הסלבים החדשים: פייסבוקאים מובילים מצ’ופרים בתמורה לפרסום
לירון שמם הכינה כתבה ל”צינור לילה” על פעילים פופולריים בפייסבוק שמוזמנים להשקות ואירועים ומקבלים מתנות והטבות תמורת פרסום, בדומה למובילי דעת קהל וסלבים. אם לא תמצמצו תוכלו לראות אותי מדבר על התופעה. מוזמנים גם לקרוא את הכתבה שלי על פרסום סמוי בבלוגים בישראל, ועל בלוגרים שמנסים לגייס תרומות מהקוראים.
מסתירים את השער, מסתירים את ההסתרה
פוסט של אורן פרסיקו, העין השביעית
עיתון “כלכליסט” יצא הבוקר לאור כשהוא עטוף בכמה עמודים של פרסומת לטלפונים ניידים. לפני כמה ימים היה זה תורו של “ישראל היום”. הבדל בולט בין השניים: בעוד “ישראל היום” מציג את השער הקנוי גם במהדורה האינטרנטית של העיתון, “כלכליסט” מציג באתרו את השער השני, זה שמתחבא מאחורי הפרסומת.
________________________
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית של ה-10.2.2011
גשם של כדורים: ערוץ 10 “קיבל השראה” מסוני ברוויה
סוני ברוויה, 2006:
ערוץ 10, 2011:
הלשינה: נילי אורן.
רני “פרסם בפייסבוק עכשיו” דרייפר
לולתי במכנסיים מהסינרגיה בין שלוש מודעות הפייסבוק הללו:
שלמות גרמנית
קמפיין ישראלי שמעלה על נס את השלמות הגרמנית הוא מקור לבדיחות שואה שעומד בפני עצמו. אם מצמידים אותו לכתבות על נאצים זה אפילו יותר מצחיק. ואם באותו סופשבוע (14.1.2011) הקמפיין, למכוניות אופל, מוצמד לשתי כתבות נאצים בשני עיתונים שונים – 30 שנה למשפט אדולף אייכמן במעריב והכפר הנאו-נאצי יאלם בידיעות אחרונות – מגיעות למחלקה המסחרית מחיאות כפיים על ההומור החתרני המשובח.
הבחינו גם: שוקי טאוסיג, מיכאל זילברמן, מזבלה.
סוף-שבוע רגוע בעכבר העיר
פוסט של אורן פרסיקו, העין השביעית
לפני ארבעה שבועות יצא לאור הגיליון הראשון של “עכבר העיר” במתכונתו החדשה (עורך: עומר שוברט). גיליון הבכורה כלל פרויקט רחב היקף על שכונות העיר תל-אביב–יפו. הבוקר מוקדשים שער השבועון והפרויקט המרכזי שבו לאופנה (“גליון אופנה מיוחד”).
בפועל, זהו גיליון ששם במרכזו את פעולת קניית הבגדים. בחירה זו נועדה לעודד בתי אופנה לפרסם מודעות בעמודי המגזין ובכלל להשרות אווירה מסחרית. כשם שברשתות שיווק מנעימה מוזיקה את זמנם של הקונים ומשרה אווירה מעודדת רכישות, כך בעיתונות המסחרית מנעים התוכן המערכתי את זמנם של הקוראים ומשרה אווירה המעודדת קליטת פרסומות.
“עכבר העיר”, אם כן, אכן הופך לתואם “טיים אאוט” תל-אביב, כפי שהיה צפוי. בהמשך לגיליון המוקדש לרכישת בגדים ייצאו לאור בוודאי גליונות שיוקדשו לשווקים נוספים – אלכוהול, חפיצים (גאדג’טים) וכדומה. אפשר להתחיל את הספירה לאחור עד לגיליון המיוחד של המגזין שיוותר על העמדת הפנים ופשוט יוקדש ל”שופינג”. ב”טיים אאוט – תל-אביב” כבר יצא לאור גיליון כזה.
________________________
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הפוסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית ב-13.1.2011
עוד על "העיר":
• עורך "העיר" עייף
• החתול ישן והעכברים משתוללים
• סחים! היפסטרים! ציצים!
• פרשת החתולים
דובר צה”ל החדש: רופא או ספין-דוקטור?
פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית
“עם כל הכבוד לצל”ש של אל”מ ליאור לוטן, לא ייתכן כי למשרת דובר צה”ל ימונה אדם ללא ניסיון מקצועי איכותי”, נכתב בכותרת המשנה למאמר של טל לאור בעמודי הדעות של “מעריב”. לפי לאור, “דובר צה”ל אינו עוד דובר ממלכתי רגיל. הוא מופקד על דברור הארגון המתוקשר ביותר במדינה, ואחד הצבאות המסוקרים ביותר בעולם, אם לא המסוקר שבהם”.
לוטן יחליף את אבי בניהו, מי שרק השבוע כתב עליו אחד הפרשנים שהוא הספין-דוקטור המדופלם ביותר הפועל כיום בזירה התקשורתית בישראל, מי שניהל ביד רמה וקפוצה את דובר צה”ל, אנטיתיזה לדוברת הקודמת, מירי רגב, ולטקטיקת הפטפוט שלה.
האם העסקתו של הספין-דוקטור המדופלם ביותר בישראל הועילה לתדמיתו של צה”ל בארץ ובעולם? בכלל לא בטוח. לפי סיקור אירועי המשט, מבצע עופרת-יצוקה או דו”ח גולדסטון, למשל, נראה היה כי היחצן הממולח מרכז את הכוח דווקא כלפי התקשורת הישראלית, הכמעט שבויה ממילא, ומפקיר את הזירה המשמעותית יותר, זו הבינלאומית, ובכלל מתמקד לאו דווקא בדברור של צבא העם, אלא של חייל אחד ויחיד בו, גבי אשכנזי.
למעשה, בתחום יחסי-הציבור, הכחש והתעתוע, נדמה שההצלחה העיקרית של בניהו – אם אכן מדובר בעצה שלו – היא בכך שהרמטכ”ל נזהר שלא לתת ולו ראיון אחד ויחיד בעל משמעות בכל הקדנציה שלו, וכך נותרה תדמיתו, לכאורה, ללא פגם. אלא שגם במקרה זה השיטה הברוטלית של הסתגרות מוחלטת, למעט גיחות פראבדה לצילומי ספינינג ביום הכושר השנתי, לא ממש עזרה, ואולי אפילו היתה זו שמשכה את האש שהובילה ליריבות עם שר הביטחון ולבעיטה התדמיתית שקיבל אשכנזי, וקיבל גם בניהו, בפרשת מסמך הרפז.
למרות הקומון-סנס לכאורה בהנחה של לאור, בכלל לא בטוח שאנו רוצים שהאחראי על תדמיתו של צה”ל יהיה כזבן מניפולטיבי בעל ידיים שמנוניות, או אחד שיודע להערים על כולם ולא מאמין אפילו לעצמו. אולי צה”ל לא צריך יחצן, אלא דווקא איש אמת. אולי. איך כותבת לאור בסוף דבריה: “בכל מקרה, נאחל לו בהצלחה בתפקידו”.
________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הפוסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית
קוסמופוליטן מזייף אורגזמות
שער גליון ינואר של קוסמופוליטן רווי סקס כתמיד – לפחות בדוכני העיתונים. אבל אנחנו השגנו עותק של הגירסה שהמגזין שולח למפרסמים, והיא צנועה יותר באופן משמעותי. מה קורה פה?
שימו לב להיעלמותם הפלאית של “60 טיפים לסקס” ו”בתולות אורגזמה” – פתאום, קוסמו מתאים גם לסבתא שלך! או לקמעונאי החביב עליה. מי שדיווח לנו על כך טוען שהשער הנקי אמור להיות “מתאים יותר ללקוחות [מפרסמים] שמרנים, שמחלקת המודעות מקווה לשטות בהם”. אם כך, הם לא עושים עבודה מוצלחת במיוחד – תוכן העניינים בגירסה הידידותית למפרסמים עדיין מציגה הן את הטיפים לסקס והן את כתבת האורגזמות כסיפורי שער.
דוברת של קוסמו סיפקה את התגובה התמציתית הבאה: “במגזינים מקובל שיש גרסאות שונות של השער”. החלטנו לבדוק אם זה אכן נפוץ במגזינים אחרים. קרוליין נקולז מ”טין ווג” אמרה לנו שלמגזין יש בדרך כלל רק גירסה אחת של השער – אם כי לטין ווג, המיועד לצעירים, יש מלכתחילה תדמית נקייה יותר, ופחות מה להסתיר. אז התקשרנו ל”מקסים”, מגזין גברים וולגרי, ומקור שם אמר לנו שגם הם מפיקים רק שער אחד, שהולך לדוכנים, למנויים ולמפרסמים כאחד. זה לא אומר שאף מגזין לא עושה מה שקוסמו עשה, אבל זה לא הסטנדרט בכל התעשייה.
כמובן שזה לא מפתיע שמגזין עושה כל מה שהוא יכול כדי להשיג תקציבי פרסום. ובכל זאת, יצירת שער חדש הוא צעד גדול למדי. איזה תקציב פרסום מצדיק ניקוי דרסטי שכזה? מותג אופנה יוקרתי? (על המפרסמים הנוכחיים בקוסמו נמנים דיור ושאנל). יצרניות מכוניות או מוצרי צריכה מיינסטרימיים? (גליון ינואר כולל מודע של שברולט). אולי הם מנסים להשיג את התקציב של עמותת קאנדי לחינוך למניעת הריון בקרב נערות? איזה מותג שלא יהיה, בקוסמו מניחים שרוכשי המודעות לא מתעמקים בקריאה, ולא יודעים שהמגזין מספק ייעוץ מיני וטיפים לאורגזמות לתלמידי חטיבות ביניים להוטים מזה עשרות שנים.
____________________
הפוסט התפרסם במקור בבלוג ג'זבל ברשיון cc-by-nc
משרד פרסום א-מיני
הפרסומאית נירה שניידרמן הקימה משרד פרסום עצמאי, ובראיון לליידי גלובס מבקרת את השוביניזם שבענף. או לפחות זה מה שהיא חושבת.
איך את מסבירה את זה שלמעט אחת, אין נשים בעלות משרדי פרסום?
“נשים ברובן הן פחדניות ובכייניות. רוצות להוביל – אבל לא עושות בשביל זה כלום, ונשארות מובלות על-ידי גברים כוחניים. לפתוח משרד פרסום, או לנהל משרד פרסום, זה לשחק במגרש של הגברים – ואלה הגברים הכי מלאים בעצמם שיש בתעשייה. עשירים, שבעים, שחצנים, בלי הרבה שכל, אבל עם הרבה אגו.“בעולם הזה הקודים, ההתנהלות, השפה, הכול מאוד גברי. אבל אני אוהבת לנפץ מיתוסים. אני נהנית לראות, בכל פעם מחדש, את התדהמה בעיניהם של האנשים, כשהם רואים ש’הבלונדה’ יודעת לדבר, והיא גם יודעת לעשות כסף, ולנהל”.
אומרים על פרסומאים שהם משתמשים בכוח הנשי לטובתם.
“גם אז וגם היום יש כאלה שמשתפות עם זה פעולה. כל משרדי הפרסום מוצפים ביפים ויפות, שהכישרון לא בעדיפות ראשונה אצלם. חבר קולגה סיפר לי לא מזמן על עובדת צעירה ויפה במשרדו, שלפני כל עסקה גדולה מגיעה עם חצאיות מיני. הלקוחות אוהבים את זה, והעסקה תיחתם. זה מחריד בעיניי”.
החלופה הרעננה שמציעה שניידרמן לעולם הפרסום של גברים מ”מד מן” ונשים מפרצוף מאדים מבכי: היא לא צריכה לשכור עובדת צעירה ויפה שתלבש מיני כדי לקדם את העסק.
השביתה בוטלה, הבאנרים ממשיכים לרוץ
שביתת השלטון המקומי בוטלה לפנות בוקר, אבל הבאנרים שמזהירים מפניה המשיכו לרוץ הערב ב-ynet.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
