [המדור נקרא “סמול טוק”; ע”ק]
הוא מראיין שם כל מיני אנשים שעוסקים בפעילות חברתית
תשאל א[ת] [יחצנית נוספת בחברה, שעמותה שהיא מייצגת סוקרה במדור] איך היא סגרה
בברכה,
[שם היחצנית]
ראשת צוות ויועצת תקשורת בכירה
(לא יודע אם הוא שאל אותה, אלי הוא שלח תקציר על העמותה ועל המייסדת. פעמיים. עם אותה רישא)
האינטרנט הביס את הטלוויזיה בסיקור מבצע צוק איתן
דיווחים מגומגמים, ידיעות לא מאומתות וחצאי שקרים משודרים נון סטופ במהדורות החדשות, והצופים מצביעים באצבעות ומקבלים תשובות בדיווחים בטוויטר, בווטסאפ, בבלוגים ובפייסבוק. שעת המשבר הנוכחית חושפת את מצבה העגום של התקשורת הממוסדת, שכפופה לשיקולי רייטינג והולכת ומאבדת את אמון הצופים
בבוקר יום ראשון הפיץ מי שהפיץ בוואטסאפ “הודעה מפיקוד העורף” שהזהירה: “בשעה 12:16 צה”ל תוקף בעזה חזק. נא להיות בשעה זו בסמוך למרחב מוגן. ההודעה חלה על תושבי כל הארץ. נא להעביר הודעה זאת בדחיפות לקבוצות אחרות תהיו דרוכים וערוכים שימו לב תשמרו על עצמכם”. חצי יממה אחרי שתל אביב הופגזה באיחור של דקות ספורות משעת ההתקפה שחמאס פרסם מראש, ההודעה הזאת נשמעה כמו אזהרה לגיטימית. באותו בוקר עלה הכתב הצבאי אור הלר לשידור בערוץ 10, הכחיש את ההודעה, סיפר שדובר צה”ל הוציא הבהרה בנושא, זעם על “כל אותם אידיוטים שמפיצים שמועות בוואטסאפ” וקרא לעצור אותם.
הכעס של איש התקשורת הממוסדת על התקשורת החלופית הפרועה אינו חדש ואינו ייחודי להלר, וזכה להנצחה אלמותית באמירה של רזי ברקאי בגל”צ על כך שינסה להביא תגובה מהאחראי על האינטרנט. גם הביקורת העקרונית לגיטימית: אנשים מפיצים מידע שלא עבר אימות ועלול לגרום לבהלה ולנזק. אבל לנוכח ההתרחשויות פחות משבוע לפני השידור של הלר, ההתפרצות שלו נגד אנשי הוואטסאפ נראית תלושה מהמציאות.
למבצע הצבאי הנוכחי בעזה קדם מבצע סיכול מידע בוואטסאפ. משתמשים ברשת החברתית הסלולרית הסגורה 
הפיצו שמועה שלפיה הקבינט הבטחוני החליט לגייס 4000 אנשי מילואים ולצאת למבצע צבאי בעזה. תקשורת המיינסטרים דיווחה כי מדובר בשמועה כוזבת והודעה שקרית. בחלק מהמקרים צוטטו “המשטרה” או “גורמים בצה”ל” כמקור ההכחשה. במקרים אחרים, ההכחשה לא גובתה בדבר מלבד המוניטין המפוקפק של שמועות וואטסאפ. אחר כך התברר שדובר צה”ל עמד מאחורי ההכחשה, ושדווקא היא היתה השקר: לא רק שהצבא יצא למבצע, אפילו השם שננקב ב”שמועה הכוזבת” היה מדויק. המשטרה והצבא התגלו כמפיצי מידע שקרי, התקשורת הממוסדת הוצגה ככלי ריק, צינור טיפש לפיטום הציבור באותם שקרים, ואילו וואטסאפ התגלתה כצוק איתן של מידע שהממסד לא רוצה שנדע, והעיתונות לא טורחת לבדוק.
פריצת סייבראבטחה שהתרחשה בשבוע שעבר הדגימה בצורה סמלית את השינוי העובר על מאזן הכוחות בין התקשורת הממוסדת לזו האלטרנטיבת, העצמאית, המבוססת על רשתות חברתיות ותוכן גולשים. בהשראת נוהל “הקש בגג” הזהיר חמאס, כאמור, שהוא הולך לטווח את תל אביב בשבת ב-21:00. מספר אנשים שיערו בדיעבד שהמטח שנורה על העיר היה פעולת הסחה למתקפה האמיתית – השתלטות גורי האקרים פרו-פלסטיניים על דף פייסבוק פופולרי – לא וויינט, לא מקו ולא חדשות 2, אלא “סטטוסים מצייצים”, הדף הפופולרי של אבי לן, שמחזיק יותר מ-550 אלף אוהדים ועוסק בפרסום-מחדש של סטטוסים, תמונות וסרטונים שגולשים מעלים לרשת.
להשתלטות על דף עם חשיפה כזאת יש פוטנציאל נזק אדיר. הפרצנים יכולים היו להמשיך לנהל את הדף כאילו לא נפרץ, להפיץ באמצעותו דיסאינפורמציה ולזרוע דמורליזציה ובהלה בקרב הציבור הישראלי. אולם הם בחרו במצייצים לשם השופוני. משקיבלו שליטה על הדף, הקאקערים מיהרו להתפאר בהצלחה שלהם – שלא התבססה על פריצה מתוחכמת אלא על פעולת דיוג פשוטה, החליפו את תמונות העמוד לתמונות פרו-פלסטיניות ואנטי-ישראליות והציפו בסטטוסים בערבית. גולשים רבים הבחינו בפריצה, דיווחו עליה והריצו בדיחות, ובכך תרמו לפרסומה, אולם גם לפעולה מהירה של בעלי העמוד, סגירתו והחזרתו לידיהם.
מלחיצים טילים
הימין והשמאל, שבחודשים האחרונים מתנגשים זה בזה ברשת בעוצמה של טיל כיפת ברזל שנכנס ברקטת קסאם, מוצאים מכנה משותף בדמות הנטייה הספקנית לא להאמין למידע שמגיע מלמעלה. בהכללה גסה, הימין מפקפק בתקשורת הסמולנית, השמאל מפקפק בגופים בטחוניים כמו צה”ל והמשטרה, ושני הצדדים לא מאמינים לפוליטיקאים. פיאסקו ההכחשה השקרית של דיווח הוואטסאפ הוא אבן דרך חשובה ביחסים שבין הציבור לספקי המידע הממוסד.
“התקשורת הרבה פעמים פונה לצופים ומתנהלת מבחינת מידע בצורה שטחית, רק כדי ליידע, אם זה תרבות הרייטינג ואם זה מה שנוח לפי האג’נדות שהיא מתנהלת לפיהן”, אומר יוני אלפר, מפעיל דף הפייסבוק “טרור ווטש“, שמרכז מידע מפורומים פתוחים וסגורים של ארגוני טרור, מקורות פלסטיניים, רשתות חברתיות, מקורות באתרי חדשות ערביים ועוד. “הם לא חוקרים ולא הולכים על עומקם של דברים. יש כתבים מסויימים שעושים עבודה מצויינת, אבל ברמה הכללית, כלי תקשורת לא נכנסים לדקדוקים שאני אישית מנסה להיכנס אליהם”.
בועז גולן, בעל אתר החדשות 0404, לא מרוצה מהתנהלות התקשורת הממוסדת, אף שהוא רואה את עצמו כחלק ממנה, עם ותק של 20 שנה בתחום: “אנחנו מקבלים הרבה יותר חומרים מ[אשר]התקשורת הרגילה. בגלל שאנחנו משדרים הכל – לא שמועות, אלא אירועים, אבנים, בקבוקי תבערה, דברים שהתקשורת הרגילה בדרך כלל לא נוהגת לפרסם”.
למה התקשורת לא מפרסמת ואתם כן?
“אג’נדה. אג’נדה”.
פוליטית?
“בטח. זה לא חדש, אמר את זה ראש הממשלה בנימין נתניהו לפני שבוע באחת הישיבות, פתח את אחד הערוצים ואמר במילים שלו שזה ערוץ שמאלני. לי אישית אין בעיה עם שמאלנים, שואלים אותי אם אני ימני או שמאלני, אני אומר שאני הגיוני, אין לי הגדרה פוליטית. הציבור צריך לדעת את כל מה שקורה, לא רק צד אחד. זו תפיסת עולמי”.
לדעתך זו טעות מסחרית, התקשורת תאבד קוראים בגלל זה?
“בפועל אתה רואה מה קורה בשטח, רוב הגולשים שהגיעו אלינו, מאתיים אלף באפליקציה, מאתיים ומשהו אלף בפייסבוק, זה גדל בממדים של כמה אלפים ביום, יש באתר עוד המון גולשים, זה כוח של בערך 300-350 אלף איש שברובו עזב מקומות אחרים ובא לפה. אנחנו יודעים את זה. לא בכדי אחד מכלי התקשורת המרכזיים בישראל, ואני לא רוצה להגיד שמות, קבע איתנו פגישה עסקית כדי לראות איך לשתף פעולה. המטרה שלי היא לא לעשות פה כסף ופרסומות ושכולם יעברו אלינו, אחת המטרות שלי היא שאני וחבריי לתקשורת, מלמעלה ועד למטה, יתנו לציבור את כל האמת”.
השיחה עם גולן מופרעת מדי מספר שניות על ידי צלילים שמבשרים על הודעות נכנסות, אזעקה שהוא ממהר לעדכן באתר ושיחה עם נציגת דובר צה”ל, שמטפלת בתלונה שקיבל ממילואימניקים והעביר אליה. הוא אומר לה שאין לו כוונה לפרסם את הסיפור, ומסביר לי: “אני במבצע לא אפרסם איך צה”ל נראה. יש לי אג’נדה, גם אני לוקה בצד מסויים”.
“יש המון דיסאינפורמציה, מכל הצדדים, וכולם משקרים”, אומר נעם ר’, בעל הבלוג o 1 39. “כל אחד מוצא את המקורות עליהם הוא סומך פחות או יותר, כאלה שלא נתפסו בעבר בהפצת שקרים, ומנסה להצליב את המידע מכמה שיותר מקורות. לא תמיד זה אפשרי, בעיקר כאשר מדובר ב’אירוע חםי, אבל ברוב המקרים ידיעה שמגיעה ממקור אחד שאינו עד ממקור ראשון לארוע, לא תופץ, או לפחות תתעכב עד שאפשר יהיה לוודא אותה”.
כשאתה אומר שכולם משקרים, למי אתה מתכוון?
“כולם משקרים זה כולם: נתחיל בחשוד המיידי דובר צה”ל, שמעבר קצר על ההסטוריה האחרונה שלו מראה שהאמת בדרך כלל אינה נר לרגליו (וזו לא אמירה בעלמא, הנה הרשימה). אחר כך יש מקורות ‘רשמיים’ פלסטינים, שהרבה פעמים פשוט לא מדווחים אמת, ונצמדים לנראטיב המתלהם ביותר. אחריהם יש את ארגוני זכויות האדם (משני הצדדים), שבדרך כלל לא משקרים בריש גלי, אבל יבחרו איזה מידע להפיץ ואיזה מידע לשמור לעצמם, גם אם יש ברשותם מידע שסותר את הסיפור כפי שהוא נתפש בתקשורת. ובסוף בסוף יש את ‘הפיד’, הזרם הבלתי פוסק של הדיווחים והשמועות שרצים בקצב של עשרות לשניה. בדרך כלל מדובר במיחזור של סיפורים מיד חמישית ושישית, אבל לפעמים אפשר למצוא שם גם עדים מיד ראשונה או הפניות למקורות כאלה. עם הזמן לומדים במי אפשר לבטוח ובמי לא. ארגון ששיקר בהזדמנות אחת לא יזכה לקרדיט ולאמינות בלי להצליב את המידע”.
גולן מ-0404 מסכים שגם הרשויות הבטחוניות מסתירות מידע: “אותו בקבוק תבערה שזורקים על 443 יכול לעוף לצורף העניין גם על רכב של שמאלני. אז מה, הוא לא צריך לדעת מזה? אנחנו היחידים בכל התקשורת, כולל הימנית, שפרסמנו בשבוע שעבר שבכביש 443 השליכו בקבוקי תבערה לעבר כלי רכב. לפני חצי שעה מחוז שי שמטרה הוציא הודעה על מעצר של שלושה שזרקו בקבוקי תבערה בחמישי שעבר. אני כעיתונאי לא יכול להבין את זה. למה להעלים? זה לא רק יו”ש, צריך לזכור שאותם חלקים שלא מדווחים על פיגועי בקת”בים בשומרון, למשל, מנגד מדווחים על תג מחיר בשומרון. זה לא שלא מדווחים, אין שומרון, הורידו את זה מהפרק – יש פשוט רק צד אחד בשומרון. זה לא הגיוני. אני חושב שזה גם לא מסחרי ולא עסקי. לא ראיתי גם אף אחד שדיווח על אלף פיגועי אבנים בישראל כל חודש. הוצאנו את זה מתוכנת המשטרה, המשטרה אישרה את הדברים כי לא היתה לה ברירה, שחור על גבי לבן. הנושא הזה הגיע לכנסת, במקרה [ח”כ משה] פייגלין העלה אותו לדיון בכנסת עם [השר לבטחון פנים ישראל] אהרונוביץ’“.
למה המשטרה לא מפרסמת את המידע?
“זו אחת הבעיות. למשטרה לא נעים להגיד שיש אלף פיגועי אבנים ברחבי ישראל כל חודש. המשטרה עכשיו על זה שהיא לא מצליחה להסתדר, חוטפת ביקורת בכנסת ובציבור, ברגע שאתה לא ממגר תופעה של זריקות אבנים בעיבלין – אנחנו הבאנו רכב של בנאדם שמנופץ כולו, ראינו את האבנים על הרצפה, המשטרה אפילו לא הגיעה – ודאי שביום הדין כשערביי ישראל יוצאים לרחובות ומתפרעים, הם יודעים שלא עושים להם שום דבר, שזה לא כזה ביג דיל. המשטרה כנראה לא רוצה להודות שזה הכמויות שיש, לא נעים לה, לא מתאים לה, זה לא מצטלם טוב, זה לא נשמע טוב. העובדה היא כאלף פיגועי אבנים בממוצע, יש הרבה יותר, אבל אלה המדווחים, זה כמות מטורפת, משהו שלא ברור לי איך התקשורת לא עשתה מזה בלגן. נכון שעכשיו שפרסמנו, כמה גופי תקשורת נגעו בנושא הזה, אבל אתה רואה מה קורה באמת. התקשורת, אם המשטרה לא נתנה לה, אז נוח לה גם כם לא לעשות עם זה שום דבר. אנחנו נחקור לבד ונביא את הנתונים. זה מה שכל עיתונאי צריך לעשות בלי קשר לאג’נדה”.
גם נעם ר’, המרוחק מאוד מגולן על הסקאלה הפוליטית, משתמש באתר שלו, בלוג על זכויות אדם והפרתן בישראל, לחשוף מידע שאג’נדות תקשורתיות העלימו: “אני לא רואה את עצמי כספק מידע, אולי כצינור שמעביר חומרים שהתקשורת, משיקוליה היא, בוחרת לא לפרסם. כדאי אולי להדגיש שאני לא חושב שיש איזו קונספירציה אפלה לא לדווח על הדברים שאני מדווח עליהם בתקשורת הממוסדת, וזה לא שאיזה מנגנון אפל אומר לתקשורת על מה מותר ועל מה אסור לכתוב. זו בדרך כלל בחירה צינית של עורכים שעושים את החשבון איפה יהיה יותר רייטינג. הדברים שאני מדווח עליהם מעניינים מעט מאוד אנשים. שביתת הרעב של האסירים היא דוגמה מצוינת: הנושא הזה זכה לסיקור דל מאוד עד לא קיים בתקשורת הישראלית, ומי שלא היה מחובר למקורות אלטרנטיבים לא שמע על זה בכלל”.
תנו לצה”ל לנסח
“בעקבות ההסלמה של הימים האחרונים מופצות ברשתות החברתיות שמועות והודעות שונות המזהירות את הציבור מפני סכנות אפשריות. ברצוננו להבהיר כי במידה ואכן 
נבקש להתריע בפניכם על סכנה כזו או אחרת, נדאג לעדכן אתכם באופן רשמי בעמוד הפייסבוק שלנו ובאמצעי התקשורת”, סיפרה דוברות המשטרה בפייסבוק שלה – אותה משטרה שהמפכ”ל שלה ספק מידע לא מדויק בנוגע לשהותו בארה”ב אחרי חטיפת שלושת הצעירים מגוש עציון, ושטענה שההקלטה של שיחת החטוף למוקד 100 לא היתה ברורה, טענה שהושמעה גם על ידי שר האוצר יאיר לפיד, והופרכה כשההקלטה התפרסמה. “תוכיחו שאתם משטרת ישראל האמיתית”, הגבתי בצחוק לסטטוס הנ”ל של המשטרה. בלוגרית הרכילות הפארודית “כוכבים ברשת” פנתה בהודעה למפעיל דף הפייסבוק וכתבה: “אנחנו מקבלים לא מעט פניות התוהות אם זה אכן הדף של משטרת ישראל האמיתית”. מפעיל הדף, במפגן מרהיב של חוסר מודעות, השיב לה: “שלום, זהו אכן הדף הרשמי היחיד של משטרת ישראל”.
“המיידיות והשיתופיות ברשת מעמידות אותנו בפני אתגר חדש – הפצתן של שמועות. הן עשויות לפגוע בכוחותינו, בפעילות המבצעית ובביטחון אזרחי המדינה. קחו אחריות, אל תפיצו שמועות בלתי מבוססות ואל תכניסו סתם ללחץ. המידע המהימן והמבוסס היחיד הוא זה שיוצא מדובר צה”ל ובקולו”, התחנן דובר צה”ל בפייסבוק של הצבא, אותו צה”ל שהודיע שחיסל את ראש מערך רקטות הקסאם אף שזה חי וקיים ודיווח בטוויטר על הצטיידות חיזבאללה בטילים כשהוא מציג תמונה של טילים צפון קוריאניים.
המשטרה והצבא לא לבד: בסביבה של תקשורת מקוונת מהירה וישירה בין אזרחים, גופים ממלכתיים וכלי תקשורת נופלים שוב ושוב בטעויות, תקלות, שיקול דעת לקוי ושקרים. הממשלה והממסד הבטחוני ידעו על מותם של שלושת החטופים אך הסתירו את המידע במשך זמן רב. מנכ”ל מד”א אלי בין דיווח בזמן אמת ובשידור חי בערוץ 10 על פצוע אנוש מרקטה שפגעה במכונית, דובר המשטרה ציטט את הדיווח בהודעה לעיתונות והמידע הופץ בתקשורת עד שבדיקה נוספת העלתה שהרכב ריק. קולו המקוון של דובר צה”ל דיווח על פגיעת שתי רקטות במתקן גרעיני בדימונה, ציוץ שפורסם על ידי קראקרים שהשתלטו על הטוויטר של דו”צ. סמס מ”הארץ” עדכן באנגלית על פגיעת רקטה במפעלים הפטרוכימיים בחיפה וקראה לפנות את האזור, הודעה שהתגלתה כפעולה של מתחזים.
פיקוד העורף, שטרם הפעיל שירות סמסים או אפליקציה להתראה על אזעקות לטובת חירשים ואחרים שמעוניינים להתעדכן כך, שלח לסלולריים של אזרחים הודעות מג’וברשות בתווים קוריאניים, והציף אחרים בהודעה אחרי הודעה אחרי הודעה שקראו להם להיכנס ללינק מקוצר מפוקפק ולמלא “סקר מוכנות אישית“. חדשות 2 וחדשות 10, שוודאי יצטרכו להתמודד עם מבקרי תקשורת ולענות לרגולטור ומבקרי התקשורת, אירחו באולפניהן את הדמויות יובל המבולבל וקופיקו, בהתאמה.
“הממלכה בעיניי קצת מבוהלת מהרשת החברתית, מדדה בעקבותיה”, אומר אלון בן דוד, הכתב הצבאי של חדשות 10, שמדווח על חדשות בתחום הסיקור שלו גם בפייסבוק ובטוויטר, משום שהוא לא רוצה לפספס את הקהל שלא צורך אותו בטלוויזיה. “התחושה היא שהרשת החברתית כל כך מהירה ונטולת אמצעים ומפיצה את זה כל כך מהר, שהממוסדת מרגישה קצת צולעת אחריה ומנסה להשיג אותה. זו אולי אחת הסיבות להרבה נפילות שהיו. תמיד יש נפילות באירועים כאלו, כי השידור הוא מיידי, זה לא שיש לך דדליין של שמונה בערב, אתה כל הזמן באוויר ויש מידע שלא הספיקו יותר מדי לבדוק אותו. מנכ”ל מד”א הודיע על פצוע קשה שעובר החייאה, שלא היה ולא נברא. אבל זה תמיד קורה, בצבא, במשטרה, בכל מקום יש דיווחים סותרים ברגעים הראשונים של אירוע, רק היום זה כבר מגיע לאוויר”.
זאת אומרת שהמערכת תמיד היתה ככה, ועכשיו אנחנו רואים את זה.
“כן, כי התקשורת באמת מנסה להדביק את הפער של המהירות של הרשת החברתית. הממוסדת מנסה להתאים את עצמה למהירויות של הרשת החברתית וזה עולה לה באמינות”.
התקשורת האלטרנטיבית
כתב ערוץ 2, כעת מגבול הרצועה: “אנחנו עומדים כאן ומחכים כדי להעביר לכם בלייב את ההפגזה על עזה”. שניה, רק מכינה פופקורן ובאה (מיכל קוריאט)
מרגש: אתר גלובס נמצא ברגעים אלו תחת התקפה. נחסם לגולשים מחו”ל (לי-אור אברבך)
כל מנהלת קבוצת קייטנה בוואטסאפ נהיית לי דובר צה”ל: “זה דיווח שקרי. נכון לעכשיו צה”ל לא מתכוון לשנע כוחות יבשה מערבה” (מור מזרחי)
ועצוב לי ששום פוסט, על הרוגים בעזה או על אימת התושבים חסרי המקלט בבאר שבע, לא מקבל את הטראפיק ותשומת הלב שמקבל פוסט אחד על מכות בתל אביב (חגי מטר)
דובר צה”ל: הודעות דובר צה”ל אינן מבוססות (צפריר בשן)
אנשים שזומנו להתראיין בפאנל חדשותי על המבצע *לפני* שהביאו מומחית לדיני מלחמה:
-שמאי מקרקעין
-קופיקו
(בעז ארד)
מגישות טלוויזיה יקרות, זה שאתן מעבירות שעות רבות באולפן החדשות לא אומר שאתן צריכות לשבת בפיג’מה. ג’אסט סאיין (טיפטיפס)
כאן מר חתולי, בלוגר בטחוני עצמאי, מדווח על צבע אדום במוצעה איזורי בני שמעון. עכשיו. ברגע זה. 12:47. שימו קסדה ולכו לממ”ד, שמעונים (הרשפירו)
אמצעי התקשורת ממליצים בכל הזדמנות שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם הלחץ שכולנו נתונים בו, במציאות העכשווית, היא לנסות לקיים חיי שגרה ככל שניתן. להמשיך בתכניות קיימות ולדבוק בשגרת חיינו.
אז למה אתם בתקשורת פועלים בדיוק בדרך הפוכה? מספיק עם השידורים המיוחדים סביב השעון – חיזרו לתכנית השידורים הרגילה! (עמרם מצנע)
בפעם הבאה שקולטים שחמאס מעביר שידור חי, אתם חייבים לנצל את ההזדמנות ולחתוך לקלוז אפ עצבני של ילד בן 5 אוכל גלידה שנוטפת לו על כל הפרצוף. בחייאת, אפילו תכינו vtr של זה. וואלה, זה יותר מצחיק מאהוד יערי. הרי זו התמונה שתוציא להם את כל המיץ מהפואנטה של השידור והם יפסיקו להעביר שידורים חיים באותו רגע (שחר טל)
אהוד יערי, עיתונאי לכאורה, ניסה להתקיל עיתונאי, קולגה, כך שיחשוף את מיקומם של ראשי חמאס. כמובן שהעיתונאי העזתי לא נפל בפח. אבל באלוהים, אהוד יערי – זה היה הדבר הכי מטומטם, הכי לא עיתונאי, הכי דובר צה”לי והכי מריונטה של המערכת. בושה לעיתונות. אתה לא אמור להנחות את כוחות צה”ל להפציץ, אתה אמור לדווח. דפקט (נועה אסטרייכר)
לא בטוח מה יותר גרוע: שהפלאפון שלך מצלצל בשידור או שאתה לוחש למיקרופון “מצטער שהפלאפון צלצל” (יוסי קאופמן)
ליד המרכז קליטה של שכונה ג’, שמאכלס בעיקר אתיופים, יש שלושה פחי אשפה גדולים שם יושבים ארבעה ילדים, נוברים בשקיות ומחפשים מה לאכול. 500 מטר מהם יש עמדות שידור של הטלוויזיה עם פוליטיקאים שעומדים בתור כדי לחבק את תושבי הדרום (שירלי סיידלר)
כרגע בערוץ שתיים: עמיר פרץ מתראיין על המבצע בעזה בתור שר הביטחון לשעבר, במקום להתראיין על השריפה בחיפה בתור השר להגנת הסביבה הנוכחי (שלמה קראוס)
במקרה של אזעקה אנחנו מבקשים מכולם לנהוג באחריות ולהיכנס מיד למרחב מוגן אבל אם במקרה יצא לכם לצלם סרטון של יירוט שלחו לנו אותו ואנחנו נשדר בכיף כיופק ובכך נעודד עוד אנשים לצלם סרטונים במקום לרוץ למרחב מוגן אתם על הזין שלנו תכלס (גיא גולד)
התפרסם במקור בגירסה שונה ב”טיים אאוט תל אביב” ב-16.7.2014
“שתבוא אלינו מהמלכותש’ך”
ובפינתנו לסוף השבוע “מותה של הסאטירה”:
1. האפיפיור לוקח לכותל פתק ועליו תפילת האדון ומטמין אותו בין יחצניו, שמפיצים לעיתונים.
2. מחלקת החדשות של טמקא, המשמש כבמת הפרסום העברי הנקראת ביותר לקומוניקטים ותוכן שיווקי, מפרסמת את תוכן הפתק תחת הכותרת “נחשף!!!”. במקום סתם לקפסט את המקור העברי הנוסח העברי המקובל של התפילה, שהאפיפיור כתב בשפת אמו, מחליטים טמקא להשקיע ולהעביר אותה דרך מתרגם הבית גוגל טרנזלייט.
3. האינטרנט לועגת לטמקא, ובעקבות כך:
3.א. טמקא מוותרים על התרגום היצירתי שלהם למען המקור העברי.
3.ב. טמקא לא מציינים מה הם מתרגמים. מבחינת הקורא, האפיפיור כתב מרחשי ליבו שאת לחם חוקנו תן לנו היום.
3.ג. טמקא מוחלים לעצמם על הטעות ולא מציינים שהטקסט תוקן – בנוהל;
3.ד. כדי לא לקלקל את שמם הטוב, טמקא משאירים שגיאת כתיב אחת בתרגום, וכדי שאיש לא יחשוב שהם מתביישים בסטנדרטים העיתונאים הנהוגים אצלהם – שגיאת הכתיב עולה לכותרת המשנה.
4. הטוקבקיסטים של טמקא מתרעמים – על הפגיעה בפרטיותו של האפיפיור (טמקא אתם גונבים פתקים מהכותל!!!!!!!!)
____________________________
[עדכון 22:07] אפרופו קומוניקטים, הקורא ישי פלג מעדכן אותנו שהתרגוגל של תפילת האפיפיור קופסט ישירות מהודעה לעיתונות של הקרן למורשת הכותל המערבי.
(תודה לדובי זולטי, שרונה ראובני ואבישי עברי)
ג’וני זילבר הוא כותבו של פוסט זה
עיריית תל אביב מציגה: כך תייחצן את הפרויקט שלך בשתי כתבות זהות בערוצים מתחרים
חדשות 2 וחדשות 10 שידרו כתבות זהות על פרויקט דיור בר השגה של עיריית תל אביב.
מקור הכתבות בקומוניקט ששלחה לבנת לוי ממשרד היחצנות קמיר בכר לעיתונאים (ההדגשות במקור):
השבוע יכנסו הדיירים הראשונים לדירות בפרויקט דיור בר השגה הראשון בארץ בשכונת “גני שפירא”
רוב הדיירים במתחם הם משפחות צעירות עם ילדים קטנים, שהוגרלו מבין מבקשי דיור בר השגה, ונדרשו לעמוד בקריטריונים שקבעה העירייה, יזמית הפרויקט.מדובר בפרויקט מגורים מרשים, שבנתה חברת עזרה וביצרון (הזרוע הביצועית של עיריית ת”א), וכולל 69 דירות ברמה גבוהה שכולן יוקצו עבור דיור בר השגה.
בקרוב תיערך הגרלה ל- 24 הדירות שטרם אוכלסו.זוהי בשורה של ממש עבור משפחות צעירות שרוצות להמשיך לגור בת”א בשנים הקרובות בדירות חדשות ויפות במחירים זולים שלא קיימים היום בשוק (דירות 3 חדרים עם מרפסת ב- 2900-3100 ₪).
ההבטחה שהמחיר יישאר קבוע ב- 5 השנים הבאות מהווה גם היא אלמנט מרכזי בביטחון הכלכלי ובשקט הנפשי של המשפחות, שיכולות לתכנן טוב יותר את כלכלת הבית בשנים הקרובות.ויש לי עוד ניוז בנוגע לכך שהעירייה החליטה להקצות את כל הדירות בפרויקט לדיור בר השגה, בגלל הצורך הקיים. ובעקבות זאת היא מפרסמת קריטריונים חדשים לזכאות ל- 24 יחידות הדיור שטרם הוגרלו:
בהמשך להחלטות קודמות של העירייה וכפועל יוצא מהשלמת בניית הפרויקט ויישום מדיניות העירייה להגדלת היצע יחידות הדיור בר ההשגה בעיר, אושר שינוי תמהיל הדירות בפרויקט, כך שכלל יחידות הדיור שבו (סה”כ 69 יח”ד) יוקצו עבור דיור בר השגה.
בהתאם לכך, יבוצע שוב הליך של פרסום, הגרלה, בדיקה ואכלוס הזכאים עבור 24 יחידות הדיור שיתווספו ל-45 היחידות שכבר הוגרלו.
לצורך ביצוע הליך זה, נדרש עדכון הקריטריונים, שכר הדירה והתנאים לאכלוס עבור 24 הדירות הללו בפרויקט וזאת לאור ההבנות שהיו מאכלוס 45 הדירות בשלב א’ ואופי הדירות הנוספות.גובה שכ”ד לדירה לחודש בפרויקט בגני שפירא:
שכ”ד עבור דירות שלושה (3) חדרים: 3,300 ₪
שכ”ד עבור דירות גג 4 חדרים: 3,700 ₪
שכ”ד עבור דירת גג 5 חדרים: 4,100 ₪ניתן לצלם בפרויקט וגם לראיין משפחה שנכנסה לגור בקומפלקס ואולי את ראש העיר.
מעניין אותך?
מי קיבל את ההודעה של משרד האוצר על תוכנית ניצולי השואה לפני כולם?
אתמול סופר כאן על הודעה לעיתונות על תוכנית למען ניצולי שואה, שמשרד האוצר שלח ב-22:00 עם אמברגו ל-6:00, כלומר איסור לפרסמו לפני שש בבוקר היום.
כך יצר המשרד של יאיר לפיד מצב שבו מכלי התקשורת האלקטרוניים (טלוויזיה, רדיו, אינטרנטים) נמנע מלפרסמו לפני הפרינט, ולפרינט יש ממש מעט זמן לעבד את המידע ולהכניסו לעיתון של היום – כלומר, פחות זמן לבצע ניתוח ביקורתי של המהלך.
אורן פרסיקו מדווח היום ב”העין השביעית”:
הבוקר, כל עמ’ 8 ב”ידיעות אחרונות” מוקדש לידיעה מאת גד ליאור על “תוכנית הסיוע שתאפשר לניצולים לחיות בכבוד”. לפי כותרת המשנה של הידיעה, “שר האוצר יאיר לפיד ושר הרווחה מאיר כהן יביאו אחרי החג לאישור הממשלה את התוכנית הלאומית לסיוע לניצולי שואה”. ב”ישראל היום” מתפרסם דיווח על התוכנית בראש עמ’ 19. ב”הארץ” לא מדווח על התוכנית כלל.
אז הודעה של המשרד של חביב העיתון יאיר לפיד קיבלה הפניית שער ועמוד שלם ומפרגן, כולל פירוט של הסעיפים, אינפוגרפיקה שלהם, ציטוט מלפיד* וציטוט משני ניצולי שואה שמברכים על ההחלטה, ביקורת מינימליסטית ולפידית של “מאין יבוא הכסף” בפיסקה האחרונה כולל תגובה של משרד האוצר, וכל זה מהודעה שנשלחה בעשר בלילה? סחתיין על העבודה העיתונאית המצויינת, ידיעות אחרונות!
___________________________________
* בהודעה לעיתונות מצוטט לפיד: “יש למדינת ישראל חוב היסטורי לניצולי השואה והשליחות שלנו היא להקל עליהם בשנים האחרונות לחייהם”. בכתבה הנוסח שונה: “למדינת ישראל חובה היסטורית לניצולי השואה. אנו נתקן את העיוות ונדאג ששנות חייהם האחרונות יהיו טובות יותר”. האם העיתונאים ראיינו את לפיד או שכתבו אותו על דעת עצמם?
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
