נציגי פייסבוק הגיעו לכנסת להקריא את תקנון השימוש
ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת קיימה היום ישיבת נזיפה לפייסבוק תחת הכותרת המרדימה “גבולות השיח האינטרנטי”. עילת הישיבה היא התאבדותו של איש לשכת האוכלוסין אריאל רוניס בעקבות סטטוס פייסבוק שבו לי לנואר יוריסטה האשימה אותו בהתנהגות גזענית כלפיה. רחוק ברקע: ההטרלה המשפטית המוצלחת של עו”ד גיא אופיר, שביקש לפרסם את פרטי ההתקשרות האישיים של מנכ”לית פייסבוק ישראל, האם פרסום פרטיה של מנכ”לית פייסבוק ישראל הוא פגיעה בפרטיותה?, בטענה שהחברה מונעת אפשרות ליצור איתה קשר במקרים דחופים.
פייסבוק שלחה לוועדה שני נציגים, מנהל המדיניות סיימון מילנר מלונדון וראש תחום גלישה בטוחה ג’ולי דה-ביילאנקורט מדבלין. אלו שמעו את חברי הוועדה ואת האזרחים שבאו להתלונן על הטיפול הלקוי של פייסבוק בתלונות על השמצות, בריונות רשת ואיומים.
בתגובה הקריאו נציגי פייסבוק את תנאי השימוש של מפעילת הרשת החברתית, ואת התגובות הקבועות שלה לתלונות על הטיפול הלקוי בתלונות על השמצות, בריונות רשת ואיומים. עו”ד יהונתן קלינגר, שנכח בישיבה, שלח לנו הקלטה:
ההצגה המגוחכת הזאת היא שידור חוזר מלפני שנתייים, אז הגיע נציג גוגל לישיבת נזיפה בוועדת המדע והטכנולוגיה אחרי שחברת הטכנולוגיה העזה “להכיר במדינה פלסטינית”, כלומר להציג את השם פלסטין בשירותי המפות שלה. גוגל שלחה כל הדרך מקליפורניה את הנציג, צ’ארלי הייל, להקריא הודעה לעיתונות שלפיה גוגל מתבססת על החלטות של האו”ם, ארגון התקינה הבינלאומי ISO והארגון שאחראי על הקצאת דומיינים, ICANN, ולא נוקטת עמדה (למרות שההתבססות על ההחלטות הללו היא בהחלט נקיטת עמדה). נסיון להוציא ממנו תשובות נתקל בחומת היחץ התאגידית המקובלת ובחזרה על הטקסט שנשלח להקריא.
גוגל, פייסבוק ושאר תאגידימים, חישבו על איכות הסביבה. האם אתם באמת צריכים לבזבז דלק מטוסים בהטסת נציגים מעבר לים להקריא דף מסרים זה?
הוראות הפעלה
בתחתית אימייל שקיבלתי מיחצן, שרוצה להכניס עמותה שהוא מייצג למדור “סמול טוק” במוסף הארץ, הופיעה הודעה קודמת שיחצנית אחרת באותה חברה שלחה לו:
עוד דבר שכדאי לעשות ל[עמותה] בהקדם
תסגור את [מנהלת העמותה] מול עידו קינן מהארץ למדור 360 [המדור נקרא “סמול טוק”; ע”ק]
הוא מראיין שם כל מיני אנשים שעוסקים בפעילות חברתית
תשאל א[ת] [יחצנית נוספת בחברה, שעמותה שהיא מייצגת סוקרה במדור] איך היא סגרה
בברכה,
[שם היחצנית]
ראשת צוות ויועצת תקשורת בכירה
(לא יודע אם הוא שאל אותה, אלי הוא שלח תקציר על העמותה ועל המייסדת. פעמיים. עם אותה רישא)
סיקור ההאקרים הטורקים: עיתונאי כמקצוע ראשי, תחום סיקור כמקצוע משני
תחילת יוני 2010: משט טורקי עושה את דרכו לעבר עזה ובמערכות הבקרה של חברת אבטחת המידע מגלן הנורות מתחילות להבהב והדגלים מורמים – פעילות סריקה נרחבת וחריגה בהיקפה מתרחשת ברגעים אלה ממש. הניסיון של אנשי מגלן אומר דבר אחד ופשוט: אנחנו צפויים למתקפה חסרת תקדים, בהיקף ובעצמה. כמי שאמונה על יחסי הציבור של החברה אני מנסחת הודעה מפורטת ומפיצה לאמצעי התקשורת. בתגובה, חלק מהכתבים שקיבלו אותה חזרו אלי וביקשו לקבל עדכון כשיקרה משו ממשי. הסברתי שכדאי להתריע קודם ואף לפרסם את המלצות הצעדים להתגוננות שמגלן קיבצה, אבל את חלק מהעיתונאים זה לא עניין. “כשיקרה משהו – תודיעי”.
והנה, יום אחד בלבד עבר וכבר מאות אתרים פרוצים. דיווחתי לכתבים ואף הבהרתי בהודעה שהפריצות הללו, עם שינוי תמונת עמוד הבית שהם כל כך אוהבים, הן פריצות פשוטות רק לכאורה, שנועדו להסוות פעילות אחרת, עמוקה ואיכותית יותר. “הכי חשוב שתשלחי תמונת מסך ששתלו האקרים הטורקים”, הם בשלהם.
כמה ימים לאחר מכן, כשהפריצות התרחבו ואף הגיעו לעמודי הפייסבוק והטוויטר של גולשים ישראליים, הרוטינה חזרה על עצמה. יחד עם הפריצות למדיה החברתית, נעשו גם כמה פריצות, בהן לאתר של עיריית ת”א, שלמומחי אבטחת המידע של מגלן לא השאירו מקום לספק – פריצות איכותיות, בעומק האתרים, כשניתן להניח, בהגיון בריא, שבאתר ישנה הטמנה כלשהי של קובץ עוין. ה-defacement (השחתת פני האתר), כפי שהסברנו בהודעות כל הזמן, עשה את העבודה, שהיא להסוות פריצה יסודית ועמוקה יותר, בעוד אנשי מערכות המידע טועים לחשוב שבעצם שינוי הסיסמה לשרתי האתר או החלפת התמונה, תיקנו את הבעיה.
יום שישי 16.7.2010, ארז וולף (גילוי נאות: עבדתי איתו, מעריכה אותו מאוד וגם יודעת מה הדרך לקיבתו :)) עולה על רשימה הכוללת אלפי כתובות דואל וסיסמאות ומקיש מתוך הממצא שהפריצות ההן, מאז המשט הטורקי, עולות לנו ביוקר רב ואנחנו בכלל לא יודעים.
התקשורת כולה מתגייסת. אין ספק, כשאיש יחסי ציבור מספר לתקשורת על אירוע כלשהו, התקשורת ספקנית ואף ממעיטה בערך המידע. כשבלוגר, איש אינטרנט מוכר במייליה, מספר על אירוע כלשהו, התקשורת תעוט על הסיפור כאילו מדובר בגילוי מרעיש.
אחד היתרונות הבולטים שלי כאשת יחסי ציבור הוא בגישה הישירה לאנשי המקצוע המובילים בתחום. כשאני מנסחת הודעה היא עוברת את העין המקצועית של הלקוח שלי ולכן חייבת להיות מדויקת, אינפורמטיבית, מובנת. בתוך חודש של עבודה עם כל לקוח אני הופכת לכמעט מומחית בתחומו. אני נדרשת ללמוד את החומר, להבין אותו, לייצר היקשים ממנו כך שאוכל לשמש מקור מידע איכותי לאנשי התקשורת. אם בגלל עומס העבודה ואם בגלל תחומי עניין שונים, לא תמיד מבינים העיתונאים את כל מה שנאמר ומוצג להם. השאקלים שבהם ישאלו שאלות וילמדו. אחרים יתפדחו לשאול, או שיחשבו שהם יודעים לבד ופשוט יגישו לקוראים שלהם מידע חלקי או לא מובהר.
הפרטים שחשף וולף כבר מוכרים. אם היו אותם עיתונאים מתמקדים בטקסט שהוגש להם או מגלים קצת יותר בקיאות בתחום שעליו הם כותבים הם היו מגלים את הפרטים כבר אז. אבל רובם עיתונאים, לא מומחי אבטחת מידע ולא מומחי יישום סאפ ולא מומחי פיתוח ממשקי משתמש ולא מומחי קידום במנועי חיפוש, ולכן, לעתים, טורי דיעה או ידיעות חדשותיות נכתבים בחוסר גדול, שלקורא מהשורה אולי נשמע דעתני ומחכים אבל לקורא המבין נשמע אחרת לגמרי.
כולי תקווה שבפעם הבאה כשעיתונאים, בכל תחום, יקבלו הודעה לתקשורת ממקור שהם מחשיבים אמין, הם יקראו אותה קצת יותר ביסודיות, יבינו מה נאמר בה, ויותר חשוב, את מה שלא נאמר בה, ואולי אפילו ישאלו שאלה או שתיים כדי לנסות ולייצר מתוך הידיעה שהופצה בתפוצת נאטו את אותו הערך המוסף שיבדל אותה מזו של הקולגה שלהם, את הערך המוסף שיצעק שהכותב אשכרה מבין על מה כתב. אם רק היו העיתונאים מוצאים מעט זמן לשאול שאלות, להתמקצע בתחום הסיקור שלהם, הם היו חושפים כבר לפני חודש וחצי את שנחשף עכשיו.
• נספח: ההודעות לעיתונות שנשלחו ממגלן >>
עינת מירון מנהלת את מירון תקשורת משווקת, המתמחה ביחסי ציבור וייעוץ תקשורתי לחברות טכנולוגיה. מירון כתבה על יחצנים, בלוגרים ותשלומים בגליון אוגוסט 2009
אדון עיתונאי, למה שלא תגיד דברים טובים על כבוד השר?
השב”כ נוהג להעביר לתקשורת נתונים דרך דובר צה”ל תחת הכותרת “מידע בשם הכתב”. בכתבה על השב”כ בגליון יולי 2006 של העין השביעית הסביר הכתב רן בנימיני מה עומד מאחורי השיטה:
המחסור בהדלפות יוצר אצל הכתבים והפרשנים לענייני צבא תלות בגורמים הרשמיים של השב”כ וחוסר יכולת לבדוק את המידע שמוציא מדור התקשורת. מעטים בכלל מנסים: ההודעות הרשמיות מתפרסמות ברוב המקרים בכלי התקשורת כלשונן. לעתים השב”כ אף מעביר לכתבים הודעות דרך דובר צה”ל תחת הכותרת המוזרה “מידע בשם הכתב”: ידיעות על פלסטינים שנעצרו או חוסלו לאחר שעסקו בטרור (בהודעות מסופר מה תכננו, ומה אמרו בחקירה). הכתבים מתבקשים לפרסם את המידע בשמם – ולא לייחס אותו לגורמים הבטחוניים שעומדים מאחוריו.
השב”כ מחזיק את הכתב הצבאי על ברכיו כבובת פיתום, אומר מה שהוא רוצה וגורם לקהל השומעים לחשוב שהכתב הוא המדבר אליהם (בדומה למה שעשה העיתונאי בן כספית, כשהקריא ברדיו את דף המסרים של מפלגת קדימה הליכוד כאילו מדובר בפרשנות שלו, כפי שתועד בסרטה של ענת גורן “כל אנשי הקמפיין). אם תגגלו “מידע בשם הכתב” באתר דובר צה”ל, תקבלו עשרות עמודים עם מידע כזה, כולם מוגנים בסיסמה שמחולקת כנראה רק לכתבים צבאיים ממושמעים.
אבל לא רק השב”כ משתמש בטכניקת הצנרור הזאת – היום התגלגל לידיי מידע בשם הכתב ממשרד התשתיות. אסף אזולאי, יועץ התקשורת של שר התשתיות, בנימין “פואד” בן אליעזר, שלח הודעה לעיתונות באימייל עם הכותרת “רקע בשם הכתב- היערכות לרעידות אדמה- משרד התשתיות הלאומיות”.
הנה הפסקה הפותחת של ההודעה, רקע בשם הכתב, מילים של יועץ השר שהעיתונאי אמור לקריין בקולו האובייקטיבי (ההדגשות במקור):
כמי שעומד בראש ועדת השרים לנושאי רעידות אדמה, פועל השר בנימין (פואד) בן אליעזר בהתמדה ובנחרצות לטובת הגברת הפעילות השלטונית והממסדית ביחס לתרחישים של רעידות אדמה, הגברת המודעות הציבורית לנושא, וכן פעילויות להיערכות לרעידות אדמה. ששת [השגיאה במקור; ע”ק] רעידות האדמה שהיו באזורנו בשלושת החודשים האחרונים, רק מגבירות את החשש מפני רעידת אדמה חזקה באזורנו, אשר לא ניערך לה כראוי.
סקס, סמים והפרת זכויות יוצרים: התעמולה של מיקרוסופט ישראל
שרת החינוך יולי תמיר ומנכ”ל מיקרוסופט ישראל דני ימין, וביניהם קהל שבוי. צילום: ניב קנטור/יחצנות מיקרוסופט ישראל
החודש יתקיים, זו השנה הרביעית, היום הלאומי לאינטרנט בטוח, יוזמה יחצנית של מיקרוסופט ישראל שאומצה משום מה על ידי משרד החינוך. לכאורה, היום הלאומי לאינטרנט בטוח אמור לחנך ילדים לשימוש בטוח ונבון באינטרנט – לא למסור פרטים אישיים סתם כך, לא למהר להיפגש עם זרים שהכירו באינטרנט, לא להתמכר לגלישה על חשבון חיי לימודים וחברה. אבל כאמור, מיקרוסופט ישראל עומדת מאחורי היום הזה, והיא לא תפספס את ההזדמנות להשפיע על התוכן שבו מואבס הקהל השבוי של תלמידי ישראל.
בקומוניקט ששלח משרד החינוך לקראת יום המיקרוסופט הבטוח אמרה דורית בכר, המפקחת על מידענות ואתיקה ברשת במשרד החינוך: “פעילות ההסברה של משרד החינוך מקבל [כך במקור; ע”ק] משנה תוקף בעיקר לנוכח ריבוי המקרים בהם מעורבים ילדים ובני נוער באירועים הקשורים לגלישה ברשת האינטרנט: שיחות עם פדופילים ועברייני מין, חשיפה לאתרי פורנוגרפיה, שטנה, סמים והימורים ועברות על חוקי קניין רוחני וזכויות יוצרים”.
אם כן, אלה הסכנות לתלמידים באינטרנט, אליבא דבכר:
• פדופיליה
• עברייני מין
• פורנו
• שטנה
• סמים
• הימורים
• עבירות קניין רוחני וזכויות יוצרים
משהו כאן לא שייך. אני ארמוז: מדובר בסעיף האחרון. בעוד שאר הסעיפים מדברים על סכנות לתלמידים (ואפשר להתווכח על גודל הסכנה ועל עצם קיומה), הסעיף האחרון מדבר על סכנה למיקרוסופט ישראל. כיצרנית תוכנה במדינה שלא אוהבת לרכוש תוכנות, מיקרוסופט היא קורבן של פיראטיות תוכנה בשוק הפרטי והמסחרי. בפיראטיות בשוק המסחרי נלחמת מיקרוסופט ישראל באמצעות BSA ישראל, הזרוע המשפטית-בריונית של מיקרוסופט ישראל, שמזהירה בתי עסק שלא ישתמשו בתוכנה פיראטית, מפעילה מלשינון שמאפשר לאנשים להתנקם בבוס או במתחרה שלהם, ואף מאיימת להגיע לביקור אצלם (למרות שאין לה שום סמכות לכך, כי היא לא המשטרה). בתחום הפרטי היא עוסקת בעיקר בהסברה, ואין לך הזדמנות טובה יותר להסברה הזאת מאשר היום הלאומי לאינטרנט בטוח, סוס טרויאני שמכניס את מיקרוסופט ישראל לבתי הספר ומאפשר לה להפיץ את התעמולה שלהעל “סכנות הפרת זכויות היוצרים” בקרב תלמידים והוריהם ובחסות משרד החינוך.
תעמולה. מילה קשה, אני יודע, אבל מדוייקת לגמרי. קראו את הציטוט הבא מהקומוניקט של משרד החינוך, שמביא נתוני מדגם מסקר שערך בקרב תלמידי כיתות ה’ ו-ח’ ב-250 בתי ספר:
נקודת חולשה נוספת התגלתה בתחום אי המודעות לצורך בשמירה על זכויות יוצרים: 27% סבורים שמותר להם להוריד כל יצירה ואף להפיצה, באחוזים דומים ציינו תלמידים כי תלמיד רשאי להעתיק עבודות מהאינטרנט ולהגישה למורה. כ-35.5% מהתלמידים סבורים שהאינטרנט הוא עולם פתוח וניתן להעתיק כל חומר הקיים בו ולעשות בו כל שימוש.
מה הקשר בין העתקת עבודות לבין הורדת סרטים, שירים ותוכנות? טכנית, בשני המקרים מדובר בהפרת זכויות יוצרים. דמגוגית, משרד החינוך יוצר קישור מניפולטיבי בין מי שמעתיק שיעורי בית (לא חינוכי) לבין מי שמוריד תכנים פיראטיים בקאזאה או ביטורנט (לא חוקי). לטענת המשרד, שיעור מורידי ומפיצי היצירות דומה לשיעור מעתיקי העבודות. לא הייתם רוצים שהילד שלכם יעתיק שיעורים – אז למה אתם נותנים לו להוריד תוכנות? בסוף הוא עוד ייצא נרקומן פדופיל שמתכנת בקוד פתוח או משהו.
והנה מה שיש ליוצר סדרת הגיקים המצויינת The IT Crowd להגיד על תעמולה אנטי-פיראטית:
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=qPEeaxI0OPU[/youtube]
סליחה, אפשר לקבל קצת יחסי ציבור?
לפני חודש סיפרתי כאן על שרון הולצמן, שהיכה את כתב התרבות של nrg, בעקבות סכסוך מתמשך שנובע מכך שהולצמן טוען ששטרן דרש ממנו תשלום כדי לכתוב ביקורת על הסינגל שלו. יחצנו של הולצמן, עודד מזרחי מקולטורה PR, שלח אז הסתייגות שמסבירה שבעצם לא היתה להולצמן ברירה:
אנו רואים אקטים של שימוש באלימות קו אדום שאין לחצותו מכל סיבה שהיא! עמדה זו הובהרה גם לשרון הולצמן. עם זאת, יש להבין כי המקרה נובע מתוך תסכול עמוק של אחד מהמוזיקאים המוכשרים והמובילים בישראל שאינו זוכה להכרה לה הוא ראוי. אנו מרגישים כי לתסכולו של שרון שותפים אמנים רבים וחבל מאוד שרק מקרה חמור שכזה מעלה את הנושא לדיון ציבורי.
ב-31/1/2008 שלח היחצן מזרחי אימייל נוסף, בו סיפר בהתלהבות על ההתנצלות של הולצמן. התנצלות, משמע שהולצמן דיבר עם שטרן וביקש ממנו סליחה? אז זהו, שלא:
שרון הולצמן מתנצל בשידור חי בפני כתב Nrg איתי שטרן בתכנית של קוטנר ברדיו ת”א
שרון הולצמן הגיע היום בצהריים להתארח בתכניתו של יואב קוטנר “האיש הקטן מהרדיו” ברדיו ת”א לרגל צאת אלבומו החדש “זהב” בשבוע הבא.
הולצמן ביקש לנצל את ההזדמנות על מנת להתנצל בשידור חי בפני כתב Nrg איתי שטרן על אירועי טקס פרסי המוזיקה של ערוץ 24 לפני מספר שבועות; “אני מודה שאני עושה שגיאות. אני רוצה להתנצל בפני איתי שטרן, זה היה רגע של טירוף, אני מקווה שהוא יסלח לי. צריך לדעת להתנצל וצריך לדעת גם לסלוח”. כך מדבריו של הולצמן בשידור.
לאחר מכן הקדיש הולצמן לשטרן את השיר “פתח את ליבך”.
והיי, אם כבר נקרתה ההזדמנות לעשות קצת קידום מכירות להולצמן, למה לא?
בשבוע הבא יוציא הולצמן את אלבום הסולו השלישי שלו “זהב” שיכלול לא פחות מ 24 (!) שירים. האלבום, שיופץ ע”י “נענע דיסק” כבר קיבל מספר ביקורות אשר מכתירות אותו כאחד מהאלבומים המובילים לשנת 2008:
“אבן דרך ברוק הישראלי. אלבום שמסמן את הדרך שעליה יצעד בקרוב הרוק הישראלי”. (ליאור נוביק, המקומון ת”א, 27.12.07)
לא כתבתי על ההתנצלות הזאת כי בעיניי היא לא התנצלות, אלא יחצנות. ואז הגיע טוקבק מעדן:
מעניין שלא כתבתם מילה על ההתנצלות בשידור חי של שרון הולצמן.אתם גם לא תיכתבו על זה כי אתם לא שונים מ”ידעות” ו”מעריב” אתם מחפשים את הצהוב.זה מעניין הרבה יותר מההתנצלות של שרון.אתם חלק מהעדר האליטיסי שמשחק אותה אינטלקטואלי עלק אבל בעצם מיישר קו עם הנמוך שבעיתונים.אין בכם שום דבר “מהפכני” או “אנטי ממסדי” להפך.אתם חלק מאותה תיקשורת שאתם כ”כ בזים לה.זה נקרא מילכוד 22 וזאת הסיבה שאתם שונאים את שרון כי הוא שם אותכם במצב מתגונן,מבולבל,אני רוצה לראות אם תפרסמו את זה.למרות שאני בטוחה שזה לא יקרה.
להתנצלות של שרון בשידור חי.כאן:
http://www.charts.co.il/article.asp?id=387
עדן
אתם מחפשים את הצהוב: כן, זה אנחנו. נפנפנו בשטרן מול עיניו של הולצמן כדי שהוא יכה אותו כדי שיהיה לנו על מה לכתוב.
אתם לא שונים מ”ידעות” ו”מעריב” […] אתם חלק מהעדר האליטיסי שמשחק אותה אינטלקטואלי עלק אבל בעצם מיישר קו עם הנמוך שבעיתונים: אה, אז המכות לשטרן הן בעצם סוג של ביקורת עיתונות?
אין בכם שום דבר “מהפכני” או “אנטי ממסדי” להפך: להרביץ זה מאוד מהפכני. וגם אנטי ממסדי.
זאת הסיבה שאתם שונאים את שרון כי הוא שם אותכם במצב מתגונן,מבולבל: מה? לא הבנתי. לא שאני מתגונן, אבל תפסיקי עם כל ההאשמות, זה מבלבל אותי!
אני רוצה לראות אם תפרסמו את זה.למרות שאני בטוחה שזה לא יקרה: צודקת. כאלה אנחנו בתקשורת הצהובה.
אותה עדן סובלת מאישיות מפוצלת, שכן היא פרסמה תגובה זהה בתוכנה תחת השם “יעלה” ואותה כתובת IP בבלוג של תומר ליכטש, שדיווח במקור על ההסתייגות המסוייגת של היחצן של הולצמן.
סמוך על [הכנס כאן איש שאפשר לסמוך עליו]
לקראת כנס 3GSM, חברת המחקר גרטנר שולחת לסוכנויות שלה ברחבי העולם רשימת פרטי התקשרות של אנליסטים שישתתפו בכנס ויעמדו לרשות העיתונאים. הסוכנויות מעבירות את הטקסט ליחצנים, שמוסיפים את פרטי ההתקשרות שלהם ומפיצים את המסמך לעיתונאים.
אלא אם הם היחצנים הישראלים של גרטנר, חברת MS תקשורת עסקית, שאז הם משאירים את המסמך כמו שהוא, כולל ההערות (הממודגשות!) “הכנס את פרטי ההתקשרות שלך” ו”האיש ששולח את האימייל”:
חדר 404 בעין השביעית
רן בנימיני ראיין אותי לכתבה על השליטה של היחצנים בתקשורת, שהתפרסמה בגיליון המודפס האחרון של העין השביעית:
מספרם הרב של כלי התקשורת, האינטנסיביות שבה הם פועלים והתחרות הקשה הניטשת ביניהם מקילים, לעתים קרובות, על היח”צן לפרסם את מסריו: יש עיתונאים שאינם מבזבזים זמן במשימה שולית ופעוטה כמו בדיקת המידע מחשש שהמתחרים יקדימו אותם. עוצמתם של אנשי יחסי־הציבור מתחזקת ככל שמקצוע העיתונות נחלש. דעיכתו של העיתונאי הסקרן, החוקר, הנובר, הבודק היא קרקע פורה לעבודת היח”צנות. “בעתיד היח”צנים ידלגו על העיתונאים וישלחו את ההודעות שלהם ישירות למערכות העיתונאיות”, מעריך – בלא מעט ציניות – עידו קינן, כתב האינטרנט של המיזם הכלכלי של “ידיעות אחרונות”. קינן, המרבה לעסוק בקשר שבין יח”צנות לעיתונות בבלוג שלו, “חדר 404”, אומר כי פעמים רבות, כשמשווים את ההודעות לעיתונות שמשגרים היח”צנים עם מה שמתפרסם אחר־כך בכלי התקשורת, כמעט לא רואים תשומה עיתונאית. “ההודעות לעיתונות מנוסחות במקרים רבים כידיעה עיתונאית כמעט מושלמת: היח”צנים מביאים ציטוטים של הלקוחות שלהם ולמעשה בונים כתבה. בסופו של דבר, מתפרסמת כתבה שאותה למעשה כתבו היח”צנים האינטרסנטים. אין אנשים שנתבעים לתת תשובות כנות, אין דיאלוג. יש רק שיחה מתמשכת עם בעלי מקצוע, והם אומרים רק את מה שהם רוצים”.
מן הארכיב: סקיצה של אתר העין השביעית העתידי
מגיש את הצד השני
שרון הולצמן, בריון מזמר, הכה את כתב nrg איתי שטרן, בטענה לאפלייתו לרעה בסיקור (מה שהועיל לו: ימים ספורים לאחר מכן הוא קיבל כפולה עם הפניית שער במוסף “24 שעות”). תומר ליכטש פרסם ב”הפנקס הפתוח” את הקומוניקט החצוף שהגיע מעודד מזרחי, מנהל משרד יחסי הציבור קולטורה PR, שמייצג את הולצמן:
אמש בטקס עמ”י נעשה מעשה חמור ביותר שאיננו יכולים לעבור עליו בשתיקה. שרון הולצמן, אותו אנו מייצגים תקף את מבקר המוזיקה של NRG איתי שטרן לאחר מחלוקת אישית ביניהם אשר נמשכת מזה מספר חודשים. למען הסר ספק, המעשה נעשה שלא על דעתנו ואנו מגנים אותו בכל תוקף. כמוסד תרבות אשר חרת על דגלו קידום אמנים עצמאיים בתחילת דרכם אל מרכז התודעה, אנו רואים אקטים של שימוש באלימות קו אדום שאין לחצותו מכל סיבה שהיא! עמדה זו הובהרה גם לשרון הולצמן.
טוב, לא בדיוק קו אדום. יותר קו ורדרד כזה:
עם זאת, יש להבין כי המקרה נובע מתוך תסכול עמוק של אחד מהמוזיקאים המוכשרים והמובילים בישראל שאינו זוכה להכרה לה הוא ראוי. אנו מרגישים כי לתסכולו של שרון שותפים אמנים רבים וחבל מאוד שרק מקרה חמור שכזה מעלה את הנושא לדיון ציבורי.
קומוניקטים כותבים מהר
היחצנים ששולחים קומוניקטים כבר מזמן לא מסתפקים בעובדות היבשות, אלא מקשטים אותן בציטוטים, מידע כללי וכתיבה יצירתית, בתקווה ללכוד את תשומת לבו של העיתונאי, ובמקרים רבים לזכות לכך שהטקסט שלהם ייכנס פחות או יותר כמו שהוא לעיתון. הנה, למשל, קומוניקט שהגיע מפיליזר תקשורת:
מבצע חורפי לילדים ברשת כפר השעשועים- מגפיים מגומי במחיר מצחיק
כי כולם יודעים ש”מגפיים קונים מהר…”
ועכשיו מגפיים קונים גם בזול…
מעניין מי מהעיתונאים יבחין בשגיאה, ומי יעתיק אותה לכתבתו: השיר אותו מצטטת ההודעה הוא “המגפיים של ברוך“, שאלון אולארצ’יק, דני סנדרסון ומנחם זילברמן כתבו ללהקת כוורת, והוא אומר בדיוק ההיפך:
כי נעליים קונים מהר,
וגרביים – לא חסר.
אך מגפיים ומכנסיים שתמיד קונים קומפלט
קשה מאוד להשיג אותם כעת
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
