זה הכל רק משחק של תדמיות

לפני המון שנים תרם עיתונאי בכיר את שמו, תמונתו ומשמרות עריכה לפורטל חדשות. הפורטל היה נטקינג, שכשל ונסגר ב-2001, שש שנים אחרי הקמתו. העיתונאי הוא גדי סוקניק, שעכשיו מגדיר את עצמו “איש תקשורת”, ומשתמש בתדמית העיתונאית המכובדת שטיפח שנים רבות לקידום שלל יוזמות בלתי עיתונאיות.

התפקיד הראשון של סוקניק אחרי הפרישה היה הפרזנטור של בנק לאומי למשכנתאות, ואחריו הוא התרחב, בין השאר, לייעוץ תקשורתי לאיש העסקים יצחק תשובה, מינוי ליו”ר רדיו לב המדינה, שותפות בחברת Press Cast שפיתחה כלי למסיבות עיתונאים מקוונות והגשת התוכנית הבידור מעוררת המחלוקת “הפוליגרף”. הפוליגרף עצמה שימשה גם כפלטפורמה לקידום Press Cast – ו-Press Cast כפלטפורמה לקידום הפוליגרף – כשהשירות הושק השבוע עם שידור מקוון של פאנל בהשתתפות סוקניק שדן בשאלה “האם התכנית ‘הפוליגרף’ חצתה קו אדום”.

התוכנית כנראה חצתה את הקו האדום של בנק לאומי, שהנהלתו שוקלת להדיח את סוקניק מתפקיד הפרזנטור, לפי דיווח בדה מרקר. אבל לסוקניק אין מקום להתלונן, כי מדובר בחלק מאותו משחק בדיוק, משחק התדמיות: בנק לאומי, שהצטייד ב”סוקניק לכל המשפחה” כדי ליצור לעצמו תדמית של גוף ממלכתי, מיינסטרימי ואמין, מפטר את “סוקניק למבוגרים בלבד” כדי לחזק את אותה התדמית בדיוק.

סוקניק יישאר עם הכסף הטוב שכל הגופים הללו מכניסים לו, ועם תדמית של ספק תמהוני שמדבר עם צבים, ספק חוקר פרטי מהשורה השלישית שחווה ריגושים זולים מלתשאל אנשים על הפנטזיות המיניות שלהם.

אולמרט הפתיע אותי

חשבתי שההודעה הדרמטית היא שבמעטפות שמשה טלנסקי העביר לו היה מקבוק אייר.

יד שניה, כחדשה

לפעמים כלי תקשורת אחד מפרסם ידיעה אותה הוא מציג כבלעדית, למרות שהיא מתפרסמת במקביל בכלי תקשורת אחר, כשכלי התקשורת טועה לחשוב שיש לו בלעדיות (כמו הראיון שאסף גלעד ואני עשינו עם טפו פאבולה ופורסם ב”כלכליסט” עם הכיתוב “בלעדי”, אשר פורסם באותו יום גם בדה מרקר), או כשכלי תקשורת אחד מגלה שיש לאחר בלעדי וממהר להשיג את הסיפור (כמו הסרטון בו אהוד אולמרט מברך את משה טלנסקי במסיבת יום הולדתו, שפורסם היום כידיעה בלעדית בידיעות אחרונות, אך עלה גם במעריב).

לפעמים כלי תקשורת אחד מפרסם ידיעה פעמיים, בגלל חפיפה של תחומי סיקור וחוסר תשומת לב של עורכים.

ולפעמים, אותו כלי תקשורת מפרסם את אותה הידיעה פעמיים, פעם אחת כבלעדית ופעם אחרת כידיעה רגילה. למשל, כשדה מרקר פרסם ב-22/7 שתי ידיעות על כך שאתר הלוח המקוון יד2 משיק מחירון מכוניות שיתחרה במחירון של יצחק לוי, פעם אחת כידיעה בלעדית (“כך נודע ל-TheMarker”) של מעיין כהן (עמ’ 20), ופעם נוספת כידיעה מן המניין של דניאל שמיל (עמ’ 27).

למכירה: לוחית רישוי, יד שנייה מעיתונאי. צילום המחשה: עידו קינן, cc-by-sa

(הלשין ונתן את הכותרת: עידו רוזנטל)

ירושלים (הקדושה)

מישהו גילה, והעביר לפרסום בעיתון, שבשלטים לאורך כביש 6, שמות הנחלים בערבית הם לא התעתיקים הערביים של השמות העבריים, אלא השמות הערביים המקוריים. ח”כ לימור לבנת מהליכוד התלבשה על הסיפור והכריזה שמדובר במזימה להפיכת ישראל למדינה דו-לאומית.

ירון לונדון כתב על הנושא (ידיעות אחרונות, 14/7/2008), וציין שהוא מסכים שהשמות צריכים להיות עבריים, לא מחשש לדיוקנה היהודי של ישראל אלא מחשש לדיוקנה העברי. בין השאר כתב לונדון:

אם נסכים לדעתם של בעלי העמדה הליברלית, נצטרך לכתוב על שלטי ההכוונה בערבית “יפא” (“יפו”), “רמלֶה” (“‬רמלָה”), “איסדוד” (“אשדוד”), שייך מונס ‭”)‬רמת אביב”) ו”אל קודס” (“ירושלים”).

הערבים קוראים לירושלים القـُدْس (“אלקֻדס”, “הקדושה”, כלומר הקדושה למוסלמים). את השם המלא, أُورشَلِم القـُدْس (“אורשלים אלקדס”, “ירושלים הקדושה”), שומעים רק בערבית ישראלית ממלכתית, כמו בשידורי רשות השידור בערבית וגם, בניגוד למה שלונדון טעה לחשוב, בשלטי ההכוונה לירושלים – הנה אחד כזה. ובשלטים הללו דואגים להבהיר מי בעל הבית: אורשלים בגדול, אלקדס בקטן ובסוגריים.

(אני רוצה להעלות תמונה של שלט ההכוונה לירושלים, אבל אני לא אגיע לשם בימים הקרובים. אם אתם נתקלים בתמונה כזו חופשית לשימוש, אנא טקבקו)

מן הארכיב:
אל תספרו לערבים איפה הכור הגרעיני בנחל שורק
על שם מי קרוי רחוב כ”ל פינסקר?
כמה שגיאות אפשר להכניס בקינג ג’ורג’ אחד?

הבא נגילה (מיקרוסופט שוב מתקשה עם העברית)

אריה סקופ, מייסד מיקרוסופט ישראל, תמיד מתגאה בכך שהצליח לגרום למיקרוסופט לתרגם את התוכנות שלה לשפה קטנה ובעייתית כמו עברית. עכשיו נותר לטפל בתחביר, בכתיב ובהגהה – כדי שלא יקרו דברים כמו הנייר הזה, שהקורא יונתן נועם מצא כשפתח את החבילה של אופיס 2007:

מן הארכיב:
בעברית Windows Vista אתר
אותיות גדולות בעברית?
אופיס אסורה לכל שימוש שהוא
Windows Evil
גם באופן אופיס בעברית יש שגיאות כתיב

שיפוצים גם במחלקת התוכן

1) הטוב: בשבועות הקרובים יושק פה מדור חדש, “יום שישי הטוב”, בו מדי יום שישי אביא אוסף של דברים טובים מהאינטרנט ומחוצה לו. מוזמנים לשלוח לת”ד 404 עם המילים “יום שישי הטוב” בשורת הנושא.

2) הרע: קטנוניסט, המדור של חדר 404 בכלכליסט, נסגר כי הוא לא עבד, והפקק שהוא יצר – פוסטים נשמרו עבורו, ולעתים עד שהוחלט שהם לא מתאימים למדור הם כבר איבדו רלוונטיות – אמור להשתחרר עכשיו.

3) המכוער: אם שלחתם משהו ולא פרסמתי, וחמור מכך, לא עניתי לכם – אני מתנצל. אני מקווה שבשבועות הקרובים אשתלט מחדש על זרם האימייל ואמיין הכל. אם שלחתם משהו שווה ביותר – אתם לגמרי מוזמנים לשלוח שוב.

שיפוצים בחדר

ברווחים בין הדקות, תומר ליכטש הצליח להשחיל כמה תיקונים ושיפורים לבלוג, בהם החלפת עיצוב הלינקים מאדום-יין בלי קו תחתון לכחול עם קו תחתון, כמו באינטרנט הקלאסי ולטובת עיוורי הצבעים שהתקשו להבחין בלינקים; תיקון פורמט התאריכים, שהיה עד עכשיו מין מאשאפ מהגיהנום של עברית ואנגלית; הוספת החיפוש בבלוגוספירה הישראלית במנוע שבנה שוקי גלילי; השבת הלינקבועים לטוקבקים, הדגשת שם כותב הטוקבק והצגת הלינק לבלוג שלו; הצגת שם כותב הפוסט בכל סוגי התצוגות והפרדתו הוויזואלית הברורה מכותרת הפוסט; הסרת טור התגיות וחודשי הפרסום המיותר והחלפתו בבלוגרול ובלינקים לנוכחויות מקוונות אחרות שלי. בזמן הקרוב אני מקווה גם לשלב בצורה אלגנטית את תוסף הרשיונות שבנינו, ניצן ברומר (תכנות) ואני (איפיון ו-QA), ואשר שותל בכל פוסט את רישיון השימוש שלו (שימושי אם חלק מהבלוג ב-CC וחלק ב-(C), ובכלל כדי להקל על הגולשים לדעת מה הרשיון של אותו פוסט בלי לחפש את הרשיון בתחתית העמוד ובאודות ובכל מיני מקומות נסתרים).

אם יש לכם הצעות לתיקונים או תוספות, אנא טקבקו אותם פה.

הקשר בין אייפון לדואר ישראל

תיבת דואר ישראל ישנה וחלודה. צילום: טל ברייט, cc-by-nc-sa

תיבת דואר ישראל ישנה וחלודה. צילום: טל ברייט, cc-by-nc-sa

חברת דואר ישראל, שמאז הפיכתה מרשות לחברה ממשלתית עושה עבורנו דברים נפלאים כמו לעבוד במתכונת של חצי יום כל הקיץ ולהתחיל לגבות תשלום על חבילות שנשלחות אלינו מחו”ל, החליטה שהיא צריכה קמפיין יקר שיצדיק את הכסף הנוסף שהיא מקבלת על החבילות וחוסכת על שעות העבודה.

אז היא יצאה בקמפיין כזה, שהוויז’ואל במרכזו הוא גירסת דואר ישראל של הטלפון הסלולרי אייפון (ולא סתם – אייפון 3G, כפי שאפשר ללמוד מהשעה המוצגת בו), מה שוודאי יסייע לנצל את יתרת העודף התקציבי כשאפל תתבע את חברת הדואר על הפרת זכויות יוצרים.

קשה למצוא את הקשר בין אייפון לדואר ישראל, אבל לא בלתי אפשרי: שניהם, למשל, מאפשרים לשלוח דואר אלקטרוני בקלות ובזול, חוץ מדואר ישראל. מה עבר בראשם של קופירייטרי משרד הפרסום גליקמן נטלר סמסונוב כשבחרו באייפון כאייקון פרסומי לדואר, מלבד המוסכמה הפרסומאית שסקס (אייפון זה סקסי) מוכר, ושכדאי להתלבש על מותג נחשק ולהצמיד אליו את המותג שלך, בסגנון “דואר ישראל הוא האייפון של שירותי הדואר”?

אימצתי את מוחי, חשבתי וחשבתי, ונדמה לי שפיצחתי את הקשר: גם כדי לקנות אייפון וגם כדי לקבל שירות בדואר צריך לעמוד המון המון זמן בתור.

(נכתב במקור עבור חדר 404. פורסם בגירסה מקוצרת בכלכליסט)

גוגל קנתה את אופן אופיס

זה אם אתם מאמינים למבזק שהיה היום בגל”צ, שמצטט קומוניקט על הוזלת הורדת מחיר האופיס (בלי לציין שמדובר בהנחה זמנית בלבד), ומציין שמדובר בצעד תחרותי מול אופן אופיס של גוגל (בלי לציין שאופן אופיס לא שייכת לגוגל):

[audio:http://www.room404.net/wp-content/uploads/2008/07/glz-reports-microsoft-office-discount.mp3]

בלעדי בוואלה: אמבד

בוואלה גילו שיטה יותר קלה וזולה מלהעתיק פורמט של תוכנית רשת אמריקאית: לאמבד אצלם את התוכנית ולקרוא לזה “עכשיו בוואלה!”

אבל אתם לא צריכים ללכת עד שם: עכשיו בחדר 404 – Dr. Horrible’s Sing-Along BlogDr. Horrible’s Sing-Along Blog

לדף הבא →