ישראבלוג ליחצנים: דברו עם הבלוגרים שלנו
מנהלת ישראבלוג, אילנה תמיר, שלחה היום אימייל למשרדי יחסי ציבור וקראה לדוברים וליחצנים להתחיל לתקשר עם הבלוגרים של ישרא.
[עדכון 20:03] המכתב המלא וראיון עם אילנה תמיר כאן [\עדכון]
הדוברים והיחצנים נקראים לשלוח הודעות לעיתונות לרשימות תפוצה בנושאים שהוגדרו מראש (פוליטיקה, צבא, בטחון; חברה ורווחה; בריאות, חינוך, זכויות אדם ואזרח; כלכלה; מדע וטכנולוגיה; מחשבים; תרבות ובידור; לייפסטייל; ספורט; וסביבה ואקולוגיה). בלוגרים שירצו לקבל הודעות יירשמו לרשימות התפוצה בנושאים המעניינים אותם.
תמיר כותבת: “המטרה שלנו בנענע 10 היא לחזק את מידת השפעתם של כל הבלוגרים הישראלים (גם בישרא-בלוג וגם בפלטפורמות אחרות) בשיח הציבורי הכללי, לקדם את הבלוגוספירה (סצנת הבלוגים) כגוף משלים לעיתונות הממוסדת ולעודד את אותם בלוגרים המעוניינים ליצור עיתונות אזרחית ולהתמחות בתחומי סיקור שמעניינים אותם”. האינטרס של היחצנים ברור – לזכות לעוד פרסום. תמיר מונה זאת בראשי פרקים: יצירת שיחה (באזז); אג’נדה אלטרנטיבית (בלוגרים לא כפופים לשיקולי רייטינג ואינטרסי מו”לים); הגדלת נוכחות במנועי חיפוש; והשפעה על התקשורת הממוסדת (בלוגים משמשים מקורות מידע ומושאי סיקור של עיתונאים).
היחצנים מקבלים במכתב גם המלצות לדרכי פעולה מול הבלוגרים, בשונה מעיתונאים, כמו “הניחו מראש שכל דבר שתשלחו יכול להתפרסם. אל תסמכו על הבלוגרים ש’יוציאו אתכם טוב'”; “אל תשלחו הודעות תחת אמברגו”; “אל תחצו את הגבול ואל תנסו ‘לשחד’ אותם ולפתות אותם במתנות”; “אל תצפו לכך שתוכלו להרים טלפון לכותב או לעורכיו במטרה לנזוף בו או לנהל משא ומתן”; ו”היזהרו משגיאות כתיב. הבלוגרים יחגגו על זה” (אין לי מושג על מה היא מדברת…).
אם אתה מת – הנחש היה ארסי
בעקבות מספר מקרי הכשות נחשים מעריב פרסם היום מדריך מאויר, “כך תזהו נחש ארסי”. הסימנים: ראש משולש, אישונים אליפטיים, קשקשים קטנים וניתנים להפרדה ויזואלית, חריץ ליד הנחיריים המאתר טרף על ידי חום גוף.
אם אני מספיק קרוב לנחש כדי לראות אם יש לו חריץ ליד הנחיריים ואישונים אליפטיים, זה מאוחר מדי.
חדר 404 מביא מדריך הרבה יותר פשוט ולא פחות אבסורדי: אם הנחש הכיש אתכם ומתתם – הוא ארסי. אם לא מתתם – כנראה שהוא לא ארסי.
__________________
לוכד הנחשים שמואל בראונשטיין, שהוזמן ללכוד את הנחש שהכיש למוות את גילי רוסוחצקי, סיפר למעריב: “כשפגשתי את גילי לפני חודש הוא אמר לי שהוא לא אוהב נחשים. דיברנו על האהבה שלו לחיות והוא אמר: ‘הכל, רק לא נחשים'”.
את כל החיות? גם את המדוזות והאמבות והג’וקים והחולדות? אני במקום הנחשים הייתי נעלב. מדובר, אם כן, בהכשת נקמה.
ועדה לשילוט דרכים בערבית (מעקב)
הסיפור בקיצור: גיליתי שבשלט הדרכים שמכוון למרכז למחקר גרעיני שורק ביבנה יש את שם המרכז בעברית ובאנגלית, בעוד בערבית כתוב רק “יבנה”. מהחברה הלאומית לדרכים (מע”צ) נמסר בתגובה שמדובר במדיניות בטחונית: “בהתאם להחלטות הנהלות מעצ הישנה (מחלקת עבודות ציבוריות) ומשרד התחבורה אין לתרגם לשפה הערבית כל מתקן בטחוני/רגיש או מחנה צבאי וכו’”.
פניתי גם למשרד התחבורה. התשובה הראשונית של שרון דוד, ראש ענף דוברות ויחסי ציבור, היתה: “החברה הלאומית לדרכים אחראית על שילוט בדרכים בינעירוניות והרשות המקומית אחראית על שילוט בדרכים העירוניות. בשל כך עליך לפנות לאחד מהגורמים הללו”.
הסברתי שבחברה הלאומית לדרכים טענו שמדובר במדיניות משותפת עם משרד התחבורה, וב-3/6 קיבלתי אימייל נוסף מדוד: “מברור שערכתי עם מספר גורמים במשרדנו והחברה הלאומית לדרכים נמסר לי כי כל נושא השמות הועבר לטיפולה של ועדה מיוחדת שהוקמה, בה שותפים נציגים מכל הרשויות הרלוונטיות (בניהם גם האקדמיה ללשון עברית, משרד התחבורה, החברה הלאומית לדרכים, משרד התיירות וכו’). ועדה זו תבחן את כל נושא מערך השילוט במדינת ישראל והתאמתו לצרכי שנות ה-2000 מכל ההביטים”.
סמוך על סמוך (מרכאות מיותרות לא-מיותרות)
מכירים את הקונספט של מרכאות מיותרות? יופי. אז מספל תרמי שקיבלתי באיזה כנס התקלפה ונפלה התחתית, מה שגרם לי לקרוא אותה ולגלות את מה שבמבט ראשון נראה כמו מרכאות מיותרות, אבל במבט שני על התחתית המקולפת מסתבר כמרכאות נחוצות וראויות:
SWEDA, THE NAME YOU CAN “TRUST”
כתבתי סיפור מדע בדיוני בשש מילים
בשש סיימו היפנים לצלם את העולם.
(הרעיון הזה יושב לי בראש כבר כמה שנים כהתחלה של סיפור מד”ב. שמעתי על אתר “6 מילים” והחלטתי לפרסם שם את הסיפור; רק בדיעבד גיליתי שהאתר מבקש מהגולשים לספר את סיפור חייהם ב-6 מילים, אז הגשתי לשם סיפור אחר ואת זה אני מפרסם פה).
“קישקשתא הוא בובה ובובה היא נחלת הכלל”
מיכל לוי פרסמה היום בידיעות אחרונות כתבה מעניינת על הפרות זכויות יוצרים וקניין רוחני בשוק הטישרטים הישראלי. מעצבי החולצות שבכתבה עושים שימוש לא מורשה בלוגואים וביצירות של אחרים, ובין השאר של דיסני, כאילו זו לא הוכיחה את היעדר ההומור שלה בנושא כשתבעה את דודו גבע על הברווז שלו, שהעתיק מדונלד דק, וזכתה ב-60 אלף שקל.
![חולצת ה\"א. דגמון: אמירה נירנפלד. צילום: עידו קינן, cc-by-sa](http://www.room404.net/wp-content/uploads/2008/06/amira-nirenfeld-with-a-hey-tshirt.jpg "חולצת ה\\"א. דגמון: אמירה נירנפלד. צילום: עידו קינן, cc-by-sa")
הנה מה שהמעצבים אומרים להגנתם (?):
[יותם בצלאל, מעצב גראפי ובעל המותג “המאוורר”:] “מבחינתי, עבודת העיצוב שלי לא נופלת משימור בניינים עתיקים בתל אביב. […] בשנים האחרונות יש מחיקה של התרבות הישראלית, ואני חושב שהבלטת אלמנטים כמו סיפולוקס והצבי של הדואר מצליחה להעביר מסר חברתי חשוב”.
ואין בעיה עם השימוש בסמלים האלה?
“אני לא יודע. יש גם חולצה שעיצבתי עם הדפס של בגין, ונראה לי שאדם שמגיע לסדר גודל כזה הוא נכס ציבורי, אבל אני לא יודע מה החוק היבש אומר לגבי זה”.[…]
[אוהד חיים, מעצב ובעל המותג פופיסיד:] “יש משהו מאוד כיפי בלקחת דמות מהעבר ולשלב אותה על חולצה של היום, באיכות טובה יותר ובטכניקה מתקדמת. […] על פי חוק זכויות היוצרים, אם משנים שבעה או שמונה אלמנטים בדמות המקורית, אין פגיעה בזכויות היוצרים כי למעשה נוצרת דמות חדשה. הבעיה מתחילה אם רוצים לייצא לחו”ל. במקרה כזה אני לא לוקח סיכון ומשתמש רק בעיצובים מקוריים שלי. בחו”ל מאוד מקפידים על החוקים האלו”.
ומה לגבי הארץ?
“בארץ אני משלב דרדסים ודמויות, כי הכל כאן אפשרי. אנחנו סוג של מדינת עולם שלישי. בעבודה בחו”ל אף מעצב לא ירצה להסתכן”.[…]
[שושי ברבי, מעצבת ובעלת המותג ברבי דול:] “הכל תלוי אם מתכוונים לעבוד עם חו”ל או לא. […] לפני כמה חודשים התחלתי לשווק פריטים לפריז, ומיד ביקשו ממני להציג את האישורים לשימוש בהדפסים שאני עובדת איתם. הם מאוד קפדנים בכל מה שקשור לשמירה על זכויות”.
[…]
[דני מירב, מעצב גרפי ובעל סטודיו לעיצוב “הטייס”:] “זו חוכמה קטנה להעתיק דמות, אבל זה יצירתי לפתח אותה, כמו שלקחתי אייקון של שוקו ספרדי ופיתחתי”.
ואין עם זה בעיה של זכויות יוצרים?
“לא יודע. אני מקווה שלא”.[…]
[גולן סיון, מעצב ובעל מותג החולצות טורסו:] “ידוע שבארץ תחום הקניין הרוחני פרוץ לגמרי. […] יש הרבה דמויות שיש עליהן זכויות יוצרים, אבל הרבה מעצבים אפילו לא יודעים על זה ומשתמשים בהן. בעיקרון, אני מעדיף להשתמש בדמויות לא מוגנות כמו קישקשתא”.
אבל קישקשתא היא דמות מוגנת ששייכת לטלוויזיה החינוכית.
“קישקשתא הוא בובה ובובה היא נחלת הכלל. אנחנו בסך הכל עשינו בה שימוש גרפי. יש לי גם חולצה עם מיקי מאוס, ששיניתי בדמות שלו כל מיני אלמנטים וקראתי לו מיקי סקוור. זה מאוד מקורי”.גם כאן מדובר בדמות המוגנת בזכויות יוצרים.
“מיקי מאוס זו דמות שציירו לפני 80 שנה ועשו עליה מיליארדים. החברות שמחזיקות בזכויות היוצרים שלו עשירות כקורח, ולכן ממש לא כואב לי עליהן. מי שיצר אותו כבר מת ובמילא חברות מסחריות עדיין עושות עליו כסף”.
מילא להשתין מהמקפצה, אבל למה להעלות את זה ליוטיוב? המעצבים המרואיינים סיפקו די מידע והודאות כך שדיסני ושאר בעלי הזכויות אפילו לא יצטרכו לתבוע אותם, רק לשלוח חשבונית.
קטנוניסט: נמצא האחראי על האינטרנט • וורן באפט בגאוסיטיז • הדואר מפצה
• שלום, חבר
• בראשית היה גאוסיטיז
• הסמס לא הגיע? קבל בול במתנה
• הכמיהה לאופליין
• אל תגידו “התייקר”, הגידו “התעדכן”
• רזי, מצאנו אותו!
• האם אתה חננה בננה?
תקוק, ממלח, תסמוסת ודסקלוד (תחדישים)
ידידתי לירון אבידר הסכימה סופסוף לשחרר מקבץ מתחדישי העברית שלה:
תסמוסת: תכתובת סמסים.
מַמְלָח: ממתק מלוח.
לְמַיֵם: כשלוקחים כוס עם קפה ג’יפה, שמים בתוכה מים, שופכים את המים ושמים שוב מים. מונע הופעת כתמים מיכוערים על הכוס כשאין כוח לעשות כלים.
גמל: הלוא הוא חברנו הטוב הג’ימייל.
לדסקלד (דיסקלוד, דיסקלדנו וכו’): שילוב בין דיסלקציה למקלדת; שגיאת כתיב שנעשית תוך כדי הקלדה מהירה.
פוהית: מה שידוע בעולם המערבי כ”אפטה”, כיב בפה. שילוב של בועית ופה, כמובן. המילה פוהית קיימת כבר כדלקת בפה, אבל היא קפצה לי הרבה לפני שידעתי (לא נראה לי שזה נחשב שהמצאתי, אבל לא חשוב).
מַחְתוֹך: מילה ישנה נושנה של אחי הקטן, הסכין העגולה שחותכת את הפיצה הביתית.
תָּקוּק: תקוע בפקק.
פסטיש אדם ברוך (מוריס)
מורן שריר קורע מצחוק בפסטיש על אדם ברוך:
מדרש רבתי (פייסבוק)
ד”ג מכובדי, אם פלוני בבית מעריב רוצה לחסום את הגישה לפייסבוק אז זה בודאי בסמכותו. סמכותו מהבחינה המנהלתית, (סיסמא, שם משתמש, הידע הטכני הנדרש) אחרת לא היתה לו אפשרות לעשות זאת. מהבחינה ההלכתית אין פה בכלל שאלה. מדוע? מפני שאם פייסבוק היו רוצים, היו חוסמים הם את בית מעריב ממזמן.
ישראל.כלום
אתמול הופיע דיווח של פז וייסמן באתר דה מרקר לפיו ז’אן-נואל פרידמן מכר את הדומיין Israel.com במכירה פומבית ב-5.88 מיליון דולר, והיום הידיעה הזאת הופיעה בדה מרקר המודפס, כשבשני המקומות היא מיוחסת לאתר www.auctioninfo.org, שמדווח על מכירות פומביות.
אל תאמינו לכל מה שכתוב בעיתונים: הדומיין לא נמכר, וממילא אין ב-www.auctioninfo.org ידיעה על מכירתו. מונטי קהאן, נשיא מוניקר.קום, החברה שניהלה את המכירה, אמר לי שהדומיין עדיין מוצע למכירה, כעת באופן פרטי.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
