עוד הרהורי שנה טובה

1. השנה הטובה הכי אלגנטית שקיבלתי בסמס: “שנה טובה”.

2. אבל אז היא הגיעה גם לטלפון הישן.

3. לא שבאמת אכפת לי שאנשים שולחים שנה טובה המונית לא-אישית. האיחול עצמו נשמע לי המוני וטקסי יותר מאשר אישי גם כשמישהו אומר לי אותו פנים אל פנים.

4. מיחזור בדיחה מפעם: איפה אתם חוגגים את ראש השנה? אני חוגג אותו בינואר.

5. מה שכן מפריע לי זה שעומס סימוסי השנהטובה יגרום לעיכובים גם בסמסים אמיתיים שאני אשלח ואקבל.

6. דורי אדר רימֵקס את “מנה מנה” מרחוב סומסום מהחבובות ל”שנה טובה”:

7. ברכת שנה חדשה היא הזדמנות לאנשים להפגין יצירתיות.

8. לא תמיד יש להם יצירתיות להפגין.

9. לא שזה מפריע להם להפגין בכל זאת.

10. למשל: שנהיה לראש ולא לזנב, שנרבה זכויותינו כרימון

11. מישהו צריך לעשות ברכת שנה טובה שכתוב בה “שנהיה לראש ולא לזנב” על רקע תמונת העורף של אהוד אולמרט. וכשאני אומר “מישהו” אני מתכוון הלמו.

29 בספטמבר, 2008 | בנושאים: 404 | 6 תגובות 

שנ/ה טוב/ה

1.
“שתהיה לך שנה טובה,
שיתגשמו כל משאלותיך,
שתצליח/י בכל מעשי ידייך,
שתהיה/תהיי מאושר/ת.
מאחל/ת טל”

2.
סמס: שנה טובה, שנה של הצלחה וברכה, שנה של אהבה ושמחה.
סמס בחזרה: תודה רבה, גם לך.
סמס: מי זה?

3.
שנה טובה דיגיטלית בתפוצה המונית. פףףף.

29 בספטמבר, 2008 | בנושאים: 404 | 7 תגובות 

שנה טובה מחדר 404

הגלויות מאוסף George Eastman House (משוחררות מזכויות יוצרים), העיבוד שלי. התמונות המקוריות כאן: 1, 2, 3, 4, 5, 6.

29 בספטמבר, 2008 | בנושאים: 404 | 3 תגובות 

מדיניות החזרת מוצרים: הצעה קטנה לשיפור

יש חוק שמחייב בתי עסק לציין במקום בולט את מדיניות החזרת המוצרים שלהם; אם אין שלט כזה, ברירת המחדל היא החזרת הכסף, באותה דרך בה שולם (מזומן, צ’ק, אשראי), אם המוצר מוחזר בזמן סביר. שר התמ”ת אלי ישי אמור להתקין תקנות שמגדירות אילו מוצרים אפשר להחזיר ובאילו תנאים (למשל, לא הגיוני לאפשר להחזיר חלב אחרי שבועיים מיום הקנייה), אבל הוא טרם התפנה לעשות כן, כפי שהסביר היום ח”כ גלעד ארדן בתוכנית (האיומה ברובה) של יעל דן בגל”צ.

ההצעה שלי נוגעת לבעית ההוכחה. כפי שהסביר בתוכנית נציג המועצה לצרכנות, אם צרכן מבקש להחזיר מוצר בבית עסק שלא פירט את מדיניות ההחזרה ונתקל בסירוב, הוא צריך להוכיח בבית המשפט שאכן לא היה פירוט כזה. בית העסק יכול להציב פירוט בדיעבד ולטעון שהוא היה שם תמיד. נציג המועצה לצרכנות הציע לצלם את בית העסק בצורה שתוכיח שלא היה שלט, פתרון בלתי מעשי (בעל עסק רשאי למנוע צילום בתחום העסק שלו; צילום שבו אין שלט לא מוכיח שאין שלט כזה).

הצעתי: לחייב בחוק שכל קבלה שהעסק מנפיק תכיל בתוכה את מדיניות ההחזרה, בסעיפים קצרים וחד-משמעיים. קבלה שאין בה פירוט כזה תהווה הצהרה של בית העסק שאין לו מדיניות החזרה, והוא פועל לפי מדיניות ברירת המחדל שבחוק.

עותק של ההצעה נשלח לח”כ ארדן.

28 בספטמבר, 2008 | בנושאים: 404, פראייר.נט | 9 תגובות 

אז נתראה היום בצהריים?

כשמריצים מועמד לבחירות, יש כל מיני דברים שצריך לעשות בניגוד לאינסטינקטים שלך. למשל, צריך לדבר תמיד מנקודת המוצא לפיה המועמד שלך ייבחר, כלומר “כשהוא יהיה ראש עיר” ולא “אם הוא יהיה ראש עיר”; למשל, להתעלם מהמתמודדים שאין להם סיכוי נגד המועמד שלך, כי להתייחס אליהם זה לשפוך דלק על רמצי המועמדות שלהם; למשל, למכור את המועמד שלך כמו מוצר, כמו לייפסטייל; למשל, לצאת מהאינטרנט החמימה לרחוב הלח, כי בחירות עדיין מכריעים בחוץ.

מה שמנחם אותי זה שהשיח השיווקי-פרסומי המבאס הזה לא מוכר לנו קוקה קולה, אלא גוף שפועל ומסייע לאנשים ומועמד עם רקורד של עשייה פרלמנטרית שינסה להביא אותה גם לרמה המוניציפלית ולעשות את תל אביב למקום שאנחנו גרים בו יותר בזכות יתרונותיו מאשר למרות חסרונותיו.

כשאני מדבר על הפנינג התמיכה בדב חנין ועיר לכולנו היום ב-12:30 בגן מאיר, אני אמור להגיד תבואו ואיזה כיף יהיה ומיליון אנשים יגיעו.
בזהירות המתבקשת, 426 אנשים אישרו את הגעתם בפייסבוק ועוד 420 אמרו שאולי, אלפי הזמנות חולקו על ידי פעילים, ארגון רנט קונטרול אמור לשלוח אימייל הזמנה ל-25 אלף חבריו, ויש סיכוי שמח שאנחנו הולכים לראות היום אירוע תקדימי בעוצמתו, שמעבר לתמיכה במועמד ספציפי, יכול להוכיח שגם בישראל, האינטרנט יכולה להעצים ולהוות מגבר לאקטיביזם מקומי של אנשים שבדרך כלל מואשמים סטריאוטיפית בבועתיות וניתוק מהמתרחש סביבם.

אני מאוד מקווה לראות אתכם שם.

26 בספטמבר, 2008 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, פוליטיקה | 4 תגובות 

זרועו הארוכה של צה”ל

ולא רק זרועו.

(הפואנטה אחרי הקיפול. זהירות, פורנו!)

להמשך קריאה

26 בספטמבר, 2008 | בנושאים: 404, אינטרנט | 8 תגובות 

אני שאלת טריוויה ב”ישראל היום”

אפשר לראות את זה בעיתון הדיגיטלי.

בינואר 2004 הייתי הגדרה בטריוויה של מוסף G של גלובס, אבל אף פעם לא יצא לי לראות את זה. אז אם מישהו במקרה מחזיק בעותק או בגישה לארכיון הדיגיטלי, אשמח לקבל סריקה. [עדכון 25.8.2009: מצאתי!]

(הלשין: דניס ויטצ’בסקי)

25 בספטמבר, 2008 | בנושאים: 404, בלוגים, חדשות 404 | 5 תגובות 

עוזי לנדאו פתח בלוג

עוזי לנדאו פתח בלוג בישראבלוג, כי התקשורת בעייתית בעיניו:

למה בלוג.

כי אני יושב מנגד ועיני כלות. אני רואה איך “מפלגת התקשורת” (ראו מאמר של גיא בכור בנושא) במקום שתתריע בפני הציבור על סכנות ותעורר וויכוח מעמיק, מעלימה עובדות, סותמת פיות מונעת מהציבור דיון אמיתי. הדמוקרטיה שלנו נגועה בסטליניזם תקשורתי.

כשסטלין, מגדולי העריצים ששלטו בבריה”מ, רצה להשתיק מישהו, הוא חיסל אותו פיזית. יורשיו, ברז’נייב ושות’, כלאו את יריביהם בבתי חולים לחולי רוח. ל”מפלגת התקשורת” שלנו יש ווריאציה משלה לנושא: היא מחסלת את מתנגדיה על ידי רצח אופי.

מישהו עומד בדרכה? – מיד, בעזרת הספינרים המיטיבים להמציא מילות גנאי, תהפוך את “המטרה” ליצור הזוי, נלעג, סהרורי, קיצוני, שכמו ברוסיה הסובייטית, אין לו מקום אלא במין בית משוגעים לאלה שאינם “משלנו”. ותרשו לי לגלות לכם משהו: מבית המשוגעים הזה יכול אדם לצאת רק אם “התגייר כהלכה” ורק אם אימץ את תורתה של מפלגת התקשורת. ככה אריק, שהיה בפיהם “שרון רוצח” שנים ארוכות, הפך באופן פלאי לאתרוג שמור כשהכריז על ה”התנתקות”. כי זה מה שמפלגת התקשורת שלנו מיטיבה לעשות: לזלזל, לגחך ולרמוס את מי שאינו לטעמה, ולרומם בלי חשבון את מי שבחרה בו מטעמי האג’נדה שלה. כלב השמירה של הדמוקרטיה? – הצחקתם אותי. בעצם צריך להתגונן מפניה. לעקוף אותה.

בקיצור, אני רוצה לדבר אתכם ישירות. זה מה שאני הולך לעשות בבלוג הזה.

25 בספטמבר, 2008 | בנושאים: 404, בלוגים, עיתונות ותקשורת, פוליטיקה | 5 תגובות 

אולי בתרגום החדש הוא כבר קודם לתפקיד טייס

שירי לב-ארי מספרת היום בגלריה של הארץ את הסיפור המעניין מאחורי התרגום החדש של “מלכוד 22”. גדי שמשון הבחין שהיא נפלה בפרט מרכזי: בניגוד למה שכתבה, שגיבור הספר יוסאריאן הוא טייס מפציץ בחיל האוויר האמריקאי במלחמת העולם השנייה, יוסאריאן היה מטילן פצצות (אלא אם שינו משהו בתרגום החדש; טרם הספיקותי).

ועוד בגלריה: כותרת המשנה חסרת-הנשוא “מבקר הספרות ז’אן-פול אנטובן מוסיף לטעון שהוא רומן עם קרלה ברוני”.

ובמרקרוויק: כתבת השער עוסקת במיליארדר מארק קיובן. בשער מופיע צילום של קיובן בהיפוך-ראי, משהו שלדעתי לא ראוי לעשות לצילומים, קל וחומר צילומים של אנשים, ובטח שלא בלי לציין שמדובר בעיבוד.

אני יודע שהתמונה הפוכה כי:
1) הכיתוב על בקבוק הקורונה שהוא מחזיק הפוך.
2) הכפתורים בחולצה שלו נמצאים בצד שמאל, כאשר בחולצות גברים הכפתורים נמצאים בצד ימין.
3) מצאתי את התמונה המקורית בפליקר (ואגב: תמונת שער ברשיון CC – קוּל!)
4) התמונה המקורית מופיעה בגוף הכתבה כשהיא לא הפוכה.

25 בספטמבר, 2008 | בנושאים: 404, עיתונות ותקשורת | 8 תגובות 

איך אומרים “וואלה!” בערבית?

פוסט אורח של ניבה שושי

מעניין מה היה קורה אילו בכניסה לאתרי אינטרנט היו מוצבים שלטי “ליהודים בלבד”. לצערי, כללי הפוליטיקלי קורקט וחוקי מדינת ישראל לא מאפשרים לעשות את זה. עדיין. כלומר לא מאפשרים לעשות את זה באופן ישיר ומופגן ובלי להתנצל על גזענות, אבל כן מאפשרים להתעלם מקבוצות חברתיות שלמות. למעשה, כשמסתכלים בחלק גדול מאתרי האינטרנט העבריים, נראה שלמרות ההתקדמות הטכנולוגית והזמן שעבר, חלק גדול מהתכנים ממשיכים לשנן את המנטרות של שיעורי מולדת בשנות השמונים בבית ספר יסודי בבנימינה: בארץ ישראל יש רק יהודים, חול וכולרה. גם באינטרנט.

קחו למשל את אתר האינטרנט מוטק’ה. האתר מיועד להיות בית וקהילה לקשישים בישראל, בין השאר באמצעות היוזמה, היפה כשלעצמה, של איסוף זיכרונותיהם. במסגרת “מפקד 48′” מזמינים פרנסי האתר את הקשישים, או כפי שהם מגדירים זאת “מי שהיה כאן ב-48′”, לספר את זיכרונותיו.

לכאורה “מי שהיה כאן” הוא ביטוי מכיל שמתייחס למרחב הגאוגראפי המכונה “ישראל”. הייתם כאן? אתם מוזמנים לחלוק זכרונות ולהפוך לחלק מן הזיכרון הקולקטיבי. בחינה של תקנון האתר, לעומת זאת, מעניקה פרשנות מדוייקת יותר למילים המעורפלות:

מטרת המפקד: פניה לאוכלוסיה המבוגרת בישראל, לצורך קבלה ואיסוף פרטים, מידע וסיפורים אישיים מאת אנשים שהזדהו והיו שותפים ליסוד והקמת מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, ונכחו בה ביום הכרזת המדינה, וזאת לרגל מלאות ששים שנה לקיומה.

במילים אחרות, האתר מזמין זיכרונות מאת קשישים יהודיים.

אפשר היה לעבור הלאה ולקבל את הטענה שלכל קהילה יש זכות מלאה להחליט מי הם החברים שהיא מעוניינת לקבל אלמלא העובדה שהאתר מיועד להיות

חלק מפרויקט קהילתי רחב-יריעה שמטרתו הנחלת האינטרנט לקשישים, גימלאים, מרותקי בית ונכים בחוגי חינם ובמחירים מיוחדים לאוכלוסייה זו.
הפורטל מהווה כלי קשר ראשון מסוגו בארץ לקהילת המבוגרים, באפשרו להם ליצור קשרי קהילה, למצוא עבודה, חברים או בני-זוג, לקבל תמיכה מקוונת מאנשי מקצוע בכל נושא שהוא, לשוחח עם מומחים בפורומים, להעלות אלבומי תמונות אישיים, יומנים אישיים (בלוגים), ועוד.

כל זה, כאמור, ליהודים בלבד. או לערבים שהם במקרה גם ציונים נלהבים.

המשך מטריד לא פחות להתעלמות מאוכלוסיית הקשישים הערביים נמצא גם במסמך שפרסמה מחלקת המחקר והמידע של הכנסת. במחקר, שמתיימר להיות “סקר בנושא האינטרנט ושימושי המחשב בקרב הגיל השלישי בישראל”, ומגדיר קשיש כ”מי שמלאו לו 65 ומעלה”, בחרו החוקרים להתעלם לחלוטין מקיומם של ערבים (וערביות) בני 65 ומעלה שיש או אין להם מחשב וחיבור לאינטרנט. טבלת האוכלוסיה המצורפת למחקר אומנם מציינת סעיף “ערבים” אך לא טורחת לציין שום נתון אחר שקשור אליהם למעט הסימן הלא ברור “—“.

אבל אולי המקום המפתיע ביותר למצוא בו הדרה של האוכלוסיה הערבית מן האינטרנט הוא השוק הקפיטליסטי, או במילים כלליות פחות, שוק הפרסום. סקר TIM של חברת TNS/טלסקר, שבודק חשיפה למותגי אינטרנט, מתייחס גם הוא אך ורק לקהילת הצרכנים היהודיים. לכסף אולי אין ריח אבל בהחלט יש לו צבע, ועדה, ודת.

שלוש הדוגמאות הן המחשה מצויינת להדרת האוכלוסיה הערבית לא רק מן הזירה הציבורית הפיזית אלא גם זו המקוונת. זהות קולקטיבית היא מכונה מסובכת שמורכבת מהרבה מאוד פרקטיקות ותכנים מודעים ולא מודעים שאנחנו סופגים לתוכנו ממקורות שונים שהאינטרנט הוא רק אחד מהם, ואולי הוא לא החשוב ביותר. יחד עם זאת, בהשוואה למדיומים תקשורתיים אחרים, האינטרנט הוא בעל פוטנציאל ההכלה הגדול ביותר. במקום ההדרה וההסתגרות, ניתן היה להשתמש במדיום האינטרנטי ובאפשרויות השיתוף הגלומות בו כדי להרחיב את גבולות הקהילה ולשתף בה קבוצות חברתיות חדשות. עד שזה יקרה, אנחנו נשארים עם החול והכולרה של שיעורי המולדת בבנימינה.

ניבה שושי היא תלמידת מחקר במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת וירג’יניה

25 בספטמבר, 2008 | בנושאים: 404, אבשלום קור, אינטרנט, חיי רשת ותרבות דיגיטלית | 8 תגובות 

לדף הבא →