האינטרנט משיב מלחמה

חוכמת ההמונים של גוגל וּוויקיפדיה מעליבה את הצנזורשת הראשי, ח”כ אמנון כהן (ש”ס). אבל זה כי הוא התחיל.

גיגול [אמנון כהן]. צילומסך

סוניה פרס נ’ האינטרנטים

למה כתוב עלי באינטרנט? אני לא הסכמתי שיכתבו עלי!

– סוניה פרס כועסת על הפרסומים על התמוטטותה (מעריב, 27/5/2007)

מן הגנזך: שמעון פרס על בלוגים ואינטרנט

אל תנסו להתפלח למסיבות הסודיות של אדם שוב

לפני:

צילומסך מהעמוד הסודי של אדם שוב בדה מרקר קפה. הפרטים והכתובת הוסתרו לבקשתו

אחרי:

צילומסך מהעמוד הסודי של אדם שוב בדה מרקר קפה

[עדכון 9:40]
אחרי אחרי: טעות האנוש שגרמה להצגת העמוד לכל הגולשים תוקנה.

איך להתפלח למסיבות הסודיות של אדם שוב

שימו לב: הקהילה הזו סגורה לצפיה לקהל הגולשים מבחוץ. תרגישו חופשי לכתוב כאן הכל

טוב, מאיפה הוא אמור לדעת שזה כן פתוח לצפיה לקהל הגולשים מבחוץ? הוא בסך הכל העורך של דה מרקר קפה.

אל תדאגו, אף אחד לא רואה. צילומסך מהעמוד הסודי של אדם שוב. פרטי הקהילה והכתובת הוסתרו לבקשתו
אל תדאגו, אף אחד לא רואה. צילומסך מהעמוד הסודי של אדם שוב. פרטי הקהילה והכתובת הוסתרו לבקשתו

(תודה, מלשין אנונימי)

צוואה-בחיים

אם בגלל מחלה או תאונה אכנס לתרדמת, או שלא אוכל להתקיים ללא מכונות החייאה, אני מבקש בזאת מיקיריי לנתק אותי מנטוויז’ן.

סרטן בלשון

בספרו “תמיד פולני”, יאיר גרבוז מספר שבבית פולני, מגהץ הוא לא מכשיר שנועד לגיהוץ, אלא מכונת מוות שנועדה לשרוף ולחשמל עקרות בית אומללות (וסלחו לי אם אני לא מדייק בניואנסים, קראתי את הספר הנפלא הזה לפני יותר מדי שנים).

במסגרת המאבק (המוגזם לפעמים) בעישון, שכולל איסור עישון במקומות ציבוריים (אני בעד), קו חם לתביעות פיצויים נגד בתי עסק שלא אוכפים את החוק (אני מאוד בעד) והעלאת סיווג הסרטים שמציגים עישון (אני נגד), הנה הצנונית הראשונה בזירה הלשונית, שמנסה לעשות לסיגריה את מה שהפולניוּת לפי גרבוז עשתה למגהץ. מעריב מדווח:

לקראת היום הבינלאומי ללא עישון שיחול השבוע, החליטה קופת חולים מכבי שירותי בריאות להגביר את המאבק נגד המעשנים בדרך מקורית: הקופה פנתה לאקדמיה ללשון עברית בבקשה לשנות את שמה הלועזי של הסיגריה לשם עברי, בתקווה שהחידוש ירתיע את המעשנים.
[…]
“כולם יודעים שסיגריה גורמת לסרטן, וברור שאם נתחיל לקרוא לה “סרטנית” יהיה עוד יותר קשה לאנשים לקחת סיגריה ליד”, מסביר עידו הדרי, דובר הקופה, ומוסיף: “להורה יהיה קשה לשלוח את הילד למכולת כדי שיביא לו קופסא של סרטניות, ואף אחד לא יבקש שאכטה מהסרטנית של החבר שלו”.

אני חולק על ההנחה שהשם הטרמינלי ירחיק אנשים מהסיגריות – להיפך, אולי הם יאמצו אותו בהפוך-על-הפוך משועשע ומנטרל קונוטציות. אבל זה בכלל לא חשוב – אף אחד לא יבקש שאכטה מהסרטנית של החבר שלו, הדרי, כי אף אחד לא יאמץ את ההצעה המטופשת שלכם, שסביר להניח שנולדה במוחו של קופירייטר או איש שיווק (או אולי במוחך אתה, הדובר הדרי?) כדי להכניס את קופת החולים שלך לעיתון בהקשר חיובי (לא נשכח לכם את קומבינת הביטוחים המשלימים-המשלימים, אם זה מה שהיה לכם בראש. וברוח הצעתך, אולי נשנה את שמו של ביטוח הבריאות המשלים של מכבי מ”מכבי מגן זהב” ל”מכבי מגן על הכנסות קופ”ח מכבי תוך ניצול ציני של פגמי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, רפיסות הרגולטור והפחד האנושי ממחלות קשות”? ככה יהיה עוד יותר קשה לאנשים לקנות מכם ביטוח בריאות משלים נצלני וחצוף).

הפתעה לטובה מגיעה מכיוון האקדמיה ללשון, שבעבר כשלה בלשונה ותיחדשה את המילה העברית “רכינוע” למותג “סגוויי” (מה פתאום ממציאים מילה עברית למותג? אולי בשביל לקבל כותרת בעיתון על גבו של חידוש טכנולוגי פופולרי ומיוחצן), אולם דחתה על הסף את ההצעה הסרטנית:

ההצעה סרטנית היא חלק ממסע שכנוע נגד עישון סיגריות, מטרה חשובה ביותר, אך אין זה מתפקידה של האקדמיה לקבוע מונחים מנקודת ראות זו.

קיפוף לבעיית היעדר התאריך באתר “הארץ”

הידד לספלינטור, שגם מצא את הפתרון לבעיית היעדר התאריך בכתבות מהמהדורה המודפסת באתר “הארץ” (ליעל יש פתרון נוסף, פשוט יותר לתפעול אבל עם בעיה משלו), וגם כתב קיפוף גריסמאנקי שמיישם את הפתרון הזה אוטומטית.

ביקורת ביקורת ביקורת התקשורת

הידד!

נירית גורביץ’ הצרה בגלובס על כך שהאינטרסים של המו”לים גרמו לכל העיתונים להתעלם מנושא הבחירות בהסתדרות:

גם אם זה לא ממש מתמיה ששני הטבלואידים מוכי הצהבת לא מצאו לנכון להבליט את הנושא הבלתי-סקסי בעליל, ההפתעה באה דווקא מכיוון עיתון “הארץ” שהקדיש לכך את הידיעה הזערורית ביותר: 70 מילים בתחתית עמוד 3.

יואב ריבק, איש הבלוג “לחץ חברתי” ועורך בדסק של הארץ בזמנו החופשי, עונה:

אלה היו הנסיבות שהפכו את הידיעה הזאת מהגודל המכובד יחסית שניתן לה במקור – לגירסה הסופית הפעוטה שלה. לא קשירת קשר אידאולוגי של בעלי הון וברוני תקשורת, לא מדיניות ישירה ומכוונת, אלא חוסר במקום, חוסר בזמן וניסיון לתמרן בין כל האילוצים הכרוכים בהכנת עיתון ובזרימה הבלתי פוסקת של ידיעות חדשותיות.

למה אני מריעה? כי גם בתור גורת-עיתונאים ירוקה כמעט לחלוטין נתקלתי יותר מדי פעמים במצב הזה, שבו אתה רואה ביקורת אידיאולוגית מושכלת ומרתקת על גוף התקשורת שבו אתה מועסק, מדפדף כדי לבדוק הכצעקתה ומוצא שמדובר בפשלה אישית שלך או של קולגה שנובעת מחוסר מחשבה, חוסר זמן, כורח הנסיבות או היות העורך לפני מחזור. איזה תסכול. כמו יואב, גם אני בצד של המבקרים בלבי וגם אני לא רוצה להסיר את האחריות מהאנשים למעלה, כך שאני לא יוצאת לקרב; אני רק נותנת לעצמי סטירה על היד ומקווה שבפעם הבאה המבקר יפנה את התותחים שלו לכיוון הנכון.

אבל לעזאזל, יש כל כך הרבה מקרים כאלה. ביום רע נראה שביקורת התקשורת מגיעה בשני טעמים — בפינה אחת הקרב האידיאולוגי נגד בעלי ההון, שצודק לחלוטין עקרונית אבל מתעלם יותר מדי מהעובדות הפרקטיות וכך הופך את עצמו לתאוריית קונספירציה, ובפינה שניה מלקטי שגיאות הכתיב ורכילות הברנז’ה בסגנון דבורית “ולווט אנדרגראונד” שרגל, עידו “אל תפטר אותי” קינן והניג’ס האלמוני מחדר אריחה. כבודם של כולם במקומם מונח (ברצינות!) ובטח יש להם יותר ביצים ממני, אבל לא ברור מה מכל זה ייתן ולו אספירין לתקשורת הישראלית החולה והלא-אתית.

לא באנו לשדרג את הדוס

תזכורת לכל העיתונאים, הבלוגרים ושאר החברים שיוצאים נגד הצנזורה הש”סית (בין אם חנן כהן מינה אותם רשמית ובין אם לא):

לא באנו כדי לצחוק על הילדים הלא-מקובלים של הכיתה שלובשים שמלות ומאמינים באלוהים. באנו כדי לעמוד על הזכויות שלנו ולהסביר למה נסיון הצנזורה הזה מוטעה ועיוור. הדוסופוביה שמתגנבת לחלק גדול מהטיעונים לא מוסיפה לנו כבוד, לא עוזרת לנו להישמע כמו הצד הרציונלי של הוויכוח ופשוט לא לעניין באופן כללי.

רות עבור.

צנזורה ג’ו וחבורתו

איור: ליאב צברי, מעריב און ליין (cc-by-sa)

במסגרת המאבק נגד הצעת חוק הצנזורשת של ח”כ אמנון כהן (ש”ס), מוסף מעריב און ליין פרסם היום קומיקס בשם “צנזורה ג’ו וחבורתו”. הקומיקס מתפרסם תחת רשיון cc-by-sa, כדי שבלוגרים יוכלו לפרסם אותו בבלוגיהם במסגרת המחאה נגד החוק. קחו לכם.

להמשך קריאה

לדף הבא →